אינטרנט: מנהרת הזמן

בימים ההם – 10 שנים וקצת יותר לאחור

זה היה כמדומני בשנת 1986 כשהייתי סטודנט, קבלתי כמתנה ממישהו שחזר מחו”ל מודם למחשב תואם הפי-סי הראשון שלי. מהירות התקשורת המקסימלית שלו היתה 1200 ביט לשניה. כן, היו ימים. לצורך השוואה, חיבור האינטרנט שאני משתמש בו עכשיו מהיר בערך פי 600.
חשבתי לי אז, מה אוכל לעשות באותו מודם? אז גיליתי את מה שנקרא BBS, ראשי תיבות של Bulletin Board System שהם מעין “לוחות אלקטרוניים” (בעצם מחשב עם כמה מודמים, קווי טלפון ותוכנות מתאימות) שמופעלים על ידי, בדרך כלל, אנשים פרטיים, בהם ניתן ל”העלות” ול”הוריד” תוכנות, לשלוח הודעות ועוד. התחברתי.
זו היתה ההתנסות הראשונה שלי עם מדיום מחשבי-תקשורתי, מעין הקדמה בקטן לאינטרנט. את הדואר האלקטרוני הכרתי מהשימוש בו באוניברסיטה. לקראת סוף לימודי תואר ראשון, כשקצת שיעמם לי, כתבתי לי תוכנה גרפית קטנה, “העלתי” אותה לכמה BBS-ים שכאלה וכנראה שהיא מצאה חן בעיני מישהו שדאג להעביר אותה עד לארה”ב הרחוקה. כמה שנים אחר כך, מישהו משם התקשר אלי וביקש רשות לשימוש בה לצורך כלשהו. לי זה גרם גם להתרגשות וגם ללא מעט גאווה שתוכנה שלי (שלי!) הגיעה עד לשם.
בערך בשנת 1994, אחרי שהתקלקל לי המודם התורן, קניתי לי מודם חדש. על האריזה היתה הצעה למנוי לחודש חינם לאינטרנט, ניצלתי ההזדמנות. כך חוויתי לראשונה את הרשת העולמית עם הממשק גרפי של חלונות 3.1. למי שלא מכירה – פעם, לפני עידן מערכות ההפעלה ממשפחת “חלונות”, היתה מערכת הפעלה בשם DOS – Disk Operating System. מערכת הפעלה פשוטה וטקסטואלית למחשב האישי שאגב, מהרבה בחינות היתה לא רעה בכלל, למרות מגבלותיה.
כמו כולם כמעט, גיליתי והתרגשתי מהאפשרויות ומכמות המידע הנגיש בחינם ובקלות, מחדרי הצ’ט הראשונים ואחר כך מהתוכנות להעברת מסרים מיידיים. די מהר גיליתי את אתרי ההיכרויות והכרתי והתכתבתי עם בחורות אפילו מחו”ל! (ממש פלא טכנולוגי, הא?). גם היו לי כמה דפים אישיים – Personal Home Page, בהם שיתפתי את קוראי במחשבותי וברעיונותיי.
ברשותכן אפסח על נושא ה”בועה” ומשבר ה-DOT-COM ונדון עליו בפעם אחרת.

בזמן הזה – הווה

האינטרנט כבר די נפוץ, לא מזמן קראתי של-90 אחוז מילדי ארה”ב יש מחשב. עדיין אני מסייר לי באתרי ההיכרויות, וכן, אני עדיין רווק. זה אומר משהו עלי? על החברה? על אתרי ההיכרויות? כנראה שקצת, או יותר, מכל אחד מהם. לחדרי הצ’טים אני לא נכנס (תודה, עברתי את הגיל), כמעט לכל מי שיש לו מה להגיד יש אתר ברשת ובאמת, יופי שכך. פה ושם אני מבלה את זמני באתר “בננות” החביב בעל האווירה המיוחדת רק לו. טוב, בדרך כלל נעימה.
הדואר האלקטרוני, אפשרויות ליצירת קשר, כולל וידאו, כבר מאד נפוצות. יש מנועי חיפוש די טובים. אתרים משתכללים הן בתוכן והן בצורה (פלאש למשל). יש אינטרנט ב”פס-רחב”, תוכנות לשיתוף קבצים (נא לא לפגוע בזכויות יוצרים, בבקשה), יש גישה לאינטרנט גם ממכשירים אחרים (סלולריים).
משהו חשוב ששכחתי?
אה כן, אציין כמה בעיות שלדעתי ראויות לאזכור, באינטרנט של היום:

