יתכן שאנשים מסוימים חסרים את רגש הגעגוע? הם נולדו ככה, או מה? ובכלל, מה הפונקציה של אותו הרגש? דיויד קון, הבחור שאהב אבל לא התגעגע, יצא לחקור לעומק את הנושא

אתה מתגעגע?

יש געגוע ויש געגוע

“יו איך שאני מתגעגע”. המקום: ראס-א-שטן, סיני. הזמן: עדיין לא החלק החם של השנה, סביבות יוני נגיד. הדובר: חברי הטוב משכבר הימים. הרגש: געגוע.
“מ’זתומרת מתגעגע?” הקשיתי. “מתגעגע, געגוע, אתה יודע”. לא, אני לא יודע. אני ממשיך לחקור. מה מביא גבר שנמצא כבר שבע שנים עם אשת חיקו להתגעגע אליה, ככה פתאום, אחרי שלושה ימים שהוא לא ראה אותה? זה בטח מוזר להסביר לבן-אדם שאין לו רגש מה זה רגש, כמו שאי אפשר להסביר לעיוור מה זה בדיוק צבע, אבל הוא היה סובלני, והתנהג כמו שנדרש להתנהג בסיני. הוא ניסה להגדיר באיטיות את התחושה ולעמוד על ההבדל בין געגועים לבת-זוג ותיקה, שאיתה אתה חי וחולק את חייך, ובין געגועים למישהי חדשה, עדיין עלומה, עדיין מסתורית.
“את הסוג השני אני דווקא מבין”, אמרתי, ונרגעתי מזה שאני לא לגמרי לא בסדר. “אבל תהרוג אותי, לא מצליח להבין את הסוג השני של הגעגוע שאתה מדבר עליו, זה שאתה חווה ממש עכשיו”. מכיוון שאני מסרב להשלים עם חסכים ופגמים, בין פיזיים ובין מנטליים, התקשיתי להשלים עם חסרון של רגש געגועים, והדבר הראשון שעשיתי כשחזרתי מסיני היה להתחבר למסנג’ר ולשאול חבר אחר שאשתו בטיול בנות האם גם הוא מתגעגע. “כן. בטח”.
אבל גם אני בצעירותי הייתי מותנה לתגובה כזו, לכן העמקתי בחקירה: “לא, באמת. מה אתה מרגיש?” “שאני רוצה אותה לידי או אותי לידה, לשמוע מה עבר עליה היום ולספר לה מה קרה לי היום בעבודה”. “אבל היא תחזור אליך עוד שבוע” “אבל אני רוצה לעשות את כל זה עכשיו”.
למען האמת, החשש שמשהו לא בסדר איתי הזדחל לליבי לא שם, בחולות מצרים, אלא שמונה שנים קודם לכן, בדיונות כחול-לבן במהלך שירות מילואים חצי-פעיל. לילה לח על צריח טנק בשטחי האש האינסופיים של צאלים, בעודי בוהה בכוכבים שאל אותי קולה של זוגתי דאז דרך הסלולרי את השאלה הנוקבת מבין השאלות עמן נאלצתי להתמודד עד אותה נקודת זמן: “אתה מתגעגע אליי?” במילואים אתה מקבל פרופורציה שונה על הדברים שאתה מכיר מחיי היום-יום: מחד דברים שנראו לך קריטיים הופכים לברי-דחייה, ומאידך כאלה שהיו טריוויאליים הופכים לדורשי חקירה. בשברירי שניות ניסיתי לשחזר רגש. כמו לתוך נוסחה מתמטית הזנתי את הנתונים:
1. אנחנו ביחד שנתיים.
2. לא התראינו עשרה ימים.
3. היא בבית ואני רחוק מהבית.
4. כל הסיפור יגמר עוד ארבעה ימים.
מה עניתי עד אותו היום? בטח שכן, מאוד. מאוד-מאוד. אבל למה בעצם? “לא”, עניתי. “מה לא?” “לא. אני לא מתגעגע”. הרגשתי שהתשובה הזו היא לא התשובה הנכונה. את החיזוק לחשש קיבלתי כעבור שבועיים כשנפרדו דרכינו.

