האחד והכוכבים

זוגיות. אין אדם שלא חולם על היום בו הוא ימצא את החצי השני שלו. את אותו אדם שיגרום לתחושת אושר גם ברגעים הכי קשים שיש. תמיד האמנתי שאני רוצה למצוא את האחד והיחיד, “האביר על הסוס הלבן”. טוב אנחנו נמצאים בשנת 2002 וסוסים אינם אופנתיים כפי שהיו בעבר ולכן אני מוכנה “להתפשר” על האביר בג’יפ ארבע על ארבע. בחורה מציאותית.
לאחר אהבה ראשונה שהסתיימה בכאב לב, הצבתי לעצמי כלל. חוק ברזל והשבעתי את עצמי שלא אעבור עליו. ההחלטה שלי היתה שעלי להכיר את מי שאני מבפנים, לבנות את עצמי, ולעמוד עם שתי רגליים על הקרקע ורק אז לכרוע ברך ולצעוק לונוס שתבוא לבקר אותי. החלטתי וכך היה. במשך שנתיים הייתי במצב של ביצה רכה. מבפנים עדיין מתבשלת, אך טרם מוכנה. עבדתי ללא הרף. לא חיפשתי בחור שאוכל לכבוש את ליבו. הדבר היחידי שהחלטתי לכבוש היה את העולם. אנשים נוהגים לומר “השמים הם הגבול”. עבורי אין זה נכון. מדוע להסתפק עד השמיים? מספיק שאעלה על מטוס קל דו-מנועי ואגיע תוך דקות ספורות אל השמיים. אימצתי לליבי אימרה אחרת “הקסיופיה היא הגבול”. והחלל, הכוכבים- להם אין גבולות. היקום כבש את ליבי. אני תהיתי כיצד בחור, ואפילו בחור בעל אופי מוצק ויציב, יוכל לגרום לי לתחושה כה מושלמת. ביום בהיר אחד, באופן הכי לא צפוי, זה קרה. נסעתי לבית-החולים לבקר חבר שנפצע בפיגוע. ברור כשמש שבאותו יום לא עלתה במחשבתי האפשרות שהלב שלי יחסיר פעימה בגלל בחור וללא ספק בגללו. ברגע שנכנסתי למחלקה ראיתי אותו והרגשתי שאנחנו כמו שני עננים טעוני חשמל המתנגשים זה בזה בשמיים. מן הרגע הראשון בו דיברנו הוא כבש את ליבי. אולי בגלל העיניים שלו שנוצצות מרוב טוב לב, אולי בגלל החיוך מלא החיות, אולי בעקבות האופן שהוא דיבר, אולי בגלל האופן בו הוא נשען על הדלפק. אין ספק. ונוס פיזרה מעל ראשי את אבק הקסמים שלה והיא נתנה לי לחוש לראשונה בחיי שיש אדם שאיננו נראה לי כאביר על סוס לבן. הוא נראה לי מעבר לכך. הוא נראה לי כמו כוכב נוצץ ושמיימי. פעם הייתי כביצה רכה. באותו רגע ידעתי שאני כבר ביצה שלוקה. אני מוכנה. אהבה היא דבר מסובך. איש אינו יודע כיצד להגדיר אותה. איש אינו יודע כיצד ניתן להשיג אותה. איש אינו יודע כיצד להעריך אותה. האהבה נשגבת מבינתנו. מעולם לא רציתי בחור שיתנהג כמו וסל ויחוש שאני כל עולמו. קטונתי. אינני מוכנה, ולא אהיה מוכנה, להוות עולם שלם עבור אדם. האחריות היא גדולה מדי ואילו אני בסך-הכל בת-אנוש שמהווה חלק מזערי מהעולם. מעולם לא חיפשתי בחור יפה תואר. “לא כל מה שנוצץ זהב” ובאמת שהיסוד מסקרן אותי ולא האריזה מבחוץ. מעולם לא רציתי מאצ’ו שינסה להוכיח לי כי הוא ורמבו אחים. מה הטעם בבחור העוטה עליו מסך ברזל? בסך-הכל חפצתי בנפש טובה שמספיק שאביט בה פעם אחת בלבד וארגיש עד כמה החיים נפלאים. כך הרגשתי כשהוא דיבר. כך הרגשתי שהוא חייך. כך הרגשתי שהוא העביר את ידו בשיערותי. הוא האחד. אני יודעת את זה. בכל פעם שבאתי למקום בו הוא עובד, הוא חייך אלי מרחוק. הוא חייך ונופף בידו בדרך כה מדהימה לשלום. מסתבר שלפעמים אנשים מסוגלים מצד אחד לבצע פעולות כה פשוטות, כמו נפנוף לשלום ומצד שני הן נראות כה מרשימות. אדם יקר, עם לב שעשוי מזהב. אדם שאמר לי בשעתי הקשה “את בחורה מדהימה”. אדם שהביט בי בחיוך מתוק בזמן שאני לא הייתי מסוגלת להביט בעצמי במראה. אדם שאיננו מסוגל להיות אביר על סוס לבן, כי הוא כל כך מעבר לכך. אני אוהבת אותו. לעולם לא אשכח אותו. את בפעם האחרונה שראיתי אותו ידעתי שאני חייבת לנשק אותו. היה לי ברור שאני לא אראה אותו לעולם והדרך היחידה שבה אני אוכל לראות אותו, תהא רק כשאני אביט לשמיים בלילה גדוש כוכבים מנצנצים. מחייך אלי ומעביר לי מסר לפי חוזק הנצנוצים שלו שהכל יהיה בסדר ושהקסיופיה היא הגבול. חזרתי לעבודה בלתי פוסקת סביב לשעון, עדיין שואפת להתקדם ולכבוש את העולם, רק שהפעם אני לא מסוגלת להתאפק מלשאול את עצמי האם אוכל להיות מאושרת בלי האביר שבכוכבים. הוא ערבי.

