פגוש את החבר’ה

המאגר

אם פעם פגישות מחזור למיניהן היו שמורות ליום הזיכרון ולאירועים מיוחדים, היום עם האינטרנט הן הרבה יותר פשוטות, יומיומיות וקרובות. אני מדברת כמובן על חבר’ה. האתר חבר’ה הוא מאגר ממוחשב שניתן לאתר בעזרתו את החברים מהתיכון, מהיסודי, מהצבא או ממקומות עבודה לשעבר, לבדוק איפה הם ומה הם עושים היום, ולשלוח ולקבל הודעות אישיות מחברים. כל גולש שנרשם מצטרף למאגר, ומגדיל בכך את אפשרויות החיפוש.
כמתבקש מאתר שהוא פרצופה של הישראליות יש בו פרסומות לחומוס על כל צעד ושעל, ומספר החברים הרשומים בו הוא עצום. כמעט כל מי שעשיתם איתו כתובות אש בצופים, צבעתם אותו בטיול השנתי, גירבצתם איתו במילואים וצילמתם ממנו באוניברסיטה, נמצא כאן. הדקו חגורות, ושאלוהים יהיה בעזרכם.

איך זה עובד?

כדי לראות את רשימת החבר’ה צריך להירשם ולמלא כמה פרטים אישיים. המהדרין יכולים לספר על עצמם בכמה שורות ואף להוסיף תמונה עדכנית (אופציה השמורה כנראה לברווזונים מהתיכון שהיום נראים כמו מיליון דולר. תאכלו את הלב). אבל אפשר להסתפק גם בפרטים מינימליים כמו מצב משפחתי, עיר מגורים ובחירת עיסוק מתוך רשימה נתונה.
המפתח לפשיטת רגל מוסרית הוא האופציה המוצעת לחפש חבר על פי שם. במקרה שלי לא הייתי ממש סקרנית לגבי זאת שנחרה מיטה לידי בבה”ד 12 או אי אלו חברים מהמסטינג. הרבה יותר קסמה לי האפשרות לגלות מי מהאקסים שלי נשוי. מכיוון שחיפוש חבר על פי שם נותן את כל הקבוצות בהן אותו שם מופיע, זוהי גם דרך מצוינת לדעת מה עשה אותו אקס עלום מאז תקופת הזוהר שלו איתך ועד היום. החיפוש ישלוף את היחידה שלו בצבא, את החוג שלו בלימודים, כל מה שרצית לדעת ולא היה לך את מי לשאול.
העובדה שאקס אחד שלי נשוי היתה רק אחד מהממצאים המדאיגים של המחקר שלי. אנשים שלא חשבתי שיסיימו כיתה ג’ היום לומדים בפקולטה לידי. משגיליתי את האפשרות הזאת, לא נותר לי אלא להודות שהידע הוא כוח, אבל הבורות היא האושר בהתגלמותו.

שלי יותר גדול

הבעיה עם פגישות מחזור, גם הוירטואליות שביניהן, היא שהן מעמידות אותך מול סרגל, ומכריחות אותך להציץ למי יש יותר גדול. פתאום “רווקה וסטודנטית” נשמע כמו קלישאה עם עובש, לא משהו שבא לך להעיד על עצמך קבל עם וחבר’ה.
הפגישה עם האתר הזה הזכירה לי שלא ערקתי לטיבט, שאני עדיין גרה בתל אביב, ושבכל פעם שאני יוצאת מהבית אני עלולה להיתקל באיזה אודי מכיתה ג’, שהיום הוא עורך דין, נשוי ומליין, או באיזה אקס שלא ראיתי שנים יחד עם אשתו וצאצאיו.
אישיותי התחרותית והנוירוטית נאלצת להזכיר לעצמה שעוד לא סיימתי תואר, עוד לא התחתנתי, מצבי הכלכלי מאפשר לי כרגע לשכור אוהל בחצר, והקריירה שלי במשרד החוץ, אפעס, מתעכבת קצת.

ההתקלות באקס

לפני כמה שנים חזרתי משיעור אירובי באחת עשרה בלילה ובשארית כוחותי עליתי על אוטובוס הביתה, נראית כמו משהו שהחתול הביא פנימה מהרחוב. אני מניחה שיכולתי לגלות התחשבות גדולה יותר בנוסעי האוטובוס ולהחליף בגדים קודם, או לחילופין לקחת מונית, אבל השעה היתה מאוחרת ואני החלטתי לשים זין.
עברו עלי כמה ימים קשים באותו זמן, והסתובבתי עם פרצוף חמוץ, ועיגולים שחורים בגודל של ילדים קטנים. לבשתי טרנינג צהוב ואיזה חולצה לבנה מסמורטטת שאפשר, ואף רצוי היה, לעשות ממנה מטליות לניקוי אבק. השיער שלי איבד צורה כבר אחרי עשר דקות של אירובי, ומה שנשאר ממנו היה מחוזק בשלל סיכות מגוחכות. סחבתי שני תיקים, ואת צער העולם על כתפיי, והתרסקתי לתוך הכיסא הפנוי הראשון שמצאתי, שהשקיף על כל האוטובוס.
רוב יושבי האוטובוס לא ממש הביעו עניין בזוועה הויזואלית, מלבד בחור אחד, באחת השורות האחרונות. לקח לו קצת זמן כנראה לזהות שזאת אני, ולקח לי שתי שניות בערך מהרגע שקלטתי אותו להבין שהבלונדה הפוסטמה שיושבת לידו ובוהה בי בעיני עגל, היא חברתו החדשה, שתחיה.
פגישות עם דמויות מהעבר הן לא דבר פשוט. הן לא דבר שצריך לקרות לך בדרך למכולת אאוט אופ דה פאקינג בלו. את האקסים שלי אני רוצה לפגוש בהפתעה גמורה (אך מתוזמנת היטב. ספונטניות זה פאסה) בעודי הולכת לי זוהרת ומאושרת, אחרי שעשיתי דיאטה, הלכתי לחדר כושר, קניתי בגדים, מרטתי גבות, עשיתי פן, עברתי אי אלו ניתוחים פלסטים לשיפור הרוחניות והיופי הפנימי, ועוד כהנה וכהנה מיני תופינים.

