בגובה הזרבובית

נשאל את הגבר לרצונו?

כותרת ספרו החדש של יצחק בנימיני, עורך הוצאת רסלינג, “מה רוצה הגבר”, יוצרת פראפרזה לשאלה של פרויד “מה רוצה האישה?” מהצד הגברי, התוהה לגבי חוסר יכולתו של הגבר להבין את רצון האישה, ומהצד הנשי לשאלתה של סימון דה בובאר “מהי אישה?”, שמצביעה על כך שהאישה זקוקה להגדרה כיוון שהיא מהווה חריגה מהנורמה בעולם שתרבותו גברית מעיקרה. האזכור המרומז לשני הוגים מתקופה שבה רצונו ומהותו של הגבר נלקחו כמובנים מאליהם, תקופה בה נשים נתפסו כהיפוכו של הגבר, כנעדרות פין, כאובייקטים פחותי ערך, נעדרי זהות ומהות, יוצר תקווה לספר שיחרוג מאותה מסגרת תפיסתית גברית מדכאת.
הספר, שפורץ את גבולות השפה והסגנון המקובלים למניפסט-הצהרתי, משלב מילים בלטינית, גרמנית וערבית בשפת האם, שוזר שירים ותמונות בכתוב, משחק בשפה ויוצא למסע חיפוש אקלקטי המטלטל את הקוראים בין דיון על תרבות ישראלית עכשווית לפוליטיקה, בין לאקן לאיריגארי, בין ישו לסאד, בין מריה לזיכרונות ילדותו של הכותב. חווית הקריאה בספר אינה קלה ודורשת מהקוראים לנער את האבק מפרויד, דה בבואר, איריגארי, שופנהאור, לאקן, דושאן, קורבה, סאד מאזוך ועוד. סגנון הכתיבה הנו חוויה משחררת ומנערת בעצם פריצת גבולותיו של השיח האקדמי המקובל. הקוראים מקבלים טקסט פרוזאי, המשלב אסוציאציות חופשיות וסיפורים אישיים מבית הכותב.

בלעדייך אני חצי בן-אדם

אז איך קרה שגבר בר דעת מחפש את עצמו בחברה השוביניסטית בה אנו חיים? המסה הראשונה בספר מרמזת שהסיבה נעוצה בכך שהגבר, בחשיבתו הפאלוצנטרית, המעמידה את הפאלוס במרכז העולם, חי בעולם משתנה. הוא כבר אינו יכול להשתמש באישה כבמראה מחמיאה כדי להתאהב בעצמו ולהעצים את דמותו באותה קלות כבעבר. ההתבוננות באישה בימים אלו הנה, כמו שמציין בנימיני, “חד כיוונית” מאחר והאישה אינה מצייתת עוד לחוקי המשחק הנושנים: היא אינה טורחת למלא את התפקיד שהועיד לה הגבר ואינה מחזירה לו את ראי הדמות הנערצת כפי שהוא ראה עצמו בדמיונו. יתר על כן, הוא אינו מרכז עולמה עוד. היא יכולה לחלוף על פניו במיטב תפארתה מבלי לגמול לו במבט מאחר והיא חיה בשלמות עם עצמה.
המסה השניה בספר דנה בחוויה של צפייה במיצג של האמנית גליה יהב המאוננת אל מול המצלמה בגלריית עמי שטייניץ. מיצגה של יהב, מדגים, בין השאר, כיצד חפצים שונים נרתמים להשתחררות מהתלות בגבר: את הפאלוס הגברי מחליף ויברטור ואת המבט הגברי מחליפה מצלמת ווידיאו המשקפת חזרה לגליה את דמותה בזמן מעשה האונן. הגבר אומנם יכול לצפות באמתלה תרבותית ומהוגנת במה שהוא כה נכסף אליו אבל הוא ניצב בחוץ. היפוך הסדר החברתי למצב בו האישה נמצאת במרכז והגבר מוסט לשוליים מהווה סיבה לקיומו של מסע החיפוש הפנימי הגברי בנסיון ליצור תפיסת עולם שתכונן עבור הגבר את העולם ואת מקומו מהריסות האגו החבול.

