להשתחרר על באמת

עכשיו טוב?

בבואך לכונן מהפכה תגלי עד מהרה שאחד הדברים הבסיסיים אליו את נדרשת הוא תפישת עולם כוללת: תיאוריה, או, אם תרצי, תוכנית-על שתשמש לך כתשתית מחשבתית בדרכך ליצירת מציאות חברתית-תרבותית-פוליטית חדשה. מעצם טבעה, מהפכה דורשת שותפות. חשוב אם כן שהתיאוריה שתדבר אליך תדבר גם אל אחרות ושהקו המחשבתי שלה יהיה פשוט ונגיש.
תפישה מחשבתית שכזו הייתה “שוויון בין המינים” שאת דיגלה נשאה התנועה הפמיניסטית במשך שנים רבות, עד כי כיום מעטים יטילו ספק בזכות הנשית להצביע, להתפרנס או לצבור רכוש. ולאחר שרבות מאתנו החלו לממש באופן טבעי את זכויותינו לצאת לעבוד, ללמוד ולצבור מעמד ורכוש, אפשר לשאול עד כמה אנחנו מרוצות עכשיו – האם יש להמשיך באותו הכיוון, או שמא הגיע העת לבחון את הדברים מחדש?
אז אולי יש מכן שתסכמנה שקיימת תחושה של חוסר שביעות רצון; תחושה שהחיזוק אותו קיבלנו בזכות ההון וההשכלה אינו מתקן את הפגם המהותי במערך החברתי הקיים. תחושה בסיסית, ששוויון זכויות היה אולי תנאי נחוץ אך בלתי מספק לתיקון הסדר החברתי הלקוי. בנקודה זאת, ספרה של לוס איריגארי, “אני, את, אנחנו” מהווה בסיס תיאורטי אלטרנטיבי חשוב להמשכה של המהפכה הפמיניסטית במאמציה לשחרר את הנשיות מהכבלים החברתיים תרבותיים שנכפו עליה.

הזכות להיות שונָה

איריגארי, פסיכואנליטיקאית ופילוסופית בלגית החיה וכותבת בצרפת, יוצאת כנגד רעיון השוויון בין המינים. היא טוענת שמהפכה חברתית חייבת להתייחס לקשר שבין ביולוגיה ותרבות; שהשוני בינך לבינו הוא מה שמבטיח בעצם את המשך קיומו של המין האנושי. ושהשוני הבסיסי הזה אינו מבוסס על קטגוריית הפריון בלבד: את-אם הוא-אב, אלא על זהות אנושית שונה. איריגארי מטילה ספק בגישה בה שוויון הזכויות יוצר הבדל בין גברים לנשים בהתאם לכמות ואיכות ההון החומרי או המעמדי שהשיגו, ודוגלת בשוני המבוסס על הכרה בהבדלים בין גברים לנשים תוך מתן דגש לביסוס הזהות הנשית באופן אינדיווידואלי וקולקטיבי. כלומר, מצב בו את מוערכת לא בשל מה שצברת, אלא בשל החיבור שלך אל עצמך. או לחילופין, בשל היותך את. מצב בו הנשיות מקבלת את הכבוד לו היא ראויה ואיננה מתורגמת באופן סקסיסטי.
יתכן ויש מכן שתקבלנה את ההנחה שמימוש שוויון הזכויות גובה מחיר כבד כל עוד הוא מתקיים במסגרת חברה שמטרותיה ותנאיה מותאמים בעיקר לגברים. ויש שתמצאנה יותר מקורטוב של אמת במחיר הכניסה למעגל העבודה אותו מתארת איריגארי, בהסתגלות לקצב עבודה גברי שאינו תואם בהכרח למעגלי הזמן הנשי, כניעה לצווי תרבות ונהלים הנוגדים את הנשיות ועבודה בתאגידים העושקים את האדמה ומגבירים את ההון והמורשת החברתית-תרבותית הגברית על חשבון האישה (ראי לאכול בגדול).

