תאוות בשרים

כשנולדים עם כפית טרין כבד אווז בפה, קצת קשה לגבש ראייה מציאותית לגבי החיים. אני מניחה שרוב הילדים נחשפו לזוועות העולם כשאמותיהם סיפרו להם על ילדים רעבים בהודו בתקווה שהאווירון הבא יכניס עוד ביס. אצלנו זה לא קרה. אמא התחננה "בעדינות עם הסופלה, הוא נופל", ברחתי מהבית בפעם הראשונה כשאמי סירבה להקרים את הבלינצ'ס שלי (ממולא בשינקן) עד מוות ובגיל שבע עוד לא הבנתי את איכות המדיום רייר לעומת הוולדאן הבזוי (אל תדאגו למדתי מהר מאוד). כמובן שמצאו אותי בפיצרייה השכונתית, משולש ביד אחת ומזוודה ביד השניה.
עם השנים הפכתי לבשלנית אובססיבית, דבר שזיכה אותי בהמון חברים ששמחו תמיד להיות אושפיזין בסוכתי. זו הייתה גאוותי ותהילתי, ומשום מה לא נדלקה לי שום נורת אזהרה כשגברים אמרו לי שאני מדברת על אוכל כמו על סקס, להפך – קיבלתי את זה כמחמאה, הרי הדרך לליבו של גבר היא דרך קיבתו, לא?!
מן הסתם, נישואים לשף היו הצעד הבא ואכן, חיינו לנו חיי גורמה עשירים בקלוריות. מאחר ומדובר בשני אנשים שהרוויחו משכורות זעומות, הרי שהמינוס הלך ותפח ונאלצנו לוותר על הרבה דברים חשובים (בזק ניתקו לנו את הקו בשיטתיות, חברת החשמל בעיקר איימה אבל בסוף סלחה). כמות הביקורים במסעדות הלכה ופחתה וארחנו יותר ויותר (כאילו שזה יותר זול), משום מה אף פעם לא הזמינו אותנו. מדי פעם הייתי מתעוררת מחלום בלהות ובו נגמר הפילה בפריזר, או שריבת עגבניות השרי/ריבת בצל העלתה עובש, והבעל היה קם ומרגיע שהמקרר עמוס ומביא לי מרקיז שוקולד למיטה. ובמיטה? גמרתי, אוי איך שגמרתי..קופסאות האגן דאז שלמות, לחם "ארז" מרוח בפטה מיובא מצרפת, תותים בשמפניה, מה שרק אפשר. וסקס? השתגעתם? יש גבול מאוד ברור ליצירתיות של השף (הספציפי כמובן), זה נגמר במטבח וזה לא כולל התפשטות.

