למה פמיניזם הפכה למילה מוקצת מהמילון של כולנו. אלה דותן תוהה האם ההגדרות של כולנו צריכות להשתנות. וזה ממש לא קשור לגילוח בית השחי

סליחה, אני פמיניסטית?

פתיחה ובה הצהרה חד משמעית

מה אתן חושבות על פנינה רוזנבלום?
כלומר, הרפו לרגע מבלונד הבקבוק, מהאוטוביוגרפיה המשוכתבת והמתלהמת, מהטיפשות הנובורישית היוקדת, מהאפיל של הגשמת החלום הישרא-אמריקאי רבוד הנצנצים.
מה אתן חושבות על פנינה רוזנבלום האייקון?
כי אני אתעקש לעד שבעיני היא עדיפה לאין שיעור על כל הבילי מוסקונה-לרמניות כפולות שם המשפחה, כל האורנה בן-דוריות מגוהצות השיער, ואפילו כל המירב מיכאליות שמפטפטות את עצמן לדעת.
אם תשאלו אותי, אין אייקון פמיניסטי מפנינה, ולגמרי בלי להתכוון.

ועכשיו, להסבר

לא מזמן התפרסמה כתבה נעדרת חשיבות כלשהי, בה נשאלו המרואיינות, נשים צעירות ומשגשגות שפועלות בסביבה נשית תומכת, שאלה נוראה מאין כמוה.
אז אתן פמיניסטיות?
מה פתאום, נבהלו הבנות והזדרזו להעמיד את המראיינת במקומה. אנחנו? מה, לא שמת לב שאת השפם מרטנו כבר בשלהי גיל ההתבגרות? שהרגליים שלנו חפות משערות? הרי אנחנו אוהבות גברים, הן התעקשו להבהיר. ממש ממש אוהבות גברים. אם את ממש מתעקשת, אחת מהן היתה נדיבה במיוחד, אז אנחנו לא פמיניסטיות, אנחנו פשוט נשים שמסופקות מעצמאיותן. חוץ מזה, הוסיפה אחת הבנות, אני גם נשואה. אז ככה שאני לא יכולה להיות פמיניסטית באמת.
איזה מזל שהן לא מיהרו להפשיל חולצה ולהוכיח למראיינת הנמהרת שהן חנוטות בחזיות. איזה מזל שהן היו מנומסות דיין והבליגו על מה שבעיני נשים רבות נחשב לעלבון של ממש. אני? פמיניסטית? מה פתאום. לא שמתם לב שאני אישה משוחררת?
ואני, שעד לאותה שאלה דווקא שמחתי בהישגים של ארבע הנשים הללו, שיכלו בקלות להיות חברותיי, או לפחות כאלה שאיתן אחלוק בר יין מגונדר, מקום עבודה נעים הליכות, או סתם קנאות לקרמים של “קליניק”, באמת כעסתי.
כי הנשים הללו, משכילות, מצליחות ואסטרטיביות ככל שניתן, נבהלות כשמישהי מצמידה להן את התואר “פמינסטית”. כי הנשים הללו, שיש להניח שהתבגרו בצד הרהוט יותר של החיים, מזהות פמיניזם עם שנאת גברים שמצמיחה פלומת שיער מעל השפה העליונה. כי הנשים הללו, שחבות את הנונשלנטיות של חייהן למאה שנות מאבק פמיניסטי מר, ממירות בבהלה את מה שהפך אותן למי שהן בסטריאוטיפ הכי שטחי. הכי פלסטי. הכי שובינסטי של הפמיניזם. וזה, אם תשאלו אותי, הרבה יותר מדוחה. זה כבר ממש מבהיל.
מבהיל, כי כנראה שהטמענו במהירות רבה מדי את הישגי הפמיניזם, תייקנו אותו כלא רלוונטי, והפכנו אותו לעיסה דוחה ומיותרת של נשיות-גברית. ואנחנו הרי לא כאלה, נכון? אנחנו קרייריסטיות, אבל מטופחות. אנחנו נשיות ככל שניתן, אבל בה בעת מקדמות את עצמנו.

הסדר החדש

איש חכם אחד שאני מכירה שאל אותי למה אני כל כך כועסת על המתראיינות האקראיות הללו. זו הרי זכותן, הוא אמר, לזהות את עצמן כלא-פמיניסטיות. הרי לפי האג’נדה המנומקת שלך, הוא הקשה, הן רשאיות לשאת כל תואר שעולה על דעתן. גם אם הוא לא נעים לך במיוחד.
יכול להיות שהוא צודק, אבל יכול מאוד להיות שהוא פשוט נהנה מזכות היתר של מי שנלחם מלחמות אחרות לחלוטין. על הגברים, כג’נדר, מעולם לא הוטלה חובת ההוכחה. הגברים מעולם לא נאלצו לנסח מחדש את מקומם בעולם, ולכבוש אותו. והנשים החדשות, מי שמצפות בתחרה את החזיות שנשרפו ושוקמו, ועונדות אותן בחייהן המרווחים, הופכות בסופו של דבר להיות הגברים הללו. עכשיו הן הרי באמת לא זקוקות לפמיניזם. במקומו יש להן קריירה שראוי להתגאות בה, בנזוג מטופח שמן הסתם חונך מחדש על ברכי האג’נדה הפמיניסטית, סוג של משכתנתא צמודת כלב וילדים, ויש להניח שגם מנוי למכון, לשרינק ולקוסמטיקאית.
אז למה להן לרבב שגרה מרהיבה כל כך בחזיות שרופות ובתי שחי לא מגולחים? מה, זה לא התחביב של שלי יחימוביץ’ ויעל דיין?
אז זהו, שלא. זה התחביב של כולנו. של כל מי שנהנות הלכה למעשה מהשיוויון-המפלה בין נשים וגברים. כלומר, שיוויון בין מי שהצליחו לאמץ התנהלויות גבריות בהגדרתן של השכלה, עצמאות, תחרותיות וביצועיזם. שיוויון שמפלה לרעה את מי שעדיין חיות עמוק בתוך סדר העולם הישן.
ולכן אני מוקסמת כל כך מפנינה רוזנבלום, האייקון, ממש כשם שאני מתקשה להתפעל מפנינה רוזנבלום, האישה. למרות הדיכוטומיה הבלתי פתורה, בין אישה עצמאית להדהים שחולקת את חייה עם בלונד בוהק והליכות שאין ישרא-נשיות מהן. למרות הטיפשות, היוהרה המופגנת וסרות הטעם. למרות שהיא עצמה כנראה נבהלת מהמילה “פמיניזם”. למרות שהחירות שלה היא תוצר של סיפור סינדרלה פתח-תקוואי, ולא של השקפת עולם פמיניסטית סדורה. כי במקרה שלה, התוצאה, ולא הדרך להשגתה, היא פמיניסטית.

תוצאות ולקחים

ולעת עתה, התנערות מההישג של מי שנוח לנו כל כך לבוז לה היא מותרות. ממש כמו שהתנערות מהאג’נדה הפמיניסטית היא מותרות. כן, זה ודאי יישמע נאיבי. מי בכלל עוד מאמין בקולקטיב נשי, באחווה נשית. ובכלל, פמיניזם הוא לא עניין סקסי במיוחד. אבל מי שמשתמשת בתוצאות של המהפיכה הפמיניסטית לא יכולה להותיר לעצמה להתכחש לה. למה? פשוט ככה.
וככשואלים אותי אם אני פמיניסטית, אני עונה ש”יום אחד עוד אהיה פמיניסטית ראויה. בינתיים, אני הכי משתדלת”.

תגובות

  1. נעמי

    טוב אני לא אתבייש להראות מטומטמת לפניי כולם
    אני יודעת מה פמניזים היה פעם בהתחלה
    אין לי מושג מה זה היום
    אישית מעולם לא ניתקלתי בהפליה על סמך היותי אישה
    מה שלא אומר הרבה כמובן
    יכול להיות שבזכות הפמיניסטיות הראשונות זה המצב
    אני מאמינה שאם בן אדם רוצה משהו מספיק חזק
    הוא יכול להשיג את זה למרות הכל.
    אני מקווה שאני ברורה

    • בועז כהן

      זה יהיה מתחסד מצדי להגדיר את עצמי כפמיניסט.
      אני לא.
      אבל אני בעד שוויון הזדמנויות מלא לנשים. היו לי יותר בוסיות נשים בחיי, מאשר גברים, ומעולם לא הרגשתי מוזר עם זה שהן בעמדת כוח עם שכר טוב משלי, עם תנאים טובים משלי.

      האם פירושו של השוויון שהוא צריך להתבטא גם באלמטים חיצוניים?
      האם לא כדאי ללמוד ממדינות שוויוניות באמת, כמו גרמניה או שבדיה, בהן אשה יכולה ללבוש שמלה, להתאפר, ללבוש חזיה ולמשוח את שפתיה באודם, ולקבל את אותה משכורת כמו הקולגה הגבר שלה בעבודה?
      לטעמי, לפחות, ההתרכזות בסמלים חיצוניים מסיטה את הדיון מהעניין האמיתי. כן מורידה שערות, לא מורידה שערות. הלו, היום גם גברים מסירים שערות, כדי להיות אטרקטיביים יותר בעיני נשים, בהתאם למודל שנקבע על ידי הפרסומות והחברה המערבית
      זה מה שחשוב?
      לשרוף חזיה זה אדיוטי בעיני, גם כסמל. סליחה. הרי הגוף שלנו שונה, גברים ונשים לא יכולים לטשטש את ההבדלים הפיזיים והנפשיים ביניהם.
      וזה לא סותר את העובדה שיש להילחם בכל תופעה של קיפוח נשים בחברה.
      וכדאי להתחיל בדברים הרציניים באמת.
      אלימות נגד נשים, למשל.

      • חגית קורן

        אני מסכימה עם כל מלה שלך, בועז.
        ולדעתי, כל עוד נשים לא יבינו שמגיע להן השוויון, בכל!, אז לא נתקדם הרבה. בשכר, בבתי המשפט ועוד.

        וגם למשל, בנושא היחסים בין גברים ונשים (וסליחה שאני נכנסת לזה שוב, בתוך כתבה על פמיניזם, אבל זה קשור)
        הרי נשים בישראל עדיין מחכות שיתחילו איתן. הן עדיין משחקות את הפאסון. למרות כל הדיבורים על נשים שיוזמות סקס עם גברים, זה לא עובד ככה בעולם האמיתי.

        נשים כאן עדיין רוצות את הגבר על הסוס הלבן (או הב.מ.וו השחורה, לא חשוב) שיגאל אותן מייסורי הרווקות (זה בולט במאמרים של אתי אברמוב), ושיעשה להן ילד.
        עדיין בעיני נשים רבות מדי בארץ, החתונה והילדים הם הערכים העליונים. והן תמכורנה את הקריירה, ואת החברות שלהן ועוד ועוד בשביל זה.

        ועוד משהו, אולי לא קשור, וסליחה שאני קצת נלהבת, אבל נשים פה מבלבלות אסרטיביות עם אגרסיביות. כמי שגדלה במדינה אחרת, שבה היו גינונים של עדינות ונשיות לא מלים גסות, אני מוצאת המון כוחניות אצל הנשים הישראליות. וזה חבל נורא.

        פנינה היא לא המודל שלי. סליחה. אני מעדיפה אשה קצת יותר רוחנית ופחות שמרנית. כמו הרבה מהבנות שאני קוראת כאן, בבננות.
        אלה דותן, אני בטוחה שאת פי אלף יותר חכמה ומרשימה מפנינה רוזנבלום. איך זה שאת מעריצה אותה?

        • אורנה

          את אומרת דברים של טעם, אבל כל הזמן מבקשת סליחה.
          תפסיקי להתנצל

          • חגית קורן

            סליחה. לא התכוונתי. אני מתנצלת…

            איך עושים את הסימן הזה של החיוך?

            (ואגב, שם המאמר של אלה דותן מתחיל במלה “סליחה”. סליחה היא לא מלה גסה. אבל לקחתי את ההערה שלך לתשומת לב)

          • אני חושבת שזה טיפשי כל העניין כי לי מישיש בעיה אם זה יש הרבה מה לעשות בקשר אני כבר מתחילה לרחם על הגברים שמכל שטות מקבלים צעקות על דה מינית

      • פרחח

        בועז, כרגיל, המון טעם והגיון בדבריך.

        אבל, לולא אותן נשים ששרפו חזיות… המצב היה שונה.
        אתה מבין, שכאשר אתה נאבק על עצם קיומך, לעתים, רק מעשים בעלי סמליות מוצקה ובוטות – שלא לומר אלימות – משיגים את תשומת הלב של המדיה.
        המדיה, אתה יודע, לא מתעניינת מעצם טבעה בבנאלי. היום, אין צורך לשרוף חזיות כי היו מי שעשו כן, העובדה שבגרמניה, או שבדיה – זה דווקא בולט באיסלנד ונורווגיה יותר, נשים יכולות להתאפר ולהתלבש רוזנבלומית ובאותה עת לזכות לשכר שוווה ולהערכה מקצועית היא גם בזכות אותן שורפות חזיות….

        תמיד צריך שיהיה מי שמטיל את החץ רחוק כדי שהמרכז, יראה את הכיוון ואת האור… ובסוף יושפע וישפיע.

        • בועז כהן

          אוקיי. מסכים איתך. בתחילת הדרך זה אולי בלתי נמנע, להשתמש בסמלים בוטים.
          אבל עכשיו זה מיותר.
          נשים שמתאמצות לאמץ קודים גבריים (בלבוש, בדיבור, בהתנהגות) מאבדות נקודות, כי הרעיון הוא ליצור איום על המין השני, אלא לשמור על הצביון ובו זמנית לקבל את הזכויות המגיעות

          • שאנטי שאנטי

            בהחלט.

            הרבה שנים אימצתי לעצמי אינספור קודי התנהגות גבריים. לא מתוך עקרון, אלא סתם היה לי נוח ללכת בטי-שירט גדול, לשבת בפאב עם בנים, להתענין במה שהם מתעניינים וכו’. למרות שאני לא נראית רע, די חכמה, מוכשרת ועם חוש הומור (נניח), כמות המחזרים שלי שאפה לאפס. פרט לאנשים פתאטים במיוחד אף אחד לא התחיל אותי. הבנים השווים רק התיידדו איתי ובמקביל התחילו עם מישהי פחות חכמה ממני אבל יותר “נשית”. אותי הם ראו בתור קולגה.

            לא מזמן החלטתי שדי והתחלתי לשחק את האישה. משום מה הפופולאריות שלי בקרב המין השני עלתה.

            מוזר.

            • בועז כהן

              מוזר? לא. לא מוזר בכלל.
              ממש לא מוזר.
              גברים, בדרך כלל, מחפשים נשים נשיות.
              כשם שנשים, לרוב, מחפשות גברים גבריים.
              עכשיו השאלה היא מה זה “נשי” ומה זה “גברי”.

              פה כבר יש מקום לפרשנויות שונות.

              אגרסיביות, לדוגמה, נתפסת כתכונה גברית. אבל אני לא אגרסיבי בכלל. אני מעודן ומנומס ושונא ביטויים של אגרסיביות וכוחנות אצל גברים ונשים כאחד.

              ועדיין, לא מעט נשים תהיינה מוכנות להעיד בשבועה על גבריותי…

              אני משוכנע שזה אותו דבר בדיוק במקרה שלך. ללכת עם טי שירט זה לא “גברי”, כשם שלספר בדיחות גסות זה לא “גברי” וללכת ל”אגם הברבורים” זה לא נשי
              אלא עניין של טעם. יש טעם טוב, ויש טעם רע
              אבל גם על זה אפשרי להתווכח…

              אני סקרן במיוחד לגבי דבר אחד שכתבת, שאנטי: מה פירוש “התחלתי לשחק את האשה”?
              למה התכוונת? מה זה “לשחק את האשה”, במושגים שלך? להתחנחן, ללבוש חצאית וחולצה עם מחשוף, לעפעף? להגיד שאת שונאת כדורגל, אוהבת את אלי מקביל, קוראת את ג’ין אוסטן?

              למה התכוונת?!

              • השאלה בועז יקירי, היא אם אותן נשים שאתה מאמין שיסכימו להעיד תחת שבועה על גבריותך יסכימו להעיד עליה גם בין חברים, בלי התחייבויות…?

                סתם, סתם, סתאאם… הכל בצחוק.
                אתה אחלה גבר.

                • בועז כהן

                  שאלה מצויינת, ענת..
                  ואני באמת לא יודע את התשובה. יכול להיות שלחברות שלהן הן מספרות דברים אחרים..
                  זה ידוע שנשים רבות לוקות בתסמונת ה”אחד בפה -אחד בלב” (או, אם לצטט את “הליגה האנושית”:
                  one man in my bed
                  one man in my head

                  בינינו, ענת: כמה בחורות את מכירה שחוזרות ואומרות כמו מנטרה שהן רוצות מישהו “רגיש”, “מבין”, “רך” ו”מתחשב”…
                  אבל נדלקות דווקא על המניאק, הקולי (אלק), הקצין עם הגינונים המחוספסים והצבאיים, חיית הפאבים הקשוח (אלק) הטיפוס הכי לא ג’נטלמן בעולם, שלא מגיב טוב לחיזורים, שיחסו לנשים מעליב?

                  • יוספה

                    למען האמת בועז יקירי, אני מכירה גם וגם.
                    כאלה שעונות לתיאור המדוייק שלך מלמעלה וגם כאלה שמצהירות מלכתחילה שהן רוצות מאצ’ו על כל מה שכרוך בכך.

                    אם תשאל אותי באופן אישי… אז אני רוצה את השילוב.
                    את הרכות, הרגישות והרומנטיות יחד עם הקשיחות, המצ’ואיזם והחספוס.

                    ואל תגיד לי שהמלאי אזל. אני עוד אמצא אותו…

                    • בועז כהן

                      מאחל לך הצלחה, אבל…

                      אני עוד לא פגשתי שילוב כזה. קשוח רגיש, מאצ’ו עדין.
                      הרי זה בדיוק כמו “טוהר הנשק”. כמו “פאשיסט ליברל”. כמו “ארנב טורף”. כמו “אש ידידותית”. כמו “רצח רומנטי”..

                    • מה יהיה? שוב אני צריכה לחנך אותך? :-))

                      בדיוק כמו שאתה מחפש (ומצאת כבר?) אשה נשית, רכה ואמהית ויחד עם זאת אשת קרירה נחושה, אסרטיבית שאינה מתפשרת, כך גם אנחנו רוצות את השילוב של המאצו עם יכולות הבישול וההבנה האניסופיות…

                    • בועז כהן

                      לא הבנתי. שוב? לחנך?? אותי?!

                      אותי גמרו לחנך בגיל 18, וזה היה די מזמן

                    • הומור בועז, הומור….

                    • boaz cohen

                      הבנתי ואף חייכתי.

                    • שושי

                      אני דווקא כן. אני פגשתי נאור מצ’ואיסטי. זה מדהים. הדו משמעיות בהתגלמותה. הוא יכול היה להגיד במשפט אחד דבר והיפוכו וכשהראת לו שחור על גבי לבן הוא ממש לא מבין
                      מה פתאום?
                      תקשורת על הפנים. האם זה תכונה של גבר שלא מוכן להודות בדברים כהוויתם?
                      דרך אגב, זה קורה גם לנשים. אני לא פמיניסטית אבל אני דוגלת בשוויון הזדמנויות!!!!
                      דבר והיפוכו?

                    • האח ז'אק

                      FEMINISM
                      ההגנה על עקרון שוויון הזכויות בתחומי החברה, הפוליטיקה והכלכלה היא פמיניזם.

                      את יכולה להגיד עד מחר “אני לא פמיניסטית”. אם את בעד הגנה על עקרון שוויון הזכויות לנשים ולגברים, את פמיניסטית!!!

                      למה הדבר דומה?
                      לאשה שאומרת: אני לא מזדיינת, אבל אני בעד קיום יחסי מין מלאים

                      האח ז’אק

                  • איך צודקת יוספה… כל הכבוד. נכון.
                    אם יתנו לי לבחור בין גבר רגיש, רומנטי, רך ועדין או גבר מאצואיסטי אני אהיה בבעיה.
                    דילמה קשה. מודה.

                    לא רוצה נחנחים, וגם לא רוצה את הזן האחר. רוצה את המיקס.

                    ויוספה, אל תדאגי.. הם לא אזלו מהמלאי, הם פשוט לא מוחצנים כמו רבים מהסובבים אותנו, יבוא היום ונתקל גם בזן הזה, המעורב.

                    (מי אמר שמעורב זה לא גזעי? – אחד הסלוגנים היותר מוצלחים שנכתבו כאן בארץ בשנים האחרונות…)

                    • את מבלבלת בין עדין לבין נחנח. יש הבדל עצום בין השניים. ובועז צודק לגמרי. אי אפשר לבחור במישהו “קשוח”, ולצפות שהוא יהיה רגיש אלייך, כמו שאת באמת צריכה.

                      אני לא חיפשתי לי קצין. חיפשתי ג’נטלמן.
                      חיפשתי (ומצאתי) גבר עדין ורגיש, בכלל לא מאצ’ו (איחסה), שיודע לאהוב וגם מוכן
                      לדבר על זה..

                      אבל בגיל 20 כשהייתי מטומטמת, נמשכתי לבעלי הפוזה הקשוחה, המאצ’ואים הישראלים הטיפוסיים.
                      והם שברו את לבי..עד שהתבגרתי והבנתי מה אני באמת רוצה ומה יהיה טוב בשבילי
                      וכשידעתי מה אני רוצה ומה אני צריכה לחפש, גם מצאתי אותו. את האיש שלי

                    • סבבה. אבל למה לדרוך על יבלות של מי שעוד לא מצאה?

                      אני כבר לא בת 20 וכן אני יודעת בדיוק מה אני רוצה. ולא, לא התבלבתי.
                      למה? כי כבר היה לי את השילוב הזה פעמיים, ואם היה פעמיים, אין סיבה שלא יהיה גם בפעם השלישית, היותר מוצלחת.

                    • ענת היקרה,
                      אני לא רציתי לדרוך על שום יבלת. חס וחלילה חס ושלום.. מאחלת לך שתמצאי את הגבר המושלם, מאחלת לך מכל הלב.
                      רק שאני חוששת שהרבה נשים לא יודעות מה הן רוצות. משקרות לעצמן. חלק מהבילבול של הגברים כיום, נובע מהמסרים הכפולים שנשים מעבירות. תהיה רגיש, אבל קשוח וגברי.

                      אם את מאמינה שאפשר למצוא גבר שהוא גם וגם, אשרייך. יגעת ומצאת, תאמין.

