שקלת להתנחם בסרום? המאמר הזה כאן כדי לשוב ולהזכיר לך את חשיבותה של הקריאה החתרנית

צרכנית בקריז

סקס תמיד מסובך

ביומיום הגוף והנפש שלי יודעים להסתדר יפה מאוד עם כל אחד מהמדורים לבנות בלבד, כרומואיים או מקוונים: מניקור אני עושה טבעי עם השיניים, תספורת אני יודעת לעשות עם מספריים ושתי מראות, יחסים הם תמיד בעיתיים, וסקס הוא תמיד מסובך. איפור יפה למי שממילא יפה ולא ישנה אף מכוערת; וכן הלאה. ככה ששום דבר בעיתונים האלה לא מחדש לי כלום ולמרות שזה מבאס, אני מדפדפת, עד שבא לי להקיא, ולא ברור לי אם מהעיתון או מעצמי או מהעולם הזה, שהוא מעוות ודפוק. אמא שלי, בכל פעם שהיתה באה לי הקאה כזאת שלא ידעתי מאיפה כל כך הרבה גועל וכאב מצטבר בי, הייתה קוראת לזה “כאבי גדילה”. כנראה שלתחושת האוברדוזה מהדפדוף בעיתון יש אותו ההסבר: אני צריכה לגדול ולהתנתק ממפקחי העל שמשתילים לי במוח כמה מסרים, די פשוטים איכותית אבל כמותית אי אפשר לנצח אותם; הם בכל ידיעה, מעל כל תמרור פינתי בין שני רחובות, מרוחים לאורך נתיבי איילון: גם איפה שאני לא רוצה להיתקל בהם הם מכריחים אותי לראות ולהפנים אותם.

צרכנית בעל כורחי

ואם כבר הזכרתי את אמא, אז הדבר הראשון שיש לו השפעה עמוקה על איך אני רואה את עצמי בעיני עצמי (או במילים אחרות: הדימוי העצמי שלי) זה הח”ח שקיבלתי או לא קיבלתי מהוריי כשהייתי קטנה.
הדבר השני שיש לו השפעה עמוקה על הדימוי העצמי שלי הוא איך החברה סביבי, כמכלול, רואה אותי. והחברה סביבי דואגת לספק לי גירויים ויזואליים בלתי פוסקים שממקדים את תשומת לבי וגורמים לי לרגשות שונים שאינם חיוביים לגבי עצמי. כי הרי אותם גירויים ויזואלים, תוכנם אינו אישה זקנה ומסכנה חסרת בית, נגיד. תוכנם כולל דברים שהם מעל לממוצע: אישה יפה במיוחד (בחורה מושקעת ומאופרת, שבנוסף להיותה דוגמנית היא גם מצולמת על ידי צלם מקצועי), בלוקיישן יפה או אקזוטי במיוחד (כזה שהרכיבו או בחרו מעצבים בעלי טעם וכסף), שלרוב גם נראית ברגע מהנה במיוחד (למשל נהנית מאיזה מאכל שהוא המוצר המפורסם; או מאיזו חוויה, שהיא כביכול חלק מאותו מוצר).
זה לא שאני באמת לא יפה. מצד שני זה גם לא שאני כן יפה: כלומר, אובייקטיבית, יש אנשים שחושבים שאני יפה ויש כאלה שחושבים שלא. לא יודעת אם חושבים שאני מכוערת, אולי כן. אבל זה בכלל לא מה שמשנה ל”הרגשת היופי הפנימית שלי”, כמו שהתחילו לקרוא לזה כאלה שרוצים להתפרנס מסדנאות לשדרוג-עצמי-פנימי. לא מחמאה ולא עלבון שקיבלתי מאדם, בשר ודם, שמכיר אותי או שראה אותי בכלל, משפיעים על התפישה שלי את עצמי.

