בננה-שיק

אני בחדר לבן, הרצפה והקירות מרופדים, רכים למגע. האור חודר מבעד לתקרת זכוכית, נראה שיום יפה בחוץ. נחיריי מתמלאים בריח פרחים ווניל והרצפה כולה מנוקדת בקופסאות עטופות. התרגשות קטנה מרעידה את אצבעותיי כשאני פותחת את הראשונה, ואז בבת אחת מסתערת על כולן – פורמת סרטים, קורעת עטיפות, בוצעת קופסאות. רק כשכולן פעורות, תוכנן שפוך, אני מתבוננת סביב. אלוהים, אני מוקפת בבשמים, לקים, קרמים, צלליות, מברשות רכות, מראות מגדילות, ג'אסט ניים איט. בשלב הזה אני קולטת שאין פתח יציאה בחדר ואני בעצם כלואה.
האם מדובר בסיוט? ניסוי חולני? תוכנית ריאליטי הזויה? הגיהינום, או אולי בעצם בגן עדן? אההה, זו בטח פנטזיה מודחקת שלי שמגשימה את עצמה, או אולי זו הקצנה של המציאות הנשית שנקלעתי אליה? כך או כך, אני נעה בין הצורך לצרוח, לשבור את ציפורניי הלא מטופחות כדי להיחלץ מהמקום הזה, לבין צחקוקים קלים של פליאה ואושר, מודה למי שזה לא יהיה שהעמיד לרשותי את אי התענוגות הזה. פתאום אני קולטת שלהיות אשה זו משימה מפרכת כל כך עד שמפתיע שיש לי זמן לעשות משהו אחר מלבדה. כל התכשירים והמכשירים האלה שברשותי, מאפשרים לי להוליד את עצמי כל פעם מחדש. איזה עונג! איזה עינוי! אני בוחנת את דמותי הנשקפת מהמראות המפוזרות בחדר, ומוצאת את זה מספק יותר מההשתקפות שלי בעיניו של גבר ולכן אני מחליטה להשאר לבנתיים. את היציאה מפה אוכל לחפש גם מאוחר יותר.

אני משתרעת בכלא התמרוקים; תולשת בלי משים קצוות מפוצלים, מזמזמת את הלהיט האחרון של האחיות פיק, מעבירה יד על רגליי ומאושרת לגלות שעדיין לא צמחו לי קוצים. בחורף, אני מציינת לעצמי, השערות גדלות לאט יותר. מצד שני, העור מתייבש ומפתח נטייה קשקשית משהו. בדרך כלל אין לי סבלנות למרוח קרם גוף ואני מסתפקת בסבון עם הלחות של Dove, אבל ביני לביני אני מודה שזה לא מספק. בהתחשב בנסיבות, אני מחליטה לנצל את זמני ולטפח את עורי. אני מזהה בקבוק שעליו מוטבעת היונה המוזהבת, זו שמביאה עמה לחות לכל מקום, ושמחה לראות שהפעם היא מתנוססת על
קרם חדש לעור יבש
(400 מ"ל, 29.99 ש"ח), כנראה גם היא הבינה את אוזלת ידה הלחה בסבונים. אני מפזרת כמות נדיבה על רגליי, והוא נספג בעורי בקלות, משאיר את רגליי בוהקות ונעימות בניחוח אפרסקי.

הריח המתקתק מזכיר לי מסיבות פיג'מה ובארביות, לכן אני נחושה למצוא בושם של גדולות. הבעיה שעוד לא נמצא הבושם שהיה לגמרי לטעמי; או שהם כבדים מדי, או שהם מתוקים להחריד, או שהם סתם מריחים כמו שירותים ציבוריים ועל כן אני מרחרחת סביבי בזהירות יתרה. הלוואי שהיה בושם שהוא טבעי, עדין, פשוט. מהסיבה הזו אני בוחרת את הבושם החדש
Simply מבית Clinique
(חמישים מ"ל, 315 ש"ח). אני מתיזה על הפרקים ומתאפקת, נותנת לו הזדמנות להתנדף, אך לא מצליחה להתעלם מהחמימות שהוא נוסך בי. לפתע אני מרגישה כאילו אני מונחת באמבטיה חמה, לאור נרות, שריריי נרפים ועפעפיי נרגעים. מדהים מה ריח יכול לעשות.

