סיפור קצר: עצמתי עיניים וגיששתי את הדרך חזרה למיטה. התיישבתי עליה, שומעת את האנחה הכבדה שלה

אני שמנה אני

מיד כשנכנסתי לקיוסק ראיתי שהמוכר שם עלי עין.
בחורה שמנה, בשעה שתיים וחצי בלילה, מה עושה בקיוסק, לבד?
רק היה חסר שהוא יגש אלי וישאל "מה שמנה כמוך עושה פה לבד," או "בטח לא כאב לך ליפול מגן עדן, עם כל הריפוד שלך, מה?"
הלכתי למקרר הקטן והסתכלתי על היוגורטים. גועל נפש. כאילו שהייתי באה לקנות יוגורטים בשתיים בלילה.
"אפשר לעזור?" הוא שאל בקול מתקתק מאחורי. בטח הומו.
דווקא הם הכי בסדר.
"חברה שלי באה אלי עוד מעט," אמרתי, "ואין לי כלום בבית."
"לעזור לך לבחור משהו?" הוא שאל. לעזאזל איתו, שילך. אני כבר אסתדר לבד.
"זה בסדר," אמרתי והמשכתי להתבונן ביוגורטים, "אני אסתדר."
הוא זז מעט ואני הלכתי לכיוון הבמבות. אספתי מהר את השקיות: שתי במבות גדולות, ביסלי בצל גדול, אפרופו, צ'יפס. מדף השוקולדים: אחד לבן, אחד לבן עם עוגיות ועוד שלושה פסק זמן וסוכריות עם חמאת בוטנים. מהמדף על יד הקופה לקחתי מרציפן וסוכריות גומי. החשבון הגיע לחמישים ושבעה שקלים. יצאתי, משתדלת לא להסתכל בעיניו של המוכר. חיכיתי כבר לרגע שבו אגיע הביתה ואוכל לאכול.
הדירה הייתה חשוכה והשותף שלי נחר בחדרו. הדלקתי אור קטן ופיזרתי את תוכן השקיות על הריצפה. סידרתי את החטיפים לפי מידת החיבה שלי כלפיהם. קודם כל הבמבות, אחר כך השוקולד הלבן עם העוגיות, אחר כך ביסלי הבצל. סוכריות הגומי בסוף. לפני שפתחתי את הבמבה הראשונה הלכתי להסתכל בראי. אלוהים, כל כך שמנה. אפילו השיער הבלונדי המתולתל שלי שמן. הבטן שלי כאילו משתפכת אל עבר הררים קסומים במרחב, הירכיים נפגשות עוד באזור הברכיים. אין צוואר. האם אני ראשונה לזן חדש של אנשים, חסרי צוואר?
עצמתי עיניים וגיששתי את הדרך חזרה למיטה. התיישבתי עליה, שומעת את האנחה הכבדה שלה. פתחתי את השקיות והתחלתי לאכול. שלושים וארבע שנות זלילה. אימא אומרת שאפילו בתור תינוקת ינקתי כפול.
את בת שלושים וארבע, חשבתי לעצמי, נוגסת בשוקולד הלבן כאילו היה כריך. את בת שלושים וארבע, רווקה, ואף אחד לא רוצה אותך כי את שמנה. לא יהיו לך ילדים אם תמשיכי להיות שמנה. לא יהיה לך בעל. תישארי רווקה זקנה ושמנה כמו דודה פניה, שעדיין טורחת להשאיר סימני אודם כתום על לחייך. אבל מצד שני, את לא צריכה ללדת בשביל להיראות ככה. אפשר להאמין עלייך שילדת שלישייה, ועדיין לא חזרת למידות אחרי ההריון.
אכלתי את המרציפן. עם כל נגיסה שמעתי את הקול של אימא: "שומן טהור. פשוט שומן טהור. כל נגיסה- מאה קלוריות".
נהניתי.
כשפתחתי את שקית הצ'יפס כבר הרגשתי מפוצצת. הרגשתי מחנק זוחל לי לגרון מכיוון הבטן. פתחתי את החגורה ונשענתי אחורה. מפוצצת. לא יכולה להכניס כלום. אפילו לא עוגת גבינה. וכידוע, לעוגת גבינה לא אומרים לא. אבל אוכל אסור לזרוק, ולכן הכנסתי חתיכה מטוגנת אחרי חתיכה מטוגנת לתוך הפה, באיטיות. כבר לא היה לי טעים, כבר לא הייתי רעבה, כבר לא היה לי תיאבון. אבל הייתי חייבת לסיים את מה שהתחלתי, כי הייתי חייבת.
באמצע שקית הצ'יפס זה בא. הרגשתי אותו עולה לי בגרון ורצתי לשירותים.
בתוך פחות משניה יצא מתוכי כל מה שהאבסתי לתוך עצמי בעשרים דקות. נותרה רק הקלה. הרגשתי מטוהרת מצד אחד ועצובה מצד שני. בכל זאת, נשארו לי סוכריות הגומי.
שטפתי את הפה וחזרתי לחדר. הוא היה מבולגן נורא ומלא שקיות.
בדרך למיטה עברתי ליד המראה והסתכלתי מחוסר ברירה. אם רק הייתי גבוהה יותר בחמישה סנטימטרים, הייתי שמנה פחות. אבל בגובה של מטר שישים ושבע, משקל כמו שלי בולט למרחוק ואנשים מפנים לי את הצד של המדרכה כשאני עוברת.
בבוקר קמתי ורצתי למשקל, כמו בכל יום. מין ייסור עצמי שכזה. אכלת אתמול בלילה? בבקשה. שאי בתוצאות.
המשקל התנדנד מעט ונעצר. ארבעים ושלושה קילוגרמים.
אלוהים, כמה שאני שמנה.

צביה בלום

ילידת 1980, כתבה שלושה ספרי ילדים וכותבת ב NRG יהדות. גרה ברחביה, ירושלים

תגובות

  1. אלמוני

    יפה, עצוב. הייתה לי חברה שנפטרה מאנורקסיה, היא שקלה פחות, הרבה פחות, ועכשיו היא לא שוקלת כלל…

    • מזדהה לגמרי לצערי…..

      • היי לילכי
        דברי איתי
        razzaly30@hotmail.co.il

      • אלמוני

        יא אני ממש הירגשתי מהבסיפור שלך זהב בהלצד הרבה בנות לגבי איך הם אוכלות אני ממש מאריכה אותך וממש נהנתי ליקוראו את הסיפור שלך הוא הבהחלט מעניין ודי מצמרר

      • לילך .י.

        היי אני לא מבינה אותך אבל את בטח נורא יפע ורזה אבל אני יותתתתתתתר מה לעשות לא נורא אני יותר יפעעעעעעעעע ווווווווורררררררזזזזזזזזזזזזזההההההההה!