גם לגעגוע יש פונקציה

טוב, אז אולי בכל זאת אני חסר מרכיב בסיסי במבנה האישיותי. הרי כל רגש אותו אנחנו חווים, בין אם זה דיכאון ובין אם זה אושר עילאי, הוא פונקציה של תמהיל כזה או אחר של כימיקלים, הורמונים, שזורמים לנו בדם. הסרוטונין, שהפקתו מעודדת, בין היתר, על ידי השמש, מווסת את תחושת העצב. גם האהבה היא תוצר הורמונלי. אנדורפין קוראים לכימיקל האחראי, אם אני לא טועה. ובאותו אופן, אני יכול להניח שהגעגוע גם כן. ממש כשם שאנשים נולדים ללא עורלה או ללא אפנדיקס, הרי יתכן שיש שנולדים ללא ‘בלוטת אהבה’ או ללא ‘בלוטת געגועים’ רחמנא לצלן? מוריסי, אפילו עד שהוחלטה עבורו מהי נטייתו המינית, הספיק לעשות קופה נאה מהטענה שהוא יצור א-מיני שלא מסוגל להתאהב. אז גם אם במקרה הזה מדובר בבדותות, למה שלא נניח שזה בכל זאת אפשרי?
החלטתי לקחת את עצמי אל מסע סמי-מחקרי בעקבות הגעגוע, ומכיוון שאני איש האסכולה הפונקציונליסטית, מחסידיו היותר טעוני הטיפוח של וובר וחבר מרעיו, הנחתי שתי הנחות יסוד:
א. לכל רגש או תחושה באשר הוא יש תכלית.
ב. הגעגוע, כרגש, בהחלט נכלל בקבוצה זו.
לפי ההנחה הראשונה לכל תחושה בטבע האדם יש שיוך פונקציונלי שבבסיסה עומד הצורך לשרוד ולהמשכיות: הרעב הוא התחושה המדרבנת לאכול, שכן בלי תזונה, אין חיים. כאבים מצביעים על מצב מסוכן המחייב שינוי. כלומר, אילולא היינו חשים בכאב בהניחנו יד על פלטה לוהטת, היינו בבעיה עמוקה. לא היינו שורדים לאורך זמן. פחד מג’וקים? תאמינו לי כשאני אומר לכם שגם הפחד מג’וקים הוא רגש סופר פונקציונלי. באחד מערוצי הטלוויזיה אמרו כי אנחנו תת מודעים לכך שהם נושאי מחלות, ונמנעים מהם. האהבה, בסופו של דבר, היא הטריגר להמשכיות. אנחנו נבחר להתמקד באהבתנו לאובייקט מועדף אחד, הטוב לנו לפי דרישותינו, ונשאף, בין במודע ובין שלא-במודע, להעמיד יחדיו צאצאים.
אוקיי, אבל מה הפונקציה של געגוע? וזה בדיוק מה שאני רוצה להודות בו – אני לא יודע, אבל אני יכול לשער. אולי געגועים, בניגוד לכאב ולמרות הדמיון ביניהם, הם התגובה לצורך לחזור למצב שהיה. ומה זה אומר על מישהו שסובל מנכות רגשית מעין זו? כמה “נכים” כאלה מסתובבים בינינו? האם זה משהו שיש להתבייש בעטיו? האם אפשר לפתח מערכת יחסים נורמלית כשחסרים את רגש הגעגוע? התשובה ברורה, לפחות במגזרים מסוימים, כאשר השאלה נשאלת על רגש האהבה. מעניין איך תיראה זוגיות בין שני בני זוג שלא מתגעגעים, אלא רק אוהבים. יתכן מצב בו יחליטו כי לעולם לא יתנתקו, ואם ייסעו לחו”ל, ייסעו יחדיו על מנת להימנע מהיעדר הצורך לחזור בסופו של דבר זו לזרועות זה. וגם אם נאמץ את גישת ‘הרגשות האדונים והרגשות המשרתים’, לפיה האהבה היא רגש אדון, והגעגוע, הקנאה לאהוב/ה והמשיכה המינית הם הרגשות המשרתים, איך נראית אהבה נטולת משרת אחד או יותר לעומת אהבה הנסמכת על כל המשרתים האפשריים?

