נשים מאודיגו

לא נעים להודות, אך במהלך חיי הבוגרים סיפחתי מספר התמכרויות ללא סיבה נראית לעין.
הכנתי רשימה מפורטת לפסיכולוגית שלי, אולם היא רק מצמצה בחוסר הבנה ובהבעה של “מה היא רוצה מחיי?”, ושאלה אותי מדוע הגעתי לטיפול.
“אה, פשוט היית בדרך והיו לי 250 ש”ח מיותרים לשרוף בשבוע”. למרבה הפלא, התשובה הזו סיפקה אותה. התחלנו לעיין ברשימה בכובד ראש. ” R.C. קולה, “סקס והעיר הגדולה”, קניות, חלומות בהקיץ, מכון כושר, שוקולד, סיגריות, גברים וממש לאחרונה – אודיגו”.
אודיגו מה?
נו, ניסיתי להסביר, תוכנת הכרויות חביבה בעלת פוטנציאל הרסני, במסווה של ציורים אינפנטיליים.
מסתבר שאנשים רואים בה דו-ערכיות מעוררת התפעלות.
לדוגמא, אני. בחורה נורמלית לחלוטין, שהתייאשה מפגישות עמוסות ציפיות בעולם האמיתי. ההגיון המנחה הוא שאנו כל-כך מושפעים ממראה חיצוני: בנות- מ”פוזה” והתנהגות ג’נטלמנית המשולבת בקריצה מפתה, בנים ממידות והיקפים ולפעמים גם מזווית השפתיים. הנה הגישו לנו כמה ‘חנוני-מחשבים’ דרך נהדרת להכיר בצורה אחרת. אני יכולה לדבר בחופשיות כי אני לא עסוקה בלחשוב מה מאחורי המבט שלו והאם כרגע הוא מרוכז בדבריי או בוחן את החזה שלי.
נניח שאני בחורה מפוקחת המדלגת בקלילות לפאב וירטואלי ואפילו לא צריכה לחכות שיתפנה מקום על הבאר. הכינוי שבחרתי לעצמי אינו משתמע לשתי פנים ומיד ישנם לפחות עשרה קופצים על “נועה בת 19”. בנוחיות ביתי המוגן אני יכולה לפרטט עם כמה גברים במקביל, מבלי שהם אפילו ידעו אחד על קיום השני. בטרם, כמובן, אני עורכת שלב סינון ראשוני. ראשית “התעלמות” מכל ההצעות בסגנון “רוצה שאלקק לך את אצבעות הרגליים?” או לינקים חשודים לאתרים של חילופי זוגות. זה מקביל לניפנוף הערסים או בעלי הבל פה אלכוהולי וחרמנות בעיניים. ומצד שני, הייתכן שכולם בחורים רגישים שעובדים בהיי-טק ובשיווק, שרק מחפשים להכיר נפש תאומה?
בשלב השני אני נשארת בערך עם שניים המתחרים על תשומת ליבי בדרכים מגוונות ומשעשעות. אני מתחילה להאמין כי אחת הדרכים לליבה של אישה עוברות דרך המקלדת, כמה פיקסלים והילה ענקית של פנטזיה. לכן, בניגוד לקולגות שלי, אני לא ממהרת להחליף תמונות, אך ממהרת להצהיר שאני “עוברת בכל דלת” כדי להרגיע חרדות גבריות. פתאום, אם יש מזל וכימיה, מתפתחת שיחה קולחת ומעניינת שמצליחה לפעמים לחדור כמה שכבות של עומק. שוב, תלוי כמה אתן מאמינות בכוחן של מילים כי טקס הפיתוי הופך לעניין מאוד פיוטי. מסתבר שגירוי אינטלקטואלי יכול לספק ברמה מסוימת ואם הבחור שולט טוב באומנות מסוג זה, אולי הוא אפילו נראה טוב או מספיק מושך כדי שיהיה לו את הניסיון והביטחון המתאימים.
השלב הבא הוא צעידה על פי תהום כשאנו מחליפים טלפונים והצלצול הגואל לא מאחר להגיע. אני מקשיבה בדריכות לצחוק שלו (הוא הרי חייב לצחוק מהבדיחות שלי), אם הוא דקיק או מחרחר. ואז ממש קופצים בצניחה חופשית, כשקובעים להיפגש. יש לי חברה שטוענת בתוקף שבאודיגו מסתובבים “גברים שווים עוגיה”. יש לי חשד שזו אותה אחת שמפיצה את המיתוס על זוג שהזדיין בפגישה הראשונה והיום הם נשואים עם שני ילדים. כשאני מקבלת תיאור כללי (ויותר מזה אני לא דורשת) של “אני לא גבוה-לא נמוך, לא שמן-לא רזה”, אני לא מצפה לפגוש גמד ברוחב מכונית. אין מה לעשות, גם אם הבחור וירטואוז מילולי, סנטר כפול ובטן רופפת, או אפילו אישה קטנה בבית לא עושים לי את זה. הייתם חושבים שניסיונות כאלו ירפו את ידי, אך לא. אני מנסה לפתח שיטות מתוחכמות לסנן גם את אלו ובינתיים מתמכרת יותר ויותר.
אם יש בחורות רגישות כמוני באודיגו, שעוסקות בפרסום ורק רוצות להכיר נפש תאומה, קיים סיכוי שיש גם בחורים כאלו. פעם בעשור מופיע בחור מקסים פנימית וחיצונית ואז מסתבר שאין לו את המודם לקשר “ארוך טווח”, או “מה את רוצה ממני, בסך הכל רציתי לזיין באינטרנט”.
אני טוענת שאנחנו לא נותנים צ’אנס מכובד להפרדה בין המציאות לעולם הוירטואלי. החלטתי להישאר בשלב הביניים ולרכוש “חברים אמיתיים” בעולם שבו הקשר בין אמת לחברות הוא מקרי בהחלט.

על הכותבת ענבל גלעדי

בת 30. גרה בפ"ת וחיה בת"א. בעלת תואר ראשון בתקשורת וניהול. כותבת למגזין קוסמופוליטן. חזרה לאחרונה מטיול בניו זילנד, אוסטרליה ותאילנד וכעת מתמודדת עם החיים

הגיבי

כתובת הדואר האלקטרוני לא תפורסם Required fields are marked *