אחיותיי גיבורות התהילה

בת של בנים

תמיד הייתי בטוחה שאני 'בת של בנים'. הכוונה היא לשכנוע עמוק ואמיתי בזה שאני מסתדרת יותר טוב עם בני המין השני. יכול להיות שזה נובע מהעובדה שגדלתי במשפחה שהיה בה רוב טוסטסטרוני מוחץ ודי ברור למה הצד ההוא של המפה קסם יותר. היה להם חופש שלי לא היה: הם יכלו להיות ילדים רעים כאוות נפשם, לצייר גראפיטי בכל רחבי העיר ולזרוק ביצים בהופעות של אביב גפן, בזמן שאני לא.
בתיכון רוב החברות שלי היו בעצם חברים, אבל נראה לי ששם התחיל הדיסוננס. למדתי בכיתה שהיה בה רוב נשי: היו לנו שלושה גברי מחמד כאלה ושלושים ומשהו בנות. רק עכשיו אני מבינה שהעליצות הגדולה באותה תקופה נבעה מזה שהייתי מוקפת נשים. לא היינו צריכות לטרוח להתנהג יפה.
אחר כך צבא, והחברויות הקצרות והלוהטות האלה שנרקמות לזמן קצוב, בין שמירה לתורנות שירותים ומתפרקות אחר כך בלי כאב; מה שבכלל לא הפחית מעצמת החיבה או הרגשות.
באוניברסיטה התחלתי להפנים שאולי אני לא כל כך 'בת של בנים'. הכרתי שם את יולי, אחת הנשים המקסימות ביותר שזכיתי להכיר. הפכנו לחברות אחרי שההוא קיבל את הקיו ליציאה מחיי, והחבר שלה היה אי שם בסלאר או בפאמפאס. היה לנו המון זמן איכות לבלות ביחד, כששתינו התפנינו מעבודות הסטודנטיות שלנו (החל ממכירת מזון ברכבת ישראל וכלה בפיאסקו מהדהד כעוזרת בית, יאק), ולנצח אזכור את המשפט המופתי שהיא אמרה, בעודה מורחת לעצמה פרוסה בגבינה תשע אחוז. אני שאלתי למה היא לא שמה קצת זעתר ומלח, שיהיה יותר טעים, ויולי, בעודה מנופפת בסכין מריחה מכוסה גבינה – "אריאלה, זעתר ומלח חוצים את הגבול הדק שבין סתם למרוח פרוסה לבישול, ואני לא מבשלת!". חוץ מסרבנות הבישול יולי הייתה מאוד אימהית. כשאני התעקשתי למרר לעצמי את החיים ברדיפה אחר גברים סרבנים היא תמיד ניחמה, הצחיקה, לקחה אותי לאכול מרק בטמפופו ז"ל, ופשוט הייתה שם, בלי נזפנות מיותרת.
אחר כך באה השמרלינגית הקטנה. הכרתי אותה בעבודה, ומעבר לזה שהיא הייתה מצחיקה, טובה וכיפית, היא אחד האנשים המוסריים ביותר שזכיתי להכיר. ואני לא מדברת פה על מוסרנות מזויפת ומעיקה, אלא על מוסריות אמיתית שיצאה לה ישר מהקישקעס. יכלתי לא להסכים אתה, אבל תמיד הערצתי את היושר הפנימי שלה. ממנה למדתי שאפשר לדבוק באמת שלך מבלי להתלהם ולהיות קרצייה, ועדיין להישאר מישהי שהכי נעים בעולם להיות אתה.
אחר כך נוסי. עבדתי במקום רציני לאללה, עם נהלים שיש לשנן כלשונם והמון ראשי צוותים שהסתובבו נפוחים והדגישו שאם לא נדאג להזמת סמחי"ם (סימנים מחשידים) עד תום, מטוסים יפלו פה כמו זבל. אחרי חודש הבנתי שמטוסים לא יתחילו ליפול פה גם אם אני אוותר על כמה סמחי"ם, אבל בגלל שכולם היו מאוד חמורי סבר סביבי, לא העזתי לחלוק את התובנה שלי עם אף אחד, עד שראיתי אותה. נוסי עמדה במרכז קבוצת בנות, מנופפת סיגריה ומחקה, בלי בושה, את אחת מראשי הצוות האיומות ביותר. אנחת ההקלה שלי הייתה מוחשית, ומייד ידעתי שאני רוצה להיות חברה שלה. נוסי צירפה אלינו את מיראז', והפכנו לשלושת הגראציות. היינו מדוכאות עד אינסוף וממורמרות כמעט באותה מידה. שני הדברים הוציאו מאתנו משאבי שנינות שלא נצפו מאז. שקלנו לצאת במסע הופעות של נרגנות, אבל מצבנו הנפשי השתפר ורמת השנינות שלנו התדרדרה לגמרי.
ורונית? רוניתי שבכל משבר הייתה יורדת אלי הביתה, או מכריחה אותי לעלות אליה כדי לראות טלוויזיה, לקשקש על ספרים או לאכול (היא הקפידה להאכיל אותי, או איך שהיא ניסחה את זה בעדינות אופיינית, "אריאלה, השרירים האלה זה גועל נפש, את חייבת לצפות אותם קצת בשומן"). כמה זמן שהיא החזיקה לי את הנחיריים מחוץ למים, מי יודע איפה הייתי בלעדיה.

למה בנות?

כשהבנתי שהרבה יותר נעים לי חברות בנות, ניסיתי לתהות למה זה מצליח לי יותר עם נשים. הגורם הברור ביותר הוא שאין מתח מיני בכלל. עם כל הידידים שהיו לי תמיד היה הרגע הזה שבו הוא מסתכל עלי או אני עליו במבט כזה של…"אהם, אולי יש פה פוטנציאל למשהו אחר?" ואז או שממשים את הפוטנציאל, ואם זה לא מצליח החברות כושלת או עוברת תקופת ארגון מחדש, או שלא ממששים את הפוטנציאל ונהייה מתח מעיק כזה, שבסופו של דבר גם פוגע בחברות. אז עם בנות, מהמתח המיני, נפטרתי.
אבל זה לא רק זה. זה אפילו לא העיקר. קיבלתי מנשים מאגרי אמפטיה והזדהות שקשה לי להאמין שגבר יהיה מסוגל להם. לא בגלל שאני חושבת שגברים טיפשים או אטומים, לא ולא, כמה מחברי הטובים הם גברים, ויותר מפעם אחת פניתי למישהו ולא למישהי, אבל את ההבנה האמיתית הזו, של למה אני עושה משהו מסוים גם אם הוא רע לי ושגם אם אני עושה את זה, אני בסדר, לא מצאתי אצלם. יכול להיות שזה בגלל שגברים נוטים לפנות ישר לפתרונות מעשיים, "רע לך? בואי נמצא לך פסיכולוג טוב" (ואני בכלל בדעה שעדיף שנשים יטפלו בנשים), אני מעשנת יותר מדי? "יאללה, תביאי את כל הסיגריות ותגידי להן יפה שלום". עצוב לי? "נו כבר תנעלי נעלי ספורט, נצא לסיבוב הליכה מהירה עד שהמוח שלך יתפוצץ מרוב אנדורפין". מאוד מועילה הגישה המעשית הזאת, אבל המון פעמים אני לא רוצה לעשות דברים, אלא סתם רוצה להתבכיין ושמישהו יקשיב לי וירחם עלי. ומה לעשות, שבדרך כלל בנות יותר טובות בללטף לי את הראש ולהגיד, "הבן זונה הזה! אל תדאגי, הוא את העונש שלו כבר יקבל!". וללכת לקנות בגדים? ולדבר שעות על קרמים של קליניק לעומת קרמים של לנקום? לקרוא שיר של אלכסנדר פן ולדעת שיכול להיות שגם אנחנו היינו נשארות שם אם "בשובך אל הבית מרוד כמו כלבעלבונות של זרים בי נקמת פי אלףואדע כי חשבת עלי מרחוק".
למרבה הצער, בחברויות אני רצה למרחקים קצרים עד בינוניים. החיים שלי הסתדרו בצורה כזו שלמדתי שנגמר והולכים הלאה ואני לא כל כך יודעת לשמור על קשר עם אנשים אחרי שהם יוצאים מהסביבה הפיזית שלי. אבל תמיד היה לי ויש לי מזל מופלא בעניין חברות, אני מקווה שהוא ימשך.

