אתי אברמוב הייתה בטוחה שנים שהיא לא שומעת טוב. אבל מה, התברר לה שכולנו שומעות את אותם הזיבולים והמשפטים הקלישאיים מבחורים.

בגנות ה’כנות’

פעם כשהייתי בת עשרים וגיל שלושים נראה לי מרוחק בערך כמו אנטרקטיקה מתל אביב, הייתי בטוחה שהחיים הם משהו אחר ושעד גיל שלושים דברים בטוח ישתנו. למשל שאני אתחתן, או אתעשר, או שלפחות אני אבין את הבנים ויהיו לי דייטים מדליקים. הרי בגיל עשרים הם סתם עוד בצבא אבל בגיל שלושים (וזה היה אפילו עוד לפני עידן הסטארט-אפ) הם כבר אנשי קריירה שיידעו להעריך אשה אמביציונית שכמותי. והנה, אני כבר בת שלושים ומסתבר שככל שבחורות הולכות קדימה, ככה הבנים הולכים אחורה. וכך תקוותי נתבדו והפערים ביני למין השני גדלו בהתמדה, ביחס ישר לשערות הלבנות ולקמטים.
וכל זה למה?
היו שנים שחשבתי שאני לא שומעת טוב. שזה לא יכול להיות שהשטויות האלו מיועדות אליי. כל מיני משפטים מפגרים שזלזלו ברמת האינטליגנציה שלי. אח”כ קצת נעלבתי והחלטתי שבטח כולם נגדי. אלא שבשיחות עם חברותיי התברר שכולנו שומעות את אותם זיבולים. כל מיני משפטים קלישאיים. והיפה הוא שככל שחשבתי שכבר חויתי הכל, כך הגיע לו בכל פעם בחור חדש והראה לי שיש הפתעות בחיים. איך אמר ביאליק? “לא זכיתי באור מן ההפקר”? אז גם אני לא. אני רוכשת את ה”אור” (ובפירוש רש”י: תובנה) במיטב כספי בבאר הסמוך לביתי מידי לילה.
יבואו בחורים ויגידו: מה אני עושה רע? בסך הכל אני בעל טקט ולא רוצה לפגוע בבחורה. אז הנה, בנים: שבגיל שלושים כבר אפשר להפוך להיות כנים. רוב הבחורות שמעו משפט אחד או אפילו שניים שהיו בלתי נעימים לאזנן ובכל זאת הן לא קפצו מהגג או חתכו ורידים (טוב, רובנו). אז תפסיקו לזלזל באינטליגנציה שלנו. אנחנו מבינות מהר גם כשמסבירים לנו מהר. מה אני מתעצבנת, אתם שואלים? אז הנה. תשמעו את עצמכם ותחליטו לבד מה זה.

על הכותבת אתי אברמוב

אשה על סף התמוטטות עצבים. כשתהיה גדולה היא רוצה להיות עקרת בית, נשואה ואם לכמה שיותר. בינתיים מסתפקת בלהיות עיתונאית בכירה, סטודנטית מצטיינת, בליינית מובילה ולא - בלונדינית מתוך בחירה

תגובות

  1. אלמוני

    לא יודע, אבל מכל המשפטים, שרובם פחות או יותר הגיוני שלא נשמעים לכן נעימים,
    מה עם – נדבר ?
    כאילו, אולי אנחנו מתכוונים לזה, שכן, אנחנו כן רוצים שנמשיך, רק לא רוצים ללחוץ עלייך יותר מדי או משהו, ורוצים שנמשיך ונדבר , ונקבע משהו אחר כך??

  2. מלים כדורבנות. ואגב – הטרנד החדש (“אין תגובה”) תופס להערכתי תאוצה בחודשים האחרונים. בהערכת מצב משותפת של 3 בנות נאות, מצליחות, משכילות (וכו’) (- ומכאן, מאיימות ומפחידות את המין השני, שממהר להתכנס בכנפיה של עוד מישהי התולה בו עיני “האש-פאפי”) הסתבר שהדברים הגיעו כדי כך עד שכשבחור, אחרי תקופה שביליתם יחד, אומר בפשטות שלא מתאים לו (נניח) במקום לבצע את תרגיל ההתאדות, הנשימה נעתקת ועולה חשד לפגם מולד בעלם.

    הלו? מה קורה פה? אנחנו בוגרות ויכולות בשקט לשמוע כל דבר. אז מה אם אולי נאמר לכם משהו שלא תאהבו לשמוע? להיות איתנו חודשיים (נניח) כן אהבתם? אז שיחה היא לא מחיר גבוה מדי והאמת היא, שהיא ממילא הגיעה חצי דקה בערך לפני שאנחנו עמדנו לבצע לכם “מסדר כנפיים”, אז תרגעו.

