הנגאובר

חוסר ההנגאובר עיצבן אותי. כבר חודש שאני לא שותה. לא באמת. שלושים וארבעה יום, אבל מי סופר. וזה לא החלטה מודעת להפסיק לשתות, בכלל לא. אם זה היה החלטה מודעת אז כבר מזמן הייתי שיכור. אני פשוט לא צמא. לא אותו סוג של צמא.

ומכל הדברים שאני מתגעגע אליהם בלהיות שיכור, מוזר שדווקא ההאנגאובר זה מה שחסר לי. אני יושב בבית הקפה הקבוע שלי, מסתתר בפינה שמול השירותים, לוגם באיטיות את התה עם נענע הרגיל, מסתכל על הרחש לחש שמסביבי, על החיים שזורמים להם בין השולחנות ומצטער שאני לא בהאנגאובר, שאני צלול. כל כך צלול. כשהראש לא כואב, כשהאוזניים לא רגישות לכל צליל, לכל לחישה שנהפכת לצעקה בעיסה האפרפרה שביניהן, כשהכל נראה לי נורמלי כל כך, אז אני מתחיל לדאוג.

שעות שאני יושב ומחכה לקאץ’. למכה שתגיע, למציאות שתסטור בפני. וכלום. אין קאץ’, אין סטירה, אין מכות לא צפויות. אבל כמו כלב רחוב שחטף בעיטה אחת יותר מדי, והזנב מקופל לו בין הרגליים לצמיתות, אני עדיין מחפש את הדבר הלא ידוע הזה שברחתי ממנו אל האלכוהול.

האווירה שמסביב נראית פתאום שונה. כבר די הרבה זמן. קשה לי להחליט אם האווירה השתנתה בגלל שהפסקתי לשתות, או להפך, ואת רוב זמני אני מעביר בלנסות להבין אם זה בכלל חשוב.

והאווירה שיש בזמן האחרון מסביב…זה יותר טוב מאלכוהול, זה יותר טוב מסמים. טוב…סמים לא. אבל זה בהחלט יותר טוב מאלכוהול. וזה הרבה יותר מוזר. פתאום, אולי כתגובת נגד לכל מה שקורה מסביב, החיים הרימו את ראשם והתחילו לנטוף אל הרחובות, אל החרכים, הפינות, ממלאים את הכל בצבע, באור, בקולות. אם אתה הולך ברחוב הריק, בשעת אחר הצהרים חמה שכזאת, אתה יכול להרגיש אותם, להריח אותם, מחכים לאנשים שיבואו, למכוניות שיעברו, לעלה שיפול על המדרכה המוכתמת ויתחיל במסע פתלתול ברוח בין הערביים שתגיע עוד מעט.

הכל נראה רך יותר, עדין יותר. ואני בפינה, לוגם מהתה שהתקרר, מדליק עוד סיגריה ומסתכל.

בזמן האחרון, לתדהמתי, הבנתי שאני מוקף בזה. אם פעם יכולתי לנתק את עצמי ולשבת מחוץ לפגיעתם הרעה של החיים, עכשיו אני מוקף בהם. כמו תייר שמן ושרוף בים המלח, חצי צף חצי שקוע, מרגיש את הצמיגות הלא טבעית של הנוזל המקיף אותו, נזהר לא לעשות תנועות פתאומיות שיתיזו, חס וחלילה, את מי המלח המרוכזים לעיניו. והחיים, כשאתה נזהר ולא נותן להם להיכנס לך לעיניים, הם לא ממש נוראים.

על הכותבת נמרוד לורא

בטלן כרוני עם נטיה לגרפומניות שמנסה להעביר את תפיסת המציאות המעוותת שלו למילים, בתקווה שאולי הוא יבין אותה. נאו-רומנטיקן וציניקן בארון. בעל חיבה לעצי אשכוליות, אקליפטוסים ובתי קפה. מקווה למצוא את עצמו ולהכניס לו מכות. מחפש בנרות את אהבת חייו (אבל רק בשביל שתחזיר לו את הטישרט שהיא לקחה בבוקר)

תגובות

  1. נמרוד

    נתחיל בהתנצלות לכל המגיבים שמרגישים צורך להיות ראשונים.
    אכלתם אותה. זכות הבכורה נילקחה מכם הפעם ותצטרכו למצוא תגובה עם תוכן הפעם, ולא להסתפק בצעקות שמחה :אני ראשון אני ראשון.