אהבה אמיתית

קיימת התפיסה, שבמקרה שלי התגלתה כמוטעית, לפיה יש משהו לא נקי בחברות בין בנות. התיאורים הרווחים הם של עדת מכשפות משויפות צפרניים שרק מחכות לגבר שיתקרב כדי להשליך את החברות שלהן מאחורי הגב ולשכוח מהן עד שהגבר יעלם. אני לא אומרת שהכל מושלם. היו לי חברויות מחורבנות, בדיוק מהסוג הזה. הייתה לי פעם חברה שבמשך די הרבה זמן ובעזרת מניפולציות די מתוחכמות (יאמר לזכותה שהיא בחורה באמת מבריקה), הצליחה לשמור אותי נמוך נמוך, כדי שיהיה לה במי לטפל ולהרגיש חזקה. היו לי חברות שנעלמו כשנהיה להן חבר וניסו לחזור אחר כך, וגם אני הייתי כזאת לפרקים.
אבל כרגיל, מה שנשאר הוא מה שהיה טוב. והרוב, היה ועדיין מצוין. הפרגון אמיתי, השמחה אמיתית והאהבה אמיתית. ומה עוד אפשר לבקש?

אריאלה רביב

בת 30, סיימה ממש עכשיו לחפש את עצמה; הממצאים מפוזרים בכל רחבי האתר. כשתהיה גדולה היא רוצה להתפרנס מכתיבה, חולמת שתהיה לה מספיק משמעת עצמית כדי לכתוב ספר.

תגובות

  1. הכל טוב ויפה, עד ששתי הבנות שמות עין על אותו בחור…

  2. ג'וליה, האשה והדיסוננס

    ספירת מלאי:

    החבר הכי טוב מזה 15 שנים – גבר.
    החבר הכי טוב בבית – אבא.
    האנשים שתמיד נתנו לי את הגיבוי המלא, את האמונה שאני יכולה, ואת כל הפירגון האפשרי – המפקד שלי, הידיד הכי קרוב שלי, החבר שלי לשעבר, החבר הנוכחי, חברים קרובים.
    כולם גברים.

    נשים, זה עסק אחר. לגמרי.
    היתה פה פעם מישהי שנזפה בי קשות על זה שאין לי מושג מהו ערכה של סיסטרהוד, אני חושבת שהיא התכוונה שאני אתבייש לי. אממה, היא בעצמה דוגמא טובה לבחורה שעל אף העובדה שהיא נקבה, לא הייתי נותנת לה קרדיט של אדם ששווה להתחבר אליו, בכל רמה שהיא.
    כך שסיסטרהוד וכל זה, בולשיט.
    מה מסתתר מאחורי האדם, זה מה שחשוב, ולא מה כתוב לו בסעיף ה"מין" בתעודת הזהות.

    • יש פרדוקס שטוען שכדי להשיג שווון בין גברים לבין נשים, נשים צריכות לאמץ מאפיינים התנהגותיים וחיצוניים של גברים

      אבל בו בזמן, ככל שנשים נהיות יותר "גבריות", לגברים יותר טוב ולנשים נהיה יותר רע

      (ובאמת סיסטרהוד, בראד'רהוד זה בולשיט. כל סולידריות על בסיס צר של מין, דת או צבע עור, היא מטופשת ומפוקפקת מעצם טיבה. לדעתי)

      • so why do you live in Israel Boaz ??

        • אבל אני מקווה שהוא יסלח לי שאני עונה במקומו. בועז נולד בישראל וגדל פה. יש להניח שאילו נולד בלונדון, לא היה עושה עלייה על אף יהדותו (תקן אותי בועז, אם אני טועה). ולכן, קצת קשה להאשים אותו שבחר לגור פה בהכרח מתוך סולידריות דתית, או לאומית אם נקרא ליהדות לאום.

          אדם שיוצר בעברית, שהשפה והתרבות הן אהבותיו הגדולות (וכל זה לא מפחית כמובן מיכולתו ליהנות משפות אחרות ומתרבויות אחרות), שצמח בנופים המקומיים, שקשר קשרים חברתיים ומשפחתיים, וכולם פה, בישראל, וכל זה ברמה האישית, אדם כזה בהחלט יכול להתנגד לרעיון של סולידריות על בסיס דת, מבלי שהתנגדות זו תהווה סתירה לאורחות חייו.

  3. קלמנטי

    מכיתה ז' זה התחיל. פתאום כל הבנים רצו את קרבתי. אז נורא הוחמאתי, וגיליתי שבנים זה לא איכס, ושזה אפילו נחמד יותר מבנות, לפעמים. תמיד הייתה לי את החברה הכי טובה (שהתחלפה 3 פעמים ומהתיכון נשארה קבועה) בשביל האסטרוגן, וכי תמיד הייתה מישהי שהייתה הרבה יותר מגניבה מכל הבנות האלה שדיברו על איפור, ועל בגדים, והתאימו צבע גרביים לצבע הגומי בשיער. אבל לצידה של זאת, היו הרבה זה. האיש שלו אני מגלה את סודותי הכמוסים ביותר, שאפילו לחבר שלי אני לא מגלה, הוא אכן זכר. אני מוקפת בחבורה של בחורים שלמרבה הפלא לא רוצים לזיין אותי (או שהפנימו שאין להם סיכוי) ונוח לי עם זה מאד.

    • קלמנטי היקרה,
      הם הבנים בהחלט רוצים לזיין אותך, תני להם הזדמנות הכי קטנה ותראי.
      כל עוד יש להם סיכוי הם ימשיכו להקיף אותך (כמה שאת ימימה תמימה).