מעודדת מהחוויות אני מחליטה לאתגר את הנשיות שלי. המרד שלי בנשיות תמיד בא לידי ביטוי בציפורני נערת הכפר שלי. בפעם היחידה בה נכנעתי למניקור מצאתי את עצמי מגרדת בעצבנות את שכבות הצבע, ונשבעת שלעולם לא שוב. זו לא אני, קבעתי נחרצות. אבל כאן, בכלא הקטן שלי, מי היא אני? בעיקר משועממת. החלטתי שאם כבר לק אז קיצוני. לא שקוף או ורדרד, אלא משהו עם נוכחות. צמרמורת קלה עברה בי כשפתחתי בקבוקון כסוף ובתוכו חומר כחול מטאלי בוהק, מהסדרה החדשה של
Sally Hanson
(שלושים וחמישה שקלים ותשעים ותשע אג'). בריכוז עליון משחתי את ציפורניי. חוסר הניסיון שלי הוכיח את עצמו על המיסביב של הציפורן, אבל השכבה הבודדה שהתנוססה במקום המיועד לה התייבשה במהירות ונראתה אחידה ואפילו מקצועית. עם זאת, המראה שהתקבל עורר בי חרדה והשבועה שלי בעינה עומדת – לעולם לא לק.

מעורפלת מעירבוב הריחות, נפלתי לנמנום והתעוררתי מקולות האוטו זבל. מגע הרצפה הקרה אישר סופית – חזרתי. למרות ההקלה, חשתי געגוע נוגה לכלא הנשיות הקטן שלי. בצעד אחרון של ייאוש הסנפתי את פרק ידי וקיבלתי ליטוף מהבושם, שאחרי הלילה עדיין נשאר חם ועוטף. שפשפתי את רגלי, גם היא עדיין מרוככת מקרם האתמול. ורק הכחול המזוויע, תודה לאל, נעלם כלא היה מציפורניי אחרי ניגוב מהיר עם אצטון. תכונה מוערכת של לק אני חושבת. מהורהרת פסעתי אל הארון, והתחבטתי מה לעטות על עצמי, קצת מתוסכלת מההיצע. ואז הבנתי מהו יעדי הבא, הסיפוק האולטימטיבי, חלום שמתגשם, גן העדן הנכסף – להיות כלואה בחדר ארונות ענק, אינסופי, עשיר, מגוון, מעניין… ולחיות שם. רק לתקופה.

תגיות: שרשרת שם

תגובות

  1. וואווו. התסכול שבלהיות אישה?
    לא הבנתי כ"כ מה הייתה המטרה של המאמר.
    אכן לאק כחול מזעזע הוא לא לטעמי אבל בהחלט שקוף או פרנצ, זה סבבה!
    קרם לחות הוא מאסט-ואחלה פרסום לקליניק.

    אני הולכת לבדוק את הבושם…
    פרסומת עבדה

    • חזיז ורעם

      שיווקית. בדיוק כשם במדור בו המאמר פורסם.

      נכון, המאמר נשמע ומריח כנפיחה אך הוא מנסה למכור בושם.

  2. צב מעבדה

    המאמר הזה הוא פרודיה על עצמו, פשוט עשה לי את אחר הצהריים.

  3. נורה, נסיכתי

    אל תתני לבך לקולות האפלים, חדורי המירמור.
    את הרי נפלאה!

    מחכה בקוצר רוח להפתעה הבאה 🙂

  4. איזה חרא של כתבה

  5. ג'יג'י

    לק – רק ורוד בהיר.
    מיסביב = מסביב.
    ולכלא הנשיות מגיעות נשים שמלכתחילה התדרדרו וסטו מדרך הישר,להלן נטורלזים.
    לא הבנתי אם גם את המחירים חלמת? או שבדקת בחנות יום אחרי.

הגיבי

כתובת הדואר האלקטרוני לא תפורסם Required fields are marked *