היחיד בעידן הסכיזופרני

בכל פעם שאני קוראת ספר של אורלי קסטל-בלום, אני מוצאת את עצמי משתאה מול הברק שנוכח בכל שורה. בעת קריאת סיפוריה אני מוותרת מראש על הצורך שמתעורר בי בדרך כלל בשעת קריאה – הוא הצורך בהזדהות וריגוש – ומפנה את מקומו של זה לטובת ערכם המהדהד של קולה הייחודי, מבטה הציני, המפוכח ואמירותיה החותכות (שלעולם אינן נאמרות מפורשות, אלא משתמעות מבין השורות), על החברה ומיקומו של היחיד בה. כתביה מהווים תיבת תהודה לפחדים ולהתמודדויות היומיומיים, הקולקטיביים, של היחיד בעידן הפוסטמודרני, הסכיזופרני.

סיפורים קצרים מלאי משמעות

גיבורי "רדיקלים חופשיים" עסוקים בחיפוש עקר אחר משמעות שתעניק לחייהם התזזיתיים את היציבות והנחת הנעדרות מהם, ומנסים ללא הצלחה לבנות מחדש את זהותם המאוסה או המפורקת. המשמעות המיוחלת מתגלה בנזילותה, יחסיותה וחמקמקותה, וזהותם נותרת כבבואה המשתקפת מהמראה שמציבה החברה מול דמותם. כך משייטות להן הדמויות בחייהן כמו ספינה נטולת מצפן בלב ים. תלושות, מחפשות דבר מה להיאחז בו ללא הצלחה:
"מלכות החרמון" מספר על טיפוס מזרה אימה על סובביו, הפורש בפתאומיות מחייו הקודמים, דורס ברגע של היסח הדעת גמדה, מחפש אצלה לשווא מחילה ומגלה אישה שמסתכלת במבט ציני על מיקומה במארג החברתי והתרבותי, ועל הפונקציונליות שלה בתוכו.
"אמנסיפציה" ו"גברת חצי פנים" מגוללים את סיפוריהן של שתי נשים שמנסות להשתחרר בדרכים קיצוניות מהזהויות שלהן אשר נושאות עמן קלון. בשני המקרים, המציאות טופחת על פניהן. המפגש עם עברן מתברר כבלתי נמנע והוא מחזיר אליהן את תחושת האי נוחות בעורן שלהן.
נציגו של הממסד המעוות – הרס"ר שתום העין מהסיפור "הרס"ר והפואנטה", אכול רגשות אשמה, מנסה להתנקות מאשמתו האינהרנטית על ידי דאגה לגורל חייליו והעלמת עין ממה שמחייב תפקידו. הוא משאיר על גבי מכתב את סיפורו של אבי אבותיו הקיקלופ, בעל העין האחת שנוסד תוך כדי מנוסה. סיפור זה הוא משל על הזהות היהודית/ישראלית שנוסדה תוך כדי מנוסה, וכתוצאה מכך התהוותה כישות פרנואידית, שמטילה מום בצאצאיה ומרפדת את חייה ואת חיי הדורות הבאים בשדה רופף של משמעויות.
"רדיקלים חופשיים" הוא סיפור על מפגש בין שתי ישויות תלושות, התוהות על אודות תכלית הקיום חסר הפשר. תחושת קיומן הקלושה תלויה על בלימה. היא מסתובבת כשבאמתחתה אילן היוחסין שבלעדיו אין לה תחושת קיום, והוא, אביר אלטרואיסטי נטול שורשים וזהות ממשית, שאבירותו מכלה את קיומו. תכלית המפגש בניהם היא הצלה הדדית מפני התנדפות קיומם. היאחזות בשורשים מוצגת כמפלט האחרון למציאת משמעות לקיום.
גיבורי הסיפורים "צל"ש" ו"המסיבה" מתמודדים עם חריגותם, עם אי הנכונות שלהם לישר קו עם הלך הרוח הרווח ומקריבים את קורבנם בשם הזרות. "המסיבה", מספר את סיפורו של אדם שנהנה מהעונג שבחוסר תכליתיות בעולם בו "כולם מנסים להשיג כמה שיותר בכמה שפחות". והדמות ב"צל"ש" מזדהה עם סרט חריג ובוטה במיוחד שמתקבל בתגובות נאצה ומעדיפה לא לקחת חלק במוסרנות הצבועה.
בסיפורים "היריקה" ו"האות האנגלית M", הגיבורות תוהות על משמעותם של אירועים בחייהן שחקקו בהן את רשמיהם הטראומתיים. המשמעות לאירועים אלו מתגלה כיחסית ונזילה.
ב"היריקה" הגיבורה מנסה לכפות משמעות על מקרה מסתורי של יריקה שכוונה עליה מפיו של זר – רק כדי להניח את הדעת. ב"האות האנגלית M", המקרה מפגיש את הגיבורה עם האדם שהשאיר בה את חותמה של הכלימה ברבים, ולו אין זכר מאותו אירוע מלא משמעות בשבילה.

דברי סיום ובהם הערה על סגנון ושפה

סיפורים אלה, כמו יתר הסיפורים מתוך הספר "רדיקלים חופשיים", כולם עוסקים בנשמות תועות, שחוות את הבדידות ואת האבסורד שבקיום רב הפנים מצד אחד, ומצדו השני הוא ריק מתוכן.
הערך המוסף והמענג של סיפוריה של קסטל-בלום הוא סגנונה ושפתה שופעי ההומור הייחודיים לה, טביעת אצבעה האישית שמותירה את חותם הגאונות בהם. הסאב-טקסט לעולם יגיח מבין השורות ויאלץ את האינטלקט להיכנס למשוואת הקריאה בכדי למצותה.
ומעבר לכל ובפשטות – כיף.