קשה להאמין אבל זה נכון. את קיומנו אנו חוות לאותם יצורים משונים שחתיכות מתכת פלוס מנוע גורמות להם לרטוט באמת

אז איפה הן?


בחור מספר 1: “אחייי, קלוט את המכונית הזאת”.
בחור 2: “וואי וואי, עזוב אותך מהמכונית, ס’תכל על הבחורה”. שניהם פונים אלי משל הייתי כבשה בין זאבים.
בחור 1: “עזוב ת’בחורה, ס’תכל על האוטו. עם כזה רכב אני מביא לך עשר בחורות כאלו”.

קשה להאמין אבל זה נכון. את קיומנו אנו חוות לאותם יצורים משונים שחתיכות מתכת פלוס מנוע גורמות להם לרטוט באמת. אלוהים לקחה מצלע האדם ובראה אישה ולכן לנצח נשאר חסידות של האדם. אבל בכל זאת נראה כאילו משהו השתנה כאן בזמן האחרון. הפמיניזם חזר. לא, לא הפמיניזם המוכר והטוב שבו מפגינים למען זכויות האישה ונלחמים בהטרדה המינית, תעשו כבוד לפמיניזם ישראלי 2005.
מוצאי שבת. יניב מתקשר בתחנונים שאגיע אליו לדירה. דפקתי פול גז והייתי אצלו תוך 30 דקות (היי, אם הייתי פיצה, אפילו לא היו מחזירים אותי). הייתי כל כך גאה בעצמי. איזה בחורה מגניבה,שזורמת. בסיגריה שאחרי, החלטתי שאני הולכת כי יניב היה צריך לעבוד למחרת. וכמה שניסתי לשחק אותה בנונשלנט זה לא הלך לי.
“אז אני זזה”, הדלקתי עוד סיגריה ולבשתי את התחתונים. יניב ליטף אותי מאחור קלות, “היה ממש כיף. מתי מתראים שוב?” הנה, קיבלתי הזדמנות. זה הרגע להוכיח לו שאני החזקה, “נדבר כבר”.
מבפנים צעקתי, “אני רוצה להיות האמא של הילדים המחוצ’קנים שלך”, אבל דממתי. גם יניב דמם, “טוב”.
טוב??? טוב???
יצאתי מהבית, עדיין מפגינה קור רוח מרשים.
כוס אמק, מה זה היה עכשיו? מה זה הצורך הזה להפגין עליונות? רציתי חיבוק, רציתי כפיות, רציתי שוקו על הבוקר. אבל מתישהו אומץ ונשיות הפכו לסיליקון בשדיים. עוצמה ויציבות התבלבלו לגמרי עם תחת מוצק מידי ומושתל, רוך נשי נהיה בושה ובמקומו קיבלנו קריאות הידד לבוטוקס.
נראה שככל שדברים משתנים חיצונית, משתנים דברים גם רגשית, פנימית.
אנו מסירות מעצמנו בהתלהבות פריטי לבוש, ויחד עם זאת מקלפות מאתנו גם את הרגישות, האמפתיה והסולידריות. מה קרה לנשים של פעם? נכון, היה להן שפם והסרת שיער בלייזר היה פחות נפוץ, אבל למען השם, היינו נשים. היו לנו רגשות, לא פחדנו לדרוש. היו תנאי קבלה, סעיפים ותתי סעיפים.
“קדימה אחותי”, מתחשק לי להריע בקול תרו תרועה,”קחי את המכנס הנמוך, צאי למרפסת ותשרפי אותו !Girl power“. נכון, זה לא ממש כמו לשרוף חזייה, אבל שמעתי שהגזרה הגבוהה חוזרת.

תגובות

  1. כתיבה משעשעת,אבל הנושא מאוד כאוב.
    באמת חבל שככה הדברים נראים היום…

    • מה שהפמיניזם עשה לנו,
      הפכנו לווגינות מהלכות,
      אין כבוד ואין ערך,
      הכל ניתן להשיג ובזול,
      בת ישראל חיזרי הביתה,
      לבית היהודי ואולי נחזיר עטרה ליושנה…..

  2. כואב.
    ומה, לא היה מצב להישאר איתו בכפיות? אולי גם הוא בסך הכל רוצה אותו הדבר?
    שווה לנסות, לא?

