הרשימה מהכיס האחורי של הג’ינס

עד לפני שבוע עיטר את צג הסלולרי שלי האייקון המדכא הבא- חרב אבירים מפלחת לב, וטיפות של דם ניתזות לצדדים. תיאוריה אחת, לא מוכחת, גורסת, שהאייקונים שלנו הם דרכנו לבטא את אשר על ליבנו, לתת במה למחשבתנו, לדברים שמעסיקים אותנו. כך אוהדי כדורגל מתהדרים בסמלים של קבוצות וזוגות מאוהבים בשלל לבבות, ציפורים ושאר הקיטש.

מה שהעסיק אותי בחודשים האחרונים, שנראו לעיתים כמו שנים חשוכות, היה הוא. זה שפעם חשבתי שהוא האחד והיחיד. בח”לי הכה שווה. האהבה הראשונה.

האהבה הראשונה שלי הגיעה יחסית מאוחר, בצבא. כן, עברתי את שנות התיכון העליזות בלי לזכות ברומן סוער, כמו אלו שראיתי על המסך באותו הזמן. אף דוסון, או לכל הפחות דילן, לא באו וסחררו את ראשי. אחר כך הגעתי לצבא והנוסחה הכה שחוקה של בחור- בחורה- בסיס צבאי פעלה גם אצלי. ככה התחילה מערכת היחסים המדומה הזאת, שהתקיימה, ככל הנראה, בעיקר בראשי. התאהבתי בטירוף, וכל מי שאהבה פעם, תבין על מה אני מדברת. ההרגשה הזאת שאת מוכנה לעשות הכל בשביל הצד השני, שהוא האדם החשוב והקרוב ביותר בעולם. אבל כל הדברים הטובים באים לקצם, וכך היה גם אתו. לא אלאה אתכם בפרטים, ובהתפתלויות המסועפות, אומר רק שהוא לא רצה, אני רציתי וזה התפתח למריבה הגדולה והנוראית בחיי, ובטח גם בחייו. כאשר הלך, הכאב היה בלתי נסבל. כאב לב, מושג ערטילאי, לכאורה, הפך בשבילי להכי מוחשי בעולם. ימים ושבועות עברו, ואני הרגשתי, איך כל נשימה בלעדיו קשה כל כך. שום דבר בעולם לא היה חשוב, שום דבר לא עניין אותי. בכיתי והתחננתי אליו שיאהב אותי כמו קודם. אחר כך, בכיתי לבד ובנקודה כלשהי החלטתי לחפש מפלט במקום טוב יותר.

אם חשבתי שהנגיעה במוות גרמה לי להתפכח, טעיתי. הכאב עדיין היה נוראי. אבל הבנתי שאני צריכה להמשיך הלאה. נרשמתי ללימודים, מצאתי עבודה זמנית ולאט לאט התחלתי לחזור לתפקד. התחלתי לחייך, לדבר עם אנשים בלי להזכיר את שמו, אבל עדיין הוא היה שם. נמצא בלבי, במוחי, על העצב הכי עדין שלי. כל לילה, במשך החודשים האחרונים, חשבתי עליו לפני שעצמתי את עיניי. נתליתי בכל זיכרון מתוק ובכל רגע קצר. החודשים עברו ועברו, ואני הרגשתי שאני מסתובבת סביב עצמי, ולא מצליחה להתגבר. הלימודים, העבודה, הכל נעשה באופן אוטומטי. החיים ממשיכים מכוח האנרציה, ואילו אני לא מצליחה לחיות. כן, זה אפשרי, לחיות ולא לחיות באותו הזמן.