עקר ודי

יש שיאמרו: ודאי לא ידעת אהבה אמיתית, לכן גם לא התוודעת ללילות שטופי כמיהה למישהי רחוקה, כיסופים לאהובה שנסעה אל מעבר לים, ומיני שטויות רומנטיות כאלה. אבל אני נתפסתי כמה פעמים בחיי, ואני יודע שאהבתי. מההתחלה ועד הסוף הרגשתי אהבה. אבל געגועים לא היו. טוב, אז קרוב לוודאי שנחלתי כישלון אקדמי עם המחקר הקטן שלי אבל הבוקר היא שאלה אותי בטלפון: “אתה מתגעגע אליי?” לשנייה לא התבלבלתי ועניתי: “לא. אני לא מתגעגע. אני עקר מגעגועים”.

על הכותבת דיויד קון

מעופף, בטוח שהוא לא יזדקן לעולם ושאי פה מרחפת איזו טינקרבל שעדיין לא מצא. יכול להיות שפיטר פן פרש מארץ לעולם-לא, שכר דירת 2 חדרים במרכז תל-אביב, ומחכה ממש כמו כולם לרגע שיצלצלו מהפיס יודיעו לו שהוא זכה בכרטיס טיסה ללונדון, שם יוכל לבקר חברים ותיקים שלא ראה כבר שנים

תגובות

  1. וואלה, תפסת אותי ללא מילים. אני צריכה לחשוב כמה רגעים בשביל לענות לך על זה בצורה נורמלית…

  2. עוד גבר

    להמשיך את קו המחשבה הרציונלי, אני יכול לנסות לחשוב
    על שני הסברים נוספים לגעגוע לבן/ת זוג:
    _א_. מתחרים/ות. כשבן/ת הזוג לבדו/ה נוצר חלל
    שיכול/ה להכנס אליו בן/ת זוג אחרת/ת. כשאת/ה שם
    כנראה שהסיכוי יותר קטן.
    _ב_. אולי, אולי, אולי (3 “אולי” כי אני ממש לא מבין
    יותר מידי במבנה המוח) זה הצורך ל”שמר מידע”. למשל
    שפה שלא משתמשים בה זמן רב כנראה נשכחת, אולי הגעגוע
    הוא הרצון לשמור על המידע כפעיל בזכרון…

  3. מוזר ביותר ..

    אדם ללא רגש הגעגוע ..
    שאלה : והיה ואם יגידו לך שאתה לעולם לא תראה את הורייך האם תרגיש געגוע ? חיסרון?הצורך להיות לידם ?

    • ממליץ לקרוא את המאמר הקלאסי של Nagel –
      “What Is It Like To Be a Bat?” , דן בקשיים ובבעיות של הסקת מסקנות הנובעות מניתוח מטריאליסטי של החוויה הסובייקטיבית. (http://www.silcom.com/~teragram/bat.html)

      בלי לסטות לעמדה אנטי-פונקציונאליסטית, אני טיפה מתפלא שזה הכיוון שבחרת בשביל המאמר, מענין אותך המקור הביולוגי לתחושת הגעגוע? , ניסוח של תחושת הגעגוע? , כל אלה לא יעניקו לך הזדהות עם התחושה שאחרים מרגישים בצורה בילתי אמצעית.

