בננות בנות שמרשות לעצמן
"אויש, אתם עובדים כל כך קשה", היא אומרת לי, ולא ברור אם מדובר בקביעת עובדה או סוג של התנצלות. אני מחייכת בנימוס. מה לענות? היא צודקת, אבל יותר מהכל מתחשק להגיד לה: "בטח שאנחנו עובדים קשה, אם לא היית מריצה אותי ארבע פעמים למטבח בטענה שהקפה לא מספיק חם, ואם הילד שלך לא היה מחליט לארגן לעצמו ארסנל של קולה בתוך התיק שאפשר ממש לראות אותו מכאן, ואם בעלך לא היה מחליט להחליף שלוש פעמים את המנה שלו, לא לפני שאכל חצי ממנה בכל פעם, ואם החברים שלכם לא היו מתעקשים לעשן כשאסור, אולי היינו באמת עובדים פחות קשה!"
הנוסע הישראלי הוא עוף מוזר שמרבה לנדוד ברחבי העולם, ומסתבר שבזמן הטיסה הישראלי מפתח אישיות שונה לחלוטין מזו שהוא מצטייד בה בימים כתיקונם. קיימת תיאוריה שהישראלי משאיר את הצדדים החיובים באישיותו, יחד עם האינטליגנציה שלו, אי שם בצ'ק אין. מרגע העלייה למטוס ניתן לחלק את כל הנוסעים לכמה טיפוסים עיקריים.
הטיפוסים
חכם –
הוא טס כבר אלפי פעמים, מכיר את רוב הדיילים, יודע מה יש לאכול ומתי מגיע הדיוטי-פרי, ואוהב להפגין את הידע שלו בכל דרך אפשרית. הנוסע הכל-יודע מוצא את הזמן בכל טיסה, במיוחד אם אחת הדיילות מוצאת חן בעיניו, לשרוץ במטבח וללהג על טיסותיו הרבות, היכן היה ומה עשה, לשאול על דיילים שאת שמותיהם קלט בטיסות אחרות, להתעניין בכל הנעשה סביבו ולהשתמש בשפה שבה נוהגים אנשי הצוות להשתמש בינם לבין עצמם. הצוות מתייחס לנוסע החכם באדיבות. אין לו ברירה, סביר להניח שיפגשו בטיסה הבאה.
החכמולוג –
גרסה נוספת לנוסע החכם הוא הנוסע החכמולוג. בעיני עצמו הוא נורא מצחיק, שנון ומלא קסם. הוא מתחכם על כל צעד ושעל, מספר את הבדיחות הכי עצובות שאי פעם סופרו, ומנסה בכל דרך אפשרית להתחבב ולהצחיק את הצוות בלי להבין שהוא מהווה מטרד רציני ביותר. החכמולוג חושב שהחיוכים שהוא מקבל מידי פעם מהצוות הם הוכחה להצלחתו, אבל הוא טועה. הצוות לא מחבב אותו, אלא מחקה אותו וצוחק על חשבונו מאחורי גבו.
הנוסע השקט –
גרסה חיובית לסוג זה של נוסעים. הוא טס עשרות פעמים, ראה הכול ומכיר הכול, אך בניגוד לנוסע החכם, מנסה לצמצם את מגעו עם שותפיו לטיסה, ולחסוך לעצמו ולצוות אי נעימות רבה ככל האפשר. לעולם הוא לא יבוא עם תיק גדול מידי, תמיד יהיה מצויד בבקבוק מים, ויסדר לעצמו מראש את המקום הכי נוח במטוס. לעיתים שפוכה על פניו הבעה סנובית משהו, אך לעולם לא יציק או יטריד אף אחד. אם יש לו מספיק כסף, הוא ימצא במחלקה ראשונה או עסקים, ובתחילת הטיסה הוא ידאג לעדכן שאין צורך להעירו לארוחה. זהו הנוסע האהוב ביותר על הצוות.