עד שלפני שבוע זה הכה בי. סאמק, עבר עליי יום נורא, וכמובן, כמו בכל רגע קשה, התחלתי לחשוב עליו. כשחברה התקשרה לשאול לשלומי, התחלתי לבכות. סיימתי את השיחה, התיישבתי על הרצפה במטבח, ליד המקרר ובכיתי. ואז, אחרי שקמתי, הכתה בי ההכרה הכי מדהימה בחיי. הבנתי, שאני מבזבזת את חיי על בחור שגרם לי כל כך הרבה צער ודמעות. אז ניסחתי את זה בתשעה משפטים קלישאתיים רצח, ידועים לכל אחד, אבל כל כך נכונים. הרשימה הדהויה הזאת נמצאת לי כל הזמן בכיס האחורי של הג’ינס, ורציתי לחלוק אותה עם כולם, כי לפעמים… לפעמים הדברים הכי נכונים ידועים, אבל אנחנו נוטים לשכחם. אז הנה היא, “רשימת המכולת” של משפטי חוכמה בגרוש, שגרמה לי להכיר במציאות.

1. אני סולחת לו.
2. אני מעריכה את עצמי ולכן אני יכולה למצוא בחור שיעריך אותי.
3. אסור לתת לאנשים להתייחס אליי כמו לאשפה.
4. האהבה- היא מגיעה לי.
5. אני אוהבת אותי.
6. הוא לא הגבר של חיי. תגיע אהבה גדולה יותר שנכונה לי.
7. אני לא יכולה לבזבז את חיי בתקווה שהוא יחזור. הסיכוי לכך קלוש ביותר.
8. אני רוצה להתגבר עליו. באמת.
9. אני יכולה לחיות בלעדיו.

עבר יותר משבוע. אני לא משלה את עצמי בכך שה”היי” הזה יימשך לנצח. אני בטוחה, שיהיו לי נפילות, ודמעות וגעגועים. אין לי מושג מה אעשה אם וכאשר אתקל בו ברחוב ובכל זאת, אני יודעת שמשהו השתנה, שאני השתנתי. הפסקתי לפנטז עליו, ובכל פעם שהוא מתגנב למחשבותיי אני ממהרת להעסיק את עצמי במשהו אחר. הדמעות עדיין חונקות את הגרון, אבל בתדירות רחוקה יותר. וכל פעם שאני מרגישה בגוש הזה, שמפריע לנשום, אני שולפת את הרשימה מהכיס האחורי של הג’ינס ומשננת שוב ושוב. החיים ממשיכים, ואני ממשיכה ביחד איתם. הגיע הזמן להתגבר, לא? נמאס לי, נשבר לי הז…(אמנם אין לי אחד כזה, אבל לא נורא), אני לא אהיה יותר הסמרטוט של אף אחד. אני הולכת קדימה, ושהעבר יקבור את מתיו.

על הכותבת קירה אבלמוניץ

נולדתי, עליתי, למדתי, עשיתי (צבא). עכשיו לומדת מדעי המדינה, עובדת בשכר מינימום ומנסה לכסות את המינוס. בקיצור, בדיוק כמו כולם

תגובות

  1. עידית ערמון

    חזקי ואמצי, יקירה.
    אופטימיות, נחישות, אמונה יצירתיות ואומץ הם אלו שיביאו אותך רחוק.

    אל תשברי.הכל לטובה. קלישאתי אבל כ”כ נכון. זכרי שאת אדם עצמאי,שיכול לחיות, להתקדם ולהתפתח בזכות עצמו ושאהבה טובה בו תבוא.

    חיבוק גדול והמון המון בהצלחה.

    • הי חמודה.

      הייתי בזה, עברתי את זה, ומה אני אגיד לך- מה שלא הורג רק מחשל!

      אי אפשר להסביר את התחושה הטובה שמלווה אותי, הביטחון, השלווה, סוף סוף בלי משחקים, בלי שקרים, בלי בגידות, והעיקר- בלעדיו!

      פעם אמרה לי חברה טובה: “עדיף להיות לבד מאשר עם מישהו רע”

      אוי כמה שהיא צדקה….

      ובאשר לזמן- אאני יודעת שכולם אומרים, אבל לצערי לא המציאו תרופה טובה יותר.

      חזקי ואימצי יקירתי, כי כל מחשבה עליו מיותרת! הוא לא שווה את זה, ובפעם הבאה שתשמעי מחברות (ותאמיני לי זה יקרה) על חבר שפגע בהן אבל הן עדיין איתו- אז תעריכי את הצעד הגדול שעשית ותודי לעצמך על כך שאת לא איתו!