      דעתי , וניתוחי הסובייקטיבי של תחושת הגעגוע:
      הגעגוע היא התענגות על זיכרון או תחושה שלא נמצאת ברגע, במובן מסויים כל התענגות היא מעין געגוע, אלא שלגעגוע במובן שאתה מדבר עליו מתלווה האינטרס, או הרצון שהחוויה שהעניקה את העונג תחזור שוב, גם זה מאפיין של ההתענגות (בהפשטה במובן הפרודיאני עיקרון העונג) ועל-כן, אני מתקשה להבין למה אתה מתכוון כשאתה טוען שאין לך תחושה של געגוע, האם לא היית רוצה שתקופה טובה תחזור?
      יכול להיות שחטאתי בהשטחה וסכמיטזציה של חווית הגעגוע, שכן בהחלט ניתן לומר שאובייקט הגעגוע הוא לא החוויה עצמה כי עם עצם מתוך החוויה , למשל אדם או עצם. בהתענגות על אותה חוויה מנכסת המחשבה את תחושת העונג אל האובייקט או האדם. זה נראה לי כמו אספקט ייחודי לתחושת הגעגוע, הוא מודגם בדיסונס שיש כאשר אתה נפגש עם אובייקט הגעגוע אך לא מתמלא בתחושת העונג שייחסת לו.
      פרויד מרבה להשתמש בגירסא מסויימת לתחושת הגעגוע בהסברו לקשר עם התקופה האינפינטילית בחיי האדם, יכול להיות שזה גם כיוון מעניין לחקור את תפקידה של תחושת הגעגוע.
      בסופו של דבר נזכיר את פרוסט שב”עקבות הזמן האבוד” פורס תהליך של היזכרות שמערכת היחסים שלו עם הגעגוע מעניינת בהקשר הזיכרון.

  4. געגועים
    אני זוכרת שהיתה תקופה שלא התגעגעתי לאף אחד
    וזה עשה לי ממש להתגעגע לגעגועים

    לא להתגעגע נראה לי ממש קטע טוב
    מבחינה מסויימת זה לחיות את ההווה
    מצד שני זה גם יכול להגיע מהפחד
    ואז זה משו אחר

  5. וואי באמת קטע מוזר.
    אתה אומר שהיו לך אהבות, אז אני לא יכולה לא לתהות: כהסתיימה האהבה, לא התגעגעת לבחורה? לא שכבת במיטה והרגשת שאתה רוצה שהיא תהיה לידך ותלטף לך את השיער עד שתירדם, ואז בבוקר תתעורר לידה??
    לא הרגשת מן כמיהה אדירה לשמוע את הקול שלה? לחבק אותה? להריח אותה? לראות אותה מחייכת??
    אם השבת “לא” לכל השאלות הללו, כנראה שזו לא הייתה אהבה אמיתית.

  6. cookieldia

    משעשע שרק לפני שבועיים לי ולאחי (הנשוי) הייתה שיחה על נושא הגעגועים, והגענו למסקנה שנשים (ויסלחו לי הבננות על ההכללה) הן בעלות כמיהה רבה יותר מאשר גברים, בכל הנוגע לגעגועים. ייתכן אולי שלא הכמיהה שונה, אלא דרך ביטויה – נשים נוטות יותר לדבר על מה שמעיק עליהן, בעוד שגברים, גם אם מתגעגעים, שומרים בבטן..

  7. שירה ר.

    דיויד יקירי, טוב לראות אותך כאן. מתי אתה חוזר הביתה? הילדים מתגעגעים. 🙂

  8. כרמית

    דיויד, אתה ממש לא לבד. אולי זה מפתיע לשמוע את זה מבחורה אבל גם אני לא זוכרת שהתגעגעתי מתי שהוא…. אף פעם לא חשבתי על זה ככה שעד כה זה לא נראה לי מוזר, ניסיון להסביר – אולי זה קשור לעד כמה אתה מרגיש בטוח בקשר בו אתה נמצא. דרך אחרת להסתכל על זה, געגוע יכול להוות הרבה פעמים:
    1) צורך להזכיר עד כמה שאת/ה אוהב/ת או
    2) אמצעי ל’פלפל’ / לקדם / להגדרת מערכת יחסים “התגעגתי אליך מאוד אז……….”

