מה זה רגש? מה עם ככה סתם אחד טוב שיוריד את החיים ללבל נורמלי?

הפרגמטיקה של מר רגש

הסברים מלומדים ואינטימיות פיקטיבית

כמה מתגמש שזה יהיה, זה לא יתאים בדיוק. זה יהיה מוערך, הדדית, זה יהיה בעל קיום עצמאי, אבל זו בדיוק הכוונה, שלא צריך להיות קיום כזה. אין פה צורך במנגנון קישור, איזשהו אנזים מסנתז שמשנה את המבנה השלישוני שלו. זה צריך להיות ככה, קליק, חתיכה לחתיכה. אבל.
כשחלקיק מעוצב, וצורתו היא מוגדרת וסופית, המולקולה מאוזנת והשיווי המשקל הדינמי מובע ברמות אנרגיה נמוכות, זה הגיוני. תהיינה התחככויות של שני המבנים, אבל במסגרת חוק שימור המסה הכללי היציבות תשמר. מנגד, כאשר החלקיק הוא בעל קטביות גבוהה, וצורתו דינמית, ומערבולות אלקטרונים משנות כיוונן במהירות, הרי אין עוד חומר פרט לגז שיוכל ליצור מגע רציף עם שטח הפנים ולהישאר במגע רציף. ככה הוא מסביר לי, פניו מביעות רצינות תהומית, ועם זאת זה לא נשמע כמו עוד אחת מההרצאות שלו בפקולטה.
אני שומעת את החיים מתאמנים בריצות ארוכות מתחת לחלון של הבית שלי. כל פעם שהם מסיימים הקפה, הם מריעים. אני כבר לא יודעת להעריך כמה הקפות הם עשו מאז שהוא כאן, או בכלל, כי קצת מביך אותי כל הארוע הזה. ברגעים כאלו התחושה שנוצרת לי עמוק בפנים היא ניכור. תמיד זה ככה – אני לא יכולה לשקר, ועוד יותר לא יכולה להראות אינטימיות פיקטיבית. כי כל פעם שנופל עלי איזה מהנדס מערכות–תקשורת-עם–עצמו-ועם-העולם, שקונה אותי באייקיו שלו ובהסברים על דברים שאני לא מבינה רק כדי שמישהו יוכל להסביר לי אותם, אני מתחילה עם אותו קטע. מצד אחד מסודר, ובוגר ואחראי וחכם כזה, כמו שאני רוצה לאהוב. מצד שני, כל מה שבא לי להרגיש אליו זה חומוס. כלום, שומדבר. הוא כזה רציונלי, וכבד ומשעמם ולא מבין בכלל את החצי ספירה המופרעת של המוח שלי.

רשימות

ואז שוב יוצאת לצוד, חמושת לשון מושחזת היטב וחזה שופע, מרוצה מעצמי איך אני מסבירה לו שאני סופיסטיכוסית עם פוטנציאל להיות האמא העבריה הראשונה שהיא גם מדענית אטום וגם שחקנית בפלייבוי בשעות הפנאי, בלי לשים לב שהוא בוהה במחשוף במבט אווילי. ומחליפים טלפונים, או מיצים, תלוי מה בא באותו רגע, ושוב מתחיל הניהול רשימות הזה.
אני יש לי רשימה מיוחדת. יש בה את הנוכחי, שבדרך כלל הוא הסינון קו”ח הכי טוב ממה שיש לשוק להציע כרגע. משום מה נדמה לי שזה מהנדסים ביורפואיים בזמן האחרון. אני חושבת שהנסיון לבחור את הכי טוב כרגע הוא אקט אבולוציוני, אבל במקרה דנן הוא פשוט יוכל לממן לי את הבית שאני אתגרש ממנו. הבאים בתור הם ה waiting list – שלושה או ארבעה ששומרים איתם על קשר תדיר למקרה שהנוכחי לא יתאים יותר או סתם ישאר בעבודה עד מאוחר, או יהיה עסוק בכדורגל. סעיף מאזני אחר הוא יזיזים. שתיים לעת צרה, כשהחוק אומר שכשאת יוצאת עם מישהו הם מנותקים זמנית. ואחרון יש את הפייבוריט. זה אחד כזה שאין לו מושג שהוא בתעשיה עדיין, ולא עשית לו דו”ח רווח והפסד והערכות מצב והשוואות סטטוס לאחרים. הוא השריטה שלך כרגע ואין לך מושג מה לעשות איתה, ומי בכלל קיבל אותו לעבוד בארגון שלך. ומשום מה את מוצאת את עצמך משוויצה בגיא הנוכחי שלך לידו, באקט מטופש של לעורר קנאה שלא קיימת. שואו כזה גרוע לא ראיתי אפפעם, אולי אם אני אנסה לביים את הסיפורים שלי. בעצם כן ראיתי, דגראסי, אבל זה מהאייטיז ולא נחשב.