      בהצלחה!!!

    • אפרת, את ראשונה!!!

      את חייבת לשמוח על כך!!!

      המשיכי כך.

  2. גם אם נראה עכשיו שאין פתרון וכל העולם חרב, זה זמני כי ברגע שתכירי מלאך את תשכחי אפילו את שמו (של זה שפגע בך).
    ככה זה קרה לי. יצאתי עם מישהו במשך 3 שנים, גרנו יחד במשך שנה. נפרדנו בגלל שהוא בגד בי עם הידידה שלו. חשבתי שחרב עלי עולמי, חשבתי שאין לי סיבה יותר לחיות ושכבר אני לא אכיר מישהו נורמלי. כל האנשים שפגשתי היו גועליים, חיפשו בעיקר סקס וכבר חשבתי שאני לא בסדר ואז היכרתי את המלאך שלי במקום העבודה שלי.
    התחברנו אחד לשניה מההתחלה, אחרי שבוע כבר נסענו לסוף שבוע ביחד.
    המשכנו עוד 3 חודשים יחד ואז החלטנו להתחתן.
    אז בעזרת השם אנחנו מתחתנים בתאריך 03.03.03 , אחלה תאריך ואחלה בן אדם.
    אז אל תתיאשי, יש אור בקצה המנהרה …..

  3. אני בהחלט יכול להבין את הצער…….אבל………
    צריך להבין שאדם לא יכול לתלות את האושר שלו בקיומו זמינותו או אופן התנהגותו של הזולת.
    זה לא באמת אושר, זו תלות.

    אם הבחור הזה לא היה מישהו שמשלים את האושר שלך עם עצמך במה שאת ותמך בו, אלה היה רק אישרור לזה שאת “שווה” בזה שהוא היה איתך כל עוד היה, והאישרור הזה נעלם כהוא נעלם ופתאום היית “לא שווה”, אז זו אינה אהבת אמת.

    אני מקווה שתזכי להיות מאושרת בזכותך עצמך, ותהיה לך הזכות לגרום אושר. בקרוב.

    • אנונימיכס

      לא טרחתי לשנות לנקבה אבל אתם תבינו לבד 🙂

      1. אני סולחת לו. כמובן שאני לא סולחת לגמרי, אבל ברגע שהסמי טריילר שידרוס אותו יעשה רוורס בשביל לבדוק מה זה היה הרעש הזה אני אמחל לו סופית…
      2. אני מעריכה את עצמי ולכן אני יכולה למצוא בחור שיעריך
      אותי.(או לםפחות מספיק אלכוהול שהבחור ההוא בקצה של הבר יראה כאילו הוא מעריך אותי)
      3. אסור לתת לאנשים להתייחס אליי כמו לאשפה.(פירוש לפי השביתה האחרונה: אני כן רוצה שיאספו אותי מהרחוב)
      4. האהבה- היא מגיעה לי.(על כל הדברים הרעים שעשיתי בחיי)
      5. אני אוהבת אותי.(גם אנחנו אוהבים אותך.)
      6. הוא לא הגבר של חיי. תגיע אהבה גדולה יותר שנכונה לי.
      7. אני לא יכולה לבזבז את חיי בתקווה שהוא יחזור. הסיכוי
      לכך קלוש ביותר.אבל אני כן יכולה לבזבז ימבה כסף בקניות, מה שבהחלט יעזור בטווח המיידי.
      8. אני רוצה להתגבר עליו. באמת.אני גם רוצה להשתמש במספריים לצורך העינין, אבל עורך הדין שלי אמר שאם אני שוב עוברת על צו ההרחקה זה לא יגמר טוב.
      9. אני יכולה לחיות בלעדיו.אני גם יכולה לחיות ושהוא יחיה בלעדיו.

      • You know, dear ANONIMICHS, if u have nothing kind or good or smart to say, just shut up. I don’t understand why people in bananot.com always feel the need to make fun of someone. I think that this girl was really hurt and it’s damn brave of her to write this on line, for the others. Why r u laughing at her?
        I think you’re an idiot.