רשע –
קיימים נוסעים רשעים מכל קצווי קשת הרוע. רוב המניאקים מצליחים לריב עם הנוסעים ועם הצוות, פשוט כי הם לעולם לא מרוצים. הכסא קטן להם, וכמובן נמצא במקום הכי גרוע במטוס. האוכל מגעיל, הסרט מחורבן, הקפה חזק מידי/חלש מידי/לא טעים, וכל הצוות זומם נגדם מזימות. המניאק יריב עם הנוסעים שסביבו על תנוחת הכסא, ולפעמים יצליח ליצור קטטות זעירות שנראות כמו מריבות בגן ילדים. בנקודה זו מגיעה הדיילת, שמנסה להשיב את הסדר על כנו בדרכי נועם, אך יודעת כי הפתרון הממשי והבלתי מעשי הוא עצירת המטוס והורדת הנוסע המניאק.
תם –
הוא טס בפעם הראשונה, ואין לו מושג מה מתרחש סביבו. נוסעים כאלה מספקים כמויות בלתי נדלות של בידור לצוות, שמתחיל כבר בשלב העלייה למטוס. נוסע תמים שראה את השקע שמתחת לאחת מכנפי המטוס בזמן העלייה במדרגות העיר שאולי כדאי למסור לטייס שיש לו "דפיקה" בצד. הוא משוכנע שאפשר לפתוח את החלונות במטוס בזמן הטיסה, להגיד שלום לטייס (זה לא שאי אפשר, אבל בדרך כלל לא בא להם), ללכת לישון במחלקת עסקים אם יש שם מקום פנוי (בוודאי שאפשר, תמורת 600 דולר) ולקבל קפה עם אייריש קרים (אי אפשר. אבוי, חוקי הכשרות הדרקוניים) או קמפרי תפוזים (אפשר רק בביזנס). הנוסע התמים נרגש ונפעם תמיד מכל מה שמתרחש במטוס. הוא בטוח שהדיילת היא כוכבת קולנוע ושיש לה חיים מאוד מסעירים גם כשהיא יוצאת מהשירותים עם כפפות חד-פעמיות על הידיים ופרצוף של עוד-שנייה-אני-הולכת-להקיא. הוא אף פעם לא יודע איך מפעילים את מערכת השמע והוידיאו, למרות ההוראות המפורטות, ומצליח לתקוע את האוזניות בחורים שאפילו מכונאי המטוס לא ידעו על קיומם. הבעיה היא שתמימות יכולה לגרום גם לנזק. נוסע שמחפש את השירותים עלול להגיע בטעות למחלקת עסקים ולתפוס את התא היחיד במשך שעה. לרוב הוא גם לא יודע איך להוריד את המים.
ושאינו יודע לשאול –
נו מה? ילדים. ילדים בטיסה הם אימה צרופה. לא פחות. כשהם ממש קטנים הם מסוגלים לצרוח במשך שעות על גבי שעות. ההורים כבר רגילים, ונרדמים כשהעולל צווח את ריאותיו החוצה, אבל הדיילת נאלצת לסבול כאילו הוא שייך לה. במהלך הטיסה יתרחש בגופה תהליך השמור להורים: מוחה יאתר את הצליל המדויק של הבכי, יבודד אותו וינטרל את היכולת לשמוע אותו. תהליך זה נקרא "שמיעה סלקטיבית" ויתרחש רק אחרי שתאבד חלק ניכר משפיות דעתה. תינוקות, כולם יודעים, לומדים לזחול די מהר, ומרגע שלמדו – שום דבר לא יעצור בעדם. בזמן שההורים נוחרים, הם מודדים את המטוס עם הברכיים, נכנסים למטבח ומנסים לדחוף ידיים לכל המקומות המסוכנים.