    התגובה הזאת היא לא תגובה למאמר אלא הכנה לתגובות שיגיעו…
    כן, אני יודע, אלכוהול זה רע. פויה.
    יופי.
    מרוצים?
    נגלה לכם משהו? ידעתי את זה גם בלי שתגידו.
    ואתם צודקים לגמרי. יש בזה משהו.בחיים אני לא אשתכר שוב.
    ועכשיו שמיצינו את זה, והמוסר רגוע והמטיפים שקטים, מי מזמין אותי לעוד כוסית? 🙂

    • טל עירוני

      חס וחלילה אלכוהול זה פויה! דווקא עכשיו כשהצלילות עשתה את שלה אפשר להנות ממנו הרבה יותר, גם ההאנגאובר משתנה פתאום ואתה מחפש בתוכו דברים שלא ראית לפני זה (ומוצא).
      אני מתחילה לחזור על עצמי אבל לא נורא, מקסים ומדוייק, מחכה לבאות.

    • בננית הבטא

      ועכשיו, אחרי שהפנמת שאלכוהול זה פויה, הרשה לי להגניב לך לתה עם נענע (מה יש לך באמת מתה עם נענע?) מעט ברנדי.

    • לא שותה לא מעשנת

      נמרוד,
      אני שמחה בשבילך
      לפעמים אנשים טועים לחשוב שלחיות את החיים ככה ,נטו זה פחות
      פחות מעניין
      פחות מלהיב
      פחות קל

      והאמת ,
      שהאמת היא הדבר האמיתי
      ההנאה המקסימלית
      לפחות בעיני

    • כמה זמן אתה יכול לעצום את העיניים מתחת למים ולא להחנק?
      מקווה שלא זכית לתקרית קשה כלכלכך שדחתה בכזו אכזריות את כל ! האלכוהול מחייך
      אבל לפחות עוד יש סמים אחרים

  2. אינדי_גו קילינג יו רפלי

    הצבעים חוזרים?
    רוח בין ערביים?
    הכל רך ועדין יותר?

    כמו שחשבתי.

    סתיו.

    או טו טו נאוורר את השוקו החם ונלגום כוסות של פוך כשלאונרד מלטף בקולו את החדר. וזו מבחינתי אחת המחשבות היותר נעימות שיש
    🙂

  3. ה - שולה

    בבארים אפלוליים
    לגדל זיפים
    לקום בבוקר טרוט עיינים עם ילדונת מצטנפת לידך תחת השמיכה – אתה לא מכיר אותה
    לגדל חתול
    לכתוב שירים ולשיר אותם
    עם פסנטר
    או גיטרה
    או דני ליטני

    • נמרוד

      אם כבר דני ליטני…

      “לא יודע מה קרה לי
      איך הייתי משוגע
      איך חרשתי את הברים בצפון

      מחפש ת’חגיגה
      מתאהב במה שבא
      בסוף תמיד לבד הולך לישון

      וטוב לי ככה
      ט-ו-ב ל-י כ-כ-ה”

      (“טוב לי ככה” דני ליטני ולהקת שמיים )

  4. הקורות אותנו לעולם אינן מתיישבות בנינוחות אגבית על גבי קו רגרסיה מסוגנן, קוהרנטיות וקונסיסטנטיות כפי שהיינו מעוניינים כ”כ להאמין. כך גם עצם הזהות שלנו (הו אחדות הזהות!).

    אז יש קאץ’, הוא רק השתנה. הוא, והגיבור שלך, והאינטראקציה ביניהם- ההשפעה וההתמודדות. לא מזהים אותו בתחפושת? לא נורא, עוד יתערטל בפניכם.

    במידה ויוכיח את עצמו כקאץ’- דמיקולו (דיי יוז’ואלי דאז), אולי יעשה לו להתמכר לדברים שיקדמו אותו, שאין בהם משום סימום עצמי והשתקה של הנפש (לא במוצהר, לפחות).
    אני מוכנה לזרוק לו המלצות מחיי.
    שיתמכר לכתיבה, נאמר. איזה כיף זה יהיה.