  3. אלמוני

    אני רק תוהה אם זה שבחורה אחת שמעה את כל המשפטים האלה אומר משהו על המין הגברי, או על טעמה הקלוקל בגברים.
    שלא לדבר על זה שאם הבנאדם בוגד באשתו, מה גורם לך לטעות ולחשוב שהוא בבסיסו בן אדם טוב, ישר והגון??
    הו גרואו אפ

  4. שירלי

    כל כך כיף לתעד את המשפטים המגוחכים שיוצאים להם מהפה לפעמים. למה לפעמים, לרב.
    אני ממליצה לדרג את עשרת הגדולים. באמת. מה אתן אומרות?

  5. אני חייב להודות שדי משעשע היה לקרוא את הכתבה. זה עשה לי חשק לתעד את המשפטים המצויינים שאתן מפריכות לחלל האוויר בלי לענעד עפעף.
    בצעירותי נהגתי להיעלב מאנשים ומבחורות בעיקר. עם השנים למדתי להתעלם ולהבין מי אני ומה אני.

    • אתי אברמוב

      נו, אז יאללה. תעשה את זה. זה יכול להיות משעשע אולי אני אפילו אפשט אותם עבורך. ויהיו צחוקים ושיגועים. אף אחד לא אמר שאנחנו מלאכיות (חוץ מצ’רלי).

  6. אתי היקרה,
    הערה קטנה: זאת פעם שנייה שאת מזכירה את האברקסס מעל גבי האתר. שמעת פעם את המשפט “משנה מקום משנה מזל”…

  7. יואב מניו-יורק

    האמת – מגניב… יש כאן ממש משפטי מחץ שאני יכול לדמיין אותם נאמרים.
    מצד שני – מי שיוצאת עם כלמיני גברים נשואים או עם כלמיני לא ברורים, ככה שקודם למיטה ואח”כ נראה אם יש בו משהו, נו, שויין.
    חוצמזה, שוב בפעם המליון, אנחנו שונים, בנים ובנות. ואם לא תהיה תקשורת – אז מה כן?!
    וכמובן, שאני זוכר אותי מקשקש כלמיני דברים וגם זוכר כלמיני בנות שקשקשו גם הן, אז אולי זה חלק מהמשחק?!

  8. אתי, מה יהיה?
    בקשר לבלונדיניות רצוי שהן תיהיינה גם קצת מכוערות,אם אפשר להזמין אז גם אף עקום, ומשקפיים זה בכלל סוף העולם. מה לעשות לא יאומן אבל יש כאלה שזה פשוט עושה להם את זה וטוב שכך. האמיני לי זה עדיף על פרחים מדהימים מפלסטיק חסרי טעם וריח. המאמר בהחלט משעשע ומעורר זיכרונות אינפנטיליים אבל אין לי ספק שגם את מעדיפה לישון באלכסון מאשר להיות במקום שאת לא רצויה בו. צורם לי קצת הטון הציני והנימה הגנותית בדבריך אתן לא צדיקות מעונות ויש לכן זכויות רבות בעצוב ז’ארגון ההגיגים האינפנטילי, כולנו כנראה נגיד ונשמע עוד הרבה פעמים את הביטוי “זה לא מתאים לי”, על כל הניואנסים שלו,נו אז מה! פעם אתה דוחה ופעם דחוי לדעתי כדאי בעיקר לחיות את ההווה את מה שיש,ולהתענג עליו, להתרפק פחות על העבר ולא לשכוח לחלום,זה תמיד כיף. לידיעתך יש כאלה שמגיעים לבארים לא בכדי למצוא את “אהבת חייהם” או לקחת את “הסטוץ הבא”, אלה פשוט לשחק “פול”,לשוחח שיחות סרק בטלות,להיות קצת אנונימיים, להריח את המירקם הדחוס של ניחוחות החיים, הטבק ועשן הסיגריות,האלכוהול,הזיעה המהולה בבשמים ועוד שזורים יחד באפלוליות, ובעיקר לקחת הפסקה קטנה מהאטרף של היום יום, כמה דקות של חופש בלי אחריות על כלום. להגיגיך: כל פעם שזה קורה לך המשיכי הלאה כנראה “מגיע לך יותר”.

  9. האם יש צדיקה אחת בסדום שתסביר לנו הבנים למה אתן מתכוונות שכאתן אומרות לא.

    • אתי,

      הכל אמת (או לפחות הרוב…), מה שדי מקשה עלי להבין משהו. איך זה שלמרות חוסר המוצלחות הברורה שלנו מישהו עדיין מצפה לכך שגברים יהיו דומיננטיים יותר ובעלי יוזמה במערכת היחסים. זה לא שאני מתלונן, או חס וחלילה מבקש מכן לשנות את המצב (על אף שכן… בדמיון שלי זה עובד להפך)…אבל התפקיד פנוי. גם אתן יכולות. אולי סוף סוף יכנסו משפטים טובים יותר למעגל הנדוש הזה…

      • אתי אברמוב

        ערן היקר. אני חושבת שמטרת המאמר היתה מעבר ללנקות עבורי שולחן ולצחוק קצת על בחורים, להעביר את המסר שבנות בגיל שלושים כבר לא רוצות להכניס משפטים חדשים למעגל – הן רוצות לצאת מהמעגל של אלו ששומעות את המשפטים הנ”ל!!!

