ההיסטוריה הסודית של תיאודורה

האנקדוטה

“תיאודורה: “אתה יודע שאני חולה, פרוקופיוס …אם כן לא רק הספרים שלך יאריכו ימים ממני גם אתה עצמך. איש לא ימנע ממך לכתוב מה שתכתוב.
פרוקופיוס.: אני…
תיאודורה: בסתר כמובן. תיאודורה כמות שהיא מלכה במערומיה: בת נהג דוב מקפריסין… נודדת מקרקס לקרקס, בכל המזרח משלהבת של אספסוף. חשפנית. מה עוד? ..זונה אולי? למה לא? האם לא הפקירה גופה לגברים אין ספור? האם לא הציגה פנטומימה של פרוצות לעיני אלפים?… תיאודורה המושחתת! לא מלכת ביזנטיון, חולשת על אימפריה אדירה. לא הוד קדושתה, שכמרים כורעים לפניה ונושקים את כפות רגליה. לא מדבירת המרד הגדול ,לא שומרת המוסר ומפיצת האמונה – אלא המושחתת!… והספר הזה שיופץ רק לאחר מותי אכן יהיה רב מכר!…יקראו אותו בלהיטות בתאווה! וכמה סיפורי זימה יהיו בו!”

מתוך “ההיסטוריה הסודית של תיאודורה” מאת אהרון מגד, עיתון 77 מספר 100 ,מאי 1988.

היה היה לפני מאות רבות של שנים (אלף וחמש מאות שנה ליתר דיוק) בעיר קונסטנטינופול, בירתה של האימפריה הרומאית המזרחית (או הביזנטית לשם קיצור), היסטוריון בשם פרוקופיוס. הנ”ל היה יהודי או שומרוני לשעבר, שנולד בארץ ישראל בעיר קיסריה והוא או משפחתו התנצרו כדי להצליח ולשגשג באימפריה הביזנטית הנוצרית.
פרוקופיוס אכן הצליח מאוד כהיסטוריון. הוא כתב ספרים שהעלו על נס, שיבחו ופיארו את מעשיו וכיבושיו של הקיסר יוסטיניאנוס ומצביאו בליסריוס; שני אישים שעד היום נחשבים בין האישים הגדולים והדגולים ביותר שידעה האימפריה הביזנטית מעודה, גם משום שהרחיבו את גבולותיה מעל ומעבר למה שידעה לפניהם או אחריהם וגם הודות למפעלי הבנייה המדהימים של יוסטיניאנוס (כמו כנסיית איה סופיה המפורסמת), כמו העובדה שלראשונה בזמנם נאספו כל חוקי מערכת המשפט הרומאית העתיקה וכונסו כספר חוק ברור ושמיש לכל.
אך בסתר, ללא ידיעת השליטים, כתב פרוקופיוס את ספרו “האנקדוטה” (ההיסטוריה הסודית) שבו כתב את מה שחשב באמת על הקיסר שלו ובמיוחד על אשתו תיאודורה, ומה שהוא חשב עליהם מאחורי מסכת החנופה היה רחוק מלהחמיא.
הספר פורסם רק שנים רבות אחרי מותו של פרוקופיוס, שכן אם היה מופץ בחייו ובחיי מושאיו אנו יכולים להיות סמוכים ובטוחים שפרוקופיוס היה מוצא להורג באחת מכמה צורות משונות ביותר לאחר שורה של עינויים מזוויעים ככל שיכול היה המוח הביזנטי רב ההמצאות לתכנן.