על הכותבת מיטל שחר

כתבה את הספר "להיות מושלמת" בהוצאת הקבוץ המאוחד. עובדת כעת על ספרים נוספים. מתחילה ללמוד עיתונאות באוניברסיטה, מתכוונת לכתוב תסריטים לסטנדאפיסטים. מכורה קשות לקפה ולסוכריות על מקל. מוטו:"להיות מאושרת מכל דבר בחיים. שום דבר לא מובן מאליו".

תגובות

  1. קודם כל, אני ראשון!!! (איזה כבוד)
    אני יודע שיש כמה מקומות שבהם אי אפשר להתחיל עם בחורות:
    1. הלוייה
    2. בתור לפרוקטולוג/לאורולוג
    3. אחרי פיגוע
    במקרה הנ”ל זה אכן המצב, אז כנראה שזה בלתי אפשרי.
    ואם הוא ערבי, בל נשלה עצמנו, הרי שזה בלתי אפשרי בעליל.
    תנחומי… אך צריך לזכור, שגם אנשים שממיסים את ליבך (וכל מה שהם עשו זה לנופף בידם) עדיין יכולים להתגלות אחרי זמן מה כלא כיפיים במיוחד.
    הכל לטובה

  2. נראה לי

    אוסף קלישאות ?

  3. בוטן

    חתיכת “פאנצ’ ליין”.
    הבחור לא מת ממחלה קשה, לא נדרס בכביש, ואפילו לא נשוי.
    הוא ערבי ?? ?? ?? ?? ??

    בוטן בבחילת בוקר,
    רצה לשירותים שלא תקיא על המקלדת

    • מילי

      כן…זה קורה…..

      עד שזה בא….תמיד עמוס ורווי בקשיים. בערך כמו לגלות שהבחור הכי מדהים שהכרתי – בעצם נשוי…..

      אז אולי הקסם החבוי בו – הוא מגבלת היישום.

    • רוז מרי

      תנסי לספור כמה חברים ערבים יש לך, אולי זה יחסוך לך כאב בוטן.