קארי, הו קארי!

באחד הפרקים היותר מוצלחים של סקס והעיר, קארי כותבת שניו יורק היא עיר רדופת רוחות של חברים ומערכות יחסים לשעבר. אם ניו יורק היא עיר הרוחות, תל אביב היא ביצה קטנה ומעופשת, שלא לומר שלולית, שכל צפרדע שאי פעם נישקתי עדיין משתכשך בה ובערים הקרובות לה מרחק יריקה. גם מי שגר פעם באיזה מצפה בטיז אל נבי, היום הוא סטודנט בתל אביב, לדברי הכרטיס שלו באתר. החבר’ה כבר פה, They are all over the place. ואני לא ממש אוהבת את זה.

על הכותבת ליאור שדמי

ילידת 1976, סטודנטית למשפטים ומדעי המדינה ואשת רנסנס בהתהוות. מתכנתת מחשבים ומוסיקאית בעבר, ומעצבת תכשיטים והוגה דעות בהווה. סטודנטית נצחית ועוף מוזר. חולמת להיות נספח התרבות בפאריז, לאמץ ציפור שיר וללמוד אספרנטו בהתכתבות.

תגובות

  1. אני ראשון!!!!!!

  2. טוב, אז מה הפואנטה?

    • קוואק

      פרסום לאתר –
      ליאור – האם אתה ממקימי האתר ורוצה להבטיח עוד גולש למדד החשיפה של החומוס?

      • ליאור זו בחורה. אפשר להבין את זה מהכתוב, זה לא כ”כ קשה.
        ולעניין – זה בין האתרים המשעממים והמעצבנים ביותר שנתקלתי בהם. שנכנסים אליו לראשונה נחמד באמת לדעת מי מהאקסים נשוי ומה הם עושים כיום. שגיליתי שאף אחד מהאקסים שלי לא נשוי ולא גר בחו”ל, אני מודה שחיוך ממזרי התפשט על פני. אבל אחרי פעמיים-שלוש האתר פשוט משעמם. מי בכלל רוצה לארגן פגישת מחזור? את מי מעניינים בכלל החבר’ה מהתיכון או מהעבודה לשעבר? והכי חשוב- וואט דה פאק המטרה של האתר הזה? הרי אנחנו בודאי בקשר עם המעט שחיבבנו בתיכון או בצבא, ואם אנחנו לא בקשר איתם כנראה שיש סיבה.
        ואני בכלל לא מדברת על המטרידנים ששולחים הודעות לתיבת ההודעות האישית, הרי לא סבלנו אחת/ד את השני/ה פעם אז מה השתנה??

      • אדלשטיין ברוך

        כל מחזור יוני 1980 בהד 4 משתחררים החודש

  3. אינדי_גו דאון טאון

    זה מה שעלה בדעתי כשקראתי על האתר הנ”ל, זה מה שאני חושבת עדיין.

    את מי זה מעניין ולמי זה אכפת מה עושה היום טלי ששנאתי בכיתה גימל, או חדוה שהיתה חברה שלי בכיתה דלת, או ערן שהרביץ לי בכיתה וו?
    אולי בגלל שמעולם לא הייתי טיפוס של החבר’ה, שימרתי נוסטלגיה מוגבלת מאוד לאי אלו טיפוסים מנעורי.
    במקרים האלו ראוי לומר, ובגלוי, ובשנית ובשלישית:
    אנשים שכבר אינם בחיינו – אינם שם ויש לכך סיבה טובה. (או מגוון סיבות).
    בכל אופן, התרחקות היא תהליך טבעי מאוד, ולעומתה יש משהו מלאכותי ומיותר בשחזור קשרי העבר.
    פעם או פעמיים בחיים עשיתי את הטעות של חידוש קשר עם אנשים שהיו קרובים לי בשלבים מוקדמים יותר של חיי, רק כדי לגלות שכבר אין מה לשחזר. אני לא אותו אדם שהייתי, הצד השני כנ”ל, והכימיה? (שכבר במקור, בימים ההם, דהתה במידה כזו שיצרה ריחוק הדרגתי), על הכימיה בכלל אין מה לדבר.
    אז מזינים פגישה שתיים ברמץ הנוסטלגיה, נושפים עליו קצת, מחממים את הידיים, ו-הופ, הכל חוזר להיות אפר. ואני אומרת, למה ללכלך את הידיים?

    • אינדי_גו דאון טאון

      באתי, ראיתי, נרשמתי, ואני מודיעה, ששומדבר טוב לא ייצא מזה.

    • באמת למה? את התשובה נתת בעצמך. קשה לעמוד בפיתוי (סוג של מזוכיזם ישראלי).
      אני הייתי יותר זהירה ונכנסתי רק לרשימת הצבא – בה ידעתי שמספר האנשים מצומצם וסביר.
      החלפנו כמה “אהלנים, מה העניינים” והמשכנו בשיגרת החיים.
      ואולי זה באג של בננות אדומות, שמחליפות דירות וטלפונים רק כדי שלא תשיג אותן הודעה על עוד פגישת מחזור (“בוגרי גן דינה – נפגש בכיף, אצל מושיקו במרתף”) ומעדיפות לדבוק בניקים מסתוריים.
      הרי כל שאר העולם ואישתו נהנה מחבר’ה ומערבי שירה עם שרל’ה שרון.