1. בעיית הבטיחות
: אני מודה שאני לא ממש מומחה לנושא אבטחת מידע, אבל עצם המחשבה שמישהו עלול, תיאורטית-טכנית, ל”היכנס” לי למחשב ולקרוא/לראות מסמכים/תמונות שכתבתי/יצרתי או הורדתי או לדעת על אילו מקשים הקשתי או יכול/ה לצפות באינפורמציה שבאה או יוצאת מהמחשב שלי -אותי, באופן אישי, מקוממת. יש כאן, לעניות דעתי הדלה, בעיה בתכנון.
מיותר לציין, שיש לי מחשב אחד נפרד שלא חובר ולא יחובר לאינטרנט. אולי אני קצת פרנואיד ואולי לא. יתכן שאם היו מתכננים ויוצרים רשת (פיזית) חדשה שתהיה ייעודית לנושאים מסוימים (רשת ייעודית רק למסחר אלקטרוני, למשל?) עם תקנים חדשים לתקשורת ולמחשוב יתכן, אולי, שהיה ניתן להתגבר על חלק מבעיות הבטיחות. יתכן שזה קשור בעלויות לא קטנות לכן זה אולי לא ממש פרקטי כרגע ואולי דווקא לא.

2. בעיית הזיהוי
: לא מעט גולשים מרשים לעצמם דברים שלא היו מרשים לעצמם פנים אל מול פנים. הם עושים זאת כי הם, לפחות על פניו, אנונימיים. בנוסף, מה מונע מנער צעיר ומשועמם מלהתחזות לאישה בת 25 בצ’ט או באתר היכרויות? איך ניתן לדעת שאישה שמצהירה שהיא רווקה היא אכן כזאת?
למטבע הזה יש שני צדדים: אחד השלילי שתואר לעיל והשני, החיובי, הוא זה שמאפשר לאלמוני להציג בעיה מבלי, תיאורטית לפחות, להיחשף ולשמוע עיצות או דברי הזדהות (ממש כמו בפורום כאן). יש אולי פתרונות אבל כנראה שהם עדיין לא נפוצים או סטנדרטיים. כמובן יש כאן את עניין צנעת הפרט. אפשר גם למצוא קשר מסוים בין בעיה זו לקודמתה.

3. מולטי-מדיה
: כבר דובר ואף נעשה. אך עדיין החזון של תחנת מולטימדיה אחת – טלויזיה + וידאו (שידור וקליטה אישי) + מחשב + אינטרנט + טלפון + מערכת שמע וכד’) עדיין לא ממש נפוץ למיטב ידיעתי, יש אולי דברים שמתקרבים לזה. יתכן דווקא שיש יתרון בביזור המכשירים בסביבה בה יש כמה משתמשים ובגלל שאנשים ניידים. כמו כן, יתכן שיש צורך בשילובים שונים במכשירים שונים כפי שכבר קיימים אבל לא נפוצים, למשל מכשיר ידני קל ונייד (טלפון + מחשב + אינטרנט + וידאו) ומכשיר קבוע (כנ”ל ובנוסף מערכת שמע ווידאו איכותיות). כנראה שנדרש פס רחב מזה הקיים כיום לשידור וידאו איכותי.

