זאב נחמנזון הבין משהו כל כך פשוט ויפה, שלעיתים אנו שוכחות שהוא פה. מחשבות על טמפרטורת החדר

דביק

“אין דבר כזה אישה לא מספיק יפה, יש דבר כזה שאין מספיק וודקה”.
“תראה לי את האישה הכי יפה בעולם, ואראה לך את הגבר שנמאס לו לזיין אותה”.
“יש שני דברים שאישה רוצה- זין וכסף. זין? היא תקבל! כסף?? זין היא תקבל!”
ויש עוד כמה מיליונים כאלו, כל כך מצחיקים, יפים, פוגעים, מטומטמים ומיותרים, מבריקים.
גם אני יש לי אחד כזה: “ברוך שלא עשני אישה, ובכל זאת נתן לי ללטף מנושה”. אני זורק אותו מדי פעם כדי לעצבן מישהי או כדי להצחיק את החבר’ה. זה משפט שתמיד משיג את המטרה שלו.
אבל אם נגיד הייתי מתפגר מחר, מביא אותה בלוקמיה או מתפרק בתאונת אופנוע מתבקשת. אם הייתי צריך ליצור משפט אחד, שהחבר’ה שלי במילואים ועוד כמה בנות אינטיליגנטיות היו זוכרים ממני ומפיצים אותו בחוגים המוכרים אני מניח שהוא היה הולך ככה: “אישה טובה היא כמו יין אדום – צריך לקבל אותה בטמפרטורת החדר”.
בנאלי, ויש עוד כמה מיליונים כמוהו. השותפים שלי לבירה ירצחו אותי, הכותבים ב’בלייזר’, שאליו אני מייחל להגיע, יצחקו עלי במסדרונות. הבחורות שמכירות את האופי הסוער והמושחז שלי יגידו שאני מסוגל ליותר. רבאק, אפילו אני, כשאני קורא את המשפט שכתבתי – בא לי להקיא.
אבל אחרי שחזרתי ממך, הרגשתי שהבנתי משהו אחר, ולמרות שלא קיבלתי כלום, השגתי משהו שלא היה לי, משהו כל-כך פשוט ויפה, שעצוב כמה ששכחתי שהוא פה.
אותך, בטמפרטורת החדר. כמה כורסאות שמסגירות את גילן אבל מסתירות את גילך. כמה מתנות שקיבלת מחברים שטיילו בעולם, מפוזרות באופן שיוצר רושם כאילו שיש לך טעם באמנות, למרות שהם שם כדי שהחדר ייראה כמו סלון. גיטרה שעונה על אחת הכורסאות, אולי כדי להסתיר את הגיל שלהן ולהסגיר את הגיל שלך. טלויזיה של מקסימום 25 אינצ’, ופתאום זה לא נראה לי המסך הכי קטן בעולם. ההיפך, הכל נראה מצוין. קסום, איזה מרק ירקות פולני מתבשל ופוקע מכיוון המטבח, נטע גרטי לוהטת בערוץ 3, בחוץ ממש קר ואת, את כל-כך שייכת לרגע, לטמפרטורה של החדר, לשנינו.
הייתה חסרה שם קצת מוסיקה, אני מניח, אבל שקענו בשיחה שעשתה לנו להרגיש חכמים יותר מתמיד. דיברנו על כולם חוץ מאשר על שנינו, עד שראינו שרק שנינו נשארנו במערכה. רסיסים קטנים של הורמונים התפזרו בחדר והכל נעצר בשבילנו, בשביל החדר הזה, בשביל הטמפרטורה שבה מצאתי אותך. הכל נעצר בשביל לראות אותך כרוכה על ספה, קצת מצוננת, בטריינינג לבן, עם חצי טוסיק מבצבץ ממנו, גרביים צבעוניות עד גיחוך ומשקפיים שעושות להסתכל לך לתוך העיניים.
כל מה שאני רוצה – היה שם.
מחר את הולכת להתלבש מדהים, ערס-אלגנט. את תהיי הכי כוסית בעבודה, וכולם ידמיינו איך את נראית מתחת לבגדים. אבל אף אחד לא יראה אותך בטריינינג, מבשלת איזה מרק של זקנים ורואה טלוויזיה עם בנאדם נורא מאושר, לרגע, בטמפרטורת החדר.
בנאלי, ויש עוד מיליון כמונו.

על הכותבת זאב נחמנזון

ברמן, קופירייטר, מטובי שחקני הפליסטיישן 2 שידעה המדינה. יליד 1974, נראה פחות, מתנהג הרבה פחות, כרגע די מאוהב

תגובות

  1. לוויתן ורוד

    יפה..
    אהבתי את הקטע.

  2. שכח מ”בלייזר”, אתה כשרוני מדי בשבילם…

  3. איך זה שאתה גורם לי לחייך??
    כמה נפלא לדעת שעוד יש גברים כמוך בעולם הזה.
    אלעד צודק. אתה הרבה יותר מדי מוכשר בשביל הבלייזר נטול האינטילגנציה.
    רק טוב ואהבה.

  4. בחייך, תנסה לשאוף קצת יותר גבוה. מגיע לך. מגיע לכולנו.

  5. קצת דביק מדי

  6. לבלייזר אתה שואף?
    ברוך שלא עשני גבר.

  7. אז טריינינג לבן עושה לכם את זה??

  8. אלמוני

    נוגע ללב.
    מי יתן ותחזרו להיות יחד

  9. דניאלה

    אכן דביק.. אבל מקסים..

  10. מיסטר פויזן..
    למה אתה לא כותב יותר??
    תנעים את זמננו.. בבקשה ממך.

  11. נוגע ללב.
    מקווה שתמצאו את הדרך אחד לשניה במהרה

  12. אוי, מקסים!

  13. אלמוני

    לא דביק. שובה-לב וצונן כמו לימונצ’לו אחרי ארוחת ערב…. מרב

  14. אלמוני

    זה רק מתבקש לשאול בת כמה היא באמת אחרי כל הרמיזות של הכורסאות והגיטרה זה כבר ממש מסקרן…
    נו, באמת נאמר כבר הכל ואין לי מה להוסיף לזה. כן תרבו.

הגיבי

כתובת הדואר האלקטרוני לא תפורסם Required fields are marked *