    “לא. אני לא מתגעגע”, ברור שרבים וטובים לא מתגעגעים – אבל במידה והכנות הזו יכולה לפגוע במישהי שאתה אוהב – כדאי לך להסביר לה בעדינות ומראש שגעגוע ואהבה אלו שני דברים מאוד נפרדים אצלך, אחרת פשוט חבל 🙂

  9. אור השחר

    אני חושבת שללא הגעגועים
    לאהבה אין טעם.

    ואולי, אתה בחור שפשוט לא נוהג להסתכל לכיוון העבר
    אלא חי את ההווה ואת עתידו הבא עליו לטובה ולכן אומנם יש בך געגועים
    אך אתה פשוט לא מאזין אליהם, לא קשוב, לא מתחבר ולכן אתה מגיע למסקנה
    מוטעית שאין בך אין תחושת הגעגועים העדינה והרכה.

  10. מזדמנת

    אני אכולת קנאה. חיים נטולי געגוע כפי שאתה מתאר אותם יפה כל כך, נפלאים בעיני. יש לך מהכל: אתה אוהב, באופן צרוף כזה ,יסודי, מלא רגש. אתה מודה בכך שאתה חש את האהבה במלוא עוצמתה. אבל אתה לא חסר את האהובה. כיף ענק. אם אתה נמצא על הטנק אי שם בערבות המילואים המפרכים אתה חש באהבה המקננת בך, ואינך חסר את אהובתך.
    כשהיא שואלת אותך אתה מתגעגע, אתה פשוט עונה : לא, ושוכח רק להוסיף, אבל אני חש את אהבתי אליך במלוא עומקה גם בלעדייך.
    אני מסכימה איתך לגמרי, כשיש אהבה מי צריך גם געגוע ?
    כשאין אהבה אפשר להתגעגע אליה, מין זכרון חושים כזה שיוצר איזו תחושה של חסך ברמה זו או אחרת. אבל כשהיא קיימת , הגעגועים מיותרים בהחלט.

  11. אלמוני

    אחרי קריאת המאמר, ובעיקר התגובות, אין מנוס מהמסקנה שהמלה געגוע, אחרי שנכתבת, ו/או נקראת ו/או נאמרת בקול רם מספר פענים, היא טפשית להחריד ואף דבילית.

    ומסיבה זו בלבד, אשריך וטוב לך.

  12. חתולה

    גברים, רבאק.
    כשבנזוגי לשעבר נסע לשבועיים לא התגעגעתי אליו. ממש לא. היה לי נחמד החופש הזה. אבל ידעתי שהוא רחוק, במקום זר, מנותק מהחברים ומהסביבה שלו, וידעתי שזה יעשה לו טוב על הלב אם אני אגיד לו שאני מתגעגעת. אז שיקרתי שקר לבן. כאב למישהו? מישהו נפגע מזה? רק טוב זה עשה לשני הצדדים.
    לעומת זאת, כשאני נסעתי לשבוע והייתי רחוקה ומנותקת, הוא התקשר אלי פעמיים ביום. לא הספקתי לחייג אליו אפילו, תמיד הוא הקדים אותי. כשחזרתי ושאלתי אותו אם הוא התגעגע אליי, הוא לכסן אלי מבט, ידע שאני לא אוהב את התשובה, אבל בכל זאת אמר – לא.
    טקט, יא מפגרים.
    שקר לבן קטן.
    שתזדיין הכנות, היא כל כך אובררייטד.

  13. חזיז ורעם

    קחו נשימה עמוקה, נישפו ונסו להריח את הבל פיכם.