עתיד – 20 שנה מהיום

“מאז שחרב בית המקדש ניטלה הנבואה וניתנה…” וכו’ וכו’, לכן לא אעמיד עצמי על תקן נביא או חוזה, לעומת זאת אנסה לתאר מצב תיאורטי-דימיוני. כל קשר בין החזוי למה שיקרה בפועל הוא מן הסתם קצת (או הרבה) מקרי בהחלט.
אנחנו בשנת 2024. לרוב המדינות יש רשתות תקשורת לאומיות שכל האזרחים מחוברים אליהן, בנוסף ניתן לצאת מהרשת הלאומית לתקשורת בין-לאומית בדומה להיום. למעשה הרשת הזו מעבירה את כל התקשורת שאנו מכירים היום: ערוצי טלויזיה, רדיו, טלפון, תקשורת מחשבים וכדומה, מכשירים ביתיים מחוברים אף הם דרך מרכזיה ביתית לרשת הזו ומאפשרים שליטה מרחוק דו-כיוונית בהם ומהם. כל אזרח מקבל ביום הולדתו מהמדינה מנוי וחשבון לרשת הזו וגם שעון יד, לא! – בעצם, זה רק נראה כמו שעון יד! זהו למעשה מרכז תקשורת נייד ומשוכלל שבין היתר מחובר לרשת הלאומית. חלקים חשובים לאזרחים ברשתות הלאומיות הללו בפקוח ממשלתי הדוק והן בנויות כך שהן מונעות זיופים/רמאויות/התחזויות ושאר מרעין ובישין. הפיקוח לא בא למנוע חופש ביטוי סביר אלא לפקח, בדומה לפיקוח בכבישים. בבתים, לכולם יש את מכשיר ה-CC – Connectivity Center שמחליף את הטלוויזיה, טלפון, מחשב, וידאו/DVD, פקס, ספרים, מצלמת וידאו ועוד.
התקשורת, ברמה הלאומית הזו, מאפשרת הצבעות ומשאלי עם של רוב האזרחים בנושאים חשובים תוך דקות בודדות (או שעות, עד שכולם יחליטו להצביע) וכך יש קשר טוב יותר בין האזרחים לממשל.
כל פרק זמן מסוים, נניח שנה, האזרח עונה על שאלון מפורט לשלטון בו הוא מפרט בעיות, רצונות ועוד.
אחד הדברים הנחמדים שמתאפשרים בגלל שכ-ו-ל-ם מחוברים לרשת הלאומית ובגלל שהיא מפוקחת, לפחות חלקים ממנה, על ידי הממשל, הוא תחום ההיכרויות. הממשל באותו זמן מחזיק מידע מפורט על כל אזרח ואזרחית, כמובן תוך שמירה על צנעת הפרט. מן הסתם גם פרטים פיסיים, כולל תמונות עדכניות, שנשלחות על ידי האזרח פעם בכמה זמן, וכמובן מצב משפחתי. בגלל היקף המאגר, אם את פנויה את יכולה להכיר בדרך הזו, לפחות תיאורטית, כל אזרח סינגל במדינה תוך שיטות התאמה עדכניות לתקופה זו ולא על-סמך מזל מקרי של היכרות בתחנת האוטובוס למשל. כמובן, תוך שמירה על פרטיות ובהסכמת שני הצדדים הנוגעים בדבר.

ילד עם הרבה פוטנציאל

נחזור רגע מהעתיד הוורוד למציאות 2004 ונסכם: לאינטרנט פוטנציאל שעדיין לא מומש במלואו. יש לקוות ששיפורים משמעותיים המביאים בחשבון את הצרכים האנושיים המגוונים יוכנסו ושנזכה לחוות רשת בטוחה יותר, פוריה יותר ונעימה יותר. שנת 2004 טובה ומוצלחת!

על הכותבת עוד גבר

רווק+0, בעל תואר ראשון במתמטיקה ומדעי המחשב. עיסוק: מחפש (עדיין) את זו שתסכים להיות אשתו. בזמנו הפנוי מגיב למאמרים ב"בננות"

תגובות

  1. צב מעבדה

    רציתי להתייחס לנושא האנונימיות ברשת.

    לדעתי, כמו שלכל מכונית יש לוחית רישוי שמזהה את הבעלים שלה והנהג חייב לשאת תעודה מזהה כדי שנוכל למנוע תאונות פגע-וברח, כך יש לחייב שיוך של כל מחשב לאדם/חברה/אירגון ואם צריך אז גם זיהוי של הגולש (באנלוגיה לבעל הרכב והנהג שיכולים להיות שונים).
    הפרטים האלו לא צריכים או אמורים להיות גלויים לכל דכפין, כמו שלא כל אחד יכול לעצור את הרכב שלי ולבקש ממני תעודת זהות ורשיון נהיגה, אלא רק לרשויות.