      • עמית-בחורה כמובן

        אתה אדיוט שאין מילה לתאר אותך
        כשמשהו עושה אפ גריידינג לעצמו, אתה צריך לבוא ולרמוס לו את ההצלחה??
        כשהראש דפוק, כל הגוף סובל…..

        כל מי שקצת חזק או מצליח להרים את עצמו מהאשפתות שבאופן מיקרי הוא הגיע לשם,
        ישר כוח!!!!!

      • …ממש התחלתי לחשוד, שכותב שורות הארס הוא לא אחר, מה”לשעבר” הידוע לשימצה. או כך לפחות הוא מתבטא. כל הכבוד, אנומיכס, הגעת לדרגתו….המ…עצוב.

        • ליאור

          קודם תחליפי את שם המשפחה שלך , אני בטוח שזה יעזור , השם הפרטי שלך מדהים ביופיו.

          מה דעתך על קירה קיר או קירה איטונג או אולי קירה בלוקים ( קיר הבלוקים ) ממש משעשע, לא ?

          עכשיו ברצינות , כל מה שאת צריכה זה בטחון עצמי גבוה וכמובן להכיר מישהו חדש .

          • בננה מלאה בפחממות

            …ומה לא בסדר בשם המשפחה שלה? אמנם הוא ארוך וכו’, אבל זה לא נדיר במקומותינו…
            וכשאמרת שהשם שלה יפה, התכוונת לזה באמת? כי אחרי שניה צחקת עליו (איטונג, בלוקים)…
            אני חושבת ,שהתגובות נועדו לאפשר להגיב על הכתוב ולא לרדת על הכותב. אולי נבקש גם תמונה שלה, ונתחיל להעביר ביקורת? יאללה בכיף?

            • ליאור

              איפה הבנת הנקרא שלך יא בננה
              לא שמת לב שדיברתי על השם הפרטי שלה בנפרד מהשם משפחה ? קראי שוב , שנני ולמדי היטב את תיבחני על זה בקרוב .

              חוץ מזה הרמה של הכותבים פה ירודה מאוד , הגיע הזמן להכניס דם צעיר למערכת

              • בננה מלאה בפחממות

                …תקח את היוזמה לידיים, תכתוב משהו ותגאל אותנו מ”הרמה הירודה של הכותבים”?
                אני בעד ליאור לתפקיד עורך “בננות” והכותב הראשי באתר!! 🙂
                (אני רצינית. אתה יכול לנסות לכתוב בעצמך.)

      • מצויין 🙂

  4. אחלה רשימה. שיניתי לזכר ותליתי על הדלת.

  5. צר לי על זה שאני סוטה קצת מהנושא אבל בתור אחת שמשהו דומה (מאוד דומה) קרה לה בצבא, מה הקטע עם בסיסים מגעילים ואהבה שנגמרת בשברון לב?

    • ארבינקא

      (ולמיטב ידיעתו לא שבר לאף אחת שם את הלב, והצליח להתחמק בקושי משברון לב בעצמו), ככל שהבסיס מגעיל יותר צריך יותר משהו או מישהו להיאחז בו.

  6. היי את לא מכירה אותי אבל את יכולה להיזדהות איתי ! אני עוברת את מה שאת עברת בידיוק עכשיו. הינו שנה וקצת וכמו שאמרת הוא לא רצה אותי ! זה כואב מוות והדמעות לא נפסקות או שנפסקות ובלילה חוזרות ! זה חרא זה מעצבן אבל ככה זה ! את לא לבד ! ואם את היצלחת אני חושבת שגם אני !

    • …וזה חרא וכואב, בוכים הרבה, לא רוצים כלום, העולם נראה שחור ובכלל לא מבינים, איך אפשר לחיות בלעדיו.
      אבל בסוף, ואני יודעת שלא תאמיני לי עכשיו, בסוף זה עובר. זה אף פעם לא יעבור לגמרי, אני מודעת לזה, אבל הכאב מתכהה עם הזמן ונהיה קל יותר לנשום ולישון ולחייך…..
      אז תני לזמן לעבור, תיצרי לעצמך רשימות משלך והעיקר, תביני שאת לא לבד….לצערי אני גיליתי את זה רק לאחרונה.