      • אינדי_גו דאון טאון

        משהו כמו 40% מהמחזור שסיימתי בו תיכון הם עורכי דין (כולל כמה מהפרחות הכי מטומטמות שיש) זה לא תמוה ואף דוחה? ומשהו כמו 20% לא חיים בארץ, איזה כיף להם.

        • תמיד טוב שיש כמה עורכי דינים במגירה – לכי תדעי מתי תזדקקי…
          וכאלה שלא חיים בארץ – תנדנדי, תתעלקי, תעלי זיכרונות מקסימים עם המגעילה מי”א 3 – העיקר שתקבלי בסוף כתובות!
          נו, אז למה להיות פסימיים – את רואה, אפשר להוציא מלא דברים מהחברה הטובים…

    • אני בן אדם טוב, אבל לא אציל. אצילות לא נמנתה עם תכונותי אף פעם, גם הצניעות היתה תמיד בערבון מוגבל. לעומת זאת סוציופתיות לפעמים הרימה ראש אצלי. ואני נהנית להיות אחד הכוכבים הזוהרים בשכבה שלי, ולהשתין על כולם ברדיוס. חלק מהשמחה שבלהיות בן אדם מאושר בחייו שעבר הרבה תרפיה ולמד לקבל את עצמו על חולשותיו, ולהפוך גם אותן לכלי, היא השמחה לאיד. כן, זה ילדותי אבל אחת מחולשותי היא ילדותיות כמו גם רכלנות, ואני נהנית לשמוע על הילדה שהתנשאה עלי כול התיכון, נהנית לדעת שהיא רווקה עם מקצוע מ-ח-ו-ר-ב-ן!

      • אינדי_גו דאון טאון

        אבל אולי לא מספיק
        שהרי לדבריך, כדי להרגיש טוב את ממשיכה למדוד את עצמך ביחס לאחרים, לא? כלומר, יחסי הכוחות אולי השתנו, אבל הדרך בה את רואה את העולם – לא.

      • buttercup

        למה את משתמשת בסטטוס ‘רווקה’ כמו בקללה?

        גם במאמר עצמו הוזכר כי להיות רווקה וסטודנטית זה לא סטטוס מלבב במיוחד.
        אני לא יודעת מהו גילך או גילה של כותבת המאמר אבל בעיני להיות באמצע שנות העשרים נשואה פלוס זה לא כזה להיט. ממש ממש לא.

      • בוווווווווווווווו

        הי
        את המשוגעת המתוסכלת ממקיף ג” באשדוד?? ?

      • גאיה

        יקירתי
        כמה גילויים סנסציוניים:
        1. יש רווקות מאושרות. שמעתי על שתיים כאלה. בטיבט. רחוק, אבל קיים.
        2. מקצוע מחורבן? מעניין מה זה. הפתעה הפתעה — יש כמה מקצועות שנחשבים מחורבנים אבל אנשים עובדים בהם מתוך בחירה ואושר: אחיות, מורים/ות, שוטרים…
        בקיצור, יצא לך מגעיל.

  4. לא אחד מהחבר'ה

    רק הסקרנות היא שהובילה אותי לאתר, כדי לראות מה עבר על אנשים שלא ראיתי כבר 20 שנה פלוס-מינוס. גיליתי, למשל, שמהמחזור שלי בתיכון יש כמה וכמה יורדים.
    חוץ מזה, אני מסכים עם מי שכתבו שאם לא נשמר הקשר עם “החבר’ה” – אז כנראה שיש סיבה טובה.
    אגב, לא טרחתי להירשם אלא נכנסתי מהמחשב בעבודה ש”זכר” את שמה של מישהי שנרשמה לאתר.

  5. רייצ'ל

    האמת, דווקא רציתי להיכנס לחבר’ה בגלל החברים מהצבא שהקשר נותק עם הזמן והנסיבות, אבל לא מצאתי את פו”ם שם בחיפוש של ה-5 דקות שעשיתי וכנראה שעוד לא כ”כ “לחוץ” לי להיפגש שוב…
    בכל מקרה אני מסכימה שאין טעם לחפש אנשים מהעבר כי באמת מי שרצינו להישאר איתו בקשר – נשארנו ומי שלא – יש סיבה או שפשוט החיים לקחו אותנו לכיוונים שונים ולא התנגדנו.
    לגבי אקסים, יש לי נטיה להפוך אותם לידידים (אם זה מישהו שהיה לי איתו קשר רציני) מהסיבה הפשוטה שאת היחסים שלי אני נוטה לבסס על חברות, כך שהיא נשארת גם אחרי שהאהבה דועכת. כך שאין לי צורך לחפש אותם.
    בקיתור, תנו לי עוד 10 שנים ואני בטח אהיה גם גרופית של האתר כמו אלה שהיה כתוב עליהם בדיוק השבוע ב”ידיעות”. ואז אולי תהיה לי סבלנות לחפש את הבסיס שלי…

    • רייצל ,

      אם בכל זאת תרצי לחפש את הבסיס שלך – את יכולה לכתוב להם ב”שאלות ותשובות” את שם הבסיס/היחידה והם
      יסבירו לך בדיוק איפה לאתר.
      זה מה שאני עשיתי כשלא מצאתי את היחידה שלי. הם חזרו אליי (רק לאחר מספר שבועות אמנם) וזה ממש עזר.