    נשיקה

    • נמרוד

      יפה!
      תשע מילים לועזיות בתגובה אחת…
      וואו
      את בטח נורא אינטליגנטית.

      • נמרוד

        סתם.
        אני לא נחמד בכלל.
        סליחה.

        נא להתעלם מהתגובה האחרונה 🙂

      • אני לא אינטיליגנטית. העברית שלי דלה… 🙂

        לטס קיס אנד מייק אפ (או אאוט)

        • נמרוד

          שוב חוזר על ההתנצלות.
          פרץ רוע קטנטן שהצליח לעבור את מחסומי הנימוס ההכרחיים ברגע של חולשה 🙂

          ולאחר שקראתי את “ניע ער” ולא הצלחתי להבין את רוב המשפטים הפתלתלים,
          אני חושד שהבעיה היא לא בעברית אלא בקוהרנטיות של הניסוח.
          (חיפשתי את המילה בלקסיקון לועזי עברי….שלא יגידו שלי אין בארסנל כמה כאלה…אופס…נפלטה לי עוד אחת….:)

          ואם נניח לרגע להתנצחויות חסרות הטעם, יש לי משהו להגיד.
          המלים אמורות לשרת את ההבנה, ולא להפך,
          והתאורים אמורים אך ורק להעביר תחושות או לגרות איזה עצב קטן ומוסתר מעולם הדימויים האישי של הקורא.

          לפעמים המילים מנסות להרים את ראשן הגאה ולדרוש לעצמן זכות קיום ללא קשר לתוכן,
          אבל מכה קטנה על הראש עם סרגל המטרה מוריד אותן חזרה למקומן הטבעי.

          נשיקה קטנה בכל מקרה 🙂
          (ואני לא מוכן למייק אאוט ככה סתם…מה? לא תקחי אותי קודם לארוחת ערב? לסרט?
          בשביל מה הצלחנו להנחיל לכן את הפמיניזם שאתן חושבות שהוא המצאתכן הבלעדית אם לא בשביל זה? 🙂

          • אני מוכנה להזמין אותך לסרט.
            נהיניתי מהכתיבה שלך – אני מסכימה גם עם הביקורת לפזית (פזיתי, מותק, פחות מלים ענקיות בלעז – את כותבת מצויין אבל לאנשים “רגילים” זה קצת יותר מדיי). בלי הרישעות.

            והנה משהו מהחיים (ביום שלא שתיתי בו)בתמורה להגיגיך:

            אור ניגר
            מן הצמרות
            נלחש, נקרש, נכתש
            עם נשוב הרוחות
            עם בוא הסתיו:

            רציני, עוטה מעיל רוח
            כמו מפקח-משטרה:
            בטוח
            – זוהי הזירה
            שלו.

            לחקור בה כל פינה,
            לגעת, לטעום, לפסל את עורה
            – כראות עיניו.

            עם תום היום יפסל בי את הגיגיו.

          • לפחות בטקסט המדובר, המילים שלי אמורות לשרת את האמוציה, והדיוק. צוהר לראשי.
            אני לא מאמינה גדולה ב”מילים כשלעצמם”, דבר אינו “כשלעצמו” וא בחרתי במילה מסוימת כנארה שעשיתי זאת למרות תחליף סביר בעברית. אפשר עכשיו לדון, על מדוע.

            • 2 תיקונים:
              -האמוציה המתקבלת מהקריאה, יש לה בעיני ערך עליון בטקסט הזה. בכלל, לייצא אמוציה. לרגע. גם אם- “מה הולך עם הבחורה הזאת, הצילו!”…
              -“כנארה”- צ”ל- כנראה.
              פדאנטית? אני?
              נשיקה

              • נמרוד

                פזיתוש מאמי, נשמה

                אני מקדים נשיקה למכה, אך
                השאלה שחוזרת ומבזיקה בראשי עם כל תגובה שלך היא….מה??!
                אני חושב שבמקרה הנדון, במקום תרגום בגוף הסרט,
                מה שמתבקש זה
                תרגום בגוף השריטה 🙂

                • הטקסט שכתבתי אמור לייצר רגשות משום שעוסק בעולם רגשי. עצם תחושה כלשהיא אצל הקורא חשובה לי, וסביר שהתחושות תהיינה שונות כי כל איש פוגע במנסרה מכיוון אחר, והצרכים העכשויים שלו משתברים אחרת. (סליחה, דימוי)

                  האוירה שנוצרת בטקסט היתה חייבת בעיני להתאים לתחושות של הגיבורה. אי אפשר לתאר את המורכבות הרגשית הזו (וגם הרעיונית) בלי לנסות לטלטל את הקורא. מבחינתי,זה לא יכול להיות טקסט שנקרא ברפרוף.