        • אלמוני

          את ממש דפוקהה
          את חסרת רגישות ומגעילה
          איך את יכולה להגיד לה דבר כזה?!?!
          וחוץ מזה יפה כותבים עם ה'

          • אלמוני

            את באמת צודקת איזה חוצפה!
            אני מגיל קטן סבלתי מיזה שאני שמנה ואמא שלי כל פעם היתה צריכה לבוא ולעשות תררם על זה שהבנות הציקו לי

        • מאמי אני ממש מזדהה איתך זה לא שאני אווכלת הרבה גם אם אני אווכלת סלט באליי להקיא מעצמי אני כול הזמן מנסה לא לאכול כמעט כלום נגיד רק מלפפון ביום אבל לא מצליח לי תאמיני לי שזה קשה ואת בטח יודעת את זה במיוחד בחיי החברה..

    • אלמוני

      זה באמת עצוב

    • נורית

      את לא שמנה

  2. יפה מאוד ונוגע ללב, ממש הצטמררתי.

  3. אבו כנאפה

    אפקטיבי.

    חוץ מעניין המרציפן, אף אחד לא אוכל את החרא הזה, זה לא טעים.

  4. וואו! כתוב מעולה…
    אבל… את תיארת כאן בולמיה. בולמיות לא שוקלת 43 ק"ג! הן לרוב די שמנמנות, או מינימום משקל תקין.. בטח שלא במשקל של אנורקסיות.
    צריך להפריד – אנורקסיות לא אוכלות כמעט דבר ולכן עלולות למות מתת משקל. בולמיה זו הפרעת אכילה אחרת לגמרי – כמו שתיארת בסיפורך. זה הבדל משמעותי שצריך לתת עליו את הדעת כי הוא פוגע באפקטיביות של הסיפור.

    • אלמוני

      דיברתי עם אחת שעובדת בנושא. היא אמרה לי שבאמת רוב הבולימיות שמנמנות או במשקל רגיל, אבל יש בהחלט מקרים קיצוניים של בולימיות שמגיעות לתת תזונה. שימי לב- הבחורה כאן אינה סובלת מתת תזונה קיצוני. היא במשקל עדיין "סביר" יחסית. כמובן- היא מאוד מאוד רזה, אבל אני לא סבורה שהיא נחשבת לאנורקסית.

      • בולימיה יכולה להגיע למשקלים של ארבעים קילו, נכון שהסוכר של הסוכריות והפחמימות נספג במחזור הדם לפני ההקאה אבל עדיין ההקאות מורידות במשקל, סימן זיהוי של בולימיות הוא בדרך כלל איבוד כל השינים בגלל חומציות ההקאות שאוכלת אותן, ריח רע מהפה, שריטות על גב היד, נשירת שיער (כמו באנורקסיה) לחץ דם נמוך במיוחד ואיבוד המחזור. מכירה את זה דרך חברה טובה שהגיעה למשקלים זעומים כמעט אפסיים בתקופת הבולימיה שלה, אולי בגלל שלפעמים זה משולב עם אנורקסיה, כלומר הבולימיה מסתמנת בהתקפים של איבוד שליטה בין צום אחד למשנהו.

        קראתי פעם כתבה מעניינת שבה פסיכולוגים ניסו להבחין בין סוגי האישיות השונים של בולימיות ואנורקסיות וגם הרקע המשפחתי מהן באו, לא זוכרת בדיוק אחת לאחת מה שנאמר שם אבל בגדול אנורקסיות הן יותר בעלות אובססיה לשליטה עצמית ויחסים בעייתים במובהק עם האם.

        ב"עד כלות" ספר מרגש שכתבה פעם גפי אמיר היא תיארה נערה כזאת.

      • אלמוני

        1.67 שוקלת 43 נו באמת זה ממש משקל נמוך – זו אנורקסיה גם לפי מדד ה-BMI

    • שירוש

      את צודקת,
      אבל אנורקסיות רבות (שכבר הגיעו למשקל נמוך ביותר של 43 ק"ג למשל) הופכות להיות בולימיות בהמשך.
      כמה אפשר לצום?
      גם לאנורקסיות זה קשה מסתבר, אז הן מתחילות לאכול ולהקיא.

      • רחבה בהרבה.
        לא כל אנורקטית חווה התקף אכילה (אני הייתי אנורקטית במשך מס' שנים ולא חוויתי אחד), ולא כל מי שבולסת ומקיאה היא בולימית- יש הרבה אנורקטיות כאלה, עם התקפי אכילה. הן בדר"כ בתת משקל.
        יש בולימיות בתת משקל, בעיקר אם הן בתחילת הדרך.

        אגב, אפשר לצום המון… עד הסוף.

      • אורחת

        אנורקסיות שעוברות מאנורקסיה לבולימיה נרווזה הן כאלו שמלית ברירה נלקחו לטיפול או כאלו שרצו להבריא מהמחלה והצליחו מבחינת העלייה במשקל אך בראשן הן עדיין באובססייה כלפי המראה שלהן, הן עוברות מאנורקסיה לבולימיה לא כי הן נהיות רעבות (אנורקסיות פשוט לא רעבות,הן מפחדות מאוכל) אלא כי הן התחילו להבריא אבל לא הצליחו עד הסוף,הרעב חזר אך המחשבות ההגיוניות כלפי המשקל לא.

    • חיננית הבתה

      אני דווקא יודעת על הפרעת אכילה בשם אנורסיה -בולמיה
      שכוללת את שני הצדדים,
      ועד כמה שאני מבינה היא סיבוך של אנורקסיה ובולמיה
      אז היא בטח לא כתבה משום מקום אלא לי נראה ממקום של חוויה קרובה,
      אולי,

    • 43 בשביל אחת שהגובה שלה 167 זה בסדר גמור. תתפלאי.
      ומי אמר שהיא אנורקסית.? הא הא?

      • הנתונים האלה מובילים לBMI של 15.4, כאשר המינימלי הוא 18.5 עבור כל בחורה בוגרת.
        אין ספק שאפשר לסבול מתת-משקל גם ללא הפרעת האכילה (וברור שלבחורה בכתבה יש הפרעת אכילה), אבל זה מאוד לא בריא לכל הדעות.

      • עינת

        תגידי מה את נורמלית?? 167 ו43 קילו זה ממש ממש חולני…. ואם את לא חושבת ככה אז כדאי שתבדקי את עצמך.

      • לכתוב כזה דבר זה סוג של פשע, בחורות רבות (כולל אותי) עלולות להיפגע מאמירה כזאת לקחת ללב ולחשוב שאם הן שוקלות 56 אז הן שמנות כי 34 זה בסדר גמור. גובה כזה הוא יחסית לא נמוך אבל משקל כזה גם יחסית לרזה, הוא נמוך מאוד. תגובה כזאת עלולה לגרום לאנורקסיה אצל בנות חסרות בטחון.

    • לירון

      אם היתה כותבת משקל גדול יותר היה קשה להבין את ההרגשה.
      הבולמיות שומרות בדרך כלל על אותו המשקל בו הן התחילו עם ההקאות.
      ובינינו… זה חשוב אם זה בולמיה או אנורקסיה? לרב כל אנורקסית הופכת לבולמית.
      ומה עוד ששתי המחלות נוראיות. הלוואי ולא הייתי שם.

      • אני ממליצה על הספר: "נשים יפות" של מעיין קרת, אוסף של ראיונות מעובדים לסיפורים אישיים של מפורסמים רבים בעילום שם, מצמרר ומעורר הזדהות גם אצל מי שלא חוותה את זה.

