מה משותף לדוד הנחמד מהספרית וידאו, המכוערת מהמאפייה והמשפחה שלך? לרשימת האנשים שאת רואה יותר אחרי שזרקו אותך

דניש קינמון והאקס

אנשים שאת רואה יותר אחרי שזרקו אותך:

הדוד הנחמד מהספרית וידאו –
את פתאום מחייכת אליו, אל הדוד הנחמד מהספריית וידאו. פעם היית מתחרמנת עם החבר שלך ליד המדף של ה DVD החדשים, ועושה לדוד הנחמד פרצוף זועם, שלא יעז להפריע לך. היום את ניגשת אליו עם המבט המתחנן החדש שאימצת לעצמך, ומבקשת ממנו סרט עצוב, אבל לא עצוב מדי; סרט שכל הגברים מתים בו בסוף; או את נוטינג היל. שוב.
הדוד הנחמד בספריית וידאו פוגש אותך עכשיו פעמיים שלוש בשבוע, רואה איך את יוצאת משם ביום חמישי בערב עם טרינינג ושלושה סרטים ויודע הכל. אבל הוא טוב, הדוד, הוא כמו אמא או אבא או איזה אקס מיתולוגי – הוא מאמץ אותך אל חיקו למרות שהוא יודע שברגע שיבוא הבחור הבא את תלכי. בינתיים הוא מושיט לך עוד ג’וליה רוברטס ושותק.

המכוערת מהמאפייה – אף פעם לא ממש חשבת על המכוערת מהמאפייה. ז’תומרת, היא תמיד שם, אבל למי אכפת? אכפת לנו מהקרואסונים, מהדנישים, מהלחם הפריך והמתפצפץ, וכשהחבר שלך מחכה לך בחוץ באוטו, גם מזה לא ממש אכפת לך. טוב, אכפת לך, אבל קצת פחות. ועכשיו, כשהיא נמצאת שם בעשר בלילה כשאת קונה לעצמך משהו שיחזיק אותך עד שתירדמי, כשהיא פותחת לך את הדלת בשמונה וחצי בבוקר, מחכה בחוץ כמו נרקומנית של פחממות, היא מכינה לך את הדניש קינמון שלך והקפה שיעזור לך לעבור את היום, ומחייכת אלייך ברחמים, ואת קולטת שהמכוערת מרחמת עלייך. את, שהסתובבת לך כל החודשים האחרונים עסוקה בלרחם על כל האחרים, מקבלת חמלה מאיזו מכוערת במאפייה. אבל המכוערת במאפייה יוצאת עם מישהו חדש, היא פגשה אותו בספריית וידאו שלה, בניגוד אלייך היא הקשיבה לאמא שלה כשהיא אמרה שתמיד צריך להתלבש יפה ולהתאפר, כי את לא יכולה לדעת איפה תפגשי אותו. עד אז היא חשבה שהוא סתם דוד נחמד מספריית וידאו, אבל איפשהו בין ‘החתונה של החבר שלי’ ו’נוטינג היל’ זה קרה, ועכשיו היא מסתכלת מלמעלה על כל הפרודות, עם הדנישים קינמון שלהן וסרטי ג’וליה רוברטס. בניגוד אלייך, היא רואה עם החבר החדש שלה את dude wheres my car בחינם.

האקס הלא חשוב – יצאתם פעם, וזה לא היה כזה משהו, ובגלל זה הצלחתם לשמור על קשר, כי לאף אחד לא היה באמת אכפת. ועכשיו, כשאת מפחדת להיות לבד, את שורצת אצלו בבית ימים שלמים. הוא די שמח שזרקו אותך, עכשיו הוא רואה אותך יותר ופתאום את תלויה בו, זה נחמד לו לדעת שלפני חודשיים הוא עשה לך את שיחת ה’יום אחד את תתחרטי שהזנחת את כל החברים שלך כשהיית מאוהבת’ והיום את שרועה על הספה שלו, תלויה בחסדיו. את רואה איתו סרטי וידאו גרמניים אמנותיים כי אלה הסרטים היחידים שהוא אוהב, את שמה דיאט קולה אצלו במקרר ומתעצבנת כשהידידות האחרות שלו שותות את זה, ואת עושה כאילו את לא שמה לב כשהנשיקת פרידה והחיבוק עידוד שלו גולש לכמעט מזמוז. אחרי הכל, הספה שלו יותר נוחה משלך, הוידאו שלו פחות קופץ, וכשהוא מעביר לך יד על התחת את תמיד יכולה לעצום עיניים ולחשוב שהוא מישהו אחר.