                    • שרית, תגידי, בתור מי שמגיבה כבר לא מעט זמן, בתור אשה, בתור משכילה, בתור בעלת קריירה.
                      למה עד עכשיו אף אחת לא הגיבה לטענה שלי, עליה אני חוזרת 800 פעמים לפחות, טענה שגורסת שהמבולבלים האמייתים בכל הסיפור הם לא הגברים שצריכים לקרוא בין השורות את המסרים הסותרים שלנו (ונכון, יש כאלה…) אלא אנחנו – הבנות שצריכות לשחק שני תפקידים.
                      תפקיד הקריריסטית (על כל התכונות המשוייכות עדיין לגברים..) ותפקיד האמא, עקרת הבית, האשה המסורה?
                      אותי זה מאוד מבלבל, הצורך הזה לנסות ולשמור על איזון, אז שגם הם הבנים יתבלבלו קצת, שיחפשו תשובות יצירתיות לשאלה מה אנחנו באמת רוצות.
                      הפעלת המוח היא פעולה שעוד לא הרגה אף אחד…

                    • זה אכן מבלבל, הצורך לתמרן בין הקריירה לבין הבית, המשפחה והילדים.

                      אבל אני רואה את התקופה הנוכחית כטובה ביותר לנשים. כי אנחנו יכולות להחליט! אנחנו יכולות להחליט אם להתחתן, או להישאר רווקה, אם להשקיע הכל בקריירה, קצת בקריירה וקצת בבית, רק בבית.

                      זה קשה, אבל מי הבטיח חיים קלים למי שרוצה להשיג הרבה דברים?

                      תאמיני לי, ענת, ברגע שאשה ברורה לעצמה, הגבר שלה יקבל אותה ולא יתבלבל. זה נשמע אולי רדוד ומתנשא, אבל אני באמת מרגישה פעמים רבות שגברים הם יצורים מאוד פשוטים, מאוד מאוד פשוטים, בניגוד לנו..

                      ואם נשפר את מאבקנו הפוליטי, בכלל תוך עשר שנים יהיה צורך לומר “ברוך שעשני אשה”

                    • פרחח

                      רדוד ומתנשא?

                      לא יכול להיות, את בוודאי לא רצינית……

                    • אגב… למה מתייחסים תמיד לרגישות כמילה ההפוכה לקשיחות?

                    • קשוח: קשה, נוקשה, אכזרי

                      רגיש: נוח להתפעל ולהיפגע, מתרגש בקלות, מגיב מהר, מופעל על ידי רגשות. ההיפך מ”אדיש” (ראה ערך)

                      תלמדו עברית, טמבליות, לפני שאתן מחפשות גברים. ואז תדעו מה אתן מחפשות. אולי..

                    • יונית

                      אגב…למה מתייחסים למלה חם כהפוכה למלה קר?
                      ולמה מתייחסים למלה צדק כהפוכה למלה עוול?

                    • יפה שאתם יודעים לפתוח מילון ויפה שאתם יודעים לתת דוגמאות להפכים, אני בטוחה שהמורה שלכם גאה בכם.
                      הנקודה היתה ועודנה שתמיד, אבל תמיד אפשר למצוא את האמצע.
                      אפשר להיות קשוחים, נוקשים ולעיתים גם אכזריים ובמקביל להקשיב, להתעניין ולגלות הבנה.
                      זה אפשרי. ואם זה לא נראה לכם אז חבל. חבל מאוד, כי החיים הם לא שחור ולבן.

                    • אוי. אוי ואבוי. על מה מדבר כל המאמר הזה, גאונה שלי? על הצורך בהגדרות מדוייקות. במלים שמשקפות מאבק. בצורך במלים, כתנאי לשיפור. לשחרור. לשינוי דעות קדומות.
                      ואחרי כל המאמר המצויין של אלה דותן, ואחרי התגובות הנבונות, את באה עם הקטע הזה של “אין שחור ולבן”, ומנסה לומר שבעצם מלה היא חסרת משמעות, כי אם קשוח זה גם קשוב, וצדק הוא גם עוול, ואדיש הוא רגיש, אז פשוט

                      חבל על כל המלים.

                      נשים ימשיכו לומר שהן “לא פמיניסטיות”, בזמן שהן כן. וגברים ימשיכו לומר שהם בעד שוויון
                      אבל “נשים צריכות להיות רכות ואמהות ולהרויח פחות”…

                      כי זה מה שקורה כשלמלים אין משמעות, כשהכל מותר.

                      הרי זה בדיוק מה שג’ורג’ אורוול תיאר באלף תשע מאות שמונים וארבע שלו. היכל האמת והיכל הצדק שלו, שבו שכתבו את המציאות, המציאו שיח-חדש.

                    • מה ההגדרה של פמניזים?

                    • יוספה

                      ענת צודקת וגם אני. וזהו.
                      איפה נעמי איפה?

                    • נעמי

                      אני כאן
                      אבל נמחק לי המוח מהחום

                    • “ענת צודקת. וגם אני. וזהו”…
                      תגידי, מתי גמרת את הגנון?

                      זה נורא עצוב להתעקש להיות צודק, בזמן שאת כל כך לא. לא חושבת?

                    • נעמי

                      שאלה קטנה
                      ואת לא מיתעקשת להיות צודקת?
                      במה זה שונה אם בכלל?

                    • נעמי ממי, מתי אנחנו קובעות לקפה?
                      🙂

                    • נעמי

                      תעשי שם אדום שאני אוכל לחזור אלייך טוב?
                      חיוך

                    • האח ז'אק

                      תראו, אין שום בעיה להגיד שבלילה השמש זורחת ואלביס פרסלי חי וקיים. אפשר להגיד הכל.
                      השאלה היא באיזה שלב אמירה היא שטות כמו “דרוש גבר אדיש ורגיש”.
                      האמת? זה יכול להיות שם של שיר..

                      ואתן יכולות לחפש את הגבר האדיש והרגיש, הקשוח והקשוב, אבל זה דומה לחיפוש הוכחות מדעיות בנוגע לקיומו של אלוהים

                    • לי זה לא נישמע שטות בכלל
                      מה שכן שטותי ביותר הוא זה שלא כולם מכירים בעובדה
                      שבתוך כולנו יש את כל הקצוות ולכן רגיש ואדיש הוא ממש לא משהו שקשה למצוא
                      להפך

                    • אוי בנות, אנחנו אלופות בלזייף !!! אנחנו מזייפות את הרצונות האמיתיים שלנו.
                      אנחנו רוצות שיויון מלא = פמיניזם.
                      אנחנו רוצות קריירה= פמיניזם.
                      אנחנו לא רוצות לגדל לבד את הילדים שלנו=פמיניזם.
                      אנחנו רוצות אורגזמה= פמיניזם.
                      אנחנו רוצות/לא רוצות לגלח את השיער ברגליים= פמיניזם
                      אנחנו רוצות להיות מקסימות= פמיניזם
                      אנחנו רוצות להקסים גברים= פמיניזם
                      אנחנו רוצות להרוויח מלא כסף= פמיניזם
                      אנחנו רוצות את הגברים שלנו רגישים= פמיניזם
                      ומי שלא פמיניסטית שתקום…..
                      אני פמיניסטית גאה! יפה! מצליחה! אוהבת גברים וגברים אוהבים אותי! מה יש לא טוב ?

                    • אורית

                      אנו רוצות קריירה, כסף(רצוי מליון דולר) קידום פרסום ג’יפ כחול שיצבע את חיינו בורןד
                      בעל אוהב ולא מתערב ילדים פעמיים בואי נאהב בשניים ולסיכום המטרה:
                      אנחנו רוצות לא רק דובדבן אלא את כל העוגה!!!!
                      ואם זה פמיניזם אז קחו אותי לתמונה
                      שוויון ללא פשרה שלכם אורית

                  • קודם כל תיקון קטן בהבנת נשמע/הנקרא. הסטראוטיפים שלך לגבי נשים הפכו אותך חרש למשמעות של מה שהן אומרות. אם תקשיב לכל השיר תראה שאכן יש גבר אחד במיטתה ובמוחה – אותו גבר. וזה דווקא משעשע כי גם הגבר שלו היא כתבה את השיר לא הצליח להאמין לזה. אולי גם הוא מבוהל מסטראוטיפים מופרכים לגבי הלב ולב של נשים. וכמי שכ”כ מחפש שוויון לנשים, ויותר מזה- שוויון לגברים רגישים ואיזה שינוי חברתי (שנשים יפסיקו לחפש מאצ’ו) היית אמור להיות הרבה יותר רגיש לשימוש במיתוסים מפוקפקים. כל זה גורם לי לחשוב שאתה טועה לחשוב שנשים מחפשות גבר שבוכה ומרגיש וכל זה. שטויות. כשאישה מחפשת גבר רגיש היא מחפשת גבר שרגיש אליה ולא לעצמו. והוא לא חייב לבכות בשביל זה. מי שקורא שירים ובוכה בסרטים זה לא גבר רגיש. זה הרבה פעמים יכול להיות גבר שמאוד מרוכז בעצמו וחוגג בינו לבין עצמו את הרגישות הלכאורית שלו, שמוטביה הם הוא והוא והוא.

        • א- חותי

          בועז צודק מאד. מה זה פמיניזם? בימי הסופרג’יסטיות שרפו חזיות והפגינו. אבל היום, אתן לא חושבות שהמושג עצמו העלה קצת עובש?? האם ההגדרה “פמיניסטית” איננה עוד סיסמה ריקה מתוכן?

      • נעמי

        גם אני בעד שיוויון
        לכל בניי האדם באשר הם
        ואני לא סתם
        לא פמיניסטית
        זה פשוט מכביד עליי הגדרות בכלל
        כמו מעיל מעור כבש ביולי בצהריי היום
        הגדרות לא נעימות לי כמו
        הסנדליי אצבע האלה
        שכל מה שבא לי לעשות זה
        לבעוט
        הכי רחוק ממני
        מרגישה בכלוב כשמגדירים אותי
        ולא אוהבת את זה
        שיוויון לכל בני האדם באשר הם
        אמן

      • לא יכולתי להגיב טוב יותר בעצמי.

      • האם חייבת כל אשה להיות פמיניסטית (לא טוב לא ניסחתי את השאלה )
        1.מה רע בכך שיש נשים שזו מטרתן ; נשואין , ילדים ? מדוע הן נתפסות כלא פמיניסטיות ?
        האם כל פמיניסטית חייבת להיות קאריריסטית ?
        אני מסכימה עם בועז ; שויון הזדמנויות , שויון בתנאי שכר , כן
        2. עובדה ; נשים שלא ילדו בזמן (זמרות מפורסמות למשל בארץ) איזה מאמץ השקיעו כי רצו בילד ואיזה אושר כאשר הצליחו … זה אומר משהו

      • כל הכבוד! ניסוח מדוייק של הדברים.
        קבל ח”ח!!!

    • Major Tom

      פמיניזם היום אינו עוד מובע ע”י סממנים חיצוניים כגובה החצאית ופאר השפם אלא כרעיון מופשט ,כאידיאל שיש לשאוף אליו כפי שדתיים רבים שואפים לאידיאל החיים החרדי אך ממשיכים בדרך חייהם וזאת בגלל שהפמיניסטיות הראשונות עשו מהפכה ולכן הקצינו עמדות אך היום אין צורך במחוות אסתטיות אלא בשינוי גישה וחשיבה ובעוד כל אישה בוחרת את סגנונה גם נשים מטופחות מגשימות את עצמן ואת האידיאל הפמיניסטי בעצמאותן ובחוסר תלותן באף גורם חיצוני נשי או גברי.
      גברים רבים חשים מאוימים עקב השינוי המתחולל אך הצעירים מקבלים את המצב הנתון כאשורו ולכן נוצר מצב חדש – פמיניסטית שאינה יודעת שהיא פמיניסטית ,שכן היא רגילה להילחם על מקומה ולהוכיח את עצמה.
      ייתכן שעם השפעה משמעותית פחות של המיליטריזם במחוזותינו, גם השוביניזם יאבד מכוחו אך כיום זה אינו עוד דיכוי חד צדדי אלא מתקרב לקרב שקול.
      מצב זה,שהוביל גם לטשטוש ההבדלים בין המינים ,מגיע לשיאו,אך יהיה נתון לרגרסיה שכן ללא ההבדלים בין המינים ,לטוב ולרע,עוד נדבך חשוב במהות שלנו,והופך אותנו,ככולל ,לאפורים יותר אחידים יותר ומשעממים יותר

    • הכל פה מאד חדש לי. (האינטרנט ככלי תקשורת). מושך ודוחה גם יחד. קראתי את “סליחה אני פמניסיטית? אהבתי את העוצמה שנשבה שם אך לצערי טרם הצלחתי להבין למה בכל זאת ולמרות הכל פנינה רוזנבלום היא היא התשובה הפמניסיטית.
      בגילי ה” מופלג” ישנם דברים רבים שאני רק מתחילה להבין אך דבר אחד זכור לי כמעט מאז ומתמיד. היותי פמניסטית. אולי כבר בגיל 12 הרגשתי את בליל הרגשות הזה שחי ומדמם בתוכי כאשר מצד אחד יש שם ידיעה ברורה שכולנו שונים אך שווים, ודי להביט בתינוקות כדי להבין איך כולם בני אדם כל כך שונים ובעצם כל כך דומים, ומאידך גדלתי בתחושה שהכל מנסים להשתיק אותי ולומר אל תהיי ילדה רעה ותבקשי את מה שרוב הנשים לא מבקשות , והרי אם רובן
      של אחיותיך לא מתקוממות הבעיה היא אצלך. ברור לי באופן נורא אך פשוט כי רוב האנשים
      גברים כנשים טרם התעוררו מתרדמתם, וכשההתעוררות תתרחש לכל יהיה ברור כי אנחנו שוות
      וזכאיות לכל מכל וכל. בדיוק כמו שעד היום האנושות ידעה תמיד מלחמות, אז מה ? האם
      מכאן צריך להסיק כי זו דרכו היחידה של העולם.

      הכאב האמיתי הוא לראות בכל מקום ובכל מצב את העיוורון ושיתוף הפעולה המאלף של הנשים
      המדוכאות מדכאות את עצמן את בנותיהן וממשיכות בכך את הלא יאומן.
      נשים תפסיקו לספר לעצמכן סיפורים: שככה טוב לכן, ושאפילו כמה מחברותיכן הטובות הן מנהלות, עשירות ומפורסמות. אז מה, הדיכוי קיים בנו בכל תא ותא מגופנו ונשמתנו ואנו אחריות
      לו לא פחות מהמין השני. מילים הן דבר חשוב ובעלות עוצמה וכח אך יש לעשות מעשה. הרבה
      מעשים קטנים בכל מקום ובכל זמן. לבקש, לדרוש, לקחת למעננו את עצמנו.

    • רועי ל

      עובדה זה מציק לך ,בתת מודע.
      ותחשבי על זה !!!

  2. צ.לוליטה

    יכול להיות שתחושת הכוח וההישג משכרת? כי אני חושבת על הדברים שכתבת ומוצאת את עצמי שואלת למה למשל נשים שהגיעו להישגים, בעיקר מבחינה מקצועית, צריכות עדיין לשמור על הצורך לקבל שיריון של מקומות למגזרים מקופחים? תחשבי למשל על יוצרים של מוזיקה מזרחית שכל השנים צעקו על הקיפוח בתחנות הרדיו. אז ברור שהיום המצב יותר טוב משהיה בתחנות הממוסדות אבל יותר מזה – קמו מסגרות חליפיות שאינן זקוקות יותר להגדרה הממסדית. האם עדיין קים הצורך להתאגד ולזעוק על הקיפוח? כי הרי היום אם אתה חזק ומוכר וממלא אולמות והופך למיינסטרים אז מה אכפת לך אם מישהו מגדיר אותך כיוצר סוג ב’? או שאולי שום דבר מהותי לא השתנה ורק תחושת הרווחה המקומית מסמאת ולכן יש תחושה שאפשר להניח את הנשק?
    אני מצפה שיתייחסו אלי במקום עבודתי (התובעני להחריד) כפרסונה מקצועית ולא כאשה שהיא אם לילדים קטנים וזקוקה להנחות מסוגים שונים. אני מצפה לאותה רמת השקעה ורצינות מהקולגות שלי לעבודה – גברים או נשים. אני לא בטוחה שהיותי אדם מקצועי קשור להגדרת הנשיות שלי, לפחות לא בעיני עצמי.

    • מירי

      צלוליטה יקרה, ברכותי, אימצת בהצלחה את הנורמות הגבריות של מקום העבודה התובעני שלך, ומי שגרם לך לאמץ אותן ככה, עשה את זה כל כך טוב, עד שגרם לך להיות מרוצה מעצמך ולחשוב שכבשת את העולם. באמת כל הכבוד.

      הפמיניזם שלי, פרושו בין השאר פלורליזם, שהוא בין היתר פתיחות להצלחה במונחים נשיים, כפי שנשים תופסות אותה, ואין הכוונה להגשמה עצמית בגידול ילדים, אלא להצלחה הנמדדת לפי פרמטרים שאינם בהכרח כוח או שליטה, אלא למשל שיתוף, יצירתיות, הענקת כח (empowerment)

      כל עוד את, ונשים אינטיליגנטיות אחרות תמשכנה למדוד את ההצלחה במונחים שגבירם ניסחו ולנהוג בארינה של עולם העבודה והעסקים לפי סטנדרטים שגברים קבעו – אתן תמשכנה להכניס גול עצמי לעצמכן, ולפגוע בסיכויי ההתקדמות של נשים אחרות. לא חבל?

      • צ.לוליטה

        מושגי הצלחה גבריים?
        מאיפה את מגיעה למסקנה הנחפזת הזו? מכך שמקום העבודה מוגדר כתובעני ומתקיימת ציפיה להשקעה ומעורבות גבוהים במיוחד?
        האם זה סותר שיתוף או יצירתיות? האם בהכרח מוביל לכוחניות?

        בכל מקרה הפואנטה של דברי היתה שניתן להגיע להשגים ולהיות בעמדה בכירה גם בלי שיריון מקומות לאוכלוסיות חלשות אלא על סמך יכולת אישית ורמת מעורבות ומחוייבות גבוהה, כששאלת מינך אינה רלוונטית. מכאן ועד להסקה שמדובר בתהליך כוחני כלשהו,הדרך רחוקה.

  3. פרחח

    חגית. בעיני המשפט שבו סיימת, מייצג את הבעיה כולה.
    דווקא התשובה לשאלה האם את פמיניסטית?…. ” יום אחד אני מקווה שאהיה ראוייה…”
    דווקא התשובה הזו מייצגת את הבעייה.

    אם את כמי שמאמינה ומוכנה להיאבק על שוויון זכויות לנשים לא מוכנה לראות במה שאת עושה ומייצגת, פמיניזם, אז את מתייגת את הפמיניזם במקום בעייתי.

    לפני שבוע וחצי הייתי ביריד הספרים. ליד אחד הדוכנים ניסו לשדל אותי שתי נערות צעירות. בשיחה שהתפתחה הן כמובן הסבירו לי מיד שהן “לא פמיניסטיות”. אמרתי להן. חבל.
    חשבתי שאתן בעד שוויון מלא לנשים, שכר שווה בעבור עבודה שווה, התייחסות מקצועית כקריטריון להעדפת עובדים, זכות להגדיר את הייעוד והאושר של עצמכן על פי העדפתכן בלבד, אחריות לגופכן, המנעות משפוטים על בסיס השתייכות ג’נדרית וכו’.
    כן, כן, בטח שאנחנו בעד הן אמרו.
    אז אתן פמיניסטיות – אמרתי – אלא מה – הוספתי – בתשובתכן אתן מסייעות לבנות את תקרת הזכוכית.
    האם לא מספיק לכן מסך הברזל שאתן צריכות להוסיף עליו תקרת זכוכית?
    אני חושב שלבא בתור הן אמרו שן פמיניסטיות.. אני מקווה. (הגזמתי?)

    הרוזנבלום לא מייצגת בעיני פמיניזם, כי שוויון הוא לא ערך בעיניה. גם לא בפוקס. היא מייצגת אשה שבאה מלמטה והצליחה לפרוץ. על כך – כפיים.

    ואני יותר ממסכים איתך, שה”יולי תמיר” האלה, והאחרות שאותן הזכרתן, אבירות השוויון,
    פושעות כלפי נשים וכלפי העניין הנשי כאשר הן אומרות: “אני, אני לא פמיניסטית” כאילו דובר בצרעתבשלב הפעיל שלה.
    אבל גם האמירה שלך, עוד לא ראוייה לכך, בעייתית.

    אני לא פמיניסט. אני גבר. אני שיוויוניסט – אם הייתי אשה, זה היה הופך אותי לפמיניסט.
    זה, שיש זרמים ואמירות פמיניסטיות רדיקליות. אז יש. אז זה אומר שמישהו מחוייב לאמירות אלה. זה כמו כל אלה שמתייחסים לדתיים בכבוד בגלל שיש להם קרבה מסויימת לאלוהים (כאילו. כאילו)
    גם לסוציאליזם המון גוונים. מטרוצקיזם ועד לסוציאל דמוקרטיות לכולם יש משהו משותף. גם לפמיניזם גוונים שונים. בהם גם הגירסה הרכה. כולן בנותיו.

    ובאמת את צודקת בעניין ה”הוכחות” האלו שנשים אלה מציגות להוכחת נקיונן מפמיניזם. כי דווקא
    נשים אלה – מטופחות על פי אמות מידה שפמיניסטיות קיצוניות יבוזו להן – דווקא הן יכולות להוסיף לפמיניזם על ידי תיוג עצמן לתוכו.

    וזהו.

    • ג'ו המבתק

      אני מסכים עם עיקרי הדברים של הפרחח, אבל תוהה לגבי נקודה אחת.
      האם גבר לא יכול להיות פמיניסט?
      האם אריסטופנס, מחבר המחזה “ליזיסטרטה”, לא הניח בסיס לרעיונות פמיניסטים?
      והנריק איבסן הנורווגי, ב”בית בובות” שלו? הרי על טריקת הדלת של נורה כתבו דוקטורטים.

      לדעתי, הפמיניזם פשוט משנה צורה עם השנים, כי בכל פעם יש להילחם על משהו אחר.
      אמלין פנקהרסט התרכזה בהיבט פוליטי של דיכוי האשה, והעמידה את הענקת זכות הבחירה לנשים, בראש סולם העדיפויות. עם הזמן באה גם הדרישה לשכר שווה, שוויון הזדמנויות ועוד. היום יש מאבק גם על הזכות לנבל את הפה ולהתנהג בחזירות (כמו גברים, או כמו הקלישאה של גברים) בצד המלחמה הצודקת לחלוטין למען שוויון זכויות בעבודה ובחברה.

      ואגב, יש נשים באגפים הרדיקליים יותר של התנועה לשחרור האשה (שזה השם המוצלח יותר, בעיני, מאשה התנועה הפמיניסטית) שטוענות כי ביסוד הסדר החברתי כולו יש סקסיזם, והוא מעצב ומשמר את הדיכוי. התפיסה הקיצונית הזאת מנסה לטשטש הבדלים ככל האפשר, כדי למסמס את הסקסיזם ולבטל את האפליה. מכאן הסמלים: אי גילוח שיער בית השחי, לבישת בגדים שהם “גבריים”, בהגדרתם, ועוד.

