אחוות הטבעת

באמת שאני לא אדם נקמן או חם מזג (טוב אולי קצת קצרת רוח), אבל כשזה מגיע לעניין האקסיות כולי נושפת קיטור ומלאת רוח במפרשים. למה לכל הרוחות, בוחרת לה אקסית יקרה להתקשר או לחלופין לשלוח מכתב בכתב יד (כן כן) ללשעבר היקר לו שברה את הלב לחתיכות קטנות? למה? בשביל להרוס לו כל סיכוי קטן לשכוח אותה?

כשאני חושבת על זה, ככה אחרי דקת כנות עם עצמי, אני מניחה שגם אני עשיתי את זה, בצעירותי, כשלא הייתי מודעת ליכולת המעיכה והקיפול שלי ללב הגברבר שהפך להיות לשעבר שלי. היום אני כבר לא בודקת גבולות, אני נותנת להם לנוח על משכבם בשלום – הם היו שלי, השתמשתי, שיחקתי וזרקתי (למה להיות גועליים- עזבתי לאנחות) עכשיו שהאחרות יהנו מהשאריות. למה לעשות הופעות אורח?

ככלל, מעמד האקסית מאוד משמעותי, ומציק. משום מה, גם אם הגבר מודע לחסרונותיה של הקודמת הוא עדיין עורג ליתרונות העבר שלה, שפתאום עלו מהאוב. אז כשההיא מפציעה בתזכורת חיה, כמו רייצ’ל בחתונה של רוס ואמילי או כמו עורב שבא להריח את הפגר, אותו גבר נבגד ופגוע מפתח רגשות מעורבים ועובר סדרת בלבלות שלא מביישת ילדה בת 13 בצרפתית הראשונה שלה.

בנים, זה נגמר! אין צורך לחפש שאלות בלי מענה או להתאמץ. עזבו, שימרו את תאי המוח שלכם לרעיון מקורי למתנת פיצוי על ההתנהגות הילדותית שלכם בזמן שהתלבטתם בגלל המנוחה.

למה אני חופרת בנושא הנדוש הזה, או בלשונה של סבתא שלי היקרה: כלפי מה אני במונולוג זועם??

בדיוק בגלל זה, שעד שאני פוגשת גבר מיוחד וממש לא נורמלי, כי הוא רגיש ומוכשר ומבין ונוגע, הוא גם חולה במחלה הממארת מכל- מחלת הבוגדת הנוטשת.

אז ככה: הדברים זרמו יפה ובאופן לא מפתיע הצליחו להכניס אותי לחרדת זוגיות ולפחד רגשות מטורף. אז כמובן שבמקום לשלוף אותי מהאטק המטורף שנכנסתי אליו, טבעתי ליגון האקסית שהחליטה להיות פואטית ויצירתית ולשלוח מכתב לאותו אחד בו בחרתי להפיג את הלב התוקפני שלי.

בתוך הפנטזיות והניצוצות פתאום ניצי רוע פרצו מבית החזה והגרון שלי. ואני כל מה שהתחשק לי לעשות, זה לשלוח לה את הקוקו שלו בדואר רשום יחד עם חותמת המבטיחה לה מקום שמור בבית הקברות הקרוב למקום מגוריה.

בכלל, עניין האקסית הופך את הגבר בחייך לרגיש ופגיע. מה שפעם היה אולי רצוי, אבל כשזה נוגע לבחורה אחרת, אני הרבה פחות רחומה.
כבר אין לי מה להגיד בנושא. אני אם היו בוגדים בי, משקרים לי ונוטשים אותי ברגע הכי קריטי, מבולבלת לא הייתי אבל יצירתית בטוח. מאיזורי הרבייה הייתי משלשלת אותו מהפסל של אטלס באמצע השדרה החמישית בניו-יורק- ככה אם כבר הוא חושב שלקח את העולם בשתי ידיים שיראה איך הוא נראה מגב ברונזה לוהט במרכז השופינג העולמי. אחר כך, כשהייתי נרגעת קצת אולי הייתי תורמת את האיברים שלו. למה שלא יצא מזה משהו חיובי?