המהפכה: הדור הבא

אז נכון הדבר שכנשים כיום יש באפשרותנו להשתתף במשחק החברתי בו עד לא מכבר היו שותפים רק הגברים. אלה מה, חוקי המשחק עוצבו לאורך אלפי שנים בידי הגברים והותאמו לתפישת עולמם. ולכן, כפי שטוענת איריגארי, בין אם את מודעת לכך ובין או לא, מחירה של הכניסה לזירת המשחק הנה לעיתים התנכרות לזהותך כאישה. כך יוצא שאנו משלמות מחיר פסיכולוגי או פיזי כבד של ניכור עצמי עבור אותן זכויות המבטיחות לנו את עצמאותנו הכלכלית. יתכן ולאחדות מביננו העובדה שהעולם סביבנו בנוי לפי דפוסים גבריים המנוכרים לנשיות אינה בולטת לעין, כי היטבנו להסתגל לממשק החברתי-תרבותי עד שהפך לשקוף. אולם הדוגמה הרלוונטית הבאה מטיבה להמחיש עד כמה ממשק זה אינו ידידותי לנו כנשים:
“בחירת תכניות הפנאי, בייחוד באמצעי התקשורת, מקורה בתרבות הבין-גברית. הספורט הגברי בדרך כלל תופס בהן מקום נכבד, ורשת טלוויזיה לא תהסס להחליף תכנית תרבותית המיודעת לשני המינים בשידור של משחק כדורגל. אלא שנשים משלמות אותה אגרה … על השימוש בשידורי הטלוויזיה. ואולם אלה אינם מותאמים להן. לעומת זאת, הפנטזיות הגבריות באות על סיפוקן מדי יום באמצעות סרטים צבאיים, אלימים ופורנוגרפיים שנשים אינן מתעניינות בהם כלל ועיקר. מכאן שקיים פער בין המחיר המשולם לבין המוצר המוצע…. פירוש הדבר שבימנו בבתי הספר, באמצעי התקשורת וכן הלאה מכלכלות הנשים את השיח המדיר אותן.” (עמ’ 117)
מבין שפע הפתרונות, המשעשעים והמבטיחים בחלקם ליצירת סדר חברתי חדש שיקיים את השוני בין המינים, הצעתה החשובה ביותר של איריגארי הנה הגדרתן של זכויות תלויות-מין המעוגנות בחקיקה מיוחדת. כלומר, חקיקת חוקים שונים לנשים ולגברים, שיסדירו את ההבדלים ביניהם.
הספר מכיל לקט מסות ומספר ראיונות בהן טווה איריגארי את הגותה הפמיניסטית ומתייחסת למגוון נושאים הקשורים לנשיות. למי שיש בכוחה להתגבר על הקושי הנובע מהתמודדות עם כתיבה אקדמית, תיאורטית, מופשטת שנכתבה במקור בצרפתית מוזמנת היכרות עם חוקרת אמיצה בעלת תפישת עולם רחבת היקף המתווה נתיב עדכני לשחרור נשי.

לוס איריגארי “אני, את, אנחנו”, הוצאת רסלינג 2004

על הכותבת שלומית ליר

אשת מחשבים ודוקטורנטית באוניברסיטת תל אביב

תגובות

  1. certainly sounds interesting, yet it is problematic in so many ways.

    i certainly agree with you about women being allowed to participate in the game (after the 2nd wave of feminism), but having to play by the rules already shaped by men, which alienate women from their own identities, and shape their attitudes about themselves from a masculine perspective.

    where i think the book’s argument becomes problematic is where you say there should be rules made for womena dn for men. not only because of place of homosexuals and trasvestites etc, but also because if we make rules about men and women, we make judgements about what men are, and what women are. we make judgements, enshrined by law, about what women (and, indeed, men) are and should be! can you imagine?
    this also means that if someone does not behave like those things, that we judge are strictly feminine or strictly masculine (by law), than that person is deviant in some way. and therefore, we limit the options of what women (and yes, men too) COULD be, by making laws about what they SHOULD be…

    those are certainly intersting ideas to work with in your article though!

    • אלמוני

      נכון מאוד!

    • שלומית

      הי נעמה,

      הרעיון אינו שהחוק ישפוט מה זה גבר ומה זו אישה, אלא יכיל חוקים שמגנים על השוני בין המינים. רצוי גם שיהיו חוקים שיגנו על זכויותיהם של מיעוטים מגדריים אחרים.
      דוגמא של איריגארי לחוק “נשי” הוא חוק נגד שימוש בדמויות נשיות בפורנוגרפיה ופרסום. בעיני זה חוק מהותי וחשוב.
      תסכימי איתי גם, שחוק שמכיר למשל בזוגיות הומוגנית הוא חוק מותאם מגדרית שיש בו צורך.