  10. יפה דיברת אתי…..סביר להניח שגם אני אמרתי אי אילו הצהרות.
    אבל רק לפני ארבעה ימים אמרה לי מישהי “אני מזדיינת רק מאהבה”.
    ועל איזה רקע היא אמרה את זה? בחושה שלה בראס אל סטן בסיני.
    אחרי שכל החוף, כמעט, שמע את האנחות וגניחות האורגזמה שאני אישית הייתי אחראי להפקתן.
    עד עכשיו יש לי סימנים בגב מהציפורניים המתלהבות שלה. אבל….היא מזדיינת רק מאהבה…
    כמה ימים קודם לכן שתי בנות אחרות בחוף הדיונה דיברו איתי על הטומעה שיש בסיני ועל
    החלטתן ההחלטית לא לגעת בגבר עד החתונה..לא פחות. הן רק שכחו את האידיאלים שלהן
    באותו לילה שבו כל אחת מהן היתה עם מישהו מהחוף (לא איתי), קורה. יצר הרע מגיע גם
    עד לדיונה בנואייבה. לו הייתי פחות סובלני כלפיהן הייתי אומר להן: למה אתן משקרות לעצמכן,
    לא יותר פשוט להגיד ש”באתי לדפוק את הראש ולהזדיין”?
    שתי דוגמאות רק מהשבוע האחרון…..מה שמביא אותי לאותה מסקנה שוב ושוב:
    לא משנה מה אתן אומרות, משנה מה אני עושה.
    כי כמעט כל מה שאתן אומרות…..מתקיים רק במציאות הוירטואלית שאתן חיות בה.
    דודו
    נ.ב.
    יכול להיות שהבחורות בסיני התנהגו כך כי היו ירושלמיות?? ?

  11. “בזכות הכנות”

    נכון שכבר התייחסתי בעבר לכתבה אך עיון נוסף עורר בי את הצורך להגן מעט על אותה
    “כנות”, או לכאורה “כנות” או איך שתקראו לאותה תחושה שמשפיעה על התנהלותנו בנתיבי החיים. אני כמו מרבית האדם מוצא עצמי לעיתים קרובות מנהל שיחות כנות עם “כנותי” ומבקר את מעשי, ולרב מודה לאותה “כנות” אשר בזכותה הגעתי למחוזות רחוקים ומרתקים בחיי. בזכותה נפגעתי ופגעתי, נקלעתי לסבך ונחלצתי, חלמתי חלומות רומנטיים ונפצתי אותם לרסיסים, התאהבתי ומאסתי בו זמנית, ועוד. כמה משעממים וחסרי חיים היו החיים נטולי ההפתעות, ההתרגשות, האכזבות, הצפייה, הצחוק והדמע, שמתעתעים בנו ללא שליטה השכם והערב.
    בשיחה שקיימתי לאחרונה על הבר ב”אברקסס” עם ידידה הגענו מהר מאוד להסכמה שריטואל ההיכרויות דיי מתיש ומסורבל ואוצר הביטויים והשפה דל להחריד, ומה שחשוב באמת זה מה שמרגישים. היכולת לבטא ולהקיף במילים את כל תחושת המשיכה, הסלידה, האפטיות או כל תחושה אחרת היא די מוגבלת וכמעט בלתי אפשרית. כל הביטויים המופיעים במאמר ועוד רבים אחרים הם הכלי המסורבל שלנו להתמודד עם הפער העצום הקיים בין מה שאנחנו מרגישים ליכולת שלנו לבטא זאת. אין כאן לדעתי כל צביעות, תחכום או ציניות מופרזת, אלה מוגבלות רגשית, פחד מאי ודאות, אובדן שליטה, וחוסר רצון לקחת אחריות. אופיים האכזרי של מצבים אלה לתעתע בנו ולהתרחק אל האופק ככל שמתקרבים. אז דיי עם “הפוזות”.
    ולעינייננו, באופן מפתיע ודי מקרי נקלעתי בחודש האחרון לקשר מיוחד עם אישה מיוחדת (סיפור מרתק שאולי יראה אור בקרוב). קשר יצרי, בלתי אפשרי, לא הגיוני בנסיבות לא מציאותיות, טעון בסכנה והרסני, קרוב וממומש ורחוק אלף שנות אור. אך בו זמנית כל כך פשוט,מרגש, נכון, הגיוני ומובן מאליו. מסוג המפגשים ללא שם, זמן ומקום. שיתפתי אותה בחווית הגלישה באתרכם, ותגובתה היתה: תכתוב להם שכל הריגוש, כולו הוא “בזכות הכנות”.

