קיץ: מצעד הסיילים

אם סקירת המבחר הראשונית מתרחשת על רקע חלומי ומהורהר, הרי שההמשך הרבה יותר מעשי וכולל תלישה מזדמנת של כל מה שנמצא על המדפים, הבאתו לתא ההלבשה, היחלצות זריזה מהנעליים והבגדים ומדידה מיוזעת ומתנשפת בתא ההלבשה

בימים האחרונים הבחנתי בעוד ועוד נערות טובות מראה וקלות רגליים מסתובבות בעיר זוגות זוגות, ובידן שקיות ארגמן קטנות ומפתות. כך למדתי על מכירת סוף העונה של מנגו, ומובן מאליו שמאירוע כזה אין שחרורים ואף תירוץ לא מתקבל. לאחר שיחות טלפון רבות ביני ובין חברתי לשופינגים תואם מועד הגעה מדויק, וכך מצאנו את עצמנו בקניון עזריאלי בכניסה למנגו חגיגיות ומתרגשות כילדות.
"זה הכל בגלל השילוב הקטלני בין "חברים" ל"סקס והעיר הגדולה" ציינתי בעצב לאחר שהשומר הגברתן בכניסה מנע ממני לחדור למחוז חפצי בשל כוס תפוזים קטנה שאחזתי בידי, מצב שאילץ אותנו להתיישב (שוב) על הספסל ולהצית עוד סיגריה, "הן פשוט הציבו לנו סטנדרטים חדשים בתחום האופנה. רע להן, טוב להן, הן פשוט נראות נהדר. ומה הכי מתסכל בזה? תפרידי את הבגד מהאישה, ותגלי שהוא בעצם מזעזע! כמה פעמים קארי לדוגמא לבשה כל מיני סמרטוטים צבעוניים להחריד ובכל זאת נראתה כמו מיליון דולר?" הבטנו בעצב עת עברה לידינו שורת בננות קטנות מצחקקות לבושות בשיק ובעדכון מקסימלי. "ועוד אנחנו בשנות העשרים שלנו, מה יהיה כשנהיה בנות שלושים וארבעים? איך אפשר להישאר מעודכנות?" שאלה חברתי בתוגה. החלטנו להסיר את המחשבות השחורות מהראש, מחשש שהן יפגעו בקארמת הקניות הבאות עלינו לטובה, ומרוכזות במשימה נכנסנו למנגו, עינינו משתאות לנוכח שלטי החמישים אחוז שהקיפו אותנו מכל עבר. כאחוזות חלום התחלנו לשוטט בין המדפים, ללא תיאום מוקדם נפרדו דרכינו ונפגשו מדי פעם תוך ליטוף מזדמן של שמלה, או בדיקת מידתם של מכנסי סאטן שחורים.
האם כבר עמדתן על העובדה כי במהלך כל שופינג ממוצע המכבד את עצמו מתרחש מהפך, המתבטא בעליה משמעותית בקצב? אם סקירת המבחר הראשונית מתרחשת על רקע חלומי ומהורהר, הרי שההמשך הרבה יותר מעשי וכולל תלישה מזדמנת של כל מה שנמצא על המדפים, הבאתו לתא ההלבשה, היחלצות זריזה מהנעליים והבגדים ומדידה מיוזעת ומתנשפת בתא ההלבשה.
חברתי הנהנה בהבנה בעודה צופה בי מעבירה הילוך. הרגשתי בשיא החיוניות והאנרגיה עת מצאתי שלושה זוגות מכנסיים שונים ושלל גופיות כסופות, סגולות וירוקות. מרוצה הורדתי את כל הבגדים מהקולבים בעודי ממלמלת לעצמי "אוי, איזה שלל, איזה שלל!"…
דקה אחר כך כבר הרגשתי כמו כדור פורח שכבתה בעירתו, כמו פרי בשל שנס ליחו, כמו … בואו נודה על האמת- הרגשתי כמו פילה שלא מצליחה להשתחל לשום מכנס שהביאה עמה לתא ההלבשה. תודו שעניין כזה עשוי לחסל לחלוטין את השופינג מוד עם הוייבים הכי טובים בעולם, ולשלוח אתכן לתהומות אבדון של ספינינג מתמשך בחדרי עינויים חשוכים.
הבטתי בראי בחדר ההלבשה הקטן. אור אכזרי, אור אכזרי, שיננתי לעצמי בזעם כבוש. איפה ההשקעה שלי בשיעורי ההתעמלות הפרטיים ובמאות שעות של כיווצים ושחרורים? נותרה רק דרך פעולה אחת, גמלה בליבי החלטה לצאת משם בריצה ולנקום את נקמתי במורה להתעמלות שלא השכילה להעלים את ישבני או לפחות לצמק אותו למידות מיקרוסקופיות.
המומה מעצב ומתכניות נקמה זדוניות המשכתי לבהות בתוויות. איך יתכן שכה שגיתי בהערכת משקלי? מתוך הבהייה התחדדו המספרים הקטנים על התווית ולרווחתי נתגלה לי כי המידות במנגו מצוינות בצד השמאלי ביותר של הטיקט (אוי לבורות), כך שהמכנסיים שמדדתי היו במידה הזערורית 34, אליה אין לי שום יומרות להשתחל. מעודדת השתחלתי החוצה בריצה שפופה, תרה אחר המידות הנכונות ומוכנה לסלוח למורה האומללה על כל חטאיה. אלא שכמובן המידה הנכונה נלקחה רק לפני שניה על ידי האויבת הכי גדולה שלי מהמכללה, שפסעה בחינניות של ורד רענן אל מחוץ לתא ההלבשה וחייכה לעברי חיוך מתוק "הי, מה הענינים? תגידי, איך המכנס יושב עלי?"
מדוכאת עד עמקי נשמתי אספתי את חברתי הטובה וחרש יצאנו מהבניין הגדול המאיר למרחוק. ממרחק בטוח הסתובבתי, הנפתי בכיוונו הכללי אגרוף קמוץ ונשבעתי לא לחזור. לפחות לא עד הסייל הבא.

