שריקי

תכירו את ראובן שריקי. בנאדם-בנאדם לא סתם בנאדם. קליבר-קליבר וואחד קוטר. אחד שהעז להגשים חלומות שלרבים מאיתנו אין אומץ אפילו לחלום. לשריקי יש כסף כמו זבל, אבל זה לא העניין. יש לו גם חברה דוגמנית צרפתיה שהצטלמה ערומה לז'ורנלים שאם לא שיפשפתם עליהם זה אך ורק בגלל שאין ידכם משגת, אבל גם זה לא מה שעושה אותו גבר. מה שמיוחד אצל שריקי זה שבניגוד לאחרים ששיחקו אותה, הוא לא איזה אחד שחכם ממכם, יפה ממכם, מחובר או ערמומי ממכם, אפילו מזל אין לו יותר ממכם. שריקי הוא בדיוק, אבל בדיוק, כמוני וכמוכם – בכל פראמטר, וזה מה שהכי מעורר קנאה – איך אחד כמונו הגיע כל-כך רחוק. ומי שמנסה להציע פיתרונות בנוסח עיתוי או הסתברות סתם מבלבל במוח. הסוד של שריקי פשוט הרבה יותר: שריקי הצליח כי הלך עם הרגילות שלו עד הסוף – במקום להתכחש לה או להתבייש בה, שריקי אמר לעצמו זה אני, וזהו. הוא לא ירד ברמה ולא עלה בה, פשוט צף לו כמו שהוא – נטוראל. הוא המציא המצאות רגילות, ואני מדגיש, רגילות. לא מבריקות, רגילות, וזה בדיוק מה שהאנושות היתה צריכה. המצאות גאוניות זה טוב אולי לגאונים, וכמה גאונים כבר יש? בזמן שהמצאות רגילות טובות לכולם.

יום אחד ישב שריקי בסלון ביתו בראשל"צ ואכל זיתים ממולאים בגמבה. ההנאה של שריקי מהזיתים הממולאים לא היתה מלאה. הוא אהב את הזיתים עצמם הרבה יותר משאהב את מילוי הגמבה, אבל, מצד שני, העדיף את הגמבה על החרצן המקורי הקשה והמר. וככה עלה במוחו הרעיון הראשון בשרשרת רעיונות שעתידים היו לשנות את חייו ואת חיינו – זית ממולא בזית, פשוט כך, זית בלי חרצן שתוכו ממולא בזית אחר. לרעיון לקח קצת זמן לתפוס, אבל כשכבר תפס, סירב להרפות, כמו בוקסר הנועל את לסתותיו על קרסול קורבנו. ומיד אחרי הזיתים הממולאים בזיתים הגיע האבוקדו הממולא באבוקדו ואחרון-אחרון מתוק וחביב – המישמיש הממולא במישמיש. תוך פחות משש שנים המילה "גו-גו" איבדה את משמעותה, ושריקי, איך לא, נהיה מיליונר. אחרי המכה שהביא בתחום המזון, עבר שריקי להשקעות בתחום הנדל"ן וגם שם, בלי שום מעוף מיוחד. הוא דאג לקנות איפה שיקר, ובאמת תוך שנה -שנתיים נהיה שם עוד יותר יקר. כך הלך הונו של שריקי וגדל, ועם הזמן הוא מצא עצמו משקיע בכל תחומי ההשקעות כמעט, מלבד ההיי-טק, תחום אשר דחה אותו מסיבות כל-כך קמאיות, שלא יכול היה אפילו לבטא אותן במילים .

כמו כל אדם רגיל, הכסף שינה את שריקי. הוא נהיה יותר שחצן, יותר חייכן, יותר רחמן, יותר שמנמן, או בקיצור, יותר מהכל. אנשים אמנם לא מאוד-מאוד אהבו אותו, אבל די חיבבו אותו, שזה גם לא מעט. פעם, במהלך ראיון טלוויזיוני מעט חודרני, נשאל פעם שריקי אם הוא חושב שהרבה שואפים להיות כמוהו. "הם לא צריכים לשאוף," חייך שריקי ספק למנחה ספק לעצמו "הם כבר כמוני." והאולפן התמלא בקול מחיאות כפיים סוערות שבקע ממכשיר אלקטרוני בלוח הבקרה אשר נרכש על-ידי הפקת התוכנית במיוחד עבור תשובות כנות מהסוג הזה.