תיבת תיאודורה

יוסטיניאנוס היה קיסר שבא ממוצא נחות במיוחד, ממשפחת איכרים. אבל אישתו, תיאודורה, באה מרקע נחות אף יותר. אביה היה שומר דובים שעבד בשביל מפלגת “הירוקים”, אחת משתי המפלגות שניהלו את מרוצי הסוסים בעיר. לאחר מות אביה, בילדותה, היא הפכה לשחקנית, מקצוע שבביזנטיון כלל גם זנות. מהר מאוד יצא שמה לשימצה בעיר כבחורה נועזת במיוחד אפילו בסטנדרטים הגמישים במיוחד של המקצוע העתיק בעולם.
פרוקופיוס מספר לנו סיפורים רבים על חיי המין שלה ושל חברותיה, שבינהן הייתה אישתו לעתיד של הגנרל בליסריוס. נראה שבחלקם לפחות סיפורים אלה היו רכילות של יריביה המרובים, אבל ידוע לנו גם ממקורות אחרים ואוביקטיביים יותר שאכן היו לה חיים פרועים ביותר.
פרוקופיוס מספר לנו כי היא הייתה בעלת תאווה מינית שלא ידעה שובע: “לעיתים קרובות הייתה מופיעה במסיבות בחברת עשרה עלמים ויותר, כולם בנויים לתפארת וכל עיסוקם בהוללות. את הלילה כולו הייתה מבלה במיטה עם העלמים הללו וכאשר אלה שכבו מותשים חסרי כוח נוסף מלעבוד אותה, הייתה הולכת אל עבדיהם – ואלה, כשלושים במספר – ומזדווגת עם כל אחד ואחד מהם ואפילו אז לא הייתה שבעה לעולם ממעשי תועבה אלה”. (חלק מהציטוטים כאן לקוחים מתרגומו של יורם ברונובסקי בחוברת “זמנים” מספר 2).
לדבריו הייתה לה חיבה מיוחדת לבני עשרה צנועים “שזקנם לא צימח עדיין” והיא עשתה הכל כדי לפתות אותם. “שייכת הייתה לאותן הבריות שאפשר להכותן בשבטים ולהלום על ראשיהם והן תמשכנה לצחוק ולהתלוצץ” (הכוונה כאן כנראה למשחקי סאדו-מאזו) ו”אם כי השתמשה בכל שלושת הפתחים בגופה לקיום יחסי מין ולפעמים בו זמנית התלוננה על כך שאין בגופה פתח רביעי בין השדיים כך שתוכל לקיים יחסי מין גם בדרך זאת”.
ובנוסף לכל זאת הייתה גם אקסהיביציוניסטית. היא הייתה מוכנה להתפשט גם במקומות ציבוריים ועשתה זאת פעמים רבות. “היא אהבה להתפשט ולהראות לכל הן את קדמת גופה והן את הצד האחורי, אף שחלקים אלה לא יאה להראותם לגברים”. פרוקופיוס מספר גם, בפירוט רב כיצד הייתה מתפשטת כמעט לגמרי על הבמה ואז “הייתה נשכבת על הארץ ונחה פרקדן, בעוד משרתים שאומנו לכך זורעים גרגירי שעורה על ערוותה. אחר כך היו באים אווזים שהיו מלקטים מתוך הערווה גרגר אחר גרגר. אחר כך הייתה מתרוממת ממשכבה, לא רק בלא שמץ בושה אלא כמתהדרת בתועבותיה” וכל זה כמובן לתשואות הקהל הנרגש (הפירוט של האירוע הוא כל כך רב שלקורא יש רושם ברור שפרוקופיוס עצמו היה בין הצופים באירוע). עם זאת הוא מודה שהיא הייתה שחקנית טובה שידעה לעורר את צחוקו של הקהל. גם על ידי חשיפת “איבריה המוצנעים” בפני הקהל.
למעשה לא ברור כלל מסיפורים אלה אם בתקופה זאת של חייה אכן הייתה תיאודורה זונה פשוטה או רק שחקנית בעלת טעם אקצביוניסטי במיוחד, נוסח כמה אמניות מודרניות דוגמת מדונה. עם זאת בשלב מאוחר יותר כנראה נאלצה לעזוב את הבמה לחיי זנות של ממש, שבמהלכם “היא נכנסה להריון פעמים רבות והיו לה הפלות מרובות”. פרוקופיוס טען שהייתה זונה פשוטה ולא מ”הסוג הגבוה יותר, אלה שידעו לשיר ולנגן ולרקוד” דהיינו מה שהיינו מכנים היום המקבילות של נערות ליווי.
נראה שבשלב מסוים מאסה בחיי הזנות והצליחה למצוא קליינט שהפכה לפילגשו, אחד הקובולוס שהתמנה למושל במזרח ולקח אותה איתו לשם. אך הם רבו ונפרדו והיא נאלצה לחזור לקונסטנטינופול על ידי “מכירת גופה, כהרגלה מאז ומעולם. …בכל עיר בדרכה עסקה באותו עיסוק שלה (שסבורני שאל לו לאדם ירא אלוקים לכנותו בשמו המפורש) כאילו גזירה מן השמים היא שלא יותר אפילו מקום אחד בעולם שלא יתוודע לפריצותה של תיאודורה”.
בדרכה עברה לאלכסנדריה, שם הפכה למונופיזיטית אדוקה ומאמינה (מצרים הייתה מעוז כת המונופיזיטים, שהאמינו שישו היה אלוהי לחלוטין בטבעו ולא רק בחלקו כפי שטענו האורתודוכסים, או רק אנושי כפי שטענו האריאנים). בקונסטנטינופול הפכה לתופרת ושם פגשה (ביוזמתה ככל הנראה) ביוסטיניאנוס, שהתאהב בה והם החלו לחיות ביחד. הם רצו להתחתן אך הדבר נתקל בהתנגדותה הנחרצת של אשת הקיסר יוסטין, דודו של יוסטיניאנוס. גם היא אגב זונה לשעבר, אלא שלעת זקנה הפכה לדתייה פאנטית ולא רצתה שלמשפחה תיכנס זונה בדימוס שתזכיר לכולם את עברה שלה. רק לאחר מותה שכנע יוסטיניאנוס את דודו שיוציא חוק שיאפשר לסנטורים ואצילים להתחתן גם עם נשים מרקע חברתי נחות כשל תאודורה (הדוד התחתן עם הזונה לשעבר שלו כאשר עדיין היה חייל פשוט וכך לא היה לו כל צורך באישורים חוקיים מעין אלה).