      • קלמנטי

        נורא עצוב שזאת הדעה שלך.
        יש גם כאלה שמעוניינים לספר לי כמה הם משתוקקים לזיון, אהבה, ולאו דווקא ממני.
        יש כאלה המספרים לי על הצלחות או אכזבות.
        לא כולם רוצים לזיין. אותי.

        • אלמוני

          והם יודעים שאין להם סיכוי, אני מבהירה להם את זה יומם וליל.

          • קלמנטי

            מה ששם.

          • אני לא מתגרה בך, זה מה שיש, ככה זה בטבע,
            את יכולה לשמוע ולקבל או לזרק לפח.
            שימי לב אלהם יותר מקרוב תראי שאני צודק, הספורים האישיים שמספרים לך נועדו ליצור סימפטיה.

            • בולשיט! מצטער מאוד, אבל יש לא מעט בנים שאין שום קשר בין ה"הסתובבות מסביב לבת" כמו שאתה מכנה את זה, לבין הרצון שלהם לזיון ממנה באותו רגע!

              ואת זה אני אומר מנקודת המבט של ה"בנים החרמנים" כביכול!!!

        • קליסטו

          יש שני סוגים של אנשים: האחד, הם אלה שרואים כל בנאדם כאובייקט: אם זה גבר (והבחור סטרייט) יהפוך מיד לאובייקט לתחרות, שותפות וכד' (או לפחות לבעל פוטנציאל להיות אובייקט כזה). אם זו בחורה, היא מייד תהיה אובייקט מיני, או שלא תעניין בכלל.
          הסוג השני רואה את האנשים סביבו כשלם, כתכלית ולא ככלי, שלפעמים מושכים מינית, לפעמי אינטלקטואלית ולפעמים בכלל לא. ואלו, ורק אלו, הם חומר נפלא לשמש כידידים. ידידים מוצלחים אפילו, בדיוק כמו הזה שהסביר לי את החלוקה הפשוטה הנ"ל, כשהייתי כבר בטוחה שאין ידידות בעולם.
          (וכמו שאומרות מודעות הדרושים: כל האמור בזכר יתייחס גם לנקבה, ולהיפך)

    • נמרת חברבורות

      בערך בכיתה ז' זה קרה. גיליתי שלבנים יש זין ושהם רוצים לזיין אותי. זה מאד החמיא לי…בכלל, הבנתי שבנים זה יותר נחמד, שיואאו.. מדי פעם היתה לי חברה כזו כמוני , בת. אבל היו הרבה הרבה יותר כאלה , נו זה , בנים שרצו בקרבתי.
      וגם היום, אני, רק בנים! אני מוקפת חבורת זכרים שרוצים לזיין אותי,זה כמובן ברור להם שאין להם סיכוי .. כי אצלי הם יקבלו רק חברות אמת. והסידור הזה מאד נוח!

      את טורחת להקשיב לעצמך לפעמים?

      • קלמנטי

        תמיד יהיו את אלו שיחשבו כמוך.
        אבל שיבושם לך.

        • נמרת חברבורות

          אבל את הרי בעצמך מודה… "או שהפנימו שאין להם סיכוי"… וטוענת שנוח לך עם זה מאד.
          זאת אומרת , שזו אפילו לא תמימות לפי דברי דני.
          קשה לי עם זה שאת מבלבלת בין ידידות שנובעת מתשוקה (וזה קורה כל הזמן וזה בסדר) לבין חברות טהורה. היכולת שלך לשקר לעצמך ..
          תסמונת בת – יענה קוראים לזה, פעם סבלתי ממנה גם אני, עד שנפתחו לי העיניים באמת!

          קשר נקבי-זכרי לעולם יהיה רווי מתחים מיניים (לפחות מאחד הצדדים) אלא אם הוא אבא שלך, אחיך או חבר לשעבר שמוצה… וגם לא תמיד. אפילו בני דודים לא נכללים ברשימת הזכר הנטול..
          ברוב במקרים קשרים אלו לא מגיעים למיצוי מיני וזה עדיין לא מונע מהם להתקיים כי הם נוטים להכיל בתוכם עוד כמה מאפיינים מלבד משיכה מינית.

          אני, לעולם לא ארגיש בנוח להימרח על מיטתי, חופשייה בגופי ומילותיי ברמה של אינטימיות כזו…עם שום חבר טוב שלי, מבלי להיות מודעת לכך שבין היתר אני גורמת לו גירוי מיני. אני ארגיש לא בנוח להעמיד אותו בסיטואציה כזו. לעומת חברה שלידה אוכל להגיע לרמות הכי אינטימיות של שיחה או מצב פיזי וארגיש הכי נוח בעולם. זו פשוט סוג של אינטימיות שלא תשווה.
          וחברות קרובה כוללת בתוכה גם ובעיקר את האלמנט הזה.

          • נכון. אבל לא מדובר פה על רצון. רצון הוא דבר מודע. גירוי מיני ומתח מיני הם דברים דברים שמגיעים מההורמונים, והם לא קשורים בכלל לרצון של הבנים (או הבנות דרך אגב!!!)

  4. St.Gregorius

    מעניין אם כי לא ברור לי אם ניתן לעשות השלכות מהעמדה שלך
    על מקרים אחרים
    וחוץ מזה קצת מתיש
    קצת זיונים ואלימות היה עוזר…

  5. אינדי_גו

    שאת חברה שלי.