      • בוטן

        סורי, רוז מרי,
        זה היה ראוי לתגובה רצינית ומעמיקה יותר, אם היה כאן סיפור על ניסיון אמיתי של התמודדות, ולא פלקט של ילדה שמדברת על אהבה חסרת גבולות (שאפילו השמיים קטנים עליה) – בתנאי שהאהבה תבוא עם רכב ארבע על ארבע ובלי ערבים.
        מזלה של הכותבת שאפשר להכניס אותה לקטגורית הטימטום, כי הקטגוריות האחרות שעולות לי בראש נעימות פחות.

        ולמיטל – מומלץ להפסיק להביט בכוכבים. אולי יש שם חייזרים מקסימים ולא יהודים.

  4. חמדה בן-יהודה

    בסוף כל משפט שאתם אומרים בעברית יושב ערבי עם מקלדת, ומתלונן – למה לא מחלקים פה לפסקאות?

  5. לוכד

    זו בעיה רצינית. היתה לי חברה ערביה במשך ארבעה חודשים וזה היה קשה מאוד. אהבתי אותה מאוד וכנראה שגם היא אותי, אבל במציאות של היום קשר כזה הוא קשה עד בלתי אפשרי.
    בסוף ההורים שלה גילו והפרידו בינינו.

  6. אוסף קלישאות בלתי קריאות, מסוג שהייתי מצפה לקרוא בספרות זבל לנוער.
    והפאנץ’ ליין?? הוא ערבי??
    שיהיה לך לבריאות, מותק.

    אגב, מזכיר לי פרסומת מצחיקה להפליא שהייתה באחוריו של עיתון שמאלני בשם “כאן” שאספתי באוניברסיטה. במודעה רואים גבר ואישה מחוייכים ומחובקים וכתוב בגדול: “כן! אני מזדיינת עם ערבי!” ובקטן למטה- “גם ערבים הם בני אדם”
    פרסומת מטעם איזו עמותה בשם געהב”א.

    נו, שוין.

    • צב מעבדה

      אולי סוף סוף מישהו יגיד לי מזה ה ‘שוין’ הזה שכל כך הרבה אנשים כותבים בכל מיני מקומות?!

      חמדה? תצילי אותי!

      • שרלילה

        צב יקר,
        ה’שוין’ הזה שמטריד אותך הוא מיידיש, ומשמעו ‘נו טוף’, מבוטא shoin באקצנט יידישאי כבד.
        זהו, חוץ מזה המאמר (?) לא ראוי להתייחסות.
        להתראות במאמרים מוצלחים יותר 🙂

    • צב מעבדה

      ואיך בכלל מבטאים את זה?

      • פשוט נהדרת

        בדרך כלל מבטאים את זה באנחה כבדה ומבט מרחם (בא בטבעיות אצל פולנים…בייחוד פולניות..) …..נוווו, שוייין….

    • שי מזרחי

      העיתון “כאן” הוא של קבוצת התקשורת העצמאית *אינדימדיה*. הבעיה שלי עם הקטע, שיענו הוא מתקומם נגד קריאות הגנאי שמופנות לשמאלניות שהן ‘מזדיינות עם ערבים’, אך למעשה הוא מלעיג אותן, ויותר מכך את הערבי.
      עמותת געה”בא- לא כ”כ קשה לראות שאלו ר”ת של גם ערבים הם בני אדם.
      בקמפוס שלי יש אמנם פחות סטודנטים ערבים מאשר בחיפה או בירושלים, אבל בגלל שהקמפוס קטן (ב”ג), הם איתנו בשיעור, בדשא, בקפטריה. ידיד טוב אך רחוק שלי מעילבון. עוד ידידה מרמלה. אבל גם אצלו זה עדיין קשה לחזק את החברויות האלו, למרבה הצער.

  7. ערבי ?

    הבנתי, ערבי הוא מחוץ לתחום
    ערבי הוא בלתי אפשרי
    ערבי הופך את הסיפור לכמעט רומיאו ויוליה
    בסדר.
    אני לא מקיא, אני לא חושב שזה אוסף קלישאות
    אני עצוב
    כי אחרי כלכך הרבה שנים ערבי עדיין מחוץ לתחום…:(

  8. ערביה

    השאלה היא למה מישהוא חשב שזה ראוי לפרסום.