      ושוב, האם גברים לא יכולים להיות פמיניסטים? הרי ריצ’ארד פנקהרסט, בעלה של אמלין, היה תומך נלהב במאבק הסופרג’יסטיות והוא זה שייסד את “התנועה לזכויות הנשים” בשנת 1889

      • אורנה

        ג’ו, אמנם אתה מפגין שליטה מדהימה בחומר, אבל התחלקה לך טעות (שובניסטית?)

        עו”ד ריצ’רד פנקהרסט לא ייסד את התנועה בעצמו, אלא יחד עם השאקלית האמיתית, אמלין. בת זוגו והרוח החיה של כל העניין.
        אז אל תקח ממנה את ההישג הזה..

      • פרחח

        ג’ו, ג’ו, כמה טוב שאמרתי אז את שאמרתי. מעז יצא מתוק. והנה, לאחר הדברים ההם, מתחת למסיכה שנולדעה מפגיעה קשה ונטישה, יצא הג’ו מן השק. רק למען זה זה היה שווה.
        כשאתה כותב דברים שכאלה, שוב לא תזדקק לאילנות למיניהן השונים… ההד כשלעצמו יעשה את המלאכה בעבורך!!

        ועכשיו לעצם העניין:

        למלים ערך עצום. אפלייה מתחילה במילה ולא במעשה. מכבסת המלים מהווה את האמצעי המשמעותי ביותר להשגת מטרות.
        ההבדל בין “יהודה ושומרון” לבין “השטחים הכבושים” ההבדל בין “מתנחלים” למתיישבים”
        ההבדל בין “בחורים נחמדים” לבין טרוריסטים” וכן הלאה. וכן בין “כוסית” ל”שמוק” ובין “נתתי לה למצוץ” ל”עשינו מין אורלי”…(זה שנותן למצוץ שואל בסוף …איך הייתי?)

        אתה מבין, אם לא יהיה שימוש שוויוני במלים, לא יהיה שוויון.

        כאשר הנערות שפגשתי לא חשבו שהן פמיניסטיות זה לא היה חשוב. מה שהיה עם טעם לפגם זה הצורך שלהן להתנצל על כך שהן עלולות להתפס כמי שנמצאות בצד של הנשים. אבל עדיין, שם למלים לא הייתה חשיבות.

        כאשר יולי תמיר אומרת את זה, כאשר אשה בעמדה בולטת אומרת את זה, יש לזה משמעות כבירה. היא מעבירה עמדה ולפיה המאבק לשוויון אינו ראוי במידה מספקת עד להזדהות עם חלקים ממנו שאולי פחות מיין סטרימיים.
        כאשר אומרות את זה נשים כאלה הן נותנות לגיטימיות גם למי שאינן נשים ולכל מי שאינו כזה.

        פמיניזם, אינו שובניזם נשי. זה מאבק לשחרור ולשוויון שכמה מפעילותיו הרדיקליות הן שובניסטיות נשיות.

        באמת שהתנועה לחרור האשה, או כל צירוף מלים אחר יכול לעשות את העבודה. אבל בסיס המאמר של אלה, (בטעות כתבתי חגית…למעלה) הוא האמירה:
        נשים מצליחות המתנערות מהתווית ומהקרבה לפמיניזם פוגעות בעצם המאבק לשחרור האשה.

        מבחינה זו, היא יותר מאשר צודקת.

        אריסטופנס, עם ליזיסטראטה, בהחלט הראה מאבק שבו נשים הצליחו לשים קץ למלחמה מטופשת בכוח מיניותן. את אריסטופאנס, הילקו, יותר מפעם אחת, בזמנו, ולא לחינם….

        המלים, השימוש המדוייק והשוויוני בהן וגם….אי הסכמה בשתיקה לשימוש מפלה ומשפיל בשפה, הם הצעדים החשובים ביותר בעיניי בדרך לשוויון…

        • ג'ו המבתק

          במקום פרידה

          1. המלים האיומות והנוראות שאמרת עלי בזמנו לא היו במקום. התנצלת עליהן, וטוב שכך. דווקא אתה, שכל כך מאמין בכוחן של מלים, צריך להיזהר בלשונך..
          2. אילן/ה יובל מעולם לא היה פרי יצירתו של ג’ו המבתק, ומכיוון שג’ו המבתק עצמו לא קיים לא היה שום צורך בגיבוי מלאכותי. בכנות – אין לי שום מושג מיהו/מיהי אילן/ה יובל. אני יודע רק מיהו ג’ו המבתק.
          3. מסיבות חסויות עלי לגנוז לנצח את דמותי הפיקטיבית, שגדלה הרבה מעבר למה שציפיתי והתכוונתי. היה מסעיר, דרמטי, מכעיס, מעליב, אבל לרגע לא היה משעמם.
          4. תמשיך להגיב ולכתוב, פרחח. אתה עושה את זה מצויין רוב הזמן, כשאתה ממוקד בנושא, נמנע מחלוקת ציונים לגולשים האחרים ולא גולש להתקפות אישיות מיותרות ולאיומים ברצח.
          5. נשיקות לנעמי המשוררת, לשרית עורכת הדין ולכל מי שהיה בעדי.
          6. נשיקות לוהטות ותודה מיוחדת לבננה, שהיתה הראשונה שהבינה באמת.

          ביי
          ג’ו

          • נעמי

            נראה לי שאני אזהה אותך
            בכל שם ובכל כינוי
            היה מעניין מאוד
            תודה
            תישאר איתנו?

          • בננה

            ג’ו, דרמטי שכמותך, אתה שובר את ליבי
            איך זה יכול להיות שאני ממש מרגישה עכשיו צער אמיתי בלב שלי? ג’ו המבתק הוא דמות מפוברקת וגם בננה אבל מאחורי השמות היינו מה שאנחנו באמת. אני לא יודעת להסביר, ואולי זה משהו שיש לתת עליו את הדעת, אבל היו רגעים בימים האחרונים שהרגשתי הכי קרובה אליך בעולם. מי שאמר שתקשורת וירטואלית היא דבר קר ומנוכר לא מבין כלום מהחיים שלו
            אין לי מה לומר
            עצובה
            עצובה
            מבולבלת
            עצובה

            • תחזית קרובה / דוד אבידן

              “אני אומרת לך
              שהערב משהו ישתנה
              מדוע אינך עונה
              מדוע אתה מענה
              אותי כל כך?
              הכל ישכך.
              הכל יישכח.
              אתה קרוב מדי
              ולא מוגן
              מעצמך.
              לאן תברח?
              היום יגאה הערפל הרך
              עד צווארך…”

              (מתוך: “שירי אהבה ומין”
              הוצאת הקיבוץ המאוחד
              1976)

          • “אוולין את תלכי…” (חולה אהבה משיכון ג’)

            ג’ו אליל ההמונים, אל תיתן לאיזה פרחחון ךהוציא לך את הרוח מהמפרשים.
            העם רוצה ג’ו, והעם מצפה לקבל ג’ו.

            אז חזור אלינו ויפה שעה אחת קודם.

            ולכן המלעיזים, תתביישו, ותסתדרו יפה בתור לבקש מג’ו סליחה.

            • מה שיש לי לומר לך
              עד הפעם הבאה /
              דוד אבידן

              אני אוהבת את השקט
              שאתה משאיר אחריך
              ואני יושבת לי בשקט
              וחושבת עליך
              איך היית גדול ומפחיד בחייך
              ואיך אסתדר פה עכשיו
              בלעדיך

              מתוך “שירי אהבה ומין”
              הקיבוץ המאוחד
              1976

              נ.ב. ולפרחח באמת אין שום קשר לעניין לכתי

              • לא מאמינה, זה באמת אתה?

                תוכיח, תגיד משהו שיוכיח לנו מעריציך, שאתה שמסתתר תחת חצי החיוך הוא באמת ג’ו המבתק….

                עשית בן אדם מאושר.
                ואתה יודע מה אומרים על מי שעושה בן אדם מאושר… כאילו הציל עולם ומלואו…

                (ונח ופרחח, אם רק תעיזו לבקר את הציטוט הזה, אני יודעת איפה אתם גרים….)

                • שירות מפרעי / דוד אבידן

                  שחק אותי
                  מחק אותי
                  בטל אותי
                  עד שאשכח את שמי.
                  הו, אני כבר לא זוכרת את שמי
                  אני כבר לא יודעת מי אני

                  תתפלאי.
                  גם אני לא

                  מתוך “שירי אהבה ומין”
                  הקיבוץ המאוחד
                  1976

                  נ.ב. והניחי לנפשם את פרחח ונוח וכל היתר.
                  הכל בסדר

                    • למה? ככה.
                      כי פג תוקפי כג’ו

                      וכל השאר
                      וכל התשובות
                      אצל דוד אבידן

                    • טוב, אני אספיק ללחוץ (לחץ זו תכונה גברית נכון?).
                      תחזור כשבא לך, אם בתור אבידן, אם בתור וולך, ברכט או כל אחד אחר, כן, אפילו שלמה ארצי. רק תרשה לעצמך לחזור…

                    • נעמי

                      טוב אבל דיי
                      אני לא אוהבת שירה כל כך
                      חיוך

  4. מריה

    אני מכירה את הבנות האלה שמתנערות מהמושג ‘פמיניזם’ כאילו הוא שורץ כינים. לרוב אין להן מושג מה פירושו. הן מגדירות שערות על הרגלים ובבית השחי (ומי לעזאזל היה הראשון – גבר, ללא ספק, שהגדיר אותו כמיותר? הייתי רוצה לבצע בו את זממי, שערה שערה פינצטה פינצטה. נושא לרשימה בפני עצמה…), שריפת חזיות או אסרטיביות כפמיניזם ומחמיצות את המטרה. את החתירה לשוויון למרות השוני שבג’נדר. לשוויון הזדמנויות. לשכר הגיוני ולא עבדותי.
    אולי הן לא נתקלו באפליה מינית. הידד להן.
    חיפשתי עבודה עד לפני שבוע. בראיון אחד המתיימר-להיות-בוס, רמת שרוני שבע ונשוי (לג’יפ, ללא ספק) דרש ממני טובות מיניות. בראיון אחר חקרו את מצבי המשפחתי, נטיותי המיניות וכוונות ההתרבות שלי בשנים הקרובות. ראיון אחר הניב הצעת שכר מעליבה שאף קולגה זכר לא היה מסיים לשמוע, הוא היה מנתק את הטלפון.
    עדיין לא הגענו למטרה. תשבנה הנון-פמיניסטיות הללו בנחת בחיק בעליהן, הקוסמטיקאיות שלהן וחזיות התחרה. אני לא אשרוף את שלי, אבל אני לא מוכנה להמשיך להתנגש בזכרים אדיוטים (ועם האינטליגנטיים שבהם הסליחה) שחושבים שאני נחותה לעומתם כי אני אישה. לא בעבודה ולא בזירה הרומנטית (בה כבר קראו לי ביץ’ פשוט כי אני לא אוהבת להנהן בהסכמה באופן אוטומטי. רגישים…).
    אגב, אתם יודעים למה נשים מתנגשות בתקרת הזכוכית כל הזמן?
    כי הן נשלחות לנקות אותה….

    לא מצחיק, נכון?

    • מיה סלע

      אני לא יכולה להבין את הפחד הזה מ”אלה ששרפו חזיות”. בגלל אלה יש מאיתנו שלא תגדרנה את עצמן פמיניסטיות גם עם אקדח לרקה, ואני אומרת מה רע בלשרוף חזיות ? ההגמוניה הגברית שוב הצליחה להכניס לנו לראש שבעצם כל שאיפתנו היא להיות רכות ועדינות כלומר…נשיות ? פתאום נהיה שכל מה שמריח ממאבק, מאיזו בוטות, מלהפוך שולחן או שניים – לא, זה לא בשבילנו כי אנחנו שמות קרם לחות ומורידות שיערות. כלומר שוב אתן/אנחנו נמצאות במצב שבו אנחנו צריכות להסביר/להתנצל על מה שאנחנו כן ועל מה שאנחנו לא. זה נורא נחמד לרצות שיהיה שיוויון בגלל שאני בןאדם כזה מוצלח ולא בגלל שאני אישה, אבל מה לעשות עם המציאות הזאת ? שבדיוק שבגלל שאת אישה את תרוויחי פחות, ישאלו אותך על כוונות ההתרבות שלך, ושאר ירקות. לא לראות את זה זה כאילו שכל החזיות נשרפו לשווא.

      • זאת כנראה לא תקופה של רדיקאליות- האהבה מדברת הרבה יותר, ולכן אולי ההסתייגות מהמושג פמיניזם (ולו בגלל הארומה המיליטנטית שהוא מעלה אצל הבור הממוצע- אני במקרה הזה).
        גם בתקרת הזכוכית כבר ניבעו כמה סדקים ומה יותר טבעי מאידיאולוגים שיבכו במצב כזה את מות המאבק שלהם? בדרך כלל זה סימן לחוסר רלוונטיות, ואולי הפמיניזם, כהגדרה, כבר לא רלוונטי. למה להתקבע בהגדרות? מה רע במאבק לשיוויון נשים כמו שהוא, פשוט? מי יערער על זה?

      • בננה

        מי שמפחידה אותה המילה פמיניזם, או סתם לא אוהבת הגדרות ומעילים בקיץ (גם אני לא אוהבת הגדרות) יכולה לצרף את המילה ‘פוסט’ לפני המילה ‘פמיניזם’, ולקבל מושג רחב נורא אבל מדויק מאוד לדעתי. פוסט-פמיניזם. כי החיים שלנו, הנשים, היום – הם שלאחר עידן הפמיניזם, גם ובעיקר אידיאולוגית. הגדרה אחידה של הפמיניזם לא קיימת יותר ויש המון זרמים -כל אחת יכולה לקחת את זה לכיוון הרצוי מבחינתה. העולם הזה גדול ואת יכולה לבחור, לשים חזייה, לא לגלח שערות, להיות רכה ועגולה או לשרוף חזיות. וכו’. אני באופן אישי הרבה יותר עצובה ממה שקורה לנשים מחוץ למערב. לנו יש את הלוקסוס להתווכח על טרמינולוגיה (אני יודעת שלא רק ושגם כאן כנראה קשה להיות אשה. בעצם מה כנראה – קשה. פתאום נזכרתי כמה פחדתי לפני שנה כשהאנס הסדרתי ימח שמו הסתובב ברחובות. אפילו בבית פחדתי לשבת לבד.. מספיקה מבחינתי העובדה שאנחנו יכולות, בגלל המבנה הפיזי המאפשר שלנו, להיאנס – מישהו יכול לחדור לנו לגוף בניגוד לרצוננו רק משום שאנחנו קטנות וחלשות יותר. זה פשוט נורא!) תחשבו על נשים אחרות, שבעודן ילדות קוצצים להן את הדגדגן. תחשבו על נשים שעובדות מבוקר עד לילה כאשר הגברים שלהן יושבים באוהל ומעשנים נרגילה (או יושבים בישיבה ולומדים כל היום – אותו דבר מבחינתי -הכל נופל על האשה). תחשבו על נשים ביפן, שצועדות כמה מטרים אחרי הגבר שלהן. קראתי לא מזמן כתבה נוראית על סחר עבדות באפריקה, הבני זונה לא רק חוטפים אותך להיות להם עבד, אלא גם מכניסים אותך להריון. דברים שלא יאומנו. זה נורא מתסכל. בעצם גם במערב חרא – ראו ת’נשים ברוסיה ובמזרח אירופה שמוכרות את גופן כדי להתקיים. ונופלות קורבן לכולירות שסוחרים בהן, אונסים אותן וכו’.
        אגב, אני מצטרפת לקריאות העידוד שלך, אלה המצויינת, לעבר פנינה, ששיחקה אותה, ובעולם חומרני הביאה קבלות של הצלחה. אני גם אוהבת את זה שיש לה בעל שנראה טוב. מה יש? אנשי עסקים מצליחים לא מתהדרים תמיד באשה נאה? אורנה בן-דור, העלק פמיניסטית הרבה פחות מוערכת מבחינתי אחרי ההתנהגות הביצ’ית שלה כלפי פנינצ’וק, בזמנו.
        העולם הזה רחוק מלהיות מושלם. קשה לי להאמין שאי פעם יהיה שיוויון אמיתי. בני אדם הם חרא הרבה פעמים. וזה כנראה אנושי לחרבן על הראש של מי שיותר חלש ממך (אני רואה את זה על הכביש כשכל גברבר רענן עוקף אותי במפגיע בצורה הכי בוטה ואלימה שיש. אז מה אם יש לי טרנטה??). אגב, אתם יודעים שפעם העולם הזה נתן הרבה יותר כבוד לנשים? אבל זה היה ממש מזמן. לא משנה. שונאת מגילות

  5. אורני

    אאההממ… המאמר גרם לי לחשוב, אבל… למרות שאני מסכימה עם מה שאת אומרת…אני עדיין מתקשה להגיד שפמניזם הוא לא סוג של גזענות ממש כמו שוביניזם, למשל… ונכון שזה אחרת, שזה לטובתנו, שזה מאבק חיובי…אבל…מה רע בהגדרה המופיעה לעי”ל?
    פרחח אמר שהוא גבר שיוויוני ואם היה אישה הוא היה פמיניסט…ולי להרבה אחרות ואחרים יש תווית שלילית ליד השם “פמיניסטית”… אבל אני כן שיוויונית. אני כן רוצה שיויון וחיה חיים שנבנו על הלכי הפמיניזם…הרבה מושגים יצאו משימוש …אולי הגיע הזמן שגם מושג זה יפרוש בשם הפוליטיקלי קורקט והטעם הרע שהוא משאיר?
    אני בטוחה שלו הנשים בכתבה נשאלו האם הן שיוויוניות, למשל, הן היו עונות בגאוה שכן!
    כי אני רוצה את השיויון שמגיע לי לא כאישה אלא כבן אדם…!
    ואני לא רוצה שיזהו אותי עם המאבק המופלא של שביתות הרעב מתחילת המאה ושריפת החזיות משנות השבעים…גם לא מגיע לי! המאבק שלי אחר, לא קל, אבל לא דומה למאבקי הפמיניסטיות. זהו מאבק ההמשך…תוצאות המהפיכה הפמיניסטית…ובגלל שתנאי הפעולה שלנו שונים…אולי יהיה לנו פשוט קל להזדהות עם שם אחר?

    • מיה סלע

      שוב אנחנו נופלות לבור של מה שאנחנו לא רוצות שהגברים יחשבו עלינו, נכון? הרי הפחד הזה מלהגיד שאת פמיניסטית, יסודו בתדמית שגברים הדביקו לפמיניזם בכדי להתגונן, בכדי לא לאבד את הכוח שיש להם, שלא נפריע להם לנהל את העולם. פרט לכך, בעוד אנחנו שחיות לנו כאן במרכז ומנהלות לנו חיים חופשיים, מקצועיים ופרטיים, יש המון נשים אחרות בארץ הזאת ובארצות אחרות, שעובדות במפעלים בשביל 2000 ש”ח בחודש, שמוטרדות מינית במקום העבודה, שהבעל שלהן מכה אותן ועוד כמה דברים שיוויוניים שכאלה. עוד מעט תגידו שאישה מוכה זה בעיה שלה כי היא יכולה לקום וללכת לא ? וזה באמת לדבר בחוסר הבנה מינימלי, מתוך החיים היחסית ממוזלים שלנו, כאן במרכז תל-אביב, עם התודעה שלנו שהצליחה להתפתח איכשהו בשלושים מעלות צלזיוס. מה איכפת לכן שהם ישלחו אתכן לגלח את בית השחי ? שילעגו לכן שאתן גבריות שלא לאמר לסביות, רחמנא ליצלן… למה רועדות לכן הביציות ?

      • אורני

        באופן אישי ממש לא איכפת לי מה יגידו עלי או יחשבו עלי גברים…חוץ מאבא, אחים בני דודים ובן הזוג, כמובן… סתתאאם… אני פשוט חושבת שפמיניזם זה לא הביוטיוי הנכון.
        המהפיכה הפמיניסטית הביאה להישגים חשובים שנוגעים לחיי כל אחת ואחת מאיתנו – כן, אפילו לנשים המוכות, כי את אמרת בציניות שאישה מוכה יכולה לקום וללכת…אבל האם היית יכולה להגיד כזה דבר לפני, נאמר, שלושים שנה?? כמו שכתבתי כבר קודם, אני רואה את עצמי כ”פמיניסטית” לפי מה שהוגדר במאמר, אני פשוט לא קוראת לזה ככה, כי, שוב, אני לא שרפתי חזיות בשנות השבעים ולא שבתתי רעב בשנות העשרים… אני נאבקת – מאבק לא קל – אבל אני פועלת בעולם שאחרי המהפיכה הפמיניסטית, ואני רק מציעה לתת לזה שם אחר…כי רבות ורבים מאיתנו באמת חושבים על לסביות ובתי שחי לא מגולחים כשהם חושבים על פמיניזם. אז נכון שזה חוטא לפמיניזם, אבל בדיוק בגלל זה ניתן לקרוא לילד בשם אחר – אותה גברת בשינוי אדרת, רק בלי כל האסוציאציות המעצבנות!

  6. פגשתי לא מזמן בחור חסון וחתיך. מאלה עם החיוך שובה הלב, המסתיר בחובו קריצה.
    אתה פלמחני”ק שאלתי אותו? אני?! הוא תמה?! מה פתאום. מעודי לא ראיתי כובע גרב, לא אנסתי ערביה בחיי ואף לא ערבי אחד גורש על ידי מביתו או מכל מקום אחר. יותר מכך גם נגד שבעת צבאות ערב לא הרמתי נשקי אף פעם. ואני שאלתי את עצמי לעזעזאל, מה יפות הנפש הזאת, מה הוא חושב שלולא הפלמ”ח הוא היה יכול לעמוד עם החיוך והעינים האלה? ככה סתם באמצע המזרח התיכון ולעשות כל מה שהוא רוצה?

    • פגשתי לא מזמן בחור חסון וחתיך. מאלה עם החיוך שובה הלב, המסתיר בחובו קריצה.
      אתה יהודי שאלתי אותו? אני?! הוא תמה?! מה פתאום. מעודי לא ערכתי קידוש, לא ניהלתי יחסים עם הרב בחיי ואף לא שיקסע אחת גורשה על ידי מביתי.
      ואני שאלתי את עצמי לעזאזל, מה יפות הנפש הזאת, מה הוא חשוב שלולא אברהם הוא היה יכול לעמוד עם החיוך והעיניים האלה? ככה סתם באמצע הקאפלה הסיסטינית.

    • פרחח

      רק תחליף “פלמ”ח” ב”ציונות” או ב”דמוקרטיה”, כמה שזה יישמע שונה…..

      • רק תחליף פמיניזם בשוויון, וליברליות, כמה שזה ישמע שונה.