    • אלמוני

      שלום עינת!
      קצת מרגיז שאת מגיבה מבלי שיהיה לך הידע המתאים והרלוונטי בנושא. הסכיתי וקראי את מילותי (מידע אישי, לצערי):
      יש שילוב קטלני של אנורקסיה- בולימיה וכך יכוך להיווצר מצב של זליליה ואח"כ היטהרות- הקאה ובסוף מגיעים למשקל 43 ק"ג. (כמוני).
      פשטייסט??
      שאי ברכה, יקירתי.

    • לה קרפיו

      יש גם שילוב, לא להתקטנן

    • אלמוני

      לא נכון , זה תלוי , יש כאלו שמקיאים אבל לא אחרי כל ארוחה , רק אחרי בולמוסים ואז הם במשקל תקין או קצת יותר , בעבר סבלתי
      מבולמיה והקאתי אחרי כל ארוחה הייתי חייב להקיא הכול , הגעתי עד למשקל של 35 קילו בגובה 167 , לפני המחלה שקלתי 64 קילו זה לא כזה נמוך כמו באנרוקסיה אבל זה עדיין הרבה יותר נמוך מ הBMI המומלץ לגובה שלי. אבל גם הייתי כל הזמן מיובש בגלל ההקאות .

    • אלמוני

      לא נכון , אני סבלתי מבולמיה והגעתי עד למשקל של 35 קילו
      לפני המחלה שקלתי 64 קילו . הייתי מקיא אחרי כל ארוחה .
      הגוף שלי היה מיובש כל הזמן , ואפילו הגעתי למצב שכבר לא הייתי צריך לדחוף אצבעות לגרון פשוט הייתי הולך לשרותים ומקיא .

    • אומני

      לא מדויק עינת
      יש הרבה בנות שסובלות מהפרעות אכילה משולבות, של אנורקסיה עם התקפים בולימיים.
      לצערנו בספרים אפשר לחלק את הפרעות האכילה לכאלה או אחרות, אני חושבת על סמך ניסיוני המקצועי, שבחיים החלוקה הזאת לא תמיד עובדת.
      התיאור של צביה בהחלט יכול להיות מציאותי

  5. סיפור מאד מעניין ומפתיע !

  6. לוויתן ורוד

    וואו!

    הפואנטה בסוף..

    אהבתי, התרגשתי, הצטמררתי…

    תמשיכי לכתוב-יש לך כישרון

    סיפור אמיתי?

  7. רגיש ואמיתי.
    הקצנה נאה של רגשות שעולים בכולנו מדי פעם בפעם.

  8. מצחיקולית אחת!

    איזו תפנית..

    בתחילה הרגשתי שאני עומדת להקיא עם כל מה שהיא קנתה וטחנה, אבל הסוף… הרסת אותי מצחוק:)

  9. אפרת ל.

    מצויין אחותי,
    יש לך את זה!!
    שלא תעזי להפסיק לכתוב, ושלא תעזי להפסיק לאכול.
    אוהבת אותך

  10. בן גולדמן

    צביה, זה כתוב נפלא. מסר חד
    מצחיק ועצוב ומצחיק (כלומר, מטובל באתנחות קומיות באופן מקצועי ומדוייק). מת עליך

    את, אגב, לא שמנה

    ועוד אגב, אני לא גולש באתר הזה יותר. נורא מעצבן הקטע הלסבי הזה שהכל כתוב כאן בלשון נקבה.

    • סתם מחשבה

      • חחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחח. אולי. חחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחח…

  11. היי
    את לפי המאמר בת 34 ואני בת 12 ואנחנו כמעט אותו גובה ואותו משקל..וחוץ מזה 43 ק"ג זה כלום!!!!!

  12. מבקרת המדינה

    למה מספידים את בננות.

  13. הקטע עם הסוכריות גומי הוא, שרק שהנחשים טעימים. לכן צריך לתת את הדעת לסוגייה הכה חשובה: נחשים או דובונים. כי דובונים זה באמת לא להיט, אבל הנחשים… Hmmm
    ובעניין קצת יותר רציני: הסיפור היה רגיש, ממש יכולתי למצוא את עצמי בו. הפואנטה בסוף הוסיפה לו. סיפור אמיתי?

  14. רויטל

    אהבתי. סיפור מקסים. תודה.
    אני אכלנית כפייתית והתיאור שלך של הבולמוס הוא מדוייק, מדוייק מאד. (רק שאני לא מקיאה בסוף. רק אוכלת בלי יכולת להפסיק (כרגע אני בהחלמה אבל זה רק להיום)).

    כל הכבוד, את מאד מוכשרת.

    • חנה בננה

      היי רויטל.
      אני חושבת שגם אני סובלת מאכילה כפיתית, אבל לא אובחנתי אצל אף פסיכולוג.
      הייתי רוצה לבקש ממך קצת מידע כתוב, או מידע אישי, על התופעה.
      אני פשוט באמת מתוסכלת מהעניין ולא יודעת מה לעשות או לאן לפנות.
      אם תוכלי להשאיר לי כאן אימיילאיסיקיומשהו אחר, אני אשמח מאוד ואודה לך.
      יום טוב.

      • אלמוני

        היי
        מניסיון של חברה טובה, כדאי לפנות לטיפול פסיכולוגי. עם מטפל/מטפלת טובים. אפשר גם דרך קופת חולים, זה יותר זול, או דרך מרפאה ציבורית לבריאות הנפש (יש באיכילוב, למשל). טיפול טוב יכול לשפר את איכות החיים שלך בצורה משמעותית ולמנוע הדרדרות נוספת במצב.

      • דניאלה

        תפני לקבוצות תמיכה של דיאטהקלאב(יש בכל הארץ),אני ירדתי 30 קילו,לא סבלתי אף פעם והכי טוב שאני מצליחה לשמור על משקל תקין כמעט 10 שנים.בהצלחה

  15. חסוי

    סיפור מדהים כל הכבוד לך , אני עובדת עם נערות ונערים בסיכון . ואני אקח את הסיפור הזה לפגישה הבאה שלי עם הנערות אני חושבת שזה מעביר יפה מאוד את המסר ותודה לך ואל תפסיקי לכתוב זה פשוט מעולה

  16. אני שמנה אני

    מאוד אותנטי.. לא ציפיתי לתפנית בסוף.. יפה מאוד=]

  17. אלמוני

    עצוב, ממש עצוב- יש מקום להתייחסות גדולה יותר למחלה קשה זו,ובכלל להפרעות אכילה…אני אישית חוויתי על בשרי…

  18. לואיזה

    טוב בעקרון אני כותבת ליוצרת…אני ממש אהבתי את הסיפור שלך.. במיוחד אני דיי בגיל שזה יותר שכיח כל הקטע של הפרעות אכילה..את הסיפור שלך קראתי לפני הרבה זמן…ובאמת..זה אחד הדברים היותר טובים שקראתי וגם אהבתי.
    בכל מצב.. אני תלמידת תיכון ואני לומדת קולנוע..ורציתי לדעת אם אני אוכל לקבל אישור ממך בכדי לעשות מזה סרט קצר..זה מאד חשוב לי אני ישמח לקבל תגובה..ולהגיד לא זה גם בסדר=]

    • צביה בלום

      בהחלט, כל עוד תצייני שהיצירה נכתבה על ידי.