כחומר ביד היוצרת

בלא המראה הנרקיססטית, מה שהיה מובן מאליו הופך לדבר שניתן להפוך בו. במסע הספרותי מתגלה בקשתו של בנימיני להשתחרר כנובעת מתחושה שהוא פיון במערכת נשית המנצלת אותו לשם הפקת רווח. כל הקריירה שלו נראית לו כניסיון לרצות את העולם אותו הוא תופס כמטריארכיה המפעילה וממריצה אותו לפעול למענה. השאלה הצצה מהכתוב – כל זאת לשם מה? הופכת לרלוונטית כאשר נשים נכנסות למשחק הקפיטליסטי שהיה שמור לגברים שיצרו בו שיקוף נרקיססטי אודות גדולתם ועוצמתם. כאשר נשים הן חלק מהמשחק, המירוץ הקפיטליסטי הופך להרבה פחות מרנין.
בנימיני מראה בכתיבתו שהמשחק בו שיחקו הגברים שנים רבות בהנאה מרובה מהנה הרבה פחות עם עליית הפמיניזם, ולכן הוא מטיח את חסרונותיו כלפי המשתתפות החדשות במשחק. אבל צודק בנימיני בכך נשים רבות הצליחו לממש את עצמן באמצעות הקפיטליזם ובזכותו הן עומדות בפני עצמן ואינן תלויות עוד בגבר. הן השכילו להשתמש בקפיטליזם כדי להגיע לעצמאות כלכלית. לחדר ודירה משלהן. אלא, כשעשו זאת, גילו שהמחיר של ניצחון במשחק, הצלחה באותו שדה משחק בו משחק הגבר, פירושם לפעמים איבוד הנשיות בעיניו של הגבר. ומשהוסר מסווה האשליה של הכוח הגברי חש הגבר מסורס וחדל אונים:

“זְקֹף.
הַחְדֵּר.
הַשְׁפֵּךְ.
הוֹכַח.
האישה=העולם תובעת: “התבייש לך, פתאום לא עומד לך? אפס! אז מה אם אתה עייף – פרנס וזיין.” בכל יום – מתוך העולם – מושמעות עבורו פרסומות-רדיו מטעם מכוני-ריפוי פרטיים לטיפול בביש-מזל (היא, המערכת הנשית-קפיטליסטית מפעילה אותו, הוא המנוצל, המונמך ומתוך כך, שוב, מפרנסה-חזרה, את המערכת)…. וכשלא יעמוד, יכיר הגבר באשליית כוחניותו-פעילותו (התפעלותו). יבקש לתקן מיד את אֱמֶת-הרפיסות במשימה אחרת, כלכלית מיסיונרית אמנותית צבאית טכנולוגית (עמוד 26)”
.

פרפורים אחרונים

מהכתוב עולה כי פגיעת השחרור הנשי בגבריות גדולה עד כדי כך שהשאלה בדבר רצונו של הגבר נענית בסופו של דבר, במסה השמינית החותמת את הספר, במשאלת חידלון וחזון – שלא נדע כמותו אף פעם – של הרס רבתי.
קצרה היריעה מלהכיל את כל התחנות שעובר הכותב בדרך לפסיכוזת המוות שלו. אבל מאותו מקום בו מדמם הגבר ורסיס המראה בידו, נשאלת השאלה כיצד שומרים על הגבר חי, נושם, מזיע ואוהב מבלי הצורך הכפייתי לכפוף את עצמנו אליו ולעקוד את נשיותנו למזבח האגו שלו.
אכן ספר המותיר חומר רב למחשבה. הקריאה הדורשת מאמץ, מרחיבה אופקים ומאפשרת חשיבה מעמיקה ושונה על הדברים. מרתק ואחר. מומלץ.

מה רוצה הגבר?, יצחק בנימיני, הוצאת רסלינג, 2003, עמ’ 91

על הכותבת שלומית ליר

אשת מחשבים ודוקטורנטית באוניברסיטת תל אביב

תגובות

  1. שזה עד כדי כך מתוסבך. רוב האנשים לא מתחילים אפילו לחשוב על כל הדקויות שהמחבר מצביע עליהם.
    משהו חריג מצריך הגדרה? ומשהו רגיל זה משהו לא מוגדר?
    אם מישהי מרגישה שוויברטור באמת יכול להחליף גבר אז היא ראויה לרחמים. הגבר כגבר, לא זכר חלוש, מגדיר את עצמו ואת האגו שלו לפי הישגיו, ובהישגים האלה הנשים לא מהות את החלק החשוב ביותר.

    • פין פינון

      יצאת גבר יא לוכד. בא ואטפח על שכמך.
      *ה*גבר *ה*אישה – תמשיכו לקשקש ולהתלבט לגבי משמעות הא הידיעה. גבר בלי הא הידיעה הוא אדם עם זין. ואדם עם זין יכול להכרך אחר הישגים, יכול להיות בטלן עם כרס, יכול להיות שתלטן בדמות גורילה, יכול להיות נשלט או פחדן. יכול להיות הומוסקסואל. וכנ”ל לגבי אישה (רק תחליפו את הזין בכוס).