אבל הוא לא. הוא עוד מתלבט. והמחלה הזו שתקפה אותו בדיוק כמו כל מחלה ממארת אחרת מתפשטת בכל הגוף ומביאה את עצמה ככה, בלי הזמנה אבל עם רמזים מתרימים. זה מתחיל עם קצת כאבי ראש, מתפתח לכאבי לב ובסוף שקיעה בהזיות (”כמה היה טוב” או ”כמה היא מדהימה”) והתרופה? לא ידועה.
ובינך לבינך את תוהה אם ההשפעה של האקסית קבועה לנצח בליבו של הגבר או שמא מעמדה יוטל בספק לכשתכבשי את חייו בסערה.

אז אני אומרת, למה להשקיע כל כך הרבה כסף במחקר של מחלות בלי להתייחס לאחת המחלות הקשות של האנושות? או כמו שאמר פעם איש חכם: צריך לטפל בבעיה לא בסימפטום. למה להתעלם ממחלה קשה שאולי אפילו גורמת למחלות אחרות? למה הבורות הזו? כמה נשים צריכות ללכת שבורות לב ומלאות ייאוש בגלל מגפת הבוגדת הנוטשת?

כבר מחר אני הולכת לחפש מכון מחקר שיקח את הצעת המחקר שלי בשתי ידיים ויזכה את עצמו בפרס מדעי חשוב ואותנו בקצת שקט, אולי במעט זוגיות שקטה ונטולת לשעבריות. ואז את מי יזכרו? את מי שהמציא את הפניצילין או אותי?

זיכרו בנות: פעם בוגדת תמיד נזכרת. עם זו שעזבה את הגבר שלך ככה בלי יותר מדי סערות כדאי לברר אולי היא יודעת משהו שאת עוד לא. אבל היא לא המסוכנת. היא אמנם שברה לו את הלב והשאירה אותו פגוע, אבל לעומת הבוגדת הנוטשת היא ממש מתנה לרווקה המתוסכלת. לעומת זאת האקסית שהעיזה לעזוב את הפוטנציאלי ועוד לבגוד בו תיזכר לעד כפאם פאטאל אלמותית ולנצח יוזכר שמה בנימת פליאה ואף הערצה.
ואני שואלת אומה יקרה: האם לא הגיע הזמן להתאחד ולהפסיק עם הפילוג הזה? האם לא הגיע הזמן למגר את מגפה שגורמת לאחיותינו לעוגמת נפש ולהצטערויות רבות? אני בעד גיבוש אסטרטגיית נטישה אחידה ומרוככת. עזבו בגידות ושברוני לב.
הרבה פחות כואב להגיד: זה לא אתה, זה אני. אין צורך לפצוח במונולוג מלא מניעים ואגדות. ככה, זבנג וגמרנו. כן ועוד משהו שהיה צריך להיכנס לעשרת הדיברות לזוגיות מפורקת: אין, אבל אין לשמור על קשר עם הננטש! בשום מצב, מחיר, געגוע או חרמנות. יש לעזוב את הקורבן המדמם חבוש ומסומם, על מנת למנוע חקיקת זכרונות רעים במוחו.

תגובות

  1. לא יודע…
    אני שותה כרגע קולה, לא יין, ואני די עירני (יחסית, יחסית).. אני מנסה להבין את המאמר שכתבת ולא מצליח..
    אולי תוכלי לאמר מה העניין? את לא רוצה שהאקסית תפריע לך יותר? תופיעי בביתי עם סכין שאוורמה ביד – ואני מניח שהיא תבין את הרמז…

    אם מישהו יוכל להסביר לי קצת יותר על המאמר – בכיף. הלינק של הכתובת אימייל שלי פועל…

    חץ

    • הבננה הסודית

      אני רואה שהבנת יופי

    • אנונימוס2

      חץ יקר
      בשביל חץ ניתן לאמר שאתה לא ממש חד. דימוי הסכין והשווארמה אמנם יצירתי אבל לא ממש בשבילי, הייתי מעדיפה להוציא אנרגיות בדרכים אחרות ומפותחות קצת יותר.
      ואולי בשביל להבין, אני יכולה רק לאחל לך: בקרוב אצלך!