70 תגובות

  1. רק מכוערות קונות "מנגו"
    לכן ארוץ לשם עוד היום…

    • הסתערות הבנות בחנויות גורמת לי לכאב ראש אחד גדול, מה שלא מונע ממני להסתער על המדפים, לחטוף את מה שבא ליד ולפתוח בספרינט אל חדר ההלבשה. אבל מה? המחיר שווה את ההשקעה והמאמץ.

    • אכן, תהיות עמוקות מתעוררת בלב הקורא הגברי שנקלע לכאן בטעות, כשהתכוון בכלל למצוא אתר פורנו עדכני.
      מלבושים נשיים מהווים עבור רוב הגברים מעין מטרד חולף, והעניין המירבי שהם מגלים בו יכול להסתכם בשאלות כמו "איך זה נסגר", "איך זה נפתח", ו-"איך את נראית בלי זה".

      אבל נדמה שגם כאן אפשר אולי לזקק שתי שאלות טורדניות במיוחד:

      1. מתי בדיוק הפכו המכנסיים למכנס? מה זו המוטאציה הלשונית הדוחה הזו, ומי גרם לה להתקדם במעלה האבולוציה הוורבאלית עד כדי קונצנזוס לאומי רחב כזה?

      2. האם יגיע היום בו יתכנסו יצרני החזיות הגדולים, ויאמצו לעצמם אחת ולתמיד תקן מחייב של סגרים לחזיות? האם אי פעם יבוא הקץ לסיוט הנורא, עת ידך שכבר מליון עלים תלשה מגששת בנון שלאנט מאחורי גבה של המיועדת, רק כדי לגלות שאין לך מושג איך פותחים את זה הפעם, או, יותר גרוע, להיווכח שבכלל הסגר מלפנים?

      אנא, בנות, רחמו עלי.
      שמישהי תנסה לענות, ובבקשה להתחשב במגבלות שלי.
      אני בסך הכל גבר.

      • מבט נחוש, ברם רגיש, מלנכולי עם קורטוב אפלולית נרמזת מאחור….
        ואז, בהשקט ובבטחה:
        מתוקה, תתפשטי

        תמיד עובד.

        • אפשר להוסיף גם דרגות קצונה, צדעיים מאפירים וכרס קלה עד מתונה…
          אחי הערס, מה שתיארת להלן מתאים אולי לקצינים בכירים, אבל מאיפה אגייס את כל נכסי צאן הצמר גפן האלה?

          כי אני תמיד עם איזו התנשמות, עם איזה סומק על הלחי….

          אז איך לא יגמר בבכי?

          • משהו ראשוני כזה. יותר מרגש, אני חושבת, גבר שמשדר קצת היסוס, מאשר כזה של בהשקט ובבטחה, תתפשטי, היו פה אלף לפנייך.

            מה דעתך להתגנב יום אחד למחלקת לבני נשים בכלבו גדול (גדול מספיק בשביל שמוכרות לא תבואנה להציק לך), ולבדוק באור פלואורסצנטים בוהק איך בדיוק עובדים כל הסוגים?
            ואגב, אתה מגזים, יש בערך שלושה טיפוסי סגירות, כלומר, פתיחות.. לא יותר.
            ואם מישהי נלהבת ורואה שאתה מסתבך, היא תושיט ידיים אחרוה ותעזור לך, אני מניחה. לא חושבת שאי פעם נפסל זכר ממשכב על רקע קשיי התרת חזיה.

          • צילי וגילי

            גברברים שמפשפשים בקרבימנוע ויודעים מה זה קרבורטור ואיך עובד מנוע סילוון, לא מסוגלים אפילו לפתוח סיכת שיער פשוטה שכל מה שצריך זה ללחוץ עליה קלות.. אז אל תסבכי אותם עם חזיות, בבקשה.

            כמובן, שהפתרון האולטימטיבי שגילי מעדיפה וצילי פחות, הוא ללכת בלי.. במיוחד אם הערב אינו כולל ריקודים מקפצצים וכן צפוי להגמר במיטה 🙂

          • איי צילי וגילי,

            אם ביגמיה היתה חוקית, ואלמלא כבר נשמתי פעם מלוא ראותי את האויר החמצמץ והטחוב של מסדרונות הרבנות (מח' גירושין), מן הסתם הייתן מקבלות כאן הזמנה זוגית.

            נאה מאוד דרשתן, בנות, ואכן במשך כל השנים האלו הקפדתי לבחור את הצד שכנגד לא רק על פי פרמטרים שטחיים כמו הומור, רגישות, אינטיליגנציה רגשית ושלמות מנטאלית, אלא גם ובעיקר על פי יכולתה של המיועדת לקרוא תגר על הגרוויטציה הניוטונית הקלאסית.
            ואחרי הכל, אצלנו בשוודיה, בדרך כלל לא היתה בעיה של ממש למצוא איזו נערת סנורק עליזה.

            אבל פה ושם, בארץ ישראל, עדיין אני מוצא את עצמי ממשש ומגשש באפלה.

            אגב, שאלה פילוסופית מוסרית וערכית:

            האם זה הוגן שהחזיות של היום הן כזה פלא הנדסי, שלפעמים רק אחרי הפתיחה אתה מגלה שמה שנחזה להיות "רעד מתפנק של זוג חיות בר פראיות המתרמזות מבעד לחולצה דקה" (מ.א. זצ"ל), הוא בקושי זוג תחשים מבוהלים המנסים בכל כוחם לנוס אל הרצפה הקרובה?

            הרי זה כמו המדבקות הנבזיות על דסקטים של תוכנות, ועליהן כתוב שהפתיחה מהווה הסכמה לשימוש ולתנאי המכר, בלי זכות ערעור ותלונות מצד הלקוח.

            ושוב, אתמהה.