  6. יש אמת בעניין השלולית הקטנה שבה אנו חיים. לא משנה לאן אצא ואיפה אלמד, (יש לציין שאני כרגע ברגעעי האחרונים באונ בש ) תמיד אפגוש חבר ילדות, חבר של החבר ואת האקס המיתולוגי ביום הסטודנט עם החברה שלו , כמה כואב וכמה קשה, ונכון שאתר כמו חברה מספק את הצורך המוזר הזה שיש לנו לבדוק מה קורה עם החברה, ונכון שזה לא תמיד כזה מעניין ומרעיש אבל ביום פטריוטי במיוחד אני בהחלט חושבת שיש בזה מן הישראליות היפה. שזה משהו שאולי קצת הולך ונעלם ואנחנו הופכים להיות יותר קרים ומנוכרים זה לזה וחבל. אפשר לרדת על זה כמה שרק אפשר , ואני לא איזה קיבוצניקית חברהמנית, אבל אני בהחלט חושבת שהחום הזה והקטע הזה של כולם מכירים את כולם הוא מיוחד ויפה אצלנו , לצערי זה אחד הדברים היפים היחידים שנותרו בחברה הישראלית, וכמה שלא נרד על האתר חברה כולנו נכנסים לשם עם כל מני תקוות ןמחשבות אפילו מחשבות הרסניות במיוחד , כמו אולי אפגוש את אהובי מימי התיכון ומשהו טוב ייצא מזה הפעם בניגוד לפעם הקודמת,,,,,
    בכל אופן אחלה מאמר למרות שהיה חסר איזה משהו בסוף

  7. תחשבו איזה בסיס נתונים ענקי יש למפעילי האתר. הם יודעים כמעט הכל על מי שרשום שם.
    זה די מפחיד.

    • קוואק

      א. אינדיגו – שנים לא הייתי כאן, ואפילו פעם החלפנו חוויות בבננות, ושום יחס מיוחד, חבל…
      אני ארשום את זה בפורום בננות 2000 בחבר’ה.

      ב. זה הכל כל כך סתם באתר הזה. והפרסומות מציקות בטירוף.

      ג. מתאים מאוד לאתר וקצת פרסומת פוליטית, מפלגת ישראל אחרת http://www.disrael.co.il
      לא מכיר עדיין, יחסית מתלהב, בתקווה לעתיד טוב יותר. אם פגעתי בציפור נפשו של מישהו, סליחה מראש.

  8. מדוזה

    עשית משזה משהו כ”כ ישראלי …
    האתר המקורי הוא אמריקאי, והבן דוד הישראלי הוא חיקוי קטן שלו.
    http://www.classmates.com

  9. ודווקא לי...

    צמח משם רומן אינטרנטי לוהט ומפואר עם אקס מיתולוגי,
    ששבר את ליבי לפני 20 שנה, ושבר אותו שוב, הפעם, ובגדול.
    אבל ההתרגשות… והפרפרים…
    שווה, בחיי ששווה.

    • אלמוני

      אני דווקא גיליתי דברים חיוביים דרך האתר – אקסיות מיתולוגיות שפגשתי אחרי שנים דרך האתר התגלו כעקרות בית משעממות עם 6 ילדים, רולים וצבע דהוי בשיער (וכך הלכה לה הפנטזיה) אבל מישהי שתמיד היתה פרח קיר הפכה לזיון מעולה ולבחורה עם ראש (כנראה שתמיד היה לה, אבל מי שם לב אז?)

    • כמו ש”ודווקא לי” כתבה, גם אני (מנסה) לצור קשר עם מישהי מהעבר הרחוק (? תלוי בנקודת המבט) מימי התיכון.
      וכן, שלחתי כמה הודעות שאולי יכולות להתפרש כ”מטרידניות” ע”י תמר.
      אבל . . . עצם זה שהיא ענתה, וכן, במפורש כתבתי בהן שהיא יכולה לאמר לי “עזוב אותי”,
      אך היא לא עשתה זאת, אולי יש סיכוי (ואולי אלו מחשבות הרסניות – כדברי קיקי)
      רק ימים יגידו.

  10. השוברת

    ודווקא אליי הגיע אקס שאני שברתי את ליבו
    הוא נשוי, מה הוא רוצה אחרי עשרים שנה?
    סגר מעגל, ככה אמר……..
    מעניין מה יהיה אחוז האקסים/אקסיות שייתגרשו בגלל האתר הזה……..

    • ואני נתקלתי במישהו שבמשך תקופת התיכון היינו חלק מחברה’ וכל הזמן היו ביניינו קליקים שחבל על הזמן. אבל שום דבר לא מומש כי היינו אז די ילדים בראש. חלפו מאז 13 שנה.
      וכשראיתי את שמו באתר וגיליתי לשמחתי שהוא רווק תל-אביבי אמרתי לעצמי שממש מתאים לי לסגור מעגל. אז התכתבנו קצת והוא כתב כבדרך אגב שבעוד חודש הוא מתחתן.
      לא יכולתי שלא לחוש תחושת פיספוס מסויימת.
      הכל עניין של עיתוי בחיים…

  11. צב מעבדה

    מה זו הגישה הלוזרית הזו? אז יש מישהויים אחרים יותר מצליחים לפי הקריטריונים שלך? סו? אל תגידי לי שבאמת חשבת שאת הכי מוצלחת במערכת השמש. לא קרה שום דבר, העיקר שאת מרוצה מהדרך שבה את פועלת, ואם לא אז גם בלי האתר של חבר’ה החיים שלך בזבל.

    אני דווקא מחבב את האתר הזה, נחמד לדעת מה אנשים עושים. כמה אנשים פנו אליי, אני פניתי לכמה והכל יפה וטוב no hard feelings.

    שווה לזכור, דרך אגב, שהצגת הדמות דרך “חבר’ה” היא תמיד בצורה המייטבית. אף אחד לא יכתוב שם. כן אני עורך דין נשוי עם שלושה ילדים, אבל אישתי ואני לא מדברים כבר שנתיים, והילד שלי בכיתה טיפולית וסגרו את המשרד שעבדתי בו ואני מובטל כבר שנה ורבע וכו’ וכו’.

    אחרון החביב, אני עדיין מחפש בחור בשם לירון גרבר ששאל ממני ספר ביוכמיה בשווי שלוש מאות שקל ונעלם כאבן שאין לה הופכין 🙂 (מוקדש לבוטן שאוהבת פתגמים מעוותים).