        • פרחח

          זהו נח, שהמילה פמיניסטיות לא צריכה להפריע. זה שכאשר תחליף את זה לליברליות תקבל תוצאה שווה במשוואה, היא הנותנת.

          הבעייה היא התיוג השלילי של המילה מפיניזם והפיכתה למשהו שונה ממאבק לשוויון זכויות וזאת רק מפני שבתוך התנועה הזו היו גם גורמי שוליים שהשליכו חץ רחוק ולא אסתטי…

          אז אל תתנגד למילה, קבל אותה כתנועת שוויון שמאבקה רחוק מלהסתיים והוא נזקק גם לעזרתך.

          • אז זהו, שלא.
            פמיניזם, על פי פירושו המילולי אינו מתקרב אף למושג השיוויון. יתרה מזו גם אותם גורמים שוליים בעיניך המהווים את ליבו גרעינו ומהותו של הפמיניזם – בלעדיהם אין הוא – אין בינם ובין שאיפה לשוויון ולא כלום. עיקרו הוא בהחלפת הגמוניות ולא בהשוואתן הרלבנטית.

            בין אם כך ובין אם כך סופו של המאבק שהוא נגמר. פאסה. ככל שהדהרים עומדים עכשיו על הפרק, הם יצאו מזמן מתחום הפוליטיקה החברתית.

            • נוני

              גם לי קל להבין למה נשים רבות נרתעות מלהגדיר עצמן כפמיניסטיות, אני ביניהן אגב.
              ייתכן שבבסיס ההגדרה, פמיניזם הוגדר כראית עולם הטוענת שנשים וגברים הם בעלי יכולת שווה ולכן מגיע להם שוויון הזדמנויות ויחס הוגן ושווה (נא לשים לב לשימוש החוזר במילה שוויון). אבל פמיניזם כפי שהוא מתפרש כיום (והשפה המדוברת היא יצור חי נושם ומשתנה), בכתבה המדוברת למשל, הוא משהו אשר מודד את הישגי הנשים תוך השוואה בלתי פוסקת להישגי הגברים ותוך שאיפה “לאמץ” תכונות גבריות כתכונות חיוביות שיש לשאוף להן.
              אני אשה וגדלתי בבית שוויוני מאוד. מעולם לא חשבתי שאין בי יכולת או שאין לי לגיטימציה להגיע למה שאני רוצה.
              אבל אם מה שאני באמת רוצה יותר מכל הוא ילדים? ואם הדבר האהוב עלי ביותר הוא בישול? ואם אני מתרחקת מחיכוכים ותחרותיות כמו מאש? ואם אני אדם עדין וותרן ביחסי עם בני אדם? אם אני שונאת לעסוק בעניני כסף ומדידת הישגים חומריים אז זה הופך אותי לא-פמיניסטית על פי ההגדרה השגורה ביום יום.
              אני מרגישה שיש דברים שהם בטבע של האדם, תהיה זו אשה או שיהיה זה גבר ואני חושבת שאדם צריך ללכת על פי הטבע המיוחד לו לפני שהוא הולך לפי טבע הקבוצה אליה הוא משוייך.
              יש בי בהחלט תחושה של אחוות נשים אשר מקבלות את נשיותן על כל הפנים שיש בה, הרבה יותר מאשר נשים “פמיניסטיות” שאני מכירה.
              אשה שנחשבת כמצליחה, כמו פנינה רוזנבלום למשל, היא אשה עם אוריינטציה עסקית ושאפתנות חזקה וזה יפה ומכובד, אבל זה לא מכובד יותר או מרשים יותר (אותי) מאשה שגידלה משפחה שבה הילדים הם אנשים רגועים ויציבים ויש להם שמחת חיים ואהבה לכל הקיים. זה רק יוצא דופן יותר ולכן מעורר הערכה גדולה יותר, זה פשוט יותר רייטינג.
              אני אגב, עד כדי כך מאמינה בשחרור האשה, שאני גם לא ממש מגלחת את הרגלים ובתי השחי כי אני חושבת שזה נשי, זה חלק ממני, חלק מהטבע שלי כאשה, בדיוק כמו שדיים.
              לי חבל שנשים לא מקבלות את עצמן ככה, כמו שהן, מכל בחינה שהיא, ללא התכחשות לנטיות ליבן, יהיו אשר יהיו. לפעמים אני מרגישה שאנשים מסתכלים עלי מוזר רק בגלל שהדבר שאני הכי רוצה בחיים זה לעשות הרבה ילדים לגדל ירקות בגינה ולבשל.
              רווחה כלכלית היא דבר חשוב לכל אדם, גבר או אשה. אם אשה אינה רוצה להיות תלויה בגבר, או בכל אדם אחר, מבחינה כלכלית, עליה לדאוג לעצמה ולחברותיה המופלות לרעה פעמים רבות. זוהי מלחמה מוצדקת והכרחית למען האושר שלה ושל כל אשה אחרת שחשוב לה להיות עצמאית ובלתי תלויה.
              אבל למה להתכחש למה שהוא נשי?
              למה נשים רבות מתביישות לחשוף בית שחי לא מגולח?
              למה נשים רבות מנסות להפגין קשיחות ביחסים בין אישיים בשם הפמיניזם?, (בעיני זה יתרון גדול שיש ליותר נשים ולפחות גברים)
              למה לנשים רבות קשה לחיות על פי הטבע שלהן והן רוצות כל כך לאמץ את הטבע הגברי כאידאל?
              אבל זה כבר פמיניזם למתקדמים 🙂
              נ.ב.
              היי עקרב, הגעתי לכאן מנטקינג עם הקישור שלך. תודה.

              • עקרב

                אז ככה נוני, קודם כל ברוכה הבאה….

                הורדת השיער, כמו שריפת החזיות הייתה שאלה מעמדית ולא אסתטית, בעיתה. נדמה לי שהיום המצב השתנה.
                גברים מסירים שיער שנראה להם לא אסתטי – בין הגבות, באף, באזניים ואף מורטים מן החזה.
                מריטת שיערם אינה אמירה מעמדית אלא אסתטית.
                נשים בסקנדינביה ובגרמניה ובהולנד, החלו שוב להסיר/לגלח את שיער בית השחי ו/או את שיער הרגליים מכיוון שזו הפכה להיות שלאלה אסתטית.

                נדמה לי שבעת שוויון, מי שירצה/תרצה להסיר שיערה תסיר ומי שלא, לא!!

                יש האוהבים נשים מלאות, ויש האוהבים נשים רזות. יש האוהבים נשים שמסירות שיער ואחרים נהנים להתחכך במעלה הרעמה. זה עניין של תרבות.

                את יכולה לומר שהתרבות היא עניין של השקפה – זה נכון, אבל פחות…

                אני מסיר שיער מהאוזן ומהאף אבל מעדיף נשים ללא שיער בבית השחי. אני מאד שיוויוניסט. אז אצלי זה מתיישב….

                • יוספה

                  גשו ל:
                  http://www.lavelo.com, יש שם טקסט מעניין למדיי תחת הכותרת מתחת לחצאית….

                  • נוני

                    האמת היא יוספה, שאני באמת חושבת שרוב הגברים מעדיפים שיער במפשעה.
                    אני לא הייתי רוצה לראות גבר בלי שיער במפשעה, כל כך ערום ומרוט ואומלל.
                    שיער זה דבר מאוד מיני לטעמי, גם אצל נשים וגם אצל גברים.
                    אבל היה אחד שהיה מציק לי בעניינים האלו, אולי תגלחי? למה לא? תנסי פעם אחת, אני אגלח אותך (וחיוך רחב על שפתיו) בשביל השעשוע הסכמתי, מין משחק מין קטן. אבל ההרגשה אחר כך לא נעמה לי. אז הסיפור בינינו לא נמשך מעבר לזה.
                    והאחרים אוהבים את השיער הזה, עד כמה שאני מרגישה ואני אדם רגיש.
                    לגברים ולנשים השיער על הגוף הנשי מפריע רק בהצהרות החברתיות, רק בעטיפה.
                    במיטה, איפה שאשה היא הכי אשה וגבר הוא הכי גבר, זה ממש מדליק אותם לרוב.
                    השאלה היא אם האשה מרגישה נוח ככה איך שהיא מול גבר.

                    • יד בתחת של אלוהים

                      אז ככה:
                      אני לא אוהב שנשים מגלחות את שיער ערוותן, וגם הגרסא המצומצמת של זיערר מבושים עליון המופיע גדוגמית, אינו מהחביבים עלי – בכלל דוגמיות…

                      המגמה של הסרת השיער – כל שיער מתפשטת והולכת – ראו את כוכבי הפורנו, גברים כנשים, מסירים כל שיער בערווה כאילו היה קול. (קול באשה – ערווה)

                      אז העניין האסתטי, כבר אמרתי, אבל….. יום יומיים אחרי.. אני לא אשכח את תחושות הניסור ואת אשר לי, זב דם קרוב לבסיסו.

                      אז אני …לא תודה.

                      אבל הכל עניין להעדפה…………

                    • את צודקת.מסכימה עם כל מילה שלך

                    • שמעון סגל היהודי

                      סבבה, אסתי, שאת מסכימה.
                      אז גם אותך אני לא אתקע

                      כי אני לא תוקע קופים שעירים ובחורות מוזנחות. וכמו שאני מקפיד להתגלח, לשים אפטר שייב, לחפוף את השיער, להסיר שערות סוררות מהאוזן, לשים דאודורנט בבית השחי

                      אני מצפה מכן גם להשקיע בעצמכן, ברמה האסתטית הפשוטה ביותר.

                      מה אתן מתבכיינות? אתן חושבות שזה קל להתגלח כל בוקר? ולפעמים פעמיים ביום, אם יש לך דייט ואתה יודע שאולי תרד לאיזו בחורה בלילה, שחס וחלילה לא ידקור לה בירכיים כשאתה מלקק?

                      אז באמת, אין שום בעיה שלא תורידו שערות ולא תלבשו חצאיות ולא תהיו נשיות.
                      זכותכן המלאה.

                      אבל אל תתפלאו אחרי זה, אם מישהו ייפול לו הזין באמצע המשחק המוקדם, בגלל שהוא יגלה ג’ונגל טרופי בבתי השחי שלכן.

                    • סגל, אתה דוחה……………. האיש הכי דוחה שנתקלתי בו באינטרנט…
                      עם סגנון דיבור כזה, לא יעזרו לך כל הדיאודורנטים והאפטר שייבים שאתה מקפיד לשים….
                      הסגנון שלך מסריח, הגסות, ההתנשאות, ואני לא מכירה שום דיאודורנט שיכול לעזור לך לנטרל את זה……
                      תעשה לי טובה, רק אל תיכנס איתי להתנצחויות וולגריות.מגעיל אותי לקרא אותך.

                    • בועז כהן

                      אסתי יקרה,
                      הסגנון של אדון שמעון סגל היהודי לא מעודן במיוחד. זה נכון.
                      אבל יש לו סטייטמנט, וגם אם מרתיע – נסי לראות מעבר לסגנון את הרעיון

                      אני, למשל, לא תמיד מסכים עם מה שאת אומרת, אבל לא פעם הרגשתי חובה
                      להגן על זכותך להביע את דעותייך – גם כשהללו היו שונות מאוד מדעותיי שלי.

                      קוראים לזה: פתיחות.

                      האינטרנט יכול לתרגל אותנו בקבלת השונה, משהו שאנחנו
                      הישראלים לא חזקים בו במיוחד. חילוניים שונאים את החרדים, ולהיפך, ויהודים מתעבים את הערבים, ולהיפך, ותל אביב נגד הפריפריות, ושינקין נגד העם עם הגולן, וכו’ וכו’.
                      ואפילו את יודעת את זה, מדיונים קודמים
                      שניהלת פה מול בנות שחשבו ההיפך ממך, ניסו לגרש אותך, תקפו אותך.

                      הביני, אסתי, “האחר” – אין לו פנים ושם. לגבייך שמעון סגל הוא האחר, המאוס,
                      המוקצה. בשבילו – נשים שלא מורידות שערות בבית השחי הן “האחר”. ולגבי נשים שחושקות
                      בגברים נשואים, את “האחרת”, וכך הלאה.

                      אני רוצה לקרוא פה את שמעון סגל ואותך ואת כל מי שיש לו משהו להגיד, גם אם
                      זה חריג. או גס מאוד.

                      צנזורה היא עניין מגונה ובעייתי. פתיחות אמיתית היא לאפשר הבעת מגוון של דעות, גם אם יש מי שנפגע – פה ושם – מדעה או סגנון השונים מדעותיו ומסגנונו שלו.

                    • וכי יש לי אפשרות לצנזר כאן מישהו?……….
                      והאם במסגרת הפתיחות אי אפשר להביע את געל הנפש האמיתי שניגרם לי למקרא דבריו של סגל שמואיל בטובו לתקוע (!) רק את המרוטות והגלוחות…………….
                      אבל זה יפה, השיעור בדמוקרטיה….. בכל אופן, התפרצת לדלת פתוחה.

                    • בועז היקר
                      אני באמת אוהבת את התגובות שלך, הכתיבה שלך מבריקה, אבל…

                      האם הליברליות שלך לא מוגזמת מדי?
                      האמנם לא צריך לצנזר שום דבר?

              • שמעון סגל היהודי

                נו, טוב, אז את לא מורידה שערות בבית השחי.
                אין בעיות.
                אני לא אתקע אותך

                • השעיר

                  אני צריך עזרה, אם כבר מדברים פה על שערות.
                  איך הכי טוב להסיר שיער לצמיתות?! אני משתגע כבר מרוב פרסומות. נטורפיל, לייזר, קרני אור.

                  איך הכי טוב?

                  חייב להוריד את כל השערות מהגב ומהתחת. לא הולך לים מרוב בושה, אבל פעם אחת הורידו לי עם שעווה, נהיו לי פצעונים מבאסים. וגם בפעם השניה שהורידו לי בשעווה, נהיו פצעונים.

                  אז אני צריך משהו אחר. שיטה טובה.

                  אנא עיזרו לי. מי שיש לו (או מי שיש לה) נסיון טוב עם איזו שיטה, אני מתחנן. המליצו לי לאן ללכת
                  למי לפנות.

                  בתודה מראש
                  השעיר שרוצה להיות חלק לתמיד

                • לא רוצה? לא צריך…

                  אני בוטוחה שהיא מסתדרת גם בלעדייך….

                • נוני

                  סגל, אתה ממש שברת את ליבי. הרי אתה האחד שתמיד רציתי. ומה שתמיד רציתי זה שתתקע אותי. ואגב תקיעות (איזה שיעמום סגל), אם מה שאתה עושה עם אשה במיטה זה לתקוע אותה אז אני יכולה להבין למה אתה עצבני. מה שקצת יותר קשה לי להבין זה למה אתה בוחר להיות כל כך גס רוח.

                  • שמעון סגל היהודי

                    נוני, אני לא גס רוח. אני ישיר. ואתן לא פחות גסות רוח ממני, לפי מה שאני
                    קורא פה באתר הזה.
                    ובחורה שלא מורידה שערות בבית השחי
                    ובחורה שיש לה שערות סוררות על הפטמות
                    או רחמנא ליצלן – שפם!

                    אני אותה
                    לא אתקע
                    כי זו מכה
                    עם משופמת
                    להיתקע

                    מאת המשורר שמעון סגל היהודי

  7. נשים המתנערות מן הפמיניזם, בתצורתו הטהורה, מוותרות, בין היתר, על זכות ההצבעה, הזכות להפלות ועוד מספר לא מבוטל של זכויות כאלה ואחרות.
    כמובן שהשאלה הרלוונטית היא לאן אנחנו הולכות ולא מאיפה באנו. עם זאת ההכרה בפמיניזם, כערך, ולא כארגון, תאפשר את מימוש זכויותנו גם בעתיד.

    • פלשתינאים המתנערים מן המאבק המזוין, בתצורתו הטהורה, מוותרים בין השאר, על הזכות להגדרנ עצמית, על זכויות אזרח, הזכות לחירות ועוד מספר לא מבוטל של זכויות כאלה ואחרות.
      כמובן שהשאלה הרלבנטית היא לאן הם הולכים ולא מאין באו, עם זאת ההכרה בדרך הטרור ובמאבק המזוין, כערך, ולא כארגון, תאפשר את מימוש זכויותיהם גם בעתיד.

      נו באמת, נשים נשים אבל כזו רדידות?

      • כן, הפמיניזם בהחלט היה מאבק מזוין. מליוני אנשים נהרגו בעקבות אותם פיגועי החבלה של האמזונות המטורפות.
        די לאלימות.
        בנות תתאפסו על עצמיכן.

          • ההנחה ועמה ההסתיגות מהפמיניזם לפיה היה מאבק אלים מעוררת בי גיחוך.
            האם אפשר בכלל להשוות את שריפת החזיות לאיזשהו סוג של פעילות טרור?
            האם הסיבה היחידה שנשים וגברים כאחד מפנים היום עורף לתנועה הפמיניסטית בגלל מספר הפגנות? אם ככה יש להוציא מחוץ לחוק את מרבית התנועות הפוליטיות.

            • הלוווו. מטאפורה כאילו. למה אחרי כל כך הרבה שנות פמיניזם אני תמיד שוכח שלבנות צריך להסכיר קצת אחרת (יותר לאט?!)
              אף אחד לא טען לאלימותו של המאבק, א5ו להוצאתו מחוץ לחוק (אם כי דומני שדפדוף היסטורי קליל לא יכחיש זאת)
              הדוגמא היית למאבק שלא הוא העיקר. אין בו עצמו ולא כלום, כל ענינו הוא בהשגת מטרות. מטרות אלה הושגו, באופן בו יתרת המאבק כפי שהוא אינה עשויה להשפיע עליהם. זה הזמן לארוז את החפציים ולמצוא חיים.

  8. ליאת

    אני מעולם לא שרפתי חזיות, ולו מהטעם שאני צריכה את שלי.

    אבל אני מסכימה עם הנאמר בתגובה של אורני. תוצאות המאבק הפמיניסטי הביאו איתן מצב שכולנו עדיין לא בטוחים בהתמודדות הנכונה איתו. קיר הבטון הולך ונשבר, אבל את מקומו תפסה תקרת הזכוכית, ובזו לא פחות קשה להאבק, בעיקר משום שרובנו לא רואות אותה במלוא קיומה.

    אנחנו לא מאמינות שאם אנחנו משכילות ואסרטיביות, לא נגיע. נראה לנו שאנחנו באמת שייכות לדור חדש. ושעזרה לנשים, רק בגלל שהן נשים, עבר זמנה. והמצב הזה הוא אכן בעייתי, לא הייתי רוצה לראות אישה שנגיעה לתפקיד כלשהו רק בגלל שהיא על “מכסת אישה”. ומצד שני, העובדה היא שאנחנו לא בטופ.

    דוגמאות כלליות?
    בבקשה.
    כמה נשים מבשלות אתן מכירות? לעומת זאת, רוב השפים הגדולים באמת, הם גברים.
    כמה נשים שיש להן כשרון אמיתי לאסטטיקה? מישהו יכול למנות שלוש מעצבות בעלות שם עולמי..?
    כמה מורות יש בשוק? ולמרות זאת – כמה מנהלות בתי ספר?

    ואלו עוד התחומים שנחשבים “נשיים”.

    הבעיה עדיין קיימת. המצב משתנה לאיטו, וזה טוב (היום למשל יש הרבה יותר גברים שמטיילים עם עגלות מלפני 15 שנים. זה מעט, אבל זו מגמה.) אבל אנחנו חייבים לזכור שעדיין יש מאבק. מאבק חצי סמוי. על הגדרות תפקידים.

    בהגדרה העצמית שלי, למשל, המילה “אישה” מופיעה במקום גבוה ברשימה. אני אישה, אני סטודנטית, אני שמאלית (בידיים) ואני עוד כל מני דברים. מעולם לא הרגשתי צורך להגדיר את עצמי “אשכנזיה”, למשל. אני מניחה שאם לא הייתי כזאת, בהגדרה העצמית שלי היתה מופיעה גם נמילה “מזרחית”. ממש כמו שגבר לא טורח להזכיר את זה שהוא גבר. הוא יאמר: אני עיתונאי, אני מהנדס, אני מנהל, הוא יזכיר מה הוא למד, או מה הוא עושה, אולי גם את העובדה שהוא נשוי, או אבא. המין שלו הוא לא חלק ממה שהוא יבחר להגדיר בו את עצמו, זה לא נראה לו רלוונטי. אבל לי כן. כי אני אישה. וזה חשוב לי. זה חלק ממה שעושה אותי לאני.

    זאת לא סוג של נחיתות, אבל זאת סוג של מורכבות, שנותן לי המון כח, ובאותו זמן גוזל ממני המון אנרגיות. מוסיף לי המון נקודות מבט.

    בתוך המון של מנהלים, אני אבחין במנהלת. בתוך קהל של מצליחנים, אני אבחין באישה שעשתה את זה. כי כל אחד מתבונן מתוך מה שכואב לו, מתוך הנקודה שבה הוא נמצא בחיים, ומה לעשות, אנחנו עדיין לא במקום שבו אישה מצליחה היא טבע שני.

    אז יש עדיין מאבק.
    הוא סמוי, אולי מדי (אף אחת מאיתנו לא רוצה היות טרחנית) אבל הוא קיים.

  9. אחמד הערבי האמיתי

    אצלנו במגזר אוהבים מאוד את פנינה
    יש לנו פוסטרים שלה עוד מלפני ארבע עשרה שנים
    איזה אייקונים יש לה
    שניים

  10. פנינה השתמשה במיניותה כדי להגיע למה שהיא היום. האם זהו פמיניזם ?
    פמיניזם הוא לא רק הצפייה לשיוויון מצד החברה אלא גם התנהגות שיוויונית מהכיוון האישי ?
    האם כל המשתמשות ב”חניידאלך” הן פמיניסטיות לדעתכם ?

  11. אלה דותן

    אוי, ילדים, כמה אתם שבעים. כמה אתם עסוקים בעצמכם. כמה אתם נהנים להיות שיוויוניים-אך-לא-לוחמניים, ולהתבצר בהלכות הרוח המעוצבות שנעימות לכם כל כך. אבל אתם יודעים מה? אי שם יש נשים שלא נהנות מהשיוויון הרהוט והמנומק שלנו. ולהן יש את פנינה.
    ופרחח: בעיני עצמי, אהיה ראויה לשאת את התואר “פמינסיטית”ביום שבו האג’נדה השיוויונית-בתחפושת-פמיניסטית שלי, שמזכירה מאוד את זו שלך, תהפוך למעשה. בינתיים, אני בעצם באמת לא טובה מכם.

    • חלק גדול מההגמוניה הגברית בת עשרות אלפי השנים מבוסס על יתרונותיהם הפיזיים של גברים במלחמת השרידות, למה שימוש ביתרונות נשיים אינו חלק אינטגרלי משוויון?