עכשיו, דמיינו לעצמכם את שריקי יושב על כיסא נוח ליד בריכת השחיה הפרטית שלו, מנגב צלחת לבנה, שותה כוס מיץ טרי סחוט, בזמן שבת זוגו החטובה משתזפת בערום על מזרון ים בבריכה. ועכשיו נסו לדמיין לעצמכם אותכם במקום שריקי, טועמים מהמיץ הטרי הסחוט, זורקים איזה שטות באנגלית לצרפתיה הערומה, קלי-קלות לא? ועכשיו נסו דמיינו את שריקי במקומכם, נמצא בדיוק איפה שאתם נמצאים, קורא את הסיפור הזה, חושב עליכם שם בוילה, מדמיין את עצמו על שפת בריכת השחיה במקומכם, והופ! הנה אתם שוב פה קוראים סיפור, והוא בחזרה שם. רגיל-רגיל, או כמו שחברתו הצרפתיה אוהבת לומר טראנקיל-טראנקיל, אוכל עוד זית ואפילו לא יורק את החרצן, כי אין.

אתגר קרת

סופר, תסריטאי ובנאדם סבבה

תגובות

  1. סילביה

    אחלה סיפור, מזכיר לי מישהו שפגשתי אבל הוא דווקא היה מתחום ההייטק…

    אין אנשים מיוחדים – כל אחד יכול, לא להפסיק לחלום!

    • קליאו

      יעל בר זוהר לא מיוחדת? משה נוסבאום לא ניחן באישיות יוצאת דופן? שיט הלכו לי כל הרוומודלס, מהיום אני מאמצת את שריקי לחיקי (אם הוא מוכן לוותר על הבלונדה הצרפתיה, כמובן. לא חבל ככה לשבור את השיניים בפראנסז?).

      • נראה לי שאנשים בינוניים נוטים להתאהב בתיאוריה שאין אנשים מיוחדים. לא כל אחד יכול להיות באך, אינשטיין, עירית לינור או אפילו אתגר קרת.

  2. PrInCeSS

    יעני, never say never.

  3. לנצח תישאר מודל הכתיבה האידיאלי שלי. כולנו צריכם לחלום קצת יותר. תבורך, מר קרת.

  4. אינדי_גו

    הנה אני שוב פה קוראת סיפור.
    אבל תודה, היה נחמד להבהב בין שם לבין כאן.
    וזה לא רק שם על שפת הבריכה, אלא שם בארץ
    החלומות לשם לוקחים אותי סיפורים טובים.

  5. תוהה

    נו, גם זה סיפרות. כמו ש"נח איש צדיק בדורותיו" דגש על בדורותיו, כך אתגר קרת. סופר לזמנים אלה. יש לי בעייה עם דלות השפה. יש לי בעייה עם שגיאות בסיסיות בשפה העברית. לגבי הרגילות של שריקי, מה רבותא בכך? הרי רוב הסיפרות עוסקת באנשים רגילים, כמוני וכמוך. גדולתו של האמן הכותב בהפכו את היומיומי והרגיל למיוד ומעניין. זה נעשה בחסד הכתיבה. לא כן הסיפור הזה. ומכיוון שהסיפור הסתמי הזה כתוב בעגה (יעני סלנג), הרי שכמו שאתגר עצמו כותב: "תוך פחות משש שנים המילה "גו -גו" איבדה את משמעותה". (האם קוראים בני שתים עשרה יודעים מה זה גוגואים?) יש לי הרגשה שבתוך פחות משש שנים תאבד הכתיבה של קרת את משמעותה, אלא אם כן תתאים עצמה לסלנג הבא, וזה שאחריו, וזה שיהיה אחר כך…

  6. מובארק

    כל כך פשוט להיות שריקי- עד שזה מסובך

  7. יעלה

    אתגר כמו תמיד קולע מתה עלייך

  8. מיצי מיאו

    לזה אני קוראת חומר משובח
    שווה שיעשנו אותו אפילו (-:
    אתגר: כרגיל אתה האחד.

