קוראים לה גיגי, פגשתי אותה לראשונה במסיבה של דני. את הרגע הראשון שהבחנתי בה כנראה כבר לא אשכח. עיניה התכולות נצרבו בתודעתי וכל מה שרציתי היה לדעת ממנה ואותה. כמו כל זכר על פני כדור הארץ, חיפשתי את הכלים הטובים ביותר שיש בתוכי לנסות ולגנוב את תשומת ליבה. היה קשה, אפילו קשה מאוד, העניין שלה נסב על הבאים למסיבה אך לדאבוני אני, ככל הנראה, הייתי האחרון ברשימה, אם בכלל. משהו בתוכי צעק ובעט: "אדוני היקר, זה אחד הרגעים הבודדים שבדירקטוריון של עצמך מוחלט פה אחד שכל מה שאתה רוצה זה אותה. זוז כבר, לפחות לנסות אתה חייב".
במשך עשר דקות ישבתי קפוא ובחנתי כל זכר שהתקרב לסביבתה. ציער אותי עד כאב שאני לא כלב, בחיי כלב זה הרבה יותר פשוט שרוצים כלבה, פשוט הודפים בגרגורים ונביחות כל מי שמתקרב לסביבה, זה אפילו נחשב ללגיטימי ומרשים כאחד. המוח שלי לא הפסיק לקדוח, איך לעזאזל אני מבצע את המהלך הנכון.
הייתי אחוז אימה מהיותי רוצה ללא עוררין מחד ומהפחד מדחייה שנסק למקומות לא נראים מאידך. ככה זה, שאתה רוצה באמת, דחייה היא סוג של תלייה בכיכר. החלטתי שהדבר הנכון ביותר הוא לספר לעצמי במשך עשרים דקות שאני יפה, חכם, סקסי, מתפרנס בכבוד וראוי לטובתה. בעודי עסוק באוטוסוגסטיה היא קמה לעברי עם סיגריה ביד ופרדס של חינניות וסימנה עם היד את רצונה. מוחי ביטל לחלוטין את השיח הפנימי והתחלתי לדבר איתה כמכר וותיק הטבעי לסביבתה. אין לי שמץ של מושג מאיפה צצו המילים, אבל זה לא ממש חשוב, העיקר שכל פיסקה העצימה את אור עיניה.
נסיקת רגשות – והתוצאה?
ציפיתי בשקיקה לפגישה הראשונה ובמשך כל אותו יום ניהלתי סימולציות על השיחות איתה בערב. אף פעם לא ברור לי עד הסוף למה אני עושה את הדבר המטופש הזה לפני כל דבר שעתיד להיות אמיתי. הרי זה כל כך פשוט לבוא עם האמת שלך, ואם זה מתחבר, האמת צומחת ופורחת.
בסופו של דבר אפסנתי את הסימולציות באשפת המחשבות וכל הערב הציפה אותי התחושה שהפעם אלוהים עשה פה מערוף אמיתי ובאמת זרק עצם. אחרי חמש שעות ביחד עשינו לתשוקתנו בנשיקה שהובילה לאובדן החומר המקיף אותנו. הרגשתי חי יותר מטיגריס ויש גדול פרץ ממני, פיתולי החיים מפתיעים שוב בו בזמן שהסכמתי לכך שכל הרגשות שלי יצאו לפנסיה מוקדמת כבר מזמן.
אחרי שלושה וחצי שבועות של קסם בצבצה לה ציסטה של ספק. סגרתי עם עצמי שזה תיקון לגיטימי וטבעי אחרי נסיקת רגשות שכזו, אבל הציסטה בשלה גדולה ומאכזבת. לא וויתרתי, עמדתי למולה ושאלתי: "למה לעזאזל אני לא יכול ליהנות בשקט ממה שיש לי? מה אני מחפש יותר מזה? היתכן שאני חזיר שלא יודע שובע?"
הציסטה גיחכה לה בעורמה, ניסיתי בכל כוחי להסביר לה שבאופן כללי די בסדר לנו ביחד, אנחנו מזדיינים כאילו אין מחר, יופייה מקסים אותי כל פעם מחדש, היא חכמה ואפילו החברים שלי מחבבים אותה. מה לעזאזל צריך יותר מזה?
הציסטה התרצתה והסתירה פרצופה הזועף, נחה בי השלווה ובאותו ערב שכבנו שלוש פעמים ברצף. גיגי הרימה גבה ושאלה אם עישנתי סמים. חייכתי כיודע שפעם אחת שכבנו מתשוקה, בשנייה למען השלווה ובשלישית לזכרה של הציסטה.