    • זה ראוי לפרסום כי זו דילמה אמיתית מן החיים. להגיד שאין כאן עניין בכלל, זה להתכחש למציאות. אם היא היתה מתאהבת בבחור דתי בקמפוס של בר אילן ואז היתה מגלה שהוא מתנחל מהקסבה של חברון – היתה או לא היתה דילמה? את זה יותר קל לך להבין? שעור ראשון בגזענות לצבועים.

      • צודקת במאה אחוז!

      • מישהו

        כאחד שהתאהב פעם בזונה (כן, גם זה קורה, לא שהייתי לקוח שלה – היא ישבה בפאב) אני יודע מה מדובר על הקשיים וכו’. אבל עובדה – יצאנו 4 חודשים והוצאתי אותה מהקטע של הזנות…

        אז? בגלל שהוא ערבי? סו וואט? מה קרה? את מתה כבר להתחתן איתו? תגיעו לקטע הזה אחרי שנתיים שלוש – ואז תראו. אולי בגלל שהוא יאהב אותך הוא יתגייר? אי אפשר לדעת הרי מה יקרה מחר גם אם זה נמשך טיפשי ומגוחך.. הגורל יודע לתעתע באנשים מצויין אחרי הכל…

  9. מאדוג

    קשה לדעת על מה להגיב בלי להישמע יותר מדי שלילי.
    כתיבה בלתי קריאה המצביעה על עוד תוצר של מערכת החינוך הישראלית הנפלאה,
    חוסר מקוריות שהופך את הקלישאה למציאות,
    או סתם פאנצ’ ליין עצוב ברמת הרדידות.

    בננות הופך לסניף של מעריב לנוער?
    אתם מתכננים הנפקה ומנסים להפוך לערוץ 2?
    או שסתם החום ייבש לעורכים את המוח?

  10. מדוזה

    בד”כ אני רק קוראת בשקט, בלי להגיב.
    הפעם לא התאפקתי.
    מה זו הכתיבה הילדותית והטיפשית הזו?

  11. איך את יכולה?
    איך הוא יכול?
    לאהוב ככה…
    שהוא אפילו לא נימול…

    מה עם אמא
    מה עם אבא?
    מה יגידו השכנים?
    את יודעת מה עם שחר?
    – היא אוהבת ערבים!

  12. האמת היא שאני לא מבינה את כל ההתלהמות השמאלנית הצבועה הזאת.
    מה בסה”כ לא הבנתם, שזהו סיפור על התאהבות שלא ניתנת למימוש – בגלל מצב חברתי/מדיני.
    זה כמו שבחורה לבנה בארה”ב הדרומית, בתקופה שליפני מילחמת האזרחים ושיחרור העבדים,
    תתאהב בשחור ותחיה איתו חיי אושר ועושר בדרום.
    על מה קיבינמט אתם קופצים בראש?
    מי עוד לא הבין שאנחנו חיים במדינה לאומנית?
    מי לא קולט שערביי ישראל הפכו בעידן הפיגועים להיות פלשתינאים בעיני האספסוף הזועם?

    מי לא קולט באיזו מדינה הוא חי?

    על מי אתם באמת כועסים?

    חבורת צבועים.

  13. אינדי_גו בת מיעוטות

    מבחינתי, יש פה טור אחד, שעוסק, כמו רבים לפניו, ובצורה שלא העשירה אותי בדרך כלשהיא, בהגיגיה של מתבגרת (בת בלי גיל, נגיד) אודות “האחד”, או במלים אחרות, קוים לדמותו של האביר על הסוס הלבן (הסוס הלבן המסכן הזה כבר כל כך שחוק, שהוא שוקל ללכת להתנדב בבית חרושת לדבק במו פרסותיו).

    לעומת זאת, בתור הפאנץ’ לא רק שבשורה האחרונה ובפסקא האחרונה, אלא ממש בצמד המלים האחר הנועלות את הקטע הזה, מועלה נושא שונה לגמרי לדיון: “הנחשק” הוא בעצם ערבי, שומו שמיים! וגם זה נושא בו ניתן לעסוק ב(לפחות)שני מישורים שונים, האחד פוליטי חברתי, והשני, במובן של האידיאל מול המציאות, האובייקט והסובייקט, השלם מול הפשרה, ואלה כמובן שני נושאים שונים לחלוטין.