מענים פיקטיביים לצרכים פיקטיביים

אם פעם היה מספיק רק לבשר לי שיש דרכים לשפר את המראה שלי, למשל, על ידי פרסומת שכללה רישום עדין של אישה ארוכת שיער, כמו ברישומים שמקשטים את הוראות השימוש שמצורפות לתכשירים לצביעת שיער בימינו; ומאוחר יותר היה צריך להראות לי אישה אמיתית יפה ומטופחת; היום כבר צריכות חברות הטיפוח ושדרוג המראה למיניהן לגבות כל מוצר שאמור לשפר ולטפח את המראה בכל ה”הוכחות” הקיימות: גם אישה יפה לפרסומת, גם אריזה מושכת, גם נתונים כמו-מדעיים בברושור המצורף ובמודעות הפרסומיות.
לצורך כך משולמות משכורות עתק למדענים חכמים, מנכ”לים מוכשרים, פרסומאים נבונים, ובהתאם עולה מחירו של המוצר. עוד סכומים לא מבוטלים מוצאים על מימון מחקרים, שיעילותם הוכחה בתחום של פחות משנתיים. פיתוח של שום מוצר קוסמטי לא אורך יותר מגג ארבע שנים, מה שמעיד שהיעילות שלו לא וודאית, כי הפיתוח כולל מציאת חומרים פעילים מתאימים וחדשניים, שמירת יעילותם בתוך מרקם של קרם או נוזל ולבסוף ניסויים במרקם הזה ובחיבורים המתאימים על נשים ועורות שונים. רק שהתוצאות, על המוצר ובפירסומו, מדברות לרוב במונחים של טווחי זמן של 8 שבועות לכל היותר, במריחה אינטנסיבית ועקבית.
בואו נודה, לצורך העניין, שגם אם אני אמרח בננה מעוכה מעורבבת בדבש, או תותים בחלב או מלפפון ביוגורט או כל מיני מאכלי תאווה שכאלה, 3 פעמים ביום, במשך 8 שבועות – יחול שיפור נראה לעין במראה העור שלי. ואם אפסיק למרוח – כבר לא אראה את השיפור והעור יחזור למצב הקודם, כי הוא זקוק למה שנקרא “הזנה יומיומית”.
מחיר של בננה + 3 כפיות דבש ליום, כפול 56 ימים זה משהו כמו גג 80 שקל (אם נגיד אני לא יורדת מסטנדרטים גבוהים של איכות הדבש והבננות): לעומת כפול ארבע או יותר במחיר של המוצר שמוצע לי, בחצי או פחות מהכמות המוצעת לי.
אבל כשהכסף שלנו הולך לחברות הקוסמטיקה, הוא הרי הולך גם למנכ”ל ולדוגמנית ולקופירייטר ולמדענית ממכון וייצמן וליבואן. ואפילו לזה שיש לו בטח את הג’וב הכי מגניב בעולם: לטייל ברחבי הגלובוס ולגלות חומרים פעילים חדשים. שהם לא בננות. ולא תמציות תה ירוק, כי כל החברות משתמשות בזה, וכל הנשים כבר התחילו לבלוע קפסולות של תה ירוק, מה שיעיל לעור שלהן הרבה יותר מאשר למרוח עליו קרם עם תמצית תה ירוק. הג’וב שלו זה למצוא משהו נדיר יותר – ובהכרח יעיל יותר, עלק, למכור לי: אצה מיוחדת שגדלה רק בים הדרומי של האי קיושו ביפן. חלבון שמצוי רק בפלנקטון בים הארקטי. כלורופיל מעלים שגדלים רק ביערות של שבט קנאי וחשדן בסרי לנקה.
למעשה, אין שום חוק שמחייב את חברות הקוסמטיקה לכתוב את אחוזי החומרים הפעילים במוצר. יש חוק שמחייב אותן לפרט את כל החומרים שבמוצר, בסדר מסויים: אלה כל המילים שמודפסות לרוב בחלק התחתון של האריזה, שכשקוראים אותן נאנחים ומודים לאלוהים שלא הלכנו לעשות דוקטורט בכימיה. מה שעושות רוב חברות הקוסמטיקה זה להשקיע מעט מאוד חומר פעיל-טוב- ובריא במוצר, לעומת קצת יותר בהרכבת אטמוספירה כימית לאותם חומרים, שתשמר משהו מהאוצר הגלום בהם. ושני אלה לא מגיעים לקרסוליים של מה שמשקיעות אותן חברות בשיווק ופרסום, כדי לשרוד בשוק התחרותי ובעל הפוטנציאל הבלתי נדלה להמצאת עוד ועוד מענים פיקטיביים לצרכים פיקטיביים.