אחרי שלב הזחל מגיע שלב ההתבגרות המואצת, שמאופיין על ידי התנהגות היפראקטיבית וחיבה יתרה לקולה. אחרי שסיים את מאגרי הקולה במטוס יתפנה הזאטוט לפעילות החביבה עליו: ספרינטים במעברי המטוס תוך נפנופי ידיים והשמעת צווחות מבהילות שמעירות את הנוסעים ומטרידות את אנשי הצוות. ההורים חושבים שמדובר בהתנהגות נורמלית ולגיטימית, ולכן לא מנסים להילחם בתופעה. לצוות יש דרכים משלו להתמודד, והן מתחילות בלכידת הילד המשתולל באמצעות משחק או צעצוע (10 דק' של שקט, מקסימום) ומגיעות עד לניסיונות לשים לו רגל. במהלך העבודה הדיילת מפתחת סלידה קלה עד חמורה מילדים, אלא אם משהו אצלה ממש דפוק.
אנחנו והם
לפעמים מתלווים לנוסע הישראלי כמה נספחים מחו"ל והאינטראקציה בין התרבויות יכולה ליצור מצבים לא נעימים ומשעשעים כאחד. הישראלי יצחק על התיירים מגרמניה שבדרך כלל יגיעו מאילת ויראו כמו לובסטרים שלוקים וחייכנים. הם לעולם לא קמים מהכיסא, גם אם ממש דחוף להם להשתין, תמיד נחמדים ואדיבים וסוחבים עמם תיקים ממש קטנים. הם היו יכולים להיות חלומו של כל דייל, אם אפשר רק היה להבין מה שהם אומרים.
הצרפתים. חרא של עם. מתנהגים בטיסה בדיוק כמו הישראלים בנוסף לכמויות עצומות של התנשאות. הישראלים חושבים שהם מגעילים, וינסו להתעלל בהם במהלך הטיסה, לחקות את המבטא שלהם, לצחוק על חשבונם ולהפריע את מנוחתם, ללא הצלחה. אחר כך יתפלאו למה מתנהגים אליהם בצורה דומה כשהם בצרפת. על הנוסעים הדנים יסתכל הישראלי בהערצה, כי אין יפים וגבוהים מהם בכל העולם כולו. באחריות. האמריקאים הם נוסעים חביבים למראה, אך למעשה מעיקים וקולניים ונוטים לספר לכל העולם את סיפור חייהם – מהחותנת ועד לטחורים. לישראלי אין סבלנות, ולכן הדיילים צריכים לסבול. הבריטים חביבים ומנסים לגרום לכמה שפחות מהומה. הישראלים לא מבינים מילה ממה שהם אומרים ("תגידי, איזה שפה הם מדברים בכלל?").
ולסיום
עשרת הדברות לנוסע הישראלי:
1. זכור כי הדייל הוא בן אדם. אל נא תתעלל בו.
2. לא תישא את שם הדיילת לשווא.
3. לא תישא את מגשך בסיום הארוחה אל המטבח. לא, זה לא עוזר לאף אחד.
4. לא תעמוד במעברים ותשוחח עם חבריך, אלא אם היקף מותניך הוא 60 ס"מ.
5. לא תשאל "איפה אנחנו"? תסתכל במפות, או שתקבל תשובה מתחכמת (להלן: "בשמיים", "מעל המזוודות", "בדרך לאנטליה, לא?", "מצטערת, לא רואים. חושך בחוץ")
6. זכור להוריד את המים בשירותים. הידית נמצאת שם, תחפש טוב.
7. לא תגנוב מזון וציוד מהמטוס. בעצם, מה זה משנה. אם אתה רוצה לגנוב מה שניתן בחינם, לא נוכל לעזור לך.
8. לא תחמוד את הדיילת. יש לה חבר (דיבר זה לא תקף לגבי בלונדיניים העונים לשם דיוויד בקהאם).
9. אל תקטר על האיסור לעשן. גם אנחנו רוצים, ומתאפקים.
10. למען השם, אל תקיא על הצוות.
