ההתכפלות האופטימלית

השבוע הואשמתי ביתר בררנות, ברצונות לא ריאליים, ממש חוצפה. כהרגלי בקודש, הגיע הזמן לחקור את עצמי חקירת עדים נוקבת. כמובן שאני מצפה מעצמי לתשובות כנות.
נתחיל בשאלה מה אני רוצה? אני רוצה להיות מאושרת.
מה יעשה אותי מאושרת? תשובה וודאית – אני.
הרבה זמן לא נפגשנו אני והאגו. הנה הוא מתחיל לקשקש לי את קשקושיו ומנסה לשכנע אותי להתהלך בדרך הקלה. טוב, אז על התת מודע אי אפשר לשלוט, אבל ברגע שאעביר את המידע הזה למודע, הכל כבר יהיה בידיים שלי.
אוקיי. פוש אחרון לכנות.
כנראה שהשאלה הראשונה שצריכה להשאל היא: אני רוצה בכלל אהבה? התשובה הראשונה שעולה לי לראש היא "כן, ברור. אבל לא בכל מחיר".
אז ככה: אין לי הוכחות לחיים שאחרי המוות, לאלוהים ככלל ובטח לא להלכה היהודית, מנקודת מבטי האפשרויות הפתוחות בפניי הם בסיכויים של 50-50. עם סיכויים כאלה אני לא מהמרת.
אז מה כן יש לי? יש לי סיבוב אחד ואני נחושה ליהנות ממנו ולהפיק ממנו את המקסימום האפשרי.
מה אני לא רוצה? קראתי שאהבה יכולה להיות כמו לגלות בפעם הראשונה בחיים מה זה להיות רעב כי מישהו נתן לך לינוק קצת אוכל. אני מסרבת למצוא את עצמי מפחדת כל החיים שאגווע מרעב.

ההתכפלות האופטימלית

תמיד היה לי הכי קל לדמיין. אני אנסה לתאר את ה"התכפלות" (להלן: COUPLE) האופטימלית בעיניי.
אני רוצה גבר חזק עם כתפיים רחבות עם הרבה ספייס להישענות שיהיה לצדי ויגן עליי במובן הכי ראשוני שיש.
כן, ניאנדרטלית.
אמצע הלילה. אני נרדמת על הספה – לכל הדעות לא סיטואציה נוחה להעביר בה את הלילה. הוא יעביר אותי למיטה (ברור כי הוא חזק). אני אוכל מקסימום לכסות אותו ולאחל לגב שלו לילה טוב.
אמרו באיזה סרט שאהבה היא "ידידות לוהטת." אני מסכימה עם זה.מדובר מבחינתי ב"שותפות אנרגטית". בית עם שתי הכנסות, שני מקורות אנרגיה, השלמת הכנסה אנרגטית בתקופות הקשות ולהפך. לפעמים אתה אוהב מישהו אבל לא מאוד מחבב אותו. אני לא פותחת שותפויות עם אנשים שאני לא מחבבת.
אני רוצה להעריץ את הגבר שלי. הגבר שלי מפונק, שאוהב ויודע לקבל. אני אוהבת לתת אבל זה חייב להיות משחק אנרגטי של "החלפות" זרימה הלוך וחזור. מקורות האנרגיה חייבות להיות אישיות, רק אני יכולה לעשות אותי מאושרת ולהפך. לא דבק. לכל אחד חייו, עיסוקיו וחבריו ואין צורך שהחיים יפסקו ויהפכו לגיהנום של "הכל רגיל". אני רוצה להמנע בכל מחיר מלשנוא את מה שגרם לי לאהוב מלכתחילה.
השיטה האהובה עליי היא כנות והומור בריא. אני רוצה קשר מצחיק, משעשע, עוקצני, סתלבטני.
שהמסרים יועברו בכיף. לחייך ולצחוק זה חשוב. החלטה לכנות הדדית אמיתית. לשמור אמונים לעצמנו.
לדבר ברור. משפטים קצרים וברורים שלא מתחילים במשפט "אנחנו צריכים לדבר". שונאת את המשפט הזה.
אני רוצה להיות מסוגלת להשאיר בבוקר פתק בזה הלשון: "בוקר טוב יפיוף, אני בטוחה שאם לא הייתי כל כך עצבנית עלייך, הייתי מאחלת לך יום נפלא עם חיוך גדול ונותנת לך נשיקת דרך צלחה. תפעיל את הדימיון ותתנחם בזה כי אני כל-כך כועסת שזה כל מה שתקבל ממני הבוקר. איזה נחמדה אני. אני אתן לך גם טיפ קטן על איך להעביר לי את העצבים כבמטה פלא: אני מפנטזת איך תבוא הביתה היום, תודיע לי שאני שמה את העצבים שלי בצד, תקח אותי לחדר ותקרע לי את הצורה. נדבר אחרי זה. אולי".
לפנטז זה פעילות ראויה לשבח בעיניי. אני רוצה מישהו שלפנטז עליו יהיה מקור להשראה ודחף שאינו בר כיבוש. לפנטז ביחד זה בכלל כיף. מישהו שיכתוב איתי סיפורים אירוטיים יכול להיות נחמד.
לישון ביחד, לראות אחד את השני ערומים כל יום, עם העדפות לאמבטיות משותפות חמות. מישהו שיקריא לי ספר עד שאני ארדם.
מגע. אני מסרבת להרחיב מפאת חוסר המקום.
להיות חכמים וסקרנים, צמאים לידע. לשאול שאלות, לענות לעצמנו. לצבור כל הזמן חוויות חדשות, זכרונות. לטייל, לטעום, לראות, להריח, להרגיש, לנסות הכל. ליהנות מדברים. ליהנות באמת.
שנדע איך להעביר ביקורת, ואיך להפיק ממנה את המקסימום. לקבל אותה זו אופציה שלא הכרחית.
העיקר לחשוב עליה. במשפט קצר אחד? המון אהבה, פרגון, כנות, כבוד הדדי, תשוקה וסקרנות.

יותר מדי לבקש?

טוב, אז לחצתי על כפתור ה – SEND. מה עכשיו?