בת לוקחת בת

"אני עולה לסיגריה", היא מצלצלת באינטרקום וכשהוא לא פועל היא צורחת מלמטה. עוד לפני שאני פותחת את הבריח, היא כבר על הספה שלי ובלי שום שהיות (כאילו כבר אין תרבות דיבור במדינה) שואלת: "אז מה ככה? מה עם החדש שלך? הכל בסדר? דרך אגב, אני כבר לסבית. בטוח".
כשהיינו בנות 12 היא רצתה לטוס לירח. אחר כך בצבא היא החליטה על קרבי, נסעה להודו, חזרה ושוב לדרום אמריקה וכמעט התחתנה עם קיבוצניק. עכשיו היא לסבית, ועוד מצפה שאפול על המרצפות בהלם.
"שקט, שהשכנים לא ישמעו!" אני סוגרת את התריסים, ומנסה לבדוק מה השתנה בה. האם היא הפסיקה לגלח את בית השחי, או שאולי עכשיו היא בקטע של קרחת ועניבות. לא אותה חגית – שמלה ורודה, כפכפי טבע וצמה ארוכה עד התחת.

בלילה בקושי ישנתי, ככה זה שאת מגלה שהחברה הכי טובה שלך היא לסבית. נגמרו הימים שהיא תלך אתך למועדונים לחפש בחורים שווים, או שתוכלי להכיר לה חברה חדשה. מה אם היא תדלק לה על הציצי? פתאום נזכרתי שבטירונות במקלחות היא היתה מביטה על גופי ואומרת שהוא יפה ואני חשבתי איזה כיף שיש לי חברה כה מפרגנת. רגע, אבל מה עם כל הזיונים שהיו לה, והגברים שקמו אצלה בבוקר? בואנ'ה, זה בטוח עוד באג כזה שנכנס לה למוח, כמו הפעם ההיא שהיא רצתה לצבוע את הדירה שלה בכתום זוהר. אז עכשיו היא החליטה לאהוב נשים, זה לא כזה ביג דיל. אחרי שההורים שלה יתעלפו ויחפפו אותה מהצוואה, היא בטח תתאפס על עצמה.

עברו שבועיים וחגית נשארה בלסביותה. למעשה היא טוענת שתמיד היתה אבל רק עכשיו היא מבינה שזה בסדר להגיד. כשאנחנו נפגשות כבר אין נשיקות על הלחי וכשהיא מנסה לחבק אותי בסבבה כמו פעם, פתאום הגוף שלי זז לאחור בהיי, אל תגעי בי! אני סטרייטית, יו נואו. "אבל את בכלל לא הטעם שלי", היא נוזפת בי, "אני לא אוהבת בלונדיניות שהפכו לג'ינג'יות ושהתחת שלהן נראה כמו קרש גיהוץ".
השבוע הכרתי את החברה שלה. הן שתיהן חשבו שזה נורא מצחיק שאני בדיכי מאיזה בחור. "אח, גברים, רק צרות הן יביאו לך בחיים". "ונשים לא בוגדות אחת בשנייה?" אני מתעניינת. האמת שאני מתה לשאול איך זה מרגיש שאצבע עם ציפורן של בת ולק אדום נתקע לך בכוס, אבל פדיחות.
לחברה שלה יש בעיות. היא מורה וזה לא לעניין שמישהו יגלה שהיא מורה לסבית. אף הורה לא ירצה שהילדים שלו יתחנכו אצל לסבית, שחלילה לא תלמד אותם לאהוב את בני מינם, או להשתמש בזין מלאכותי. אז הן שומרות על אהבתן בסוד. הולכות יד ביד רק בחושך ומתחבקות על ספסל ציבורי בגינה. מחר החברה באה להורים של חגית לצהריים בשבת. אפילו הגבר שהיא חיה אתו שנתיים לא זכה לכבוד הזה. ואם תרצי ילדים, או להתחתן? או לפחות שתהיה לך בת זוג שתוכלי להשוויץ בה? אני דואגת כבר לגיל ארבעים ולחגית בקושי יש 28. אני מפחדת גם להתעורר עוד כמה שנים ולגלות שאני כבר לא אוהבת בנים.

גלי מציעה שנשדך לה בחור מאוזן. אולי היא פיתחה מה שנקרא תסמונת אנטי-גברית. פשוט נמאס לה מהם והיא בחרה באופציה החלופית. הרי הרבה יותר קל להודיע לדייטית שלך שאת במחזור ולשאול ממנה טמפון, או לחיות עם מישהי שבאמת מבינה למה מדגדג לך ברחם. אני מנסה לשכנע את עצמי שלסביות זה טרנד, משהו להתנסות בו, אבל כשאני רואה אותן יחד כל כך מאושרות, אני סתם מקנאה. הלוואי עליי.