    • עוד גבר

      כן, ניסחת זאת יפה (כולל האנלוגיה) ואני מסכים איתך ברוב
      הדברים. ייתכן שיש מצבים בהם היה רצוי זיהוי, שמאושר
      ע”י הגולש/ת, לא רק כלפי הרשויות אלא כלפי צדדים
      אחרים ואולי אז צריך לאפשר גם זיהוי סלקטיבי, כלומר
      לדוגמא: רק לדעת שהגולש/ת הוא אכן תושב מדינה זו
      או אחרת או שהוא/היא רווק/ה או שהוא/היא בגיל מסויים וכד’.
      היום, לעניות הבנתי, יש זיהוי כלשהו, כלומר כשאני גולש,
      אני משתמש בכתובת (ואולי בעוד אינפורמציה) שספק
      האינטרנט שלי מקצה לי בהתחברות. לכן נדמה לי שניתן,
      בעיקרון, כשצריך לזהות אותי (יש לדייק, את המחשב שלי,
      כמו באנלוגיה שלך: המכונית) לעשות זאת: הרשויות יכולות
      לפנות לספק האינטרנט ולקבל את האינפורמציה, בדומה
      למה שקרה, בארה”ב בעניין הורדות קבצי מוזיקה עם תוכנות
      לשיתוף קבצים. מעניין מה קורה כשמישהו/י בא/ה
      ל”אינטרנט קפה” ולא מזדהה? (דומה לטלפון ציבורי?)
      אם אני זוכר נכון, היתה פעם יוזמה, להכניס למעבד (CPU)
      של המחשב קוד יחודי שיזהה את המחשב, אבל אם אני לא
      טועה, זה לא בוצע בגלל שזה אולי יוצר בעיות עם צנעת
      הפרט(?). לעניות דעתי, כמו ש”חזיתי” במאמר לגבי רשת
      לאומית, ייתכן שצריך ליצור רשתות חדשות (ארכיטקטורה
      חדשה של חומרה ותוכנה) שתפתורנה, אולי, את הבעיות
      (או את רוב) הקיימות.

      • נודניק

        היתרון העצום של האינטרנט הוא שמדובר במדיום שמספיק להיות משויך אליו מספיק זמן ע”מ לכתוב עליו, גם אם הבנתך הטכנולוגית שואפת לאפס. כשל תכנוני באבטחת מידע? רשת נפרדת? לוחיות זיהוי?
        במצב הנוכחי, כאשר יש מדינות שאינן משתפות פעולה עם החוק הבינ”ל, כל אדם בעל הבנה מינימלית בתחום יכול להסוות עקבותיו דרך שרתי פרוקסי ולא משנה איזה לוחיות רישוי תדביקו לראשו. חובת האבטחה אינה על ה”רשת” (מונח אמורפי וחסר בעלות, ולפיכך אחריות) אלא על אתרי הסחר, שמחובתם להיות מאובטחים היטב. רובם אכן מאובטחים היטב, אגב.
        ואם זה מספיק מעניין/מפחיד אותך, אתה יכול למגן את מחשבך שלך. לא מסובך.