  9. בעצם, מר קרת הנערץ, הוא "הרגיל עד כדי מיוחדות" מבן הסופרים של זמננו. הוא כותב כל כך פשוט וכל כך נכון, שזו בעצם הגאוניות שבו. אומנם זה לא הסיפור הטוב ביותר שלו, אבל הוא תמיד ישאר בן הטובים ביותר. אוהבים אותך אתגר!!!

  10. שלנוכח גילויי האהבה בתגובות (שבטח רק ילכו ויתגברו) מסתמנת מסקנה אחת משלוש
    אתגר כנראה בחור הרבה יותר יפה מאיך שהוא יוצא בתמונות שלו בעיתון
    תמונה בשום אופן לא שווה יותר מאלף מילים
    רוב הבחורות מוכנות להסתפק בכישרון אחד רציני והוא לא חייב להיות איך אתה ניראה

  11. מועדון הבלונדיניות

    כמו תמיד סיפור זורם וכיפי עם טוויסט מפתיע.

    אוהבות אותך, אתגר!

  12. אתגר אחי
    מה זה גוגו ?
    אהההה
    כמו עג'ו אבל רק בתלאביבית
    🙂
    אחלה סיפור
    מה שטוב זה שאתה כותב סיפורים קצרים שהם גם סיפורים
    ו…….
    גם קצרים!!!

    • טברינית

      דוד אחי תרגע עם התלאביביות שך גוגואים גדלים אפילו בטבריה

      • אחותי
        גוגואים=תל אביביות
        עג'ועים=ירושלמיות
        ו
        אולי יהיה יותר לעניין להגיד לי להרגע עם הירושלמיות שלי
        🙂
        אחותי
        על תכעסי
        אני אשמח לחלוק אתך מציצה (ירושלמית)
        :-))

  13. קוקיה

    בוקסר זה הכלב הכי הכי עדין בעולם ואנשים תמיד מבלבלים אותו עם בולדוג או חס ושלום עם פיטבול. הוא לא יסגור את לסתותיו על קרסולך בשום אופן – עם תעודת אחראיות (פסקה 2 באמצע).
    זהו ממי, אתה רואה אמא אמרה שבוקסרים זה טוב….שב, שב, לא! לא! לא הקרסול! שב! אמבולנס!!!!!

  14. Juha O'neill

    nice one, Etgar !
    my teacher used your stories in Hebrew lessons – have you a web site ?

  15. פעם כן פעם לא

    אתגר קרת היה מפרסם את הסיפור הזה בשם בדוי, נניח, פרחיה לשם, או… אבנר אלמליח, אנ יודעת… מעניין איך היו התגובות אז.
    כי אני, למשל, מיד קפצתי לקרוא את "שריקי", כיוון שראיתי את שם המחבר, וגם אני, כמו הרבה מאוד אנשים, מתחברת לסגנון הכתיבה הזה, כמו שהוא גם תמיד מעלה אצלי חיוך (או צחוק מתגלגל בסיפורים טובים במיוחד), ולכן נקודת הפתיחה של הסיפור היתה גבוהה מלכתחילה.
    כמו כן, אני בטוחה שאתגר לא רצה לקבל תגובות כמו "אתגר – אתה האחד והיחיד" ובטח שלא כאלה כמו "לא ברור למה אתה לא יוצא טוב בתמונות בעיתון"…:), אלא תגובות לגבי הכתיבה שלו, או תכל'ס – איך הסיפור? כמו שהיה רוצה לקבל אותו סופר אלמוני שזהו אחד הסיפורים שכתב שלשום בלילה.
    נכשלתם (או אולי, נכשלנו) כי לאתגר קרת ("שריקי"), יצאו פעם כמה סיפורים "רגילים", שיצאו בדיוק בזמן המתאים, בו היינו צריכים את הסיפורים האלה בדיוק כמו שהיינו צריכים זית בתוך זית, ועכשיו אנחנו נותנים לאתגר מקום גבוה מעלינו בגלל שאותה המצאה רגילה בסך הכול באה אלינו במקום. תהנו מהכתיבה שלו, תשמחו שהוא משתף אתכם במחשבות שלו, אבל אל תתנו לו כבוד מיוחד, הוא איש רגיל, ויותר מזה, הוא רוצה להיות איש רגיל, הוא מתעקש שנבין את זה.