    זהו להיום ביי…..

    • יגאל יקירי, מכיון שענית לי ביום השואה (מה זה אומר, ששואה זו הקונוטציה שבה אתה נזכר בי?) חשבתי לחכות ולענות לך ביום הזכרון לחללי צה”ל, בשביל ההתאמה בקונוטציות. אבל אח”כ החלטתי לא להתאפק. בעיקר משום שכה הדגשת שאתה שונא פוזות. אני, משום מה, דווקא זכורה לי איזו פוזה בראשית הכרותנו. ואולי היא באה מתוך מבוכה. אני חייבת לציין שמאז השתפרת ביחסי האנוש שלך, אם כי חברותיי שקראו את תגובתך (זה מה שרצית, לא?) אמרו שאתה אגו-מאנייק. עניתי להן שזה בסדר. כבר התרגלתי. אבל שנינו יודעים ממה זה נובע (תחזור למאמרך, אי שם באמצע). הרי כל הענין להעביר את הדיון בינינו לשיח הציבורי ולא להשאיר אותו באי-מייל הפרטי, הוא הגרסה החדשה למושג שלא הזכרת בין אותה “מוגבלות רגשית”, פחד” וכו’. המושג הוא “פחד מאינטימיות”. וזה לא מתחיל ונגמר במחשב הפרטי שלך. אבל באמת שלא בא לי לדבר על זה כאן. כי לי אין פחד מאינטימיות, אבל אני מכבדת אינטימיות של אחרים. (וזו גם הסיבה שתציץ בתא האישי שלך כי יש לי משהו חשוב להגיד לך, סתם ענין טכני).
      ובאשר לידידתך החדשה, אלופת הארץ בכנות, אני מציעה שתבדוק את הכנות שלכם מול בעלה והילדים.

      • נילי לנדסמן

        אתי יקרה
        כה יפה ענית לבחור, באמת.
        ורציתי לשאול אותך – מה זה אומר כשבחור אומר לך “זה גדול עלי”
        לתשובתך המהירה אצפה

        • נילי יקרה, כשבחור אומר לך “זה גדול עליי” הוא מתכוון
          א. לקונדום מידה סמול שהביאו לו פעם בתור רמז על יכולותיו במיטה
          ב. שהוא לא רוצה אותך, על כל יתרונותיך ואולי חסרונותייך.

          ועכשיו, באמת. הייתי רוצה להיות מבריקה אבל אחרי שבוע בסיני כשחשבתי מול הים הבנתי כמה דברים ואחד מהם הוא שהם לא משקרים. הם פשוט מנסחים זאת בכל מיני צורות משעשעות ויצירתיות. ואם חושבים על זה הרבה נותר רק לצחוק קצת ולעבור לקרבן הבא. (אל תדאגי, לא תשמעי אחד שאומר זה קטן עליי, מקסימום יגידו שאת קטנה עליו. ככה זה בנים. הכל אצלם גדול כשזה נוגע עלצמם).
          בקיצור, חבל לך על הזמן. תעשי עליו דה-ליט ותפתחי מסמך חדש.

  12. אתי ! מה יהיה ?
    אני מבין שהמצב קשה והיית צריכה לגייס את כל ימי הזיכרון, את התמיכה של החברות והקולגות ואפילו לפגוע בכללי האתיקה, חבל. לא היתה ואין לי כל כוונה להפוך את הבמה הזאת לשדה קרב, ואני מבטיח לא לפגוע בך ובכללי האתיקה. תודה על המחמאה בקשר לאגו, יש לי עוד כמה יתרונות מהסוג הזה וגם חולשות ואני אוהב את זה כמו שזה. תודה גם על התיקון הטכני בטקסט. אבל אולי תסבירי לי ולעצמך למה, למה אתן לא מסוגלות לקבל “לא”, ומה זה משנה איך אנחנו אומרים זאת, לאט, מהר, ילדותי, במרומז, סתם מסורבל וכו’. רק אתן נדחות ישר שולפות ציפורניים ושורטות לכל הכיוונים או מתחפרות ,במקום להמשיך לחיות ולנווט לחוף מבטחים. לא שאני מיומן בזה באופן מיוחד אבל אני לפחות מנסה לפעמים.