  2. אלמוני

    אחלה מאמר על נושא מעניין.
    הדוגמה של הזזת תוכנית תרבות בגלל שידורי ספורט נראת לי קצת חלשה בעידן בו רוב שידורי הטלוויזיה הם בתשלום על פי בחירה.
    אפשר לקבל דוגמה יותר חזקה?

    • 1. מיעוט בטל של כותבי מאמרי דעות (מעצבי דעת קהל) בעיתונים הן נשים.
      2. מיעוט בטל של מקבלי פרסים (מודלים להזדהות) בכל התחומים הן נשים.
      3. מיעוט בטל של פנליסטים בטלוויזיה הן נשים (בובות לקישוט).
      4. בחומר הלימודים, ברשימות הביבליוגרפיות, בבתי ספר ובאוניברסיטאות קשה למצוא מאמרים או יצירות של נשים (נקודת המבט שלנו לא רלוונטית.)
      יש כמובן המון דוגמאות. אני ממליצה על ספרה של אורלי לובין “אישה קוראת אישה” הוא ספר קשה לקריאה, לא נגיש כל כך, מבולבל מבחינת עריכה אבל הידע שלה והיקף הספר שווים את המאמץ.

      • אלמוני

        זה שיש הבדלים לא אומר שזה בגלל הפליה מכוונת.
        את יכולה לתת דוגמה להפלייה מכוונת? כי דוגמה של הפליית נשים בציטוט מאמרים נראת לי מגוכחת. הטענה שיש הרבה גברים שאומרים לעצמם “המאמר הזה נכתב על ידי אישה, אני לא מצטט אותו” נראת לי תלושה מהמציאות.
        בתור אחד שכותב בעצמו ובשיתוף פעולה עם כותבים אחרים ולכן גם מצטט מאמרים, אני יכול לומר לך שאף פעם לא שמעתי שלמישהו בכלל אכפת מהמין של המחבר. הרבה יותר חשוב התוכן של העבודה והקשרים האישיים בין המחברים.

        קשה לי להתייחס לשאר הדוגמאות כי אני לא מכיר אותן מקרוב.

        • שלומית

          שמחה שאהבת את המאמר.
          העובדה שאתה מבקש דוגמאות אינה מפליאה בגלל שאתה מקבל את הדרך בה החברה פועלת כמובן מאליו. תבין, לא מדובר באפליה, אלא בחברה שמתנהלת לפי תפישה גברית. אז כמה תזכורות.

          לוס איריגארי מסבה את תשומת הלב בראשונה להפליה הנמצאת בשפה. כמו בצרפתית כך בעברית, אנחנו נדונות לדבר בשפה שמפלה אותנו. לקרוא טקסטים שכתובים בלשון זכר. איך תרגיש אם כל טקסט וטקסט שתקרא יהיה בלשון נקבה? מוזר קצת, ללא ספק. מחוץ למים.

          תאר לעצמך שברירת המחדל של ההתייחסות אליך היא כאל אובייקט. שבכל מקום ברחוב ובבית מקיפים אותך תמונות פרסומת של גברים מפתים בגוף חצי חשוף כשהם מוכרים לך מקררים, מכוניות, אוכל ועוד. מה תחשוב על עצמך בסוף היום? אולי תהיה מודע להופעתך קצת יותר? אולי תרגיש בהתחרות עם גברים אחרים על מי יפה/חסון/נמרץ יותר. לא הדבר הכי מרנין, נכון?

          דמיין לעצמך שמרבית ההחלטות לפיהן מונהגת המדינה בה את חי תתקבלנה על ידי נשים, שמי שייצג אותך ואת הזכויות שאתה חש זכאי להן יהיה מיעוט קטן. איך זה ירגיש לך? אתה בטוח שהרוב הנשי יחשוב על האינטרס שלך כגבר?

          דמיין לך שמי שיטפל בך, יהיו בעיקר רופאות. הן גם יחליטו לאלו מחקרים יזרום הכסף. נראה לך שהפיזיולוגיה שלך תקבל את תשומת הלב הנדרשת?