      בהצלחה!

    • לואיזה, כל הכבוד. זה מאוד חשוב להעלות את הנושא. כשאני אני הייתי בגיל תיכון הרבה חברות שלי חשבו שזה מגניב להיות אנורקסית וזה ממש חשוב להראות את כל הכאב שכרוך ואת הסיכון הנוראי. הלוואי שתצליחי לגעת להם בלב. בהצלחה!!

  19. שלום
    זאת פעם ראשונה שאני נכנסת לאתר, אני בולמית
    מעולם לא הכנסתי לדירתי מזון "משמין" מהחשש שמה שתואר יתרחש.
    אני פשוט הייתי מקיאה את הלחם הקל שאכלתי והירקות.
    הייתי מאוד רזה אבל לא בתת משקל משום שהגוף הפסיק לרדת במשקל(כנראה שהגוף יותר חכם ממני) אבל כן הגעתי להתעלפויות.
    סיפור מרתק ושיהיה בהצלחה לכל מי שמזדהה איתו.
    בהמון אהבה
    אני

  20. אמאלה.את חייבת לטפל בעצמך דחוף.זה לא מצחיק. אלוהים אני כמעט בוכה

  21. סיפור יפה++++

    הקטע הוא…… שהמון בנות מתחברות לחלקים ממנו וזה מה שטוב.. את לא לבד בסיפור הזה……

    גם אני פעם שקלתי 45 וחשבתי שאני דחוף צריכה לרדת במשקל.
    אבל זה עובר, מקבלים קצת שכל .

    תהי בריאה!

  22. סטפני...

    סיפור יפה ועצוב…
    מנסה לא להגיע למצב הזה…

  23. שלוותה

    פגישה קטנה עם פסיכיאטר, מרשם או שניים, שבועיים של הסתגלות לכדורים, והחיים יראו יותר יפים. נסו ותהנו

  24. טוויטי

    קרוב לודאי שהוא עדיין פנוי. לפי התגובות שלו, הוא מחבב שמנות.

  25. אני גם לפעמים לא יכולה להפסיק לאכול …

    אני בת 15 מטר 67 ושוקלת 54 ..
    אני חושבת שאני מלאה .. למרות שאפאחד לא אומר את זה …
    אני רוצה לרזות אבל אני חושבת שכולם יתרחקו ממני [החברות שלי החבר ההורים…]

    יש לכם דיאטה מיוחדת לרזות כמה קלו ?

    • את לא צריכה לרזות. את בדיוק במשקל הנכון. אבל תמיד טוב להמנע מחטיפים עוגות וכו' ולשמור על הגזרה. אולי פעילות ספורטיבית תעצב לך את הגוף. אבל בגדול תרגישי טוב עם עצמך.

  26. מיטל גילר

    כל הכבוד!!
    קצת פרופורציה לחיים..

  27. אלמוני

    בנות יקרות , קראתי את הכתבה ועברה בי צמרמורת כמו שרוב הפעמים במשך ה4 שנים שאני חולה באנורקרסיה נרבוזה אני קוראת המון מאמרים סיפורים וכתבות , ועוברת בי צמרמורת
    אני מיצטערת על כול רגע שניכנסתי למבוך הנוראי הזה שאין מימנו דרך יציאה , המחלה היא מחלה שאין לה דרך חזרה,
    בנות , תיחיו את החיים תישמרו על עצמכם כול מה שחשוב זה הבריאות ורק אחרי הבריאות באים שאר הדברים , תרגישו טוב עם עצמכם תהנו מהכול תעשו חיים תבלו ,
    לעולם אל תיגרמו למישו לערער לגבי המראה החיצוני שלכן
    כי כולכןןןן אבל כולכן יפייפיות ואני אומרת את זה בלי ליראות אותכן רק לפי איך שאתן מדברות
    שום דבר לא שווה את המחלה הנוראית הזאת
    בולימיה ואנורקסיה אלו הפרעות אכילה מאוד קשות , אין מהם דרך יציאה
    אל תיכנסו לזה בנות , זה פשוט חבל
    האנורקסיה הרסה לי את כול החיים
    היא הורסת את הכול את המישפחה החברים את החיים , את האושר .ץ. המחלה היא הרס ביפני עצמה
    אז שמרו על עצמכן בנות … !!
    אוכל זה אחת ההנאות בחיים ..!!!!!

    שמרו על עצמכןןן !!!

  28. מרישקה

    זה סיפור נורא מרגש.
    אני לא רוצה לשנות לך שם כלום, אבל אולי תחשבי שוב על העניין של הסיום. היא מגלה לנו שבאופן אובייקטיבי היא בעצם רזה, זה משנה הכל לגמרי אבל לא בטוח שזה תורם. שוב, זאת סתם הערה, כי זה הופף קצת למובן מאליו ואנחנו מגיעים לעניין של איזה סוג של בעיית אכילה יש לה. אולי יכולת גם להשאיר את המקום הזה לקורא..

  29. האמת שאני מבינה אותה מאוד אני אחריי שתי לידות וכל יום זה מאבק כוחות עם הגוף שלי אני שוקלת 60 קילו והגובהה שלי הוא 168 אני נאבקת כל יום זה סיוט

  30. אממ..אני רק יכולה לומר שאני מזדהה איתך.
    גם אני תמיד רואה את עצמי כמלאה,למרות שאני ממש רזה..
    כל החברות שלי קוראות לי אנורקסית ואנ יגם בתת משקל,אבל כשאני מסתכלת במראה,אני רואה מישהי מלאה.

    את כותבת ממש ממש יפה והייתי ממליצה לך לפתח את הכשרון הזה!

    אם את רוצה לדבר או משהו…האימייל שלי פה..

  31. אחת-אפילו לא

    את יודעת שיש לך בעיה? אני חושבת שהבעיה מוזכרת בכל תגובה ותגובה ולכן אני מציעה לך באמת בחום ללכת לטיפול מכיוון שאת יודעת שזה קשה לך ושאת שונאת את עצמך של פעם שאת עושה זאת (כל מה שצויין הנ"ל).
    את אוכלת במקום להרגיש,לחשוב וזה דבר לא נכון לעשות!
    תנסי להיות קשובה לצרכי הגוף שלך כי זאת מחלה נורא קשה
    אז תשימי זין על כולם ובאמת תתחילי ללכת לטיפול-עוד לא מאוחר!
    נ.ב-עזבי תשיט הזה על אנורקסיה ובולמיה-הם לא מבינים כלום

  32. אני מציעה לא לריב על האבחנה , ולא האם המשקל בדיוק תקין או לא , אולי אפשר להבין את המצוקה שלה בתאור העצוב הזה. בחורה צעירה במצוקה שרגעי האושר שלה כל כך מעטים.