        • עוד גבר

          ידידי ה”נודניק” (כפי שבחרת לכנות עצמך…),
          מעניין למה בחרת דווקא שם זה?…
          לא ברור לי למי כיוונת בעניין הבנה או אי הבנה טכנולוגית,
          אני אומנם לא מומחה אבטחה, אבל יש לי מושג קל
          וקצת יותר מזה בעניני טכנולוגיה ומיחשוב, אבל הידע
          הוא לא הכל, יותר חשובה בעיני יכולת הבנת התמונה
          הכוללת וראיית בעיותיה אם הן קיימות.
          ולעצם העניין, גם על הבעיות האלה שציינת כתבתי ואם
          היית קורא את ה”תחזית” הדמיונית לעתיד, אני מדבר על
          רשתות לאומיות (לכל מדינה רשת) מה שמאפשר בקרה
          ברמת המדינה, כל מדינה והפיקוח שאזרחיה (ברוב
          דמוקרטי) מחליטים עליו.
          למרות שהאינטרנט הוא מדיום עם הרבה מאד יתרונות
          אני משער שהוא לא תוכננן להיות מה שהוא כיום
          ולכן, אולי, לא נצפו הבעיות שמניתי. נראה לי שקצת
          בלבלת בין המצוי לרצוי…!
          באופן אישי, אני דואג להתקין תוכנות הגנה (“חומת
          אש” סטנדרטית ונוספת, אנטי וירוס כולל עידכונים
          וכן עדכוני מערכת ההפעלה ועוד) אבל עובדה
          שלמשל, נזקקתי להתקין כמה וכמה עדכוני אבטחה
          למערכת ההפעלה, מה שמראה כנראה
          שהיו “פרצות אבטחה” לפני העדכון. אגב, רשת נפרדת
          לא חייבת להיות כלל עולמית. אפשר לצרף למשל
          רק מדינות שתסכמנה לכללים מסויימים ולנתקן אם
          הן לא עומדות באותם תנאים. (מצוי מול רצוי).
          האינטרנט כפי שהוא כיום, כך אני מקווה, הוא רק
          שלב אבולוציוני אחד לקראת רשת/ות טובה/ות יותר.

        • אלמוני

          דבר נוסף שגיליתי בזמן האחרון לנוכח ההתרחשויות אין סוף בפוליטיקה, בכלכלה, דבר רודף דבר, אנשים מתוסכלים, והדרך היחידה שיש בפני אנשים היא לשחרר קיטור לפני קהל המחשבים.
          האינטרנט הפך לכלי חשוב של אותו רוב דומם ,שאין לו אמצעי תקשורת או במה בכנסת, להביע את דעתו ולשחרר את כל מה שהצטבר לו בבטן, כל אחד על-פי דרכו.
          יבורך האינטרנט !!!

    • כך קראו לספר ההוא. היה בו אח גדול וצחי קטן.

      ובאמת, למה להיות אנונימי לשלטונות, למה שלע ידעו עם מי ולמה וכמה ואיך היה…

      אני שמח לפגוש מפעם לפעם הוכחות חיות ובולטות לטענה שלי שאנשים בעלי עמדות חשוכות יכולים להיות אינטילגנטים ומשכילים….. מ.ש.ל

      • צב מעבדה

        רמת הפיקוח של השילטונות על האזרח היא נושא גדול וחשוב.
        בין מה שכתבתי לבין 1984 יש הבדל עצום, אבל הוא לא מעניין אותך, לא באת לכאן בשביל להרחיב את האופקים שלך אלא בשביל לנפנף בנוצות הבלות שלך.

        דרך אגב, העמדה שאת תמיצתה הצגתי היא הקו של המגזין המאוד חשוך ‘האקונומיסט’ (אני לא זוכר כרגע את התאריך המדוייק, ובשבילך בוודאי שגם לא אחפש).

      • עוד גבר

        ראשית, כבר נאמר “הפוסל במומו פוסל” וכו’ (ע”ע “קטן”).
        שנית, לעצם העניין: דוגמאות למצבים בהם יש ואין
        פיקוח של איזשהו גורם (“אח גדול”?), יש הרבה, לא רק
        בשלטון, אלא במערכות שונות רבות. ברור, לי לפחות,
        שמערכת כזו אסור שתפגע, עד כמה שניתן, בזכויות הפרט
        ושתייצג את רצון הרוב (דמוקרטיה) תוך התחשבות
        נאותה במיעוט וזכויותיו.
        לדעתי, העדר פיקוח מתאים, מונע התקדמות.
        מערכת מאוזנת של כללים ופיקוח יוצרת סדר, שיוצר
        קדמה והתפתחות (לדעתי וכנראה שלא רק).
        למשל, בכמעט כל מערכת של למידה (השכלה בסיסית,
        גבוהה, מקצועית וכד’) יש פיקוח בדמות לוחות זמנים, בחינות,
        עבודות ואנשים שמפקחים, כנ”ל במקומות עבודה ועוד.
        ברור שמערכת הפיקוח צריכה להיות מקצועית והוגנת
        ומבוקרת בעצמה ע”י גורמים נוספים.
        בהחלט יתכן שיש לאפשר פיקוח של גורמים שונים
        זה על זה, כך שהפיקוח יהיה, כאמור, מקצועי והוגן.
        אני מניח שזה נושא מורכב ואכן אין טעם להתעלם
        מהבעיות ויש לחפש פתרונות, אבל גם לא רציני באותה
        מידה, לדעתי, לפסול את הכל.