          • צילי וגילי

            אפשר לחשוב, סנופקין, שאתם הגברברים באים באריזות שקופות המאפשרות לדעת בדיוק איך יראה המוצר המוגמר….
            צילי במיוחד פגשה כמה פעמים צעירים חסונים עם ידיים גדולות שהוכיחו לה חזור ובוכח שהתיזה "ההיא" לא עובדת… בעוד חבילתם מהונדסת באופן מופגן במיוחד במכנסי ג'ינס הדוקים – הרי שלפעמים, כשהאריזה נפתחת.. שוד ושבר, צימוק של גבר… 🙁

            לגילי זה קורה פחות, אולי כי היא יותר מונוגמית, כזה.

            ודרך אגב, אנחנו לא בקטע של הזמנות זוגיות. כל אחת מאיתנו שווה תשומת לב מלאה (!!) בפני עצמה 🙂

          • בנות בנות, הטיעון הזה הוא דמגוגיה כה זולה, עד שאי אפשר לנקוב את מחירו אפילו בזלוטי.
            כי ממה נפשכן, הרי על זה בדיוק אנחנו מלינים!
            מצידנו, יכולות כולן להסתובב להן בבגדים שקופים כעפעפיה של בתולת ים שוודית!
            אבל אם אחד מאיתנו יעז לחשוף את עצמו כפי שהיצעתן, הוא עשוי למצוא את עצמו מבלה ערב שלא יישכח בחברת רס"מ טיטו מתחנת אבו כביר.
            אבל אני מקבל את הטיעון העקרוני, של עסקת חבילה תרתי משמע…
            ומציע בזאת להפנות כמה מהנדסי חזיות לפרוייקטים של בניית גשרים ואולמות ארועים.
            אני בטוח שעם כזה כישרון נוכל לחזות בכמה פלאים הנדסיים לתפארת מדינת ישראל.
            את הצעת הנישואין המרומזת, אנא קבלו ברוח ארצות הצפון מהן מגיע סנופקין. שם מקובל מאוד להציע את אשתך לאורח שנוטה ללון.
            ואת תשומת הלב המגיעה לכל אחת ואחת מכן אשמח להעניק ובשפע, אם רק תצליחו להפריד את שמותיכן זו מזו, ולהופיע כאן במלוא תפארתכן, כמו שתי השמשות של טיטאן.

        • את זה איפה למדת? ב"קלות הבלתי נסבלת של הקיום"?
          🙂

        • בשבילך, ערס – בשמחה.

        • ערס פואטי יקר…
          מבט נחוש..על החזיה ?!? ואז היא נופלת ?!? אני יכולה לנסות בבית ? 🙂

      • 1. אתה צודק בהחלט- אמא שלי הגננת מקבלת חררה בכל פעם שאני אומרת מכנס או יותר גרוע מזה- תחתון במקום תחתונים.
        2. נראה לי שכדאי שפשוט תעביר את משימת ההתפשטות לבחורה- שהיא תתמודד עם החזיות המסובכות שלה לבד….

        • ככה זה, מוחות גדולים חושבים דומה.
          עם אמא גננת לא מתווכחים (היא תפעיל עליך מתודות של סמינר הקיבוצים, עד שארגון אמנסטי יצטרך להתערב), וכאן המקום להתוודות שבמשך שנה מחיי שימשתי כעוזר גננת.
          ככה שאני מכיר את הדמות ופועלה, ואין לי אלא להרים כוס פטל לחייה.

          אכן, אפשר להעביר את משימת ההתפשטות לבחורה, אבל עם השנים למדתי להתחכם קצת יותר:

          אפשר להשיל כתפיה אחת, ולהקפיד שהחזיה לא תוסט, ואחר כך את השניה באותה דרך.
          עכשיו, מה שנשאר לעשות הוא ללטף וללקלק את אזור הסחר החופשי שנוצר מסביב, להעלות צמרמורות עונג ידועות בבשרה של הגברת, ולבסוף להסיט כלפי מטה את החזיה עצמה, תוך תפילה חרישית שתכולתה תישאר דומה ככל האפשר למצב הצבירה הקודם שלה.

          עכשיו אתה חופשי לנפשך, ואפשר להסתער על היעדים שכבר אינם מבוצרים.

          בשלב הזה החזיה כבר נושרת מעצמה, בדרך כלל.

      • סנופקין היקר..אם ימציאו אותם יצרני חזיות גדולים…סגר שיעשה לכם..הגברים (בהכללה) את החיים קלים יותר…האם לא תשתעממו ?!?
        כל הקטע בסוגרים המעצבנים (לפעמים גם אותנו הנשים) זה ה"מלחמה" הקטנטנה והמייגעת..שבסופה…מגיע שחרור מרגיע..
        תחשוב על זה…:-)

        • כן כן, דחיית סיפוקים היא עניין שמאז ומעולם הצטיינו בו הבנות שנקרו על דרכי…

          אבל אני מקבל באופן מסוייג את עקרון הדרך המובילה למטרה, ומקנח באחד משל רוברט מ. פירסיג, שאין שני לו:

          "לא כל סוף הוא מטרה. סופה של יצירה מוזיקלית אינו בהכרח מטרתה, אבל חזקה עליה שאם לא הגיעה אל סופה, לא השיגה את מטרתה…."

          לכתוב על לוח של עץ באותיות של דבש וללקק….

          ס.

      • סנופק… היקיר
        ראשית הנטיה להשתמש בלשון מפותלת חשודה וחושפת מנגנון הגנה מעט סבוך.
        כחובבת הלבשה תחתונה נצחית סוגרי החזיות שלי זהים ברובם ועד היום טרם נתקלתי
        בחורחה חסר קואורדינציה שהסתבך עם שכאלו.
        בכלל, לגברים יש את הנטיה להפשיט כל דבר עם פטמות….. למה?
        בין מעיכה למעיכה (לפיתת השד)… ניתן לברר, לחוש, 92.48% כותנה? 62.14% ויסקוזה?ועוד….
        פשוט…אוכזבתי רבות, הכנתי את שולה שלי: סיבנתי ריככתי, עיצבתי והלבשתי ואז מבלי להתבלבל, הגרינגו שאיתו היה לי עסק דאז פשט מבלי לפזול!
        לסיכום עדנה, רוגע ואטיות, אחרת אני כנימפת יער אפסיק להשקיע!