  33. כתבו כאן המון על ההבדל שבין אנורקסיה לבולמיה. עם עבר של אנורקסיה (שקלתי פחות. אבל אני גם נמוכה יותר), אני יכולה להוסיף שהתחושות אכן נעות בין מה שתיארת ובין – ויש לזה משקל חשוב מאד – פאסיביות מוחלטת.
    אכן, בולמיות לרוב שומרות על משקלן, ומי שאינו מכיר ויודע לא יידע על המחלה, בעוד שהאנורקסיה זועקת למרחקים.
    ובכל מקרה, משקל של 43 ק"ג אינו תקין, בתגובה לאחת המגיבות מלמעלה.
    כתוב מצויין. בתחילה, בטרם קראתי אודותייך, נחרדתי כיוון שחשבתי שהכל אמיתי. כמה טוב שלא.

  34. מיכל קליין

    צביה!
    זאת מיכל קליין, הבת של רחל קליין.
    קראתי את כתבתך התרגשתי והצטמררתי כאחד.
    אהבתי את הכתיבה שלך,צינית ומפתיעה.
    מיכל קליין.

  35. סעפור מדהים ומרגש, הצלחתי להזדהות
    לפני חמישה חודשים ילדתי את ביתי השנייה,
    אני נמוכה (155) ושוקלת 57 אחרי דיאטה!!!
    ולפעמים מגיעים למצב שהגוף פשוט לא ממושמע, ואין ברירה אחרת חייבים להילחם בו….

  36. אוראל

    וואי הייתי בטוחה שהיא משמנה נשבעת לך !

    מפחיד, מפחיד =

  37. אני הייתי עוברת את אותו סינריו, הבעיה שכשאני בסוף על המשקל, אני שוקלת 80 קילו.
    פעם הייתי מקנאה באלו שבאמת הצליח להן להקיא, אבל הצליחו להפחיד אותי (בעיקר איבוד השיער והשיניים) ולכן לא הצלחתי..
    אני היום בת 32, למדתי להשלים עם מי שאני והצלחתי להתאזן, עדיין זוללת לפעמים, אבל מבינה את הגוף שלי ומשתדלת להנות מהחיים.
    קיבלתי את עצמי ככה. אני מקווה שזה ריכשהו מעודד..
    בריאות, אור ואהבה!!

    • תתעודדי

      זה טוב וחשוב שאת אוהבת את עצמך כמו שאת ואני מקווה שהסביבה שלך קולטת את זה ומשדרת אותו דבר אבל אל תפסיקי להאמין שאת מסוגלת לרזות!!! אני שנים היתי מלאה והצלחתי להשתנות!! אנחנו מסוגלים להזיז הרים אם רק נרצה. אחרי הכל זה הגוף שלנו בלבד. האחריות עליו היא שלנו. אבל את גם לא במשקל היסטרי, בלי להכיר אותך אני חייבת לאמר, בטוח שיש לך את הכוח. לכל אחד יש.

  38. ירקית

    "ממש סיפור יפה" נו באמת בנות סה"כ הסיפור נכתב מלכתכילה על אשה שמנה ולקראת הסוף הכל השתנה כי…. היא באמת היתה רוצה שהסיפור יסתיים כך

  39. לדעתי זה סיפור ציני. כמו שהיא ציינה פה, זה לא סיפור אישי. זה סיפור ציני עם טוויסט. אם למישהי יכול לרדת הביטחון העצמי שלה כי היא חושבת שהבחורה שבסיפור חושבת שהיא שמנה, זו בעיה אצלה.
    לדעתי יש פה שתי דמויות: הבחורה שבסיפור והכותבת. הבחורה שבסיפור מאמינה שהיא שמנה גם במשקל הזה, אבל הכותבת בעצם 'מלגלגת' עליה. הכותבת יודעת שמישהי במשקל הזה אינה שמנה, וזהו הטוויסט של הסיפור. כולם מקווים שהוא יגמר במישהי ששוקלת 100 קילו וכשזה לא קורה, זו הקפצה.

  40. מעולם לא שקלתי כל כך מעט. קשה מאוד לרזות מבולימיה, זה לא יעיל כמו אנורקסיה. זה משהו אחר לגמרי. ממכר באותה מידה, אבל מסוכן פחות, ובעיקר הרבה פחות מרזה. הרבה פחות נשגב ונערץ, כמובן. כבר כמה שמן שלא עשיתי את זה, את הגיחה הלילית הזו לפיצוצייה. לפחות שנה. לפעמים אני מתגעגעת.

  41. אלמוני

    אחלה מאמר….אהבתי תסיום!

  42. שולמית

    סיפור מרגש שהצליח להעביר לי את התחושה הקשה שבמחלת הבולמיה ויצר אצלי אמפטיה לאנשים שמתמודדים עם המחלה, תודה צביה.

  43. אלונה ספטון

    כמה שזה דומה להרבה נשים, אני הייתי רזה, 45 ק"ג ועליתי ל-80 ק"ג
    אחרי הנישואים גיליתי את כל המטעמים שהזכרת והתמכרתי,
    אך כעת אחרי הגירושים, הרגשתי שבאמת הגזמתי ואני צריכה לרדת בחזרה, ורזיתי במשך השנה האחרונה, עשרה קילו.
    במידה והסיפור אמיתי, כדאי לקחת צאנס ולהפסיק
    את התאווה לממתקים ולמתוק לחלוטין.
    הסיפור מאוד נחמד.

  44. מיכל סלמן

    חיפשתי בכל התגובות משהו שידבר על אהבה עצמית ולא מצאתי, בנות!!!! התעוררו!!!! מספיק לרדוף אחרי אידאל היופי שאינו קיים, אפילו לא אצל הדוגמניות, הכל ריטוש ואשליות צבע וחוץ מזה גם אם הן נראות כך הן לא בהכרח מאושרות!!! מצאו מטרה בחיים, תהנו מכל רגע המפתח לאושר הוא איזון, לאכול מהכול באופן מאוזן, להנות מג'אנק אם מתחשק עוגות, ממתקים אבל באופן מאוזן. לעשות ספורט אבל לא בשביל לשבור שיאי אולימפיאדה, ושוב העיקר להנות מהחיים ולא להרגיש שיש משהו מאחור שבודק אתכן לאורך כל הדרך!!!

  45. יסמין

    צביה שלום,
    כתיבתך מאד מרגשת. התפנית בסוף הפתיעה גם אותי. יש עוד סיפורים שכתבת?