    • הוא אמר לך את זה באופן אישי??
      היומרה שלך להבין מה המחבר באמת רוצה לא פחות פתטית
      מהצהרות האהבה של הסטרס פאקרס. אולי רק מנוסחת קצת יותר טוב.

  16. דבר אחד בטוח, שאת בחורה מאוד מיוחדת.
    יש אנשים שלא בטוחים לגבי הרצונות שלהם, אבל את התעלת מעליהם כל כך, שאת אפילו יודעת מה רוצה הסופר!
    אם נרצה ניתן לו כבוד מיוחד. בכל זאת הוא סופר מוכשר ונהדר,
    גם אם הוא "מתעקש שנבין" אחרת להבנתך / ידיעתך הנחרצת.

    • אינדי_גו

      שזהו סיפור אוטוביוגרפי. ואיזו הצטנעות מתוחכמת של הכותב. או אולי אפילו צניעות, לך תדע, לא מכירה אותו אישית.

      • שהסיפור מנסה להעביר איזושהי תובנה שהכותב הגיע אליה, תובנה אותה הוא מבקש להעביר לאחרים. ככה לפחות אני הרגשתי שקראתי את הסיפור, אולי אני טועה.

  17. מגיב בקיר

    ברכות לבננות שהצליחו להביא את מר קרת אליהן. אני מקווה שמר קרת מודע לעובדה שהוא כותב באותו מקום בו הופיע מר מיקי יובב, שבתגובות למאמרו הובאה הצדקה פסאדו פסיכולוגיות פסאדו אינטלטקטואלית לפדופליה. הצדקה שעורכת האתר לא ראתה לנכון להסיר מעל הדפים של אתר זה.

    מספר טענות עולות לכאורה מהסיפור הזה.
    הטענה הראשונה, היא שההצלחה החומרית יכולה להיות בהישג ידו של כל אחד, כל אדם רגיל. אם רק ימצה את הרגילות שלו.
    הטענה השניה, שההצלחה החומרית מאפשרת לאדם להיות הוא עצמו.
    זהו למעשה טיעון מעגלי, אדם רגיל, אשר גאה בהיותו רגיל ויתחבר לתשוקות שלו, יהפוך להיות אדם בלתי רגיל וההצלחה הזו, תהפוך אותו שוב, לאדם רגיל ביותר. רק שנהנה יותר מהחיים שלו.
    התפיסה הזו, היא איך לומר, מאוד פשטנית.
    באקדמיה מעוברים קורסים בנושא של חשיבה יוצרת. איך לפתור בעיות המעיקות על כולם אבל אף אחד לא חשב שאפשר לפתור אותן. אם הדברים היו כל כך פשוטים, הרי ההצלחה היתה נחלת ידם של רבים. אבל עובדה היא, שמאות אלפי אנשים "רגילים" מנסים להצליח כל הזמן, ורק מעטים מצליחים בהם. הדוגמאות שמר קרת הביא מד'ברים לתמימות. האופן שבו הוא הציג את הדרך להצליח, היא לא יותר מאשליה. זו פנטזיה, ולא סתם פנטזיה, אלא פנטזיה מזיקה. כי היא יוצרת אשליה אשר אינה תורמת לחיים.
    הטיעון השני, שהצלחה חומרית יכולה לא לשנות את האדם, רק אם יתחבר לעצמו, היא בעייתית בפני עצמה. כסף הוא כוח, וכוח משחית. כסף בכמות גדולה, משחית את האדם בכמות גדולה. כסף ורכוש הם לא רק זכות, הם מטלה. הם מגיעים לאנשים בלילה והם משפיעים על החלומות שלהם ועל התשוקות שלהם.
    טיעון אחרון, שהוא הכי בעייתי ולמעשה גורם לי לתחושת סלידה מסויימת, נוגע לאופן בו שריקי מתייחס לאהבה. אם אהבה זו דוגמנית צרפתיה אשר משתזפת בעירום, אז לא תודה. מעדיף לחיות לבד.
    מערכת יחסים היא חלוקה של החיים עם עוד אדם. אי אפשר לקיים מערכת יחסים באנגלית עילגת עם צרפתיה. מערכת יחסים בונים סביב שולחן האוכל, בטיולים, בישיבה בסלון בבית בנעלי בית.
    וכאן נשאלת השאלה העיקרית, שהיא המענינת ביותר. האם מר קרת מאמין במה שהוא כותב. האם הוא עצמו, מאמין בטיעונים שהוא העלה.
    מר קרת הוא אדם מצליח (אם כי לא בטוח שחומרית, יחי היכולת להתפרנס מכתיבה בארץ בלי למכור את הנשמה לקפיטל). אני משער שהוא יודע היטב את מחירה של ההצלחה. אני גם משער שמר קרת יכול להגדיר את עצמו בהרבה אופנים, אבל קשה לי להאמין שהוא יגדיר את עצמו כאדם רגיל לגמרי. כי ההצלחה שלו מבוססת על ניסוח רעיונות אשר אחרים אולי מסכימים איתם, אבל חסרים את היכולת לנסח אותם. אי לכך, מאף זווית שהיא, מר קרת אינו אדם רגיל.
    הכשרון של מר קרת הוא לנסח את מה שאחרים חושבים, באופן שהם יעריכו את זה. התפיסה שהוא הביא מזכירה את התפיסה שמקורה במזרח. המדברת על התחברות לתחושות, לרגשות, לעצמי האמיתי כסוד ההצלחה.
    יחד עם זה, מהאופן שבו מר קרת מציג את האהבה, קשה לי להאמין שהוא אכן מסכים עם התפיסה הזו.
    ובכך, מר קרת יוצר טיעון הסותר את עצמו. שני רובדים בסיפור. אחד, לאלו המסכימים עם הדברים כפי שהם לכאורה עולים מהסיפור, והשניה, לאלו שאינם מסכימים.
    ספרות טובה, היא ספרות אשר מדברת למספר רב של תפיסות. לרובדים באוכלוסיה. הסיפור של מר קרת עושה את זה בצורה יפה. ועל כן, הוא סיפור טוב. הידד.