          דמיין לעצמך שראש הממשלה שלך, כפי שצוין באחת התגובות, יתקשר לרשות השידור בגלל החלטה לבטל את שידורי קדם אליפות ההחלקה על הקרח. לא הגיוני נכון?

          הנקודה החשובה היא שגם גברים משלמים מחיר על דיכוי הנשיות. כי אהבה אמיתית אפשרית רק במקום בו יש שחרור אמיתי.

          • אלמוני

            היי שלומית,
            הסיבה שבגללה רוב המחקרים נעשים על גברים או על זכרים (אם הם יונקים) היא שהרבה תופעות ביולוגיות מושפעות מהמחזור ההורמונאלי של האישה וזה מסבך את העבודה בצורה מאוד משמעותית.
            בכאלו מקרים צריך לאסוף אוכלוסיה של נקבות שנמצאות בדיוק באותו שלב של המחזור וזה קשה. אין כאן שום דבר נגד נשים, סתם קושי טכני.

            לגבי השפה, יכול להיות שהייתי מרגיש מוזר בהתחלה אם היינו עכשיו פתאום עוברים לדבר כך, אבל אם זאת הייתה הצורה בה אני רגיל לדבר לא חושב שהייתי מתרגש מזה.

            הדוגמה של הפירסומות היא הטובה מכולן ואני מסכים איתך. חשיפה למודלים מוצלחים מגרה את יצר התחרות ובהחלט עלולה לגרום לתסכול כשלא מצליחים להדביק את המודל. שוב, אני לא חושב שזה נעשה מתוך איזושהי כוונה להפלות גברים לטובה. קשה לי לדמיין קופירייטר חושב “אממ… אני לא אשים תמונה של גבר סקסי כי זה יגרום לגברים להרגיש רע, בוא נשים תמונה של אישה, מנשים במילא לא אכפת”.

            אני חושב שההבדלים נעוצים בטבע של נשים וגברים. נראה שגברים יותר תחרותיים. אם יש לך את האפשרות (וצריכה להיות לך דרך הספריה האלקטרונית של אונ’ תל-אביב) תני הצצה במאמר Be a man באקונומיסט של ה 26 ביוני 2003. מתוארים שם מספר מחקרים וספר שבודקים הבדליי התנהגות בין נשים לגברים וההשלכות התעסוקתיות שלהם (רפרנס מלא למטה). הדוגמה שהבאתי קודם לקוחה משם. נשים שהתמקחו על שכרן הרוויחו כמו גברים (יותר מנשים וגברים שלא התמקחו על שכרם).

            דוגמה נוספת ומעניינת שמובאת שם מציגה תוצאות בתחרות ריצה של ילדים בני 9 ו 10. כאשר בנים ובנות רצו לבד הזמנים שלהם היו שווים. כאשר בנים התחרו בבנים אחרים הזמנים שלהם השתפרו. כאשר הם התחרו בבנות הזמנים שלהם השתפרו אפילו יותר. כאשר בנות התחרו, ולא משנה נגד מי, הזמנים שלהם כמעט ולא השתנו. כנראה שלפחות בריצה, בנות לא תחרויות כמו בנים ולכן לא מגיעות להשגים כמוהם. המחברים מסיקים מכך על אופיים התחרותי של גברים ונשים באופן כללי. אני לא יודע כמה נכונה ההרחבה הזאת, אבל היא בכל זאת מעניינת.

            בקיצור, חלק (חלק!) מההבדלים בין גברים לנשים הם כנראה נגזרת של ההבדלים הטבעיים שלהם. אנחנו צריכים לשאוף שהמערכת תקדם אנשים לפי הביצועים שלהם ולא על פי המגדר שלהם כך שמי שיתאמץ ויהיה טוב יצליח. אם ננהג כך מגיל אפס יש סיכוי שההשפעה הזאת תחלחל הלאה. אם זה אומר שנשים צריכות להתאמץ יותר כי מטבען הן פחות תחרותיות, אז הן צריכות להתאמץ יותר. זה אולי נראה שוביניסטי במבט ראשון, אבל לדעתי זה ממש לא.

            המאמר והספר המקוריים הם:
            Published in “Choosing to be Different: Women, work and the family”, by Jill Kirby. Centre for Policy Studies.