השליטה האמיתית בקיסרות

פרוקופיוס טוען שתיאודורה הייתה השליטה האמיתית בקיסרות מאחורי הקלעים וכי היא (בלשון הווה, מאחר שהשניים היו בחיים בעת שכתב פרוקופיוס את דבריו עליהם) הקובעת הסופית. לפי פרוקופיוס הייתה זאת תיאודורה שניהלה את משרדי הממשל בהתאם לרעיונותיה והיא שקבעה מי יחזיק בתפקידים החשובים בכנסיה ובמדינה. הוא האשים אותה באכזריות, בחוסר מוסר נתעב, במדיניות רדיפה אכזרית ובעינויים של כל מי שהרגיז אותה בצורה כלשהי. פרוקופיוס מספר בפירוט על עונשים איומים שונים שהטילה תיאודורה על מי שעורר את רוגזה (לרוב בשל אמירת דברים פוגעים עליה בפומבי). מגוון של העונשים שעליהם יכלה לחשוב היה רב (הצלפות קשות, סירוס וכו’) ורבים מהנענשים היו אנשים שהרגיזו אותה בימים הרחוקים בהם הייתה שחקנית, חשפנית וזונה.
אין ספק שתיאודורה הייתה אהובה מאוד על בעלה, שלאחר מותה לא טרח לקחת אישה אחרת במקומה ואין ספק שהייתה לה השפעה רבה על השלטון. גם יוסטיניאנוס עצמו דיבר בחוקיו על כך שהוא מתייעץ עימה, דבר שהיה חסר תקדים. נרשמו כתובות מלכותיות שציינו את תאריכן ב”שנים המאושרות של אדונינו יוסטיניאנוס ותיאודורה” בצורה שהעמידה אותם כשווים זה לזה. ידוע גם שבניגוד לקיסריות קודמות הייתה לתיאודורה גם עצמאות כלכלית כתוצאה מניהול אחוזות שהיו שייכות רק לה אישית. ידוע לנו גם שהיא הייתה מתכתבת בעצמה עם מלכי האוסטרוגוטים והפרסים והם שלחו אליה מכתבים בענייני מדינה, דבר שלכאורה מראה על יכולת לנהל מדיניות עצמאית ( אם כי בודאי בידיעת בעלה). באחד ממכתבים אלה היא אפילו כתבה שכל עניין שיש להביא לפני יוסטיניאנוס יש להביאו תחילה לתשומת ליבה.
ידוע גם שלעיתים הראתה תיאודורה יותר אומץ לב מבעלה. בשנת 532 פרצו בקונסטנטינופול מהומות כנגד יוסטיניאנוס, שבהם שיתפו פעולה שתי המפלגות העוינות בדרך כלל “הירוקים” וה”כחולים”. המהומות הפכו למרד אלים שאיים להפיל את יוסטיניאנוס מכיסאו. יוסטיניאנוס נתקף בפאניקה ורצה להימלט מהעיר, אך תיאודורה שמרה על קור רוחה ודרשה ממנו להישאר בעיר כיאה לקיסר ולדכא את המרד ואכן המרד דוכא. יתכן שלולא קור רוחה של תיאודורה יוסטיניאנוס היה מאבד את כיסאו.
תחום נוסף שבו הראתה תיאודורה את כוחה והשפעתה היה בשאלת היחס למונופיזיטים. יוסטיניאנוס היה אורתודוכסי אדוק, שרדף את כל מי שלא הסכים עם דעותיו הדתיות. תיאודורה לעומת זאת הייתה מונופיזיטית אדוקה והיא הקפידה להגן על המונופיזיטים. כתוצאה מכך הם היו הזרם הדתי הלא אורתודוכסי היחיד שלא נרדף על ידי השלטון.
ועם כל זאת ברור שבסופו של דבר כוחה לא השתווה לזה של בעלה – שמה אינו מופיע על מטבעות (הציון האולטימטיבי לכוח). נראה שהיא יכלה להשפיע על יוסטיניאטנוס ולשכנע אותו אך לעולם לא לפעול ישירות וברורות כנגד רצונו.
לאחר פטירתה של תיאודורה ב-548 יוסטיניאנוס, שהמשיך לחיות עד 565 לספירה, שוב לא חזר להיות מה שהיה. שלטונו התדרדר והוא מעולם לא התגבר על מותה, את מרבית הישגיו השיג בתקופה בה תיאודורה הייתה בחיים. תקופת שלטונו לאחר מותה אופיינה בעיקר בכישלונות. ניתן לומר שאישתו תיאודורה אכן הייתה “עזר כנגדו” יותר מששלטה בו ממש (יוסטיניאנוס היה אדם מוכשר מכדי שאפשר יהיה לשלוט בו כבבובה). הם עבדו בעבודת צוות כאשר כל אחד מהם מטפל בעניינים ספציפיים ועבודת צוות זאת אכן השיגה תוצאות טובות כל זמן שתיאודורה הייתה בחיים. לאחר מותה, כאשר היה על יוסטיניאנוס לשלוט לחלוטין לבדו ללא הייעוץ והעזרה של האדם היחיד שהוא בטח בו לחלוטין (כאמור הוא נטה מטבעו לחשדנות), החל שלטונו להתדרדר. אם היה יוסטיניאנוס מת ביחד עם תיאודורה הוא היה זכור ככובש ומחוקק גדול שהשיג את כל מטרותיו, אך מאחר שמת שנים רבות אחריה, לאחר שרוב השגיו התמוססו, הדבר פגע קשות בתדמיתו.

זונה נימפומנית ומנוולת או שליטה גדולה?

“זה היה מוצאה ואלה היו קורותיה של האישה שהייתה לחלאת המין הנשי וחלאת האנושות כולה”, כותב פרוקופיוס על תיאודורה בבוז.
אילולא פרוקופיוס הייתה תיאודורה זכורה עד היום כאחת הנשים הגדולות והמוכשרות בהיסטוריה. אך בהיסטוריה הסודית שלו פרוקופיוס השחיר את שמה כזונה נימפומנית ומנוולת.
ועם זאת גם לאחר שאנו קוראים את תיאורו של פרוקופיוס הרושם נשאר: דווקא בגלל המרחק העצום שהייתה תיאודורה צריכה לעבור בדרכה לשלטון, מעוררים השגיה כאישה וכשליטה יתר הערצה. ומבחינה זאת יתכן שההיסטוריה הסודית של תיאודורה יוצרת את הרושם ההפוך ממה שכיוון לו מחברה הנקמני.