    • סימונה מדימונה

      מי זה ולמה הוא מזיין ת'מוח?

      • קארין

        מאותה סיבה שבגללה כלבים מלקקים לעצמם את הביצים- כי הוא יכול.

      • מגיב בקיר

        סימונה היקרה, יקירתי המתוקה מעיר הפיתוח. האישה שפניה קורנות בלילה, הגברת השורפת פילמים במגע.
        אולי לא יצא לך, אבל גברים אוהבים לזיין. אני אוהב מאוד לזיין, ושוקד על מלאכה זו יומם (ובעיקר ליל). מאחר שעדיין לא קיימת הטכנולוגיה אשר תאפשר לי לשלוח את איברי אליך דרך האינטרנט, אני נאלץ להסתפק בזיונים מסוג אחר. זיוני מוח, אומנם לא תמיד מאפשרים להגיע לפורקן מיני, אבל גם בהם טמונה הנאה.
        אם את מגדירה את דברי כזיון מוח זו רק מחמאה בעיני. תארי לעצמך את פעולת המשגל, אני כאן, ואילו את. שם, בדימונה הרחוקה והמוקרנת נאנקת בהנאה (או בכאב, במקרה שלך). אני חודר למוחך. מזיין את מוחך במלוא האון. פשושה שכמותך.
        עכשיו סיגריה.

    • מיקי יובב

      הו, מגיב בקיר. מתי כבר תפסיק להכפיש את שמי. נמאס לי. אני חושב שאתבע אותך על הוצאת דיבה והסתה להטרוסקסואליות.
      הוי ואבוי, היכן הימים שאז בלילות,
      יצאנו יחדיו לתפוס זוג קטינות.

      מגיב בקיר. האם אתה גם משתין בקיר?
      אני מתגעגע ליחסים החמים שהתנהלו בינינו בעתיד. אני מקווה לעדכן אותך בפעם הבאה שאכתוב דבר ראוי לקללות.