      כך שמה שלא תעשה עם עצמך – עדיין תהיה גבר, אלא אם תחתוך לעצמך את הזין. אם תכירו בכך החיים שלכם יהיו קצת יותר קלים וקצת פחות נוירוטים.

      ועוד הערה: לוכד, ההגדרה של עצמך כגבר היא בעצם הגדרה שמתייחסת למקומך בהיררכיה של הגברים – יענו, עד כמה אתה דומיננטי בחברת הגברים. את זה אני יכול לקבל. ההישגים של זכר בחברת גברים קובעים את מקומו בהיררכיה. אבל זו לא היתה שאלתו של הסופר.

    • תסתכל על שיעור הגרושין ועל כל מה שקורה סביב ותבין.

  2. עוד גבר

    לא על הספר אגיב, כי אני לא מכיר ולא קראתי. על המאמר אומר
    שקצת צורמת לי ההכללה של “גבר”, “אישה”, “הצד _הגברי_”,
    “לכפוף את _עצמנו_ אליו ולעקוד את _נשיותנו_” וכד’.
    למרות שגם לי יש (לעיתים לא רבות מידי אני מקווה) נטייה
    לדבר בשם בני מיני או על המין השני, אני חושב שיש קשת רחבה
    של אישיויות בשני המינים ובפרט: הקשת רבת הגוונים של
    גבריות-נשיות (_גם_ אצל הגברים ו_גם_ אצל הנשים) שממנה
    יכולה, לדעתי, לנבוע השקפה ותפיסת עולם מסויימת.
    נשאלת השאלה האם תפיסה כזו או אחרת (שכבודה במקומה מונח)
    מייצגת את דעת רוב בני אותו מין?
    הצורך, הבסיסי כל-כך (בלי קשר לעניין הכלכלי) לזוגיות,
    גם אצל גברים ונשים (לפחות באלה שאני נתקל(תי) בהם) הוא
    לדעתי, הנפוץ והמקובל יותר ולא ההיפך.

  3. בילי לום

    חיבוק לרוב.

    ומה רציתי אני, לראשונה, כשקראתי?
    להודות ליוצרי הפורנו, שקירבו את גוף האשה, אל הגברים. כדי שיכירוהו ולא יהיה להם זר מוזר וחיצוני. יש תמנות עם הגדלות. עכשיו האשה מוכרת ואפשר להחשיב אותה כמשלנו.

  4. אני יודעט מה גברים רוצים!! טאמינו לי יש לי יוטר ניסיון מסמנטה(מסקס והאיר הגדולה)אני יכולה לתת לה שיאורים פרתיים!!! ואני יגיד לכם שגברים רוצים רק סקס!!!! אבל זה מה שגם הנשים רוצוט. אני למשל חושבט רק אל זה כל היום !!ואם אני מוצת בחור נחמד-הוא ישר שלי !!מניסיון!

  5. לא קראתי

    הפעם סקס ובשבילו שתשתקי!

    ואז באות הזרבוביות ומחדירות שיוייון, מחוייבות ומסכמות שזה עניין של בגרות…מה לו ולזה?

    הוא עדיין חושב.

    הא, וכשהוא ירצה יורשי עצר הוא ייתן לך את מה שאת רוצה בשיטתיות ואחר כך זהף ‘איפוא הימים ההם…’

  6. אלמוני

    “אשה בבית זונה במיטה [ובחוץ] וליידי בחוץ”

    מה עם להיות אמא להיות מצליחה עם קריירה להישאר יפה ואם אפשר גם חתיכה

  7. אשת פותיפר

    נזדרזו גברגברי המטע להצהיר על רצונם. אוסף של אנשי רוח ומתקני עולם שכמותם.

    • עוד גבר

      ואם כבר הגברת הנכבדה הזכירה את המטע, אז אציין
      שבזמן האחרון היבול במטע, לדעתי, לא משהו ולכן
      נהיה פה קצת משעמם, לפחות לי.

      • אשת פותיפר

        אבל תסכים איתי שכל אחד ואחת יכולים לכתוב מאמר מרטיט לבבות. בחר כותרת כמו “אני שונא נשים” ומשש את השפמפם שלך בהנאה… אחרי מספק דקות תקבל דיון עם 40 תגובות צפויות. הנשים תתקוממנה והגברים יצדיקו את מחרחר השנאה התורן. (סליחה, אני יודעת, עוד גבר לא אוהב הכללות) הדיון ימשך ימים ולילות בניסיון של כל צד להוכיח את צדקתו.

