יום חג

לרגל יום האישה הבינלאומי, בחרתי לציין מספר פסקי דין מרכזיים שניתנו במהלך השנה החולפת, בהם הייתה התייחסות מיוחדת לזכויותינו, בתחום דיני המשפחה בישראל.

פיצויים כספיים בשל אלימות

פסק דין חשוב ניתן בקיץ האחרון על ידי השופטת מימון בבית המשפט למשפחה בירושלים, אשר מהווה סימן דרך במאבק באלימות נגד נשים, כאשר הוא מעניש את התוקף בכיסו. פסק דין זה קבע פיצויים כספיים לנפגעת אלימות, בשל עצם הפגיעה בה.
באותו מקרה, מדובר היה באישה שהתחתנה צעירה ועברה להתגורר עם בעלה בבית הוריה. במשך מספר שנים בהן התגוררה עימו, בעלה של האישה התעלל בה, נפשית ופיזית. וכך היא סבלה שם מהשפלות מילוליות מבזות, ומאלימות פיזית לאורך תקופה ארוכה. הדברים היו כה חמורים עד כי נגרמה לה נכות ממש. האישה הגישה תביעות נגד הבעל ובסיום ההליכים נפסקו לזכותה, בנוסף לפיצוי הכספי על הנכות הגופנית שנגרמה לה, גם פיצויים בשל הפגיעה בגופה ובכבודה בסך 70,000 ש"ח. הנימוק שניתן היה שהבעל נהג ברשלנות כלפי אשתו, וכך גרם לה נזק, במקום לנהוג כלפיה בכבוד ובהגינות.
אם כך פסק דין זה מאפשר כיום לנשים שנפגעו מאלימות של בני זוגן כלפיהן, אולם חוששות להגיש נגדם תביעה או לעמוד על זכויותיהן הכספיות, להגיש תביעה לפיצויים כספיים – וגם לזכות.

ועדה לענייני מזונות ילדים

מספר פסקי דין אשר ניתנו השנה, חיזקו את הקביעה הנהוגה בבתי המשפט למשפחה בארץ, לפיה לא יתכן להשאיר ילד ללא תשלום מזונות מינימלי מאביו, גם אם האב הינו בעל משכורת נמוכה. הפסיקה קבעה סכום מינימום למזונות ילד אחד (בממוצע כ – 1,200 ש"ח לחודש). כדי לסטות מסכום זה על השופט לפרט נימוקים מיוחדים אשר מצדיקים זאת. בתי הדין הרבניים לעומת זאת, עדיין פוסקים בחלק מהמקרים סכומים נמוכים יותר.
"גליה ויואב נישאו לפני 13 שנה, והיו הזוג הכי יפה בסביבה. כשהתחתנו, אמרו כולם שזיווג מוצלח מזה אי-אפשר למצוא. השנים חלפו, יואב למד, התקדם והיה לאדריכל. נולדו להם שלושה ילדים, שני בנים ובת. גליה עבדה כאחות בבית החולים, ויואב הוזמן להצטרף למשרד של אביה של גליה, שהיה אדריכל ידוע בעיר. משנפטר האב, כעבור מספר שנים – קיבל יואב לרשותו את המשרד כולו. והנה, כמה חודשים לאחר מכן נראה שיואב מאס בגליה. הוא הפסיק להקדיש לה תשומת לב והעליב אותה, גם בנוכחות הילדים. […..] בחודש שעבר קיבלה גליה לפתע טלפון מבעל חנות המכולת: "גליה אני מצטער, אבל הצ'ק שנתת לי חזר".
נדהמת, בדקה את חשבון הבנק, וגילתה שיואב לא הכניס החודש כסף לחשבון המשותף. כששאלה אותו על כך לא הכחיש, ורק אמר ש"זה ממש לא מעניין אותו איך היא והילדים יסתדרו עכשיו"[…..] בכדי להחליט מה יהיה גובה הסכום שישלם יואב, בית המשפט בדק מספר פרמטרים: מהן ההוצאות החודשיות של הילדים? אילו צרכים יש להם? מהי רמת החיים שבה חיו הילדים עד כה? ומה גובה ההשתכרות של האב?"
[מתוך "קשורים לעד" מדריך לדיני משפחה – סיפורים מהחיים וההסבר המשפטי להם, הפרק על מזונות לילדים].

דומה ששינוי חשוב בתחום מזונות הילדים מתחולל בשנה האחרונה, דווקא מאחורי הקלעים (לעת עתה). לאחרונה הוקמה ועדה מיוחדת אשר תפקידה לבדוק את דיני המזונות, כיצד הם נפסקים, ומהי חלוקת הנטל בין שני ההורים. כיום חובת המזונות הבסיסית מוטלת על האב, בעקבות הדין העברי. הועדה בודקת האם, וכיצד, לשנות זאת.