            “Women Don’t Ask: Negotiation and the Gender Divide”, by Linda Babcock and Sara Laschever. Princeton University Press, October 2003.

            • שלומית

              הי צחי,
              דוגמא לראיית עולם שמושפעת מחיים בחברה פטריארכלית היא זו הרואה במחזור הנשי דבר המסבך את העבודה.
              אני לא סבורה שגישה שכזאת היא תוצר של אפליה מכוונת או שלמישהו יש משהו נגד נשים. אני חושבת שמדובר בהכרה ששבויה בקונספציות סקסיסטיות.
              לגבי השפה, אני בטוחה שהיית מתרגל, אבל זו לא הנקודה. הנקודה היא איך זה משפיע על ההליכים המחשבתיים שמתרחשים בתוכך.

              לגבי תחרותיות המחקר לא מוכיח שזה קשור לטבע אולי זה חלק מחינוך והתניה קודמת של נשים לוותר. מה שאני יודעת זה שנשים שלמדו בקולג’ לנשים בלבד הצליחו הרבה יותר בלימודיהם. מענין נכון?

              • אלמוני

                מספר הגברים הרואים במחזור דבר המסבך את העבודה כאשר הוא לא (ויש מקרים של כאבי מחזור שבהם הוא כן) נראה לי זעום. אני לא יודע איפה את פוגשת את כל האפליות האלו שאת מדברת עליהן. נתקלת אי פעם בכל התופעות האלו באופן אישי?
                שמעת פעם על מישהי שפוטרה בגלל שהלכה לשרותים באמצע היום פעם או פעמיים יותר כדי להחליף טמפון? בחיים לא שמעתי מישהו בכלל חושב על הדבר הזה.

                אולי יש אנשים מעטים שפה ושם מפלים נגד נשים מפורשות בגלל שהן נשים, זה נראה לי מיעוט מבוטל שיש לטפל בו כמו בכל עבריין אחר. רוב ההבדלים נראים לי כתוצאה של השוני המובנה באופיים ולכן גם בהשגיהם של גברים ונשים.

                • שלומית

                  הי צחי,

                  “הסיבה שבגללה רוב המחקרים נעשים על גברים או על זכרים
                  (אם הם יונקים) היא שהרבה תופעות ביולוגיות מושפעות
                  מהמחזור ההורמונאלי של האישה וזה מסבך את העבודה
                  בצורה מאוד משמעותית.”

                  נוק נוק, מישהו ער שם בפנים? אתה אחד מאותם גברים שמספרם לדבריך “זעום”.

                  • אלמוני

                    שלומית,
                    אם הברירה היא לא לעשות מחקר כי אין אמצעים טכניים לעשות אותו על זכרים ונקבות, או לעשות אותו על זכרים בלבד ולהיות מודעים שהידע שלנו על נקבות מוגבל, אז אני ועוד הרבה מאוד חוקרים ו*חוקרות* יעשו אותו על זכרים בלבד ויחיו עם ההכרה שידע שלנו מוגבל.

                    החיים הם רצף אחד ארוך של פשרות. במקרה הזה את מתעקשת במקום הלא נכון, סתם, להערכתי, מתוך חוסר הכרות מספיקה עם התחום.

                    נוק נוק, האם את אחת מאותן פמניסטיות מתוסכלות שמחפשות לריב עם כל העולם כדי לכסות על בעיות אחרות?

                  • אלמוני

                    כנראה התבלבלת בין ‘עבודה’ במובן של מחקר לבין ‘עבודה’ במובן של עיסוק לשם פרנסה.

        • כל כך קל לכתוב מגוחך ולגחך אבל תאר לעצמך כיתה של חמישים עלמות דעתניות בחוג לספרות באוני תל אביב, לעיתים משתרבב איזה גבר, מולן עומד מרצה גבר או אישה (עומדת) וכל הרשימה הביבליוגרפית (לא משנה אם זה קורס על סיפורי אהבה או על ספרות ימי הביניים) היא רק של מחברים גברים. אולי אתה לא מבין כי אתה כל כך רגיל. גם לי לקח המון זמן כדי להבין שיש משהו מוזר בזה שחור ההצצה התרבותי שלי על העולם הוא מאז ומעולם באמצעות גברים. חוץ מעתון “לאישה” וספרים על יתומות שקראתי בילדותי.

