מה הקטע של משפחות לאמלל את הזוג הצעיר? האם ישנן משפחות שצוידות בגן ההרסני הזה? שיר ליברמן במלחמה על הבית

החיים שלך בספר

מלחמה על הבית

מלחמת קיום עם המשפחה החדשה היא קצת כמו בספר של קאפור “בית”. אחרי שקראתי את הספר של קאפור הבנתי את כל מה שהיא מתארת, החיים המשותפים עם משפחה חדשה ומורחבת יכולים להיות סיוט בכל כך הרבה דרכים. הגיסות בעיקר הן שמאמללות את חייך, מחפשות בך פגמים. האם את שמנה, יפה, חטוטת עור, מלומדת? אין לזה סוף. החיים שלי לצד המשפחה המורחבת, אף שאינני קרובה כלל למקום מגוריהם, הם סבל מתמשך. האם אני תמימה באומרי שלא ידעתי שחיי הנישואין שלי יתפוררו עקב לחצים כאלו או אחרים של משפחתו? אם הייתי יודעת, הייתי מחליטה שלא להיות איתו מלכתחילה? אולי אני תמימה באמת, והרצון לברוח והחוסר יכולת להיעלם מתפלשים להם בתוכי כמו נגיף עקשני של מחלה מסתורית. האם אנחנו חיים את חיינו כמו המשפחות בכפרים הנידחים של המזרח הרחוק? האם כל כך חשוב לנו לרמוס בדרכינו אל האושר את בני משפחתנו? מדוע? האם אילו משפחות מסויימות שמצויידות בגן ההרסני הזה? קאפור מתארת חיים מאוד פרימיטייבים של שיתוף משאבים, השתעבדות לחמות ואולי אני מרגישה קצת כמו דמות ארורה מתוך ספר וגם אני רוצה להשתחרר מהכבילה לחותנת.

אקסית מאחורייך, מלפנייך ומצדדייך

אני רוצה לחזור ולחיות את החיים שלי כמו פעם, חופשייה ללכת מתי שארצה. אני כבולה בחבלי הנישואין כמו ילדה שאינה יכולה להתקיים ללא הוריה. נישה וסונה של קפור התעלו מעל הכל וזכו לתענוגות החיים, בית משפחה ובעל אוהב ונאמן. ובי יש כל כך הרבה מרירות ומילים שאין להן מקום בעולם מכובד.
אם הייתי יכולה להיות כמו רופה אחותה של אחת הגיבורות של קפור, שרק מבקשת שהעסק הקטן שלה ימשיך לצמוח וכל היתר יישאר כפי שהוא. אם רק הייתי יכולה להתעלם מצדדים אפלים מחיי הנישואין ולהתמיד בחיי שלי בחדוות היצירה והאהבה. אני לא חושבת שאוכל להיות סבלנית ומתוחכמת לאורך זמן כמו “אשה” – הכלה מהכפר של ויקי היתום מאם, שנלחמה לאט ובעקשנות על חלקה במשפחה. היא הרגישה את האמת, כמה שהמשפחה הייתה שמחה לראות את גבם של שני אלה מתרחק מחלקת המשפחה. האם זהו הפתרון העדיף ביותר? האם פרידה תוכל לפצות אותי על פצעים עמוקים של חוסר נאמנות והפרת הסכמים לחיים מאושרים ומלאים? האם כשאלך יוכלו גיסותיי לחבר סוף סוף בינו לבין האקסית?

עודד אומר להרים ידיים

תמיד יהיה משהו שיאיים על הזכות שלי לשמוח, מדוע לא לפרוש עכשיו? למצוא אחד אחר שיאהב, יעריך, יכבד ויידע לשים את משפחתו במקומם ולצאת איתי לדרך חדשה כדי לבנות תא משפחתי אוהב וחם? אני רוצה את הלבד שלי חזרה ובמסלול הארוך של הזוגיות הלכתי לאיבוד ואני חושבת שאני לא נמצאת במקום שטוב לי בו.

תגובות

  1. שיר,

    הרבה שאלות העלית, אך כנראה שתשובות נכונות לא תמצאי בקלות כזאת. לצערי, לא קראתי את הספר של קאפור, אבל את סבך הרגשות הנוגע למערכת יחסים עם המשפחה המורחבת אני מכירה היטב.
    את הצקצקנות של הגיסות, וההעלבויות הבלתי פוסקות של החותנת, הקביעות הבלתי ניתנות לערעור של המחותן וזה לא הכל… חכי שיבואו הילדים.
    העניין הוא שלא תמיד הכל שחור. לפעמים, גם אם הן פעמים נדירות, המשפחה המורחבת יכולה להיות מקור של עידוד ותמיכה ( שוב, לפחות מהניסיון שלי זה כך ).
    חוץ מזה, תמיד עוזר לחשוב שצקצקנות והעלבויות נובעות בעיקר מרגשי נחיתות בלתי פתורים של אותן הגיסות והמחותנות. חבל לתת לרגשות הללו להשפיע עלייך עד כדי כך שתשקלי לפרק את החבילה עם הבעל. כי הרי, בסופו של דבר, האהבה שלכם היא החשובה ביותר.

  2. מרתק איך כולנו מסוות את זהותינו. שחס וחלילה לא ניצור עוד היעלבויות.. שיר, את צודקת, צודקת צודקת. לגמרי. רק קחי לתשומת ליבך שכשיש אחיות, ההורים מפנים גם אליהן חלק מתשומת הלב המעיקה. אם בן זוגך היה ילד יחיד, ההתעלקות הייתה יכולה להיות אגרסיבית יותר וההיעלבויות, הוי ההיעלבויות היו הרבה יותר תכופות. היית נאלצת לדפוק כרטיס פעמיים בשבוע ועדיין לשמוע ש”היא לא רואה את הנכד בכלל”. בקיצור, לא קל. וכן, זה יכול לפגוע ביחסים ויכול לפרק משפחות צעירות.

  3. דניאל

    שיר היקרה.
    אני לא מזמן נישאתי לבעל שבתחילה היה השתקפות האביר על הסוס הלבן כמובן שבאירגון החתונה דברים התהפכו והיצר הרע יצא מכולנו, הייתי לאסירה בבית שלי עם בעל שרצה לשמור אותי תחת סורג ובריח בביתי שלי, אני כמובן עם תינוק חיה באופוריה שכך דברים צריכים להיות, המשפחה ניסתה להעיר וניסתה וניסתה עד שהבנתי שאני לא צריכה לחיות בתקווה למות , אני צריכה לחיות בתקווה לחיות. הפתרון האמיתי זה להיות מי שאת מההתחלה אסרטיבית וכוחנית לדעת שאת המרכז והכל סובב סבביבך, המשפחה שלו זה הוא והפתרון להרים ידיים זה פתרון זמני כי גם הבחור הבא יהיה כזה וגם זה שאחריו ומה אז נהייה כמו מיכל ינאי ונתגרש 10 פעמים?! הפתרון הכי קל זה לקחת את הרגליים ולברוח אבל זה פתרון לטווח הקצר , קומי! עורי! תעמדי על שלך על הערכים שאת קיבלת ואם אתם לא צריכים להיות ביחד שהוא זה שירים ידיים! את תשארי חזקה!!! יש עוד מיליון נשים כמוך שחושבות בדיוק כמוך אבל מעטות מודות בזה ומעטות עוד יותר שעושות משהו בנידון אני מבטיחה לך שאותו את אוהבת את החיים ביחד והמסביב קצת קשה לקבל…
    אוהבת ומבינה!

הגיבי

כתובת הדואר האלקטרוני לא תפורסם Required fields are marked *