אימוץ ילדים על ידי שתי נשים

פסק דין חשוב שניתן על ידי בית המשפט העליון, בהרכב מורחב של תשעה שופטים ובראשותו של הנשיא אהרון ברק, קבע לפני כחודשיים כי שתי נשים שמנהלות מערכת חיים זוגית משותפת, אמהות לילדים – כשרות לאמץ, באופן הדדי, כל אחת את ילדי רעותה. פסק דין זה היה הצעד המסכם במאבקן ארוך השנים של שתי הנשים שחיות ביחד, והן ניצחו בו. אמנם הנשיא ברק טרח לציין ולהדגיש בפסק הדין כי אין הוא רוצה לקבוע עמדה כללית ערכית בנוגע למעמדם של זוגות חד-מיניים ושאלת זכותם לאמץ ילדים. אולם בה בעת, הוא הורה לבדוק את נסיבות חייו של כל ילד וילד, כולל ילדים אשר חיים במשפחות חד מיניות, ולאפשר את האימוץ בכל פעם שהוא תואם את טובתו של הילד. כלומר, ללא הפלייה לרעה. בכך איפשר השופט ברק צעד גדול קדימה בכל הנוגע לזכויותיהן של זוגות נשים שחיות ביחד בפרט, ושל הזוגות החד מיניים בכלל.

מזונות לאישה

עד לאחרונה אישה הייתה זכאית לקבל מזונות עבור עצמה מבן זוגה, רק אם נישאו בחופה וקידושין, ועל פי ההלכה היהודית.
"אילנה וחגי נישאו לפני עשרים שנה. נולדו להם שלושה ילדים: אלון הבכור עומד לפני גיוס לצבא, ענבר בת 14, ורועי בן חמש. הם נפגשו באוניברסיטה העברית בירושלים, במסיבת סטודנטים. חגי למד בחוג לכלכלה ואילנה למדה בחוג למדעי המדינה. לאילנה היו שאיפות לעבוד במשרד החוץ. אולם לאחר הנישואין, ובעיקר עם הולדת בנה הבכור, החלה להפנים את תכתיבי הסביבה, שאמרה לה לוותר על קריירה במשרד החוץ. שהרי לא ייתכן שבעלה יתרוצץ אחריה ברחבי העולם בעוד היא מתקדמת בסולם הדרגות. הוא פשוט יעזוב. אילנה קיבלה זאת. היא ויתרה על חלומה לפתח קריירה עצמאית, ובמקום זאת התקבלה לעבודה במשרד ליד הבית. עם השנים הצטמצם עולם העבודה של אילנה. מלכתחילה היא לא עבדה במשרה מלאה, ובשעה שלוש אחר הצהריים הייתה הולכת לאסוף את הבן מהגן. לאחר לידת הבת ענבר עברה אילנה לעבוד בחצי משרה, עד השעה 12 וחצי בצהריים, ולאחר לידתו של רועי, הפסיקה לעבוד מחוץ לבית. עם סיום לימודי הכלכלה, השתלב חגי באחד הבנקים הגדולים והתקדם בסולם הדרגות, עד לעמדה הבכירה בה הוא מכהן כיום. חגי לא חשב שהעובדה שנולדו לו ילדים צריכה לגרום לו להפחית את שעות עבודתו. להפך, היה לו ברור שכעת עליו לעבוד יותר, על מנת לפרנס את המשפחה. מדי פעם חלף הרהור טורדני בראשה של אילנה, שאולי היה לו בעצם נוח להרחיב את שעות עבודתו, אך היא סילקה הרהור זה ממוחה מיד.
כשהזמין אותה חגי לשבת בבית קפה, ראתה בכך אילנה אות לקרבה שמתחדשת ביניהם. אבל שם, בין אנשים זרים, הודיע לה חגי שהוא עוזב את הבית. הוא מצא את אהבת חייו האמיתית, כך אמר. מסתבר שחגי הכיר את תמר, פקידה חדשה בבנק, והחליט שעכשיו מגיע גם לו להתפנק קצת, כמו שאילנה עשתה כל השנים. אילנה הייתה המומה, והתקשתה לעכל את ששמעה. אפילו כאשר חגי ארז כמה מזוודות ועזב את הבית, התקשתה אילנה להבין את משמעות הדבר. מן הסתם הייתה ממשיכה לדבוק באי-ההבנה, אלמלא התחילו להגיע החשבונות. מסתבר שחגי לקח עימו גם את משכורתו, שהרי צריך היה לממן את כל הפינוקים החדשים.
אילנה מצאה עצמה באמצע החיים, עם שלושה ילדים ודירה, אך בלי יכולת לשלם. בשלב זה היא פנתה אלי לייעוץ, חסרת אונים ומתוסכלת. החלטנו להתחיל בראש ובראשונה בתביעת מזונות מחגי, אך לא לתבוע ממנו רק מזונות בעבור הילדים, אלא לתבוע גם מזונות בעבור אילנה עצמה."
[מתוך "קשורים לעד – מדריך לדיני משפחה", בפרק על מזונות אישה]

והנה, לפני כשנה קבע בית המשפט העליון בפסק דין תקדימי שגם אישה אשר התחתנה בנישואים אזרחיים, זכאית למזונות. באותו מקרה הגישה תביעה אישה שהתחתנה עם בן זוגה בנישואי פראגוואי. תחילה, היא הגישה תביעה למזונות לבית משפט בערכאה נמוכה יותר. בית משפט זה דחה את תביעתה וקבע שמאחר והשניים לא נישאו על פי המשפט העברי, לא חלה על הגבר חובת תשלום המזונות. האישה ערערה על פסק הדין לבית המשפט העליון, שקיבל את הערעור ושינה את פסק הדין. ימים יגידו האם פסק דין זה מבשר 'סנונית ראשונה' בהכרה בסוגי נישואים שונים.