    הבעיה היא שהטור, כמובן, לא רק שלא עוסק ברצינות באף אחד מהם, אלא הוא חומק מהם באלגנטיות, בבחינת, אני זרקתי כפפה, עכשיו תרימו אותה לאן שבא לכם. ולא שזה רעיון רע לזרוק כפפה, אלא שלי נראה שכשמעלים נושא לדיון, צריך לעשות את המינימום ולהציג איזו עמדה התחלתית. או לפחות לכוון/להאיר משהו באותו דיון מיוחל. או לחילופין, להביא פתיחה עניינית יותר. וכאן, במקום לקבל את המתאבן הדיוני הנ”ל, מה קיבלנו? גרסא מקומית של סיפורי “צמרמורת” (“ורק כשהיא הגיעה הביתה ופתחה את החבילה, היא גילתה שבפנים מסתתר … ערבי!!!”).

    אגב תהיה קטנה נוספת, איזה ערבי? טוב? מת? מוסלמי מהשטחים? נוצרי מחיפה? בדואי מרהט? אינטלקטואל מצרי? מחבל לא מגולח מהקריקטורות הימניות?
    קודם כל הוא “ערבי”, ואחר כך, “בן אדם”?

    ונניח שאני בכל זאת נדרשת לסוגיה מצד כלשהוא, עלי לתהות, “ערבי” זה סעיף פוסל? יכול להיות שכן, אצל אנשים מסוימים. לרוב זה יסתתר מאחור טיעונים נאורים, כגון “זה מסובך חברתית”, “יש הבדלי גישה” “אתם באים מעולמות שונים” “החברה בארץ לא בנויה לזה” “איפה תגורו, אצלו בכפר?”. כל הטענות הללו נכונות, אבל אם ישנה מספיק התאמה בסעיפים אחרים, נראה לי מטומטם לפסול קטגורית על סעיף כזה, שבעיני, הוא הרבה פחות מהותי מ, נניח, סתם לדוגמא, “לא בנוי לקשר”, או “מתנהג כמו חרא קטן שלא אכפת לו ממך בגרוש”, ודוקא אלה נפוצים הרבה יותר בתל אביב, והפלא ופלא, אף בחורה לא תסרב מראש לפגוש אותם, ואף בעל בית לא יסרב להשכיר להם דירה.

    • אבל חראים קטנים זה סקסי.

    • Bad Arse

      נראה לי שהיא כן הציגה עמדה התחלתית למרות התאור הרזה משהו “הוא ערבי” העמדה היא ערבי זה לא מקובל עליה אולי כי היא ילדה קטנה אולי בגלל ההורים, אולי בגלל כול הסיבות שהבאת ואולי כי גם אם בתור יהודיה היא היתה יכולה לחיות עם ערבי בדו קיום, יתכן שהיא חושבת שהסיכוי קטן שהוא לא ינסה להפוך אותה לערביה

  14. האם לכל חצי בחורה שסובלת מאהבה נכזבת מגיעה עמוד שלם בבננות?

  15. חובבת

    מזכיר לי קטעים נבחרים מהיומנים שניהלתי בסביבות כיתה ז’. בת כמה בדיוק הילדונת שכתבה את הקשקוש המיותר הזה?

  16. צב מעבדה

    לכל החכמים שחושבים שהם יודעים לכתוב,
    חוכמה קטנה מאוד לכתוב על מישהו אחר שהוא לא יודע לכתוב. הרבה יותר קשה לכתוב בעצמך משהו טוב.