    אז ביי….. ולהתראות בקרוב ב”אברקסס” על הבר

    • אח, יגאל, יגאל. מה יש?? כן, מה יש?? קצת הומור על חשבון ידידתך החדשה ואתה כבר נעלב לי. אפשר לחשוב שהיא היחידה בעולם שמנהלת סיפור מהצד. אז אני מבינה שהתוצאה היא שלא תוכל להכניס אותה לאתר שלנו, כי אתה מפחד שהיא תכעס ששיתפת אותנו ולא תוכל להראות לה עד כמה אתה רגיש ויצירתי. אז לא נורא. אני בטוחה שכבחור יצירתי תמצא את הדרכים לתקן אצלה את הרושם שנוצר. (חוץ מזה, זה מה שאתם עושים כשאתם ביחד, משחקים במחשב?? אולי תגדלו קצת?).
      טוב! ולענייננו: האמת, אם לא הייתי חוזרת כרגע מנופש בסיני (שיזופים, חוף ים, בדואים שהציעו עליי 1000 גמלים, והכי חשוב: אין אברקסס בסביבה) הייתי נעלבת, שלא לומר מתעצבנת, ממך. כן. ממך. ואדגים את דבריי במשל: שני נזירים הלכו ליד הנהר ולפתע ראו אשה שמבקשת לעבור לגדה השניה ולא מצליחה. כשראתה אותם ביקשה מאחד מהם להרכיב אותה על כתפיו. הנזיר היסס, בכל זאת נזיר, אבל הרכיב וחזר על עקבותיו והשניים המשיכו בדרכם. לאחר שעה של הליכה בשתיקה פנה החבר אל הנזיר שהרכיב ושאל אותו: תגיד, זה לא הפריע לך שהרכבת אשה, כמעט עירומה, על כתפיך? ענה לו המרכיב: אני נשאתי אותה על כתפיי במשך שלוש דקות ואתה נושא אותה בלבך כבר למעלה משעה.
      ואם לא הבנת, להלן ההסבר: די, די, ודי. מה אתה חושב, שכל היום אני יושבת ועושה חשבונות מי רצה אותי ומי לא, מי אמר לי “לא” ובאיזה מצב? ובעיקר: איך אני מתנקמת בו ותוקעת אותו והורסת לו את החיים? נכון, אמרת לי “לא”, וזה היה בפברואר – עכשיו מאי (!!) וכבר מזמן ירדתי מזה. נכון. היית ההשראה למאמרי, אבל אני חייבת להגיד שקצת השתמשתי בך, בגלל שבסופו של דבר אני יצאתי גדולה ושנונה מול הקוראים ואנשי סטפן בראון. אבל כאן נגמר המאמר וחזרתי לחיים האמיתיים שלי. ואני מודה שכיף לי להתכתב איתך בפורום זה, אבל מכאן ועד להזכיר לי כל שניה שאמרת לי “לא”, שלא רצית אותי, שאני רציתי אותך וכו’ וכו’ ולכן המניעים שלי לא טהורים לעולם ועד?? . אז ככה: למען הסר ספק, לי אין בעיה עם זה שלא רצית אותי (לאיית לך את זה גם?) ושים לב עד כמה אני לארג’ית איתך: עכשיו, גם בקטמנדו, אם מישהו פותח את “בננות” הוא יודע שיגאל סירב לצאת עם אתי. נו, באמת! אתה כמו הנזיר שלא מפסיק לשאת בליבו את מה שקרה כבר מזמן, בעוד שאני התקדמתי הלאה. ואני לא חושבת שאתה חרא ולא חושבת שום דבר. אני חושבת שאתה מותק ושאפשר לדבר איתך ל-מ-ר-ו-ת שאמרת לי “לא” וזו נקודת זכות לשנינו, לא רק לי. כי אנחנו אנשים ב-ו-ג-ר-י-ם! (או שפשוט שנינו תקועים על אותם עשרה מ”ר באברקסס ואין ברירה אלא להתנהג יפה). וסליחה אם אני מאכזבת אותך כרגע, אבל אני לא יושבת ומתכננת עליך וודו למינהם. להיפך. אני יושבת לי בסיני ואומרת ‘אח, החיים סבבה’. אבל נכון, מה אתה רוצה, שאני אפרגן לך על “קשר מיוחד עם אשה מיוחדת”? לא! וזה טבעי. בכלל, נראה אותך מפרגן לי. אפילו לא בזוגיות. סתם בדברים פשוטים. הרי לא יכול להיות שאתה עד כדי כך חושב שאני שלילית. ואני אפילו יודעת שאתה לא חושב ככה, אבל אם חס וחלילה מישהו אומר עליי מילה טובה באברקסס אתה הרי ישר בורח לצד השני של שולחן הביליארד.
      יגאל נשמה. בוא נחליט שה”בננות” הוא לא שדה קרב, (וגם לא אברקסס, אגב) אבל אני לא מסוגלת לעצום עינים כשחבר הולך על משהו מפגר ולהגיד לו יופי ולצאת איתו בסדר, רק בגלל שפעם היו לי אינטרסים בענין. אני כידוע לך, אשה אמיתית ולא פרח פלסטיק. יודע מה? אם באמת היה לי משהו אליך גם היום, אולי עוד הייתי מפרגנת כדי להתחנף אליך. אבל אתה בחרת להסביר אותי דרך כל מיני אתיקות ושמתיקות שהפרתי, כביכול. (אתיקה זה באמת שם החיבה שלי, אבל בטח לא לזה התכוונת…).
      אז איך אמרו פעם? הפציפיזם הוא מפלטו של הפחדן. והדיסקרטיות?? (זה אני אומרת).