    • ממש מחכה לו בנרות…

    • כל פעם שמישהו כותב מאמר ומודה בחולשתו האנושית למשהו, קם איזה יפה נפש ומזדעזע עד עמקי נשמתו. ברכות על גישתך המופתית לחיים, מי ייתן וכולם יהיו כמוך.

      • צב מעבדה

        ענת,
        סליחה אם הייתי מעט אגרסיבי, המטרה הייתה לומר את הרעיון בצורה ברורה ולא לפגוע באדם מסויים.
        אחרי הכל, בסך הכל לא צריך להתרגש, לא אני וגם לא הרבה אחרים הכי מוצלחים בשיכבה שלנו.
        אז מה? אז לא קרה כלום. מה שניסיתי בסך הכל לומר, כנראה לא בהצלחה, שלא צריך לעשות מההצלחה של האחרים כזה ‘ביג דיל’.

        אם מישהו לא מרוצה מהדרך שבה הוא פועל או מנהל את חייו, זה דבר אחר, שלדעתי תלוי רק במידה חלקית (ביותר) בהצלחתם של אחרים. אי מימוש עצמי הוא דבר שמוביל להרגשה מחורבנת, ואותה אפשר לנסות לשנות, שוב, בלי שום קשר לבני המחזור מהצבא, כיתה וכו’…

        מקווה שהפעם הבהרתי את דבריי בצורה פחות מכאיבה.

  12. יונתן

    לשדמי הכישרונית,תערובת מתוקה-מרירה ומשעשעת,תחזקנה ידייך,מתאים מאד לימי הקיץ החמים והדביקים ולאור יציאת סקס בעיר הגדולה לחופשה,כתיבתך באתר משמשת תחליף מכובד. חבר’ה הוא בהחלט מלכודת דבש נוסטלגית ובימים שבחדשות יש רק טררם-בים-בם,
    נעים להזכר במה שנראה היום תמים וורוד.

  13. אחת מהחבר'ה

    קראתי הכל
    אהבתי לגמרי
    הזדהיתי חלקית:
    נראה לי שההסבר של המזוכיזם כמניע לחיטוט באתר הוא ההולם מכולם.
    אני דוקא נתקלתי באקס (הלא מיתולוגי) בהפתעה למרות שתקשרנו קודם בחבר’ה.
    זה אתר שמספק תשובות לכמה מהשאלות החשובות ביותר (“אז מה עושה ההוא שהחלפתי איתו סנדויצ’ים ביסודי?”), ומעורר חשובות מהן (רווק = רווק + חברה? רווק+ חבר? רווק בימי רווקותו האחרונים או רווק שמחכה רק לי, עוד מאז?).
    אחלא מאמר, ליאור – בל תיפול רוחך, לא מ”חבר’ה” ולא מהנשמות הטובות פה.

  14. מישהי

    ממרום גילי.. האקסים שלי לדעתי כבר עסוקים בהתאמת תותבות אצל רופא השיניים.. וכל מי שהיה פעם מיתולוגי כבר הצהיב.. אבל בכל זאת נכנסתי חשבתי לעצמי שיהיה מרענן ונוסטלגי וכיף.
    התבוננתי בשמות המוכרים מאז ועזרתי עוז וכתבתי לכמה ביניהם לכמה כאלה שלא עיניינו אותי אז ולא מעניינים אותי היום אבל הרגשתי שאני לא רוצה שירגישו לא נעים ממני המצטרפת החדשה שלא טורחת להגיד שלום..
    וליאור יקירתי אמרת משפט מדהים – הבורות היא אושר .. תרשי לי להרחיב את עניין הבורות.. זה לא רק שלא כדאי לדעת את מצבם הגופני/כלכלי/נפשי במידה והוא נפלא.. זה גם שלא כדאי בכלל לצאת מההנחה שזה שהם היו ה”נרדים” של פעם זה לא אומר שכיום הם קופצים לקריאת הנחמדות של כל בלונדינית של פעם.
    את קולטת? לא ענו לי.. לי.. MOI.. לא הגיבו.. ואני בכלל רציתי רק להיות נחמדה.
    אז..זהו אתר שמעלה אולי גלי נוסטלגיה אבל גם הרבה עצבים.

  15. האתר הזה די נחמד , אבל לפי הרושם שאני קיבלתי , אנשים לא הכי מעוניינים בלחדש קשרים
    אלא אך ורק לספק את יצר הסקרנות שלהם ולנשום לרווחה כשמגלים שאף אחד , חס וחלילה ,
    לא הצליח יותר ממך בחיים…
    וזה ממש חבל כי כשאני גיליתי את האתר הזה ממש ממש התלהבתי וכתבתי לכמה אנשים ,ע”מ לחדש קשרים ,
    אבל אחרי התכתבות אחת או שתיים הם פשוט ניתקו מגע.

  16. צב מעבדה

    *’בננות מיובשות’* זה יהיה שם האתר שבו יפגשו הבננות במיל עוד עשרים שנה ויחליפו חוויות.

  17. ציפור דרור

    נכנסתי לאתר חברה לפני שבוע ולהלן סיכום ההתנסות שלי:

    קודם כל, גם אני נכנסתי בהתחלה לחפש את האקסים ולא מצאתי הרבה מהם באתר.
    פשוט לא כולם רשומים.

    אחרי שלא מצאתי את האקסים פניתי לחפש את החברות שלי ואני רוצה להודות שהתבאסתי לאללה. הרוב נשואות (7-8), אחת גרושה.
    אחת אפילו גרה באוסטרליה עם בעלה, מיותר לציין שזה הכי ביאס אותי.
    אני נזכרת בתקופה שאני טיילתי באוסטרליה והיא התמימה והמפונקת שלחה לי מכתבים מטופשים מהארץ.