    • בעד שידורים הוגנים לנשים

      אני דווקא חושבת שזו דוגמא מצוינת. הערוץ הראשון הוא הערוץ הממלכתי. זה שמתקיים מהאגרה שלי ושלך.

      ועדיין משום מה יש עדיפות למשחקי ספורט גבריים. תראה איזה בלגן מתקיים בגלל אי שידור משחק כדורגל. ככה למשל במעריב מתייחסים לעניין:
      “מי אחראי למחדל השידורים? לראשונה מאז 1985 לא שודר משחק נבחרת במוקדמות המונדיאל בטלוויזיה. למי צריך להפנות אצבע מאשימה?”

      http://www.nrg.co.il/online/3/ART/778/642.html

      נראה לך שראש הממשלה היה טורח ומנסה את כל כוחו כדי שהערוץ הראשון ישדר איזו אליפות נשים, או תצוגת אופנה חשובה?

      • עכבר סלעים

        כנראה שראש הממשלה לא היה טורח לדאוג שתשודר אליפות נשים כי אף אחד לא מתעניין בספורט נשים חוץ ממיעוט בטל בשישים. אם היית באמת מעוניינת בשיוויון בעניין הספורט היית צריכה לדרוש את ביטול המושגים “ספורט גברים” ו”ספורט נשים”, אבל את זה כמובן שלא תעשי כי מושג השיוויון אצלך אומר אפלייה “מתקנת” לנשים ולא הזדמנות זהה להצטיין לשני המינים.

        • מחדל חתולת רחוב

          גם קובע עובדות שמי ידוע מאיפה הגעת אליהן, גם מחליט בשבילי מי אני ומה אני רוצה.
          אז אולי תדיין עם עצמך כי אתה יודע הכול

  3. עוד גבר

    אני מודה שלי, אישית, יש בעיה כשמישהו/י
    טוען שהוא/היא מייצג/ת חצי מאוכלוסית העולם
    (מספר מכובד של כמה מיליארדי אנשים) יהא
    זה גבר או אישה.

    גם אם נניח, תיאורטית, שדעה של פלוני/ת
    (וחבריו/ותיה) אמורה לייצג את דעת רוב אותה
    אוכלוסיה שהוא/היא מתיימרת לייצג, רצוי,
    לדעתי, לגבות זאת באיזשהו סקר (מקצועי
    וניטראלי) או משאל כדי להראות שזו אכן דעת
    רוב ואז יש לזה יותר תוקף לטעמי (ואם יש
    כזה סקר או משאל אשמח לקבל קישור). עדיין
    תיתכן דעת מיעוט (מיעוט יכול להיות גם
    מיעוט גדול) שלא תואמת את דעת הרוב.
    על אחת כמה וכמה אם הדעה הנ”ל היא לא דעת
    רוב.

    צריך להפריד בין זה ובין שאלת ההפליה על
    רקע מיני. כשבוחנים את אוכלוסית כלל
    העולם, אני משער שיש מקומות בהם קיימת,
    עדיין, הפליה לא מוצדקת. כנראה הרבה פחות
    במדינות מערביות מתקדמות.
    שאלה שצריכה, לדעתי, להשאל כשקיים שוני
    ביחס לגברים ונשים, מה מקורו? האם מקורו
    הוא תמיד בהכרח בהכוונה גברית? האם שוני
    ביחס שווה בהכרח הפליה?

    עוד נקודה חשובה שקשורה לדעתי, כפי שנכתב
    בתגובה קודמת, באוכלוסיה כל כך גדולה,
    יותר נכון לטעמי לדבר על “גוונים” שונים
    ולא רק על חלוקה בינארית של גברים ונשים,
    אנשים שונים, אפילו מאותו מין, יכולים
    להגדיר/להבין “גבריות” ו”נשיות” בצורה
    מעט שונה.
    רצוי גם לדבר על חלוקות נוספות חוצות מין.
    אני מאמין שיש אנשים (גברים ונשים) שמרגישים
    מקופחים (וסיבותיהם/ן עימם/ן, אני מניח
    שזה גם עניין סובייקטיבי) וכאלה שלא,
    כאלה שהם/ן שאפתניים/ות והישגיים/ות יותר
    וכאלה שאולי לא וכד’.