    אם הוא אכן מסריח, מצאתם חיזוק להנחה, שאתם פשוט מתים מבפנים

  14. תשמעו מה איתי , אני שאני נמצאת עם מישהו אני לא מתגעגעת ,לא שאני בעבודה לא שאני אצל ההורים ולא שאני עם חברות . גם לא שהוא לבד במקלחת ולא שאני ישנה ולא כשאני רואה איוז טלנובלה.
    אבל , ישנם מספר מקרים שהגעגועים גוברים וזה קורה (כמובן) שהגבר שלי במילואים (כמה מסכן , יושב כול היום ושומר עלינו מהשק”ם של הקיריה … איך אפשר שלא להתגעגע לכזה “גיבור ישראל” ? :))) ) , אבל גם אם למשל לא התראנו הרבה זמן והוא פתאום מתקשר , כלומר – צריך להיות איזה קטליזטור שיזכיר לי אותו כמו משהו שיזרז את תהליך הגעגועים שזה בדר”כ שמיעת הקול שלו או מילים יפות שנאמרות על-ידיו מעוררות בי כמיהה רבה יותר מסתם “מותק , מה המצב ”
    וכמובן הגעגעועים הרבים ביותר , מושא חלומותיי ופסגת שאיפותיי , קורים אחרי שנפרדים …
    אז מיד אני שוכחת למה עזבתי (“רגע, בכלל אני עזבתי ?? , הז לא הוא שנטש אותי בוכה ומדממת ?? …”) , כמה היה קשה וכמה אנחנו לא מתאימים , אני גם בכלל לא מכירה בעובדה ש”אני לא בחורה שמתגעגעת ! ” והבחור הזה שהייתי מסתכלת עליו ותוהה לגביו הופך להיות ל”כן” המוחלט שלי , לזה שרציתי להתחתן איתו , לזה שאהב אותי כל-כך רק שאני לא ידעתי לקרוא את זה , ככה עד הגבר הבא :)))
    אה כן , וכמאמר השיר “געגועים לחיבוקים חמים, …” , לזה אני מאמינה כולנו מתגעגעים , לא ?
    ש נ ה ט ו ב ה ל כ ל ה מ ת ג ע ג ע י ם !!!

  15. שלומצי

    אחרי שדנתי עם עצמי יומיים בנושא, יש לי הכרעה. ההגדרה של געגוע מלכתחילה היא שנויה במחלוקת. לדעתי, הגעגוע הוא רגש שמציף אותך בנוסטלגיה וגורם לך להתרפק על העבר, כדי למלא חורים בהווה. אני מתגעגעת לאנשים שנפטרו ונעלמו מחיי מפאת גילם, מחלה וכיו”ב. מתגעגעת לאקס מסוים שנעלם מחיי עם בלונדינית אחרת ומתגעגעת לימי הלימודים והראש הקטן בלי לרדוף אחרי כסף לשכ”ד. מה בעצם חידשתי פה? שהגעגוע הוא בעצם געגוע לעצמך בזמנים אחרים. געגוע לשיחות עם סבתא, שהחכימה אותי וגרמה לי להיות רגועה במחיצתה. געגוע ללימודים, כי אז הייתי שמחה וטובת לבב ללא התחבטויות בנבכי נפשי ומתגעגעת לאקס, כי אהבתי אותו, הייתי נאהבת ונחשקת ונורא רוצה להרגיש כך שוב. נורא רוצה. יש משהו מאוד אבסורדי בלהתרפק על העבר ולהתגעגע למשהו שהיית. זהו לא רגש מיותר או נחבא אל כליו כי אם רגש שמופיע בשעות הבדידות, השעמום ומציף בחמימות וכמיהה לאושר עתידי.

    • שלומצי כל כך מחמם את הלב ואמיתי, פשוט געגועים לרגעים קטנים פשוטים וחמים שחממו את הלב אז ורוצים אותם עכשיו.

    • במבינה

      תגובה נהדרת.
      אהבתי לקרוא.