על הכותבת אלי אשד

חובב ומעריץ של התנ"ך ושל טרזן, של סיפורי המדרש ושל הסטלאגים של בורחס ואומברטו אקו ושל אבנר כרמלי ואורי פינק, של מדע בדיוני ושל סיפורת היסטורית של פיליפ חוזה פארמר ושל דוד אבידן, של הרצל ושל אלף לילה ולילה של קומיקס ושל תסכיתי רדיו, של מדע פופולארי (במיוחד בתחום הביולוגיה והאקולוגיה) ושל מיסטיקה. ורצוי של כל הדברים האלה משולבים. מתעניין בחייזרים, בעיקר אלה שנולדו בכדור הארץ ובמיוחד בזן הישראלי. פירסם עד היום את הספרים "טרזן בארץ הקודש" ספר אלבומי על חוברות טרזן הישראליות ו"ברוכים הבאים לסטלאג 13" ספר אלבומי על סקס, עינויים ומחנות ריכוז. שני הספרים האלה אזלו זה מכבר מהשוק. ספרן, מידען ותחקירן. עוסק בזמנו הפנוי בסיפור סיפורים ובכישוף כאוס ועמל לקראת היום שבו יבצע מסע בזמן (רשימת התקופות לביקור כבר מוכנה).

תגובות

  1. דיאנה

    בספר שנקרא “הפילגש” המספר איך אישה ממעמד הכי נחות שאפשר מצליחה בזכות הנשיות והערמומיות שלה להגיע עד לחצר הקיסר ולהתחתן עם יורש העצר.
    בעידן שבו אם נולדת זונה, לא היה לך שום סיכוי להפוך למשהו אחר. אחד הספרים הכי נפלאים שקראתי. כתב אותו ריצרד משהו, סליחה שלא זוכרת שמות משפחה.
    וקשה להשיג אותו, אבל אולי אצל איתמר או בחנויות ספרים משומשות.

    תיאודורה הייתה קיסרית לא מאוד אהובה על היסטוריונים בלשון המעטה, ויש כאלו שטוענים שאפילו אכזרית, אבל הריצרד משהו הזה (לא מצליחה להיזכר בשם המשפחה) רואה אותה באור אחר לגמרי. אישה שעברה חיי גיהנום, שנולדה לתוך חיים של עליבות והשפלה, פילסה את דרכה מחוצה להם אולם נאלצה לוותר על ילדתה כדי לשרוד, להתחתן עם עריץ אכזרי והומוסקסואל (לפני נישואיה ליוסטיניאן) לחזות בעבד שהפכה לאהובה ואם ביתה נרצח ע”י בעלה האכזרי, לשרוד גלות קשה במדבר, להגיע למצרים ומשם לחצר היקסרות ולהפוך בעזרת פילגש בכירה המקורבת לחצר לאשת חיקו של יוסטייניאן.

    ספר מדהים. מומלץ בחום.

    • דיאנה

      מצאתי את תיאודורה בחנות ספרים משומשים מקוונת וזה עולה רק עשרה שקלים.

      הלינק:
      http://www.yellowstore.co.il/yp/product.asp?pc=8404
      שמו של הסופר פול א. וולמן. לא יודעת מאיפה לקחתי את הריצרד.

      • ולתועלת כל המתעניינים : תיאודורה הופיעה כמה וכמה פעמים ביצירות שהופיעו בשפה העברית :
        1.היצאנית על כסא המלוכה. תרצ”ג , 1933 . מסדרה בשם “ספריית האהבה” בעריכת מכס שכטר. סדרה שכללה גם חוברות על אהובתו של לורד נלסון ועל הנזיר הרוסי רספוטין.זהו אולי הספר ה”אירוטי” ( במונחים של אז לא במונחים של היום ) הראשון שיצא בארץ ישראל .
        2.הפילגש (תיאודורה) . מאת פול א. וולמן . הופיע בהוצאת כרמי את נאור ב-1955 בתרגום יוסף תמיר. סיפור אירוטי למדי לזמנו על חייה המוקדמים של תיאודורה כפרוצה. והוא סימפטי מאוד לדמותה . היא מוצגת כמי ש”במותה כבתה השלהבת המזהירה של האימפריה הרומאית והחלה חשכת ימי הביניים”. יוסטיניאנוס לעומת זאת מוצג כמי ש”יש רק מעטים בהיסטוריה שעשו פחות ממנו כדי להגיע לתואר “הגדול ” שלו זכה”.
        : 3. תאודורה קיסרית הניאופים . מאת “רנטו מרטלי ” ( כנראה שם בדוי של ישראלי כלשהוא ) בהוצאת מחקרים (רמדור ) ., 1965. סיפור פורנוגראפי על חייה של תיאודורה עד שפגשה את יוסטיניאנוס כאשר בסוף הספר היא נהפכת לקיסרית.מעניין גם מכך שעל הכריכה מופיע שמה כ”טאודורה”.אם זאת האקטים המתוארים בפירוט רב הם משום מה הרבה פחות ביזאריים והרבה יותר קונבנציונליים מאלה שאותם מתאר ההיסטוריון פרוקופיוס. האם חשבו הסופר או ההוצאה שיש בכל זאת גבול עד כמה שמותר להרחיק לכת?
        4. הרוזן בליזריוס. מאת רוברט גרייבס .הופיע בעברית בהוצאת זמורה ביתן ב-1988 בתרגום אהרון אמיר. ספר זה הוא ללא ספק יצירת המופת על יוסטיניאנוס ותיאודורה וזמנם, אם כי אין בו הרבה קטעים של סקס.גרייבס (מחבר אני קלאודיוס ) כותב על תיאודורה בסימפטיה רבה , אם כי אינו מכסה גם על מעשיה הנפשעים ( בניגוד לכל הקודמים ברשימה זאת ).
        5. “ההיסטוריה הסודית של תיאודורה” מאת אהרון מגד הופיע ב”עיתון 77 ” מספר 100 ,מאי 1988 . במקור היה זה תסכית לרדיו שהושמע אי שם בשנות השישים. זאת היצירה המקורית היחידה שידועה לי שהתחברה על תיאודורה. .אחת היצירות החביבות עלי של מגד שחבל שאינה ידועה יותר.
        6. “ההיסטוריה הסודית ” עצמה , תורגמה בידי המתרגם הידוע יורם ברונעובסקי תחת השם “היסטוריה שהצנעה יפה לה” במגזין ההיסטוריה “זמנים ” מ-1980. את התרגום ליווה מאמר של ברונובסקי על פרוקופיוס ויצירתו בשם “שלושה פנים של פרוקופיוס” .
        מעניין לציין שלמרות שברונובסקי תרגם את הפרק הרלבנטי תרגום כמעט מלא ומדוייק , היה בכל זאת קטע אחד ספציפי מאוד שלא תירגם . לא מן הנמנע שחשב שהקטע הנ”ל הוא נועז מידי גם עבור ההיסטוריונים שקוראים את “זמנים”.וכך נאלצתי לתרגם את השורות הנ”ל בעצמי.