    עניין החברות חדש לי יחסית. בתור ילדה עברתי דירה כל שנתיים, כך שהתמחיתי ביצירת קשרים לטווח הקצר בלבד. אחר כך באו חיים משותפים עם בני זוג, שהיו כה סימביוטיים, שלא חשבתי שיש לי צורך בעוד מישהו.
    בתיכון, החברויות שהיו לי, היו מאוד בעייתיות (תחרות סמויה מעורבת בחברות, עם קצת מתח מיני, וחפיפה טריטוריאלית. עסק מאוד לא בריא), והחבר היחיד שהיה לי, היה דוקא בן, ואיכשהוא, למרות המתח המיני, הסתדרנו מצוין.
    בשנות הלימודים שלי פגשתי את החברה הראשונה שלי שנשארה לטווח הארוך, כבר 13 שנים, שזה שיא עולם מבחינתי. היא גרה בעיר אחרת, היא נשואה, ויש לה שני ילדים, מה שתאורטית היה אמור להפריד בינינו, אבל חברות, כל עוד עובדים עליה ומתחזקים אותה, יכולה להימשך גם בתוך המגבלות.
    אני מבדילה בין סוגים שונים של חברות.
    היו לי בשנים האחרונות לא מעט חברויות שאני קוראת להן מהדרגה השלישית, שבה מידת הקרבה לא מאוד גדולה, אבל מאפשרת שיחות ארוכות. בכל אופן, אלה לא שורדות, כי חברות זה משהו שיש לנו ציפיה פנימית שנוכל לקבל ממנה לא פחות משניתן. לא בעניין של חשבונאות, אבל יחסים חד צדדיים לא עובדים לאורך זמן. או שהיחסים מבוססי מכנה משותף, וזה מתפוגג לרוב, כמו מקום עבודה משותף או שכנות, שהם טובים לזמן ולמקום מסוימים, אבל לא מחזיקים מעבר לזה.
    והחברויות מהדרגה השניה, כך אני קוראת לחברויות שגם בהן הקשר לא רצוף ויומיומי, אבל עדיין יש רמה גדולה של אינטימיות, אני יודעת בדיוק מה קורה בחיים שלה, היא יודעת בדיוק מה אצלי, וגם אם השיחות הן פעם בשבוע שבועיים, אין הרגשה של התרחקות.
    והחברויות מהדרגה הראשונה, כאלה אני לא מסוגלת להכיל הרבה, בגלל האינטנסיביות. זה קשר יומיומי, זה לדעת הכל זו על זו עד לרמת הפירוט של מה אכלנו בצהריים, וכמובן שכשעובר מספיק זמן, זה הופך להיכרות כזו שאפשר לדעת בדיוק מה היא חושבת לפי תזוזה קלה של הגבה שלה. וכן, לדעתי זה יותר קל להיות בקרבה כזו כשהמצב האישי דומה. החברה הכי טובה שלי (וותק של ארבע שנים) נישאה ועשתה ילד לא מזמן. הקרבה בינינו לא נפגעה, אבל בכל זאת יש תחום מאוד מאוד מרכזי ועיקרי בחייה, שמבחינתי הוא מעניין כי הוא משהו שקורה לה, אבל עד גבול מסוים. כלומר, סוגים שונים של גרעפסים של תינוקות, נגיד, זו איזוטריה מבחינתי. זה מעניין רק ספציפית כחלק מחייה.
    חברים גברים? היו לי שניים כאלה מהדרגה הראשונה, והם משום מה היו פוסט קשר קצרצר שלא ממש הלך רומנטית. אולי זה כן אומר משהו על רכיב המשיכה והמתח המיני, שאפשר לקרב מישהו באמת רק אם היה מתח ונשבר, ואין יותר סקרנות של "היי, אנחנו מסתדרים כל כך נהדר ביחד, אז למה שלא נשכב וזהו?" שמבחינתי כמעט תמיד מרחפת על תהומות הקשרים הבין-מיניים. או לחילופין, אם זה מישהו שאני לא נמשכת אליו בכלל, גם כן הולך (בתנאי שזה הדדי, אחרת זה פתח לצרות רציניות).
    והיו לי חברות שנעלמו כשנהיה להן חבר, חלקן נעלמו פיזית, חלקן נבלעו כל כך בתוך הקשר, עד שכל מה שיכלו לדבר עליו היה "אתמול איקס ואני עשינו ככה, שלשום איקס אמר לי ככה, איקס הולך מחר ליום מילואים, הלכנו לסופר, איקס ואני, כי נגמר המרכך", ופתאום הן הפכו מיישות עצמאית לאיזו גרורה של זוגיות (בורגנית ומשעממת לכולם מלבד אלה שבתוכה).
    לפרגן להן? כן, אם הן מאושרות, בהחלט. לשמור על קשר? אני לא בעד לשמור בכוח. אם אני מוצאת את עצמי רוטנת ודוחה את שיחת הטלפון לחברה עד שהיא מגיעה לדרגת "משהו שצריך לעשות", כמו שיחת בירור אצל פקיד שומה חמש (חוליה 17, תודה ששאלתם), או בירור הסעיף המוזר בחשבון הטלפון האחרון שלי. טוב נו, הרעיון מובן. ברגע שזה הופך למשהו מעיק, כמו שיחת נימוסין, זה כבר לא זה. היתרון הוא שבניגוד ליחסים, שלרוב נגמרים בפיצוץ או בשיחת יחסינו לאן, חברות פשוט דוהות להן לאיטן אל השקיעה, תדירות הפגישות והשיחות יורדת, פתאום יש דברים שלא דחוף לך לספר להן, ואחרי כמה זמן הן הופכות לעוד שם בספר הטלפונים.
    חברות קרובה היא בעצם זוגיות א-מינית, בעיני. ויש בה אפס מתח (מכל סוג שהוא) ומקסימום אהבה ופירגון (כל אחת לפי יכולתה). ומן הצד השני, בעצם, זוגיות טובה צריכה להיות מבוססת על חברות טובה, בעיני.

    • אני כ"כ מסכיהמ איתך שאין לך מושג. בדיוק סופ"ש שעבר הייתי כ"כ לבד, אחרי שדיברתי עם חברה שאולי נפגש, ולא דיברנו שבוע שלם…
      בנות זה עם אחר, אין מה לעשות… כמה שנתכחש לזה, לא יעזור!!
      אז נכון שיש חברויות אמיצות מילדות (שרק גורמות לי לקנא יותר), אבל בנות יקרות:
      החברה של בנים עדיפה עליכן, והרבה יותר קל לקבוע להפגש איתם מאשר איתכן!!!
      הם לוקחים דברים הרבה יותר בקלות!!
      אז light up !!!

    • אצלי עניין החברות שינה כבר מצבי צבירה הרבה פעמים, ולא זכיתי להרבה שנות נסיון בעניין.
      החברה הכי טובה הראשונה שהייתה לי, אי שם בין הגנון לאמצע היסודי (ואצלי זה הרבה) – השפיעה עליי הכי הרבה בכל הנוגע לחברויות, נמשכה הכי הרבה ונגמרה בגלל ניתוק הקשר מבחינה פיזית – מעבר ממקום למקום. (ואני עוד לא מדברת על מזימות, שקרים ותככים, זה היה הרבה לפני הגיל בו כל הדרמות התחילו).
      זאת החברות היחידה, אולי, שאני מצטערת שלא נמשכה. (וקשר של "היי, מה שלומך" לא נחשב אצלי ממש לקשר).
      אחר כך היו לי הרבה חברויות של מה שאת קוראת- מדרגה שלישית (ואפילו רביעית – כשלא יודעים ממש הרבה עלייך ומדברים איתך על דברים משותפים, לא משהו באמת חשוב).
      אחרי זה הייתה לי עוד חברה טובה, מדרגה כמעט-ראשונה, אולי ראשונה וחצי.
      מאז היו לי כמה חברויות עם אנשים טובים, לא משהו מיוחד, כאלה מדרגה שניה ושלישית.
      הבנים היחידים שאי פעם הייתי קרובה אליהם (וגם זה לא ממש קירבה מוחצת), הם האקס שלי וידיד שלי. עם הידיד היה פעם מתח מיני גדול, עכשיו הוא פחת וזה איפשר להמשיך את הידידות, ועם האקס זה לא יהיה אף פעם קשר ממש טוב כי לאחד מאיתנו עדיין יש רגשות כלפי השניה. (וזה מורגש כשאנחנו מדברים, מה שדי מפריע לקשר להימשך כרגיל).
      והיו לי חברות שהתרחקו כשהיה להן מישהו מעניין יותר (חבר), וגם כאלה שכשהיה לי מישהו מעניין, לדעתם – רצו לדבר בעיקר עליו כל הזמן, למרות שאני ניסיתי להימנע מזה.