ולסיום

לא מזמן נתקלתי בידיעה על סרום חדש, יקר מאוד במיוחד. על פי ההבטחה שהייתה פרסומית במסווה של בקרת איכות, הסרום מכיל את הרכיבים הבאים:
תמצית תות עץ שחור; דיפפטיד ארקטי;
חלבון סויה; אצת ים חומה
ממריצי חמצון ביולוגי; תמצית ערמונים
אצת זנב התרנגול; B21 קומפלקס
תהיתי על מוצאה של אצת זנב התרנגול, ועל גאוניותו של מי שתרגם את השם משפת המקור. ודאי זה אדם מבריק, שבקי בביולוגיה ימית כמו שאני בקיאה בהתנהלות הבורסה לניירות ערך. בעיקר יש לו כישרון למילים, עשרת מונים מזה שלי, והבנה עמוקה לרחשי ליבן של נשות העם: אלו היוקרתיות והאצילות שבהן, או אלו שרוצות לראות עצמן כמושקעות ואציליות, דהיינו, כולן.
עוד תהיתי אם תות העץ השחור ממנו רקחו תמצית הוא הוא אותו התות שבקיץ אוכלים חינם מהעצים בשכונה, והאם הדיפפטיד הארקטי לא הושפע מהקרינה המסוכנת שבאה מהחור באוזון, שכידוע באיזורים הארקטיים הוא הפעור והעמוק והמזיק ביותר. ובאשר לחלבון הסויה ולאצה: האם לא יהיו יעילים עשרת מונים לעור הפנים ולחשבון הבנק שלי אם אצרוך אותם דרך הסופר?


שרשרת מזהב עם שם

תגובות

  1. מקסים, משעשע ומצחיק, ובעיקר אמיתי מאד.
    אני בטוחה שאחייך הלילה עת אמרח את קרם ההזנה, ויחד עם זאת אמשיך למרוח בהתמדה.
    גם צורך פיקטיבי הוא צורך.

  2. צב מעבדה

    למה אנשים בכלל קוראים את המגזינים האלו?

  3. ממש אהבתי את הקטע.

    כשמגיעים לדברים האלה אני תמיד אומר: “ברוך שלא עשאני אשה”.
    לא שטוב היות גבר, במיוחד לאור מתקפת המשובטים מגולחי החזה שניבטים עלינו משלטי החוצות. ועדיין – אין מה להשוות למכבש הלחצים המופעל על נשים.

    אכן הקרמים של היום הם המחוך של פעם, אך אל דאגה: פרוטוקול זקני תעשיות הביגוד והקוסמטיקה מגלה כי כיום התכנית העולמית היא לבצע פמיניזציה של הדמות הגברית. רונית רפאל ושות’ הם רק דק רקק בהתנהלות הגלובלית הזו. לא רחוק היום ונשב כל החברה מהמילואים ונשווה מי עשה ציפורניים יותר טוב, נבדוק את הגבות ונחליף מספרים של קוסמטיקאיות.

    כשיגיע היום הזה, סוף-סוף גם אנחנו נוכל להגשים את ייעודנו בחברה הקפיטליסטית ולממן את המעבדות של לוריאל פריס. ומי יודע, אולי חלק מההכנסות תקדיש החברה להצלת זן אצת זנב התרנגול.

  4. משעמם בטירוף!

  5. חיננית הבתה

    כן, ושלא לדבר על סדנאות הדגמה לאיפור חינם, שנרקראות סדנא מפנקת או משהוא כזה, שבסופן כל אשה ממוצעת, כמו כלבלבה מאולפת, פותחת ארנק וקונה בכמה מאות שקלים את המפתח לאושר הנעורים והיופי המושלם. אוף

  6. העניין הוא שצריך להכריז חרם כללי על רוב חברות הקוסמטיקה.
    כי הן דופקות אותנו פעמיים: הן שוטפות לנו את המוח הרבה מאוד כדי שנמשיך לקנות את המוצרים שיש בהם מעט מאוד, בסופו של דבר, אבל ביוקר.
    זה משפיל לשתף פעולה עם גוף כלכלי ענק שלא רק שאין לו בושה לרמות, הוא אפילו צועק את זה בריש גלי ועוד מבקש שנשלם לו על זה.
    זה בערך כמו ללכת לקנות חולצה מאוד נחשבת של מעצב מאוד ידוע שכתוב עליה מקדימה: אין לי טעם
    ומאחורה: אני טיפשה. איזה כיף לי!