      • שלומצי

        תודה במבינה. אני קוראת את התגובה שלי עכשיו, אחרי שנה בערך מאז שהיא הומצאה ואני עדיין מתגעגעת לעצמי בזמנים יפים יותר.

        🙂

  16. שלומצי

    ועוד משהו קטנטן: בדקתי במילון שלי (מילה במילה) והמקבילות לגעגוע הן: המיית לב, השתוקקות, כמיהה, כיסופים, נוסטלגיה, ערגה, רחמים, רחשי לב ועוד ועוד.

    זה רק היה לחיזוק טענותי.

    בשמחות

    • גם בהודעה הקודמת, מדוייק ונכון.
      אבל האם בסופו של דבר הגעגוע
      מתקשר יותר לכאב ועצב או לשמחה?
      או שרק אצלי הגעגועים עצובים.

      • שלומצי

        שאלה יפה שאלת. אחרי התחבטויות עם עצמי ועם הכלב שלי, הגענו לתובנה שגעגוע הוא סוג של רגש עצוב, אבל לא מהסוג הרע. זה לא עצב כמו כאב לב או צער אלא פשוט עצבות על מה שלא נמשך, משהו טוב שהיה, מצב נפשי שהיית בו וימים שהיית יותר צעיר. כמובן שאין להתרפק על כך, אלא לחייך ולהמשיך הלאה.
        מסקנה – געגוע לא קשור לרשות שמחה ואושר. נקודה.

  17. מתוקית

    באמת מוזר וקשה לי להבין אנשים נטולי רגש הגעגוע. אנשים עם עומק רגשי, אנשים שמסוגלים לאהוב אהבה עזה – ללא ספק יחושו געגוע למושא אהבתם – כאשר לא יהיה איתם.
    כאשר טוב לי עם בן זוגי, נעים לי, אני מקבלת ממנו חום ואהבה – אז כאשר הוא אינו לצידי, כל התחושות הנפלאות האלו חסרות, אני רוצה לחוש אותן ואני מתגעגעת לרגשות ולתחושות שיש לי עם בן זוגי, ואליו למגעו, לחיוכו, לריחו….אבל ! אם בן הזוג לא מעניק רגעי חסד כאלו – מדוע שאתגעגע? ול- מה? מכאן מסקנתי שהגעגוע הוא כמיהה נוסטלגית למשהו חיובי שמעניק תחושה נפלאה ועילאית וכאשר מעניק התחושה איננו- מתגעגעים אליו !!!

    נ.ב – אני מכירה גברים שיכולים להשתגע מרוב געגועים למושא אהבתם ולחוש כיסופים עזים !!

  18. what a pile of crap
    men
    you are so full of shit

  19. תקשיב איש אתה לא צריך להתגעגע.
    אם אתה מאוהב אז זה מספיק…. רק תוודא שהבחורה בה אתה מאוהב יודעת את זה כל הזמן ואחרי זמן מסויים שתזכיר לה את העובדה שאתה מאוהב בה הרבה פעמים ואז תצטרכו להתרחק אחד מהשני לזמן רב אתה תראה שתחסר לך מישהי שאתה רוצה להפגין את האהבה שלך אליה….. חמוד זה געגוע….

  20. אלמוני

    אוווו אז אתה לא מתגעגע
    תאמין לי, הייתי מתה שתהיה חבר שלי. לא להיות לידי כל הזמן. לא לרצות להיות לידי כל הזמן. נשמע כמו חלום רחוק

  21. כיף לקרוא SISSION שלם על געגועים של עוד אנשים, לדעת שאני לא לבד
    אני חושבת שיש שני סוגים של געגוע – געגוע למה שהיה ולא ישוב, וגעגוע למה שישוב.
    ובעוד שהסוג השני מגביר אהבה וצפייה ויכול אף להיות כיף, הסוג הראשון מכאיב נורא, כי כבר אין להשיב את הגלגל, והגעגוע יכול לבעור בנו ויש בו מן האכזריות.
    אנחנו אולי מתגעגעים למה שנזגל ממנו, שגן עדן הקטן שאנחנו הינו בו פעם ואיננו עוד, וזה באמת, כפי שמישהי כאן כתבה, בעצם תמיד אל עצמנו בסיטואציות שונות.