        • פרחח קטן

          תמיד מנפנפים באיזו פרה קדושה כמו “בטחון” על מנת להגביל את חופש הביטוי, את זכויות הפרט ולהעניק לרשויות יכולות פיקוח רחבות מכפי שנדרש.

          לא מתקנים עוולה אחת על ידי יצירת עוולות אחרות, גדולות יותר.

          אדם לא נאלץ לרשום את כל הציוד שהוא רושם באיזה משרד חשוך של “הרשויות” כדי שנוכל לאתר כל סכין, חפץ, או אפילו לום היכול לסייע לפורץ בעת מלאכתו. לא מכיוון שאנחנו חפצים להקל על הפושע או לאפשר לו להמלט מממשפט וחקירה.

          כאשר מאן-דהו מבצע עבירה, אני מעדיף שלמשטרה יהיה קשה יותר לאתר אותו מאשר להקל על המשטרה באמצעות הגבלת חופש הפרט. כי אני פרחח קטן ולא אח גדול.

          אני חושד בכל מי שמנסה להעניק לרשויות כוחות עודפים ואינפורמציות מפורטות על תנועותי. המחשבים, החופש שהעניקו באמצעות התקשורת הפנויה יחסית ממעקב כבר הביאו להגדלת החופש בעולם והמודעות לפשעים שנעשים בידי שלטונות שונים כנגד אנשים פרטיים.

          אני פחות דואג לשלטונות (להלן : הרשויות) והרבה יותר לפרטים שנהנים מביקורים חטטנניים של אלה. לא סומך על השלטונות, מעדיף חופש פרט. כי אני קטן והם גדולים. ואתה.. הנה אתה “עוד גבר גדול” פשוט כדי שלא אפסול אותך במומי!

          🙂

          • עוד גבר

            אכן, זה כמו הרבה תחומים אחרים, עניין של
            _איזון_ ואופן השימוש (וגם של מצב נתון).
            אני, אישית, ממש לא בעד הפרת זכויות הפרט.
            כמעט כל מערכת/גוף צריך להיות מבוקר במידת מה:
            השלטון (במדינה דמוקרטית) ע”י האזרחים (בחירות)
            ורשויות בלתי-תלויות אחרות, האזרחים ע”י
            הרשויות המתאימות וכד’.
            המצב שתואר ע”י אורוול ב1984, הוא בוודאי _לא_
            המצב הרצוי שאני (ואני משער שרובנו) בכל אופן שואף אליו.

            אפשר לעשות אנלוגיה לטכנולוגיה. אפשר עם
            טכנולוגיה מתאימה לשפר חיי אדם (למשל, מזון, רפואה
            וכד’) ואפשר גם להזיק (למשל, כלי נשק להשמדה המונית).

            הבעיה היא לא הטכנולוגיה עצמה אלא צורת השימוש בה,
            בדומה גם כוח השלטון/פיקוח: זה לא הכוח לבדו שקובע,
            אלא, לדעתי, אופן השימוש המאוזן/מושכל/הוגן/נכון
            שנעשה בו או, חלילה שלא.

            • פרחח קטן

              על הרשויות, שבהנתן להן כוח פיקוח, הם ישתמשו בו, ועוד איך ישתמשו בו.

              זה לא אתה שלגביו הזכרתי את 1984, זה הגדול האחר.