        • החיים של תיאודורה ( ובעיקר כפי שהציג אותם פרוקופיוס ) נראים כחומר מושלם לסרט קולנוע . ואכן נעשו עליה כמה וכמה סרטים אם כי לא ידועים ביותר .
          היא הייתה דמות פופולארית ביותר בקולנוע בתקופת הסרט האילם דווקא . נעשו עליה לא פחות מחמישה סרטים אילמים בשנים 1909 , 1912 , 1913 , 1919 8-1921. רובם מאיטליה אם כי הסרט מ-1912 נעשה בצרפת.
          המפורסם מכולם הוא הסרט מ-1921 שבו גילמה אותה ריטה ג’וליבט וחומר עליו ניתן למצוא כאן :
          http://www.blockbuster.com/bb/movie/details/0,7286,VID-V+++113177,00.html?
          בתקופת הסרט המדבר לעומת זאת פחת בה העניין . ידוע לי רק עשתי גירסאות קולנועיות שנעשו על חייה . אחד מהם הוא סרט איטלקי של הבמאי הידוע ריקרדו פרדה משנת -1954 בשם ” תיאודורה קיסרית ביזנטיון ” ( או ” תיאודורה הקיסרית השיפחה “) עם גי’אנה מריה קנאלה. חומר עליו יש כאן :
          http://www.blockbuster.com/bb/movie/details/0,7286,VID-V+++132894,00.html
          אבל הסרט המעניין ביותר שנעשה על התקופה הוא סרט גרמני/איטלקי משנת 1969 של הבמאי רוברט סיודמאק שהגרסה האנגלית שלו נקרא ” הקרב על רומא ” או ” הרומאי האחרון “. במקור זהו סרט ארוך מאוד של ארבע שעות אם כי הגירסה האנגלית קיצצה אותו ללא רחמים . הוא מתאר את מסע הכיבוש של יוסטיניאנוס באיטליה ואת מלחמת האזרחים שמתנהלת בקרב אויביו האוסטרוגוטים ובין שתי האחיות היפהפיות ששולטות בהן. .את יוסטיניאנוס מגלם לא אחר מאשר השחקן הידוע אורסון וולס ואת תיאודורה מגלמת סילביה קוצ’ינה.
          מאז עד כמה שידוע לי לא נעשה כל סרט או אף הפקה טלוויזיונית על הדמות . תמהני למה , חייה של תיאודורה בוודאי היו יכולים לשמש כחומר מושלם לסרט אירוטי.

          • בעברית יש רק מעט ספרים נוספים שעוסקים בביזנאטיון של ימי יוסטיניאנוס ותיאודורה או באימפריה הביזטית בכלל. זהו נושא שבכללו ידוע מעט מאוד לקהל העברי.
            עם זאת הופיעו שני סיפורים מעולים בנושא לבני הנוער.
            בהוצאת זמורה ביתן הופיע ב-1991 תרגום של ספרו של פיטר דיקינסון “הדובה המרקדת” ( שתורגם בידי נורית גולן ) ושתיאר את עלילותיהם של עבד צעיר , קדוש נוצרי ודובה מאולפת בימי יוסטיניאנוס ותיאודורה ( שאינם מופיעים כלל בסיפור ) , במאבק כנגד הברברים הפראיים.
            הסופר דן צלקה פירסם ב-1979 את הספר “המסע השלישי של האלדברן ” שהוא אחד מספרי המד”ב המקוריים המעולים ביותר לבני הנוער שפורסמו כאן . . הספר תיאר את מסעותיו של נער בזמן לשלושה תקופות היסטוריות שונות בתולדות ארץ ישראל כולל לתקופת יוסטיאנוס ותיאודורה שבה הוא יוצר קשר עם רובוט מעולם אחר.
            עוד על ספר זה
            http://www.snunit.k12.il/htbin/galim/mybook/book.pl?153
            פרט לכך כמעט אין סיפורים היסטוריים נוספים בשפה העברית על האימפריה הביזנטית .אני יכול כרגע לחשוב רק על ספר בשם “המלאך השחור ” של הסופר הפיני מיקה ולטרי , שתיאר את חורבנה הסופי של קונסטנטינופול הביזנטית בידי התורכים ב-1453 כמעט אלף שנה לאחר יוסטיניאנוס ותיאודורה.
            עם זאת יש לציין שבכל אין אנו שונים בהרבה מאנגליה ומארה”ב שגם בהם האימפריה הביזנטית היא נושא שכמעט אינו ידוע לקהל הרחב.