    אם את/ה חושב/ת שאת/ה כותב/ת טוב את/ה מוזמן/ת להשתתף בתחרות של The Economist
    הנושא השנה ‘How much freedom should we trade for our security’
    פרס ראשון 20,000 דולר, שני 10,000 ושלישי 5,000 (שני פרסים שניים וחמישה שלישיים).
    מועד אחרון להגשה 15 לאוגוסט.
    פרטים נוספים ב http://www.shelleconomistprize.com

    אין מה לחשוש מהשתתפות, העורכים ציינו במפורש שהם לא רוצים כתיבה אקדמית. הכוונה היא בעיקר לעורר שיח ציבורי בנושא ולעורר רעיונות חדשים מאנשים מרקע שונה.
    דבר נוסף, רק כמה אלפי משתתפים שולחים מדי שנה את החיבורים שלהם, כך שעוד לא אבדה תיקוותנו 🙂
    בהצלחה לכולם!

    נ.ב
    גם בלי לשלוח מאמר לתחרות, הנושא השנה בהחלט מעורר מחשבה.

    • סתם אישה

      אני משערת שהמאמר חייב להיות באנגלית (אנא תקן אותי אם אני טועה)

      • צב מעבדה

        את צודקת. המאמר חייב להיות באנגלית.
        את יודעת מה, אם יש לך רעיון מספיק טוב ואת מצליחה לנסח אותו בעברית בצורה ברורה עם כל המאפיינים של כתיבה טובה (ראי הערה של סנופקין בהקשר אחר), יש לי הרגשה טובה שתמצאי מישהו שיעזור לך (אם את בכלל צריכה עזרה) עם תרגום המאמר שלך.
        בהצלחה לכולם!
        נ.ב
        אם הייתי חושב שהאנגלית שלי מספיק טובה בשביל לתקן לאחרים הייתי מציעה את עצמי. קרוב לוודאי שאם אכתוב מאמר לתחרות (עד עכשיו רק עשיתי איזה סקר ספרותי קטן), אני אבקש עזרה בהגהה מחבר.

  17. סנופקין

    החיידק הטורף שמסתובב לו בפורום, הגיע עד לכאן?

    אתונאים יקרים, בחיאת ראבאק.

    יש מקרים שבהם באמת אפשר להתייחס מעט יותר בסלחנות, ואם לא בסלחנות, אז לפחות באמפטיה.

    מבלי להתייחס לאיכות הכתיבה, העומק הרעיוני, המבנה התימטי, ההיגד, הסיפר, הנראטיב וזרם התודעה המתכתב במהודק עם העלילה –

    באמת שלא חייבים להמציא מגה-פיגוע איכותי במקום שמישהו בקושי התעטש.

    תעצמו עינים, תרגעו, ותחשבו על אורה נמיר, או על מרים תעסה גלזר.

    בתיאבון.

    • הי סנופ
      ניראה לי שפותח פה טרנד חדש
      “מדיטציית נמיר”

      ואיך זה שבכול פעם שחושבת על התסרוקת שלה
      בא לי לצאת במחול

      תודה

      מיש המשועשעת בימים קשים אלו 🙂

  18. cookielida

    אני מאמין (אולי בטעות ואולי לא..) שיש כמה אנשים שהם “האחד והיחיד”..הבעיה היא למצוא אותם.
    אני יכול רק לומר לך שאת ברת מזל – שמצאת אותו, לפחות. יש כאלו, שלא מצאו כל החיים שלהם…

  19. אלפי

    יצאתי פעם עם בחור ערבי. זמן קצר מאוד, כי פשוט לא התאמנו למרות משיכה ראשונית. בזמנו לא חשבתי משום מה על ההשלכות וכד’. פשוט נמשכתי וזהו. אבל לפי נסיוני האישי זה אכן קשור במשיכה לבלתי אפשרי. באשר לאיכות המאמר, מזה זמן רב שאני נכנסת לאתר רק פעם ב.. לראות מה התחדש ושמתי לב להידרדרות ברמת התכנים. חבל.

  20. מירי

    האמת שחשבתי שמדובר באתר אלטרנטיבי לשיחת בנות אינטילגנטיות. ‘מגזין’ בו לא דשים כל היום בגברים ואופן שיטת המסתם את ליבנו. די, זה פאסה!
    הייתי מעדיפה לקרוא דברים עם קצת יותר עומק כמו איך להיות אם חד הורית במדינתנו הרעה ועוד נושאים ברומו של עולם. מי שעוד לא שמעה – האהבה מתה!!! אין מילה כזו במילונים של שנות האלפיים.