      אולה פנינה!!! ומדונה, ואוויטה ומי שלא תרצו.

      • בועז כהן

        כן. שרון סטון לדוגמה. שחקנית של בקושי 50 אלף דולר לסרט עד “אינסטינקט בסיסי”. ואחריו: 9 מיליון דולר עבור “סליבר” ויותר מזה עבור “קזינו”. יותר מהרבה מאוד גברים-שחקנים בממלכת השובניזם ההוליוודית.
        הכל בגלל סצינת הרגליים הפתוחות, במהלך החקירה, כשלכל הגברים החוקרים – הלסת נשמטת מתדהמה והם מזילים ריר, אחוזי תשוקה, מאויימים מהמיניות העזה, חלשים ונבוכים.

        ומדונה, כן. מדונה. איך היא נהפכה לאייקון שנשים חזקות בכל העולם מעריצות, אחרי שעשתה (כביכול) כל מה שאפשר כדי שפמיניסטיות מיליטנטיות יגנו אותה בזעם ותקיפות (הפכה את גופה הנשי לאובייקט בסרטים ארוטיים, השתמשה ומשתמשת ללא הרף במיניותה בקליפים מפתים ונועזים, בספר צילומים בעירום מלא, בשירי התמסרות וכמיהה)

        כי החוקים נכתבו מחדש בשנות התשעים, בנוגע לפמיניזם, פוסט פמיניזם. מה שתרצו. אשה יכולה לעשות שימוש במיניותה, כמו שגבר עושה שימוש בכוח זה או אחר, מבלי לקבל תגובות מתחסדות של צקצוק.

        • טוב, זה מדיום וירטואלי, אבל בכל זאת: מנשקת אותך, בועז, על כל מלה שכתבת.

          • סוף סוף אחד שמבין עניין. ואפשר להזכיר גם את מריה קארי וג’ניפר לופז שעושות שימוש עצום במיניותן, ושולטות באופן מוחלט בקריירה שלהן וצוברות הון וכוח. זהו פמיניזם הלכה למעשה, ולא במלים חסרות שחר

  12. את צודקת אלה, הזדהיתי עם כל מילה. הטרגדיה היא שברגע שהפמיניזם גורם להישג מסויים להיראות מובן מאליו (מובן מאליו שיש זכות בחירה לנשים, לא?) הוא מופקע ממנו, הוא כבר לא נחשב להישג של התנועה הפמיניסטית (על גווניה השונים)- שצריך לזכור לה לטובה, ולתמוך בה כדי להגיע להישגים נוספים. אלא הוא הופך להיות בנאלי, משהו שקשור לצדק טבעי או לדמוקרטיה או לזכויות אדם באשר הם. המצב הקודם, בו לא היו לנשים האפשרויות שיש להם- נראה קשור לאיזשהוא עבר אפל בהיסטוריה, משהו מימי הביניים, שברור היה שהאנושות תיחלץ ממנו- אז מה הקשר לפמיניזם בכלל??!….. ההישגים שהושגו בעבר נתפסים כהתקדמות טבעית של האנושות, ואילו הנושאים שנאבקים עליהם בהווה תמיד נראים “מוגזמים” איכשהוא….עד כאן…. שוכחים שמה שכבר נעשה מובן מאליו היום, היה אתמול “מוגזם” ונדרש מאמץ גדול של פמיניסטיות כדי להילחם עליו ולהשיג אותו.מי שנהנה מהסדר החברתי הקיים – לא שש לשנות אותו, ולכן כל מאבק של ההווה יעורר אצלו אנטגטניזם. וככה, בגלל שהפמיניזם ההסטורי לא זוכה להכרה ולהוקרה הראויה- ואכן, פמיניזם הוא מושג שעוסק קודם כל בזכויות אדם, בגלל שאין הכרה והזדהות, כל דור של נשים צעירות מרגיש שהוא צריך להמציא את הגלגל מחדש. יש היום כל כך הרבה רופאות, משפטניות וכו’ שהן כבר גימלאיות- כשהן היו בחורות צעירות העובדה שהן הלכו ללמוד רפואה נחשבה מהפכנית. אבל עד היום, בחורה צעירה בגיל נכדותיהן מרגישה שהעובדה שהיא שואפת לקריירה של כירורגית , למשל- יש בה סוג של העזה….כאילו היא הראשונה עם אמביציה כזו………. כאילו הדחף שלה להצליח הוא סוג של מרד…. כמו שאמרתי- נדמה לה שהיא ממציאה את הגלגל מחדש. למה? כי ההישג של הסבתא לא זכה להכרה הראויה כהישג פמיניסטי דווקא.

    • ג'ו המבתק

      לא צריך להמציא את הגלגל מחדש. המציאו אותו כבר. הרעיונות הפמיניסטיים זוכים להד קשוב יותר ויותר. כל נושא ההטרדה המינית, לדוגמה, שרק לפני עשר שנים היה זר ומוזר לכל קצין ובוס.
      אלה דותן מדברת על משהו אחר, אם הבנתי נכון. על הפחד מההגדרה “פמיניסטית” ומהקלישאות שדבקו בה (שריפת חזיות, שיער בבית השחי, וכו’ וכו’)

      בעיני המלים חסרות חשיבות. סליחה, אני אנסח זאת אחרת: מלים לא אומרות מאום, הן בעלות חשיבות מועטה יחסית, למעשים עצמם. אם יולי תמיר פועלת בחייה למען שוויון זכויות לנשים, מצדי שתגדיר את עצמה כ”לא פמיניסטית”.

      פרחח נתן דוגמה למעלה של בחורות שפגש, אשר טענו שהן בעד שוויון ונגד קיפוח, אבל פוחדות מהמלה “פמיניסטית”. נו, אז שיקראו לזה אברהם. משה.

      אני שואל במלוא הרצינות: האם זה חשוב איך קוראים לזה, או איך משיגים את זה

      • מהצד הפרקטי, אתה לכאורה צודק- מה שחשוב זה המעשים, לא הדיבורים, נכון?
        כן ולא. הכרה בהישגים שהושגו ממוטיבציה פמיניסטית, הוקרה כלפיהם- יוצרת תחושת גאווה, הזדהות, שייכות למשהו רחב, הסטורי, אוניברסלי והומני. נותנת כח. תחושת שיתוף, עצמה, תקווה. התכחשות להישגים פמיניסטיים, התנערות מהשם של הזרם הזה- יוצרת תחושת ניתוק, בדידות, שוברת את שיתוף הפעולה, מותירה כל אשה לנפשה, היא והגברים שבחייה, שעדיין דחוף לה לא לתת להם להרגיש מאויימים, מעוררת ויכוחים מתישים על הנחיצות של שיתוף הפעולה בכלל- כאילו איזושהיא קבוצת לחץ יכולה לפעול נגד הקיפוח כלפיה בלי לשתף פעולה, בלי להאמין בצדקת הדרך ובלי להזדהות עם שם הזרם שמוביל אותו. הנה, תראה- אתה מודה שרעיונות פמיניסטיים זוכים להקשבה- ומיד מציע לשכוח שהם פמיניסטיים. בדיוק כמו שתיארתי בתחילת התגובה הקודמת שלי……. או קיי, אז הסוגייה של הטרדה מינית זוכה להבנה- אז זה עניין אנושי ולא פמיניסטי, לא צריך לייחס את זה לפמיניזם , להוקיר אותו , וכו’, כדי שבסוגיה הבאה שוב הנושא הפמיניסטי ייראה מופרך, כאילו בא לשנות סדרי בראשית, ולא כזרם מתגבר בעל קבלות והישגים מצטברים. ככה הרעיון של יחס שיוויוני צריך כל פעם מחדש לעבור בדיוק את אותן המשוכות ולא יכול לשאוב לגיטימציה מהישגים קודמים.

        • ג'ו המבתק

          אני עדיין חושב שהמעשים חשובים יותר מהמלים.
          ואם יותר נשים היו מקדישות את עצמן לפעילות פוליטית, לשינוי מתוך הכנסת, אם יותר נשים היו מצביעות למען נשים. אם יותר נשים היו מבינות שצריך להילחם מתוך המערכת, ולא מחוצה לה, זה היה שווה יותר מכל הגדרה זו או אחרת
          אבל הבנתי את הנקודה שלך.

          • מיה סלע

            מילים חשובות מאוד, ג’ו. כי חשוב מאוד איך מגדירים דברים. לא ? בדיוק על זה מדובר פה. על הגדרות. ונשים שמתחבאות מאחורי הגדרות כלשהן: רק שלא יגידו עליהן שהן פמיניסטיות, עושות עוול למאבק, עם או בלי מרכאות. בייחוד מישהי כמו יולי תמיר שהוזכרה כאן. אם שרה בממשלה שחלק מבחירתה היתה על עצם היותה אישה, טורחת לברוח ממה שניראה לה מילה לוחמנית מדי (ואין לי ספק שהיא עושה את זה מטעמים פוליטיים, אם היתה עדיין פעילה בשלום עכשיו, לא היתה מעיזה לחמוק מהלוחמנות הזאת, אבל עכשיו היא ממלכתית, אלק), אז יש בעיה. הרבה מהתגובות דנו בנושא הפמיניזם בראי סכין הגילוח ו/או הלסביות. אבל חשיבותן של המילים במקרה זה ובמקרים אחרים היא בדיוק זאת. הצורך להתנצל על משהו, הצורך להסביר: “אני בעד שיוויון אבל אני לא פמיניסטית” הוא הדבר שיש להלחם בו. הוא שאמרתי. שוב אנחנו מנסות למצוא חן בעיני גברים, להבטיח להם שאכן אנחנו חלקות ורכות, ואין בנו גרם אחד של לוחמנות. שהם לא צריכים לדאוג כי אנחנו, אין לנו שום כוונה להפוך עליהם את השולחן.

          • פרחח

            מלים חשובות, ג’ו, מעשים חשובים גם כן. זה לא משהו שצריך ללכת בטור, זה יכול לפעול במקביל.
            הצבעת על הפוליטיקה כאפיק לשינוי. אתה צודק.
            נשים לא מציבות את עצמן כמועמדות לתפקידים פוליטיים, לפני שהן חשות שהן בעמדת סופר וומן, בעוד שגברים שלא סיימו עממי ולא השכילו להשלים את החסר במקומות אחרים רואים עצמם ראויים להציב את מועמדותם.

            לכל משרה פוליטית יש פי 20 מועמדים גברים לעומת נשים.
            ביום שבו נשים תתחלנה להתמודד על תפקידים פוליטיים כי הן רוצות. בלי להצדיק את הרצון או לתרץ אותו, הן ייבחרו. והכי חשוב, נשים לא צריכות להבחר על ידי נשים, אלא על ידי בוחרים ובוחרות כאחת. זה נכון, שראוי שנשים יפעילו אפלייה מתקנת ובכל מקרה יקדמו נשים ראויות. יחד עם זה בחירה של נשים בעד נשים לא ראויות מכיוון שהן נשים, תכשיל אותן…

            פעם הרמתי קמפין ציבורי שמטרתו הייתה שנשים יציבו מועמדות לכנסת. שיהיו 1,000 מועמדות בכל המפלגות. אם יהיו 1,000, לא משנה מי הן, ייבחרו לפחות 25 מהן…

            אז חשוב לעשות, בפוליטיקה, זה המקום להשפיע על הכל. חשוב להגיד: “יש לי מה להגיד” ואז לצלים יהיה ערך…

            יש למישהו מילה בשבילי?

            • “בין נשים לבין מלים
              אני בוחר במלה.
              בין אשה לבין מלים
              אני בוחר באשה.
              אבל אני שומר לעצמי
              את המלה האחרונה”

              דוד אבידן, “22 שירים צוננים”
              מתוך “שירי אהבה ומין”
              הקיבוץ המאוחד
              1976

              • שימי

                דחיל ראבק עם השירים שלך…
                הבנו את המסר פעם פעמיים, עכשיו הגיע הזמן הביצועי או תדבר בגוף ראשון ולא מאחורי שירים.

                • שימי, מה קרה? קצת שירה ואתה נלחץ? עד שסוף סוף יש כאן מלים של טעם (של דוד אבידן, אלא מה) אז אנשים מגיבים בבהלה..

        • דובי

          (כן, אני יודע שהבטחתי שזהו, אבל לא יכולתי להתאפק).
          מילים הן מילים וזהו. אין להן משמעות מעבר לזו שאנו מכניסים בתוכן. פעם גיי הייתה מילת גנאי להומוסקסואלים. היום היא אומצה באהבה ע”י הקהילה, והפכה למילה שהם עצמם משתמשים בה (ובניגוד ל”ניגר”, לגייז לא אכפת שאחרים קוראים להם כך. אגב, אם כבר הזכרתי – דווקא בגלל המהלך היפה הזה של אימוץ מילת גנאי, אני מתעב את היופימיזם העצמי הנהוג בארץ “גאה”. בלההה).
          במאבק בין נשים לגברים, שני ביטויים עברו שינויים מאסיביים – המילה “פמיניזם” הפכה למוקצה מחמת מיאוס, בגלל אסוסיאציות שהכניסו בה גברים (בעיקר, כפי שצויין, קישור המילה עם “דייקס”), והמילה “שוביניסט” איבדה את משמעותה הלאומנית והפכה באופן כמעט בלעדי למשמעות השוביניזם הגברי.
          למעשה, איך שאני רואה את זה – פרחח הציג את המצב ההפוך מהמצב האמיתי – גברים מזדרזים להצהיר על עצמם כפמיניסטים (קרי: תומכים בשיוויון לנשים), בעוד נשים בורחות מהמילה הזאת, בגלל הקשרי הדייקס. גבר לא יכול להיות דייק. אז מי בדיוק ימות אם נשתמש בביטוי “שיוויוניזם”? או פשוט “שחרור האישה”? האם בכך נשבור במשהו את האחווה הפמיניסטית? קשה לי להאמין.

          עצם העובדה שנשים (כפי שציינה כאן מישהי כבר) מכניסות את המילה “אישה” להגדרה העצמית שלהם, בעוד שגברים כלל לא יחשבו על הרעיון של הגדרת עצמם כ”גבר”, מחייבת הרגשת שייכות כללית, גם בלי ההגדרה של “פמיניסטית”. כל מי שיש לה תודעה נשית, תהיה לה גם תודעה פמיניסטית, אפילו אם לא תשתמש ב-f-word. ביום שבו נשים כבר לא ירגישו צורך להגדיר עצמן כ”נשים” (שכן הגדרה שכזו מלמדת על כך שברירת המחדל היא “גברים”, בדיוק כמו שאדם שחור צריך להגדיר עצמו כ”שחור” כי ברירת המחדל היא “לבן”) או אז נדע שנשברה תקרת הזכוכית, ושנגמר המאבק לשחרור האישה. אפשר לצאת מהמקלטים.

          אבל יש עוד זמן עד שזה יקרה.

          בברכת דרך צלחה, בלי לייצג אף-אחד אין פרטיקיולר,
          דובי

      • השירים כדרכם אינם מגלים
        אלא את הניתן להאמר במילים
        ולכן את עצמם מראשצוק מפילים
        אל הים הגדול ושם הגלים
        עולים ויורדים יורדים ועולים

        דוד אבידן
        מתוך פוי כוח
         משהו בשביל מישהו
        הוצאת שוקן

  13. נעמה

    פרחח, לדעתי אתה ראוי ללא ספק לתואר פמיניסטית של כבוד (לדעתי מעניקים תארים כאלה בגילמן).
    בתור פמינסטית עם תעודות אין דבר שמרתיח אותי יותר מאשר בחורה שמצהירה שהיא לא פמינסטית, בגלל שברור לי שמדובר פה בבורות ולא יותר. הפמינזם, שלא כמו הפלמ”ח שהועלה פה באסוציאציה תמוהה, לא בדיוק סיים את מלאכתו, ותנו את הקרדיט לאנשים שעוסקים בתחום, לא מדובר יותר בשריפת חזיות, מדובר בדיוק בדברים שהועלו פה בתבונה ובטעם על ידי כל הדוברים. אלו בדיוק השאלות שמעסיקות את האנשים (ויש גם גברים) בתחום – זה שגברים אכן שונים מנשים, אבל אולי התפיסה של איש עסקים שמוכר את חייו לעבודה לא כל כך מתאימה גם לגברים, ולא רק לנשים (לגברים יש נשים, לנשים יש עוזרת, הכל טוב ויפה, אבל לא היית רוצה להיות קצת יותר עם הילדים?). וזה שלאפליה מתקנת יש גם חסרונות, וזה שלא כל הנשים מקבלות מה שאנחנו מקבלות כמובן מאליו, אבל מצד שני, האם מותר לנו לכפות על כולן את אורח החיים שלנו?
    הפמינזם נלחם את מלחמת השוויון כפועל יוצא מאמונותיו, ומהעקרון המנחה של ראיית שני צדי במטבע, אבל זה לא הכל. תפיסת העולם הפמיניסטית (לפחות הפמיניזם המודרני, הפוסט מודרניסטי) מדברת על העולם באופן כללי, ועל איך שהיינו רוצים שהוא יראה. עולפםשמכבד ואת מנצל את שונות האנשים שפועלים בו, עולם שלא מחייב את כולם לפעול באותה דרך ולפי אותו הגיון, עולם שמנסה לפרק את ‘חוקי היסוד’ שנתפסים כמובנים מאליהם ולתהות על קנקנן. קורים פה הרבה דברים יפים, לא חייבים תמיד לשרוף חזיות.
    כשאני למדתי פמינזם (לא בארץ) החלוקה של האגפים חילקה את בנות הפמינזם עם החברה של הפוסט-קולונאליזם (כמו שקורה גם בתחומי המחקר עצמם) ואכן יש דמיון רב. הקלונאליזם הגברי נגמר, אבל תוצאותיו עדיין מלוות אותנו. לא צריך להדליק כל יום נר לזכר מה שעשו בשבילנו נשים אמיצות (ובחורה ממוצעת כיום אפילו לא מעלה בדעתה כמה זה הרבה) אבל אי אפשר להגיד שאין יותר מה לעשות.

  14. מימי

    סוף סוף מאמר מעניין באמת¬ לא סתם בשביל להעביר זמן בטיזינג

    • פעם בשנה, למשך עשרה ימים (עשרת ימי תשובה), משנים הדתיים את נוסח הברכה השלישית בתפילת שמונה עשרה. במקום לומר ‘ברוך אתה…האל הקדוש’, הם אומרים ‘ברוך אתה…המלך הקדוש’. סביב השינוי הקטן הזה רוחש בית הכנסת בתכונה, הגבאי מכריז על כך בקול גדול וכולם מזכירים לכולם בכדי שלא תתרחש תקלה ויהודי ייכנס ליום הכיפורים כאשר טעות גורלית המשפיעה על עתידו בידו. זוהי משמעותה של מילה ביהדות.

      בעולם המתקדם [וכל העולם מתקדם (וגם זה מושג מתעתע) בצורה זו או אחרת] יש היום יותר אנשים המודעים לפמיניזם מאי פעם ומספרם רק גדל. רובם גם תומכים בו ומבחינה זאת המאבק הצליח. אך כאשר באים להילחם למען זכויות נשים תחת הכותרת ‘פמיניזם’, אוזניים רבות, מה לעשות, נאטמות לפחות למחצה. אולי זה נובע מאנכרוניזם, אולי משוביניזם ואולי סתם מבורות, אבל הן נאטמות.
      ויש גם אפשרות נוספת- הרתיעה לא מגיעה משריפת החזיות או גידול השיער. מי שרוצה מוזמנת גם היום. הרתיעה נובעת מהקיצוניות שבה המאבק הזה נתפס. ולמה מובילה קיצוניות? להתייחסות אליה כאל דבר לא רציונלי, וחבל, כי יש לפמיניזם את מקומו הטבעי. הוא לא צריך להיות קיצוני בשביל להצליח.
      המאה שעברה היתה רצופה במאבקים לשיוויוניות, שאחד, רק אחד מהם, הוא הפמיניזם. את המאבק של אלה שעדיין מופלות צריך אמנם להמשיך, אבל מה יותר פשוט מלכנות את המאבק בשמו האמיתי- מאבק לשיוויון? לעניין עצמו זה יכול רק להועיל.

      מה, אתן דתיות?!

      • תשמע, קודם כל יש גם פמיניסטיות דתיות. ומספרן רק הולך וגדל.
        וחוץ מזה- הגורמים שהובילו לכך שאזניים רבות נאטמות לשמע המונח פמיניזם, ימשיכו לפעול לגבי כל מונח אלטרנטיבי. תקרא לזה “מאבק לשיוויון”, וזו רק שאלה של זמן עד שהמונח הנקי הזה יקבל קונוטציות בעייתיות, כשמדובר בהקשר הנשי.
        אין מה לעשות, השינוי במעמד האשה מהווה איום על הרבה גורמים בחברה, והם מצידם ייאבקו בו, כל אחד עם כליו הוא… שינוי שם המותג לא ידכא את המתנגדים לשיוויון ואת המתאמצים לגחך אותו או ליצור לו דימוי בעייתי ולא אטרקטיבי.
        קשה ליצור מהפיכות רכות, סימפטיות, נוחות לעיכול- מראש. הן הופכות לסימפטיות רק אחרי שהחברה מעכלת אותן. אחרי שנוצר סדר חברתי חדש, מתוקן. בדרך אליו אסור לפחד ממאבק .

        • ורציתי להוסיף- המאבק נתפס כקיצוני- משום שהוא מבקש לחולל שינוי הנובע ממצב של אפליה קיצונית. אם נשים לא היו מופלות בעבר ובהווה אז לא היתה להן סיבה לבקש מהפיכה כזו. כדי לתקן עיוותים עמוקים דרושים שינויים עמוקים. אי אפשר לדרוש מאיתנו להתכחש לעצמה של העוול- ומכאן לצורך בשינוי עמוק- רק כדי לא להבהיל אתכם: שלא תחשבו שאתם כאלה איומים…
          אפליה היא אפליה היא אפליה, צריך לקרא לה בשמה ולהילחם נגדה, באומץ ובלי פחד.
          ולזרם ההסטורי , הפוליטי, החברתי שהוביל את השינוי הזה, אין שם אחר: קוראים לו פמיניזם.

          • אלה דותן

            אוי אסתי, כמה את צודקת.

            • אף פעם לא חשבתי שאני איום ומתברר שמסביב המצב קשה יותר, אז אולי אני סתם נאיבי.

              אבל בכל זאת, הפמיניזם נמדד במעשים ולא בהגדרות. עצם היותה של אשה בעמדת כח, גם אם היא לא מגדירה את עצמה כפמיניסטית, מלמדת נשים אחרות שזה אפשרי ושיש גם להן סיכוי.
              מה יותר חשוב מהתקווה?
              ההגדרה?