  46. בנות בואו נסכם דברים…
    נתחיל בזה שכולנו יפות. למה? כי יש לנו 2 רגליים שעומדות על הקרקע, 2 עיניים שרואות עולם, פה שיכול לבטא את הרגשות התחושות והרצונות והיכולת לנשום, לחיות. אל תקחו את הדברים האלו כמובן מאליו- יש אנשים שאין להם ולו אף אחד מהדברים האלה. תגידו תודה שאתם בריאות ושלמות, נצלו את זה. אם אתן בריאות, למה להכנס לכזאת מחלה מטופשת? תאהבו את עצמכן. נתנו לכן חיים אל תהיו כפויות טובה. מדהים איך שאף תגובה כאן לא התייחסה לעובדה הכל כך חשובה הזאת של אהדה עצמית והתמודדות עם קשיים פסיכולוגיים שכאלו. תבינו, במאות בקודמות להיות שמן היה טרנד והנשים המלאות היו היפות ביותר. זה הכל עניין של טרנדים וזה לא צריך להגיד כלום על עצמכן. אתן צריכות לשפוט מה יפה ומה לא, לא הדוגמנית שהולכת על המסלול. תסתכלו עליה- היא נראת לכן מאושרת יותר? למה? הגוף שלה ממחיש את חייה? תאהבו כל שומן בגוף, של פחמימה וכל פיסת עור בגוף שלכן. תסתכלו במראה ושימו לב שאתן יפות- אם זה בעיניים, אם זה בשפתיים, ואפ זה השילוב המופלא של האיברים האנושיים ללא שום תלות בגודל/עובי שלהם. אלא העובדה שהם שלכם.
    אני מנסה להבהיר כאן נקודה, מקווה שיש בנות שהבינו אותי או למדו משהו ממה שכתבתי.
    אתן כולכן מדהימות!
    יום טוב 🙂

  47. מוזרררררררררררררררררררררררררר
    אימא שלה אמרה לה , שהיא שמנה . ?!
    תיראו בסיפור כתוב אימא שלי אומרת שאם שמנה כמוני בחיים אפחד לא יתחתן יש כאן משהו לא ברור …
    ואיךךךך היא חולה באנורקסיה אם היא ירדה ב-2 בלילה למכולת וקנתה ממתקים
    ומי אמר שיש קיוסק שפתוח ב-2 בלילה ?
    טיפשוווות למדי

    • נירית

      פאקאצה, או ילד בן 12, תקרא שוב את המאמר כשתהיה גדול.
      (ואגב, מתחת לבית שלי יש קיוסק שפתוח 24 שעות)

  48. בלינדה (שם בדוי)

    אמאל'ה…. 43 קילו והיא קוראת לעצמה שמנה?? ??….
    אני שוקלת יותר מ45 קילו והיא שמנה??
    מסכנה…

  49. וואי סיפור מהמם…
    יש לי גם סיפור לא הכי קשור…
    אני בת 16 ואני שוקלת 56 שזה המוןן שאני ממש שמנה
    וחברה שלי מזה רזהה כיאלו היא אנורקסית…
    ותמיד היא אמרה לי שהיא לא…בחופש שישנתי אצלה ראיתי כמה היא טוחנת…ואני לא רציתי לאכול אני כל הזמן אומרת ממחר אני אהיה בדיאטה…
    אבל קיצר היא לא השמינה ולא הקיאה היא אכלה חצי מגש פיצה ולא הקיאה ואני ישנתי אצלה שבוע…
    איך זה יכול להיות?! היא שוקלת 41..42..נראה לי..

  50. מישהי

    שלום…
    אני כרגע שוקלת 54 וחצי (אני יודעת שאני נחשבת להיפופותם עם המשקל הדפוק הזה :[ )
    ואני ממש רוצה לשקול 43 רק שיש לי לרדת די הרבה ואם אני לא יאכל אני יהיה אנורקסית וכבר הייתי במצב הזה וברוך ה' יצאתי מזה…שקלתי 39 קילו והייתי מטר 65…זו התקופה הקשה ביותר שהייתה לי ותאמיני לי זה מאוד אבל מאוד לא נעים:/
    אין לך מה לרדת מ43 תאמיני לי את יכולה רק לעלות…
    ועדיין את תראי מושלמת:]
    מקווה שעזרתיי באוצ' 3>

  51. אורחת לרגע

    ומנסות להסביר לכותבת שהיא נורמלית או רזה או מטומטמת שהיא רוצה לרדת במשקל- קודם תכבו את "השיר שלנו" ואז תקשיבו לי טוב: הסיפור הזה הוא פיקטיבי! ולמי שלא הבינה את פירוש המילה- הוא לא נכון ולא קרה באמת ובכלל הוא פארודיה (עוד מילה ארוכה?) עליכן, כפרות.

  52. אלמוני

    את חתיכת מטומטמת שגורמת לכל דובה אמיתית להזדהות איתך ובסוף אומרת שאת שוקלת 43 נו עוד כוסית אחת שרוצה לגרום לכולנו להרגיש גרוע כי אנחנו ב-א-מ-ת שמנות

    • אלמוני

      איזה מפגרתת : את לא מבינה שהיא אנורקסיתת ?! ושכל אנורקסית מסתכלת על עצמה מנקודת מבט של דבה ! כשהיא במציאות אנורקסיתת..
      היא לא מנסה לגרום לשמנות לקנא.. אבל היא ילדה אנורקסית שלא שוקלת כלוםם והיא חושבת שהיא שמננה !

  53. אלמוני

    זה כל כך עצוב..
    =/

  54. אני בתתתתת

    איזה עצווווווווב 🙁
    ואני עוד הזדהתי עם העניין של השומן כי גם אני שמננה 🙁
    בן 16 ושוקלת 91 קילוווו 🙁

  55. אלמוני

    באנההה.. מקווה שזה לא אמיתיי

  56. אפרת

    סיפור סוחף, לא הצלחתי להפסיק לקוראו… נשמתי עמוק והמשכתי לתגובותיהם של הקוראים. אף אחד לא התייחס כאן באמת למצב הרגשי.
    זוהי אכילה כפייתית המפצה על חסכים משמעותיים ביותר. אכילה כפייתית היא פיצוי לאהבה, לקירבה, לפחד מאינטימיות. יש כאן מצב של קורבן, שנאה עצמית ממוקדת שלא תפתר עם פתיחת השקיות. יש לפתוח את הסוגרים האמיתיים אשר בלב על מנת לפתח תקשורת בסיסית ואמיתית. בהצלחה.

  57. מטומטם ובנאלי לחלוטין.
    שום טיפת כשרון.

  58. מזליקה

    מותקקק את ממש לא שמנההה הלוואי עלי ועל כל ישראל להיות במשקל שלךך!!
    את יודעת שהמשקל שלך הוא של תת-תזונה?? ?? ?? ?< ואם את רוצה למצוא אהבה את צריכה להתמקד בזה ולא כול היום להיות סביב המשקל האוכל וההקאות... זה יפגעע בך בסוףףףף!!!!!!!!!!!!!!! תפסיקי עם החשיבה המעוותת הזאת שאת שמנה כי אתת ממש לאא!!!! הכול אצלך פסיכולוגיי במוחח...תפסיקי עם זהההה!!! באיזה שהוא שלבב תרצי להתחתן ומתישהו גם להביא ילדיםם נכון?? ההקאות ההרסניות האלוו יהרסו הכולל ולא תוכליי להמשיךך !! תחשבי על העתידדד תהיי חכמה בעלת חשיבה בריאה שמסתכלת על העתידדד מאוד מאוד מקווה שתקשיבי למה שכתבתי לךך ושלךא תהרסי לעמך תחיים לחינםם!!!! אם את רוצהה שלחי הודעותת חופשיי מותקקק: viki_36912@walla.com

  59. אליסה

    אני לא יודעת אם אני אנורקסית או אם יש לי בעיות אני ממש לא מבינה אני אוכלת בסדר נראה לי ואני 1.75 ושוקלת 49 ….
    המשקל שלי לא זז …כבר שנתיים שאני ככה שוקלת יש לי הרבה בחילות בזמן האחרון אבל אני לא מקיאה ויש לי כאבי בטן מה אני עושה….ברחוב…אומרים לי תאכלי משהו איזה רזה את…..
    וגם אני מדגמנת כבר 4 שנים ואני בת 17
    בבקשה תעזרו לי…..