למשך שבועיים התענגתי על השלווה ששכנה בליבי, אבל בשבוע האחרון צצה לה הציסטה בממדי ענק והפעם היה כתוב עליה באותיות קידוש: "זה לא זה, תיכנע".
נשברתי, הציסטה צודקת, זה לא זה. לא שאני יודע לספר במילים מה זה "הזה" אבל ברור לי לחלוטין מתי זה לא.
ספק, חצי ספק
המלכוד הגדול רק התחיל, כשאתה יודע שזה נגמר מצדך נופל עליך כובד משקלו של ליבו של זה שרוצה אותך. הבעיה היא, שהקשר לא ממש הספיק לבסס את עצמו בכדי שאני אדע מה באמת בליבה. יכול להיות שגם אצלה גדלה ציסטה של ספק ואם נדבר על זה נשתחרר משבי במועקה. מצד שני, אני די מאמין שיש לאנשים את היכולת לדעת מה הצד השני מרגיש כלפיהם. אצלי הקול שבוקע מהיכולת לוחש לי שליבה בידי.
רק מהמחשבה שליבה בידי וכל תנועה מיותרת תכאיב לה, התחיל לכאוב לי הלב כאילו סחטתי את לבי שלי. עם זאת חשבתי, יכול להיות שאני מסוג האנשים שלא יודעים לנצל את היכולת להבין מה מרגיש הצד השני ורק נדמה לי שאני יכול?
הראש שלי התפוצץ וגדל לממדים עצומים, לא יכולתי לשאת את זה יותר, צלצלתי אליה וסיפרתי לה את אשר על ליבי. יכולתי להרגיש את הדמעות שמבצבצות מעיניה, היא שתקה קצת ואמרה שהלב שלה דופק, "אני מרגישה בדיוק ההפך וזה מאוד מאכזב אותי", המשיכה. הערצתי אותה על הכנות ורק רציתי לחבק אותה כמו דוב. התנצלתי, היא שאלה מתי החלטתי שאני לא רוצה, עניתי לה שאי אפשר להחליט לרצות וחבל שזה ככה, כי מאוד הייתי רוצה שאיתה זה יהיה אחרת.
נשארתי לבד כשזנבי בין רגליי יושב וחושב על החורבה שהשארתי מאחוריי, נפער בי חלל בידיעה שהפסדתי חבר שאוהב אותי וכל האנזימים בגוף שלי עבדו שעות נוספות להתמודד עם המוות הקטן שמשאירה בך כל פרידה. אני כל כך שונא להכאיב לכאלה שרוצים בטובתי, חבל שלא יכולתי לומר לה שכאב מהסוג הזה יש לו ערך נוסף שגורם לנו להתענג עליו בדרכו המיוחדת ולספר לנו שרק ככה אנחנו מרגישים חיים באמת.
זה סיפור דיי בנאלי- קורה לכולם, ללא הארה מיוחדת….לפעמים כדאי לנסות יותר מ-3 שבועות, למרות האי- וודאות, כדי לראות אם זה "זה".
מקווה שתמצא אהבה….זה הדבר הכי חשוב בחיים…
מה שחבל זה שהפרדה היא שגורמת לך להרגיש חי, כאילו כל הקשר נועד כדי להגיע לשם.
אז אתה לא חזיר שלא יודע להינות ממה שיש לו כי אם איש עצוב שנהנה מהפרדה.
מאחלת לך לאהוב באמת ולא רק להתלהב מתחרות עם זכרי המסיבה מי ירכוש את ליבה…
שלא תישאר גבר רווק בן 50 בלי אישה וילדים כשהאהבה היחידה שאתה יודע להעניק ולקבל זה מהכלב שלך – שגם הוא כבר מתחיל להזדקן…
זה מזכיר לי, גם לי היה הקסם והסיפוק, וההרגשה הזו שאני באמת חיה.
הוא היה יפה מכל מה שראיתי לפניו, ולא רק מבחוץ.
הרגשתי איתו מרחפת , ורציתי שהוא יתאים.
אבל באיזשהו שלב ראיתי שהוא לא מתאים, וזה כאב לי כי רציתי אותו עדיין והיה לנו כזה מין חיבור.
מה שלא מובן הוא ההיגיון שלנו שלא מתחבר אל הרגש.
אז מה נעשה? נמשוך שנה ועוד שנה בידיעה ברורה שנצטרך לעזוב אותו בסופו של דבר?