    • שורה תחתונה, צריך להתנתק!!!!!
      קשה. קשה מאוד לעזור מצב מוכר ונוח, בריא ככל שלא יהיה, אבל לא טוב, לא טוב.
      אולי אם יגיע האחר שיעשה משהו דומה, אז נחשוב על זה ברצינות.

    • ואני חשבתי שאני המטומטמת היחידה!
      לא הבנתי מה רצתה לומר המשוררת…!

  2. ערס פואטי

    כתבה מהתחת. האם חייבים לנמק? לא בטוח.

    • פעיל תנזים בועל אווזים

      אני אפילו לא אכביר מלים.
      הערס צודק

      ד”א –
      את פתטית , ואני לא רוצה אותך כשותפה למיטה.
      וזה לא משו שהרבה שומעות ממני.
      (לא הערס , זותי שכתבה את המאמר , אני סטרייט , תודה , שלום.)

      *פעיל תנזים מהר גריזים*
      סטרייט , תודה , שלום.

  3. מריה שרייבר

    מצטערת אבל לא יצא לי להכיר או לשמוע על בחורות שבוגדות רק על גברים משום מה.
    בכל אופן, אנשים שבוגדים חוזרים ללשעבר שלהם בדרך כלל בגלל ייסורי המצפון ולסגור קצוות, כי ההימלטות המהירה בעקבות הבגידה השאירה שם הרבה סימני שאלה.
    במקומך הייתי תופסת מרחק ונותנת לו את הספייס שהוא זקוק לו. אם הוא אוהב אותך, כמו שאומרים, הוא יחזור.

    • אני חושב שפיספסת את הנקודה. העניין החשוב הוא לא אם האקסית בגדה או לא (ודרך אגב, אני דוקא כן מכיר סיפורים כאלה גם מהצד הנשי…), אלא זה שהיא חוזרת ומפריעה מחדש, ובזה, מה לעשות, אני מסכים עם הכותבת בפה מלא (למרות שאני מדבר מהצד השני של המתרס….)

  4. מורנגה

    למען האמת, רב האקסים שלי ואני נשארנו בקשר קרוב אבל הבעיה מתחילה כשאת בצד השני.
    בתור האקסית המיתולוגית עד היום חברות חדשות נועצות בי מבטים שלא היו מביישים את ג’ק המרטש. אבל, ברגע שאת מוצאת את אותו האחד שייחלת לו, פתאם נושא האקסית מתחיל להוות בעייה. עד כמה הוא אהב אותה בעצם? אותי הוא אוהב יותר? ועוד מאה שאלות שלא תשאלי מפאת כבודך . בסופו של דבר, תמיד נוח להגיד ש’אין לי בעיה להישאר חברה קרובה של האקסים שלי כל עוד לחברים הבאים אין אקסיות משלהם’ . אבל אם כבר חיפשנו פיתרון גלובאלי:
    בתור החברה החדשה אין ברירה אלא להפוך מיודדת עם האקסית המיתולוגית (כי רק ככה היא לא תהווה איום…) .

  5. קלימרו

    כתבה גרועה לאללה .
    מה הקשר למכוני מחקר ודברים בלתי מובנים , יש רק
    שתי אופציות אפשריות :
    1. הגבר טמבל גמור (שחוזר לאחת שבגדה בו) , ואת לא ממש מעניינת אותו.
    2. את משעממת אותו מאוד , והוא רק קצת טמבל (שחוזר לאחת שבגדה בו
    בשביל לברוח ממך).
    לפי המאמר , האפשרות השניה היא היותר ראלית.