                  ובעניין קוהרנטיות- אולי יומרני מצידי, אבל אני מרגישה שאני כותבת מדויק מאוד. אני לא מנפנפת במילים אלא מגישה אותן בעדינות, בוררת ביניהן. אין לי ספק שיוצא שם זר, לפעמים הצבעים שלו לא מוצאים חן בעיניך. אולי אתה בכלל לא אוהב פרחים. וזה גם בסדר. לי דוקא נחמד מאוד לקרוא אותך, גם כשאני מרגישה שאתה מפספס.

                  ולמה אתה דוחה את הנשיקות שלי חדשות לבקרים?
                  הנה אני שולחת נוספת, אולי תתקבל:
                  נשיקה

                  • נמרוד

                    הו!

                    עכשיו הבנתי.
                    את רואה, כשמסבירים לי לאט אני קולט מהר 🙂
                    ( או שמא כשאת מתאמצת את מדברת כך שגם בני תמותה כמוני יכולים להבין )

                    ומי דוחה נשיקות?
                    אה?!
                    למי את קוראת דוחה?
                    :))
                    ועוד חדשות לבקרים…ואני הרי נמנע גם מחדשות וגם מבקרים 🙂

                    נשיקה.

                    • נמרוד,

                      האם אינך שם לב ?
                      האופן שבו אתה כותב,
                      והדברים שאתה כותב עליהם,
                      מפיל את כולן על הברכיים.
                      ואני מודה, גם אותי…((:..(:

                    • נמרוד

                      יקירתי,
                      אני ממש מצטער,
                      לא ידעתי,
                      לא התכוונתי..

                      🙂

                      אבל קצת ציניות בכל זאת חייבים לא?
                      לא חשבת על העובדה שאולי זה שאני מפרסם את הדברים האלו דווקא בבננות
                      היא רק בכדי שסוף סוף גם אני אפיל בחורות על הברכיים ולא להיפך?
                      🙂

                      והתגובות בהחלט נותנות את הכוח להמשיך.

                      שלכן
                      נמרוד 🙂

                    • תלוי למי… ואני ממש בדילמה אם להסביר את עצמי או לא. תמיד חשבתי שזה לא מכובד להסביר את עצמך, כשזה מגיע ל(ונא לא לגחך) אמנות…

                      נ.ב
                      מה נותנים אחרי נשיקה?

                    • או קיי…((:….אבל האם לא חשבת על העובדה
                      שאולי זה שאני קוראת את מה שאתה מפרסם בבננות
                      (ובכל פעם מחכה שתפרסם כמה שיותר מהר את המאמר הבא)
                      נובעת מכך שאני רוצה סוף סוף לדעת מהו הדבר הזה
                      שהוא יותר טוב מאלכוהול, שפתאם הכל נראה
                      רך יותר, עדין יותר, ושאתה מוקף בזה ?
                      זה נשמע ממש טוב…((: וזה נראה לי אותו סוג של צמא (:
                      אגב- ליפול על הברכיים בגלל מישהו/י יכול להיות נפלא, לא??

            • פזית, קראתי מאמר שלך – האמוציות שנוצרו בתוכי סבבו בעיקר סביב מבוכה – לא, אני יודעת לדבר “אינגליזית” (הכוונה שלי אינה לאנגלית-ישראלית עילגת אלא למלים ש”עשו עליה” מלעז: בעיקר אנגלית ולטינית) – אבל אני לא מוצאת כל טעם בכך: אני מרגישה שמלים גבוהות מדיי ומלים כבדות מדיי ומלים שלא שייכות לשפה שאמא נתנה לי בנשיקת-הולדתי הן ציפוי סוכר חיצוני שבא לכסות, להגדיל לפאר; לנפח דבר פשוט ואמיתי: לפעמים כדי להסוות את האמת ולפעמים כדי לשוות לכותב חן אליטיסטי.
              אז אישית, אני מעדיפה עברית מקורית חיה נושמת ובועטת – וזה כולל שפת רחוב עסיסית ועברית תקנית (חוץ מ”צהלולים” ואחיו המעוותים והלא רצויים).
              אני חושבת שיש לך הרבה מאוד דברים מעניינים לומר – את טוענת שהעברית שלך לא כ”כ טובה – אז תשמעי, תמיד אפשר ללמוד: הכל עניין של רצון. אולי תגלי משהו חדש ומרגש בעברית (ואולי את פשוט מעדיפה את מרומי הסנוביזם הלשוני? – שאלה ולא קביעה).