  3. צחקתי. אהבתי.

  4. במצב הזה אשמות רק נשים. מרגילות את הגברים לא להתאמץ בישביל לזכות באהבתן. וגברים אינם מעריכים מה שבא להם בקלות.
    באמת מה קרה לנשים היום?

    • מטעיות לומדים..

    • אלמוני

      שטויות במיץ. (ואני מגיבה ל-א)
      מה זה לאן נעלמו הנשים האלה.
      מאז ומתמיד היו נשים “חזקות וחסרות רגשות” כפי שמתארת מיכל. זה לא ש”הפכנו” להיות כאלה. מאז ומתמיד היו נשים שניהלו גברים, ניהלו רומנים, שכבו עם גברים אין ספור.
      אנחנו לא המצאנו שומדבר!

  5. פמיניסטית

    הגיע הזמן שבאמת נתחיל לקחת את עצמנו ברצינות!!!!!
    הפכנו לבדיחה!!!!!!!!!!!!!!1

  6. עצוב, אבל נכון.
    חבל.

  7. אני מאוד מבינה ומאוד מזדהה.
    מיכל לויתן באשר מי שהיא מבטאת יפה מאוד בכתב את מה
    שכולנו
    עושות,חושבות ומרגישות.
    השלה הגדולה היא באמת איפה הן?? ?

  8. אלמוני

    מזכיר את “מדריך הטרמפיסט לגלקסיה”, שם מתברר שהעכברים הם אלו שעשו ניסויים בבני אדם.

    כי מה בעצם יש כאן? סתם סיפור סטנדרטי על מישהי שהחבר שלה מתייחס אליה כאל שקית אשפה, ולא מוכנה להודות שזה בדיוק מה שגורם לה להימשך אליו כל כך.

    אז במקום להודות, היא המציאה סיפור מתוחכם, כאילו בעצם הכל בשליטתה, והיא זו שגרמה למערכת היחסים להראות כך.

    אין חדש תחת השמש. חבל.

    • פשוט לא …
      כנראה שכתבת את זה מהסקת מסקנות שגויות.
      במידה והייתי חודר לעמוק של העניין, מה שלא עשית , היית מצליח להבין את השוני בין הצעירות של היום לפעם שאז היה ברור כשמש כי הגבר שולט ואילו היום הנשים נכנסו חזק ( הייתי אומר באמ אמ שלנו .. אבל לא מתאים) , קריירסטיות מופלאות , עובדות נחרצות וכל זאת עם פוטנצאיל אדיר של אמהות נפלאות .
      מנסות הן להראות כי הן השולטות ולהסתיר את תחושותיהן תוך משחק מעולה של “קוליות” , שבמידה והיו שחקניות התאטרון של היום היה במקום אחר בהחלט .
      ומדוע זה הפך לכך? בגלל הגברים , רובם לפחות , ואני לא נכלל בקבוצה הזאת , ואתה ?
      נראה לי שכן .

  9. טוב, כמה כאוב ככה מוכר. אפשר היה להגיד, שמה זה שווה, להישאר עם ההגנות והמשחקים ובלי הכפיות? ובאותה מידה, בשביל מה לחשוף את הנשמה, כדי להישאר שוב באחד אפס לרעתך? משחק הפוקר הזה שבין המינים, נשמע מקום מחורבן להיות בו, מתחשק לשבור את הכלים ולא משחקים. אבל אי אפשר להתעלם מהזירה שבה אנחנו מתנהלים. אבל מי יוצר את הכללים האלה, או מאפשר אותם בהסכמה שבשתיקה, אם לא אנחנו?

    • קורט מלח

      מנסיוני למדתי שהכי טוב: לאט ומעט
      ומי שבאמת רציני ורוצה יחכה וילך בקצב שלך,
      הרבה יותר מעניין לשני הצדדים כשיש אתגר בלתי מושג

  10. ויטל סיני

    מאמר שמשקף את המציאות לצערי ….הפמניזם עוד לא אמר הכול ועדיין ישנם גברים טובים אי שם…. לא להתייאש.
    גברים שבאותה מידת הרגישות שלך ישתוקקו לאהבה אמיתית וכנה…
    אולי אני חי בסרט אבל אני כותב גם את התסריט…

הגיבי

כתובת הדואר האלקטרוני לא תפורסם Required fields are marked *