    זה לא עניין של קורבנות אופנה.
    זה עניין של קורבנות של שיטה כלכלית, שמעשירה את מי שיש לו הרבה על חשבון מי שאין לו, בכל הדרכים האפשריות והבזויות, וזה לא שונה בהרבה מה1400 מורים שעדיין לא ידוע גורלם, נכון לעכשיו.

    • צב מעבדה

      נדמה לי שקצת הגזמת עם המסקנות שלך במשפט שמתחיל ב “זה עניין של קורבנות של שיטה כלכלית”. אני מסכים שמה שתארת במאמר הוא הצד הפחות נעים של הקפיטליזם, ושהקפיטליזם יכול לגרום לתיסכול עמוק בעיקר באמצעות פרסומות (ראי לדוגמה את מאמרי בבננות משנת תרפפ”ו https://bananot.co.il/articles/484 שעוסק בנקודה זו).
      אבל מכאן ועד להכריז שהשיטה הקפיטיליסיטית היא אם כל הצרות מבלי להזכיר שהיא גם אם רוב ההצלחות, ארוכה הדרך.
      לדעתי, גם אם יתכן והפיתרון אכן נמצא בשיטה כלכלית אחרת, החלפת השיטה הכלכלית היא חסרת סיכוי למימוש ואינה עונה לבעיות הבננה המצויה שקוראת את המאמר. נראה לי סביר יותר שהדרך של האדם הפשוט להילחם בלחץ הזה היא לצמצם את החשיפה לפירסומות.

      • סליחה צב, אבל איך בדיוק תצמצם את החשיפה לפרסומות?
        תגיש בג”צ לבטל את הפרסומות בין שתיים לארבע?
        או בין דיזינגוף ליהודה הלוי?

        ובקשר להצלחה – הצלחה נמדדת בדברים יחסיים.
        אם לא היו הצלחות גם לא היו כשלונות.
        יש גם כאלה שיגידו לך שטוב שסטאלין רצח 20 מיליון איש, זה קידם את האנושות.

        so what

        וזאת בדיוק הבעיה עם הקפיטליזם, או הפוסט קפיטליזם, שבא עם הפוסט מודרניזם שמכניס לנו טוב טוב לראש שהכל יחסי… והשיטה היא הכי טוב מבין השיטות האפשריות…

        ואגב, תסכול עמוק אישי של כל בננה מצויה זה המקום שממנו באים הדברים, אבל לצורך סיכול ממוקד של התסכול יש להפוך לאשכול…

        יחי האשכול!
        מהאשכול תבוא המהפיכה!

        • חיננית הבתה

          אני לא בטוחה בנוגעה לקפיטליזם,
          זאת שאלה קשה מידי לילדות חינניות שכמותי,
          מה שכן, תעשיית הקוסמטיקה,
          זה ממש דבר רע!
          זה מתלבש על סוגיות כמו האשה המודרנית, הפמיניזם, הנשיות הברביות הכניעות/אסרטיביות,והנעורים והלמצוא חן -כפי שהזכרת בכתבתך, אדל,
          ומה יש לאמר… אשכול גדול של בננות, אבל ממש גדול יכול להועיל.

        • צב מעבדה

          נראה לי הרבה יותר קל להקטין את החשיפה לפירסומות, לדוגמה שימוש ב TIVO או בהפחתת הצפייה בטלוויזיה, מאשר לשנות את השיטה הכלכלית.

          כדי לשנות את השיטה הכלכלית תצטרכי לארגן אשכול בננות מאוד גדול ובעיקר עשיר, ונראה לי שדווקא הבננות האלו לא ממש ירצו לשנות את השיטה. בעייה.

          • צב אתה נאיבי.
            בעצם אתה כל כך מפוכח שכנראה כבר עברת את גיל 25.