  2. עוד גבר

    אגב שמות כינוי ו”אנונימיות” באינטרנט הנה כתבה
    עם קשר מסוים לנושא:
    http://computers.walla.co.il/?w=/4/486167

  3. את המאמר שלך ((:
    אמנם הגעתי לאינטרנט לפני לא הרבה זמן,
    ובשנתיים הראשונות זה היה רק כדי לקרוא
    מאמרים חדשים בתחום שבו אני עוסקת,
    אבל מאז הפעם הראשונה שנכנסתי לכאן,
    פגשתי כל כך הרבה אנשים מוכשרים שאף פעם
    לא הייתי פוגשת – צחי, סמדר, פרחח, בועז, נעמי,
    אופטימוס, אותך כמובן, ואם שכחתי מישהו/י, זה בגלל
    יום מעייף של עבודה, לא חוסר כשרון…
    יופי של דבר האינטרנט, כל אחד לוקח ונותן מה שבא לו.

    • עוד גבר

      עצמך. לכבוד הוא לכולנו (טוב, לפחות לי, אבל אני
      משער שלא רק לי…) להכיר אותך.

      • אלמוני

        טוב, יכול להיות…
        הבנתי כמה אני בורה בנושאים מסויימים
        יחסית לכותבים כאן
        זה נותן פרופורציות
        זה מסקרן
        זה מלמד ענווה
        ואני מודה להם שיש להם את הסבלנות להסביר
        לי לפעמים מה שלהם נראה טריוויאלי
        סופשבוע נפלא !!!!

  4. אבל לי נראה שמהפכות שיבואו בשנים הקרובות יהיו בתחום הביולוגיה בכלל והגנטיקה בפרט. אני מדברת על קפיצות מחשבתיות וטכנולוגיות שקשה לדמיין היום. המהפכה האלקטרונית כבר עברה את השיא שלה לדעתי. הפיתוח ימשך אבל לא באותן קפיצות מדרגה שהיו.
    מצד שני – מי יודע?

    • עוד גבר

      ככתוב במאמר:
      א. הוא לא מנסה לחזות, אלא מציע אפשרות תיאורטית.
      ב. המאמר מוגבל בנושאו, פחות או יותר, לאינטרנט.
      אני בהחלט חושב שתחומי הגנטיקה/ביולוגיה וכד’
      יכולים, לעניות דעתי, לגרום לשינויים עצומים,
      כפי שהגבתי כאן באתר, למשל ב13.8.02
      בתגובה ארוכה זו:
      http://bananot.com/articles/525#rem33484

      יש איזשהו כלל, שכרגע אני לא בטוח לגבי שם ממציאו
      (מור?) (אחפש יותר מאוחר ואשתדל לציין בבטחון ובדיוק)
      שאומר, בערך, שיש הכפלה בביצועי החומרה כל
      פרק זמן נתון. את בטח מכירה.
      טכנולוגית המחשוב (כאן אני כולל לא רק חומרה
      אלא גם תוכנה ואפליקציות), רחוקה, לעניות דעתי הדלה,
      מלהיות בשיאה.
      יש, לעניות דעתי, הרבה כיוונים ותחומים להתפתחות. ייתכן
      למשל שימצאו ישומים חדשים לטכנולוגיות קיימות או
      טכנולוגיות חדשות לגמרי.
      בכל מקרה, לי, אישית, די קשה לחזות. התלבטתי, למשל
      האם לכתוב “בעוד 20 שנה” או פחות, כי חלק
      מהדברים, כמו רשת לאומית, הם לדעתי, טכנולוגית
      אפשריים כבר כיום (לפחות חלקית) אבל יש כמובן עוד
      גורמים שמשפיעים, חוץ מהיכולת הטכנולוגית עצמה.

    • עוד גבר

      למה שכתבת, סמדר, של מגמות התפתחות אפשרויות
      בנושא המחשוב (חומרה ותוכנה) מעניין, לדעתי, לקרא
      את “עידן המכונות החושבות” של ריי קורצוייל בהוצאת
      כנרת.