            • בכל רשימה של סיפורים על ימי יוסטיניאנוס ותיאודורה יש להכניס את הספר שהוא אולי המקסים והמהנה ביותר שנכתב על תקופה זאת , ספרו של סופר הפנטסיה והמדע הבדיוני האמריקני L SPARAGU DE CAMP ספר ( שלמרבית הצער לא תורגם ) בשם LEST DARKNESS FALL בספר זה ששייך לז’אנר שנקרא “היסטוריה חלופית ” מוצא הגיבור היסטוריון במיקצועו את עצמו באיטליה של ימי יוסטיניאנוס , זמן קצר לפני שצבאותיו של יוסטיניאנוס בראשות הגנרל הגאוני בליסאריוס עומדים לפלוש לשם. על מנת להציל את עצמו ולמנוע מהעולם להתידרדר לימי הביניים הגיבור נאלץ לפתח אמצעים טכנולוגיים שונים של המאה העשרים להישתלט על איטליה ולבסוף על העולם וכל זאת במטרה לשנות את ההיסטוריה.
              זהו ספר ישן ( הוא הופיע במקור עוד ב-1939) אבל עדיין לא נס ליחו. הוא זה שעורר אותי להתעניין בתקופתם של יוסטיניאנוס ותיאודורה ( אם כי הם עצמם לא מופיעים אלא רק מוזכרים).
              עוד על ספר זה יש כאן :
              http://ancienthistory.about.com/library/bl/uc_bkrev_decamp.htm
              ספר זה הוא אחת היצירות הראשונות והקלאסיות ביותר של סיפורי ההיסטוריות החלופיות שיוצאות מנקודת הנחה שההיסטוריה כפי שאנו מכירים אותה השתנתה בשלב כלשהוא כתוצאה משינוי שחל באירוע מסויים ,למשל אילו תיאודורה לא הפכה לקיסרית ביזנטיון וכו’ והתוצאות של שינויים אלה הם תמיד דרסטיות .
              עוד על היסטוריות חלופיות :
              מה היה קורא אילו
              http://www.sf-f.org.il/story.php3?id=46

                • הגנרל בליסריוס הוא לצד תיאודורה ויוסטיניאנוס הדמות המפורסמת ביותר של התקופה.הוא היה גנרל גאוני ונאמן ,שיוסטיניאנוס גמל לו על הצלחותיו ועל נאמנותו בחשדנות וקינאה ולפי ההאגדה בסוף ימיו ניקר את עיניו והפך אותו לקבצן.
                  גם הוא כמו יוסטיניאנוס היה נשוי לזונה לשעבר , ידידתה הטובה ביותר של תיאודורה שבגדה בו בכל הזדמנות אפשרית ולדברי פרוקופיוס ב”היסטוריה הסודית ” תמיד העדיפה לעשות זאת כאשר הוא היה בקרבת מקום.
                  בליסריוס הוא כמובן הדמות המרכזית בספרו המופתי של רוברט גרייבס על התקופה “הרוזן בליזריוס”.
                  הוא גם הופיע לאחרונה בסדרת ספרי מדע בדיוני חדשה.סופר המדע הבדיוני דיויד דראק שעוסק בכתיבת סיפורי מדע בדיוני ופנטסיה בעלי אופי צבאי מיליטריסטי במובהק. הוקסם מדמותו .
                  הוא ביחד עם הסופר ס. מ. סטירלינג כתבו סדרה של שבעה ספרים בשם “הגנרל ” שבו סיפורם של יוסטיניאנוס , תיאודורה ובליסאריוס מועבר לכוכב אחר ולדמויות בשם שונה אבל פרט לכך זהות לחלוטין וכל האירועים הקשורים בחייהם מתנהלים על רקע גלקטי.
                  דראק פנה לבליסאריוס עצמו ללא שינוי שם בסדרה שהוא מפרסם לאחרונה עם אריק פלינט על היסטוריה חלופית שבה בליסאריוס ואדוניו יוסטיניאנוס ותיאודורה נאלצים להתמודד עם אימפריה טכנולוגית גזענית ושטנית בהודו שמתכננת לכבוש את העולם.מסתבר שהאימפריה הזאת קיבלה את הטכנולגיה שלה מהעתיד ( בדומה למה שמתרחש בסדרת המדע הבדיוני החדשה ביותר של “מסע בין כוכבים ” ” אנטרפרייז) אך פרטים אלה הם משניים . סדרה זאת היא מבדרת ביותר בחיים החלופיים ( והמספקים יותר ) ובנצחונות הצבאיים שהיא מציעה לבליסאריוס ואדוניו.
                  עוד על סדרה זאת יש כאן :
                  http://modena.intergate.ca/personal/gslj/belisarius.html

        • בספר שפורסם לאחרונה של היומנים שאותם כתב יורם ברונובסקי לאורך השנים הוא כותב גם על הרגשתו כלפי פרוקופיוס. לדעת ברונובסקי פרוקופיוס משקף תקופה של שקיעה מאחר שהוא אינו כותב על אידיאות גדולות , רעיונות נעלים וכו’ , אלא על חולשות אנוש ועל בני אדם קטנים במיוחד שהם אלה שלדעתו שמניעים את ההיסטוריה. לדעת ברונובסקי כתיבה “מציצנית” כזאת אופיינית בראש ובראשונה לתקופות של שקיעה.
          ניתן גם להעיר שהשקיעה אינה חייבת להיות לאומית אלא גם אישית . יהונתן גפן כתב במהלך הקריירה שלו יצירות נפלאות , אבל היום התדרדר לכתיבה מציצנית אכולת שנאה על חבריו לשעבר, גם בגלל שהוא יודע שזה מה שחלק מהציבור מחפש. הוא אינו היחיד. .