  6. את שוכחת עובדה מאוד חשובה והיא שידך על העליונה, והוא איתך עכשיו.
    והיא, סה”כ רוצה אולי לכפר על עוונותיה, לצאת בסדר, להחזיר את היחסים איתו לאיזשהו מצב שתוכל להרגיש קצת יותר בסדר עם עצמה. היא לא מאיימת עלייך. היא מקנאה בך. את הרווחת מהטיפשות שלה.
    תהיי פחות לוחמנית, זה רק יעשה לך טוב.

  7. לכלוכית

    לא רוצה להעליב או לפגוע…
    אבל הכתבה ממש לא משהו,
    די משמימה אפילו.
    חבל.

  8. I would talk to your boyfriend and her seperatly and tell them how much this ongoing relationship is interfering in your new connection. and be very firm you need it to stop

  9. בלונדה

    לא הבנתי הכל …
    אבל דבר אחד נכון….”אסור בשום פנים ואופן להינע ולחזור כל פעם מחד לאותו אקס”…
    אותו אחד שרק פגע בך, עיצבן אותך איןם ספור פעמים, ושהביא את החברה החדשה שלו אליך …כדי שתכירו …
    אבל יש מצבים שזה לא בר שליטה…
    כל אחד עושה טעויות…הרי גם הוא חוזר לאותה אחת..שאיי שם בעבר..הוא זרק/נזרק על ידה…
    אז מה זה אומר עליו ?

  10. רוני, well done…..
    מי שלא מבין…. יבין כשיגדל!!

  11. זה די ממרמר, אני משערת, לקרוא תגובות לא כל כך אוהדות, אז סליחה מראש…
    אבל הבעייה המרכזית זיא שעירית לינור ביססה את כל הקריירה שלה על המחקר שנדון כאן. ואף טבעה את המושג האקסית המיתולוגית וכל הקשקוש הזה.
    זה בקשר לכתיבה.
    והחיים, לעומת זאת, הרבה פחות אינסטרומנטליים. מאחורי כל אקס, בדיוק כמו מאורי כל איקס, מסתתרים גבר או אישה, יחסים שלמים, עולם שלם.
    קצת נמאס מהנימה הטכנוקרטית שעולה מהכתבות כאן בזמן האחרון.
    הגיע הזמן לטרוף מחדש את הקלפים

  12. סתם אישה

    שירלי מה לעזאזל קורה כאן? קודם הסינדרלה המטופשת הזאת ועכשיו אחוות הטבעת, שיאומן או לא מטופשת אפילו עוד יותר? מה יהיה, מה בחורה אינטיליגנטית צריכה לעשות כדי לקרוא מאמר רהוט ומעניין.

  13. שפרה הצולעת

    בנות, רדו מהבחורה המסכנה שזאת הכתבה הראשונה שלה פה.
    היא בטח קוראת את התגובות עכשיו ובא לה למות. נכון, כתבה לא משהו, אבל לא צריך להיסחף לאלימות.

  14. על הפנים ! אחרי הרבה זמן שלא ביקרתי באתר גיליתי שלא הפסדתי שום דבר.
    מה זה הדבר הזה ? ניסיון כושל להשמע מתוכחמים ? זה ממש לא הצליח.
    סרבול של מילים וגיבוב לא מובן.

    למה התכוון “המשורר” ?!?!?

  15. אריאלה

    כל כך קל לשכוח שמאחורי השם של כותבת המאמר עומדת בחורה, שממש ברגעים אלה קוראת את התגובות המתלהמות ונעלבת.

    כי הכי קל לבוא, כשאת מוסתרת מאחורי ניק, ולהגיד – זה? חרא!

    טוב נו, אופי אנושי מישהו אמר?