עדיף לחתוך עכשיו, לפני שהקשר יגדל ויקשה יותר.
אגב, אני נזכרת בו עד היום עם חיוך.
הוא לעולם לא יהיה שלי, ואני נתתי לו ללכת למצוא את מושא אהבתו שלו ,זה לא היה הוגן מצידי למשוך אותו באף לעולמי עד.
אני באמת לא מבינה את פשר ההתנהגות הזו אצל גברים.
חוויתי קשרים מן הסוג הזה יותר מפעם אחת. הכל היה מושלם,
זורם, כייפי. הוא אפילו נהנה יותר…
אז למה הוא חתך את הקשר פתאום?? ?
אם כייף לך- תמשיך, למה להפסיק משהו כשהוא טוב?? ??
הרי לא הייתה לך סיבה לחתוך כמו למשל חוסר התאמה…
אשמח מאוד לקבל הסבר………
בעולם יש לא מעט אנשים מתוסבכים ומוזרים. תזרמי הלאה.
כנראה שאתה חי בפנטזיה. רוצה לכבוש את המישהי ההיא, אם היא לא היתה נענית לך היית חולם עליה ומתאכזב, ברגע שהסכימה ירד לך החשק. למה? לא ברור. היתה מתאימה. היתה נחמדה. היה סקס נהדר. אז מה קרה בדיוק? אפילו אתה לא מסביר.
ליאת ,
יש דברים שפשוט אי אפשר להסביר במילים, זה ככל הנראה שייך לתעלומה שנקראת חיים .
לגבי הפנטזיה , לדעתי כולנו חיים בסוג של פנטזיה מבית היוצר של עצמנו.
שוב, זאת רק דעתי ומזמן קיפלתי את נוצות גאוות ידיעת החיים.
יכול להיות שאתה צודק. חושבת שחלק מהקסם הוא בעצם החיפוש כנראה, לחשוב כמה אנרגיה אנחנו משקיעים בטקס הזה של החיזור, ההתאהבות, מצד שני אי אפשר לוותר על זה. אולי עדיף למצוא את האחת, ואולי בעצם מוצאים כשבאמת רוצים בינתיים רוצים להיפגע, להתאהב, להיקסם, להסתקרן.
מה יש להגיד? כשזה לא זה, זה לא זה, ולא צריך לנסות לספק הסברים.
לכשישאלו אותך "למה אתה אוהב אותה?" והתשובה תהיה "לא יודע", אז תדע שזה אמיתי, פתאום תרגיש מלא.
לא מאמינה במרחף וקשקושים, ההיפך הוא הנכון, תרגיש יותר שורשי, מחובר לאדמה, יציב, ביתי יותר.
בטוחה שתמצא, סבלנות…
הוא חבר שלי אני מכיר אותו, הוא מלך!
הייתכן שהיא מאסה עליך כי היתה קלה מידי? כי הכול זרם בדיוק כמו שייחלת, לא עשתה בעיות, לא "משחקים", מעניין לדעת אם היא הייתה משגעת אותך קצת – רוצה אבל גם לא רוצה בו בזמן האם היית מוותר עליה בכזאת קלות? אה??
סילחו לי כולם
אבל אתם ממש דפוקים – הבנים, אני מתכוונת, ואתה בסוף תימצא לך איזה ביטשית שתעשה לך את המוות ואיתה אתה תתחתן ותסבול כל חייך! והאמת – מגיע לך!!!
ואתן, בנות – עוד לא למדתן??
בגלל טיפוסים כמו ניסן בחורות חושבות שצריך לשחק משחקים כדי להשיג גבר ראוי, ומשגעות את הגברים הלא מתוסבכים.
לכל "המפרגנות",
אז נכון, שלכולם זה קורה. אז נכון, שזה ממחיש את יצר הכיבוש שלהם. אז נכון, שלא תמיד הם מסוגלים לתת הסברים לבחירות שלהם(ואנחנו?). אבל, לא כולם מסוגלים לבטא ולנסח את זה בצורה מדוייקת ומעניינת עם עולם דימויים מופשט וייחודי. מוטב היה לכל "המפרגנות" לבדוק בציציותיהן, וודאי היו מגלות שגם הן לא פעם בחרו בחירות ללא הסברים הגיוניים, מלבד ההרגשה ש"זה לא זה".
מכירה ומוקירה את הכותב.
אבל פעולה כמו שלו, שגרמה כאב נורא לצד השני, לא אמורה להיות מושא לגאווה ולמאמר שחצני.
ניצן יפה עשית, המשך בחייך יש לי משהי להכיר לך.