  2. אינדי_גו

    ראשית, קצת הגהות. בפתיחת המאמר צ”ל “היה היה” ולא “היה היתה” (היה היה, בלה בלה בלה, היסטוריון בשם פרוקופיוס). בהמשך, צ”ל אקסהיביציוניסטית, לא אקצביוניסטית (אלא אם כן היא האקסית של האיש הביוני, סטיב אוסטין).

    אז היתה נימפומנית, נו אז מה? זה גורע מגדולתה כקיסרית? גם יקתרינה הגדולה היתה משופעת מאהבים. גם על אויטה פרון אמרו שהיא זונה שעלתה מאשפתות.
    מעניין, אף אחד לא קרא לשלמה המלך “נימפומן”, למרות שהיו לו אלף נשים. אה, כן, שכחתי, זה לא גורע מגדולתו של גבר להרבות נשים. רק תבונתן/כשרונן/מעמדן של נשים עלולים להתערער כתוצאה מהפן האישי מאוד של חיי המין שלהן.

    • אינדי_גו

      “האנקדוטה”, ולא “האנדקוטה”.
      anybody home?

      • קטנוני משהו, לא? סוף סוף משהו שחורג מהמתכונת הלעוסה אז חבל להטפל לקטנות.
        There probably is someone at home.

        • אינדי_גו

          להיפך, ככל שאני נהנית יותר לקרוא, ככה מעצבנות אותי יותר שגיאות קטנות כאלה, שנותנות לי את ההרגשה של טקסט לא מוקפד מספיק. לא תפקידו של הכותב, אגב, לערוך את עצמו, אבל אני חושבת שזה מינימום הכבוד שיש לחלוק למאמר: עריכה לשונית פשוטה.

  3. סלביה

    אלי אשד,
    אני עוקבת אחריך זמן רב.
    לדעתי אתה ההסטוריון המרתק ביותר שנתקלתי בו מעודי. ותאמין לי, אני מכירה מספר רב של כאלה.
    משהו בבחירת הנושאים שלך, שתמיד נוגע באיזה עוות, סטיה או הבלתי אפשרי של המכלול האנושי, מרשים אותי מאוד.
    אני מאחלת לך הצלחה גדולה.

  4. . ספק רב אם ניתן למצוא היסטורי כמו פרוקופיוס ון שכתב ספר משמיץ ועוין כל כך על השליטים שאותם שירת על יוסטיניאנוס , ובמיוחד על אישתו תיאודורה שכלפיה הייתה לו שנאה תהומית , אפילו יותר מאשר אל בעלה . ספרים מסוג זה ניתן למצוא רק בשנים האחרונות בביוגרפיות החושפניות והמשמיצניות שנכתבות על כוכבים ופוליטיקאים וסתם סלבריטאים שונים בידי מקורביהם ונשותיהם. ניתן לראות בפרוקופיוס את האב הגאה של ז’אנר זה שהפך להיות פופולארי גם במקומותינו.
    הרעיון לכתבה זאת ניתן לי אגב בידי ספר מקביל שהופיע לאחרונה , ספרו של יהונתן גפן “חומר טוב ” שבו הלה מתגולל על כל ידידיו ומקורביו לשעבר כמו אורי זוהר , מנחם בן, ואחרים ומתאר בפירטי פרטים את חיי המין שלהם כמו גם פרטים פוגעים אחרים. הספר שנקרא כמו הוצאה של שינאה ותסכול ארוכי שנים הזכיר לי מאוד את פרוקופיוס. ההבדל הגדול הוא כמובן שגפן הוציא את הספר בחייהם של מושאיו כאשר אלה יכלו לקרוא ולהגיב . גפן רק נמנע מלהגיב לתגובות של הנפגעים בכך שהקפיד להימלט למשרה בחו”ל בזמן ההוצאה לאור של הספר.

    • אנג'לינה

      הבעיה עם הספר של גפן היא שרוב הגיבורים אשר עדיין בין החיים טוענים שלא היו דברים מעולם

      • אני דווקא חושב שכן היו דברים מעולם במה שגפן מתאר, אינני חושב שהוא היה מעז לשקר ביודעין בידעו עד כמה קל היה אז לתבוע אותו לדין ( ועד כה , פרט לאיומים , אף אחד לא תבע אותו לדין , מה שכנראה אומר משהו) . הבעיה היא שהמדובר בחוויות עלובות וחסרות משמעות וחסרות כל עניין לכל מי שאינו מציצן בחייהם של סלבריטאים. אז אורי זהר וחבריו לא היו צדיקי הדור , אז מה זה אומר משהו לגבי יצירתם ? או לגבי חייהם כיום ?
        אורי זוהר ואריק אינשטין ומנחם בן השתנו מאז בין מעט ובין הרבה. אבל גפן ניסה ברעיונות בעיתונות לחבר בין כל מיני חוויות קטנוניות שהוא מתאר ובין האישיות שלהם היום ( כך הוא פונה לחרדים ואומר להם” רבותי תיראו מיה היה בעבר הרב אורי זוהר” , חוששני שהחרדים יודעים בדיוק מי היה בעבר הרב אורי זוהר וזה כבר לא ישנה הרבה בעיניהם) .
        בעיני הספר הזה השאיר רושם רע הרבה יותר על גפן עצמו מאשר על האנשים שהוא כותב עליהם.
        ורושם זה עוד התחזק מהקריאה של הספר על הוריו . ששוב עשה רושם של התפרצות שנאה ותסכול חסרת מעצורים במיוחד בתיאור של אביו שאותו תיאר כטיפוס מיליטריסטי כוחני . הנ”ל ( אדם שעד היום בזקנתו מקפיד להתנדב לתפקידים שונים של שמירה וביטחון בישוב שבו הוא חי ) בראיון שהתבצע איתו לאחר פירסם הספר שבו נאלץ להתגונן מהאשמותיו של בנו עשה רושם טוב יותר מאשר עשה יהונתן גפן עצמו .
        דעתי היא מקריאת שני הספרים האלה היא שייתכן שיש משהו לא בסדר עם יהונתן גפן עצמו.