החברה הכי טובה שלך –
אף פעם לא היו לך כאלה חברות הכי טובות, וכשפתאום יש לך אחת, את לומדת ממנה איך להתנהג כשזורקים את החברה הכי טובה שלך. את מביטה בה בהערצה כשהיא מגיעה שתי דקות בדיוק אחרי הטלפון המתייפח הראשון שלך, עם כל הדברים הנכונים בשקית (דניש קינמון, הרבה טישו וג’וליה. אח, ג’וליה…). את מגלה שכשרוצים אפשר להיות תמיד זמינים, וכשהיא עונה לך בשמונה בבוקר ב’לא ישנתי, מה פתאום’, אחרי שהיא ענתה בדיוק אותו דבר בשלוש לפנות בוקר, את עושה כאילו את מאמינה לה. היא באה איתך לארוחת ערב עם ההורים, שולפת הזמנות לאירועים שתמיד רצית ללכת אליהם כאילו היא החברה הכי טובה של רל נדל, ומלווה לך את החולצות היותר קוסיות שלה, כי את צריכה שיתחילו איתך עכשיו, לא היא. היא כל כך כל כך מדהימה שאת כבר מחכה שיעזבו אותה, שתראי לה איזה תלמידה טובה את.

המשפחה שלך –
לא שיש לך כוח אל מישהו מהם, אבל כבר אין לך תירוצים להתחמק מארוחות שבת, ואת מוצאת את עצמך קופצת אליהם פתאום גם באמצע שבוע, כדי להעביר ערב מול הטלוויזיה בלי לבכות בכל פעם שיש את הפרסומת הזאת למשכנתה. את שומעת בקול שלהם שהם לא יודעים מה להגיד ורק מחכים שתתני להם רמז, אבל גם לך אין מושג, ואת שותקת ונהנית מהמרק של אמא שהיא מכינה במיוחד לכבודך. טוב להיות עם אנשים שאוהבים אותך כמעט שלושים שנה, בלי שהם צריכים פסק זמן בשביל לחשוב על זה או שהם נלחצים כשזה נעשה רציני. אחרי הכל, אם הם לא עזבו אותך כשהשתנת עליהם, אם הם לא עזבו אותך כשדפקת להם ת’אוטו, אם הם לא עזבו אותך כשרק צרחת עליהם שלוש שנים וקראת לזה ‘גיל ההתבגרות’ – הם כבר לא יעזבו אותך אף פעם.

על הכותבת שירי צוק

ילידת 1973. סופרת ותסריטאית. מחברת הספרים "קודם כל תירגעי" ו"חמש עשרה דקות"

תגובות

  1. הבלונדינית המסתורית

    בסופו של דבר הכי נוח ליפול על המשפחה, להסתגר בחדר ילדות ולפשפש במגירת הזכרונות העמוסה. הם גם האחרונים שיציקו לך כי הם כבר התעייפו מלהציק לך בשאלה הכה מטרידה איך זה שעוד לא התחתנת.
    רציתי להוסיף לרשימה את המוסכניק שאיכשהו אחרי שהוא זורק אותך לכלבים האוטו מתחיל להשתעל ואת מגיעה למוסך והוא ישר קולט עלייך שעוד פעם זרקו אותך ואת רק רוצה לעוף משם הביתה ולהתחפר עמוק עמוק מתחת לשמיכה.

  2. סנופקין

    זאתי¬ עם הפרצוף החסוד של בחורה שלא יודעת להפליץ®
    שאלוהים יעזור לי אם יזרקו אותי¬ ואחר כך מישהו יביא לי את ג§וליה®

    תירו בי כבר¬ וזהו®

    • בובי של דובי

      חחח
      :)))))))
      משעשע מה שכתבת סנופקין.
      חוצמזה שכשהוא יזרוק אותי, אני רוצה שתביאו לי נער אקמול
      ומהר.

      • סנופקין

        ידעתי שיש בכדורים¬ בסירופ ובנרות®

        יש גם נערות אקמול¿

        איך לוקחים את זה¬ באיזה מינון¬ והאם צריך לנער אחרי השימוש¿

        • אם כבר לפני השימוש ילד.
          זה היה שיעור לדוגמא של לשון…
          לפרטים פנו ל : 03-567 89347

          (((((((((((((((-:

  3. קוקיה

    לחזור לג’ים הישן שלך – זו עשויה להתברר כטעות. במיוחד לקול המדריך הבלתי נלאה שמסביר לך שצמיגים זה פאסה.

  4. המורה לזמרה

    למה הכתבות כאן כל כך סטריאוטיפיות?