        אבל אל תתייאש מהשיממון שנפל על המטע. התנחם בפרקטיות של המאמר. לפחות תוכל סביב שולחן האוכל להזכיר את הספר, שטרם הספקותה לקרוא אבל תתפנה אליו בקרוב (הזמן פועל בדרכים נסתרות), לעקוב אחר מיצגים נוספים של גליה להב, שמא תוכל גם אתה להכיר אנטומית את מבנה גופה בגלריה הקרובה והחשוב מכול, כאשר טיעונים מסוג “תתהפכי” יופיעו על במת הדיון ניתן יהיה לנפנפם תוך התיחסות לכך שהחרק המנפנף נמצא עדיין בשלב הנרקסיסטי וזקוק לאישה כמו לראי שיפנפן את דמותו.
        עוד לא התהפך.

        • עוד גבר

          מסכים איתך על עניין ה”רייטנג” כלומר שכנראה מספר
          התגובות או מידת הויכוח הם לא בהכרח מדדים ל”טיב”
          (שהוא כידוע גם עניין סובייקטיבי).

          הצעתי בעבר לתת אפשרות (טכנית) למגיב/ה למאמר
          (להבדיל ממגיב/ה לתגובה) לתת “דירוג” (נניח מ-1 ל-10)
          למאמר ואז (בהנחה שכל אחד/ת מצביע/ה פעם אחת) אפשר
          לקבל, אולי, איזשהו “דירוג מגיבים” שהוא מעין משוב
          וקנה מידה, שגם לו, אולי, חסרונות, כלומר שוב מעין
          “רייטינג” אבל לפחות יותר ממוקד.

          נ.ב. את השפם (לא שפמפם) שהיה לי (תקופה מסוימת
          ודי מזמן) כבר הורדתי…

          • אשת פותיפר

            כן גם אני הורדתי. לא הלם אותי השפם. מקורבי אומרים לי שיותר יפה ככה. אני לא בטוחה. מרגישה כמעט עירומה בלעדיו.

            • נסיך החלומות

              מצטער לשמוע.

              והרגשה לא נחשבת!

            • עוד גבר

              תמיד את יכולה לצייר לך אחד… 🙂

            • עוד גבר

              ואגב זו “אשת פו*~ט~*יפר” (ב’ט’ ולא ב’ת’)
              (בראשית פרק ל”ט, פסוק א’)
              ואיפה יוסף נעלם?

              • אחת העם

                חכם היסף המדובר לעיל. לא רק שגרם לפרעה להיות ה”אדם” העשיר ביותר בעולם העתיק.{קיבל מעשר ואדמות תמורת הדגן שאיפסן בשנים הטובות} אלא ידע להתרחק מצרה צרורה כמו אשת פוטיפר.
                ואם בתנך עסקינן הלסדום היינו לעמורה דמינו. אין צניעות פרטיות בושה?
                אולי כדאי לחזור לערכים הטובים של פעם .
                כשיש התבהמות נעלמת האהבה.

                • עוד גבר

                  אכן, גם אני בעד ערכים טובים,
                  השאלה היא איך את מגדירה “ערכים טובים”?
                  ומהו ה”פעם”? (מאה שנה לאחור? יותר?)
                  אם כמו בתנ”ך, כשיוסף סרב להצעת אשת פוטיפר
                  לשכב עימה (אני מנחש שזה קודם כל בגלל היותה
                  נשואה וכידוע אחת מעשרת הדברות היא:
                  “לא תנאף”) אז זו דוגמא טובה בעיני לערך טוב
                  (ואף בסיסי לטעמי). באופן כללי, דעתי האישית
                  והפרטית היא שמוסד המשפחה ומה שקשור
                  ונובע ממנו שזה, כנראה, לא מעט, צריך
                  להבנות על ערכים טובים,
                  שוב, זה תלוי בפרטים הספציפיים
                  ואיך מגדירים מהו “טוב”? “טוב” למי? למה?
                  וכדומה… 🙂

              • אשת פותיפר

                למרות שיועצת הסתרים שלי היא סווטלנה אין שגיעים בכתיב השם שלא ירדת לעומקו. חזור לדרך צלחה והמתן שני תורות לפני שתחפז להגיב בשנית.

      • שחור בעיניים

        האם המאמר והתגובות העיקר. או הספר ?
        גברים מסכנים הגיע הזמן לחשבון נפש לאיזה שפל מדרגה הגיעו גברים ונשים ,הכל הפקר
        עולם הפוך ומוזר.

  8. מניפסט אקלקטי פאלוצנטרית, פאלוס נרקיססטית, ופון מטריארכיה פסיכוזת

    באמת תצרפי מילון בפעם הבאה

הגיבי

כתובת הדואר האלקטרוני לא תפורסם Required fields are marked *