      בכל אלה היו את כל הדרמות שבנות עושות, ריבים על שטויות, צעקות, או סתם דיבורים עד השעות הקטנות של הלילה.
      עדיין לא היה לי ידיד נפש ממש טוב שבעזרתו אני אוכל להשוות בין חברויות של בנים ובנות, אבל איכשהו חברות קרובה עם בנים לא נראתה לי אף פעם כמשהו שאסור להחמיץ. (תמיד יש את פתרון ההומואים).

      האנשים הכי קרובים לי ללב הם האנשים שאיתם אני הכי משוחררת, הכי חופשייה, ואצלי זה לא קורה הרבה עם בנים כמו שעם בנות.

  6. הבנות שטוענות כמה הן שיחקו בכדורגל עם בנים כל הזמן לא מבינות שזו טענה כזו חני נחמיאסית ©רחמנא ליצלן¡¨¬
    ולחשוב שפעם חשבתי שמשהו דפוק בי שאני לא אוכלת חצץ ובעיקר לא טוענת שעם בנים זה הרבה פחות סבוך¬ יותר מזה פעם בפורום הייתה אחת שטענה בגאון שבנות הן מאנייקיות וכל בחורה ניסתה לגנוב לה את הבחור ואני פשוט אמרתי לה שזה לא הן זו היא שלא יודעת לבחור חברות.

    לטעון שבנים הם הכי הכי זה כמו לאחל שיהיה לך בן זכר¬ כפר§קה את לא נהנית מעצם זה שאת בחורה¿ את לא חושבת שעדיף להתחבר עם בני אנוש שמשתמשים בשתי האונות.

    כל הבנות האלה גומרות בסוף כמו סלמה ופטי.  

  7. שוב מאמר שכתוב נפלא מבית אריאלה רביב (כן ירבו)

    לעניין על הבנים ועל הבנות ומה שביניהם, תנקס גוד שהמציאו את עדת הגייז. כל מה שאשה צריכה בחבר מינוס המתח המיני וכל הבולשיט הזה. הם נאמנים, הם לא יגנבו לך את החבר (אלא אם כן את היית סיפור הכיסוי שלו), הם יילכו לקנות איתך בגדים ומוצרי קוסמטיקה חדשניים ומשובחים, ואלה שלי, הם גם אנשי רוח ותרבות.

    אני את הגייז גיליתי בגיל מאוחר יחסית, עד אז כל החברים שלי היו בנים שתמיד חשבו צעד אחד קדימה (לעבר המיטה), ובנות הן אחלה חברות בעולם, עד שהאקס המדהים שלהן מתחיל איתך והן כבר עושות דרמה וכ"ו וכ"ו וכ"ו

    חותך יקר, ומה לך יש להגיד על כל זה??

  8. שלגיה

    גם אני הייתי פעם כזו.
    היתה מין תקופה כזו אחרי הצבא שהיו לי כמה ידידים-בנים והיינו יוצאים לבלות כולנו ביחד, רק אני ומלאן בנים, והיה כ"כ כיף. הרגשתי כזאת *מ ל כ ה*.
    בסוף הערב תמיד היינו נפרדים בנשיקות, עד שעם אחד פעם אחת הנשיקה התארכה ו…
    היינו ביחד חמש שנים! חמש שנים של בלגאנים, פרידות, חזרות, שברוני-לב. כל הרפרטואר.
    מאז אני לא מאמינה יותר בידידות אפלטונית בין שני המינים. וזה היה הקש (אם מישהו היה אומר לי לפני כן שהוא ואני נהיה ביחד הייתי צוחקת צחוק גדול).

    מצד שני, יש בי געגוע נורא גדול למשהו תמים כזה, כמו להתנשק אחרי שנה(!) של מתח עולה וגואה. חבל שזה לא יכול כבר לקרות שוב, בגילנו.

    *הם תמיד רוצים לזיין*. אם מישהו ממש-ממש לא מושך אותי פיזית אולי אוכל להיות ידידה שלו. אבל לפי מה שאני זוכרת, מספיק שיש מתח מהצד שלו בכדי שאני לא ארגיש נוח עם זה.

    ובנות? בנות זה מסיפור אחר. 🙂
    אצלי אין חברויות שנמשכות שנים. ואני תמיד מתאכזבת ומתעצבת כשקשר נגמר או דועך. לפעמים את בטוחה ש"זה יהיה לכל החיים" ו..לא!

    *קסאנטיפה*, אני מקווה שהשמות המוזרים האלה במאמר נבדו ממוחך הקודח… פככככ

    • גבירת הטירה

      המתכון הכי טוב לחברות – קרובה – בין שני המינים הוא לפתח אותה עם חברים/מאהבים לשעבר. אפשר לפוגג את המתח המיני, כשצריך (וזה לא אומר סקס, אלא הומור או המצאות אנושיות אחרות). אפשר ליזום מגע גופני בלי לחשוש, אפשר להתחבק כשרוצים, אפשר לא לגעת בכלל – ואף פעם לא צריך לחשוב "מה היה אילו".

      • שלגיה

        לי ולאקס, לעבור מלא-אפלטוני לאפלטוני 🙂

        אפילו שזה עוד מעט ארבע שנים מאז שנפרדנו! (מזעזע לדעתי)
        כנראה שתמיד יישאר אישזהו מתח. אבל אני החלטתי שאני לא מעוניינת יותר שזה יקרה.
        פתאום כשזה הפסיק להיות "לחזור הביתה", למקום המוכר, זה היה מוזר מדי. וכמובן שאין בזה אפילו טיפת התרגשות.

        אבל קשה מאד להתנתק מאדם שהיה החבר הכי טוב שלי אי פעם במשך שנים.
        כשקורים לי דברים ממש מרגשים *אני* מרגישה שהוא חייב לדעת 🙂

  9. קוקיה

    קמתי בבוקר ולא הבנתי מי כתב פה דברים בשמי. את גיבורת היום שלי יקירתי.
    תודה!!!!

  10. החדשה

    שלום, אני חדשה פה במטע.
    אני לא מוצאת את הבעיה. תדאגי תמיד שיהיו לידך גם בחור וגם בחורה.
    הוא יתן לך עצות פרקטיות, היא תלטף לך את הראש ותחליף איתך קרמים לפנים, והכל בסדר.
    אל תצפי שאדם אחד (בין אם זה בחור או בחורה) יתנו לך מענה לכל הצרכים. זה לא עובד.
    אני חיה במתכונת כזו כבר שנים: חבר טוב מחד, חברה טובה מאידך, ואני מאוד מאוזנת.