  7. אפרודיטה

    והזמן מרפא מצוין, והצלחתי גם בלעדיו.
    אמרתי לו “הכל או כלום” והוא בחר בכלום. אז הלכתי. ובכיתי והצטערתי, והייתי שבר כלי תקופה ארוכה(יותר משנה). ואחר כך, בעזרת “רשימות מכולת” דומות ובעזרת הרבה חברים טובים, הצלחתי לעמוד על רגליי שוב, הצלחתי להיות חזקה, הבנתי שאפשר גם בלעדיו ויגיע אחר יותר טוב…
    ואז הוא חזר. ואני שוב מסתפקת ב”כלום” ולא יודעת כבר מה עדיף.
    אני אמנם מחוזקת, אבל לא מספיק חזקה 🙁

  8. היינו ביחד יותר משלוש שנים (מתישהו אפילו התחתנו), באיזשהו שלב הוא לא רצה יותר. כשדיברנו לא הבנתי מה הוא רוצה (באמת לא הבנתי) פתאום קלטתי, הוא נפרד ממני, הפסקתי לנשום (באמת הפסקתי לנשום, משאף והכל…), לא הכרתי אותו, לא ידעתי מי מדבר אלי, הלכתי מהדירה ובאתי לאמא שלי (אח, אמא יש רק אחת), חודשיים, של שוק, של בכי, של , של, של, של ידיעה ברורה שהכל אלך והאהוב שלי, שכשהייתי מסתכלת עליו היה לי לחץ בבטן מרוב אהבה, האהוב שלי פשוט מאוד לא רוצה להיות איתי.
    התגברתי, לא יודעת איך, הזזתי אותו מהראש. הרגשתי (ועדיין מרגישה) סופרוומן, אשכרה החלטתי לא לחשוב עליו ואשכרה הצלחתי. בלי רשימות ובלי כלום (אני ממש לא באה בהתנשאות, אלא בפליאה כלפי עצמי)
    ועכשיו? שנה אחרי , קצת יותר, הייתי בקטע של זיונים, רציתי סקס אחר, קיבלתי, נהנתי, ועכשיו אני רוצה אהבה. ובעצם במקום אהבה אני מקבלת זין לפנים (לקרוא בטון כעוס!!!)
    בכל מקרה, השורה התחתונה היא כמובן- עוברים את זה , ואח”כ אפילו לא מבינים איך

    • אפרודיטה

      כן, כן. יש. הוא קיים. כמה שתירצו. אבל איתו זה אחרת. זה הדבר האמיתי.
      היה סקס אחר , קצת יותר משנה וחצי. וכש”הוא” חזר, זה כאילו שהבנתי למה בדיוק חיכיתי ולמה לא היתה משמעות לאחרים מעבר לסקס.
      אז זה נכון שעוברים את זה ואפילו לא מבינים איך, אבל מה? איפה האהבה?
      ולמה הוא חזר? האם בשביל לאהוב אותי או שוב לאמלל אותי?
      ולמה אני בכלל מסכימה ?

      דרושה אהבה לחורף. וזה דחוף. 🙂

  9. בהתחלה חשבתי שכתבו את זה עלי…
    לפעמים אני תופסת את עצמי ושואלת, איך אחרי שנה אני עדיין מרגישה אליו רגשות בכזאת עוצמה….
    איך אני עוד לא מבינה שזה נגמר, שזה לא יחזור, שהוא לא רוצה – למרות שאני רוצה…
    אולי התשובה טמונה ברשימה, שווה לנסות.
    את הרשימה הזאת אני הולכת לשים בכיס האחורי של כל זוגות המכנסיים שלי.
    ובברכת אהבה לחורף לכולם.