    • אורחת

      זה לא המשקל והמראה שהופכים אנורקטית לכזאת אלא המחשבות והעיסוקים הכפייתיים שלה כלפי משקלה והמראה שלה.
      ע"פ זה את יכולה לשפוט על עצמך.
      אם את מפחדת מעלייה במשקל,מאכילה,מקלוריות, סימן שיש לך בעייה ויש צורך בטיפול.
      אם משקלך נמוך ואת אוכלת כאוות נפשך מבלי להתייחס למשקלך אז הכל תקין וזה פשוט מבנה גופך.
      בהצלחה

  60. כל כך עצוב, כל כך, שכמעט אפשר לבכות. זה ממש מחניק בגרון.
    כתוב היטב. יפה.

  61. כל מ השאת רואה כלומר ממתקים למיניהם דגידי לעצמך בלב איכס זה מגעיל וככה תאפכי את מכשתך אני הייתי שמנה וכיום אני רזה רק ביגלל שיטה זו

  62. אלמוני

    תאמינו לי אני הכי שמנה בעולם מגיל 12 לא יצאתי מהבית בגלל זה ועכשיו אני בת 19……..

  63. וואו, פשוט חזק. צחקתי בהתחלה כי היה נראה לי חמוד שמישהי שמנה כותבת ככה בצורה הומוריסטית, נכנסתי כי גם אני, במשקל באמת לא גבוה מי יודע מה מרגישה שאני משמינה עם כל ביס שאני לוקחת. לא ציפיתי למשפט האחרון בסיפור, הלוואי והיה אפשר פשוט להניח לכל הלחץ הזה סביב המשקל, איך נפטרים מזה??

  64. אוייי כל מי שמגיב פה דברים כמו: "איזה טמטום" ו"לא נשמע אמיתי" ו"בולמיות לא מתות מתת משקל" לא מבין מהחיים שלו!!!!!!!!!!!
    זה כ"כ כ"כ כ"כ מעצבן לשמוע אנשים אומרים את זה!!!!!!!!!!
    דבר ראשון בולמיות נמצתאות בתת משקל ב=ד=י=ו=ק כמו אנורקסיות כי הן מקיאות את כל מה שהן אוכלות!!!.
    דבר שני, זה סיפור אמיתי!!!! ומי שמזלזל בו מבחינתי לא נקרא בן-אדם. או במקרה הטוב: יצור חסר רגישות!!!!!!!!.
    דבר שלישי, כבר קראתי את הסיפור הזה וזה אחד הסיפורים המרגשים והמצמררים שראיתי שמשקף ב=ד=י=ו=ק את הצורה שבה מישהו בחולה בה"א רואה את עצמו!!.
    בתור בן אדם שמן, גם אם הוא היה נמצא בתת משקל.
    זה פשוט נורא…. אין לי דרך להסביר אפילו כמה אני מבינה את זה וכמה זאת תופעה שאנשים לא מודעים למימדים ולהשלכות שלה ושחייבים לעשות עם זה כבר משהו!!!.

    אנשים—> אין לכם שמץ של מושג כמה מיקרים קורים מתחת לאף שלכם ואתם לא שמים לב!!!
    תתעוררו כבר!!! תפתחו עיניים!!!! אל תהיו כ"כ עסוקים בעצמכם!!!!!!!!!.

  65. איזה באסה זה להרגיש הכי שמנה שיש ובעצם כולם אומרים שאת רזה ,מה הם מבינים ביכלל?? = אנורקסית שמנה….

  66. אמילי

    אני רק בת 12 אני מטר חמישים ואני שוקלת כ60
    קילו , אני צריכה עזרה דחווף! לא עומדת בדיאטות לא כלום,
    לא יכולה להפסיק אבל רוצה להפססיק , מאוד רוצה.
    איסיקיו 456621605
    מסנג'ר emili_97@hotmail.com
    תעזרו לי, בבקשה?

    • אמילי תיראי אם את רוצה להרזות רק בגלל בחורים אל תעשי את זה בגלל שבחור שבאמת יואהב אותך יואהב אותך באמת

  67. גיל היפה

    ואאאאי …
    איך עצוב ,
    אבל תכלס אני לא מבינה איך אפשר לחשוב
    שאת שממנננננה
    שאת שווקלת כ'כ קצת ואת נראת כמו מקל
    ואלה רק כאלה שרוצות צומיי
    באמת ..

  68. רונית+_+

    חמודה שלי את נמצאת בתת תזונה חמור ביותר! ביחס לגובה שלך כדי להיות במשקל תקין או "סביר" מה שנקרא את צריכה לשקול 49.8 …אני באמת מקווה שתצאי מהבועה הזאת שלך!….את לא שמנה!
    את פשוט רואה את עצמך כך שלא בצדק!

  69. רק בן אדם שיואב אותך באמת לא יתביש בך גם אני שמנה אני צעריה אבל שמנה אז אינ מבינה מה את מרגישה אבל את תשני את כול הגוף שלך רק בישביל בחור עם בחור יואב אותך באמת או יואב אותך בגלל מי שאת לא בגלל שאת שמנה

  70. אני חושבת שאי שמנה אני בת 11 אני שוקל 35 קילו ושאני שמה חולצת בטן אפשר ליראות את כול השומנים שיש לי זה לא כוך כך כיף אבל ליפני כמה חודשים איתי אם ידי וחברה שלי ודבירנו וכל זה אמרתי לו אני שוקל 35 וחמש קילו או אמר זה בכלל לא ארבה או בכלל שוקל 40 קילו אני לא מיתכבנת לשנות את הגוף שלי בששביל בחור אני חולה על בחורים אבל בחורים לו חולים אליי אם גם קוראים לי חצקונית בגלל שיש לי פצעי בגרות על הפנים אני לא סובלת את זה ונגיד למישהי כמוני שאין לה ביתחון עצמי ומיכול דבר קטן שאומרים לי אני בוכה אני לא יגיד שאני רוצה להיות אחרת אבל באמץ אלוי ואיתי אחרת יותר רזה =]

  71. אני כ"כ מזדהה עם הכתוב רק שאני..כשאני אוכלת אני שומעת מיליון אנשים לא רק את אמא..מלא ירידות עליי:"איך את לא אוכלת ואת שמנה"."איך השמינה זאתי" "לא בא לך לרזות"..בא לי מאודדדדדד..אבל קשה אבל והייתי מצליחה להיות בולימית..לא מצליחה להקיא..את שוקלת עוד 43..הלוואי עליי..!!!אני מעדיפה למות רזה מאשר לחיות שמנה..אי אפשר לחיות כשהסביבה כל הזמן יורדת עלייך..