  5. נדב (שם חיבה)

    מתוקה שלי
    אני אוהב אותך מאוד
    תתנחמי
    חוצמזה ראיתי עליו כבר מזמן שהכל עניין של זמן עד שתצמח הכרס והשיער בראש יעלם…
    צדיקות – מלאכתם נעשית בידי חברים…

    לפחות תודי שאני ניצחתי…
    נשיקות

  6. את צודקת אם אין לך חבר זה סימן לרחמים.
    כן היא מכוערת ועובדת במאפייה 16 שעות רצוף לפי הסיפור שלך, אבל יש לה סיבה לרחם עליך – כי לך אין חבר.

    יופי של חיים סידרת לך, בהצלחה.

    • נו באמת

      זה לא דווקא העניין של הבלי חבר. זה העניין של הפרידה, באותה מידה יכולהיות מחברה טובה שנסעה לחו”ל או מחתול שעבר לא במעבר חציה. לא כל דבר הוא פמיניסטי או שוביניסטי.

  7. מי שבאמת, אבל ב א מ ת, הכי הכי שם בשבילי במקרים חוזרים ונשנים מסוג זה (חרדת נטישה זה פאסה, אגב, לא צמיגים!) היא החתולה שלי…ברצינות, ניסיתן פעם לבכות לתוך ערימת פרווה אמיתית של החתולה הכי טובה בעולם, זו שמלקלקת לכן את האף ועושה עליכן “דרוך” ומקשיבה, אבל באמת מקשיבה, לבכיות שלכן? לקללות נוסח “כל הגברים הם חרא”? לקינוחי אף, לתלונות ול”אוף-ים” שלכן? היא כל כך יותר נאמנה וזמינה מהחברה הכי טובה שלך.
    זהו, אני יודעת אל מי לפנות ועל מי לסמוך גם בפעם הבאה (זה תמיד קורה בסוף).
    נסו ולא תתאכזבו (אגב, לגברים בכייניים- כלב עדיף. אני עוד לא ראיתי גבר שמתקשר עם חתול).

  8. נטושה תמיד

    וזה הבונוס השווה של ההינטשות. את רזה וחתיכה ואביב בחוץ. מה צריך יותר?

    • אורחת

      אשרייך וטוב לך. רוב מי שאני מכירה רק משמינות

      • מיתוש

        מי אמר שמרזים?
        אני דווקא מאלה שמתנחמות באחד והיחיד שעוד לא עזב (כולל רהיטים וכו’)- המקרר
        אני משמינה ומשמינה – כדאי שבתאהבות הבאה יהיה לי מה להוריד.

  9. די כבר עם תדמית ה”אני אישה חלשה, חיוורת וחסרת ביטחון כשאין בסביבה גבר שיחזק אותי וישמש לי כמשענת יציבה”
    אנחנו עושות את עצמנו לפתטיות של ממש, GO GIRL POWER
    (ויחי הספייס גירלזזזזז)

  10. ג'ייקובס

    והחברים הכי טובים שלי אחרי שזרקו אותי הם לא אחרים מאשר קפה, סגריות, סמים, מסיבות וברים אפלים, בני האנוש, לעומת זאת, נמצאים אצלי בהולד בתקופה שכזאת.

  11. אני עצמי ואנוכי

    “חברים יש רק באגד”, אמא שלי תמיד אמרה לי.. הכוונה לכך שחברים מתחלפים.. ואבא תמיד דאג להוסיף “ורק המשפחה נשארת בסוף”..
    כשזורקים אותך הכל נראה באור שונה ובחוסר פרופורציות, אני לא מבינה למה לחזור לעזעזל לאקס, עד שמתגברים עליהם, עד שמבינים שלא צריך אותם, עד שגורמים גם להם להבין.. לחזור?! No way !
    אהבתי את המאמר..
    תנחומיי..

    • לא רק שם

      אז נתחיל בזאת ש”לעזעזל” כותבים עם א’- לעזאזל.
      ונסיים בכך שאני הבנתי שאת כנראה אחת שלא הבינה שחברים לא חוזרים! וגם לא צריך לגרום להם לחזור, מכיוון שהם עזבו!

  12. פעיל תנזים מהר גריזים

    אני מוחה.
    פורום *בננות* הושמט מרשימת הדברים שרואים כשזורקים אותך , ויש לי הוכחות סותרות. אם הייתי אינדי הייתי טורח אפילו לשים קישור.

    חוצמזה,
    סנופקין,
    אני מזמין אותך לדו קרב.
    יאללה יאללה תצא בחוץ ונראה אותך גבר.

    אף אחד לא ידבר ככה על הג’וליה שלי.

    פעיל תנזים
    אובססיה על כוכבות הוליוודיות יש לא רק ב”רנה”

  13. המבקר

    אני רוצה להביא את הזווית הספרותית – נהניתי מקריאת המאמר וצחקתי צחוק רב – הוא נכתב בהומור ובחן וראו שהוא התבסס על סיפור אמיתי ושהכותבת יודעת על מה היא מדברת. סטריאוטיפים, שמרואוטיפים – זה מה שהיא הרגישה והיא ביטאה את זה טוב!