        • של יוסטיניאנוס ותיאודורה האמינו רוב האנשים בקיומם של רוחות רעות ומזיקים . פרוקופיוס ההיסטוריון הרציונלי כביכול האמין כנראה ,שיוסטיניאנוס ותיאודורה עצמם הם שדים בצורת בני אדם וכתב זאת במפורש בספרו.
          באמונות אלה מחזיקים אנשים רבים גם כיום . מחר ביום רביעי בתוכנית “חשיפה” של חנן עזרן יוקרן תחקיר שלי על טקס לגירוש שדים מבית מזיק ומקולל אי שם ביפו שבו יש מעבר למימד אחר.
          בשעה 8 וחצי בערוץ הראשון ( בהנחה ככמובן שלא יהיה פיגוע ) כולכם מוזמנים לצפות.

  5. שירים על נושאים היסטוריים בכלל וביזנטיים בפרט הם נדירים בשירה העברית. אולם יש כמה כאלה.
    לאחרונה יצא ספר השירה החדש של המשורר הידוע אריה סיוון “השלמה” בהוצאת קשב .
    בספר שירים זה יש גם פואמה ארוכה של שבעה עמודים בשם “תיאודורה” .
    שם מתוארים בצורה שירית חייה של תיאודורה שמוצגת כמי שנמשכה תמיד אחרי אביה מאלף הדובים וחיפשה בכל גבר את דמותו ואת רוחו והגברים שבחייה היו (לפחות בדמיונה) כולם גילגולים של אביה .
    פואמה מרשימה למדי אם כי לא קלה להבנה .

    • שירים על נושאים היסטוריים הם כיום נדירים מאוד בשירה העברית שבה מרבית המשוררים מתעניינים בראש ובראשונה בעצמם ומקפידים לשורר אך ורק על חייהם ואישיותם ועל רגשותיהם ועל מר גורלם שהם כמעט בלי יוצא מהכלל נדושים ומשעממים עד מוות .
      בכל זאת אפשר למצוא פה ושם כמה יוצאי דופן .
      אפשר להזכיר את המשורר משה דור שכתב שירים על רצח יוליוס קיסר , על הקיסר הרומאי מרקוס אורליוס ועל הכובש הברברי איטליה ואפילו שיר על קיסר ביזנטי לא ידוע במיוחד בשם ” רקויאם לליאון השישי המכונה החכם (886-912 לספירה) ” )” הנ”ל היה קיסר ביזנטי אינטלקטואל שהפסיד במלחמות ודור מכנה אותו “ממזר מסכן בארגמן” .כן הוא כתב שירים מעניינים על שריפת הספריה באלכסנדריה בידי הערבים ועל חורבן ביזנטיון בידי התורכים .
      אפשר להזכיר את ההיסטוריון והסופר יעקב שביט שכתב גם ספר שירה בשם “המסע הגדול שבו יש שירים מעניינים על הקיסר הרומאי הפגאני האחרון יולינוס ועל המצביא בן זמנה של תיאודורה ,בליסריוס ועל פרשת עיוורונו בידי הקיסר בעלה של תיאודורה כפוי הטובה וכיצד סיים את חייו כקבצן עיוור.
      אבל כאמור משוררים כאלה הם נדירים מאוד כיום מבין המשוררים החדשים שעוד כותבים שירים כאלה אפשר להזכיר רק את המתרגם שמעון בוזגלו שמרבה לכתוב על ההיסטוריה והמיתולוגדיה היוונית והרומאית ואת המשוררת הבולטת שיש כיום באינטרנט ואחת הבולטות ביות גם מחוצה לו -סיון בסקין .
      בסקין כתבה שני שירים מרשימים מאוד על חורבן האימפריה הרומאית ועל פלישות הברברים שירים שלמרות נושאם הקדום נראים רלבנטיים מאוד גם היום והנה הם
      אחרי הספירה
      http://www.anonymous-fish.com/issue15/page13.html
      והמשכו “אחרי הספירה 2 (שיר פאנק רומאי ) ”
      http://stage.co.il/Stories/63422

  6. המקצוע העתיק ביותר בעולם כלל גם כמה דמויות ידועות למדי בראשם תיאודורה הזונה שהפכה לקיסרית ,אבל היו גם כמה אחרות .
    עוד על כך ראו ברשימה הזאת שהיא פרק מספר מעניין ברשת שעוסק בנושא הזנות :
    http://www.haderech.co.il/prost13.html

  7. מספר 666

    היא אחת מסדרות הקומיקס המפורסמות ביותר של כל הזמנים והיא רצה ברציפות מזה שישים ושבע שנים. סדרה זאת שמתארת את חייו ועלילותיו של אביר בחצרו של המלך ארתור בראשית ימי הביניים ומאבקו בברבארים הפולשים כמו גם במזימות השטניות של הקיסר הביזאנטי יוסטיניאנוס להשתלט על יבשת אירופה , ממשיכה להתקיים תקופה ארוכה פי שתיים או אף פי שלוש מהתקופה האמיתית של שלטונו של ארתור .
    ראו :
    הסאגה של הנסיך ואליאנט
    http://www.notes.co.il/eshed/4679.asp

  8. מה בנוגע להיסטוריה הסודים של הסקס
    http://ilhafuzy.fav.co.il/
    סקס

הגיבי

כתובת הדואר האלקטרוני לא תפורסם Required fields are marked *