        • זו את? באמת? עם הקוקו למעלה והמבט המרושע, המרוצה מעצמו….?
          שנים!!!

          אז תודה על ההתיחסות.
          זה המצב:
          הנטיה להשתמש בלשון מפותלת, מצטרפת לחיבה שלי לתשבצי הגיון. זה פשוט יותר מעניין.
          הבעיה עם סוגרי החזיות אינה בהכרח קואורדינטיבית, אלא יותר מבוכה הנובעת מהשוני שבין המתקנים השונים. לצערי, הטור הזה כבר יותר עבש וירוק מהמלפפונים הזקנים שבאו למות אצלי במגירת הירקות, ולכן כנראה אקצר מעט הפעם.
          *רוגע ואיטיות* הם שני עיקרים חשובים מאוד במסכת המיטה הערוכה שלי, ו*עדנה*, בת לוויתי המקסימה והאדומה, מלווה אותי כבר ארבע וחצי שנים (לא, אין לי חברה. זה רק האוטו שלי).
          מקווה ש*שולה* תפגוש את זה שיעריך אותה כראוי לה, ולסיום הגיגון:
          אני יודע מנסיוני מה אומרים על גברים שנותנים שם למכוניות שלהם, אבל אין לי מושג מה טיבן של נשים שמטבילות את ציציהן בשמות משלהם? תמהני.

  2. שווה מאמר?
    אלוהים!!!!!!!!!!!!!!!!!!
    אין משהו יותר טוב?
    זה גם כתוב כמו כתבה לספר מחזור כיתה ו'.
    הצילו!!!!!!

    • קוקיה למה את נכנסת לכאן אם את כבר בכיתה ז'?

      • כי גם ככה אני בערך הבן אדם היחיד שלא קשור איכשהו למערכת.
        מספק אותך גברת בליס?

        • קוקיה יקרה
          מה כואב לך, מי העליב אותך – בואי ספרי לי, אני אשמח לעזור לך. כזה מירמור וחוסר פרגון מבחורה צעירה… עצוב. באמת.
          בתור אחת שאפילו מקבלת כסף על כתיבה ועריכה של טקסטים, נהניתי וצחקתי ממה שכתבה תמי טיש. משב רוח מרענן בין פיגוע ירי להשלכתה של עוגת קצפת. משום מה, קשה לי להאמין שמוח קפוץ וחסר ביטחון כשלך יוכל לייצר אצלי תגובה דומה.

    • קוקיה יקרה

      הריני מתכבדת בזאת להזמינך למסיבת הסיום של כיתה ו'3 בבית ספר רעות, בבקשה תבואי, כי גם נתנו לי לדקלם איזה קטע סולו. תהיי בקשר.

      • סבבה גברת טיש, תגייסי עוד חברות טובות כאלה שיכתבו להגנתך. רק מחזק את טענתי.
        בפועל הכתיבה שלך הזכירה לי, כמו שאמרתי, ספר מחזור אבל בקלות זה יכול היה להיות: כתבה לירחון של בריאות כללית או של תעשייה אוירית. אני דבקה בעמדתי ואין לי זמן לבוא למסיבות סיום.

        פשוט הדביקות של הליקוקים השתדכה לי לנעל ורציתי להוריד אותה.

        • אז אני לא חלק מהקליקה, סתם אחת שעברה באיזור, ובשיא האובייקטיביות שתוכלי לייחל לה, קוקי(ה) – אני באמת מתרשמת שאת בנאדם קטן.
          וכמו ששרו א. אינשטטין וש. חנוך – הצ'יפים הלא מעורערים של מדינתנו המעורערת (וסלחי לי על הציטוט הלא מדוייק. בבקשה אל תיכנסי בי על זה): כל אחד רוצה להיות זמר, ואם לא זמר אז שחקן, ואם לא שחקן אז ליצן, ואם לא ליצן – אז מבקר.

          • ואם לא מבקר אז מתחזה, ואם לא מתחזה אז אני צנצנת.

          • לתמי טיש ולסיסטר בליס (וגם ל"ניטרלית").
            זה מאוד קל להיות מבקר, נכון. ברגע אחד אתה קוטל עבודה של שעות, ימים ואפילו שנים. כל מי שכותב ביקורת צריך לזכור את האדם שמאחורי הכתיבה ועם זאת, כמו כל דבר החיים, יש למטבע צד נוסף. ביקורת בונה היא אחד הכלים החשובים ביותר ליוצר (אם כי הביקורת כאן לא הייתה בונה ועל כך הסליחה). זו הדרך הבלעדית שלו לצאת ממעגל קטן, הלאה לעולם.
            סיסטר בליס מוכיחה את עצמה כאן כחברה רעה מאוד. הגנה על החברה שלך הוא ערך חשוב אבל לא מוחלט. כל אחד עם יותר מתא מח בודד יגיד לך שצורת הכתיבה הזאת באמת מתאימה יותר למקומות אחרים. מילא הנושא אבל משהו פה לא עובד, בכלל לא עובד, כל הסיטואציה לא עובדת והכתיבה ילדותית ומתיילדת. אם חברה שלי הייתה כותבת כתבה כזאת הייתי אומרת לה שזה לא זה.
            ואם תמי טיש שיחקה כאן את כל הדמויות אז אשרי לך, גם אני הייתי רוצה להאמין בחברים דמיוניים.