              • אלמוני

                הכוונה היתה, כאמור לייצר תגובה רגשית ושכלית הדומה לזו שעולה במפגש של הגיבורה עם עצמה. בלבול רב, תחושה של סיבוך מאוד גדול, של מאבק, של חריקת שיניים, של גועל ועוד כהנא וכהנא.
                אולי זה לא עשה לך את זה. חבל לי.
                אני לא מתכוונת לכתוב אליטיסטי, אני מתכוונת לכתוב כמו שהיה מטלטל אותי לקרוא, וגם- אי אפשר להכחיש- כמו שיוצא לי.
                מה שכן, למדתי לחשוב פעמיים להבא בטרם אפרסם כאן דברים מן הסוג הזה. אולי מאמר שנון על מין (מילה צייקנית משהו, פעמים לא קיימים תחליפים טובים בשפת אימנו) יתאים יותר.
                שימי לב, לאמירתי זו השתרבבה מילה לועזית אחת- אותה הכנסתי כהפנייה לדבריך.
                שלך, פזית
                ובלי שום טיפה של ציניות

                • סלחי לי, שכחתי להקליד את שמי.
                  כמובן- אני.

                  • ואם לארמית יש ניחוח מיליטנטי- ימני, אז נשנה ל”כהנה וכהנה” 🙂

                    • נמרוד

                      ארמית עם ניחוח מיליטנטי-ימני?
                      עלתה בי מחשבה
                      (ותסלחו לי אם היא לא עמוקה ופילוסופית ולא קשורה לויכוח הלשוני שלכן.)

                      מכיוון שלאחרונה ניתקלתי בבחורות מדהימות ביותר עם שביס, ענוגות וצחורות אבל
                      מחוץ לטווח נגיעתם של אפיקורוסים כמוני, אני תוהה האם על בחורות אלו ארמית משפיעה כמו למשל איטלקית על בחורות רגילות 🙂
                      האם הדרך לעולם שכולו טוב היא ללחוש באוזנן נטולת הניקובים מילות זימה בארמית מדוברת?
                      (ומקדים תגובה למכה, כן ,קראתי את שיר העגבים, אין צורך לשלוח את הקישור:)

                    • של מתי כספי.
                      מזמינה אותך להנות מהשיר המצמרר המדגדג הזה (ותודה לדנדוש)

                      וכל תגובה נוספת שניסיתי לנסח מתקבלת פלרטטנית, אז אני מוותרת על תורי 🙂

                      פזיתוס

                    • אריאלה

                      לא מוזר לכן שהרב דורש ממנה לקצץ את השיער ולכסות אותו בשביס לפני שהיא מתחתנת? הרי דוסיות רווקות, גם אם חוזרות בתשובה, מותר להן שער ארוך וגלוי.

                      בקיצור, גם כשכותבים שירה, לא יפה להפגין בורות.

  5. ואולי לא מפליא שמה שחסר לו זה דווקא ההנג אובר.
    לחיות. איזה פחד. כבר עדיף לפעמים לדקור עצמי במסרגות ברזל, להרגיש חיה מתוך שליטה מלאה ובקרה…
    אבל שיהנה לו מהסתיו. לבנתיים.