      בברכה,
      מיקי יובב המיובב

      • מגיב בקיר

        סוף כל סוף, עלית על הקשר בין המשתין לקיר לבין המגיב בקיר? מר יובב, ציפיתי ליותר ממך.
        ועל מה בדיוק תתבע את דיבתך? האם אמרתי משהו שאינו אמת לאמיתה? האם לא כתבת באתר זה? האם בתגובות לא כללה הטפה לפדופליה? האם העורכת בחרה שלא להוריד את התגובה?
        האם טענתי שאתה הטפת לפדופליה? האם טענתי שדבריך הם גבב של שטויות משעממות? לא. לא אמרתי את הדברים הללו. לא אמרתי שאתה כותב זבל, לא אמרתי שאתה יבבן חסר השראה, לא אמרתי שאני מעדיף ללעוס חצץ ולעשן מים מאשר לקרוא את הדברים. לא אמרתי ולו מילה רעה עליך, למרות שיש לי המון כאלו. איזה בן אדם טוב אני.

      • זוהרה.

        מיקי יובב האם טענותו של המגיב נכונות?
        האם כתבת סיפור והואשמת בפדופיליה?
        ואם כן. ספר לי מה שמו כדי שאוכל כמו כל השאר (המגיב בקיר) לקרוא ולהנות ממנו.תודה.

    • קוקיה

      מגיבון בקירון יקרון
      האם באמת נשמע לך הגיוני שהמצב המתואר כאן אינו פנטזיה?

      האם גם נשמע לך הגיוני שאין זו ראיה סאטירית/סטראוטיפית של הדוגמנית הצרפתיה?

      אם התשובות לשאלות הוא כן, לחץ על ההדק.

      • מגיב בקיר

        שאלת הפנטזיה היא שאלה שאינה בעלת שייכות לעצם הנושא. ברור שמר שריקי הינו בדיון, אך באותה מידה, רוב הספרות העולמית אינה עוסקת בדמויות קיימות. השאלה היא ראיית העולם כפי שהיוצר מנסה להעביר בעזרת היצירה.

  18. מורן

    מעט סופרים בפלנטה שלנו יודעים גם להמציא סיפור מענין, מרתק, ומצחיק, וגם לדעת לספר אותו בצורה מעניינת. רואלד דאל הוא אחד כזה. גם אתגר קרת , אפילו אם לא דווקא בסיפור הזה.

  19. קראתי את קיסינג'ר ואת הקייטנה של קוטלר ההוא.
    וובכן, נכון. הסיפור מעלה חיוך וכאלה..אבל, לא יודעת..תמיד חסר לי משהו בסיפורים של קרת.
    יש לו את הכישרון לספר אבל..לא נראה לי שיש לו כל כך מה.
    ובקשר לסיפור..ראיתי טובים יותר בנאומי הסיכום של מיס אמריקה.

    ואגב…עד מתי יימשכו ההעתקות האילו מ"במה"?

    • אריאלה רביב

      אף אחד לא מעתיק כלום מבמה. זה לא ששירלי קוראת בשקיקה את "במה" ואומרת – "או, הנה חומר טוב, איך אי אצליח להגניב אותו לאתר שלי בלי שבועז ישים לב?". אם אתגר בוחר לפרסם את הסיפורים שלו בשני אתרים בו זמנית, זכותו ואם העורכים בשני האתרים בוחרים לפרסם באותו מועד, זכותם. הקהל שכאן ברובו אינו הקהל של במה (אני מקווה).

  20. לכל מאן דבעי

    העלתם את זיוני המוח לרמת מקצועיות וגאוניות חדשה! ומתחשק לי עכשיו לנבל את הפה, אז ככה: ראשית כל הסיפור לדעתי מצחיק וחכם ואפילו קצת גאוני בפשטותו, וחוץ מזה (טטטטם) בחיי שכולכם זונות, קנאים ודבילים! לכו תוכלו קצת זיתים ממולאים בנפצים.