  11. אריאלה הי
    האם זו את אשרבילית שעות וימים עם חברותיך בשירותים?? ?

  12. כרגיל – מצוין !

  13. אלמוני

    אחותי
    אני שמחה לראות שאת בסדר…
    המאמר מצויין כמו תמיד.
    "תעשי" לי טלפון

  14. יהיה טוב...

    מסתבר שתמיד הייתי אחת כזאת שמסתובבת עם בנים – אבל פשוט לא ידעתי את זה.
    כנראה זה קשור לעובדה שמאז שגדלתי ראיתי את אמא שלי עם המון ידידים (אפלטונים) בנים ולכן זה היה טבעי בשבילי ולא משהו שמצריך תשומת לב מיוחדת.
    אבל אין מה לעשות – כמה שבאמת הייתי רוצה שזה יהיה אחרת עדיין לא נתקלתי בידידיות שהייתה אפלטונית , תמיד צד אחד רוצה משהו מעבר באיזהשהוא שלב ואני עדיין לא הצלחתי להנות מהעובדה שמישהו רוצה לזיין אותי , בלב שקט בלי להגעל מכך באיזהשהוא שלב – שכן אם גם אני הייתי נמשכת אליו אז כבר היה יוצא מזה משהו.
    למרות הכל אני עדיין מנסה שכן יש בהם צד שמצליח פשוט לאזן אותי כשצריך אבל אני ל-ע-ו-ל-ם לא אוותר על חברות שלי

  15. נקוה ש...

    יכול להיות שאת צריכה ללמוד מקלמנטי – זה שבחורים רוצים לזיין אותך זו בעיה שלהם, לא שלך. בתור גבר, אני יכול לומר לך שרבים מאיתנו פשוט נהנים מחברת נשים בין אם לסקס ובין אם לא. נכון שיש נושאים (ראי התיחסות בכתבה) שנעדיף שלא תחלקו איתנו, אבל נקודת ההשקפה השונה היא דבר מאוד מרענן בפני עצמו. מעבר לזה – למה לותר – תיהני מכל העולמות.

  16. קודם כל – כרגיל, טוב לחזור סוף סוף לכותבים הרציניים של האתר הזה ולגלות שעדיין לא אבד הכלח….

    דבר שני – בנים הם לא אטומים, הם פשוט משליכים כל דבר שאת אומרת (או שאתה אומר, במקרה שלי…) על עצמם – מנסים למצוא לזה פיתרון, מנסים למצוא סיפור דומה מהחיים שלהם או נקודה להזדהות. אני מנסה לשים לב לזה בשיחות עם אנשים, וכל פעם מחדש אני מגלה שגם אני עושה את זה. לכן הרבה קל להתקרב לבנות.
    וזה בכלל לא קשור למתח מיני – שני האנשים שהגיעו אליי הכי קרוב איי פעם (לא ביחד אלא לחוד), היו בנות, אחת מהן (האחרונה והעכשוית) היא אקסית שלי…
    וזה לא שאני לא מסתדר טוב עם בנים, גם כאלה חברים יש לי הרבה.

  17. פעיל תנזים מהר גריזים

    אוי , נו

    נכנסתי אתמול לויכוח עם מישהו , איך אפשר להגדיר שיר טוב. שיר , במובן שנתפס בעינינו כאמנותי , מהסוג שקוראים. הוא התחיל להנפיץ לי אינספור קריטריונים מחוכמים ושילב לפחות שש שבע פעמים במשפט את הצמד המנצח (?) "פוסט מודרניזם" והיה נורא משוכנע , אבל , אני מצדי אמרתי , שלקבוע קריטריונים לשיר טוב זה כמו להצהיר שציור טוב הוא רק ציור שיש בו בחורה שמנה ערומה בחצר ותפוח.

    למה אני חותר?
    שאלה טובה. אין לי מושג , אם להיות כן לחלוטין , אבל נראה לי שניסיתי לאמר שאין גם קריטריונים לחברים טובים. רוב שנותי הייתי מתקשר יותר עם בנות , וגם עכשיו יש לי את הכמה ידידות שאפשר להתקשר אליהן וליפול עליהן באמצע הלילה ,ולהתבכיין על מר גורלי. מאידך , החבר הכי טוב שלי כרגע הוא חבר , ולא חברה , ואני לא מגביל את עצמי ומחפש כל הזמן עוד ועוד.

    נכון , המתח המיני הוא בעייתי.
    בגלל זה הידידות הכי טובות הן אלו שהיה לך איתן קשר ונגמר , או אלו שאתה מזדיין איתן על בסיס "מתי שבא" – עם סייג קטן , כי שם דווקא הרגש יכול להכנס ולהפוך ידידות בריאה (וסקס טוב) לעיי חורבות.
    אבל,
    ידידות מתקיימת גם מעל ובתוך מתח מיני , אחרת , מה יהיה על הדו-מיניים שבנינו?
    חוץ מזה , כשחבר טוב מוכיח את נאמנותו ואת רגשות החברות הכנים , לא מתעורר בכם איזה חשק בלתי נשלט לאמץ אותו בחיבוק? גם לזה אפשר לקרוא משיכה. מן הסתם , בנאדם שכל כך נוח וטוב לנו איתו מוצא את דרכו בין הגדרות הקשר שלנו כשאנחנו בכלל לא שמים לב.

    חברים טובים , בכלל , זה חשוב.
    אני עובר עכשיו שלב קשה, ויש לי צורך ענקי לחלוק , וטוב לי שיש לי את השניים שלושה אנשים שאני יכול לשבת ולספר ולדבר איתם , והם לא ישאלו שאלות מפגרות , ולא ימתחו ביקורת , ויספרו לי כמה הם אוהבים אותי , ויגידו לי שהכל יהיה בסדר. נכון שאחרי הכל אדם בתוך עצמו הוא גר , אבל חשוב שיהיה קשר טוב עם השכנים.

    פעיל תנזים
    מפה לשם

  18. שנים טענתי בתוקף שחברות אפלטונית היא דבר אפשרי. אני והנפש התאומה שלי לא נפרדנו לרגע. שיחות אל תוך הלילה על כל דבר שרק אפשר לחשוב עליו. הקשר הכי עמוק ואמיץ שהיה לי אי פעם (אני חייבת להעיד שבורכתי גם בחברות מדהימות, נטולות כל נטייה לדרמה ולתככים).
    שבע שנים לתוך החברות המ-ד-הי-מה שלנו ואחרי שבילית תקופה די ארוכה בחו"ל מצאנו את עצמנו שוכבים (עד היום אין לי מושג איך, לעזאזל זה קרה). כמה חודשים אחר כך הקשר שלנו גווע ונעלם. כך שאני בהחלט מאמינה שאפשר לקיים מערכת יחסים ידידותית עם גברים, אבל מה לעשות, המתח המיני יהיה שם. מתחת לפני השטח, אבל עדיין קיים.