ולסיום, שני דברים

שכחתי רק שני דברים פה בעניין הזה. אני כבר לא זוכרת מה זה רגש, או לפחות לא אחד חיובי, מאז הקצר האחרון והקריסת מערכות. פירמטתי את עצמי וטרם הספקתי להתקין את הprogram files האלו. האלמנט השני הוא לשים לב למי שבאמת מולי, ללא קשר לתואר, תיאור או קשרים. ככה סתם איזה אדם טוב כזה שיוריד לי את החיים ללבל הנורמלי, בלי כל המניירות האורבניות, המשחקים והאנטי משחקים, המיניות המב(ו)לבת וכל המחלות האחרות. מישהו כזה אמיתי, שאיתו אני אהיה כמו שאני עם כל החברים הטובים שלי. ובעיקר שיהיה לו לב. אני חושבת שאני מעדיפה את הדחליל על איש הפח.

תגובות

  1. דייזי ביוקנן

    ” מצד שני כל מה שבא לי להרגיש אליו זה חומוס..הוא כזה כבד ורציונאלי ומשעמם ולא מבין בכלל את החצי ספירה המופרעת של המוח שלי”

    לבכות מרוב הזדהות.

    היה לי אחד כזה (או כמה עשרות) שאיתו החזקתי תקופת חיים ארוכה של שלושה חודשים כי קורות החיים שלו , מהנדס אלקטרוניקה+עסק עצמאי+מראה נאה+אשכרה רוצה להתחתן, פשוט היו ללא רבב.

    בכל זאת הרגשתי את אותו ניכור שאת מדברת עליו…והייתי במבוכה. לא היה לי לב לזרוק גבר שנחשב לכל כך משובח ומצד שני היה חסר לי משהו. במשך כל התקופה ניסיתי לזהות את אותו המשהו הזה. מה לא בסדר? למה אני לא מרגישה ברת מזל ומאושרת הכי בעולם? למה אני כל כך ישנה מבפנים, רדומה תלושה?

    רק אחרי שקיימתי איתו את שיחת ה-“זה לא זה” ובתחושת ההקלה של אחר כך, הצלתח לתת לזה שם.

    MAGIC – היה חסר המג’יק שעוטף את הכל ביופי.

    לפעמים זה לא זה והמג’יק אינו קיים שם וזהו. שום תואר , ממון, רכוש או מראה לא יוכל לפצות על חסרונו של הקסם.

    אל תוותרי על הקסם טל.

    מאמר מקסים.

  2. תארים, כמו מהנדס פיזיקה – גרעיני(ת) – חמניה – לקראת סיום תואר שלישי בהכרת גוף הארנבת וכו’ בהחלט טובים על הנייר,
    ומוטב על נייר חלק שנשלח כקורות חיים.
    בתכל’ס, זה לא עובד.
    כולנו היינו שם, וניסחת את זה יפה.
    היו חסרים הניצוצות, הקלישאה הקלושה- פרפרים.
    אז אולי יהיה מה לאכול, אבל לא יהיה טעם לאוכל.
    אולי אי אפשר לקבל הכל.
    אולי זה או ההיגיון או הרגש,
    אבל אני עדיין מאמינה שיגיע אליי מישהו שיכיל מבחינתי את שניהם,
    בטוחה שגם אלייך,
    מקווה שזה לא יהיה אותו המישהו…

  3. הזדהות מלאה איתך טל, ואם כול הכותבות מעליי.
    שעטתי לבדוק את גילך – 21 ??
    אני אחוזת קינאה, בגילך מותר הכול! תפסלי אותם אחד אחד
    השאלה היא האם גם בגיל 29 עלינו לסנן את הטובים ה”משעממים” או שמא עלינו ..להתפשר??