  6. מחזירה את הדיון לשניה קלה למאמר עצמו

    כמו כול הגברים והדברים
    הכול רצוי שיהיה במידה (אפרופו ל: הגודל כן קובע 🙂 )
    וגם אלכוהול נכלל ברשימה
    אז צא, שתה,תהנה
    ולפני שהולך למיטה
    לגום 2 ליטרים של מי ברז מופלרים
    או מים מינרלים (אם עוד נשאר לך כסף לשטויות)
    ולמחרת תקום זח וצלול, למרות שמי בכלל רוצה לקום אחרי NIGHT OUT

    (הערה: אם מחוק מדי מכדי לזכור את מי הברז- שתית קצת יותר מדי)

    נסה ותהנה

    🙂

  7. נעים לקרוא, עושה הרגשה של צלליות כתומות.
    מרגישה צורך להתנצל על זה שאני בתקופת האלכוהול השופעת ביותר של חיי.
    מחייכת עם כוסית בושמילס ביד
    🙂

    • נמרוד

      בושמילס….

      סופסוף בננה עם טעם.
      (תהפכי את זה לבושמילס מאלט וזה בדיוק כוס התה שלי…:)

      • עוד משהו שאני אוהבת, או יותר נכון התרגלתי אליו זה-afternoon buzz
        בשעות הצהריים, איזה בירה, או אולי כוס יין (מעדיפה בירה), זה כיף, לא שכרות, אלה בזז כזה, כשיש עוד אור.מממממ

        • נמרוד

          לא סתם האימפריה הבריטית הוקמה על ג’ין וטוניק באחת עשרה בבוקר 🙂

          או כמו שאמר וו.סי.פילדס:
          אני לא שותה שום דבר יותר חזק מג’ין לפני ארוחת הבוקר

          • או לחילופין האימפריה הרומאית.
            ועד היום אי אפשר לגמור את המיסה של יום ראשון (או סתם לגמור את שעות הבוקר של יום אקראי), בלי איזה קמפרי או פרנט ברנקה.
            בפעם הראשונה זה היה שוק למערכות שלי בשתיים עשרה בצהריים, אח”כ התרגלתי לזה טוב מדי 🙂

  8. אלצ'קה צ'יקי פיקי

    קראתי את התגובות והבחנתי בקרב על המילים בלעז והעיברית הפשוטה והחלטתי להוסיף גם כי:
    כל האינטרקציה של הדיפרנציאל עם המולרקולריות גורמת לחלקיקים של האמוציות להסתובב, כאשר הצינטרופוגליות פוגעת באינטגרל של כוח האנרציה, זה גורם לבאלגן.
    באם האינקויזיציה תיתן עוד לאינטרדיציפלונאריות להתפוגג, כל הסימביוזה ביניהם תהפוך דיפוזיה אחת גדולה, שתכליתה משול להירושמה האחרונה שאף אחד לא רוצה בה.
    בגדול…מה שניסיתי להעביר זה ש…
    עדיף לכתוב עברית ברורה ושנונה עם מילים כמו של ש”י עגנון והחבר’ה הטובים… ובין לבין ככה…בשביל האלגנטיות ולפוזה אפשר לדחוף איזה שאילה מלעז. קונסטרואקטיביות פרספקטיבית…
    השם אומר הכל…

  9. ההיא מהזה

    יש לך דוא”ל, נמרוד?

  10. אני שם בדיוק.
    לא ייאמן כמה מדוייק תארת את זה.

    צ’ירס.

  11. יהלי

    כל המאמרים ממש ישנים
    יש משהו חדש
    אתה עדיין כאן
    בסביבה?
    מחכה למשהו חדש

  12. אני שונאת האנגוברים אחרי לילה של אלכוהול וסקס
    http://sexy12344321.blogspot.com/
    סקס

  13. פריל

    חוסר ההנגאובר מעצבן גם אותי אני לא יודעת מה לעשות עם עצמי אולי אנסה להישתכר בקרוב ולקיים יחסי מין רציניים אני חרמנית עכשיו פשוט ברמה מטורפת
    http://tahaton.thumblogger.com/
    http://tahat.blogbugs.org/

  14. הנגאוברית

    מדהים. אמנם אני קוראת זאת רק כעבור מספר שנים, אולי אפילו יותר מדי שנים, אבל אני מתחברת עם זה כל כך. עד כדי להבין אפילו את הדימוי ויוצר מזה- את הדלקת הסיגריה ה80 ומשהו על אותו ספל יחד וארוך של תה .
    עודני 16, ואני מכירה מאוד את ההרגשה… עודני 16 ואני מתחברת לכל מילה ולקונספט הכללי.
    תודה … ריגשת .

הגיבי

כתובת הדואר האלקטרוני לא תפורסם Required fields are marked *