  19. cookielida

    בכל אופן,בנוגע להבדל בין גברים לנשים – רוב הגברים תמיד פועלים בשיטה של לנסות ולפתור בעיות…נשים פשוט לא מנסות לפתור את הבעיה (אולי,כי אם הייתה לבעיה פיתרון,הן כבר היו פותרות אותה…).כנראה שהסיבה להבדל הזה (חוץ מטסטוסטרון..) זה המחשבה המעוותת של גברים,שאם הבחורה באה אליך בבכי,כנראה שהיא לא יודעת איך לפתור את הבעיה והיא חושבת שאתה,הגבר (!!) תפתור את הבעיה.נו,ואומרים שנשים תמימות…
    אז,בננות,אני כבר התוודעתי לנקודה הזאת שלכן,ותאמינו לי קשה ליישם אותן (!!) מסתבר שזה חלק מהחינוך שלנו,למצוא פיתרון לכל בעיה – אתן יודעות,מן סופרמן כזה

  20. אין לי חברות בנות,רק חברים בנים.
    בכיתה יא ,חל השינוי.היו לי מספר ידידים וכמה חברות קרובות.משום מה התחלתי להתקרב יותר ויותר אל ידידי הבנים ולהתרחק מחברותי הבנות.
    נעשינו למין חבורה.אני ועוד כחמישה בנים.מתוכם שנים היו קרובים יותר ממש חברים טובים.הינו ממש כמו קומונה.היה להם חדר בקיבוץ ופשוט חיינו ביחד.ישנו ,עישנו ,אכלנו ובילינו ביחד.
    מאז מצאתי שעם גברים הרבה יותר נוח לי לתקשר.הרבה יותר נעים לי להיות.
    משהו בהומור הגברי ,בחיבור הגברי,בחופש הגברי מתאים לי הרבה יותר .
    גם היום חברי הטובים ביותר הם גברים ,עם נשים פשוט פחות נעים לי להיות.
    בחברות שלי עם גברים קיים מתח מיני בתחילת הקשר כשהוא נבדק .השאלות האלו נשאלות .אך גם מתקבלת תשובה.אין צורך לשאול שוב ושוב את אותה השאלה.לעיתים כשיש מתח מיני בין ידידים (גם היום כשיש לי חבר)זה דבר נעים.
    מיניות היא נושא שנבדק גם בין חברות וגם בין אחים ואחיות.

  21. אחרי שנים של חברים בנים, חברות בנות וחברויות בכלל הגעתי למסקנה אחת..
    לא משנה מאיזה מין בחרת את החברים שלך, העיקר שהם בני אדם. שהם אכן חברים שלך נטו בלי הגדרות מין. שהם עונים על ההגדרה של להיות שם בשבילך זה הכי חשוב לא?

  22. פטוצ'יני_אלפרדו

    גם אני החזקתי מעצמי במשך שנים "חברה של בנים" והייתי מוקפת בהם לאורך מרבית שנותי בוורסיית הידיד/חבר/בן-זוג/בעל. במקביל הייתי משוכנעת שחברות בין נשים היא תמיד בערבון מוגבל כשמאחורי החיוך התמים מסתתרת היד שמנענעת את הסכין.

    לפני כשנתיים, באדיבות האינטרנט, הכרתי שתי נשים שהפכו לחברותי בלב ונפש, מן משולש קדוש שלא במהרה ינתק. כל הקונספט היה חדש, ודי הופתעתי שאני נהנית מהאופציה להניח ראש ולייבב בלי לקבל עצות מעשיות ואף לחטוא (לעיתים נדירות!) בשיחות על אופנה וליפסטיק.
    אבל במשולשים כמו במשולשים, נתגלעה מחלוקת בין שתי הצלעות האחרות ונאלצתי לבחור. כן, היה זה לא קל, היה רע לתפארת אפילו, אבל החלטתי והצלע הנותרת מחזיקה לי את היד עד היום ומזכירה לי שאני שווה משהו גם כשבא לי למות.
    זה שונה, זה אחר, זה לא דומה בכלל לחברות עם גברים. עד היום אני נפעמת מרמת הקירבה שאליה אנחנו יכולות להגיע, קירבה מסוג שעם גברים פשוט לא ניתן להגיע אליה: לא יותר, לא פחות, פשוט אחר.
    וזה דבר נפלא.

  23. יפה ואמיצה

    בלי קשר לכלום.
    בכל פעם שאני גולשת לבננות וקוראת את הכתבות והתגובות אני שוב מוצאת את עצמי מתגעגעת לגדולה מכולן . הכי יפה ,הכי אמיצה והכי אישה ,לאחותנו הגדולה מיכל ניב.

  24. רונית

    הי בובה
    אהבתי את הטור האחרון במיוחד!
    (תמיד חלמתי להיות מפורסמת)
    מתה עלייך
    עכשו, אני רצה לראות בברלי .

  25. זוהרה

    לכל הבנות שעדיין לא מצאו חברת נפש אמיתית, צר לי. אוכל רק להגיד שבתור מישהי שהייתה מתחברת עם בנים בלבד, כשפתאם פוגשים מישהי ממש מוחדת, מבינים שאין מדהים מזה.
    אבל, חשבתם למה זה ככה גם להיפך?
    מסיבה לא ברורה כל הבנים שמסביבי מתחברים רק עם בנות. התירוץ : בנות הרבה יותר סבלניות ומבינות.
    למרות שאני לא חושבת שזה בריא במיוחד, מה יש בבנים שמרתיע חברות נפש וגורם לך (בזכר ובנקבה!) לחשוב שהם קצת… הממ..חסרי רגישות? זו התנהגות נפוצה לא רק בסביבתי המצומצמת?!

    • ובכן
      פשוט במערכת יחסים בין שני בנים יש פחות רגישות כי הם לא אוהבים /מתביישים לשפוך אחד לשני את הלב
      ויש להם פחות בעיה מול בנות
      זה לא שהחבר פחות רגיש אבל פחות נוח והדינמיקה היא שונה
      גם בבית באים לאמא לבכות ולאבא לעזרה