          • קוקיה יקרה שלי,
            מצחיק אותי לדמיין אותך רוכנת מעל הדף מ17:22 ועד 18:35,נושכת את קצה העיפרון בעודך כותבת טיוטות ומנסה להשחיז את תגובתך. הבנתי את הנקודה שלך, בסדר, כתיבה ילדותית, מאה אחוז.נראה לי שאחרי שהבהרת את דעתך אפשר לעצור כאן. אבל לא נסיים בלי שיר קצר:
            הכבוד שלי שוכב על הכביש
            ביקורת רעה היא ממש עסק ביש
            פגעת בי, בכיתי, ליבי שותת דם
            הצבת לי סטנדרטים של מלל מושלם
            בעתיד אני מתחייבת לנסות להשתפר
            אם את בתמורה תלמדי לוותר…

          • יאללה בהצלחה אחותי.
            לא יכולת בלי מרפק קטן בצלעות?

  3. מי אמר שחייבים להתעדכן מדי עונה? מה רע בבגדים של השנה שעברה ולפני שנתיים?

  4. בנו של החדק

    אתן באמת לא מבינות את זה?
    כל הקטע באופנה זה טריק שיווקי מחוכם של חבורת תעשיינים.
    למכור לכן את אותם השמעטס שהם ייצרו בשקל שלושים לכל המרבה במחיר.

    נשים מצחיקות אותי
    בחיי…
    (אתן הרי מבינות שאנחנו רק מנסים לדמיין אתכן עירומות, נכון? לא משנה לנו *בכלל* מה תלבשו? זה ברור, כן?)

  5. בעיני, חנויות נוסח מנגו וטנגו ופיצי ומיצי נועדו להלביש את הבובה ברבי של אחותי הקטנה. המכנסיים הפכו למכנס, כי המידה הכי גדולה שלהם מתאימה בדיוק לרגל אחת של אשה ממוצעת…
    החולצות אינן אלא קרעים של בד זוהר מרושתות בחוטים שלא ברור לאן מכניסים את היד ואיפה, בדיוק, אמור להתאפסן לו הציץ הימני, מאחר שהשמאלי גנב את כל הבד בחולצה..
    בקיצור – בגדים לילדות אנורקטיות בנות עשר זה בדיוק ל א מה שמדבר אלי. נשים, רבותי, נשים, הן בעלות חזה ותחת ויש מה לתפוס, ובשביל זה צריך בד, והרבה, לא דוגמיות.

    בעייני חזיות, גברים – תנו לי להשיא לכם עצה. עזבו את זה, תנו להל הוריד. הרבה יותר סקסי כשאנחנו מתפשטות לבד, לאט, לא? ואתה יכול להשאיר את הכובע(ון) עליך…

  6. לא אתפלא אם נתקלנו אחת בשניה במהלך אותו יום, החלפנו מבט חטוף ו -בל נכחיש – מעט מטורף, ומיהרנו לתא ההלבשה עמוסות פריטים זרחניים – פרחוניים – שקופים ממוזערים.
    רק שאני, ידידתי, לא ניחנתי באופי חזק כשלך. אני יצאתי ממנגו אחוזת אובססיה כבחורה שממתינה-לטלפון-מהסטוץ-של-ליל-אמש, ומיהרתי לסייל של נו ניים. ומשם לקוקאי (וואלה, גם בסוף עונה הם עדיין יקרים בטירוף). ראש אינדיאני. קסטרו. בקיצור – חוץ מרצפת החנות "פולגת גברים", אין מרצפת בעזריאלי שלא נושאת את חותם כפכפיי.
    אז מה אם למחרת היה לי מבחן באוניברסיטה. אז מה אם בתום ארבע שעות שיטוטים יצאתי מהמבנה הארור עם חצאית חדשה ותו – לא (שעלתה פחות מהשתייה בדוכן הג'וסלנד). הסיגריה שאחרי היתה שווה הכל.

  7. חלק הבנתי, חלק, אני משאר, לעולם לא אבין, אבל, מה שכן,
    קארי יודעת להתלבש? הבחורה מתאמצת להיות שיקית,
    והדבר היחיד שיוצא לה, במקרה הטוב, זה להתלבש
    כמו הומלסית, וגם זה לעשות אתה חסד.

    ניו יורק, ניו יורק,
    איך שלא מסתכלים על זה,
    היא לא יודעת להתלבש.
    פשוט לא.

  8. עגת הכריסטי

    אין ספק ששופינג מבעס יכול להרוס את היום ואפילו את השבוע…
    מה שאני לא מבינה זה אם יש לך כסף לשיעורי התעמלות פרטיים למה את רצה לסיילים, ולא קונה בכיכר המדינה?

    • צילי וגילי

      יש לך טעות קשה.

      אין דבר כזה שופינג מבעס.

      וכמו שאמרה פעם מישהי שנדמה לנו שעונה לשם עירית-לינור-בן-דוד אם מתחשק לה לענות:
      אם בגדים שקנית לא ריפאו לך את הדיכאון – זה פשוט לא הבגדים הנכונים.
      (או משהו כזה, ותסלח לנו המקור אם אנחנו מצטטות עקום)

  9. מיצי מיאו

    הכי כייף לעשות שופינג של נעליים
    הכל עולה עלייך
    הכל נראה עלייך פיצוץ
    כל החניות הן גם בשבילך
    את תמיד יכולה להיות באופנה!

  10. מזכיר לי סלוגן פרסום חוצות של הוניגמן "השקט בא מבפנים" שמישהו/י החליט לצרף "תוספת" באחת מעמדות תחנות האוטובוס "ולא מעוד בגד שתיקני" האומנם ?

    • חוה, חוה, לא היה הרבה יותר כיף לפני שהתחיל כל הבלגאן, כשהיינו עוד בגן עדן ובכלל לא היה

      אכפת לנו מה אנחנו לובשים? היה לנו הרבה יותר טוב בלי מבצעי סוף עונה, סיילים ושטויות,

      ובטח בלי חזיות מעיקות.בואי בחזרה לגן עדן, חוהל'ה.

      • רגע לפני שאתה מחזיר את כולנו לקדמת עדן, הרי לך נקודה למחשבה:

        יצא לך פעם לנסות לקטוף תאנים מהעץ?
        זוכר את הגירוד הנורא שגורמים העלים שלו?