    • מצד אחד, אני ארצה לענות לך שגיל לא צריך להיות סיבה לביטול שאיפה למצוא מישהו נפלא באמת, שכולל בתוכו את כל התכונות שאנחנו רוצות שיהיו בו,
      ומצד שני, זה תלוי עד כמה השעון הביולוגי מתקתק לך, ועד כמה נראה
      ל-ך מיותם “הכסא הריק” שלידך בארוחות משפחתיות.בסופו של דבר זה תלוי רק בך אם להתפשר או לא.

    • אלמוני

      בגילי פוסלים ואח”כ מה… אני רואה אותם, את הגברים בני 29-32 שמוקסמים מהתום שעוד יש ב”ילדות קטנות” ושואלים את עצמם איפה הם היו שאפשר היה עוד לאהוב סתם ככה בלי לתכנן… והיום כבר אין להם את הפריבילגיה הזו… הם מדלגים מקשרים של 3 שעות לקשרים של (כביכול) חיים שלמים בלי להיות באמצע. אני מניחה שזה קורה גם לנו- אנחנו “מדפדפות הלאה” מהר, סתם ככה כי זה כיף ואפשר ו… יום אחד עוצרות. ונבהלות. ומתפשרות… לכל דבר יש גיל מתאים, ויש ספקטרום די רחב בין ערב בארליך לערב ביער חדרה או הטירה בגעש. משום מה נדמה לי שהנטיה של אנשים היא לבטל אותו , מתוך רצון “לטעום כמה שיותר לפני ש…” אבל הם טועמים אוכל בכמויות ולא באיכות. אולי אני קטנה מדי ופעמיים אני מבלבלת את השכל ולא מבינה את ההתרחשות האמיתית. אולי בגלל שלא חוויתי את זה לגמרי על בשרי ההסתכלות היא קוגניטיבית ולא אמוציונלית, אבל דבר אחד בטוח- לא בא לי להיות שם.

    • פיסלו ותיפסלו

      עצוב ומכעיס לקרוא את אחת המגיבות “ממליצה בחום” לפסול אותם אחד אחד… ואחר”כ לא מבינה שהיא תוצר של עיוורות זו.

      אחזות קנאה? חוששת להתפשר?
      שמונה שנים של “פסילה עקבית” עברו בשקט ריאלי
      ורק עכשיו נותרת לראות שאינך יכולה יותר בלי זה..

      הזהירי ואל הפיצי את עצותיך האחיתופליות

  4. צב מעבדה

    עוד לא הבנתי למה אתן מחברות בין השכלה לכישורים חברתיים.
    אדם משכיל יכול להיות כל מה שבין פוץ מדופלם לכובש לבבות סידרתי. אני מכיר כאלו וכאלו.

    היתרון הגדול של הבחורים האינטילגנטיים הוא שאם יודעים איך לתפעל אותם הם יכולים לתת דברים שדביל לא יצליח להוציא מעצמו גם אם תשבי לו על הראש עד מחר בבוקר. את הקסם האישי שיש לבחור הכובש אפשר לפעמים להוציא גם מבחור שבהתחלה נראה טוב רק בשביל אמא, באמצעות סביבה בוטחת ותומכת.

  5. רונית

    זה מה שקורה כשבודקים תואר, קו”ח, עו”ש ושאר ירקות, לפני שבודקים רגש. הכל התהפך. (זה מזכיר לי את ג’יי דייט).

  6. רק עכשיו קראתי את הסיפור ואני עומד כאן ומוחה כפיים שוב פעם קלעת למטרה מאיפוא התבונה הזו בגיל 21? תענוג צרוף אז כמו שכתבתי לך בעבר מתי יוצא הספר? ואל תחכי את מבינה בחיים הרבה יותר מהרבה אנשים שאני מכיר בכפול גיל ממך

  7. נפגע מהתופעה

    נשים פוגעות והולכות מייצאות את הכאב שלהן בטרנזטיביות אינסופית. תחכום? כוסיות? האם טמטום תהיה הגדרה יותר טובה?

הגיבי

כתובת הדואר האלקטרוני לא תפורסם Required fields are marked *