  16. האביר על הסוס הלבן

    מבין אוסף המילים הנכבד שנשפך שם למעלה על ידי הכותבת, הצלחתי להבין (אני מקווה) את הפואנטה.
    אבל בכל זאת אני חולק עליך, רוני, בכמה נקודות:
    א. לא צריך שתהיה בוגדת – מספיק שתהיה “רק” נוטשת בשביל שאתה (הננטש) תעבור את התופעות שתיארת כשהיא פתאום מתקשרת (נגיד, בשתים עשרה בלילה…) או שולחת מכתב או SMS
    ב. ו כ מ ו ב ן שזה עובד גם על בני המין השני – נוטש שהופך לאקס מיתולוגי שבוחר לחזור ולנקר בחייה של הננטשת – אתן הבננות לא חסינות מפני בלבלות – להפך!

    אבל יפה שהפנמתן את הענין הזה, שגם לנו הגברים יש רגשות, שגורמים לנו להתבלבל, לא לדעת מה אנחנו רוצים בדיוק עכשיו, להיות קצת קהים ולא משקיעים ובעיקר – להעיף אותך (בתירוץ של “זה לא את זה אני” …). בגלל הבלבלה כמובן ולא בגלל הנוטשת 🙂

    אביר

  17. אריאל

    אני רואה אנשים קטנים, ביקורת בונה? בונה בערך כמו מחבל מתאבד במטוס הצולל לעבר מטרתו.
    את הפואנטה לא הבנתם, העלתם את בורותכם על הכתב, דוגמה לביקורת בונה (לידיעת המלעיזים) : סייג לחכמה שתיקה.

    רוני:
    Lets hate her!
    (Gilda)

  18. רוני, אני מבינה לחלוטין על מה מדברת.
    אין מה לעשות – זה הטבע האנושי, אנחנו תמיד נרצה את אותו אחד שלא ירצה אותנו ושבגד בנו ושעשה לנו רע. למה? הצורך להשיג, האתגר, התחושה הטובה הזו.
    למזלי נגמלתי מזה ואני מחפשת מערכת יחסים בריאה.
    טיפ בחינם – תבדקי לפני כמה זמן הם נפרדו,תקשיבי יותר טוב לאיך שהוא מדבר עליה בלי לשמוע את הקולות המפחידים שלך, ותתני כבוד. לעצמך!
    לא טוב לך? תסמכי על האינטאיציה שלך, קומי ותלכי. תעשי את הדבר הנכון בשביל עצמך.
    בהצלחה.

  19. לדעתי כל המאמר הזה, הוא בכלל פאראפרזה על השיר “אריק”,
    אלא שבמקרה הזה זו “אריקה”(?)

    “ואם את כבר עלי
    אז למה הוא עלינו
    מדוע הוא עולנו
    מה כבר עשינו רע?”

    קשקשת ברשת, כשאין לכם מה לכתוב – פשוט אל!

  20. יונתן ילון

    על אף שאני חושש שהמאמר מסורבל במקצת לדעתי, אני רוצה להביע את מחאתי על ה”עליהום” שנעשה על הכותבת. בסך הכל השקיעה וכתבה מאמר, שמן הסתם נוגע לכמה אנשים, ורצתה לשמוע מה חושבים על הנושא. קצת כבוד. למה ישר באלימות, אין לנו במדינה הזאת מספיק?
    ולגבי המאמר, למרות שלרוב נשארת איזושהי נוסטלגיה לאקסיות, אני חושב שאסור להעיר אותה מתרדמתה.

    • מאמר ראשון שלה? מזל טוב, אבל לפחות שתכתוב בעברית נורמלית – שתיקח דוגמאות משאר הכותבות…
      נקווה שהיא תשתפר להבא..
      רוני – אל תיקחי את זה קשה מדי…

  21. ברצוני קודם כל לברך את רוני על המאמר (?) הנכון הזה. לא יודעת למה השאר כ”כ תוהים וחריפים, אבל אני הבנתי אותו ו’למה התכוון המשורר’. בכל אופן רציתי לומר שאם חושבים על זה, רוני חביבתי, אפשר לנצל את היותנו א ק ס י ו ת ומדיי פעם להחזיר לעצמנו את הכח שיש לנו, ו/או להחזיר את מבוקשנו לאחר שאולי שינינו את דעתנו. את מבינה, כמו שאמרה לי חברה פעם: אמנם אנחנו לא אוהבות את החוסר החלטיות של הבנים (בנים בנים בנים) אבל לנו
    ה נ ש י ם תמיד מותר לשנות את דעתינו, ואם החלטנו שאנו רוצות אותו חזרה, אז ק-ד-י-מ-ה !
    חזק ואמץ, המשיכי….

