האישי הוא פוליטי עד חדר המיטות. יום האהבה שפתח הוציא מיעל פולק קריאה חתרנית

פרפרי תעתוע

פברואר: מבשר אהבה

זה תמוה לגמרי איך העולם ממשיך להסתובב ככה כאילו כלום. חודש פברואר וחשבונות ממשיכים להיאסף בתיבת הדואר. התה בשקית נגמר ולא מראה סימני התחדשות עצמית, מלאי הדפדפות הצטמצם עד כדי נעלם. ימי הולדת חשובים במיוחד נוחתים כאן כמדי שנה בזמן הזה, איך כל אלו לא נדחים אל תום עונת המבחנים? בלוח השנה שגררתי איתי עוד מקנדה יש ציור מוגדל של אישה אוחזת לב, גם את וולנטיינ’ס דאי החליטו לא לדחות הפעם, אפילו שזה זמן לסוציולוגיה.

בין סוציולוגיה לאהבה

הפרדיגמה הפונקציונליסטית רואה את החברה כשלם מאוחד. חג האהבה הוא אחת מיני תת מערכות שתפקידן לשמר את הישרדותה ויציבותה של החברה. החברה הישראלית מבוססת על קונצנזוס ערכי מערבי. אלו הם ערכים מודרנים המוצגים כאוניברסלים ותפקידם לשרת את הסולדיריות החברתית. זוגיות ללא ספק משרתת את מטרות החברה. היא זו שמובילה לגידול דמוגרפי. ההעברה התרבותית תדאג שגם הדור הבא יתוודע לכללי הנכון ולא נכון וכך תוכל החברה להמשיך ולהתקיים, להימנע ממצב של אנומיה. אחד מהערכים המרכזיים של המעמד הבינוני הוא בזבוז זמן באופן יעיל, מאחורי כל פעילות תהיה חבויה פרודוקטיביות שתצוץ אם תקפלי את הפינה. תקנה לה זר פרחים אדומים ענק דווקא היום, זו פעולה שכלתנית (תכנון רציונלי לטווח ארוך ישרת את המטרות הזוגיות-בורגניות שלכם באופן הדדי) כדאית למדי. אם אתה רוצה לפסוע אל תוך נעלי הגבר ההטרו-נורמטיבי אל תנסה לסטות מהמסלול. הערכים והנורמות האלו היו כאן הרבה לפניך. עכשיו הם כבר עובדה בעלת תוקף. כפרט הפנמת מזמן את דפוסי ההתנהגות המקובלים. אם לא עשית את זה כבר, רוץ עכשיו אל דוכן הממתקים הקרוב. מצד שני, החברה הישראלית כמו שרק היא יכולה להיות שסועה שסעים ראשוניים, זירת קרב בה נאבקים על כל משאב נדיר שבהישג יד. זה קודם כל משאב כלכלי, כמו שמרקס ידע להגיד כבר מזמן. זה מאבק על תכולת הארנק שלך – בלוני לבבות, צימר עם נוף לגליל, עוד ארוחה זוגית בכאילו מבצע מבטיח. אלו הם אותם בעלי אמצעי הייצור שמושיטים את ידם הישר אל תוך כיס הפרולטריון שלך. אם להם יהיה יותר לך יהיה פחות, אין דרך להימלט מזה, המשאבים מוגבלים. אחר כך, זה עניין פוליטי, האישי הוא הפוליטי עד לחדר המיטות. אם האמריקאים יכולים להגיד לנו מה ללבוש, מה לראות ומה לאכול, זה רק מתבקש שנאלץ לכופף את הראש אל מול עוד קדוש נוצרי שנדחק אל לוח השנה לספירתו של ישו. הקבוצה החברתית ההגמונית מנסה לשעתק את מעמדה תוך הצגת סדר היום שלה כדומיננטי ורב הערך ביותר. זו עוצמה פוליטית, כי זה מתחיל בחגיגה תמימה לאור נרות ובסוף את נשבית בערכים האלו עד להזדהות טוטאלית. תודעה כוזבת זה הכי יעיל, את בכלל לא יודעת שאת שלהם, על מה אתם מדברים? יש כאן ייצוג לכולם. כן, כולם, חוץ מקבוצות דתיות יהודיות כמו גם ערביות. נסו ליצור מכנה משותף מול ריבוי תרבויות שמעודד היררכיה. הקרקע המשותפת שלי ושל משה מעמונה מעורערת למדי בכל אופן, אבל כשאני מושיטה יד לעבר הנצרות האמריקאית זה כאילו יצרתי חומת הפרדה בלתי נראית בינו לביני. כשהמיעוט הערבי, או לאותו הצורך הדתי, לא לוקח חלק בחגיגה הזו, הוא שוב מוכלל כפסיבי ופרימיטיבי. חגיגת הלבבות שוברת אותנו מבפנים. כדי להיות חלק, את מוכרחה לאמץ את התפישה ואת כללי ההתנהגות של הרוב.

פרח לב אדום

בסך הכל אנחנו רק חיים את החיים הקטנים שלנו. מתרוצצים מפה לשם ולא נרדמים מרוב מחשבות באחורי הראש. זה רק עוד יום, הארבע עשרה בפברואר לשנת אלפיים ושש. בסופו של דבר, זה מצטמצם לכדי הוא ואני. גם על זה היה לסוציולוגיה מה לומר. האינטראקציה הסימבולית היא פרדיגמה ברמת המיקרו, החיים כפרשנות אישית לסמלים שונים באינטראקציה האנושית היומיומית. אין משמעות אוניברסלית, במקום אחד זה בהונות למעלה וכל הכבוד ובקצה השני של הכדור זה אצבע בתחת ועוף לי מהפנים. בסופו של דבר החיים שלנו הם איזון שביר בין גרעין הדחפים הביולוגים לבין העצמי האובייקטיבי, החברה שבתוך האישיות. החיים כמשא ומתן על פרשנות – ומה אומר לך פרח לב אדום הבוקר?

תגובות

  1. שיןשין

    כתיבה פלצנית שמשתמשת במילים גבוהות….

    • ג'וליאנה

      זה מזכיר לי את “האוטופיה הרומנטית” של הסוציולוגית אוה אילוז, החוקר את ההגדרות האופרציונליות של רומנטיקה, הקשורה לצרכנות ולדימויים שמטפטפים לנו.
      המניפולציה הצרכנית ביום ולנטיין (ובט”ו באב -אנחנו היהודים נדפקנו פעמיים)כ”כ שקופה שזה ממש מעורר אנטי לבלונים דובונים ושוקולדים. לדעתי רומנטיקה במיטבה היא פינוק מפתיע סתם ביום של חול.

  2. עוד גבר

    מאמר שנוגע בכל כך הרבה נושאים
    (רשימה חלקית: זוגיות, כלכלה, חינוך,
    סוציולוגיה, פסיכולוגיה, פוליטיקה,…).
    לשאלתך- *פ*רח *ל*ב *א*דום הוא: פלא
    או אם תרצי: ה-אלף של ה-אהבה…

  3. טוב הבנו שלמדת סוציולוגיה
    נרשמה קצת התלהבות יתר בשימוש במושגים..

הגיבי

כתובת הדואר האלקטרוני לא תפורסם Required fields are marked *