      • אתיקה.. ואולי לא היה ראוי שהדבר יידון בציבור…

        בזכות הכנות… אני סכים איתך שעדיף במקרים רבים שהדברים ייאמרו – נאטורל. אלא מה, אנחנו, גברים ונשים, רגילים בשקרים לבנים. לא לפגוע שלא לצורך..(איך הילד? מקסים..< והרי הוא בבון> )
        אני מאמין שכאשר אין עניין להמשיך, לאחר שהיה כבר דייט, הדרך הטובה היא לומר. תשמעי זה לא זה. אני חושב שכדאי שזה יסתיים..לא משנה באלו מלים, חשוב שההוראה תהייה חד-משמעית.

        הבעייה כאשר מדובר בחיזור ראשוני… כדי לא לפגוע מתחמקים…אני אישית מעדיף “לא להבין” את הרמזים. זה עובד, ייתכן שחושבות אותי לחנון, אבל ניתן לנהל המשך קשר על בסיס אחר (אפילו של אהלן אהלן) ללא משקעים.

        הבעייה האחרת היא כאשר מדובר בסיום של קשר…
        כן, אני יודע לומר זה לא את זה אני – זה מזה בעייתי. אבל… גם לדפוק לצד השני את הדימוי העצמי זו בעייה.
        אם ניתן, עדיף לומר הכל ככל שניתן קרוב לאמת העירומה (במלים יפות ומדודות) לומר את זה עם חום, ככל שניתן…אני יודע שזה קשה.

        כל פרידה יש בה מן המוות, לא אני אמרתי, אבל חוויתי מן המרור הזה.
        אז לעתים, בהלוויות וטכסי אבל אנחנו משתמשים במכבסת המלים..אלה מבינינו שמוכשרים יותר נושאים נאומים נוגעים ללב – האחרים גמלוניים ונוגעים ויש גם לא מעט וולגריים ודוחים.. ככה זה.

        בכל אופן סגנונך נאה ומיוחד זה נכון:
        נשים בנות שלושים. מדוע לא לומר להן את האמת בפנים.. זה לא כל כך כואב…

        • אתי אברמוב

          נשמה טהורה ומיוסרת שלי.
          לא הבנתי. האם אתה בעצם מתיעץ איתי איך להגיד לי שזמננו תם? ואם כן, לאיזו סקציה הכנסת אותי? לזו של החיזורים, אחרי הדייט הראשון או שמא הרבה אחרי הסוף?
          ואולי אני סתם פרנואידית ושוב מעוותת את העובדות לפי איך שנוח לי בסיפור (ושיחות חתך זו הדרך שלך להגיד שאתה בעצם נהנה לחלוק איתי אידאולוגיות והגיגים)?

          • 🙂 זה שרודפים חרייך לא אומר שאת לא…

            כנראה שהייתי בלתי מובן. בעליל. קורה.

            ניסיתי בסך הכל לומר,שהדברים שונים בהתאמה עם התקופות השונות.

            כללית:

            כן, הכנות, הלא בוטה בהכרח, עדיפה.

            כשאין היכרות של ממש, למשל לאחר דייט ראשון, או אפילו טרם דייט ראשון.. שקר לבן עושה את החיים נעימים יותר..
            זהו. סתם.

            וממש לא מיוסר, טהור? וואלה לא מבין בזה..

            • י’ היקר (ככה כינו אותך בזמנו העיתונאים, או שמא זה היה ש’?)
              1. בוודאי התכוונת לומר כי “זה שלא רודפים אחריך לא אומר שאתה לא..” וכו’ וכו’. אבל אני אסלח לך ולו רק משום שנורא החמיא לי שחשבת עליי בעשרה לשבע בבוקר.
              2. שקר לבן אכן עושה את החיים נעימים יותר, ולו רק בגלל שאם מתחרטים תמיד אפשר לטעון שלא הובנת כהלכה.
              3. אני גם מסכימה איתך (כיפק היי, ארוע הסטורי) שכנות לא בוטה תמיד עדיפה. האמת שאני מנסה לעבוד על זה, ובסוף ברור לי אני אהיה כוסית בעלת פאסון, אבל עם אולקוס בגודל של בית.
              4. האם נכנסנו לשלב ה-CSBM של יחסינו?