מדיום ריר בבקשה

ואז יום אחד הבעל הפך לאקס ואיתו גם הלך התיאבון: אחרי חמישה ימים הצליחו לשכנע אותי לאכול מישמיש. בכלל לא עניין אותי אם הוא מ"יום טוב" או מהסופר וגם הטעם שלו לא הטריד אותי במיוחד, הבנתי שכדאי שאני אוכל אותו כדי שהחדר יפסיק להסתובב. לאט לאט חזרתי לאכול, אבל לאוכל כבר לא היה את אותו הטעם וגם לא עניין אותי יותר. אכלתי כדי לשבוע וזהו. הפסקתי לבשל, כי פתאום זה נראה בזבוז זמן ולחם עם גבינה הפך לפתרון הפשוט ביותר. לתקופה קצרה היה לי מאוד עצוב. האמנתי שאיבדתי את חוש הטעם לעד וחשבתי שמכאן אין טעם להמשיך. אבל פתאום גיליתי שיש המון דברים שעדיין לא ניסיתי וצימחתי לי תאווה חדשה, תאווה לחיים. לא, לא התחלתי במסעות שופינג מטורפים, להפך, רשימת הקניות שלי הלכה והצטמצמה. התחלתי להנות מאנשים, מיצירה ויצירתיות, ממזג אויר, כל דבר שקיים שם בחוץ ואצלי בפנים. כן, זה כולל גם חיי סקס טעימים ומשביעים.
עם הזמן חזרה גם חיבתי לאוכל, אמנם במידה – הרבה יותר פשוט והרבה פחות פלצני: לא הייתי במסעדה כבר כמעט שנתיים אבל פעם בחודש אני מפרגנת לעצמי שווארמה (ולא עושה סצינות כששוכחים להוציא לי את השומן), או מקדונלדס (ומוציאה לבד את החמוצים והחסה כדי לא להפחיד את הילדים בקופה). עדיין לא הצלחתי להביא את עצמי להכניס הביתה קטשופ אבל קניתי אבקת מרק, ופתאום גם מזמינים אותי כל הזמן ואפילו הפסיקו להתנצל שהעוגה קנויה. החברים הקרובים שלי, ואפילו המשפחה, מבינים שאני משלימה חסכים וצומחת. הם מאוד שמחים בדרכי החדשה, בכל כיוון שהדרך הזו הולכת. ההפתעה באה דווקא מצד אנשים חדשים שהכרתי. בהתחלה הם אומרים שתחומי ההתעניינות הרבים שלי מרתקים ומרגשים ושהיצירתיות שלי ממלאה אותם באנרגיות. גברים ונשים הודו בפניי שאני ממש השראה בשבילם, שעיניי הנוצצות ותיאוריי החושניים והמשעשעים כאחד (לגבי נושאים שונים) גורמים להם לרצות לקום ולעשות משהו למען עצמם. עד שמגיעים לנושא הסקס. כאן המציאות שאמי ובישוליה הנפלאים ניסו להגן עלי מפניה הכתה – הסטנדרטים הכפולים חוגגים. נשים מתחילות לזוע באי נוחות ומטיפות לי ששווה להמתין לאהבה הגדולה שמחכה לי, כי זה יהיה הרבה יותר שווה וחבל סתם לפספס את זה בזיונים סתמיים ומיותרים. גברים מתלוננים על הגישה שלי שגורמת להם לחוש כמו סטייק עסיסי, אבל בכל זאת רק סטייק (למרות שרובם מצהירים שהם בכלל לא בעניין של מערכות יחסים). בחור אחד, המוגדר במחוזותינו כ"רב-שגל", התעניין בי דווקא למטרות "מכובדות" והודיע לי שהוא מוכן לסלוח לי על עברי המפוקפק, כי הוא יודע שאני לומדת מטעויות וגם אם אי פעם נפרד (למרות שאין סיכוי) זה ברור שלא אחזור לדרכי הנלוזה ואמתין בסבלנות לאהבה הבאה. הוא עדיין לא מבין למה אני לא מחזירה טלפונים. בחור אחר, שהבהיר מראש שהוא לא מעוניין באהבה או בבת זוג כרגע, הסביר לי אחרי כמה התענגויות הדדיות שקשה לו עם סקס נטול אהבה ושהוא מעדיף להישאר עם יד ימינו. אחרי שאיחלתי לו בהצלחה (באמת, מכל הלב) הוא שאל אם אני מתכוונת להכיר מישהו אחר עכשיו וכשעניתי שרוב הסיכויים שכן, הוא לקח את זה קשה ואף רמז שאני, אופס שרמוטית.

סקס טוב לבננות?

לפעמים שפתיים ולשון מתערבבים נפלא כמו תותים בשמפניה, כך גם ליקוק חזה עטור ריבועי שוקולד, ואסור כמובן לשכוח את פלאי הארטישוק הירושלמי. כן, זו תאוות בשרים לשמה אבל אין בה שום פסול. רק בגלל שהיא נטולת אהבה לא אומר שהיא נטולת רגשות, יש בה פשוט סוג אחר של רגשות. נכון, מדי פעם מגיעה אהבה. לפעמים כשרוצים בה מאוד ולפעמים כשלא מצפים לה בכלל. לעתים היא מתרוממת ולעתים נופלת, בדיוק כמו הסופלה הידוע לשימצה. אבל גם כשהיא נופלת היא עדיין משאירה בטן מלאה ואין צורך בשום דבר אחר לתקופה מסוימת, וכשרעבים שוב אפשר למלא את החלל בתשוקות אחרות ולאו דווקא קארנאליות. ואם אחרי כמה זמן גם הרעב הזה חוזר, אין שום סיבה להימנע מהתענוג הזה כי "זו לא אהבה אמיתית".
לא, אין לי בעיה של דחיית סיפוקים, אני לא נימפומנית ואני אפילו די בררנית גם כשזה נוגע להחלפת מיצים (אולי, יכול להיות שאני קצת, אבל ממש קצת תקועה בשלב האוראלי). אבל אני פשוט לא מאמינה שאנחנו צריכות לשבת ולחכות כמו קדושות מעונות ולמנוע מעצמנו דברים שעושים לנו טוב, רק בשם האהבה (כי היא תמצא אותנו תמיד בסופו של דבר), ויותר גרוע- בשם ההתחסדות והצביעות.