    • בוטן

      אז זהו שלא.
      זה אתר לנשים אינטלינטיות שאוהבות לדוש בבנים, אורגזמות ועוד כאלה עניינים שוליים.

      בוטן,
      הולכת להעמיק ברומו של הים

    • א.אהבה היא לא נושא מספיק עמוק בשבילך?? – הפתעת אותי, אין דבר יותר עמוק ומורכב מאהבה.
      ב.”האהבה מתה”- שיר יפה של תמר משהו (לא זוכרת את שם המשפחה שלה, אבל היא אשתו של אריאל הורוביץ). במקום האהבה שמתה באה אהבה חדשה. אם האהבה בחייך מתה באופן טוטאלי זה עצוב, ואני לא מסוגלת לחשוב על דבר אחר שלמענו כדאי לחיות (אולי למען ילד/ה, אבל גם זה סוג של אהבה). חיים בלי אהבה הם חסרי ערך, משעממים וריקנים.

    • נערה בהפרעה

      מירי המרירה משהו…
      האהבה לא מתה, היא אולי בהקפאה זמנית אצל רבים מאיתנו, אבל אצל רבים אחרים היא עוד חיה ובועטת.
      ורק כאשר תרגישי אותה, בעוצמה כזו שלא תוכלי להתעלם ממנה, בעוצמה כזו שתילחמי עליה כנגד כל הסיכויים- רק אז תביני, מה היא אהבה אמיתית.

      מתוך דיאלוג שניהלתי עם החבר שלי לפני כמה ימים:
      אני: “למה בעצם, היום אף אחד כבר לא עושה אהבה? למה כולם ‘מזדיינים’?”
      הוא: “אין מה לעשות… אנחנו חיים בעידן אחר.”
      שתיקה.
      “ומה איתנו?”
      הוא מסתכל עלי ומחייך: “אנחנו? אנחנו חיים בעידן האבן”.

  21. מירב

    טוב אז אולי בגלל שאני מתבגרת בעצי חשבתי שהמאמר בדיוק מדבר אלי, אולילא הדילמה הספציפית הזאת אבל לכל אחד יש את הפאק הקטן שלו שהופך את האהבה הנחשקת שלו לבלתי מושגת.
    אהבתי את דרך הכתיבה אבל לפי התגובות של כולם היא כתיבה ילדותי , אז אולי תסבירו לי מתי הפנטזיה של האביר על הסוס הלבן נעלמת?? ? מתי? כי נמאס לי ממנה!!!!
    איך מתפשרים על מישהו שלא מושלם?

  22. תגידו, מה קרה לכם.

    קראתי את רוב התגובות, ולא ידעתי אם לצחוק או לבכות.
    רוב האנשים כאן הם לא רק בוּרים מלאי יומרות, אלא גם מלאי-שנאה.
    מה קטלתם אם הבחורה? מה היא עשתה לכם רע בחיים?
    לא נהניתם? נו, שוין… אל תקראו. לא נהניתם ואתם רוצים שהיא תדע? יפה – גם את זה יש דרך להגיד בלי התקפות אישיות ורדודות. שלא לדבר על זה שאנשים חושבים שאם הם יזרקו כמה מילים גדולות, כמה מונחים שהם שמעו בשיעור ספרות בי”ב, זה יעשה אותם מומחים לכתיבה.
    אנשים, chill.
    לכמה רגעים שבהם אתם כותבים תגובות, תעמידו רגע פנים שאתם מבוגרים, או לפחות בני-אדם.

  23. שירלי!

    למיטל המקסימה ! הסיפור שלך מדהים אני מקווה שהתגברת עליו ועכשיו הכל בסדר.
    חוץ מזה לפי דעתי את בחורה מדהימה ויותר מ מ-ו-ש-ל-מ-ת!!!

  24. אליפלט

    נקרעתי מצחוק.חזק ביותר.

הגיבי

כתובת הדואר האלקטרוני לא תפורסם Required fields are marked *