  21. ברגע שננסה להיות כמו שריקי, נאבד את הפואנטה של הסיפור. כל אחד יגיע בדרכו, רק שחלקינו יגיעו מוקדם מאחרים.
    בכל אופן, זה מזכיר את תיאוריית ה"אחד בינארי", שהציג בפני אחד האקסים שלי לא מזמן. בקיצור נמרץ, אותו ילד בן 24 עובד בחברת היי-טק מתחילה ומספר לי שהציעו לו את הסכום ה"חד- בינארי", שישנה את חייו מקצה לקצה. מסתבר שלכל אחד הסכום הוירטואלי שלו, אלא שלא מדובר בתוספת של עשרות אלפים למשכורת החודשית, אלא האפשרות לא לעבוד ולשמור על אותה רמת חיים וללא דאגות. אני ניסיתי להתווכח, ניסיתי לסתור, מתוך טענה רעיונית שכל סכום כזה ישנה את הבנאדם. פתאום אתה לא תסתפק באותה רמת חיים, החופש האישי שלך יקבל משמעות חדשה ובקיצור – אתה תרצה יותר.

  22. חוה אחרת

    אתגר כבר כתב סיפורים טובים בהרבה מזה. אני מדברת על אלה שהיו סוריאליסטים, מצחיקים, עצובים, אכזריים, שרעיונותיהם מקוריים ואף רוצחי פרות קדושות, בימים טובים במיוחד- אלו שעושים אותו בעיני למה שהוא, כמו הסיפורים על השואה, "שימותו", "כוונות טובות", "צינורות", "רחמים ואיש התולעים", "געגועיי", בקיצור, הסיפורים הטובים באמת, שגדולתם היא בשפה הכאילו-רזה ובעצם מאוד עשירה ומדוייקת, בכך שהכניסו כה הרבה בכה מעט, ועוררו תגובות רגשיות.
    בזה אין דבר מכל אלה, הוא אומנם סימפטי ומשעשע, אבל גם שטחי ומיותר. שלא לדבר על השפה הבאמת רזה, עם טעויות בורות ובלתי נסלחות כמו "בגלל ש" ו"קלי-קלות לא?"
    אתגר, באמת, יש לך את זה, אבל כנראה שזה לא תמיד יוצא, לא כל כך פשוט. ואולי ההצלחה קצת עלתה לך לראש, והתחלת לכתוב כמו חקייניך העלובים. תשתדל יותר, בשבילנו.

  23. לי-אור

    גם אני רוצה להגיב, להלל ולשבח את אתגר אבל כולכם כבר הגבתם שזה אחלה סיפור. הרשו לי להוסיף שלא רק לאתגר קרת יש סגנון מיוחד, יש גם את אשכול נבו שכותב סיפורים פשוטים ואמיתיים.

    מי שרוצה חווית קראיה כמו אתגר, שינסה את "הפיל נעלם". נכתב ע"י הרוקי מורקמי שהוגדר כאתגר קרת היפני בכמה מקומות בארץ…

    ובכל זאת- אין כמו המקור

  24. תודה לאתגר קרת על ההנאה שבקריאת סיפור טוב. כן ירבו.

  25. זוהרה.

    אתגר לדעתי כותב חומר טוב. אבל אתם ממהרים לשפוט אותו. תנסו פעם הבאה להתעלם מהשם של המחבר כי זה לא מה שהופך סיפור לטוב, ונראה לי שלפעמים (רק לפעמים) אתגר מתנהג כמו אנשים רגילים ויוצא לו סיפור לא משהו (בלי שום כוונה ספציפית לקטע המדובר) האמיץ יהיה זה שיהיה נאמן לדעתו שלו יודה ויאמר : הפעם לטעמי אתגר פישל.
    נורא נחמד לקרוא כתבות על אתגר בעיתון,לראות את התמונה שלו להזדהות איתו, או שלא . אבל סיפור טוברע הוא סיפור טוברע לא משנה מי כתב אותו תחשבו על זה בפעם הבאה שאתם קוראים סיפור לא רק של אתגר.תודה.