    הייתה אפילו אחת שהוסיפה שמן למדורה ורשמה שהיא נשואה גרה בבית פרטי עם כלב, חתול שני תוכים וגינה מהממת. ולהכל הוסיפה תמונה מהממת של עצמה.
    איך זה לא יכול לעצבן?

    בכל אופן, החלטתי להפסיק להיכנס לשם עד שאני אתחתן ויהיה לי ילדים עם כלב וצ’יוואווה.

    • צ’יוואוה וכלב? מה צ’יוואוה זה עז?

      • ציפור דרור

        איל לי מושג מה זה צ’יוואווה אבל לא משנה.
        אני לא מייחסת אושר לנישואין מה גם שחלק מהבנות שהתחתנו פגשתי במהלך חיי ולא התלהבתי מ”המציאה” שלהן.
        אבל לא היה מעצבן אותכן הבנות לגלות שחברתכן הסתומה זכתה לחיות במקום אחר (אוסטרליה הקסומה למשל) באושר ועושר?
        אל תגידו לי שלא…ומי שלא פשוט משקרת לעצמה.

    • הא??
      טרם הבנתי.

  18. למה הבחורות כאן מגדירות הצלחה בחיים כנישואין?
    ומה זאת הקנאה המטורפת וחוסר הפירגון לאחרים.
    אנשים קטנים!!!

    • איילה-בר

      למצוא אהבה ולהקים לך בית ומשפחה זה סוג של הצלחה בחיים. להישאר לבד, עם זאת, למרות שפה ושם עדיין בנות מנסות לשכנע את עצמן למוות שאין זה כך, זה לא מציאה פרועה.
      כמה אפשר לטחון את ההצהרות הילדותיות האלה של “אני רווקה חופשיה ומאושרת”? לא נמאס?עליתם על מתכון סודי לאושר? גיליתם את האור? לא. הניסיון הפתאטי להחריד למצוא עוד ועוד דוגמאות של נישואים משועממים ומפוהקים, שהשגרה שחקה אותם למוות הוא כנראה עוד ניסיון שקוף במיוחד להציג את המיץ של הזבל הפרטי של כל אחת כמשהו טרנדי, נכון וצודק.

      • ציפור דרור

        מותק יש מליונים כמוך שהתחתנו והביאו ילדים, אין בך שום דבר מיוחד…
        לא אומרת שבי יש, אבל לנו הרווקות יש ייעוד. ואנחנו עוד נממש אותו בדרך זו או אחרת.
        לעומת זאת את כבר קיימת את הייעוד הזה, התחתנת כמו הרבה אחרים בעולם הזה.

        אנחנו לא מציגים דוגמאות של נישואים מפוהקים ומשעממים זאת האמת ב-100% מהמקרים.
        גם אם תנסי לשכנע את עצמך אחרת. זאת האמת לאמיתה.
        לא יעזור! אחרי כמה שנים האהבה נגמרת ונשארת רק השגרה המשעממת והמטמטמת.
        ואז…הדלת פתוחה להרבה דברים לא נעימים…

        הזבל הפרטי…לא חושבת שהגזמת קצת?? מי את חושבת את עצמך שתבקרי אותנו?
        את משעממת אותי מותק…לכי חפשי אתר אחר…

        • כל הכבוד !
          עפ”י איילה בר כל מי שרווקה חייה בזבל . וכל מי שהתחתנה עשתה את זה.
          זה מזכיר לי את כל הבחורות שכותבות באתר חבר’ה בטקסט החופשי של מעט על עצמי אז ועכשיו : “נשואה פלוס 2 “. האם בזה מסתכמים הדברים העיקריים שעברו עלייהן מאז ועד עכשיו ? האם זה כל ייעודן בחיים ?
          פאתטי ומעורר רחמים. (עצם ההצהרה כמובן וחלילה לא הקמת המשפחה).

        • איילה-בר

          דווקא לא. לא נשואה, אין לי ילדים, ואפילו לא נרשמתי בחבר’ה.
          לא יצרתי זהות מוחלטת בין רווקות למיץ של הזבל. דיברתי מתוך ניסיון החיים הפרטי שלי ושל חברים שקרובים לי, שיודעים מה זאת בדידות ומתים למצוא אהבה.
          אבל להרחיק עד כדי להגדיר את הנישואים כיעוד של הרווקות בחיים? לשם עוד לא הגעתי. וחבל שאת מציגה את הרווקות בצורה כל כך פתאטית- יום אחד אני עוד אראה את האור ואגיע אל החופה? ממש לא. איזון, יקרים שלי, הוא מצרך חיוני ומאוד נדיר, מסתבר.

          גם הלוגיקה המפוקפקת שלך לוקה באותה הגיון פלקטי ושטחי, כמו די הרבה סיסמאות באתר הזה. 100 אחוז מהנישואים מסתיימים במוות של האהבה ובשגרה משעממת ומטמטמת? אמת לאמיתה? אנשים שמייחסים לדעות שלהם כאל אמיתות מוחלטות, בדר”כ מאוד מקשים על קיום דיון אינטליגנטי, אבל אני אנסה בכל זאת. יכולתי לשחק את המשחק ולהפריך את הקביעה שלך לגבי 100% מהמקרים, ע”י זה שאני אראה לך זוג נשוי אחד שעדיין נשוי באושר. אבל אני אתאמץ קצת יותר-
          יש המון סיבות למה נישואים מתפרקים או גוועים, אבל הניסיון להציג את הנפילה שלהם ככרוניקה של מוות ידוע מראש הוא תבוסתני ומוטעה. על קשר מוצלח, נישואים או לא נישואים, עובדים כל הזמן. מי שמצפה לאושר ועושר עד עצם היום הזה צריכה להתבגר, ויש לה סיכוי הרבה יותר טוב לרקוד על מדרגות הרבנות.
          אהבה לא מספיקה בשביל קשר. בניגוד לסדרות חינוך הרווחות אצל הרבה גברים ונשים שאני מכירה, אנשים לא משתנים באמת. יש אנשים מתאימים יותר ומתאימים פחות. אם התחתנת עם מישהו שלא מתאים לך במחשבה שתוכלי לשנות אותו, את כנראה תפגשי את סינדרלה מהפיסקה הקודמת.
          בנות, תנסו רגע לשכוח את כל הזבל שהאכילו אותכן על נסיכים וחתונות וסיפורי סינדרלה, תנסו רגע להדחיק את כל הזבל האופנתי הזה שאתן אוכלות היום על רווקות סטייל סקס והעיר, ותשתדלו לאמץ טיפה של מודעות עצמית.
          מקומם אותי האידיאליזציה שעושים לרווקות. זה באמת לא כזה שוס, וכמו שמישהו אמר פה באחד המאמרים- מי באמת ישן באלכסון?? מה זאת השטות הזאת?
          ואם נישואים לא, ורווקות לא, אז מה כן? את טוענת שזוגיות בלי טבעת נמשכת לנצח, או שסתם קבעת שהחיים לא משהו לא משנה מה?