  15. שימי

    לא הבנתי את כל הקטע הזה עם הפמיניסטיות.
    מה, אתן לא שמות לב לכך שבעצם אתן אלו שמכתיבות את קצב הסיחרור של כל הכדור (הכדור הכחול) הזה ??
    הריי זה ברור ואנחנו רואים כל יום ויום שבעצם אנחנו הגברים (זן נכחד) משתרכים אחריכן הנשים…
    כן כן.
    מה בכלל כל המאבק הזה בכלל??
    למעשה, התנועה באה להגיד במובן מסוים שאתן נחותות מאיתנו הגברים מה שלא נכון בעליל!
    וכמובן שהכל צריך להיות בפרופוררציה מכיוון שיש לכל אחד מהמינים את “תפקידו” בעולם ואני מתכוון לכך שאותה תנועה מדוברת עוד תתבע מאיתנו הגברים באחד הימים להכנס להריון.
    אני חושב שיש בהחלט צורך לשיוויון בין המינים אבל במה זה מתבטא ביום יום כאשר לדוגמא את יוצאת עם משהו חדש, למה שאת לא תהיי זאת שתשלם על היציאה??
    כי למדנו מאז ומעולם שזהו תפקידם של הגברים, נכון?
    ולמה, שבאותה מידה לא תהיי זאת את שתמעך את הג’וק שנכנס לבית??
    ושוב, כי מאז ומתמיד עשו זאת הגברים.
    אז איפה השיוויון שאתן כל כך מיחלים לו אם להסתכל קצת על הדוגמאות שהצגתי כאן?
    לכן תענטי שהכל צריך להיות בפרופורציה ואל לנו לתשתש סדרי עולם.
    ואין הכוונה לכך שתפקידכם להדיח כלים וכו’, אלו דברים שאפשר ורצוי לישב בין בני הזוג או לפתור את הסיפור במדיח כלים.
    ואם יש לך שפם וזה מוצא חן בענייך, אל תתפלאי אם למתנת יום ההולדת תקבלי קצף גילוח וסכין.
    את רצית את זה מחופש הבחירה שלך ומתוך אותו מאבק שיוויוני.
    (אני מתנצל מראש אם דבריי האחרונים פגעו חלילה בדרך זו או אחרת במי מהנשים)

    • מיכל

      שימי, צר לי לשאול בבוטות שכזאת, אבל מה לעזאזל אתה מדבר??!
      תקן אותי אם אני טועה, אבל אני סבורה שאמרת ש”התנועה” (התנועה …איזה בדיוק?.. פרט שולי) חסרת טעם והיגיון, כי לא ככה נוהג העולם!
      is that so??
      הלשווא קמה התונעה הפמיניסטית, התונעה לשיוויון האישה וכדומה??
      אתה באמת עוצם עיניים ואוטם אוזניים למראה האפליה נגד נשים בארץ ובעולם כולו??
      ואיך אתה ממשיך ומאשים את “התנועה” בכך שנתבע אתכם, הגברים החסודים, להיכנס להריון?!
      אני, בתור פמיניסטית שלא נרתעת מלהגיד זאת בפומבי, דורשת אך ורק את מה שמגיע לי, וזה זכויות שוות ומלאות. וכמובן שלכל מין ומין התפקידים האנטומיים והביולוגיים שלו, ועל זה אני סמוכה ובטוחה שכולנו נסכים פה (אני טועה?…) אז איך לעזאזל אתה אומר שהנשים ידרשו מהגברים להכנס להריון?!
      אולי זה לא ברור ובהיר דיו, אבל אנחנו דורשות זכויות שוות, לא להפוך סדרי עולם!
      אל תאשים אותנו בזה, זה לא הוגן.

      חוץ מזה, צר לי ביותר שלא נתקלת בבחורה שלא דורכת בעצמה על הג’וק שלה ונזקקת לשירותיו המפוקפקים של גבר כדי לחסלו. אני בטוחה שרבות מאיתנו מרגישות מספיק בטוחות בעצמן כדי לסלק חרקים מביתה.
      ובאשר ליציאות, שוב – חבל לי שלא יצאת עם בחורה שהעדיפה לשלם בעצמה את החשבון על הסרט, המסעדה, או כל בילוי אחר, או לפחות התחלקה בחשבון.

      אולי אני זה לא מדד, אבל אני גם דורכת על הג’וקים שלי, גם משלמת על חלקי ביציאה, גם הולכת בלי חזייה, וגם אשה פמיניסטית שרוב הזמן יודעת מה היא רוצה.

      נעלם מעיניי דבר אחד. מתי זה קרה התהליך המופלא הזה, בו גברים חושבים שאישה שמתנהגת לפי הכללים הרשומים לעיל (הריגת ג’וקים, חרם חזיות, וכ’ו) נחשבת בעיניהם ללא-נשית??
      מי המציא את “מודל הנשיות” הקלוקל הזה? מי אמר, ואיפה זה כתוב, שאישה צריכה להיות:
      עדינה, רגישה, לא הורגת ג’וקים, שקטה, כנועה וצייתנית?
      ואם אני לא נמנית על אף אחד מהקריטריונים הללו, האם זה אומר שאני לא-נשית, גברית, אישה לא טובה, או הכל ביחד?
      אני כבר מזמן מאסתי בנורמות המוזרות האלה. אני שונאת-שונאת חזיות, באופיי אני עקשנית מאוד, לא צייתנית ולא כנועה בעליל, ועם שערות הגוף שלי אני עושה מה שבא לי, כמו בפרסומות ל”נטורל פורמולה”. וקורה שלפעמים אני “משלמת” על האופי הזה שלי.
      וזה שכגברים חושבים שאני לא נשית, ואפילו…הס מלהזכיר.. לסבית.
      ואני לא. אבל זה כבר בורות לשמה, וזה נושא לשיחה מעניינת אחרת.

      ידידותיי הנשים, זה רק אני, או שהנורמות האלה עוברות כל גבול??

      • נעמי

        מסכימה איתך אבל יש לי שאלה
        את רוצה להשקיע את חייך בלשנות את הנורמות האלו?
        לכי על זה

        • עדיגי

          ואפילו יותר מכך.

          האמת שגם אני הייתי רוצה להסתובב כל היום בחולצה ענקית ובמכנסי ג’ינס משופשפות, ללכת לא זקוף, לא להוריד שערות, לגרבץ, לשבת בפישוק רגליים, לא להיות עדינה ועם זאת להיות מושכת. זה נוח, זה פרקטי ומליוני גברים עושים זאת בלי שום בעיה.

          ובכן, זה קצת מסובך.

          מה לעשות שהחוקים של העולם בו אני חיה מצפים מנשים להיות נחמדות, עדינות, להתלבש בבגדים צמודים ויפים וגוועלד – להוריד שערות(!). במילה “מצפים” אני לא מתכוונת גם לגברים, כי אחרי הכל גם נשים מלאות בחיצי ביקורת כלפי אחיותיהן השעירות למאבק.

          יש לי שלוש אפשרויות:

          1. להתעלם מהחוקים של העולם ולעשות מה שבא לי
          2. לחיות לפי חוקי העולם הזה
          3. לשנות את החוקים

          אפשרות מס’ 1 תוביל אותי לסבל ומרירות. מה עוזר ללכת ראש בראש?
          אפשרות מס’ 3 תגזול ממני יותר מדי אנרגיה. האם בכלל שווה לי להתחיל לשנות את דפוסי המחשבה וההתארגנות החברתית של מיליארדי אנשים?

          נשארת אפשרות מס’ 2. האפשרות הנוחה והמאושרת. אני מעדיפה להשאר איתה ואת האנרגיה הבלתי מנוצלת של אפשרות 3 להשקיע בדברים החשובים באמת כמו שכר שווה וזכויות שוות.

          לסיכום: למי אכפת מסוגית חזיות/שערות בזמן שאת מקבלת אלפי שקלים פחות מעמיתיך לעבודה?

          • נעמי

            יש עוד אפשרות והיא
            ליצור לעצמך את החוקים שלך שהכי קרובים למי שאת בוחרת להיות
            וככה מי שימשך אלייך
            באמת ימשך אלייך{ מודגש על אלייך}

      • שימי

        מיכל,
        שורות אחרונות של דבריי מסתימות בבקשת סליחה ממי אלו מהנשים אשר רואות פגיעה כזאת או אחרת ממשמע דבריי ואכן אני שוב חוזר על ההתנצלות למרות חופש הביטוי וזכות האמירה שכן, כל אחד מאיתנו חושב בדרכו שלו ולפי טיב שפיטתו.

        כנראה שלא הבנת את דבריי לאשורה.

        חיזרי וקיראי ותגלי הסכמה מלאה שלי בצורך לשיוויון זכיות.
        לצערי , לא נתקלתי בנשים הנהוגות כמוך לגביי ג’וקים וגם לגביי היציאה הראישונה או השניה או השלישית שזה לא הענין כרגע. לא נתבקשתי להחביא את הארנק.
        ולמה להיתפס לדוגמאותיי הן רק דוגמאות וישנן עוד רבות כדוגמתן.
        ובבקשה, אל תזלזלי בי / בנו הגברים, אני לפחות לא זילזתי בך.(שירותיו המפוקפקים של גבר…).
        כמו שטענת, שערות גופך מעלות אסוציאציות בקרב גברים שמא את לסבית, ואלו הן השלכות של מה שלמדנו להכיר ואם תירצי סטיגמות אפילו לגביי נשים שעירות (במקומות מסוימים)לא רגישות ואולי גם לא נחמדות.
        אני מודה שאני מעדיף אישה חלקת-גוף על פניי שעירה ולא כי חונכתי כך אלא משום טעמי האישי.
        אני לא אוטם אוזניים וסוגר עיניים, ממש לא, אבל מן הסתם, את רואה דברים שנוגעים לך כאישה, הרבה יותר טוב ממני כגבר ושכך קשה לי לראות עד כמה חמור המצב כהגדרתך.
        לעניין החזיה-לס, אני חושב ולא מעטים כמוני שבלי זה יותר סקסי ואפילו מגרה אבל שוב, זו רק דעתי האישית.

        • היי, ולא עלה על דעתך שטעמך האישי מתבסס על חינוך ועל נורמות סביבתיות?

          בחייך, גם אני מרגישה הרבה יותר יפה וסקסית כשאני חלקה, נטולת שיער, אבל האם הייתי מרגישה כך לולא חינכו אותי שבגיל מסויים הגיע הזמן להתחיל ולהוריד שערות?

          • השעיר

            איך הכי טוב להוריד שערות לצמיתות?
            אני גבר, אבל גם אני רוצה להיות חלק ונעים, כמו חמי רודנר וברי סחרוף.

            איזה מקום הוא לא שרלטני ובאמת יעיל להוריד שערות לצמיתות?
            איפה אני יכול להיות בטוח שאני לא זורק את כל חסכונותיי סתם?

            תנו עצה
            השעיר המיואש

            • כל הכבוד על בחירת המודלים. קבל נקודה.
              ולא יודעת.. אף פעם לא עברתי את מה שאתה עובר… אבל תהיה אופטימי… יהיה טוב, ואם לא, אז בטח תמצא מישהי שאוהבת שעירים…

              (אגב, שרית… בגיל 20 הייתי בטוחה שגבר שעיר זה הדבר הכי סקסי עלי אדמות. התבגרתי ולמדתי. רואה. גם אני יודעת ללמוד….)

              • השעיר

                לא נתת לי תשובה, ומי זאת שרית בכלל? ולא, זה ממש לא נכון מה שאת כותבת. בחורות לא אוהבות שעירים. אז איך להוריד את השערות שלי מהגב? נו, תנו תשובה נורמלית

                • למרות שבד”כ אני יודעת הכל… :))
                  הפעם אין לי מושג..

                  תפתח את ספר הרופאים של מכבי בקטגוריית עור, וגש להתייעצות.
                  לא נראה לי שכאן תקבל את התשובה…

                  בהצלחה. ואל תסתכל בקנקן אלא במה שיש בו….

          • שימי

            ענת,

            חינוך מקנים לילד עד גיל מסוים ואני מה לעשות כבר ממש לא ילד.
            הוריי מעולם לא לימדו אותי שאישה צריכה להיות חלקה וזה גם לא רשום באף מקום.
            גם אותך אף אחד לא לימד זאת ולמרות הכל עובדה שאת כן מורידה שיער.
            אנחנו מושפעים ממה שסובב אותנו, כלומר, רוב הנשים כן מורידות שיער וזו רק דוגמא ממה שאנו רואים ולמעשה אלו דברים שמעצבים את החברה.
            אם כל הנשים לא היו מורידות שיער מן הסתם החברה שלנו היתה מתעצבת לפי מודל זה.
            אני מעדיף כפי שציינתי אישה חלקה, ומסתבר שגם את כדברייך, את מרגישה גם יותר סקסית.
            ולא בגלל שום דבר אחר זולת טעמי האישי ואני מספיק גדול בכדיי לדעת מה אני אוהב ומה לא.
            שלך
            שימי

            • שימי, אני חוששת שלא הבנת אותי…
              ברור שהיום אתה מבוגר ויודע מה אתה אוהב, ואי אפשר לחנך אותך. אבל מאיפה זה בא?
              מאמא שלך שהורידה שיער, מאחיותיך שהורידו שיער, מחברותייך לספסל הלימודים שהורידו שיער, מנשים חלקות שראית בקולנוע ובטלוויזיה (בטח היתה לך תמונה של סמתנה פוקס, :))לא? ) כל אלה השפיעו עלייך מגיל אפס להפוך לשימי אוהב הנשים החלקות שהנך היום.
              מה היה אם הסיטואציה היתה הפוכה? האם יכול להיות שדווקא נשים עם מוסטאז’ היו עושות לך את זה. אולי. מי יודע.
              ובנוסף, כמובן שיש מקום לחינוך תוך התנסות אישית. אם היית עם בחורה חלקה ורכה ואהבת את התחושה של מגע עורה הגיוני בעיני שתרגיש לא נוח עם בחורה שעירה ומחוספסת, למרות שגם זה לא מחייב, כי אולי תתאהב בכל מה שיש לה להציע ואז השיער יראה לך שולי…
              הכל עניין של חינוך והתנסות המובילים ליצירת הטעם האישי.

              • שימי

                ענת,
                החלטת להתיש אותי?? 🙂
                שוב אחזור על שאמרתי…
                לא חונכתי לאישה נטולת שיער לא מאימי לא מאבי ולא משום מקום אחר.(נקודה)
                אתן לך לדוגמא חינוך, בבית אבי נהגו לשמוע מוזיקה בסגנון מזרחי ולמרות הכל אני נהפוכו, לא אוהב את סוג המוזיקה הזאת אך נותן לה את הכבוד הראוי לה.
                הינה נתתי לך להבין שגם אם מנסים להחדיר בך איזה סוג מסוים של אהבה וזה יכול להיות כל דבר אחר (במקרה הזה סגנון מוזיקלי)לו-דווקא תאהב ותאמץ אותו.או במילים אחרות גם אם רוצים לחנך לפעמים לא מצליחים להשפיע.
                ממש לא היתה לי תמונה של סמנטה פוקס והיא ממש לא בראש מעיניי.
                כמובן שהשיער הוא פרט שולי אם מצאת את הפרטנר שחלמת עליו והכל פיקס.

                ושוב ע נ ת, אני אוהב נשים חלקות מטעמים אישיים בלבד ולא בגלל שום דבר אחר.
                מקווה שהבהרתי את עצמי מספיק טוב בכדיי להבין.
                והכל ברוח טובה מיותר לציין

                • שימי ממי,
                  יכולתי להגיב על דברייך אבל באמת שאין לי כוונה להתיש אותך.
                  את הג’וב הזה אני אשאיר לנשים החלקות באשר הן.

                  :-))

                  • יוסוף וואחד

                    ומה בנוגע לתאוריה ש
                    כמה שהאשה יותר שעירה ומכוערת
                    ככה היא יותר פמיניסטית?

                    איכשהו נראה לי שיותר קל למישהי שנראית טוב, לוותר על הלוחמנות, כי המראה שלה
                    יעשה בשבילה די הרבה מהעבודה

                    • יקירי-
                      אני נראית מצוין.
                      כל החיים אומרים לי שאני חתיכה.
                      אמרת שזה עושה את ה”עבודה”…..??
                      רואים שאף פעם לא היית אשה.
                      זה לפעמים עוזר ולפעמים מזמין צרות…..צרורות.
                      אני חתיכה, ואני מגדירה את עצמי כפמיניסטית רדיקלית.
                      היית מאמין?

                    • עדיגי

                      גם חתיכה וגם פמיניסטית רדיקלית…

                      איזה כיף לך!

                    • יוסוף וואחד

                      פמיניסטית רדיקלית, וגם נראית טוב? יש חיה כזאת? ואז איך זה מסתדר עם החיבה הלא מוסתרת שלך לג’ו המבתק, שהוא מה זה לא פמיניסט (אבל מאוד רדיקלי, מצד שני)

                  • שימי

                    סבבה אחותי היקרה… 🙂

          • אלמוני

            שתי נקודות למחשבה,
            1. אחת הסיבות העיקריות שגברים מעדיפים נשים חלקות שיער היא שזהו סימן לרמת אסטרוגן גבוהה, קרי פוריות! משיכה מינית היא קצת יותר מאשר חינוך
            2. האישה האידאלית ע”פ הקאמה סוטרה מצויידת באיור בשפם בולט למראה, אבל זה היה לפני גילוי השעווה

  16. מה זה בדיוק המילה פמיניסטית -לא הבנתי
    לי זה מזכיר-שובניסט ופאשיסט בכל אופן יש לזה קונטציה
    שלילית מלחמתית-ולא שלנו הנשים אין במה להלחם יש
    למשל בג’ו המבתק איזה מין שם זה? בגלל זה אתה מנסה
    להסתתר מאחורי המילים ?למילים יש הרבה מאד משמעות
    ועם שם משפיל נשים -כמו “ג’ו המבתק” לא נגיע רחוק-פשוט שם אלים!
    ובקשר לפנינה נדמה לי שהיא פשוט עשתה מה שבא לה הכי טבעי שאפשר ומהלב.

    • שירלי

      ג’ו המבתק הוא כינוי ולא שם.
      כינויים הם לרב ציניים ומתחכמים.
      וג’ו – אנחנו אוהבים אותו כמו שהוא.
      זהו, אפשר להמשיך.

      • יום אחד / דוד אבידן

        יום אחד
        תבואנה התבונות המפוכחות
        להעירנו מתנומתנו הכבדה והשוטה
        כאילו מטחי-תותח
        בבוקר שבתון בהיר מאוד…

        אבל שירינו ימאנו לקחת
        ולהילקח
        וזה יהיה סימן מובהק
        לנעורינו

        אלא שכך או כך
        כל התנגדות נשברת.
        נרד, איפוא, ברחוב האחרון,
        בדרך אל שפת הים שלנו,
        אל החולות
        אל תוך ממלכת התחומים האבודים
        ושמותרת רק לנו הכניסה
        ויש סיסמה נסתרת

        ושם יש דלת שנפתחת ונסגרת
        ויש תמיד גם אפשרות אחרת
        שלא נוסתה.
        ועוד היום ארוך

        מתוך “שירי אהבה ומין”
        הקיבוץ המאוחד
        1976

        תודה, שירלי..

  17. חרק אירי

    אפלייה מתקנת.מה את אומרת על זה?

    • אלה דותן

      אפליה מתקנת? מממ… זה עניין נורא בעייתי.
      כי מצד אחד, אין יעילה ממנה לעצב מחדש את סדרי העולם.
      מצד שני, בגלל שהאפלייה המתקנת, כל אפלייה מתקנת, היא מלאכותית כל כך, ולא תוצר של אבולוציה חברתית טבעית (שממנה, כך נדמה לי, נהנות בנות כמו ליאת, מיתר, נעמי, צ.לוליטה וגם אני), היא עלולה להביא לאנטגוניזם ופירוד.
      אבל עד שלא תימצא דרך מוצלחת יותר (או עד שיומצא מאיץ אבולוציה חברתית), אני חיה בשלום עם אמירות אפשריות נוסח “היא השיגה את העבודה על חשבון גברים מוכשרים ממנה, כיוון ששוריין מקום לנשים”. דרך אגב, לאכזבתי מעולם לא נתקלתי באמירה כזו.

  18. מיתר

    ישמרני האל. הנטרפה דעתכם?
    כל איש ואישה שיעשו ככל העולה על דעתם.
    אישה יכולה לנתץ סלע עד פירורים ולמכור את האבנים במחסום ארז.
    גבר יכול ללבוש טייץ מהודק ולופת אשכים ולעמוד על כריות בהונותיו לקול תרועות הקהל.
    זכר. נקבה. תשמעו לי. אפשר היום לעשות הכל. להגיע לאותן עמדות מפתח.
    נמאס לי שכל כישלון שקורה ישר תולים את החטא על המאבק בין המינים.
    יש כאלה שסבורים שתקרת הבית שלהם היא הגבול. אבל בוא תשמעו קלישאה:
    בעולם שלנו אין גבולות.
    בעולם שבו ילד בן 7 נגיש לאקדח של אביוו ומרסס למוות את חבריו לכיתה – אפילו השמים הם לא הגבול.
    הגבול ימתח כשהחינוך בעולם ישתנה מיסודו.
    ההורים והמורים הם אלה שמעצבים את אישיותו של הילד. רק עם חינוך נכון, נוכל לחיות בעולם שיוויוני, שבו ההבדל היחיד בין גבר לאישה יהיה בעצם צורת הטלת השתן. מי בעמידה ומי בישיבה.
    ועכשיו גשו לילדים שלכם ותסבירו להם שארגז החול הוא לא בשליטתם הבלעדית.
    כי הבהמתיות תמיד מתחילה ונגמרת בארגז החול.

  19. מצטערת, אבל דווקא אין לי שום כוונה להחשב ביום מן הימים פמיניסטית.
    אני אשמח מאוד אם יעידו על ההשגים (שאני בטח אשיג מתישהו..) שלי, על היכולות שלי, על הכשרון, הנחרצות ועל אלוהים יודע מה עוד… אבל פמיניסטית.. לא תודה, ולא כי אני מזלזלת במונח ומשמעותו פשוט כי אני לא מצליחה להבין למה לעזאזל אנחנו ממשיכות לקטלג את עצמנו ולשמור את התבניות?

    לא יותר פשוט להיות עצמאית, בעלת דיעה משל עצמך? בעלת זוית ראיה ייחודית? בעלת יכולת לקבל ולבצע החלטות קשות?
    לא ידעתי שהזכות הזו שמורה רק למי שמוגדרות פמיניסטיות.

    תהרגו אותי, אבל אני רוצה את הכל.
    להוריד שערות ברגליים, לבשל ארוחת גורמה ולהוביל את החברה בה אני חיה ועובדת להשגים (וסליחה על הפלצנות…).
    כן, אני רוצה ומוכנה למלא תפקידים המוגדרים נשיים ויחד עם זה להיות האשה האסרטיבית הנחושה, זו שלא מתפשרת על שאיפותיה ורצונותיה בחיים.
    איך אני מעיזה לחשוב ככה?
    מאוד פשוט, הגבר שאיתי חבש, חובש ויחבוש את שני הכובעים שהחברה הטמיעה ומטמיעה בו. וכך ברוח השיוון נצעד שלובי ידיים לעבר השקיעה….