  14. האנתרופולוג

    שירי ,
    אני לא יכול לומר בביטחון מתי בדיוק כתבת את המאמר הנ”ל אבל אני כמעט משוכנע שזה היה בזמן הביוץ הראשון שלך לאחר הפרידה המדוברת…
    עזבי אותך מלהיכנס לדכאונות , להיות נחמדה לדוד מהוידאו (הבנאדם חי בסרטים – תרתי משמע) , ההיא מהמאפייה שמצאה לה חבר , סתם נדפקת עם דילר של מוצרי מאפה שמנסה לקבל מחירים יותר טובים , החתולה שלך , “תזרוק אותך לכלבים” אחרי חצי שעה של איחור בהגשת האוכל , וה”חברה הכי טובה” – כביכול , מחייכת חיוך של סיפוק עצמי בשנייה שהיא יוצאת מהדלת תוך כדי תפילה שתעשי אותו הדבר בשבילה כשהיא תמצא לה מישהו שיזרוק אותה…
    אני אומר , תשני את הגישה שלך ותזכרי תמיד ש”כל לימון חמצמץ הוא לימונדה מתוקה בפוטנציה…”אני מבטיח לך שהחיים נראים לגמרי אחרת אם רק נדע לשנות את התגובות שלנו לאירועים , ואם נדע לצחוק מהכל , לאהוב ולהתפתח.
    מהטמה גנדי אמר :”לולא ההומור הייתי מתאבד כבר מזמן..” (אמנם הרגו אותו חודש אח”כ אבל זה ממש לא קשור לפואנטה).
    אז תקשיבי לי , תמשיכי להיות טבעית ל”חרגול” מהוידאו ול”לחמניה” מהמאפייה , אל תזרקי אפילו חצי חיוך לכיוון שלהם כי הם לא שווים את זה , אבל רבאק , תחייכי לעצמך.
    אוהב אתכם הרבה…

  15. מלכת הלילה

    דניש קינמון, חברות/ים, סרטי וידאו?
    פיספסת את הדיכאון וב ג ד ו ל!
    וכי מה שווה כל זה אם לא מתחפרים שבוע מתחת לשמיכה ומסתפקים בנוזלים בלבד?
    יתרונו של הדיכאון שהוא עושה אותנו כוסיות ורזות, לא?

  16. קוקיה

    למה כל כך הרבה אנשים לבד? מה יהיה?

  17. נפרדתי לפפני יומים…מישהו?הצילו.אחרי שנה….

  18. שירי, את כותבת נפלא.
    רגיש, כנה והכי חשוב – אמיתי.

    לאב יו.

  19. שמפניה. גורמת להתאהבות מחדש עם הכל. מוזיקה של היפים. לקרוא את המלט מההתחלה עד הסוף, ולהבין שגם לגברים די רע.

  20. ריספקט על הכתיבה האינטלגנטית והמשעשעת.

  21. בריג'יט ג'ונס

    הדברים הטובים באים לאט….
    הסבלנות משתלמת והתרפיה של שירי דוקא אלגנטית בעיני…היא לא דיברה על מכון כושר למשל? כי במצבים כאלו למי יש כוח לזה!!!

  22. נהניתי נורא..
    מאד נכון….

  23. שינשינית

    כן, זה זה.
    הכי באסה זה סבתא, שמחכה ומחכה וגם אם היא לא אומרת “מה יהיה ?” שמעים אותה.

  24. כן, טיפ קטן למי שמתחזק מערכת תוכן מפוארת כמו “בננות”: “תגובה” כמו זו ששיהק ערן הקטן, אינה ראוייה לפירסום. נכון, אתם מגניבים ונותנים במה לכל חכם וגם לכל מי שחושב שהוא כזה אבל נאצה אישית זה לא קצת מוגזם?…

    ועוד משהו לערן הקטן שיש לו גרעפץ ו…מטען לא קטן ואישי כלפי צוק. כשהייתי בגילך (המנטאלי כמובן) היינו מזמינים פיצה לבית של הבנאדם ולא מערבים קוראים בוגרים וחפים מפשע באינפנטיליות שלנו.
    נ.ב. מתערבים שאתה מכוער?

    • שירלי צ'לצ'ינסקי

      שי,
      הצדק איתך.
      מן הראוי היה למחוק את התגובה הנלוזה, אבל לפעמים אותן תגובות מתפספסות לנו. הדרך הטובה והמהירה היא לשלוח לנו אימייל למערכת לכתובת info@bananot.com ולהפנות את תשומת ליבנו.

הגיבי

כתובת הדואר האלקטרוני לא תפורסם Required fields are marked *