            • טוב, תשמע. חשבתי על זה שוב וכנראה שצדקת בענין הלוגיקה של הרדיפות. טוב, אתה יודע שאני לא טובה בדברים האלו (לרדוף… עניינים…). אבל שיחקת אותה היום – שלוש פעמים חשבתי שאתה צודק… רגע, אני בטח חולה. אני חושבת שאני אקח אקמול ואלך קצת לנוח.

              • לא יודע מאין שאבת את י’ היקר. הוא אינו יקר, הוא קטן ומוזנח לצדי הדרכים.
                שמח שהקדשת מחשבה שנייה לעניין הלוגיקה, אני בגלל מועד ב’ מיותר בלוגיקה, הפסדתי מלגה!!!!
                כן, נקטתי בלשון הפוכה, בעניין ה”רודפים”, למה? ככה! וככה זו תשובה נפלאה לדעתי.
                פעם ניסיתי לחשוב על להריץ מועמד מסביב לסיסמא: ?? ?? ?, למה? ככה!
                לי ולו לא היה אומץ בסופו של יום.
                שין. דווקא אות הקשורה אלי, והעיתונאים…נו מילא. (מעניין את את מבלבלת אותי עם מישהו אחר..נראה לי שכך.)

                אתיקה…

                יופי של שם

                אני חושב שהקדשת מספיק מזמנך כדי לגרום -גם לי- לומר: שווה תגובה, מחשבה ותגובה נוספת, גם בשבע בבוקר (חייב לציין שזה לפני השינה ולא להיפך!!)

                • פרחח לא יקר בעליל.
                  עכשיו בלבלת אותי. ערב שלם עמדתי אתמול ל-י’ היקר על הראש וטענתי בפניו שהוא שקרן ולמה לכולם (נילי לנדסמן) הוא כותב כל כך יפה ולי לא. והוא כמובן טען שהוא לא כתב כל כך יפה (סתם. הוא מת על עצמו. הוא טען שהוא כתב יפה אבל באמת שלא לנילי). וכבר הפנמתי שמדובר כנראה בסוג של משחק שאני דווקא נהנית להשתתף בו והנה הפכת את הקערה על פיה, מכיון שכתבת לי בשתיים עשרים ושש בלילה ובשעה הזו עוד הייתי באברקסס לצידו של י’ היקר. כך שמסתבר שהוא באמת לא שקרן, אלא אם כן הוא המציא איזה אי-מייל בשלט רחוק או משהו כזה.
                  מצד שני, סגנונכם כה דומה ואף ה-ש’ משותפת. שלא לומר שתיאורך כה קולע: “קטן ומוזנח לצידי הדרכים…” כאילו אתה מכיר אותו. ועל כך יש לי רק לומר: מגיע לו. זה הכל בגללו. כמו שיונה וולך נוטה לומר: “זה הוא אשם. שלא יכול היה לקבל דבר הכי יקר, ולתת”.
                  ואתה, גם כן. תמיד אתה נדחף באמצע לשיחות של אחרים?

  13. לא לכנות, ולא לגנות,
    לא לכנים, ולא לכנות,
    לא למגנים, ולא למגנות,
    כמה אהבה מבצבצת מבין ומתוך שורות אלו,
    ולעומתם הצער והכאב,
    כנראה שזוהי הנוסחה, ואין בלתה,
    החתום
    ה”לא אוהב ולא כואב”

  14. פיצ'ית

    גברים לא אוהבים לצאת שקרנים, הם תמיד דואגים שאם ומתי הם יגיעו לסיטואציה בה יטיחו בפניהם את דבריהם, הם יוכלו להשיב שהם לא שיקרו.
    הם מייפים את האמת, גורמים לה להשמע כאחת מהכוונות שלהם {“אני אתקשר” רק שכחו להוסיף את ה”אולי”, “אני אוהב מלאות” יחסית לקייט מוס . וכו’ וכו’}.
    אל לנו לקחת אותם ברצינות יתרה, אנו צריכות לחפש את האמת מתחת למילים שלהן ולא לתת להם לשטות בנו.
    ואל תגידו בתגובה שאני בטח פגועה ומאוכזבת מהמין הגברי..
    אני פשוט ראיליסטית.