  10. נדמה שלכל אחת יש את הסיפור שלה, וכל הסיפורים מתחברים ודומים…

    אז הסיפור שלי נגמר (או, בעצם, מתחיל?) לפני שנה וחצי. אחרי 7 שנים של יחסים (!!!), בוקר אחד, מאוד מוקדם הוא אומר שדי, ושהוא צריך לבד.. באותו רגע נדמה לי כי חרב עלי עולמי. עד לאותו רגע התעלמתי מכל הסימנים, ומבחינתי זה היה כרעם ביום בהיר..
    אז אפשר להוסיף שהסיפור קצת מסתבך ומתלכלך, ומסתבר שה”לבד” שהוא היה צריך נמשך בדיוק 4 חודשים, ועכשיו הוא עובר לגור עם החברה החדשה שלו… אבל זה בטח לא משנה…

    מה שאני בעצם רוצה לומר הוא שאני מכירה את ההרגשה שנמשכת לנצח, כאילו אין בשביל מה לקום בבוקר, אין בשביל מה לעשות כלום, וכל החיים הם על “אוטומט”. אבל אני גם מכירה את ההרגשה המרעננת (שאצלי הגיעה לראשונה ובהיסוס רק אחרי שנה וחצי….) כשיום אחד מרגישים יותר טוב. ומישהו אחר, או משהו אחר, אפילו סתמי פתאום גורם לחיוך אמיתי. אני גם מכירה את ההרגשה שבאה כשבאמת מתחילים להאמין בדברים שברשימה הזאת…
    אז אני עדיין לא סיפור הצלחה, אבל אני עובדת על זה. לי אין רשימת מכולת בכיס האחורי של הג’ינס, אבל היא נמצאת בראש שלי כל הזמן. וכשאני קצת שוכחת, יש כמה חברים טובים שמזכירים לי.

    בהצלחה!

  11. קירה את נשמעת מאוד צעירה וכול הכבוד לך שכבר אחרי האהבה הראשונה שלך שיננת עקרונות חזקים של כבוד עצמי. קבלי ח”ח.

  12. הלוואי והיו לי את הכוחות שלך, או לפחות אלו שאת מאמינה שיש לך.
    נראה לי שהבעיה אינה באותם 9 משפטי מפתח שאת משננת לעצמך, שהרי לא היית צריכה את הבכי ליד המקרר ע”מ להגיע לכל המסקנות הללו.
    שנתיים עברו מאז שאני והאקס נפרדנו. שנתיים מאז שלא בדקתי/ידעתי/ניסיתי אחר.
    ולמרות שאומרים שהזמן הנו התרופה הטובה ביותר, נדמה לי שבמקרה שלי המיתולוגי ישאר כזה. תמיד.
    איך ממשיכים הלאה? איך לא נזכרים בו בכל שיר, בדיחה, חיוך, משפט וכד’? לאלוהים הפתרונים.
    על פניו החייו ממשיכים; הלימודים, העבודה, החברים, היציאות. וכמו שאמרתי, על פניו.
    אני איתך בצעידה קדימה. כל יום כל שעה.
    לימים יפים יותר…

  13. דבר מאוד דומה קרה גם לי התאהבתי {סוף סוף} דבר שבחיים לא חשבתי שיקרה לי {מטבעי אני מפחדת מאהבה } החבר היה כל מה שרק רציתי בדיעבד…… ההיתי מוכנה לעשות הכל בשבילו אך התברר בסופו של עניין שהדבר לא היה הדדי והדבר שאני בחיים לא אשכח שברגע שהוא הודיע לי שהוא” אוהב אותי” אך היחסים לא יחזיקו מעמד אני ממש ישבתי ו”התחננתי אליו שלא ילך ” אני עד היום מודה לחברים שלי שעזרו לי ולא עזבו אותי אפילו לא לדקה אחת לבד ולאט לאט השתקמתי –עד כדי כך שאפילו ניסיתי להכיר מישהו וזה “הרג” את ה-x שרצה פתאום לחזור {מעשה שיחזור כמה פעמים מצידו} אבל השמש זורחת הציפורים מציצות ואני חיה נושמת וכך גם את -בהצלחה (-:

    • הי קירה,
      לדעתי הדבר החשוב ביותר חסר מהרשימה –
      זאת לא אהבה, זו תלות.
      כן, גם אני עברתי את אותו הסיפור בצבא, התאהבתי קשות בזיון הראשון שלי והוא לא רצה אותי. אולם עכשיו, ממרומי 27 שנותי, נטולת חבר אחרי מערכת יחסים של שלוש שנים, שגם היא מסתבר, לא הייתה ממש אהבה אלא פחד מלהיות לבד, אני יודעת, שקשר של אהבה הוא קשר שבו יש תקשורת טובה ורצון הדדי בין בני הזוג. כשאין את זה, עלייך לשאול את עצמך – מה את בעצם רוצה ממנו. למה את כל כך כמהה? האם היה לכם כל כך טוב ביחד? ככה בדיוק נראית תשוקה, תשוקה חזקה אך חסרת בסיס לאהבה. ברגע שתביני מה ההבדל בין תשוקה לאהבה תדעי שבעצם לא אהבת אותו אף פעם.

  14. אני כלכך מבינה אותך מתוקה,אותו דבר קורה לי פשוט אותו דבר..ואני יודעת שאי אפשר לעשות אם זה כלום!!!ולדעתי המשפטים האלא לא יעזרו לך כי ברגע שתראי אותו הכל יחזור עליך שוב
    אבל אני אישית מאוד גאה בך שהחלטת לעשות דבר כזה…
    תהיי חזקה
    אוהבת…

  15. זה פשוט מדהים. עשרות בנות, וכולן עם אותו הסיפור.
    אהבנו ונפרדנו ועכשיו אנחנו מתמודדות, או שהצלחנו להתמודד או שאנחנו נורא רוצות להתמודד.
    אין פה נימת זלזול, חלילה, אלא הזדהות כנה אמיתית וכואבת.
    כל כך כואבת.
    כל מילה כאילו נכתבה עלי.
    ואני יושבת, וחושבת עד מתי?
    עד מתי אני אקום בבוקר עם ההרגשה שהיום הוא היום בו הוא ייתקשר?
    עד מתי אני אמשיך להיזכר בבדיחות הפרטיות שלנו?
    עד מתי הזכרונות ממנו יאפילו על חיי ויגרמו לעצב בלתי נסבל גם כשאמור להיות לי טוב?
    עד מתי אני אמנע מקשר חדש, מאנשים חדשים והכל מפחד הפרדה?

    אני ממשיכה לתרץ לעצמי שאולי לא עבר מספיק זמן (4 חודשים) או שאולי אני עוד צריכה להתבוסס בכאב בעצמי שלי או שאולי אני באמת אתן לו עוד הזדמנות אחרונה להתקשר אלי…. 🙂

    אבל לא.
    אני יודעת שאין צורך להמשיך ולהשלות את עצמי.
    אני יודעת שזה נגמר וכנראה לעולם לא יחזור.
    ויותר מהכל – אני יודעת שאני צריכה להמשיך. לא לחיות את חיי על ניוטרל אלא לחיות אותם על אמת: לצחוק מכל הלב, לאהוב ולהתרגש ולעשות כל דבר שאני עושה מתוך אהבה ורצון אמיתי ולא מתוך כורח המציאות.
    אני חייבת את זה לעצמי…

  16. המאוהבת המאוכזבת

    אני ממש מזדהה איתך, גם לי יש אקס שכשהוא נפרד ממני לא ידעתי איך לאכול את זה ושקעתי בתוך זה ורק בזה……היום הוא רוצה לחזור ואני שכל כך רציתי עד לאותו רגע שהוא הציע, פתאום כבר לא כל כך בטוחה שזה נכון לעשות…..הוא אף פעם לא היה סגור על עצמו, מי מבטיח לי שאני לא אפגע ממנו שוב? מה עושים?

הגיבי

כתובת הדואר האלקטרוני לא תפורסם Required fields are marked *