        עכשיו תחשוב איך זה להסתובב כל היום עם עלה כזה דווקא על ציפור גן העדן הפרטית שלך…

        ברררר…..

        • ובכן סנופקין יקירי
          אני דווקא חשבתי יותר בכיוון של עירום מלא,כזכור לך לפני שעשינו את השטות וטעמנו את הפרי

          ההוא התהלכנו עירומים ומאושרים אני וחוינקה. תארו לכם רחוב תל אביבי ממוצע,צהרי היום,

          אלפי נשים וגברים מתהלכים כדרך הטבע, נעים, אויר צונן מקרר את התשוקה הבוערת למראה

          השפע הגלוי, כולם מתאמצים יותר להיראות טוב כי אי אפשר להסתיר כלום,הבעיה היחידה שאני

          צופה זו סוגיית הנעליים. מה,נלך עירומים עם נעליים לרגלינו? קצת מוזר לא?

          • יש פירכה אחת חמורה בחזון האוטופי שתיארת כאן:

            רחוב תל אביבי ממוצע, צהרי היום, *אויר צונן*?

            מילא אם היית מדבר על ז'נבה שלנו, את זה אפשר להבין, למרות שלא נראה לי שהייתם מחזיקים שם מעמד בעירום ליותר מדי זמן.. מותק, קר שם בחוץ.

            ואצלכם, באסיה, מפחיד לחשוב מה יעלה בגורלם של זרגיכם הנימולים בבואם במגע ישיר עם אור השמש הקופחת. האמת שזה נשמע יותר גהינום מגן עדן.

  11. שובה של קרנינה

    צרות בגן עדן?

  12. רם-און אגמון - מגיב בקיר

    חופש המחשבה הוא החירות להתמכר לערכים הנלעסים לנו על ידי הקפיטל, בן השאר על ידי תצוגה של אנשים שהמראה החיצוני שלהם עבר ריטוש או לחליפין הצגת יופי חריג כניתן להשגה על ידי כל בני התמותה.
    למרות האמור לעיל, אין להפחית בחדוות האושר ושמחת הרכישה שהן חלק בסיסי מהזהות של רבות בקרב המין היפה והנאצל ופשטה גם בקרב בני המין השני. השאלה היא תמיד האם הרכישה אכן מסוגלת להעניק את השמחה, שהיא זו המקדמת את החיים.
    אבל אין לשכוח, שהבגדים עושים את האדם, אבל גם האדם עושה את הבגדים. יציבה נכונה, הליכה נכונה, חדוות חיים ושמחת נעורים (גם אצל מבוגרים) הם תבלינים אשר עשויים לזרות אבקת יופי גם על בגדים בינוניים. הבגדים צריכים להרכש בשיקול דעת, תוך התאמה מקסמילית לשפת הגוף, לאופי, למקום הבילוי/ עבודה והעיקר, לשדר את הייחוד של כל אדם, באשר הוא אדם.

    • סימונה מדימונה

      פעם לא אני ולא מלי לא מצליחות להבין מה שאתה רוצה להגיד? למה לא תגיד את זה במילים של בני אדמים?

      • רם-און אגמון - מגיב בקיר

        סבבה לעשות קניות, זה עושה טוב, זה צריך להיות כזה כיפי וגם להיראות טוב על התחת שלך. אם גם תצליחי להתאים את זה לאופי שלך, אז זה בכלל יהיה פיצוץ. זה בלשון ישראל.
        בלשון הרוחניות, אפשר להגיד, שצריך להתחבר רגשית לעצמך ולמטרות שאת שואפת אליהן, לעשות את הכל מתוך שמחה, אהבת האדם ושמחת החיים. להרגיש את הגזרה, את הבד ואת הצבע, ולדאוג שהכל יראה טוב על התחת שלך.
        בלשון האסטטיקאים אפשר להגיד, שיש לקחת את כל הרכיבים הרלוונטיים ליצור מארג מושלם המורכב מצבע ומרקם על מנת לאפשר התאמה מקסמילית לתחת שלך.
        בלשון הצפונבוניים, הייתי אומר שצריך להכיר את כל המי ומי על מנת לדעת מה נחשב, ולחשוב על סגנון חיים כזה כאילו כזה מתוחכם, כדי שמה שאת לובשת יראת טוב על התחת שלך. ורצוי להגיע גם עם הידיד ההומו שלך, שממש ממש מצליח להתחבר אליך, וכידוע, הומואיים הם מבינים גדולים בתחת.

        • סימונה מדימונה

          תודה מותק, עכשיו גם אני וגם מלי הבנו על מה אתה מידבר. ככה שבמוצ"ש, כשנלך לראות חתיכים בקניון הזהב יחד עם בת דודה שלנו אסתי, נוכל לספר לה על הדברים החכמים שאמרת באינטרנט.

  13. העם (אני) דורש (ת) עוד תגובות של סנופקין!!!!!

    • קלמנטינה יקרה,

      בקשתך הבליחה לעיני כמו הזוהר הצפוני מעל עמק המומינים.
      אני מוכרח להתוודות שרק לפני שעות אחדות שוחחתי כאן עם אחת מנשות הפורום היותר מכובדות, שהאירה את עיני לגבי האופן בו יכולות להתקבל לעיתים תגובות ציניות ומתחכמות.
      וזה, כמובן, הזכיר לי מייד מה שאמרה לי מומינאמא, בארוחת-מחטי-האורן-שלפני-שנת-החורף:
      סנופקין יקירי, לעולם אל תצא מהבית בלי המפוחית והמקטרת.
      לפעמים עדיף לנגן או לעשן, מלדבר שטויות שאנשים מתרגזים עליהן.
      האמת שבשוודית זה נשמע יותר טוב, אבל מצד שני בשוודיה לא גדלות קלמנטינות.
      אז אשמח להגיב בזמן ובמקום שיראו לי, ועכשיו גם יש לי בשביל מי..
      סאלוט!