  15. שמיים-בת

    אתי המקסימה
    כל הכבוד על הכתבה – פגז
    האמת שהיום ממרומי נסיון שנותיי – אני יכולה לצחוק נורא מהססמאות הנ”ל, פעם לצערי הן עשו לי קצת איכס.
    היום בדיעבד אני לוקחת את הססמאות ומאמצת אותן אחרי שאני רוצה להפטר ממישהו- ככה שהפעם הצליח להם הגברים, לפחות בעניין העשרת המלל הדל שלי, שהסתכם בדר”כ ב: “אתה בחור מקסים כל אחת היתה רוצה גבר כמוך, אבל אני עדיין בבלאגן עם עצי…” וכו’ וכו’.
    אולי עם הזמן אני אוסיף כאן עוד הברקות גבריות ששמעתי, אגב הציטוט:”איך קוראיםלך? יעל? להזמין לך מונית?” – חזק!
    הגיע הזמן שגם אנחנו נלמד לשאול את השאלה הזו :”אתה כאן עם רכב, או שלהזמין לך מונית”?
    אתי יקירתי, מה שבטוח עשית לי חשק לשוב לאברקסס למשחק פול, עם יגאל עם הוא ירצה,הרבה זמן לא הלכתי לשתות משהו.
    אגב תיקנתי את השורשים
    שלך באהבה
    שמיים

  16. אתי
    שיחקת אותה אתמול בכספת!!!!!!!!!!!!!!

    שמיים

  17. זינזאנה

    תראו,חבר’ה,אני הגעתי למסקנה שהגברים לא באמת חושבים בכזאת גסות ורוע לב…
    מה שקורה הוא, שאנחנו נמשכות לטיפוס המניאק ביותר,וכדי שנמשך אליהם,הם רוצים לגרום
    לנו לחשוב(לא שהם יחשבו,אלא לגרום לנו) שהם חושבים(מסובך,אבל תתעמקו ויהיה בסדר…)
    עלינו את כל הדברים האכזריים ומתנהגים אלינו כמו כלבים. עובדה שאיזה לפלפון רכרוכי,
    גם אם הוא כוסון,לא יעשה לך את זה כמו המניאק התורן…ותחשבו על זה!!!!!!

  18. אתי . כל הכבוד לך. שמת על השולחן עניינים שהיו בגדר טאבו עד לא כל כך מזמן. יש לי כמה השגות לעומת זאת, עם כל הצחוקיאדה מסביב. משום מה יש לי תחושה שהדברים שנגעת בהם הם לא העיקר. העיקר לא יכול להיות כל כך מופשט . וחוץ מזה , מה את רוצה שגבר שלא רוצה אותך יבוא ויגיד לך : “תשמעי אני מת לזיין אותך, אבל אל תצפי לשום דבר ממני למחרת”? ואולי גם הוא לא יודע, ונותן לזה צ’אנס בדיוק כמוך? ואולי זאת את שעושה משהו (כמעט לא דיברת על חלקך בעניין ) שמרתיע אותם? ואולי “אנחנו” הן אלה שמפחידות גברים עם כל הרצון והדוחק שבגילנו להגדיר הגדרות “עכשיו ומיד” ? אם אני הייתי גבר, גם אני הייתי בורחת. כמובן שיש מקום לכנות, אבל סליחה, גם אנחנו נותנות לגיטימציה לחוסר כנות הזאת להתקיים. הדבר האחרון שגבר ירצה להישאר בתוכו זה אישה מסרסת! ותחשבי על זה.

    • אני חושבת שאת צודקת. אבל יש כמובן את המקרה הפרטי. ותמיד יש את המקרה הפרטי. אני חושבת שבעת כתיבת המאמר (לפני כשנה וחצי) לא ידעתי להגיד במילים את מה שהרגשתי: שבסופו של דבר, מעבר לכל התירוצים, יש כימיה בסיסית. אני מודה שגברים הפ פחדנים גדולים, בעיקר מבחורות ישירות כמוני. ברור שזה מביך לשמוע משפטים כמו “לא בא לי עליך, צאי לי מהוריד”. אף אחד לא ממש אומר אותם, וטוב שכך. אבל, יש כאלו שאומרים את המשפט וזה כמו מין בחינה כזו – אם את בורחת, הפסדת. אם תשקיעי, ותתעקשי – אולי עוד ייצא מזה משהו. זו הפילוסופיה שלי בחיים, ובאמת השגתי כל מי שרציתי בחיים. אולי לא בזמן שהתאים לי, לצערי, אבל זה כבר סיפור אחר. את הוי כבר סימנתי.
      כמובן, שהחיים הם לא סימוני “וי”, וכמובן שבאגרסיביות לא משיגים הרבה וגם מניפולציות לא תמיד עובדות, ולפעמים, צריך לשחרר קצת כדי לקבל שוב, אבל באופן עקרוני, אני חושבת שהמשפטים הללו אכן מחפים על תחושה שהיא עמוקה מסתם סירוב של “לא רוצה”. הרבה פעמים היא מבטאת פחד מקשר, פחד מהבחורה הספציפית או תחושות שאינן קשורות ספציפית לקשר שיהיה או לא. נשמע מסובך מידי? כן, אני אוהבת בחורים מסובכים. אבל עם הזמן אני לומדת לקרוא אותם. או לפחות מנסה (זהו, שאם את אוהבת בחורים פשוטים התיאוריות האלו לא ממש עובדות).

הגיבי

כתובת הדואר האלקטרוני לא תפורסם Required fields are marked *