            ואם לשמוע לעצתך אז בטח שאם אני לבד איישם אותה זה יעזור לי כמו נוצה לטובע בים, וגם אם אני אכתוב על זה ואתדיין על זה הרבה איפה שאין שום מוטיבציה אנרכיסטית, זה גם לא יעזור לאף אחד ולכולם יתעורר יצר הרע ברגע שישמעו באאאאאזזזזז מספיק חזק על איזה סדרה חדשה או מה.
            אבל תשמע את זה.
            בקנדה יש ארגון של מכסחי פרסומות, ויש להם תת ארגון של משבשי תרבות, והם מוכרים דרך האתר שלהם שלט-רחוק קטן שכשלוחצים עליו הוא מכבה את כל מקלטי הטלויזיה בסביבה.

            אם אתה רציני בעניין הנה לך משימה. הוצאות עליך.

            • צב מעבדה

              בימים אלו אני קורא את הספר המצויין של דניאל כהנמן ועמיתים “רציונליות, הוגנות, אושר”. אחת השגיאות הנפוצות ביותר שאנשים עושים היא להעריך את עצמם יותר ממה שהם ( overestimate themselves) . האמונה שלך שאת יכולה להחליף את השיטה הכלכלית באמצעים אנרכיסטים נופלת ממש יפה לתוך השגיאה הזאת. מאחר שאנרכיסטים יודעים רק להרוס והם לא יודעים ליצור שום דבר לא נראה לי שאסכן יותר מדי את המוניטין שלי אם אומר שהסיכוי שאת תצליחי לעשות זאת דומה לסיכוי שלי לנחות על הירח.

              • החבר המסכן שלי צריך לשמוע די הרבה ממני על ההארות האנרכיסטיות האחרונות שלי.
                כמובן שחלקנו עוברים את הפאזה הזאת בחיים, שנשנה את העולם.
                מעטים מצליחים באמת.
                אבל החבר שלי נותן לי בתור אנקדוטה משעשעת עד פילוסופית כבדה את הסיפור שמיכאל הר-סגור סיפר באחת מתכניות “שעה היסטורית” שלו עם ערן סבאג על דני האדום, שהפיל את דה-גול.
                הוא היה באותו להט כמו כל ה”אנרכיסטים” דאז, רק שידע שלשנות את העולם הוא לא יצליח, ולהפיל את דה-גול זה אפשרי. והוא גרם לזה.
                העובדה שצרפת אחרי זה לא שינתה פניה מקצה לקצה היא שרירותית.
                מלאך ההיסטוריה, כידוע, נתון למצבי רוח.
                מה שאני באה להראות זה שמה שקורה אחרי פעולתם של האנרכיסטים הוא הקובע, אבל שום דבר לא יכול להשתנות בלי פעולות אנרכיסטיות.

                ומה שהכי עצוב זה, שהאנרכיסטים האמיתיים לא יושבים וקוראים ספרים.

                בארץ הזאת, הם הולכים לנווה דקלים או שורפים צמיגים בכבישים.

  7. בנתיים אפילו לדיון הער שפה לא הצטרפו כל החברה הקבועים..
    לא מדברים על בעיות סקס,כסף ורוקנרול אז זה לא סקסי בשבילהם,כנראה.
    כך ששינוי לא יהיה מה שכן לפוטלים הגדולים כנראה תהיה המשכיות,

  8. אני שמחה לקרוא את הכתבה – ולראות שלא כולן סביבי הן …
    אני כבר כמה שנים לא שמה כלום !!! על הפנים חוץ מקרם הגנה בקיץ לפעמים או איזה שהוא קרם פשוט ולא מותגי כשיש לי תחושה של צורך – וגם זה לעתים רחוקות. כי הגעתי למסקנה ששום קרם הוא לא טוב, וגם אם יש תחושת יובש בפנים – זה עובר מהר אם לא שמים קרם וגם העור מתרגל לזה.
    תעשיית הקרמים / סרומים זה באמת אחד הבלופים הכי מדהימים שקיימים בשוק. ומה שבמיוחד מדהים זה הנשים שקונות את זה ועוד בהרבה כסף

  9. קוריננה

    אני אישית נהנת לקנות לפי הפרסומות שנותנות את הפנטזיה ואני מרגישה אחלה יופי פנימי שאני קונה מוצר אז תני קצת להרגיש כמו קלואדיה שיפר או בר רפאלי עם הגוף המושלם

הגיבי

כתובת הדואר האלקטרוני לא תפורסם Required fields are marked *