      • לוכד עריקים במיל'

        אתה העלת את רמת הכתיבה באתר הזה לגבהים לא נודעו. עכשיו אצטרך להתאמץ יותר…
        ועתה לענין: פשוט כואב הלב לראות בנות המנסות להתאים את עצמן לדמיונם החולני של מעצבי אופנה למיניהם.(להלביש אשה בת 28 בבגדים במידה של ילדה בת 12 הוא ענין די חולני..) מה רע בג'ינס וחולצה? לדעתי זה הדבר הכי סקסי שיכול להיות. בנות! כל הפרטים הקטנים לא מענינים אותנו יש לנו דרישות בסיסיות בלבד למראה חיצוני של אשה: תלבשי בגדים המתאימים לך מבחינת הגיל, אל תזניחי את עצמך והראי טבעית.

        • הזהר לך במחמאותיך, לוכד עריקים.
          אתה תגרום לי להשמין מנחת, וגם ככה החצאית שלי כבר מתחילה ללחוץ באזור המותניים.
          הבסיס למשיכה הנשית מול גברים הוא פוטנציאל פוריות. ככל שהאשה נראית עם שנות פוריות ארוכות יותר, היא מושכת יותר מבחינה חיצונית. ולכן אידאל המשיכה הפשטני הוא נשים צעירות. ונשים צעירות הן נשים עם עור מתוח, ציצים עומדים, רגליים ארוכות ביחס לגוף, עיניים מבריקות, שער מלא, ובטן שטוחה שעוד לא חוותה לידות.
          וגם אחרי שהגענו לירח והמצאנו דברים שיכולים להשמיד את כולנו תוך חמש דקות, נשארנו ניאנדרטאלים נוהמים, שמחפשים לחטוף נקבה צעירה ולגרור אותה בשערות ידיה למערה הקרובה.
          זה מעליב, זה מקומם, אבל מליוני שנות אבולוציה לא נמחקות תוך כמה מאות שנים.
          אז ככה אנחנו תקועים לנו במערכת של קודים שנכתבה בתקופת הקרח האחרונה.
          ואם יש משהו שסנופקין לא סובל, זה קרח ושלג. הוא תמיד לוקח את הזנב ונודד בעקבות השמש.

        • בלגאניסטית

          אין רע בג'ינס וחולצה ,( הגרדרובה היומיומית שלי), אלא שכדי להראות טוב בהם צריך מידות ראויות , ואני לא מדברת על מידות 38 -42 . לשמור על משקל מתאים . אם אתה מוצא אישה מעבר למשקל הזה עם ג'ינס שיושב עליה פיצוץ , דע לך שעיצובו כולל הרבה פטנטים קטנים וערמומיים שאתה לא מבחין בהם , והם שהופכים את הג'ינס ליקר מאוד. ואת זה אתה שומע מאישה רזה עם נפש של שמנה , שחושבת פעמיים לפני שהיא מכניסה משהו לפה. הצרה היא שבגדים יפים ומחמיאים לנשים מלאות או שמנות , הם בגדים יקרים מאוד!

      • snup
        you made me smile 🙂
        keep up that spark of yours
        and i will never be cold again

  14. לא שרלילה

    וזה עצוב כמה שזה נכון: כמה כבר בנות במידה 40 קיימות בארץ הזו? ולמה הן באות לפניי לכל מקום? אפילו בזארה כבר אין יותר מידות 40 – למרות שרק צוציקיות קונות שם… מה 'כפת לי, אני קניתי חולצות בשפע מקסטרו בגרנד קניון – שם לפחות אין בדיוק מיתון בטווח המידות (של החולצות, של החולצות!). אבל אין מה לעשות – כל פעם אני לומדת מחדש להגיע לסיילים עוד לפני שהם מתחילים להתפרסם בעיתון וברדיו כי אז כבר מאוחר מידי.
    peace n luv
    -מאיה-

    • בלגאניסטית

      ותנסי שוב פעם בזארה , יום שישי קניתי שם שני זוגות מכנסיי כותנה שיושבים על הגוף פיצוץ, כל אחד 60 ש"ח( ואני מתכוננת להגיע לשם במוצאי שבת ולקנות עוד אחד). במחלקת הצוציקים של פוקס מצאתי ארבע חולצות טריקו צמודות יפיפיות, כל אחת 40 ש"ח.

  15. עם כל הכבוד לבגדים היפים של מנגו,חייבים להודות-מנגו זו רשת לאנורקסיות!!!!!
    זו אשמתי שהחזה שלי הוא דאבל די-95 ? (טבעי,טבעי….)
    אם היו מייצרים בגדים במידות קצת יותר נורמליות,הכל היה הרבה יותר קל,ולא היינו צריכות להכנס לדיכאון אחרי נסיון השתחלות לא מוצלח למידה 28….
    שמנגו ילמדו מזארה-לפחות שם יש בגד או שניים שמתאים גם לבחורות במידות ממוצעות,שלא נכנסות לא לקטגוריה של אנורקסית ולא לקטגוריה של "מתאים לי"……….

    חומר למחשבה…

  16. אגב- סנופקין לשלטון!!!!

    • המון תודה על ההצעה הנדיבה, אבל אני נאלץ לסרב בנימוס.
      מפוחית, כובע ירוק עם נוצה וסרט קטן בזנב, זה כל מה שאני צריך.
      אין לי אפשרות להעמיד אלטרנטיבה שלטונית לאספסוף הגאה, ואני מעדיף להשאר חופשי.
      אבל אני מבטיח לחזור תמיד באביב, לראות מה נשמע בעמק החיות המוזרות.
      ס.

      נ.ב. גידלתי אמנם כמה דונמים של מנגו בצעירותי, אבל בחנות עצמה לא הייתי מעולם.
      את חושבת שיש להם חצאיות גם לגברים?