הידיד של גינגה מסקולוב.
ניסן לא ניצן
אכן עברתי את זה..
הצד השני שחש שזה לא זה ולא נותן לזה צ'אנס הוא פשוט מאכזב.
כמו ששמעתי פעם: השבועות הראשונים זה על מנת לנסות להשיג משהו כי זהו יצר האדם, אחרי זה בא הרגש וההתאהבות.
חבל שרבים לא נותנים לזה צ'אנס..
אהבתי
חבל שנגמר כל כך מהר
ציפיתי שזה ימשיך…
נונונו
אני חושבת שפשוט תפסת פיק ברכיים ולכן ברחת כמה שיותר מהר כמה שיותר רחוק,מה אתה חושב?
אבל יבוא יום שפשוט תצטער על זה מכיוון שמשהו שזורם עם בנאדם שיש עימו כמיה ושאוהב אותך קשה מאוד למצא,וחבל שפשוט לא פותחים את הלב ולא נותנים צ"אנס לבנאדם השני!
אמת ,
אני חושב שפתיחתו של הלב הוא תהליך בלתי רצוני.
צער פרספקטיבי הוא סוג של יבבנות נטולה חיוניות המקדשת את המטרה.
יקרתי, המטרה היא לא המטרה אלא הדרך.
כמו הירח ….רצינו להגיע אליו השתוקקנו דימינו…אח"כ…כולם זהו אין כלום…אני פיתחתי שיטה אחרת
יוצאת עם מישהו רק רק רק הראש פועל כל הקריטריונים שגיבשתי עם הזמן נבחנים איתו…מתאים ….אחרי שבוע וחצי כן כן הצעה ל נתחתן…מרתיע? אולי אבל אחרי שבוע + הם עדיין מעוניינים מתחתנים
רק התחלתי בפרויקט נראה
לא מתאים זורקת למה לבזבז זמן על מישהו אחד בלי חתונה
כשיש כל כך הרבה גברים שאני רוצה בהם לגעת להכיר
חברה אמרה "אם את רוצה מישהו אחר סימן שאת לא ממש..
אמרתי "אני תמיד רוצה אחרים..זה טבעי להמשך ליפה ללא ידוע
אבל אם אני אחשוב כמוה
אני לא אתחתן
בנתיים אני נהנית מכל העולמות
ועל ה…..הכל
אני יכולה להבין למה היא התאכזבה
אתה נשמע ממש גבר לעניין וחמוד אמיתי (אולי אני טועה,זה רק ממקרא הדברים)
לפעמים לא בשלים למשהו מאד גדול
לא צריך להתייסר
פשוט לפעול בלי לחשוב
היא לא חשבה יותר מדי בשביל לרצות אותך
כך גם אתה
לא צריך לחשוב כדי לא לרצות
פשוט לך
אם תרצה
תחזור
ואם היא לא תרצה
תדע.
אני
חמודה
"שרק ככה אנחנו מרגישים חיים באמת" המשפט הזה שמסיים את המאמר הוא טעות!
הנכון הוא – "רק ככה האגו שלנו מרגיש חי באמת…"
אנחנו חיים כל הזמן בלי הפסקה כל רע ורגע. עכשו ועכשו וגם עכשו.
כל מחשבה היא נסיון של האגו לפרוץ ולהשתלט עלינו, הוא רוצה לנשום לחיות, אבל זו טעות ענקית להזדהות איתו. הוא נפרד מאיתנו ושיעשה מה שהוא רוצה. ברגע שנפסיק לחשוב ולנסות להרגיש ורק נהיה כמו פרח שצומח לו שם בחוץ ולא מתלבט אם טוב לו או רע לו, אם הוא מרגיש או לא, הוא פשוט נוכח, אז נהיה במלואנו. 'וזה משמעות חיים באמת'.
לכי תזדייני
בריה ,
ברגע שמפסיקים לחשוב מפסיקים בהכל.
יפה ואמיתי.
אבוי,כמה חיים עם הספק הזה
רק כדי לא להיות לבד
או כל מיני סיבות אחרות.
האמת מנצחת.
תמיד !
כנראה שהספק זה כל הסיפור
ניסן היקר…
קראתי את סיפורך וזה נראה בדיוק כמו מה שעבר עלי עכשיו…
רק שאני בצד השני …
שבועיים של שיכרון חושים סקס מטורף פיצה וסרט במיטה לא יכולים להתנתק אחד מהשני ישנים ביחד…
ו פ ת א ו ם
לא עונה לטלפונים , לא ל s.m.s
למחרת הוא רק אומר לי "חשבתי שתביני לבד.."