  26. אם אפשר
    אני אהבתי בסיפור את המנגינה שליוותה את השורה וחצי הראשונות
    גאוני, מדויק ומתחנף רק לאוזן אימפוטנטית במיוחד

  27. אלכסיס

    היי לכולם
    פעם ראשונה אני כאן בפורום , רציתי להודיע לכולכם
    שמקדם הזבלנות שלכם (או שמה נחטא ונאמר פלצנות) מרקיע שחקים.
    בכמה מילים אובייקטיבים עד כמה שניתן . סיפור של אתגר קרת.
    סיפור נחמד ולא יותר מזה. כל היומרות הפילוספיות וההתחנפויות שלכם
    ("ד"ש לרותו מודן) לאתגר קרת פשוט מחליאות אותי.
    בקיצר: get a life

  28. דומינו

    לרננה שלום רב
    ————-
    מסקרן אותי אם את בלונדינית
    נוהגת לדבר עם הלשון בחוץ
    וגרה בנהללללל

    שלך
    יוסוף

  29. אתגר לקהל הקוראים…

    אכן סיפור חביב של אתגר קרת! – אך ואולם – מספיק עם "פולחן האתגר קרת" הזה שמתחולל
    בקרב חתך נרחב מאד מתוך אוכלוסייה צעירה שלמה – אשר מגדירה עצמה כאוכלוסית הקוראים.
    סופר – אכן, סיפורים – גם, קצרים – טוב ויפה, חביבים – אין שום בעיה. אבל לצאת מגדרכם על סיפורים כאלה – כשאנחנו אנשים קוראים – מודעים לסופרים כמו: קונט האמסון, מארקס, בורחס, יז'י קושינסקי,אלזה מורנטה, אוסטר, מיכאיל בוגקוב!!!! רבותי אלה הם סופרים ולא רק אנשים מוכשרים המשתעשעים בשפה מתוחכמת! –
    מטרת דברי היא לא להעליב – גם אני בתור אדם קורא – קראתי את ספריו של אתגר קרת – ונהנתי!! – אבל אנשים… קצת פרופורציה, מספיק עם החממה – לפתוח עינים להשחיז סימניות ויללה – ישנו עוד עולם מןפלא של ספרים מדהימיםת קלים, כבדים, פילוסופיים, פנטסטיים, מוזרים, עצובים, יפים, מעניינים, והכי חשוב מצויינים.

    משהו קטן ממנו לכל מעריצי אתגר הנאמנים.

    ולאתגר – קבל התנצלותי מראש – על כך שאתה משמש לי כדוגמא (נהנתי מאד מספר הקומיקס..)

    "all in one…"

  30. ליאורה

    לכל היפי נפש הקרציות שאין להם מה לעשות חוץ מלנסות להראות את "בינתם" חסרת העוררים מעל דפי האינטרנט, תמצאו משהו קצת יותר מועיל לעשות מאשר להגיב על סיפורים חסרי כל גב באתר שעונה לשם "בננות". אז מה אם הייתה לכם ילדות קשה

  31. הסיפור הזה כבר פורסם ב"במחנה", עיתון חיילי צה"ל

  32. אורי בושריאן

    סיפור מעולה ואתה סופר מעולה כל הכבוד לך שאתה מעלה חיוך על פנים של אנשים כשקצת קשה בחיים!!! שנה טובה לכולם

  33. דווקא נחמד, כל הכבוד מר קרת. ממש מושך תשומת לב, וזה גם ממש אמיתי

  34. חובבת אתגרים

    נכנסתי לכאן פעם ראשונה ונבהלתי. אי אפשר רק להגיב על הסיפורים וזהו?
    אני אוהבת לקרוא את סיפוריו של אתגר קרת ואכן קראתי את רובם, הוא בהחלט אדם בעל כישרון אבל זה באמת לא אומר שכל סיפור פרי עטו הוא יצירה גאונית. יש לו סיפורים טובים יותר וטובים פחות וצריך לדעת להבחין ביניהם ולא סתם להגיד על כל הסיפורים שלו "ואוו, הוא גאון!". יצא לי לפגוש את אתגר ולהחמיא לו על סיפוריו ועל ההשראה שאני מקבלת מסיפוריו לעיתים ואני בטוחה שהוא שמח לשמוע את זה מדי פעם אבל גם מחמאות צריך לתת בגבול מסויים. אתגר קרת הוא סופר מוכשר אבל הוא לא אלוהים.
    בקיצור, אפשר להרגע עם ביטויי ההערצה הנלהבים אבל עוד יותר אפשר להרגע עם הירידות על ביטויי ההעערצה האלה כי מי שבא לו להעריץ את אתגר – שיהיה לו לבריאות ותנו לו לחיות בשקט!

הגיבי

כתובת הדואר האלקטרוני לא תפורסם Required fields are marked *