  26. אני עצמי ואנוכי

    מה המצב? 🙂
    אינני "בת של בנים" כפי שנאמר בטור..
    אבל מי שעוד לא היה לה ידיד טוב באמת, ההפסד כולו שלה. ידידי הטוב ביותר הפסיק את החברות המופלאה ביננו, ברגע שמצא לנכון לספר לי על אהבתו אליי, פחדתי להפסיד אותו… מה רע לו בידידות ביננו? למה הוא רוצה יותר? אני חושבת שבחוסר טקט מוחלט, אפילו התרגזתי עליו.. מה שקרה הוא כך:
    היינו שלישיית "החברים הטובים ביותר".. היא הייתה מספרת לו דברים טובים עליי, סובבה אותו כך, וגרמה לו להרגיש שאני רק מחכה לכך שיהיה ביננו עוד משהו, מעבר לידידות.. כאשר אני והוא רבנו, היא תמכה בי מצד אחד, ומצד שני באה אליו הביתה ו… ניחמה אותו.. אם אתם מבינים למה אני מתכוונת.
    הסיפור נודע לי ואיבדתי את שניהם..
    הרבה חברות טובות החלפתי מאז.. אחת נשארה, מכל אותן ה"חברות נפש" כמו שנהגתי לקרוא להן.. היא הכספת של כל סודותיי, איתה אני מרגישה באמת חופשייה, ואני יודעת שהיא תמיד תהיה שם בשבילי, ולהיפך.
    יש לי ידיד ממש טוב כבר שנתיים, הוא מצחיק, מאלה שגורמים לך להוציא את הקולה מהאף.. אנחנו בדר"כ על אותו תדר, ובנוסף לכל, הוא גם נראה ממש טוב..
    הבעיה היא המשיכה המינית שקשה להתעלם מקיומה, הוא תמיד מתיעץ איתי לגבי בנות אחרות, ותמיד אני עונה לו בכנות תוך כדי התעלמות מוחלטת מהקנאה שאוחזת בי והכאב הזה, כל פעם שאני אומרת לו "כן, היא באמת מצחיקה, חמודה וסקסית, תנסה לבוא אליה יותר בגישה של.."
    אני לא יודעת מה לעשות.. אני יותר מידיי פוחדת לאבד חברויות, ולא מעזה לנסות..

  27. ליטלי

    אני כן בת של בנים.תמיד היתי.אבל רק עכשיו הבנתי שעליהם באמת אפשר לסמוך הרבה יותר.עם שתי חברות כמעט הכיכ טובות שלי אני לא מדברת המון זמן בגלל משהו שרק בנות היו עושות.מכל החברות,רק חברה אחת אמיתיתי בלב ובנפש יש לי,שעלייה אני יכולה לסמוך ולהתייעץ ומה לא.בנות,לא אלה החברות שלי,אלא בנות בכלליות,אני פשוט לא אוהבת,וכמוני גם כל שאר הבנות שאני מכירה .בעוד שכל בן זר מכונה בפי זר אחר "אחי" ,בנות מביטות אחת בשנייה במבטים משולחי ארס ורוע.ככה זה נראה לפחות,ולא רק לי.בנות ביקורתיות,רכלניות,הרבה יותר אינטרסנטיות מבנים.בנים קלילים שלא שומרים טינה,וכולם בסבבה איתם.אמנם באמת יש את הגורם המיני שמפריע וכאן הוא המקום לספר על חוויותי עם ידידים,בנים,שלא ידעו לשים את הגבול בין ידידות לסקס.
    במשך כמעט כל היסודי היה לי חבר בלב ונפש,אח ממש.נשארנו בקשר גם בתיכון למרות שלא למדנו באותו תיכון והקשרים נטו להתפרק בין כאלה,הוא דאג לי,באמת ובתמים,ולא כי אני רואה את המצב בסובייקטיביות.עד שים אחד,השתכרתי,ונישקתי אותו,התחלנו להתחרמן,ובאותו הזמן כשהתנשקתי איתו והוא מעליי,כל מה שחשבתי היה רק כמה שאני מאוכזבת ממנו,והדבר לא עצ כאן,אלא כשחברה שלי אמרה לנו שהיא לא רוצה להיות נוכחת בזה ושנלך לחדר הוא לא התעשת על עצמו ואמר "לא ,את שיכורה" אלא אמר לי"בואי באמת לחדר".
    מיותר לציין שהחברות האמצה ארוכת השנים הזו נקטעה בגלל לילה אחד של הורמונים.
    סיפור נוסף,הפעם בהשפעת גראס,היה עם ידיד אחר,שגם ניצל את המצב,לא בכזו תקיפות,אך הוא ידע לאן לשלוח את הידיים,והם היו מתחת לקו המשווה איף יו קנו וואט איי מין.שנה לא דיברנו !!!רק אחרי שנה כשהכל נשכח ולא הזיז כל כך יותר,השלמנו.
    אז נכון,קשה לבקש מבנים שיתאפקו,ונכון שאני נראית טוב וזה מושך אותם.אבל שום דבר לא קדוש יותר?
    אפילו החבר שלי לשעבר,שכבר שנתיים נחשב ידיד הנפש שלי,שיודע הכל עליי,מהחברות ועד האוננות שלי,היה אצלי בבית לא מזמן כשברגע מסויי כששכבנו מחובקים עמד לו והוא לא הסתיר את העניין ואף הודה בו בפני.
    אין איזו גדר,מחיצה,גבול בין הורמונים וסקס לחברות אמיתית?למה חברות שלי לא רוצות לחרמן אותי וכמעט כל הידידים שלי כן?
    ואל תענו לי תגובות כמו שאם הם היו ידידים אמיתיים הם לא היו עושים את זה ,כי זה פשוט לא נכון ומי שטוען כך פשוט חי בפנטזי לנד.כי המציאות מתנהלת אחרת,הידידים שלי עברו כל כך הרבה מבחנים,שהראו לי כמה אני חשובה להם,והם עשו בשבילי לא מעט,ותמכו,ועזרו,וקנו ועשו,אבל מחסום אחד הם לא הצליחו לעבור.לנתק את עצם היותי בת די מושכת מהאופי שלי,מהחברות שלנו,מהעובדה שהקשר ביננו אמור להיות אפלטוני לחלוטין.
    התאכזבתי,ואם עד עכשיו לא היה אחד שלא אמר לי שאם הייתי רוצה הוא היה מחרמן אותי,לא משנה כמה הוא חבר בלב ובנפש שלי,ומדובר על ידידויות נפש של ממש,אני לא מאמינה שאמצא עוד.

  28. בנות זה עם יותר עמוק מעניין וחכם אין מה לעשות

  29. הזדהתי עם כל מילה,והכותרת פשוט נפלאה!

  30. buttercup

    יש קסם מסויים בחברות עם בנים. במיוחד בחברה השוביניסטית שלנו. כשאת חלק מההווי שלהם, ומצחיקה בכאילו, ו"מישהי שגם כוסית אבל היי, החברים הבנים שלה יודעים שהיא נורא מוכשרת וחכמה ומתייעצים אתה ומשתפים אותה בעולמם" – זה מחמיא וגורם לך להרגיש טוב. במיוחד בגיל ההתבגרות, אבל לא רק.
    ובכל זאת, אריאלה, אני מסכימה איתך לחלוטין. עם בנות – מסויימות – זה משהו אחר לגמרי. סוג של אחווה והבנה ברמות אחרות לחלוטין. אנחנו לא שונאות גברים, להיפך אנחנו אפילו מאוד נהנות מהם ובכל זאת אנחנו זקוקות לאחווה הנשית הזאת בצורות רבות ומגוונות. והרי זאת אחת הסיבות להימצאותינו בבננות. לא?

הגיבי

כתובת הדואר האלקטרוני לא תפורסם Required fields are marked *