ברנשים וכלבלבות

"כל הגברים חארות". יש משפטים כאלה, שאנשים אומרים בהכללה גורפת, כאילו הם עובדה ברורה וידועה. כמו להגיד שכל הפרסים קמצנים, וכל המוסכניקים הם רמאים שדופקים אותך במחיר (טוב, זה אולי נכון באמת), ככה בשנים האחרונות הפך המשפט הזה לפתיחה וסיכום בכל מפגש בנות טיפוסי. אין מה להגיד, המשפט נכון. כלומר, הוא לא באמת נכון – להגיד דבר כזה כוללני, זה כמו להגיד שכל הבנות רק רוצות להתחתן – וכולנו יודעים הרי שזה לא נכון. הכוונה היא, שאין מה לעשות – רובנו היינו, הננו או נהיה בשלב כלשהו בחיינו ממש מניאקים. הבעיה היא הצורה הגורפת שבה משתמשים (או יותר נכון, משתמשות) במשפט הזה כדי להוריד כל שמץ אחריות כלשהי מצד האישה. ככה לא משנה מה תעשו, אנחנו תמיד נהיה אשמים. כל קשר שנגמר בטרם עת הוא בגלל ה"ילד הקטן הזה, שלא מוכן למחויבות אמיתית". בכל פעם שגבר בוגד באישתו, זה בגלל שהוא זבל חסר רגשות שחושב עם הזין. אם אישה בוגדת בבן זוגה, זה בטוח בגלל שהוא עסוק מדי בעבודה, מסתכל על נשים אחרות, לא מסתכל מספיק עליה ושאר תירוצים. מהתיאור, אפשר לחשוב שלא מדובר באישה בוגרת, אלא בכלבלב שמידת הנאמנות שלו תלויה במשך הזמן שגירדו לו מאחורי האוזן.

קחו קצת אחריות

המוסר הכפול הזה עוקב אחרינו לאן שלא נלך: כל בחורה בת עשרים כבר יודעת הכל במיטה, ואפילו יכולה ללמד אותך כמה דברים. אבל אם אתה מנסה לגלות איך היא אוהבת לעשות את זה, אוטומטית אתה הופך לילד חסר דמיון, ביטחון וניסיון. אין מצב שבו אנחנו נצא בסדר? לא ייתכן מצב כלשהו לא בסדר, בלי שזו תהיה אשמתנו?
יצאתי פעם עם מישהי, תקופה קצרה אחרי פרידה מחברה. ריבאונד כהלכתו. גם היא הייתה בתהליך התגברות על חבר לשעבר, והיה ברור לשנינו שזה לא הולך לשום מקום (קיימנו אפילו שיחת הבהרה, למען השם). ובכל זאת, בכל הזדמנות, חברים זרקו לי משפטים כמו: "תיזהר, שהיא לא תיפגע בסוף", "היא עוד בסוף תיקשר אליך". מה, אפילו בת עשרים וארבע לא מספיק אחראית? אחרי שנים של הכשרה קרבית בג'ונגל התל אביבי, קצת מ"מ (מין מזדמן) – זה מה שיפיל אתכן? אתן מוכנות לערוף את ראשו של כל מי שטוען שבחורה לא יכולה לשכב עם גבר בלי להיקשר אליו, אבל אם זה קורה יותר מפעם אחת אז אנחנו משלים אתכן? אפשר לחשוב שמדובר בכלב רחוב (אותו כלב מהפסקה הראשונה), שאם תלטפו אותו יותר מדי הוא יעקוב אחריכם הביתה.
העניין הזה קצת מזכיר את האפליה שהייתה (או לא הייתה) בעבר נגד מזרחיים: למרות שכבר אין דבר כזה "ממסד אשכנזי" (תסתכלו על הממשלה שלנו), נדמה שעד היום יש אנשים שמשתמשים בתירוץ העלוב הזה כדי להסביר את חוסר ההתקדמות שלהם. ואני לא אומר את זה בהתנשאות אשכנזית (כפי שתוכלו להבין מעיון קצר בשם המשפחה שלי), פשוט נמאס מאנשים שדורשים את מלוא הרצינות בהתייחסות אליהם, אבל מתנערים מאחריות כשמדובר בכישלונות אישיים.

ולסיום

מעיון נוסף בשם שלי, אפשר לנחש (למי שעוד לא הבין) שאני גם גבר. כלומר – אני גם נושא באחריות הקולקטיבית למצב אליו הגענו. מצב בו לגיטימי להשמיץ גברים באשר הם, בכל מדיה אפשרית. אין ספק שיש לנו נטייה לא לחשוב כשזה מתאים לנו, אנחנו (גברים אחרים, לא אני) בוגדים הרבה יותר מנשים, ובכלל לפעמים נדמה שאנחנו לא חושבים עם המוח הגדול, אלא עם המוח המוארך (ואני לא מתכוון לזה שבבסיס העורף). למרות זאת, מה אנחנו בסך הכל מבקשים? שתיקחו קצת אחריות על מה שאתן עושות, שתשפטו כל מקרה לגופו ותשאירו תמיד את האופציה שאולי, במקרה, יצאנו בסדר הפעם. אבל רק הפעם.