הרגשתי שמגיע לך יותר אבל אם את רוצה אפשר להפגש לסקס מדי פעם..
אמרתי שילך לחפש אולי בבורסה?
אולי תסביר לי אתה למה?
במדיניות האינסטנט של ימינו נשאלת בעצם השאלה מה אתם רוצים?
אשמח אם תגיב אלי..
שירי
הי שירה,
אין אנחנו ואתם, ככל הנראה הקשר היה חסר, במיוחד לאור העובדה שלא ראית את המתרחש אצלו.
זה קורה לרובינו בצורה כזו או אחרת,
הכול "מושלם", אבל בכל זאת משהו חסר, או שייש משהו שמפריע לנו,
אפילו משהו קטן אשר אנו מעדיפים לא להעלות על פני השטח, דווקא מכיוון שמבחינתינו הוא ניראה דבר פעוט, אך זה בעצם זהו הדבר שעוצר מאיתנו להמשיך ולממש את הקשר ולהעביר אותו לרמה הבאה.
לעיתים זה גם שאלה של תזמון, הכול יכול להיות מעולה, אבל דווקא משום מה בתקופת הזמן הנוכחית זה לא מתיישב כמו שצריך ולא חשובה מהי הסיבה, כמו שאומרים "במקום אחר בזמן אחר", התוצאה יכלה להיות שונה לחלוטין.
לך תדע אולי בעוד שנה מהיום תבין שדווקא הקשר הזה שהיום וויתרת עליו הוא הקשר שכעת כן מתאים לך כמו כפפה, אך אולי זה יהיה מאוחר מדי בשבילה ואולי לא, אין לדעת.
הצער על הדברים שלא עשית הוא גדול יותר מהצער על הדברים שכן ביצעת(לפחות במה שקשור לתחום הרגשי), המצב שלך הוא מצב קיים וכל נסיון להתעלם ממנו רק יסבך אותך עם עצמך ובסופו של דבר היה מקרין גם על הקשר שלכם.
לכן אני מאחל לך הצלחה בהמשך דרכך,
העולם הוא מקום מוזר,
ותמיד ישנו איזשהו טוויסט שעליו לא חשבת שיכול
לשנות את חייך, וזה מה שנחמד.
אני מאחל לך שהעולם ישלח לך טוויס כזה שימלא
לך נדבך נוסף בנשמתך.
תודה רבה
ניסן,
לפני 30 שנה חוויתי את התחושות שלך, משהו קטן ריחף לו והפריע ומצד שני הרבה לא. ולכן התפשרתי והמשכתי לתת לזה צ'אנס.
התחתנתי איתו והיום לאחר 30 שנה אני חושבת שעשיתי את הצעד
החכם ביותר שלי.
למה אני כותבת את זה? כדי שתדע שלא הכל מושלם.. אף פעם.
ואם לומדים לעקוף את הדברים הקטנים האלה שמפריעים
ולומדים להתמקד בדברים הטובים, אפשר לחיות עם המון אושר וסיפוק.
כי כמה שזה בנלי
גם במערכות יחסים צריך לראות את החצי המלאה של הכוס.
ניסן, זה אפילו לא משנה אם "צדקת" או לא, עם הספק הזה והפרידה. בדברים האלה אין צדק, ALL IN LOVE IS FAIR, היה מי שאמר, והלב, כידוע, שריר לא רצוני. וזה לא שאתה צריך להציג סיבה מוצדקת לפרידה, אלא שהיית זקוק ליותר סיבה בשביל להישאר, ולא אחת שקבילה בבית דין בננות לענייני הלב, אלא אחת שלא משאירה לך ברירה. והשאלה האם נמצא אהבה, חוזרת שוב אליו – אם יש לב פתוח ויש נכונות, זוג עיניים אחרות, כחולות או שלא, יאותתו לך בערפל ולב אחר ימצא את לבך. ובינתיים אין טעם להרגיש אשמה, אשמה זה TURNOFF…
הפסקת לכתוב?
אני בבלוק…. סתם כן עד להודעה חדשה.
מי שואלת ?
ניסן, למה אתה עונה לכולם חוץ ממני? אתה מסנן אותי?:)
עונה, עונה….
באמת.. תשובה מספקת… תודה ….
מה השאלה ?
סתם, רציתי לדעת אם יש במאמר שלך משהו אמיתי..
מפריע לך שאני כותבת כאן?
אתה כותב לא רע. התרשמתי