  22. סקרנית

    אני תוהה… היחסים ביניכם כ”כ רעועים עד כדי כתבה שלמה בבננות?
    מתי היא עזבה המיתולוגית? – שכן, מנסיון, עד כמה שהקלישאה חבוטה – הזמן אכן משחק תפקיד חשוב בעניין. ומתי נשלח מכתב (בכתב ידה אמרת?? ?)
    כל זה חמור. אך אל יאוש, אחות. לפני שאת פונה אל מכוני המחקר, אני פה. ותאמיני לי שהגיע הזמן שאתחיל לדרוש תשלום…

    • יקרים
      אל תטרידו את עצמכם בתהיות קיומיות לגבי מערכות היחסים שלי, תנו ביקורת בונה שתוכלו בפעם הבאה להיות קצת פחות בוטים.

      • שפרה הצולעת

        גם לי היו פה רגעי שפל שבגללם בכיתי, ולאחר מכן התרוממויות.
        במובן הנפשי, פליז, לאן את חותרת?
        בסוף קולטים שזה בסך הכל אתר, ושלא כל החברים שלך (או יותר גרוע – אויבים שלך שפעם עבדו אתך) רואים מה כתבו עלייך.

  23. אחת שיודעת

    אם הוא עדיין מתבלבל בגללה, ולא משנה כמה זמן עבר – כנראה שהוא עוד אוהב אותה ואולי פשוט כדאי לך……. לטובתך……

    לוותר!

  24. cookielida

    אני אגיב מנקודת הראות הגברית: זרקתי, וחשבתי הרבה פעמים: להתקשר או לא?? אז, בננות, אני *לא* התקשרתי ולא מתכוון..האקסיות שלי לא שמעו עלי יום אחרי שאני חתכתי מהן..המלצה חמה – אל תשמרו על קשר, אם לא חייבים..חבל..ממש חבל!

  25. זהבית

    מה הפלסף הזה?

    כולנו נוטשים וננטשים

    נגבי הדמעות ותתחילי לראות…..

  26. בחייכם אנשים!!!
    כולכם, שמגיבים בכזו רשעות פשוט לא מבינים!!
    אתם לא יכולים, פשוט לא יכולים לשפוט אדם, עד שהייתם במקומו (או במקומה כמובן)!
    רוני.. אמנם כתבה ראשונה, אבל יודעת על מה מדברת.

    המצב מוכר לי, גם אני נמצאת באותו מקום בדיוק.
    האקסית המיתולוגית.. פשוט להרוג אותה! מילא מכתב, היא מתקשרת, ובוכה, ומבקשת לחזור, ובעיקר.. רוצה להשאר בקשר. אנחנו ביחד כבר 10 חודשים, ואוהבים מאוד.
    אבל כל פעם שהיא מתקשרת, ומצחילה שוב עם הסיפור של “בוא נחזור, אני עדיין אוהבת אותך..” הוא באמת מתחיל להתבלבל ובטח שזה משפיע עליו!
    אם היא בגדה.. זו אשמתה, שלא תנסה להחזיר מה שלא שלה..
    אני מבינה אותך רוני, עומדת במאבק לצידך!

  27. ברותמיאל (או סתם מלכה)

    מה הקשר לאחוות הטבעת?

  28. רחמיי עליך , מישהו תופס אותך מהדגדגן, תמשיכי לחיות ועיזבי את האקס שלך . בסוף תמצאי גבר לתפארת, והוא בטח כבר מצא לו טובה יותר.