  17. לוכד עריקים במיל'

    כנראה שהייתי יוצא מדעתי אם הלחץ החברתי היה מאלץ אותי לנסות להשתחל לתוך מכנסיים במידה של ילד בן 10(אפשר בכלל לדמיין את זה??!!). עצוב לראות בנות חמודות שהטבע לא חנן(?) אותן במידות של בובת ברבי נכנסות לדיכאון שאין לו כל סיבה ממשית. תמיד יהיו בנים שירצו בחורה שלא עונה על המפרט הטכני של "הכוסית האולטימטיבית" (ולא,הם לא "נפילות " בדרך כלל אלא אנשים בוגרים שמבינים שהדבר החשוב הוא כמה איי קיו יש לה בראש ולא כמה סיליקון בחזה).

  18. קראתי וקראתי שוב, אבל איפה הפואנטה!?!? אם זה סתם אחד מהסיפורים חסרי העיקרון אז אחלה….ד"א תעברי לזארה גם שם יש סלים אבל לפחות המוכרים יפיפים והבגדים לא נועדו לבחורה בעלת המידות המושלמות….

  19. טוב לדעת שיש גברים שמסתכלים על קצת יותר מ 90-60-90…

    אם מישהו שקשור לעיסקי האופנה קורא את המכתב הזה-אנא ממך,הקם חנות של בגדים יפים במידות נורמליות,ואהיה שלך לנצח נצחים…

  20. אני כאן בשביל סנופקין

    • ola, fortuna!

      כאלה מילים חמות יכולות להמיס את כל השלג שמצטבר על בית המומינים בחורף.
      באמת אין כל כך הרבה מה לספר.
      נולדתי לטובה יאנסן, סופרת הילדים הנפלאה ביותר בעולם, ושפת אימי היא שוודית צחה.
      את האביב והקיץ אני נוהג לבלות אצל משפחת החיות המוזרות.
      בחורף אני נודד לי הלאה, לכיוון ארצות הים.
      אין לי צורך בחפצים מיותרים, ואני בהחלט מסתפק בכובע ירוק עם נוצה, מפוחית פה קטנה וחצאית. בימים של חג (בדרך כלל, היום בו חוגגים אצלנו את קרן השמש הראשונה שהפציעה אחרי החורף הארוך, במדורת ענק של עצים ורהיטים וספות וכסאות, עם כל יצורי החורף המסתוריים), אני נוהג לקשור סרט קטן מסביב לזנב.
      אני מאוד שמח שאת כאן, אבל *בשבילי*?
      אין לי כיסים לשים בהם מחמאות כל כך גדולות, וכאמור, אם אשמין מנחת, גם החצאית תתחיל ללחוץ.

  21. הכתבה קיטש אבל כל כך נכונה, הספיק לי לקרוא את השורה חיסול במנגו כדי שכל גופי יתחיל לרעוד אך לא ידעתי, אני אוהבת את הבגדים אני אוהבת את הקניות ואני נראת נהדר במידה 34
    אבל יש בעיה אחת, אני סטודנטית שכדי לקנות מכנס או חולצה אני צריכה לחכות לאוגוסט או לפחות להתחנן נורא יפה לאבא. אני עוד לובשת מכנס סטן מלפני שנתיים ומתנחמת בעובדה שהוא עדיין עולה עלי. אז לכל הסטודנטיות שאין כסף ללכת למנגו עכשיו, וגם לא זמן ליבי איתכם ימים טובים יבואו.

  22. אף-אחת או אחד לא הסביר לך איך מסירים חזיה. ובכן אני אנסה להסביר. קרא לאט בבקשה. 🙂
    1. אתה יכול לבקש מהעלמה או מה שלא תהיה להסתכל על התמונה היפה שיש על הקיר.= הגב שלך… (השגת מטרה חשובה!!!) 2. בעודה מתבוננת בתמונה המדהימה , אתה מלטף אותה ומביט במבנה החזיה שלה , סביר להניח שקיימים שם ווים והם תפוסים בתוך מעין וו עגול. 3. אתה לופת בידך בעדינות אך בתקיפות את הוו ומוציא אותו מתוך העיגול, (בד"כ יש שניים , אל תתלהב) , אם הצלחת עם הראשון , עבור לשני. 3. במידה והצלחת – אתה כבר יודע איך להמשיך. במידה ולא, גש לשוק או לחנות של הלבשה תחתונה והתחל להתאמן על הווים ממש להתאמן. זה ירוץ לך כמו כלום בתוך אפס זמן. אתה גם יכול לנסות את זה עם מבט ישיר לתוך עיניה ואמירה דוגרית " אני צריך עזרה, החזיה שלך כנראה משהו לא מהארץ" מתערבים שהיא עוזרת לך? ואפילו עם חיוך…. בהצלחה!
    נוגה

    • חן חן על ההסבר המאלף.
      קראתי באיטיות ככל הניתן, ונדמה לי שהבנתי דבר או שניים:

      1. אני צריך להשיג מהר תמונה ולתלות על הקיר
      2. אני צריך לרכוש משקפי שמש ושפם מלאכותי, לבל יכירוני בחנות לבני הנשים.
      גם ככה המשטרה רק מחפשת אנסים סדרתיים פוטנציאליים.
      3.כדאי אולי שאפגוש גם בחורה?

  23. קוקייה יקרה
    כבר מס' ימים אני עוקבת בדאגה רבה אחר זעקתך שלוחת הרסן למעט תשומת לב או שמה הדבקות שלך במשימה היא דרכך הנלוזה אך יש גם להוסיף המיוחדת להראות לעולם את כישרון הכתיבה הכה מסוגנן שלך?
    FLASH-NEWS זה לא עובד.
    תתבגרי

  24. נכון שהמבצעים מדהימים (קניתי אתמול חצאית ב- 50 ש"ח במקום 170!!!),
    אבל למה לא להתחשב בבנות שלא נוהגות ללבוש 36?!
    אני לא שמנה אבל גם לא אנורקסית, כבר שנה ומשהו שלא מצאתי מכנסיים במידה שלי…

הגיבי

Your email address will not be published. Required fields are marked *

*