    המהפכה הפמיניסטית עשתה לנו הנשים טוב. לנשים שמלכתחילה היו חזקות ניתנה האפשרות לפרוץ החוצה, אבל מה עם הנשים שאינן כאלה? הן נחשפות לביקורת ולבוז כיצד הן מעיזות לא לנצל את האפשרות.
    המהפכה הפמיניסטית הוסיפה לנו עול (מבורך, מבורך) לא פשוט שמחייב אותנו ללמוד לתמרן בין כל כך הרבה דברים, ולהשיג, כל הזמן להשיג.

    אז בבקשה, בלי סכמות התנהגותיות, ניתנה האפשרות (וגו’ פירט את התהליכים כל כך טוב) וכל אחת תיקח את מה שטוב ומתאים לה.

    ולגביי פנינה.. היא ההוכחה למה שאמרתי. האשה הקטנה בבית, האשה הענקית בעסק.
    היא סיפור הצלחה נקודה. ולא סיפור הצלחה פמיניסטי.
    במהרה בחירות חדשות בימינו, אמן.

  20. כינוי או שם מה זה משנה מה את מתחכמת ודרך אגב ציניות ותיחכום זה פאסה מבחינתי .מה קרה ההורמונים משתוללים השם ג’ו המבתק עושה לך את זה שירלי מותק?

    • שירלי

      הכינוי ג’ו המבתק עושה לי את זה בדיוק כמו הכינוי רותי המפליצה.

    • הרי את מותרת
      לכל אדם / דוד אבידן

      גבר חי עם אשה
      ועכשיו העניין נגמר
      הוא מתקפל
      והיא מתקפלת חד וקצר
      אין ביניהם אלא חושך לבן
      והבהוב לא מוגדר
      וארון ושטיחים וקצת חומר ניקוי
      מיותר
      גבר חי עם אשה
      ועכשיו העניין נשבר
      ושני שופרות בחלון
      נחבטים כמו זוג יוני-בר
      מה שהיה היה
      ומה שעבר עבר

      מתוך “שירי אהבה ומין”
      הקיבוץ המאוחד
      1976

      הדי, מה שהיה היה. ומה שעבר עבר.
      גם אני הרי כבר אינני

  21. הקץ לפוליטיקלי-קורקטיות: שג’ו יכנה את עצמו איך שבא לו. בדיוק זו הסיבה שכל בחורה שמחשיבה את עצמה ענוגה כל כך נבהלת מהגדרת עצמה כפמיניסטית.
    ומאיפה באו האסוציאציות מפמיניזם לפשיזם? בגלל צליל הסיומת?
    אני בהחלט מגדירה את עצמי כפמיניסטית ודוקא מותרת על ההגדרה ‘אשה’ ברשימת כל כישורי ותכונותי (ויש לי, תודה).
    אגב, במקום עבודתי האחרון היתה לי בוסית אישה שבעיני עצמה היא פמיניסטית גדולה, ורק אחרי שהתפטרתי מיוזמתי גיליתי שעובדים זוטרים ממני עם נסיון, כישורים וביצועים נחותים משלי בהרבה זכו לשכר גבוה יותר- בעיקר בגלל שכגברים היה להם קל יותר ליצור רושם על הבוסית הנ”ל ולהאדיר את שמם. אני עדין מזועזעת. זה קרה לעוד בחורות באותו מקום עבודה ורק אחרי הפעלת לחצים מסיביים הן זכו להעלאה התואמת את מעמדן.
    לא-פמיניסטיות ענוגות- תארו לכן מה קורה לפועלות קשות יום במפעלי טכסטיל, שאינן בעלות מקצוע חופשי..

  22. מה הקשר לפוליטקלי קורקט?

  23. או שאת לא יודעת מה זה פוליטיקלי קורקט או /חוש ההומור שלך ממש מוזר

  24. רותי המפליצה היא פמיניסטית?

  25. אילה

    כה לחי לאחיותיי ואחיי למאבק. קודם כל, רציתי לציין שעצם הדיון גורם לי לקורת רוח מרובה. אני שמחה לדעת שאני לא היחידה שמתעצבנת ממכחישות פמיניזם למיניהן. אני מודה לך, אלה דותן, על דבריךהממוקדים. אין לי ספק שאותן מכחישות לא מגדירות עצמן כ”לא פמיניסטיות” בגלל שיש להן בעיות מינוחים קלות. אין לי ספק שהדבר נובע מהפחד להיראות חס וחלילה מילטנטית, תוקפנית, לא נשית, וכל שאר ההגדרות הנוחות שצורפו למונח המקורי בעולמנו שעדיין סובל מכל-כך הרבה פוביות נשיות העומדת על שלה. אני מאמינה בחופש הביטוי והבחירה. אני מאמינה שאם אישה, או גבר, רוצים לבלות את זמנם בבית עם הילדים, זו זכותם המלאה. אבל זו אכן צריכה להיות זכות ולא חובה. ואת חופש הבחירה הקטן אך המשמעותי הזה, מתאפשר לנו לעשות היום בזכות אותם מאבקים והגדרות מילוליות. בל ישכחו אחיי ואחיותיי למאבק שעד לא כל-כך מזמן, הדיון האידאולוגי המתפלסף הזה לא יכול היה לקרות מהסיבה הפשוטה שאחת הזכויות הבסיסיות שניטלו מנשים במהלך שנים ארוכות בהיסטוריה, היא הזכות ללמוד ולרכוש השכלה. אף אחת מאיתנו לא יכולה הייתה להביע את דעתה המלומדת יותר או פחות, אם מתישהו במהלך ההיסטוריה לא היה קם מאבק שאיפשר גם לנשים ללמוד קרוא וכתוב. לסיום, אם יורשה לי, אני רוצה להזכיר לכולם את ההגדרה המילונית למונח פמיניזם: “תנועה הפועלת להשגת שיוויון זכויות לנשים בכל התחומים- בפוליטיקה, בחברה וכ”ו; השקפה ברוח זו”. ויש לי גם הצעה לעצמי, לאלה ולכל אלה שרוצים להרגיש שמדי פעם הם גם עושים משהו; בכל פעם שאחת מאותן נשים מצליחות ודשנות מרשה לעצמה להעיד על עצמה כ”לא פמינסטית”, כשבזכות הפמיניזם היא בכלל יכולה להרשות לעצמה להתבטא באופן חופשי ולהגיע למעמד שבו בכלל שואלים אותה על דעתה בסוגייה, שילחו לה בפקס את ההגדרה המילונית הזו ותציעו לה שכאישה אינטיליגנטית מצליחה ולא פמיניסטית, תבדוק קודם את המושג שאותו היא מבטלת ביחס לעצמה, תבדוק אותו ביחס לחייה, ותחשוב פעמיים לפני שהיא מתבטאת כך בפעם הבאה.

  26. מיכל

    חבל שלפני שאת משמיצה את הבנות שהתראיינו לפני שאת לא טורחת לברר, אולי הדברים שלהן הוצאו מהקשרם, אולי הכתבת או העורך הכניסו לכתבה רק את מה שהם מצאו לנכון ולא את כל מה שנאמר? אז בתור מי שהייתה שם, התשובות שמהן כל כך הזדעזת היו בהקשר להגדרת הכתבת ‘מה זה פמינזם’ (היא הגדירה פמינזם כשנאת גברים וכד’), “אז אם זה פמינזם לדעתך” -אמרנו – “אז אנחנו לא פמיניסטיות, אבל…” ואז הסברנו מה אנחנו כן. אבל מכיוון שאחד העקרונות של הפמינזם שלי הוא לא להתנצל על היותי אישה, אין לי כוונה להתנצל ולהסביר פה את האידיאולוגיה הפמיניסטית הפרטית שלי, אם תרצו נשמח (ואגב אנחנו 3 לא 4) לפרט יותר בהזדמנות נאותה אחרת.

    • אלה דותן

      1. אם שמת לב, נזהרתי לא להזכיר מיהן הבנות, מהו עיסוקן, היכן פורסם הראיון וכו’. אולי בגלל שברור לי שהמרחק רב בין דברים שהודפסו בעיתון לבין מה שנאמר באמת.
      2. כן, אני יודעת שאתם ארבע. אבל הרביעית דווקא לא נבהלה, וכן הזדהתה כפמיניסטית.
      3. וזה בדיוק העניין. אם המראיינת הרשעה הגדירה פמיניזם כ”שנאת גברים וכו'”, למה לא תיקנתן אותה והסברתן לה בנחרצות שלפמיניזם (לפחות לפי האג’נדה שלכן) אין שום רלוונטיות לשנאת נשים?
      4. וזה בדיוק נושא המאמר.
      5. ואגב, זה בדיוק המקום לפרט את האיאולוגיה הפמיניסטית שלך. זה מה שניסיתי לעשות, לעורר דיון שבו לכל מי שמתאווה יש מקום.
      6. ובכל זאת, אם פגעתי (והכי לא התכוותי בעולם, להפך. הדבר שלכן מקסים בעיני מאוד), אני נורא מתנצלת.
      שולם?

      • מיכל

        אני בעד נשים, סוציליזם,בע”ח, עובדים זרים, שלום עכשיו… יעני “יפת נפש” כזו.. (וזו דווקא הגדרה שאני מאד שונאת להשתמש בה), בנוסף ה”כח הנשי” לא יבנה ממאבקים בין נשים אלא מקהילה הרמונית ולכן, כן, שולם.
        ובכ”ז הבהרות – ברור שאמרנו למראיינת מהי האידיאולוגיה שלנו, אבל לא כל מה שאומרים הרי נכנס לעיתון. ומבחינתי מה שחשוב זה לא איך שאני מגדירה את העמדות שלי אלא מהן העמדות שלי, מי שרוצה יכול לקרוא להן פמיניסטיות ומי שלא רוצה, אז זכותו. העמדה הכי ברורה שלי היא – חיה ותן לחיות, אבל באמת תן לחיות!
        ויכול להיות שמתישהוא שלא יהיה כל כך חם ואני גם אצליח לחשוב לפני שאני כותבת אני אפרט על העמדות שלי קצת יותר.

  27. מי זה השולח שירים בסתר האם זהו..ג’

    • מה שנשים צריכות לדעת / דוד אבידן

      אסור
      להשמין
      לחשוב על מין
      לחשוב על כסף
      לחשוב על בגדים

      כל הגברים
      נבלים ובוגדים

      מתוך “שירי אהבה ומין”
      הקיבוץ המאוחד
      1976

      • איזה יופי!
        ג’ו, זה אתה ?
        מעריץ של אבידן?

        יאללה, שלח עוד שיר

        • שיר לכת / דוד אבידן

          מי ידוע כמה זמן יעבור עוד
          עד שנגיע לאיזה מקום
          מי יודע אם נישיר ללכת
          או אם נמעד
          כל אחד מאיתנו לאסון מועד
          וכל אחד מאיתנו יודע

          אבל בינתיים נצית מקטרות
          ונספר בדיחות גסות בדרך.
          וכספנו לא רב
          אך מספיק. בערך.
          ויש ערמות חציר בדרך
          שעליהן אפשר להשכיב נערות

          ואנחנו חושבים הרבה מאוד
          ואולי אפילו יותר מן הצורך.
          רק שאין לנו אפשרות לעצור
          את הדחף הזה.

          מתוך “סיכום ביניים”
          הוצאת “עכשיו”
          1960

  28. Been there, Done that!
    אלה דותן, את נורא משעממת!
    “לרדת” על פנינה רוזנבלום.
    וואו! איזו חדשנות.
    זה מה שיש לך להגיד על פמיניזם? כבר כתבו הכל לפניך.
    חשבת לעשות הסבה מקצועית?

    • “אנחנו חיים במדינה
      שיש בה המון אור
      הרי זוהי כל הבעיה –
      המון אור.
      מרוב אור
      לא רואים שום דבר.
      מרוב אור
      הכל שחור”

      דוד אבידן, מתוך
      “שלושה שירים מן העזבון”
      עכשיו, גליון 66
      1998

      נ.ב. אולי תקראי שוב את מה שאלה כתבה?
      והפעם, ל א ט
      ובלי עצבים?

      • “-” יקר
        באיזה צ’ט אפשר לפגוש אותך? מתי?
        זה דחוף.

        • יקירתי, מעולם לא השתתפתי בצ’טים. אולי בקרוב אעשה זאת. אני חושב על זה

          (שהיה ידוע גם כג’ו המבתק)

          • כן, מבתק וותיק, ודאי שידעתי שזה אתה… הנחתי שמן הראוי לפנות אליך בכינוי המעודכן….
            בכל אופן, זה עדיין דחוף….

    • את חדשה פה? כי אם כן את בטח לא יודעת שכאן מקבלים את כו…. לם. (חוץ מכמה שכבר התייאשנו… הם בשלהם..)

      חושבת אחרת… סבבה, תגידי מה דעתך אבל אל תקטלי על רקע אישי.

      • איזה כיף לאלה דותן!
        היא עלתה על שיטה להעליב אנשים ( בצורה הכי אישית שיש) ולצאת כאילו מפרגנת.
        אצלנו קוראים לזה ” מחמאה פולנית:
        מכירה את זאת שאומרת:” השמלה נראית עליך נפלא, לא שמים לב שאת שמנה” ?
        (או בגרסה אחרת: פנינה רוזנבלום היא מודל פמיניסטי אם לא שמים לב ל- בלונד בקבוק,אוטוביוגרפיה משוכתבת ומתלהמת…נובורישיות יוקדת… וכו’..)
        מזכירה לך מישהי?
        “נשמה טובה” שכמותה, בקרוב הקידום ל”ציפורה”.
        דרך אגב, יש כזה מדור ב”ראש אחד”?

  29. ענת?מה זה

    מה זה צריך ליהיות את חדשה כאן ?זה בדיוק הבעייה
    של מי היה פה קודם כמו גנון כל אחד שיגיד מה שיש לו הבנת.?
    לפי התנך גם הגברים היו פה קודם אז תיהיי אישה ותשתקי.

    • הדי ממי? ממה את מתעצבנת?
      השאלה היתה במקום ותהתה האם אותה משתלחת (ששמה אינו מוכר כמו אחרים כאן..) יודעת, מכירה ומבינה את “כללי” הדיון כאן.
      אין קשר למי היה כאן קודם. ממש אין.

      פשוט אין טעם לערוף ראשים, אפשר להיות הכי עוקצניים והכי סרקסטיים והכי שונאים בעולם אבל עם טאקט. מי היא שתשפוט את יכולותיה המקצועיות של אלה דותן ותמליץ לה על מקצוע חלופי, הא?
      אלה הגיעה למעמדה בזכות ולא בחסד, אחרי שנים ארוכות של כתיבה ולמידה.

      אם יעל לא אוהבת זו זכותה. שתסביר ותנמק למה.

      ואגב אלה… מה שלומך? איך בראש 1?

      • אלה דותן

        שלומי? טוב תודה. נעים לי מאוד הדיון התבוני (לפרקים) במאמר.
        שמעתי שב”7 ימים” עושים שופינג לרכילאים שאפתניים, ואני משייפת ציפורניים.
        נו טוב, לא באמת.

  30. על מה את מדברת ועל מה אני מדרת?
    לא התייחסתי בכלל לגבי הרזומה של מי מהכותבות פה אלא לתגובה שלך
    הקטנונית והילדותית שלך.בטח היית החנפנית של הכיתה זאת שיודעת מה המורה עושה
    גם מחוץ לשעות הלימודים .וכן עלית לי על העצבים אז מה ?

  31. הלחץ דם שלי כל כך נמוך ואני כל כך בשאנטי שחבל לך על הזמן
    רק שמה לעשות שאת כזאת מעצבנת?מקווה שזה יעבור לך

  32. ההיא שהלכה

    **כל הריגושים מרדו בי כעבדים**

    כל הריגושים מרדו בי כעבדים
    ששמתי להם מחסום
    שעניתים מאחורי סורג ובריח

    שמזון הדימיון נשלל מהם
    והייתי לוקחת
    בלי תמונת הרגש
    בלי לב

    לאהוב בלי תמונת פניו
    בלי הרגש
    סופם שיקפצו עליך מבפנים

    יזיזו בך בכוח כל מה שלא רצית
    יפרצו לך החוצה מהפנים
    ינטשו אותך פתאום בלי

    • ההיא שהלכה

      של יונה וולך. האחת. היחידה. אגדה.

      והנה עוד משהו משלה.

      **עוד בורגני**

      אתה מבדיל בין בחורה לבחור
      לא בדיוק אחר כך אסביר גם למה
      דוגמא:
      בחורה מסודרת כמו כל הבחורות
      ואני הכרתי רק בחורים מסודרים
      בוא נגמור אני אומרת לך
      ומתכוונת לבוא לגמור
      כמו שמתכוונים כשאומרים
      מישהו היה צריך ללמד אותך לקח
      למה דווקא אני
      זה ביטוי גברי מובהק אתה אומר
      ואנחנו עושים עבודה קטנה בסמנטיקה
      הכל על חשבוני
      מישהו צריך להסביר לך
      למה דווקא אני
      אתה מבדיל בין אדם לחברתו
      חטא קדמון ממין אחר
      איפה אתה נמצא קרא לדימיון דימיון
      קרא לדברים בשמם
      לי למשל
      בוא נגמור אני אומרת לך
      עם העיניין הזה
      כמה שתחלק את העולם לשניים
      הוא העולם יחלק אותך לשניים בחזרה
      את הדברים הטובים אתה שומר לסוף
      תשתמש בהם באותו זמן אני מחכה
      לגמור זה לגמור אני אומרת לך שוב
      לגמור זה לגמור אחד
      בזין
      זה ההומור שלנו אתה לא מבין?
      זה אותו הדבר אתה לא מבין?
      בשני זמנים שונים אולי שני מקומות
      דברים מתרחשים בכמה מישורים
      וזה ההומור שלנו
      אתה לא מבין?

      • מצדיעה לך, גברת. בכלל זה מדהים שאתם מצטטים שירה עברית… מדהים אותי. זה יפה. סוף סוף קצת תוכן אמיתי. ורגש. אבידן. וולך. יפה.

        • ההיא שהלכה

          מה פתאום את מצדיעה כשאינך נמתחת לדום לולבי וידך מונחת ברישול על מותנך?

          בכלל, אני רואה טעם נפגם כשמצדיעים לחובבי שירה. בפאסון הזה, שכל כך “אין” להקרא איש תרבות, או חובב תרבות, זה כבר הפך לקאלט שכל מושתן מכור לרוקאל יצטט שירה, אפילו אם היא אינה בהקשר הנכון.
          הנה לך הצעה, תכתבי מאמר על הנושא, בטוחני שהתגובות לא תאחרנה להופיע. ועצה לשאר, שמשוטטים יתר על המידה בעולם הוירטואלי, שנותנים לערטילאיות להשתלט על חייהם, ספר – זה כל הסיפור. אם כבר הגעתם לחומר הזה (נייר עטוף בנייר עבה יותר ומילים משורבטות עליו) תרכשו ממנו קצת רוח. אני לא בזה ולא לועגת לאיש מכם, ברם יש תחושה שמילים הפכו למשהו מכאני, כמו זיון חד פעמי. רק מה ששימושי, הכרחי, נחוץ. חבל. אפשר ומותר לעשות בהם שימוש רחב יותר מאשר להג חסר פשרות, אמורפי במקצת.

          ואסיים עם אברהם חלפי (אחד מהטובים ביותר שיש לטעמי)

          “אלף דברים לא אמרתי.
          הלילה עצמו דיבר.
          הוא סיפר לך הרבה דממה.
          הוא הפשיט שתיקתי ערומה.
          אז ראיתי בה, כמו בבאר,
          את פניך לוטי חלומי.
          וראית איך חבקתי את שמך
          בלכתי, בשוכבי, בקומי”.

          • דווקא היה דיון לא רע בכלל בנושא שהעלית.
            אמנם הוא התחיל מסקירת אתרי ספרים ברשת אבל הרגל האתר בקודש הדיון גלש גם למקומות שמעבר.
            תקראי, דווקא מעניין… ואכן, אין כמו תחושה של נייר….

  33. סחטיין עלייך

    • סחתן. לא סחטיין.

      • זה שנותן למצוץ

        “כל אחד חושב
        איך לשנות את פני האנושות.
        אף אחד אינו חושב
        איך לשנות את עצמו”
        (לב טולסטוי)

        • יש כאלה שיש להם ניק אחד, סמוי או גלוי
          יש כאלה שיש להם רק רותי אחת שמפליצה, אילנה אחת שמפרגנת, האחח ז’אק ששואל ונתי שמשיב. ויש כאלה שעל כל אלה מוסיפים עוד ארבעה או חמישה. והקטע?
          חושבים שלא מרגישים….

          אבל את האמת, אני יודע וגם אתה…

          אוי, כמה כאב ואכזבה ומכה טרייה שוכבים שם בבית בירושלים יחד עם הדאווין האדום….
          אז מתוך הכאב של הננטש יוצא לפעמים שד מכוער, צמא לתשומת לב ולאהבה. ואז כל יד מלטפת, כל הבל פה והגיג מלבישים שוב את גלימת התרבות…
          ואז מול המראה, בבית, ההתלבטות.. מי אני, למי יאיר נרי…..

          • אתה גדול

            • שיחות פרטיות? לא פייר, שתפו גם אותי….

              • לענת: אין מה לעשות. זה ביני לבין הפרחח. איש חכם מאוד
                לפרחח: נסיון מעניין, אבל מוצלח רק בחלקו הזעום.

                אבל תמשיך. זה משעשע אותי מאוד כל היריות הללו באפלה, שמפילות חללים תמימים לגמרי
                זה מפיג במעט את בדידותי הרועשת מדי

  34. עם כל הכבוד לרוח הקרב של הפמיניסטיות וטענתן שמאבקן הוא זה שהביא לקידום זכויות
    האשה העובדות ההסטוריות הן שונות : שויון הזכויות הגיע כתוצאה מפעילות תנועת ההשכלה
    המערבית שהונהגה על ידי גברים כאשרהפמיניסטיות האלימות גרמו רק נזק למאבק בנותנן לו גוון
    ביזארי (שריפת חזיות וכדומה)
    עצם נקיטת האמצעים המתאימים למאבקו של מיעוט נרדף פוגע במאבקכן בכך שהוא משווה את מעמדכן למעמדו של מיעוט.
    עולה בי תהיה בנוגע לצדק של המאבק שלכן לשויון זכויות הרי יש לכן אותו כבר עשרות שנים!
    אתן צריכות רק לנצל את ההזדמנויות הרבות שהחברה המערבית מציעה ולא לבכות עם נכשלתן
    בכך כמו השסניקים “דפקו אותי כי אני ספרדי”.
    בנוסף לכך אתן צריכות לראות את היתרונות שמקנה לכן מינכן: שרות מקוצר בצבא (בלי מילואים!!!) יציאה לפנסיה בגיל55 ,זכות להיות מוצלת ראשונה במקרה אסון ,הפליה “מתקנת” לא מוצהרת ויתרונות רבים אחרים.
    בכלל עצם העובדה שאתן נאבקות באופן קולקטיבי נגד החברה המערבית מצביעה על חולשת טענותיכן כנגד החברה הזו.