          כך או כך, אני מקווה שההתנפלות עלי לפחות עשתה לך טוב. אני מייד הולכת (כנראה) לחפש לי אתר אחר.

          • buttercup

            אין לי שום בעיה עם חיי נישואין והקמת משפחה אבל מי שיתמכר לבננות ויתנתק טיפה מהעולם עשוי לחשוב שזוגיות זה הנושא היחיד שנשאר לעסוק בו. אם הוא בן (או עדיף בת) 30 יש סיכוי טוב שיתחיל לתעב את הסטטוס שלו וגם את עצמו על הדרך.
            רווקות היא לא טרנד ושביעות הרצון ממנה לא מכסה בהכרח על חוסר ביטחון מודחק, גועל נפש עצמי וחוסר סיפוק מהחיים. את יודעת, זו עשויה להיות בחירה או שלב בחיים.
            די מגעיל אותי שבכל פעם שאני נכנסת לבננות לאחרונה אני מקבלת תחושה כאילו הרווקות זה סוג של מחדל, משהו שצריך להתנצל בגינו או לפחות להודות שלא נהנים ממנו.
            אז ככה: ראשית, יש הרבה מאוד לבד מבחירה או מתוך העדפת הלבד על פשרה,
            שנית, יש הרבה מאוד סוגי זוגיות, נישואין הם לא האופציה היחידה ואחרון, אני ממש לא מבינה מה כל כך מלהיב בלהיות נשואה פלוס באמצע שנות העשרים.
            אני באמצע שנות העשרים שלי, לפני מספר חודשים סיימתי מערכת יחסים שנמשכה שש שנים, הייתה טובה כל עוד היא נמשכה וסיפקה לי את כל החירות שמערכת יחסים יכולה לספק. עכשיו אני לבד ועשרות אפיקים חדשים נפתחו לפני. בטח שיש יתרונות בלבד, ואם היתרון הכי גדול שמישהו יכול למצוא בזה הוא אופנתיות או לישון באלכסון אז המצב שלו עצוב מאוד.
            ובקשר לשעמום בחיי הנישואין: אז כן, רוב הזוגות נכנסים לשיגרה ומאבדים את ההתרגשות הראשונית הנפלאה. למה בכל זאת ממשיכים להתחתן? הבאת ילדים לעולם, כוח האנרציה, לחץ חברתי מבחיל שדומה למה שאפשר לאתר כאן ואפילו בתגובה שלך וניצחון התקווה על הניסיון (קלישאה קלישאה אבל…..)

            מישהו פעם אמר לי שאם אבלה יותר מידי בבננות אהפוך למרירה ומתוסכלת. לא הבנתי למה הוא מתכוון, עכשיו אני מתחילה להבין. אחוז גדול מידי של בנות רווקות שנושאות את רווקותן כעול ומנסות לגרום גם לנו לרגשות נחיתות. חבל.

            • איילה-בר

              אני מסכימה עם כל מה שאמרת. אני לא חושבת שרווקות היא סוג של מחדל או היא משהו שצריך להתנצל עליו או להתנער ממנו כמה שיותר מהר. כמובן שלבד עדיף על פשרה, ולכן רווקות היא תמיד סוג של בחירה. אני ביטלתי חתונה לפני שנה ואני לבד כבר די הרבה זמן. ואני לא בוכה, לא מתנצלת, ולא מחפשת למלא את הנישה הזאת במשהו שאין לי עניין בו מעבר לזה. אבל יש לי בכל זאת את הרצון להתאהב ולהיות נאהבת.
              אני לא נגד רווקות, אני נגד הפיכת כל סוג של סטטוס למשהו טרנדי. היו פה די הרבה מאמרים בזמן האחרון שהתגובות אליהם עוררו מן מלחמה מטופשת בין רווקות נשואות ונשואות לשעבר, מה יותר טוב. אין יותר טוב. כל אחת רוצה להיות מאושרת בדרכה שלה, וזה לא בושה להודות בזה- זה לא בושה להודות שדרכך היא לא דרכם של אחרים, וזה גם לא בושה להודות שמה שיש לך עכשיו הוא קצת פחות מאושר.