  29. יעלת חן

    רוני, את פתאטית אבל כבר אמרו את זה, את מגוחכת, אבל כבר הבהירו לך את זה. מה נשאר? שתתנדפי.

  30. מקורבת מה- Big Apple

    אחותי, מה עניינים איתך? נא להזדכות במהרה ואני חוזרת שוב ב-מ-ה-ר-ה על הסרט הלא מוצלח במיוחד שהכנסת את עצמך אליו במיומנות ראויה לציון. כולנו מכירות את חבילת האקס/ית המיתולוגים ולכן בהחלט נסכים פה אחד כי ה”לא נעים”הזה דווקא אכן מרגיש נורא… אולם אנא, ולמען המין הנשי הגאה (עד מאוד) אל תערבבי שמחה בשמחה .יקירתי,אומנם לא נעים לומר אבל הכנות היא לעיתים שם המשחק – הוא לא רצה / רוצה / ירצה ,עם ובלי קשר לחבילה / לסרט / לשריטה עליהם יש לו בעלות עצמי Believe me babe… אין על מה לדבר!

  31. רוני יקרה שלי, עם יד על הלב, את לא חושבת שזה הפיתרון הקל, הזמין והנח ביותר שנשאר לנו לאחר שהנוכחי הטיח אותנו והשליך אותנו לכלבים?? בעצם אם נסתכל על זה בעין בלתי מזויינת נוכל לומר שהאקס עונה לנו על רוב צרכינו בעת משבר הפרידה. הוא זמין (בד”כ), הוא מכיר אותנו, כבר עשינו את זה איתו אז את כל שלב קריאת הוראות ההכנה מיותר וניתן לדילוג וחוץ מזה לא יקרה כלום אם נטעה ונקרא לו בשמו של החבר שזרק אותנו אתמול בערב, הרי אנחנו לא ממש זוג זה מעין תחום אפור. אז אם לסכם אני מאוד בעד הסידור הזה, אני ממליצה בחום לכל קוראות המדור. החסרון היחיד של הקומבינה הזו הוא שבאיזשהו שלב מתעוררות השאלות כמו”אז למה בעצם אנחנו כבר לא ביחד….”

  32. בנות אים כל הכבוד לחופש הביטויי , ניתן להשתמש בשפה יותר פיוטית ונקיה וחוץ מזה זה מאוד מאוד כואב אים תופשים אותנו משם.

  33. רוני יקרה,
    אני מבינה ללבך אע”פ שאודה ולא אבוש שעד היום אני הייתי האקסית, אך מעולם לא הזקתי ויתרה מכך, אפילו נתת לאקס כלים איך לשפר את עצמו בעבור הבחורה ה”חדשה” שאותה בחר לאהוב. אם כבר “אחוות בנות” אז למה לא לעזור זו לזו?
    בכל אופן, יש צדק בדבריך, פרידה לרוב צריכה להיות “זבנג וגמרנו” ואם האקסית אינה באה לשמש את מטרותיו של האקס להמשך חיים טובים יותר (שלא לדבר על אחת שבוגשת וחוזרת) אז ממילא אין ממה לחשוש, כי בינינו, אם היחסים נגמרים על הצד הטוב, אז אהבה גדולה לא היתה שם.. אבל, אם מדובר באקסית חולת נפש שממילא אין לה מה לעשות בזמנה הפנוי, היא לא מוצאת מחליף ובעיית האגו שלה גורמת לה לטרוף את החיה הפצועה (להלן: האקס) שוב ושוב.. יקירתי, כאן את כבר מחוייבת להפוף אותה לחברה קרובה ובכך לסקל לה את כל ההנאה שבעניין, תאמיני לי, באופן כזה את תמנעי ממנה את כל הכייף שבלמרר לך את החיים.
    בהצלחה!

הגיבי

כתובת הדואר האלקטרוני לא תפורסם Required fields are marked *