  72. מורניי

    אני רזה מאוד ויפהה ממש אבל אני מרחמת על הילדה הזאת מיססככננההה

  73. וואו קראתי ופשוט היזדעזתי ממש מפחיד ועצוב…
    ברצוני לישאול שאלה
    אני בת 17 המישקל שלי הוא 46 והגובה הוא 1.55 ברצוני לישאול עם זה תקין לפי ה-BMI ?

  74. אני ממש הזגהתי בקשר למכור ומזדהה עם כל מה שהיא אמרה רק חבל שאני לא שוקלת כמוהה הלוואי שהייתי רזה כמוהה והלוואי שיוכלתי להקיא רק אני פשוט לא מצליחה …. ואני כן רוצה הגובה שלי הוא 1.70 ואני שוקלת בין ה 60 – 62 חבללל גמאני רוצה לשקול 47 !!!

  75. סימון

    ממש אהבתי

  76. אלמוני

    תוציאי ספר , אני קונה=)

  77. הכרתי אחת כל מילה היתה עליה נכונה. חוץ מזה שהיא שקלה לא 40 קילו אלא איזה 120…

  78. הכל בגלל שבטלויזיה מראים לנו רק אנשים רזים וכולם רוצים להיות אנשים רזים כמוהם, אנשים השתגעו

  79. גבריאלה

    וואו, ככה אני מרגישה יום יום כבר שנים. אני לא בתת משקל אבל… אני לא אוהבת ליצור קשר עין עם אנשים כיאני מרגישה שהם שופטים אותי וצוחקים עלי… משתדלת לא לאכול הרבה ואז מרגישה יפה ובשליטה… עוברים יום יומיים ושוב אותו סיפור, שנאה עצמיתטהורה, ייסורים ממש. אני מרגישה כבר שיש לי פיצול אישיות, אני אוכלת ובאותו זמן צועקת על עצמי, קוראת לעצמי שמנה, לא יוצלחית, לא יפה, לא מושכת וטיפשה. אלוהים?! איך יוצאים מהמעגל הזה??

  80. אלמוני

    אני שוקלת 93.5 והגובה של 1.71

  81. וואו אין לך מושג כמה אני מזדהה עם מה שכתבת פה.
    אני בת 15, הגובה שלי הוא 160 ואני שוקלת 58 ואני ממש שמנה!
    כל פעם שמדברים לידי על משקל או על דיאטה אני ישר מכניסה את הבטן פנימה חזק או פשוט בורחת משם. אני משתדלת שלא לאכול ליד חברים שלי ובגלל זה יוצא שאני לא אוכלת ארוחות בוקר ולא עשר…
    אני כל הזמן קונה מלא שוקולדים וממתקים ואוכלת אותם לבד בחושך, כדי שאני לא אצטרך לראות את עצמי, ואחרי זה אני שונאת את עצמי ואני מרגישה כלכך מתוסכלת.
    החברים שלי כל הזמן יורדים עליי בגלל שאני שמנה וההורים שלי צועקים עליי כל פעם שאני מכניסה משהו לפה ולא משנה כמה דיאטות ניסיתי אני פשוט לא מצליחה!
    אז לפני כמה חודשים ניסיתי לדחוף אצבעות ולהקיא בכוונה וזה הצליח, ההרגשה הייתה נוראית אבל אחרי זה הרגשתי שיחרור מדהים, זה באמת הרגיש כאילו טהרתי את עצמי. המשכתי לעשות את זה במשך חודש ואז פשוט הפסקתי.
    אחרי דיאטה שעשיתי הצלחתי לרדת שני קילו אבל אפילו לא מרגישים אז מרוב תיסכול לפני כמה ימים חזרתי להקיא, כל פעם שיש לי הרגשה שאני לא רוצה לעשות את זה יותר אני שומעת בראש שלי את אמא שלי אומרת שאני שמנה ואת אבא שלי צועק עליי שאני אוכלת יותר מדי או את החברים המפגרים שלי שכל הזמן צוחקים עליי ויורדים עליי שאני שמנה. אבל איכשהו יש לי הרגשה שאם אני אמשיך ככה אז בסוף יהיה טוב. אני רק רוצה להגיע למשקל 48 ואז הכל יהיה בסדר, אני אפסיק, ההורים שלי יאהבו אותי, החברים שלי יקבלו אותי ואני אשכרה ארגיש יפה… האמת שהדבר היחיד שמפריע לי זה שזה יהרוס לי את השיניים ואני ממש לא רוצה שזה יקרה…

  82. אלמוני

    היא לא שמנה! היא בת 37!!! והיא שוקלת פחות ממני!!!

  83. הדר ישעיהו

    אני מקווה שתשימו לב למה שאני כותבת עכשיו!!
    אני אתמול אכלתי והקאתי את מה שאכלתי אבל משום מה אני מקיאה קקצת וזה נפסק ואז אני צריכה לדחוף כמה פעמים אצבע לגרון וכבר כואב לי אני גם לא הצלחתי להקיא הכללל !!
    אני שוקלת פאקינג 53 !!!!!!!!!!!!1 אני פשוט ד ב ה.
    אני לא יודעת מה לעשות, אתמול הייתה פעם ראשונה שהקאתי..
    איך עושים את זההה?? ?

  84. מזדהה…

  85. לפי התיאור שלך באמת חשבתי שאת שמנה..
    שאת שוקלת איזה 70 קילו.
    תתעוררי !! את שוקלת 43 קילו, זה כלום.
    אני מבטיחה לך שאת יפה וכוסית בדיוק ככה, אל תתני לאף אחד להשפיע עלייך.
    אני אוהבת אותך ♥

  86. שרה גילאון

    בנות יקרות
    מבינה את תחושותיכן. הייתי שם פעם…
    אם תרצו לפתור את הבעיה באמת. לאהוב ולקבל את עצמכן ודרך אהבה להפסיק אכילה רגשית, ואכילה כפייתית
    מוזמנות לפנות אלי.
    שרה גילאון . ביום שני ה-12.5.14 אני מקיימת מפגש "טעימה" לסדנה שלי הותיקה-ואהבת לגופך כמוך- נשים עושות שלום עם הגוף. באוהל שרה-שחף 25 ב' פרדס-חנה. כניסה 30 שקלים 20.00-22.00 0522424022

  87. שרה גילאון

    בנות יקרות
    מבינה את תחושותיכן. הייתי שם פעם…
    אם תרצו לפתור את הבעיה באמת. לאהוב ולקבל את עצמכן ודרך אהבה להפסיק אכילה רגשית, ואכילה כפייתית
    מוזמנות לפנות אלי.
    שרה גילאון . ביום שני ה-12.5.14 אני מקיימת מפגש "טעימה" לסדנה שלי הותיקה-ואהבת לגופך כמוך- נשים עושות שלום עם הגוף. באוהל שרה-שחף 25 ב' פרדס-חנה. כניסה 30 שקלים 20.00-22.00 0522424022

הגיבי

כתובת הדואר האלקטרוני לא תפורסם Required fields are marked *