              • רק רציתי לומר בשקט ובלי להעליב אף אחת (באמת לא רוצה להעליב אז לא לחפש משמעויות נסתרות בבקשה), לכל הרווקות, הנשואות, האימהות, הגרושות, ה… מה שתרצו.
                יש אושר גדול בלהיות אדם.
                אשה רווקה נהנית מדברים שאישה נשואה כבר לא נהנית מהם ולהיפך. אמהות נהנות מדברים שנשים מחוסרות ילדים לא נהנות מהם ומצד שני מפסידות “מצרכים” בסיסיים של חיי הרוווקות כמו שינה ופרטיות (במידה מסויימת).
                האמירה הבסולוטית שאפשר לומר לגבינו, הנשים, ולגבי המין האנושי בכלל הוא שכולנו רוצים להאהבו ולהיות נאהבים -אם זה על ידי גבר או אישה או ילד או כלב, לזמן קצוב או לשארית החיים (כאילו שמישהו יכול להחייב בכלל) או ללילה אחד או שניי – זה לא משנה. בכל מצב אישי יש יתרונות וחסרונות, ולא זה ולא זה צריכים להיות ייעוד של מישהי. ייעוד זה להיות משהו עם עצמך – לא עם מישהו או ביחס למישהו אחר.
                ובהעיקר – לא לכעוס אחת על השניה כל כך – זה עושה קמטים….

  19. ציפור דרור

    כולן פה חולות נפש. לא נכנסת לפה יותר.

    • אני כבר מחפשת לך פורום של מגדלי צ’יוואווה

      • צב מעבדה

        ואני אחפש לה פורום של נשים הנשואות לבעלים אוסטרלים:)

        • מצאתי פורום של פנויים אוסטרליים מגדלי קואלה.
          נראה לך שהיא תתפשר?

          • צב מעבדה

            לא יודע, נצטרך לשאול אותה.
            אני הייתי לוקח בשתי ידיים בחורה עם קואלה. חוץ מזה, ידוע לכל שלא בודקים את האוזניים של קואלה שמקבלים בחינם, לא ככה?

      • ציפור דרור

        לבוטן וצב מעבדה!

        לידיעתכם הרבה החברה שלי התחתנה עם ישראלי וחיה איתו באוסטרליה.
        משום מה היא לא חזרה אלי, איזה באסה? כבר בניתי עליה.

        בכל אופן אני עדיין מחפשת פורום אחר, אני שמחה שמצאתם לכם נושא לשיחה בזכותי!

        • וגם קשוחה!

          וצב, לפי התגובה אני למדה שהדרור מחפשת פורום של “חברות לשעבר” שלא מחזירות תשובה, אחרת הציפור לא הייתה חוזרת אלינו…

          בוטן עוזבת את ציפור דרור לנפשה (הבריאה)

  20. ירדנה

    אני דווקא נכנסתי לאתר וגיליתי שהחנונית הכי גדולה של השכבה היא היום בת 26, גרושה עם ילד, שהחברה הכי טובה שלי ביסודי התחתנה עם מי שהיה חבר שלי אז, ולטובת כל הבננות הפעורות באתר זה: אצלנו בשכבה כל היפות והחתיכות, עדיין שוות ועדיין רווקות ולא נראה שיש להן בעיה עם זה!!!

    האתר חב’רה, ועל כן הצלחתו הגדולה, נשען על תכונה ישראלית נפוצה: יצר הסקרנות המפותח במיוחד אצל בני עמנו. הגולשים לא באמת רוצים לחדש את הקשר, אלא לספק את יצר הרכילות הטבוע בכולנו ולעקוב מה קרה אצל מי שהיו חברינו הקרובים והקשר עימם אבד מסיבות אלה ואחרות (מעבר דירה, מעבר ארץ וכ”ו).

    ובעצם, מה רע בכך?

    אה…זה בננות כאן…באתר הזה תמיד יש למישהו משהו רע להגיד על משהו. תמיד.

    • אחלה כתבה.
      נוגע ללב,החיים האמיתיים.
      מת להכיר את זאת שרשמה את המאמר(סתםםםםםםם!)

  21. לילי

    ליאור, נהנתי ממאמרך השנון והקולח שעורר פולמוס כה לוהט באתר.
    קראתי בעיון את תגובות הנכנסים והנושא הוסב עד מהרה לרווקות בעד ונגד. אני חושבת שרבים פיספסו את הנקודה המרכזית שאתר “חבר’ה” מציע סיפוק רגעי של סקרנות טבעית אך די הרסנית, שהגדרת אותה בדיוק רב- של מי גדול יותר? אם זה בנים ואם עסקינן בבנות כולנו סקרניים לראות איפה האחרים עומדים או תקועים.
    ממרחק של 10 שנים שחלפו מאז שסיימתי את יב אני רואה את העיסוק בעבר כחטטנות אובססיבית, לא יצרנית שרק עלולה להביא לאכזבות. אף אם האדם מגלה ל”שמחתו” שיש דפוקים ממנו, זוהי נחמת טיפשים.
    בכל אופן, יש לי תחושה שאנשים שהתנתקו מעברם וחיים את הרגע לא יכנסו לאתר ואף לא יחדשו קשרים נושנים, אין שום סיבה לעשות זאת. מה שהיה היה וטוב שנגמר, לי אישית אין נוסטלגיה לתיכון או לצבא. זה יאלץ אותי לפשפש בבוידעם הבאמת טחוב ולדלות את ספר המחזור משיממונו. what’s the use אך לכל הסקרנים, שיהיה בהצלחה
    כל הכבוד על חדות המבט ודקות האבחנה

  22. אירית

    קודם כל ליאורי מה המצבבבבב?
    דבר שני למה צריך את האתר חברה’ שכל המי ומי מפרסמים כתבות בבננות?!
    אוקי הגזמתי….
    בכל אופן אני מאילו שחטאו ונרשמו באתר המשוקץ ואודה ולא אבוש אין לי יום ואין לי לילה
    עשרות אלפי הנשמות שליוו אותי במהלך חיי הקצרים משהו…. כותבים לי…. 🙂
    בכל אופן אני אומרת אם תחפש ת’חברים שלך ברשת סביר להניח שתמצא סרדינים במקרה הטוב או לחלופין נעליים….

הגיבי

כתובת הדואר האלקטרוני לא תפורסם Required fields are marked *