בננות בנות שמרשות לעצמן
"ויקח יהודה אישה לער בכורו ושמה תמר…ויהי ער…רע בעיני ה' וימתהו ה'. ויאמר יהודה לאונן בוא אל אשת אחיך ויבם אותה והקם זרע לאחיך. וידע אונן כי לא לו יהיה הזרע והיה אם בא אל אשת אחיו ושחת ארצה לבתי נתן זרע לאחיו. וירע בעיני ה'…וימת גם אותו…ותסר בגדי אלמנותה מעליה ותכס בצעיף ותתעלף ותשב בפתח עיניים אשר אשר על דרך תמנתה כי ראתה כי גדל שלה והוא לא נתנה לו לאישה. וירא יהודה ויחשבה לזונה כי כסתה פניה…ויבא אליה ותהר לו…ויהי כמשלוש חודשים ויגד ליהודה לאמר זנתה תמר כלתך וגם הנה הרה לזנונים ויאמר יהודה הוציאוה ותשרף…ויהי בעת לדתה והנה תאומים בבטנה".
(בראשית, פרק ל'ח)
תמר: לא רק יפה
אישה, גבר וחמש בובות מציגים את סיפורה המקראי של תמר ויהודה. תמר שבעלה ער מת, מצווה על פי חוקי הייבום להביא ילד מזרע אותה משפחה בלבד. אולם אח אחד, אונן, אינו מוכן לתת מזרעו והאחר השלישי שלה עדיין צעיר מאוד. חמה יהודה, אינו מוכן לתת את בנו שלה לתמר משום שנחשבת לאישה קטלנית, עקב מותם של שני בעליה. תמר האלמנה, נוקטת צעד מלא תעוזה וסכנה ומפתה את יהודה, אבי שני בעליה המתים, תוך סיכון איבוד כבודה וחשש להוצאתה להורג, לכשתתגלה התרמית. היא מתחפשת לזונה, יושבת על אם הדרך ומתעברת מיהודה שאינו מזהה אותה ככלתו. כשמתגלה הדבר יהודה מצווה לשרפה והיא שאינה מסכימה לגלות קלונו ברבים, אומרת 'לאיש אשר אלה לו'. בסופו של דבר יהודה מודה בטעותו וסולח לה. לאחר מספר חודשים היא יולדת תאומים שמהם דורות אחר-כך ייוולד דוד המלך.
אפשר לראות בסיפור תמר גישה אוהדת ומשבחת של המקרא לתושיה נשית. למול הגבר המהסס והמובל שחושש מהעתיד ניצבת אשת חיל, שלוקחת את גורלה בידיה ואינה מחכה באופן פאסיבי שיקרה משהו, ואף שהיא מסכנת את עצמה היא זוכה להתחיל שושלת חשובה מאוד בעם ישראל.
תמר היא אחת הדמויות הפמיניסטיות הידועות והנועזות בתנ"ך, שאר הדמויות בפרק הן דמויות שוליות, המשמשות רק רקע להבנת דמותה. היא אינה מוותרת על זכותה להיות אם והופכת להיות האם החד הורית הראשונה בתנ"ך.
ועכשיו לביקורת
ההצגה המרגשת והפיוטית "אשת" מלווה בחמש בובות אותם בחרה להציג הבמאית אלית ובר כדמויות שאותם מגלמים השחקנית-רקדנית רננה רז והשחקן-רקדן יובל פינגרמן. דרך מסכות הבובות מועברת רגישות ועדינות של סיטואציות בעלות עומק פסיכולוגי, השימוש שנעשה בלבישתן והשלתן העבירו בצורה מקורית וייחודית את מלחמת ההתנהלות של הדמויות, את הקרע בין הפנימי לחיצוני שאפיין את חוקי התקופה התנ"כית – תקופה בה נקבעו גבולות נוקשים לדרך ההתנהלות החברתית (פני הבובות) וההתמודדות הפנימית של הנפשות, בעיקר של תמר, הדמות הראשית בהצגה-מחול לפרוץ את הגבולות לתועלתה.
ההצגה-מחול היא עיבוד מרגש, מקורי וייחודי לסיפור תנ"כי בו התנועה, ההבעה, הטקסט והחיבור בין האמנים והבובות אותם הם חובשים משלימים והופכים את הצפייה לסוחפת. מומלץ למסכות ולא/נשים שמאחריהן/ם לבוא ולהישבות במראה.