    אני אישית, מתעבת את הגעגועים

  22. מרי המשוגעת

    אני חייבת לשאול…
    אתה אוהב להתכרבל עם בת זוגתך במיטה…?סתם ככה…?בתמימות…כדי להרגיש את חום הגוף שלה עוטף את כולך…?

  23. לינוי מתגעגעת...........

    אני חושבת שזה ממש טיפשי שגבר בה ופיתאום עונס אותה אחת אחרת חברה שלה באה והוא התחיל אותה לענוס זה מגעיל וזה נקרא לילדים אלוהים אישמור!!!

  24. ליאור

    אני לא יכולה להבין אותך… אבל הבן אדם שעכשיו אני נמצאת בקשר איתו גם לא מתגעגע, כך שלמדתי לקבל את זה בלי שאלות. אני חושבת שנמאס לי לנסות להבין איך לא מרגישים געגוע אך כל אדם הא שונה, כמו שכל אדם מרגיש אהבה בצורה שונה כך גם הגיוני שאנשים לא יתגעגעו. האמת אני קצת מקנא באנשים שלא מתגעגעים זה חוסך להם המון כאב! אבל לדעתי לאנשים שלא מתגעגעים יש מחסום רגשי מסוים, הם לא נותנים לעצמם להפתח לאפשרות שמישהו חסר להם בחיים… אבל זאת רק דעתי!

  25. גולגול

    אוי איזה מאמר מעייף, האם באמת היה צורך בהסבר המייגע על הסרוטונין וכל השאר?
    כותב המאמר הוא אדם רציונלי וכפי שהוא אמר, הוא שם את כל המרכיבים יחד כמו בנוסחה מתמטית וראה שאין שום סיבה להתגעגע. מבחינה רציונלית באמת לא הייתה לו סיבה להתגעגע כי המילואים עמדו להגמר וכו’. אבל לרגשות אין סיבה ואין להם תועלת או תכלית כזו או אחרת הם פשוט באים. ואם הם לא באו לכותב המאמר אז זו בעיה שלו, הוא לא יודע מה הוא מפסיד.

  26. קראתי את כול מה שכתבת ואת רוב התגובות,
    ואני רוצה להגיד לך שאתה לא לבד!
    יש לי חברה שאני אוהב מאד כבר שנתיים
    ואני לא זוכר אף פעם שהתגעגתי אליה, גם כשהייתי בחו”ל חודש וגם לא כשאני לא רואה אותה שבוע, אבל כמו שכתבת בהתחלה, כשהיא או כול אחד אחר שואל אותי, אני אומר שכן, כי זה מה שצריך להגיד (או יותר נכון מה שנראה שצריך להגיד)
    געגוע זה שם של דג! לדעתי אתה מתגעגע רק כשאתה מקנאדואג לחברה שלך

  27. איריס

    לאחר קריאה מעמיקה מה שנראה לי אתה לאהוב אהבת, אבל לא היית מאוהב.
    וזה ההבדל בעצם. אני אוהבת את השכן שלי אבל לא מתגעגעת אליו. כשאני מאוהבת
    אני מתגעגעת.

    • מאוהבת

      מעניין אם יש דבר כזה להתגעגע יותר מידי, עד כדי איבוד הרגשות או דהייה שלהם…געגועים זה דבר מעיק, ומטרף את הדעת, ולא נותן מנוחה למוח.
      אני מתגעגעת כבר שבועיים ולא מפסיקה להתגעגע אף פעם.

הגיבי

כתובת הדואר האלקטרוני לא תפורסם Required fields are marked *