    • בועז כהן

      אני מסכים איתך בעניין תחושת הקורבן, שלא מקדמת אף אחד לשום מקום. לא נשים. לא מזרחיים ולא חילוניים.

      ועדיין, מצבן של הנשים באמת רע

    • יקירי, אתה לא מבין כלום.
      נשים לא נהנות משיוויון זכויות כבר עשרות שנים.
      אני מקווה שהן אכן יצליחו לזכות בו תוך כמה עשרות שנים.
      כיוון שאתה סובל מבורות, אטימות וחוסר מודעות בדרגה גבוהה מכפי שאפשר להתגבר עליה בפולמוס באתר כזה, אני מציעה לך לעיין בספרה של גיזי רפפורט “על הפמיניזם ומתנגדיו” (אפשר למצוא אותו בכל חנות ספרים אוניברסיטאית.)
      אם יתחילו ליפול לך כמה אסימונים, אני אוכל להמליץ לך על חומר למתקדמים.

      • שמעון סגל היהודי

        אסתי, פמיניסטית כועסת, אשה מתוסכלת
        מה שאת צריכה באמת זה זיון טוב שיעלה לך חיוך על הפנים. זין רציני שישחרר לך את השרירים המכווצים מרוב לחץ. ועכשיו תגידי לי שאני דוחה וגס, אז תגידי, וזה עדיין לא ישנה את העובדה שמה שאת צריכה באמת זה זיון טוב שיעלה לך חיוך על הפנים. זין רציני שישחרר לך את השרירים המכווצים מרוב לחץ

        • אבל סגל, מאמי, מה גורם לך לחשוב שאין לי?……..
          (אני לא מאמינה, אבל הפעם בא לי כן לרדת לרמה שלך…)
          האם ניסית להציע את עצמך? טוב, אתה מבין לבד שחוץ מ… אני אוהבת שיש להם משהו גם בקדקד ובנשמה, ואתה, בהיותך דוחה וגס, כפי שאתה מעיד על עצמך, תיאלץ להמשיך להסתפק בפנטזיות על פמיניסטיות רדיקליות וסקסיות שאתה מנסה לאלפן בינה….
          העולם מלא גברים אבודים כמוך, שמרגישים מבולבלים ומאויימים מכך שהם מפסידים את זכויות היתר שלהם…לפעמים הם נוסעים לאוקראינה ולפעמים הם נכנסים באישון לילה לפרוק את תסכולם באתרי אינטרנט שסובלים הכל….

          • בועז כהן

            גברים כמו מר שמעון סגל (היהודי!) מאויימים מן השינוי ביחסי הכוחות שבין המינים.
            נציגי הז’אנר הזה יסיטו תמיד את אור הזרקור אל המקום שבו פעם, בעולם הישן,
            היתה להם עדיפות מכרעת – יחסי המין. בעולם הישן ההוא, הגברים היו קובעים את העיתוי, דרך הביצוע וזמן הגמירה.

            אז אם את תובעת שוויון זכויות, מיד הוא יזדעק ויסביר לך שבעצם את תובעת..זין.
            אם את לא מסופקת מהיחס אלייך כאשה גאה, הוא מיד יאמר שבעצם את לא מסופקת..מינית.
            וכשנשים כמוך מביעות אהדה לגברים מסויימים, אז מיד מר שמעון סגל (היהודי!)
            יאשים את אותם גברים בפשע החמור מכל, בעיניו – הומוסקסואליות.

            כי ככה זה, בעולם הדיכוטומי של מר שמעון סגל (היהודי!) יש שחור או לבן. שלי
            ושלכם. בעדי ונגדי. וגברים שחושבים אחרת, נדביק להם מיד את התוית
            ה”הומואית” (דהיינו, לשיטתו של סגל, ה”לא גברית”)

            לפי תפיסת עולמו של מר שמעון סגל (היהודי! כאילו שאנחנו לא נולדנו לאם
            יהודיה ו/או חתכו לנו…) נשים פמיניסטיות וגברים שתומכים בהן יש להוציא
            אל מחוץ למחנה העם.

            בשורה תחתונה: ההפסד כולו שלו. המחקרים מוכיחים שבמקומות שבהם יש
            יותר שוויון זכויות בין המינים, הגברים מדווחים על סיפוק מיני גדול יותר.

            מפתיע? לא ממש. אבל גברים כמו שמעון סגל (היהודי!) כנראה רוצים
            להמשיך לחיות בתוך תבניות עתיקות, שלפיהן גברים “מזיינים” נשים,
            ונשים שהן בעד שלום “מזדיינות עם ערבים”, ונשים שמבקשות שכר
            שווה והוגן “צריכות זין”.

            שמעון סגל, אתה אולי זכר מבחינה ביולוגית, אבל לפי המושגים שלי אתה
            בהחלט לא גבר. כי גבר זה לא ילוד-אשה עם זין בין הרגליים, אלא מי
            שיודע לגלות אבירות, הבנה לרגישויות האשה שאיתו, ג’נטלמניות ורצון
            לתקשר באופן שוויוני עם האשה-האדם שמולו. במיטה, כמו בחיים בכלל

        • שירלי

          סביר יותר להניח שזה מה שאתה צריך (הפוסל במומו פוסל).

  35. בוודאי שאני פמיניסטית!!
    אנחנו לא צריכות לקשור את עצמנו בשלשלאות כדי לקבל זכות בחירה, ואילו לא לשרוף חזיות.
    אבל המאבק עדיין לא תם וכל אחת מאיתנו צריכה להמשיך ולהאבק על מעמדה, זכותה המלאה לשיוויון וזכותן של כל הנשים לכך.
    חשוב לחנך לכך את הבנות – להן חלק מהדברים כבר מובנים מאליהם, אבל גם הן יאלצו להלחם עוד שנים רבות.
    אני לא צריכה לחשוב יום יום ושעה שעה על הפמיניזם שלי, אך הוא קיים וברור.

    • זה נכון מאד- שצריך לחנך את הבנות למודעות. מעטים מבינים זאת. בנות, במיוחד צעירות, מתקשות לקרוא נכון את המפה, ורוצות להאמין שהן חיות בעולם שמתייחס אליהן בצורה הוגנת- הרבה יותר מכפי שהוא באמת.

  36. הבן של אמא

    אני רק לא מבין למה יש תמונה של זינה ולא של פנינה
    בעיקרון אני מאוד אוהב נשים אני לא יודע אם אני מפחד מהם או משתוקק להיות כמותן
    לנשים יש כוחות אמיתיים ולא מזויפים כמו של הגברים
    חבל מאוד שבשביל לעזוב את אמא אני אהייה חייב להפוך למצואיסט
    …או שאני אהפוך לאשה
    אחלה כתבה.

  37. רע מנבאת

    ככל שמעמד הנשים עומד על הפרק
    גברים מסכנים אומללים וחלשים
    מוציאים את זעמם על על נשים ונערות
    להם זה מאבק קיומי ואותי זה מפחיד

    לפי דעתי אם יש גנבות ופריצות לא
    משאירים את הבתים לא נעולים

    “כל אחת יודעת שמחשוף קורא לאנס והאנס שקוראים לו בא” (הגשש החיוור)

  38. רמי ויניאר

    לכו לים

  39. רויטל

    אני חושבת שאתן אחלה . אבל מה אנחנו באמת עושות כדי לשנות כאן דברים ? לכמה מאיתנו יש בוס גבר בעבודה ? חבר שאומר לה מה לעשות ואבא שרוצה שהילדה הקטנה שלו תתנהג כמו שהוא אוהב ,,, הגיע הזמן שנתאחד נגד מה שהחברה מנסה לכפות עלינו איך שגברים עיצבו אותה .אני בעד לשנות גברים בלי שהם ירגישו לאט ובטוח

  40. דיון כה פורה ומעניין לא קראתי כבר הרבה זמן. פמיניזם מבחינתי הוא שוויון זכויות לנשים. אני אשה, ובכך אני לא גבר – אמירה פשוטה שאיכשהו לא מובנת מאליה. אני שונה בגופי, וטוב שכך, ושונה באופן החשיבה שלי, וטוב שכך. אני רוצה להיות בהיריון, להיות סקסית, לחשוב אחרת. טוב לי. אני אשה נשית ואני רוצה שוויון זכויות. אני לא מבינה מה הבעיה לתפוש את העובדה שפמיניזם לא בהכרח מעיד על רצון להיות גברית? כל כך פשוט. שוויון זכויות בעיני זה שתהיה לי היכולת לבחור לעשות מה שאני רוצה בחיי. אם יש לי את זה – אשרי וטוב לי. הלוואי שיכולתי להעביר את המסר הזה לכל אשה ואשה בעולם, על כל הפשטות שבו. אנחנו נדאג לעצמנו ולא תהיה לנו בעיה עם הגברים. בחייאת, אנחנו יותר מחצי אנושות

  41. אין לי בעיה עם אלו שאינן פמיניסטיות במוצהר. וגם לך לא צריכה להיות בעיה.
    הן לא אלו שימנעו את ה”מהפכה”.
    הבעיה עם מלכות הכיתה האלה, כמו מרב מיכאלי, שמדברות על פמיניזם תוך עפעוף בלתי-נדלה וחשיפת החזה שלהן במלוא הדרו, מייד אחרי שהן צועקות על הגברים המסכנים שלא ייתייחסו אליהן כלאובייקט מיני.
    וכן..נכון…זכותה של אשה להתלבש איך שהיא רוצה, מתי שהיא רוצה, וכמה שהיא רוצה מבלי שיעירו לה ויהפכו אותה לאובייקט מיני….בלה בלה בלה….אבל באמת, למה כל מה שיש לה לפמיניסטית להגיד זה איך היא אוהבת לאונן? למה כל שיחת נשים היא ירידה על גברים והסבר על איך לרדת נכון לבנות?
    זהו? זה מה שיש לפמינסטיות לומר?
    וזה לא שהן באמת משנות משהו בעולם, הן רק מדברות ללא הפסקה, על חזיות, תחתונים, ירידות, מציצות, גודל זין, זיוף אורגזמות – מייגע! ואח”כ כשהן גומרות (תרתי) הן מפליגות בשבחה של חברות הנשים המדהימה, ועל איך שהגברים מפסידים שהם לא חלק משיחת נשים…באמת!
    פמיניסטית אמיתית היא זו שלא צריכה לצעוק את זה, היא פשוט עושה מה שהיא רוצה, ולא מבקשת מהארז טל שלה שיעשה לה תוכנית, או צועקת על ראש הממשלה שבבקשה ייתן לה תפקיד.
    בארצות סקנדינביה יצאו נשים מבית לבית כדי לקרוא לאחיותיהן להצביע עבור אישה, רק אצלינו “מבקשים” תפקיד.
    זו לא חוכמה להיות פמיניסטית כשאת צפונית ובאה מבית ליברלי, הרבה יותר קשה לבוא מבית מסורתי או ערבי ולהתגבר על האפליה. להן הן לא עוזרות, רק אחת לשנייה, באמת נורא קשה להיות אשה.
    ורק דבר אחרון – גם אשה עקרת בית יכולה להיות פמיניסטית. המשוואה לפיה רק אשה עובדת שילדיה גדלו על ארוחות טבעול היא פמיניסטית.

    • מצטרפת לדעתך. חבל שתגובתך לא מופיעה בראש הרשימה פה.
      וכפי שכתבתי בתגובתי הכללית (לפני שקראתי את שלך)
      פמיניסטיות היא חופש בחירה – אם את רוצה להיות עקרת בית, מגדלת את ילדייך, אוהבת את בעלך המפרנס היחיד בבית – לכי על זה! ובלבד שזו תהיה הבחירה האמיתית שלך.
      ממליצה לנסות את דרכך בשבילי הקריירה ולו רק בשביל להוכיח לעצמך שאת יכולה, ולא מפסידה את כל העולם כשאת בבית – ואז היי שלמה עם התפקיד הכי חשוב עלי אדמות – בעלת משפחה לתפארת – מורה ומדריכה של ילדייך בעולם.
      ואם את רוצה להיות טייסת כרוני, לכי על זה! זו אינה הליכה בדרכם של גברים כפי שאמרה מישהי כאן – הילדה רוצה לטוס! אני מכירה מליון שהיו מתות לעשות את זה, בלי שום קשר לחלוטין לעובדה שזהו קורס של גברים בלבד. אלא מבחירה חופשית – שזהו הפמיניזם בשבילי!

  42. ביישן

    מה פשר החפירות?
    רוצה גם מעדר?
    או שאת מצויידת כבר בדחפור?
    אם את פמיניסטית תהיי פמיניסטית.
    ואם את לא אז לא.
    למה לדוש בעיניין במשך כתבה שלמה?
    תופעה עלק… אם בחורה אומרת שהיא לא פמיניסטית, סבבה לה ומספיק.

  43. ירדנה

    את כל כך צודקת, ממש ממש צודקת. הכי קל זה לבוז למי שעשתה את זה “בדרך הפרחית”
    כשמין הראוי להעריץ אותה כי היא טיפסה ממקום שעוד הרבה יותר קשה לטפס ממנו מאשר לנו, הווזבוזיות שכבר הסבתא שלהן היתה פמיניסטית אמיתית (במקרה שלי לפחות, שתי חלוצות לתפארת).

  44. אכן, מסכימה עם כל מילה. אין אין גול עצמי יותר גדול מהנשים שלא מגדירות את עצמן כפמיניסטיות. אותן אלו שלא מבינות שפמיניזם זה לא לרצות להתנהל כגברים בעולם. כל הרוני האלה מקורס טיס והנדסה קרבית אינן פמיניסטיות כהוא זה, נהפוך הוא. הן איצו לעצמן את נקודת המבט השוביניסטית, סקסיסטית על העולם. אנחנו הפמיניסטיות שהתחררו מהתודעה הכוזבת שבגברים הכתיבו לנו, מן ההבניה החברתי של המין הביולוגי שלנו, שואפות להביא את הנשיות למרכז הבמה. אנחנו נשים ואנחנו גאות בזה. ואם אני נדרשת לסוגגית הטיפוח, קרמים של קליניק ושאר ירקות, אז לדעתי האישית אין כל מתח ולא סתירה בין זה לפמיניסטיות. אני גורסת שההתקשטות הנשית משולה להדגשת הייחודיות והנשיות, היא איזשהו אלמנט נרקסיסטי ואולי אף משולה לעיקרון העונש של פרויד.בנות התעוררנה.

  45. פמיניזם בשבילי הוא חופש בחירה. ולא סתם כותרת – אלא חופש אמיתי לבחור.
    כן, נתקלתי בחוסר שוויון בחיי. לא מדובר בגבר שיש לו מנהלת שמרויחה יותר ממנו (היא מנהלת!) אלא באישה המרויחה פחות מגבר קולגה המקביל לה בתפקידו!
    כן, אני נהנית ממאבקן של קודמותיי, וממשיכה את מאבקן בדרכי שלי, במיקרו, ונותנת דוגמא ומשפיעה על נשים אחרות שהן מכרות שלי. ואני משפיעה!
    לא ארתם למסגרות של פמיניסטיות מוצהרות המגדלות שיער בבית השחי והולכות יחפות בגלל שמהיכרותי אותן לא התרשמתי ממאבקן שנראה לי כמיליטנתיות לשמה, ולא למטרה נכונה – בנוסף הצביעות ומאבקי הכח הטיפשיים בארגון נראה דוחה בעניי.
    אני מעדיפה להישאר במאבקי הקטן והלואי שכולן היו נאבקות בדרך שקטה זו – ומשיגות חופש בחירה בכל תחום בחיים – חופש אמיתי.

  46. הדרלולה

    בכל זאת – תמיד מתסכל אותי איפשהו לקרוא על פמיניזם
    למרות שבתור אשה גם אין לי מצב להתעלם מכך
    קשה לחיות כאן בעולם שהכל בו מוגדר בעיניים גבריות ממקומות עבודה ועד לסקס
    אני אישית הגעתי למסקנה שלמען הנשים אני יכולה רק לתמוך ולפרגן להם
    כי בתור האדם הקטן אין לי את הכוח האנרגיות והזמן לעשות יותר מזה
    פמיניזם לא מפחיד אותי אבל בתכלס – עוד המצאה
    אולי זה קצת מטורף וילדותי אבל נראה לי שרק אם כל הנשים בעולם יתאבדו רק אז הגברים יחשבו לרגע על דברים כמו שכר שווה
    בקיצור עולם פרימיטיבי ומסריח כמה שהוא מתיימר להיות “נאור”
    מצטערת על התגובה המבולבלת פשוט חוסר שיוויון גורם לי לאגרסיות (:

  47. למה כל דיון בין פמיניסטיות חייב לרדת לירידות על גברים? אתן רוצות להצליח ולבחור בין מקצועות ותחומים סבבה! אף אחד לא עוצר אותכם אבל כאילו שזה אשמתי שקיפחו אותכן בעבודה…כל עניין ה”כל הגברים בוגדים” וכו’ וכו’ כבר יצא לי מכל החורים! ירידות על גברים מעצבנים אותי בידיוק כמו תרדי למציצה וכו’ חוץ מיזה שלכן מותר לקטול כמה שאתן רוצות גברים בטלוויזיה בפרסומות(“נשים טובות יותר”,גברים צריכים להזיע בשביל להשיג אותנו אבל אנחנו להזיע!” וכו’) אבל אם יהיה לנו את אותם פרסומות על גברים כבר יקפצו על זה המון אירגוני נשים אז אתן רואות…. לא רק אותכן מקפחים…

  48. אתם ממש אידיוטים
    חבל באמת שיש לכם זכויות בארץ
    גועל נפש

  49. אני רוצה להגיב שאני פמיניסטית אבל לא מיבחינת שויצרית אלא אני מתעקשת על
    כל זכות וזכות שלי.אני אשמח ולא אתבייש לספר לכם שיש לי גשר ואני ילדה מתבגרת. ושהשדיים של בת הן חלק חשוב מאוד.

    אגיב בפעם הבאה.

    • צעיר ערבי

      כוס במהות שלו זה דבר שעיר ומסריח
      אממה לפעמים הוא גם מסריח במיוחד שיש שעירות מהתחת

      • התכוונת לומר שכוס פמיניסטי זה דבר מסריח.
        הפמיניזם הוא לא יותר מאשר סטיה ביזארית חריגה קשה.
        שיויון לא היה ולא יהיה לעולם.
        לטבע יש את החוקים שלו.לגברים ולנשים יש צרכים ויכולות שונים.
        “הקהילה הפמיניסטית” תשאר לנצח שוליים שבשוליים,ותנסה להגדיל את כוחה באמצעים שמבוססים על המשטר הנאצי – חוקים מעוותים ושטיפת מח ע”י התקשורת.

  50. עופר דגן

    ברצוני להתייחס לדברים שכתבת:

    אני מזדהה עם רוב הדברים שהפמיניסטיות אומרות/כותבות, ואני למעשה מזדהה עם כל המאבקים שלהן (למשל, איסור הזנות, כפי שנהוג בשבדיה). אך אני עדיין לא מסכים איתן בכל דבר: אני נגד איסור **גורף** על פורנוגרפיה, ואני מסתייג מהקלות שבה הן מוכנות לפגוע בחירויות הפרט כדי לפתור בעיות (איסור פורנוגרפיה, איסור על ריטוש וכדומה). ואני גם רוצה לומר לך: אם תנסי לשכנע אותי להיות בעד איסור על פורנו, על עירום אומנותי, על ריטוש וכדומה – רוב הסיכויים שלא אשתכנע, ולא זה מה שישכנע אותי להיות פמיניסט.

    אם אגדיר את עצמי כפמיניסט, יתכן שיהיו פמיניסטיות שיברכו על כך – אך לא מן הנמנע שיום אחד איזושהי פמיניסטית תאמר לי שאני צבוע ושאני עוד שוביניסט גברי שמציג את עצמו כפמיניסט. אז בשביל מה אני צריך את זה?

    יש לי ידידה אחת, שהיא לכאורה “פמיניסטית” בפועל: היא אינטליגנטית, יש לה השכלה וקריירה, היא נשואה ואם לילדים, והיא מאוד מצדדת בשוויון ובמאבקים שלכן (נגד הזנות וכו’). אך היא אומרת במפורש, שהיא איננה מגדירה את עצמה כפמיניסטית, והיא גם נימקה זאת: היא לא מסכימה שהאשה איננה אובייקט מיני. נכון שהאשה איננה **רק** אובייקט מיני (אלא גם דברים אחרים: היא בן אדם, היא בת-זוג, היא אם לילדים, היא אשת קריירה, מגיעות לה זכויות ועוד ועוד), אך היא **גם** אובייקט מיני. גם נכון ש**לא רק** האשה היא אובייקט מיני, אלא גם הגבר הוא אובייקט מיני.

    בקיצור: האשה איננה רק אובייקט מיני, ולא רק האשה היא אובייקט מיני, אך זה לא סותר את זה שהאשה היא **גם** אובייקט מיני.

    הטבע יצר את הגבר והאשה שונים זה מזה, ויש לכך הסברים שקשורים לאבולוציה, אך אני לא רוצה להיכנס לפרטים בשלב זה, כדי לא לסטות מהנושא העיקרי. רוב הנשים מרגישות שהפמיניזם מנסה לשלול מהן (לפחות באופן חלקי) את נשיותן ואת מיניותן. נכון שהמציאות איננה כזאת: נשים פמיניסטיות לא רק שמטפחות את עצמן, אלא הן עושות זאת בצורה בריאה יותר: ע”י תזונה נכונה, ע”י עיסוק בספורט, וכדומה, ולא ע”י ניתוחי חזה, שיזוף מופרז בשמש ומריחת קרמים שעולים מאות שקלים. גם עצם פיתוח הקריירה ועמידה על זכויותיהן תורמת לנשיותן. אך עדיין, עצם האמירה “האשה איננה אובייקט מיני” צורמת ללא מעט נשים. אז הן אומרות: אני מזדהה עם המאבקים של הפמיניסטיות, אני מיישמת את רוב הדברים שהן מצדדות בהם, אך אני לא אוותר על הנשיות שלי, אפילו באופן חלקי.

    לדעתי משהו צריך להשתנות בתוך התנועה הפמיניסטית. האמירות שאולי התאימו למאה הקודמת אינן מתאימות להיום. הדוגמאות שנתתי (לגבי עצמי ולגבי הידידה שלי) הן רק דוגמאות מעטות.

הגיבי

כתובת הדואר האלקטרוני לא תפורסם Required fields are marked *