      • מנכ”ל אינטל ירושלים בא להרצות בכנס באוניברסיטה והוא אמר שאנחנו קרובים מתמיד לקצה גבול המיזעור בטכנולוגיות המוכרות. הוא אמר שבא לכנס כדי לשמוע איזה כיוונים נחקרים באוניברסיטה כדי לנסות לראות איזה כיוונים יהיו רלוונטיים לייצור מחשבים אלטרנטיביים. הוא הוכיח ידע מאוד רחב בנושאים החמים שנחקרים בצורה בסיסית באוניברסיטאות. זה אמר לי שכיוונים אחרים, כמו מחשבים ביולוגים (בינתיים בעיקר בולשיט, אבל מי יודע מה יהיה.) או אופטיים יתפסו מקום מרכזי בעתיד. [כמובן שאני מסתכלת ברמה של החומרה, תוכנות זה פחות העולם שלי. :-)]

        • עוד גבר

          אני מודה שזה לא התחום שלי אבל ממה שקראתי:
          נניח שהגיעו לקצה גבול המזעור בטכנולוגיה
          מסויימת במישור דו מימדי, מה עם תוספות
          למימד השלישי? כלומר בניה תלת-מימדית?
          (תלת-מימדית “אמיתית” או שכבות של דו-מימדיות)
          מה עם ארכיטקטורה של עיבוד מקבילי נרחב?
          (קיים בוודאי השאלה אם נפוץ), מה עם ארכיקטורות
          מקביליות שונות? מה עם “מחשבים קוונטים”? מה עם
          מחשבים מלוקלוריים? (נדמה לי שיש דבר כזה?)

          • ומחשבים ביולוגיים מבוססים פחות או יותר על אותם רעיונות אם אני לא טועה. לא ברור לי איך המימד השלישי יוסיף למעגלים הקיימים מאחר וצריך להתחבר למעגל בכל מקרה ולכן צריך מגע לכל שכבה. לא ברורה לי הארכיטקטורה שאתה מדבר עליה. מחשבים קוונטיים עדין לא הוכחו כאפשריים, לא ברור איך ואם אפשר לבנות אותם וכבר 10 שנים מדברים על הצפנה בעזרתם ואני עוד לא רואה ישומים. חוץ מזה ששנינו בעצם מסכימים שצריכה להיות פריצת דרך באיזה שהוא תחום כדי לאפשר את המשך ההתפתחות הטכנולוגית, אז על מה בעצם הויכוח?

            • עוד גבר

              זה לא ממש ויכוח, זו רק החלפת דעות 🙂
              לפחות מבחינתי… ואני רוצה לקוות שגם מבחינתך
              למרות שאת כנראה הרבה יותר בקיאה ממני בעיניני
              אטומים וכו’… 🙂 בגלל השכלתך ועיסוקך, כנ”ל כנראה לגבי
              מגמות טכניות ומחקר עכשווי בתחום המיקרואלקטרוניקה.
              חלק מהידע הבאמת מועט שלי, בחלק מהטכנולוגיות
              החדשות של חומרה, אני מביא מקריאת פרסומי מדע
              פופולרי וכן מאמרים בעיתונות/אינטרנט וכו’.
              כפי שציינתי, מעניין, לדעתי, לקרא את “עידן המכונות
              החושבות” של ריי קורצוויל, כי הוא מזכיר שם נושאים
              ומגמות שקשורים לנושא. ממליץ לקרא.
              לגבי הצפנה קוונטית, קראתי את “סודות ההצפנה”
              של סיימון סינג (כנ”ל ממליץ) ולמיטב זכרוני, מוזכר שם,
              בסוף הספר, שנעשה ניסוי מוצלח, אם כי מוגבל לטווח
              מרחק העברת האינפורמציה, של הצפנה כזו, כלומר _זה_
              לפחות, כנראה, אפשרי טכנית. אני גם חושב, לעניות
              הבנתי בנושא זה, שזה שונה ממחשב קוונטי. באופן כללי
              וממש תיאורטי, אני מניח שבעבר הרבה פעמים חשבו
              שהגיעו לגבול הידע, גבול המהירות, גבול המימדים וכד’.
              אני באמת לא בעמדה וידע לקבוע גבולות, אבל העבר
              מוכיח שיש הפתעות ואולי אנחנו ב”מחשבתנו”, לעיתים,
              קובעים את הגבולות ולא המציאות…

הגיבי

כתובת הדואר האלקטרוני לא תפורסם Required fields are marked *