    • אפילו שדיים הם זכרים: גדולים קטנים יפים מכוערים. תאר לעצמך שזין היה גדולה וקטנה ונהדרת ועלובה. לא נשמע לך הזוי ומטורף? אלה החיים של אישה בעולם של גברים: הזויים מוטרפים. גוליבר באץ הגמדים (או הענקים) זה אנחנו.

      • עוד גכר

        נדמה לי שמילים כאלה או אחרות הם לא
        הבעיה הגדולה. גם “אישיות” ו”חוכמה” למשל הן לשון
        נקבה ולא חשבתי על זה במובן שיש לזה משמעות
        מעבר לעניין דקדוקי. מבחינתי אישית אפשר לשנות/
        לעדכן את השפה. לי, מנקודת ראות גברית
        מפריע למשל מצב שלמשל גבר ואישה מבצעים
        אותה משימה (עבודה) _בדיוק_ הם מקבלים שכר
        שונה. אם וכאשר יש מצב כזה הוא פסול לדעתי,
        זו, לדעתי, דוגמא להפליה מהותית.

        • אתה יודע, בכל התגובות שלך ללא יוצא מן הכלל אתה מפריז בשימוש בסוגריים ובקו נטוי, מה שהופך אותן לפחות ופחות קריאות ככל שהן מתמשכות.
          תנסה לוותר על חלק מהם, או להשתמש ב-ו’ החיבור במקום קו נטוי ותראה שיפור מדהים.

          • בתואל

            שרלי, אולי כדאי להוסיף את הסלוגן:
            בננות האתר בו המגיבים מבקרים את איכות התגובות

            ולך לולה,
            את לא קולטת שהוא בטח עוסק במחקר?

            • עוד גבר

              היי בתואל. במקרה אני (“עוד גבר”) דווקא לא
              עוסק במחקר במובן המקובל של המילה,
              אבל חן-חן על הסלוגן…

              • מתעניינת

                ומאיפה כל האינפורמציה על P בריבוע או מה שזה לא יהיה

                • עוד גבר

                  אני? יש לי רק (הכל יחסי) תואר ראשון במתמטיקה
                  ומדעי המחשב, אבל… יש לי גם כמה אלפי שעות
                  גלישה באינטרנט, אלפי שעות שוטטות בחיפוש
                  אחר בת-זוג (תוך כדי חיפוש למדתי (או לפחות כך
                  נדמה לי) דבר או שניים), מדפים מלאים של
                  ספרים (שקראתי) וכמה מאות(?) תגובות ומאמר
                  אחד באתר “בננות” המכובד. מספיק לא?.. 🙂
                  (ומתעניינת אמיתית ומתאימה יכולה לפנות
                  אלי ישירות לדואר האלקטרוני שבראש התגובה).

    • שלומית

      הי צחי,
      מסכימה אתך שיש משהו מקומם במי שמדבר בשם אנחנו.
      במקרה של איריגארי, מה שגרם לי לקבל את ה”אנחנו” שלה הייתה ההבנה של הפרספקטיבה ממנה היא מדברת. העובדה שהיא כותבת מתוך התייחסות להגות הגברית והנשית שקדמה לה בבקשה להגדיר את הנשיות.

      מה שפועל לטובתה זו ההכרות עם התיאוריה והמחקר האקדמי, היכולת לראות את הדברים בראיה כוללת והאומץ לומר את דברה ולצאת כנגד מוסכמות מקובלות של גדולים כגון פרויד ולאקאן.
      תסכים איתי שאם היית עושה סקר בתחילת המאה ושואל גברים אודות משיכה אדיפלית לאמם היו חושבים שיצאת מדעתך. סקר אודות המידה בה נשים וגברים מרגישים שחייהם מתנהלים בעולם פטריארכלי לא יניב תוצאות משמעותיות, לדעתי, לפני שהאקדמיה מצד אחד, והתרבות הפופוליסטית מצד שני, יפנימו את המסר ויתחילו לשווק אותו לכול דורש.

      אז אנא התעורר בשם המהפכה!

      • עוד גבר

        לא למדתי פסיכולוגיה או תחום רלוונטי דומה (למעט כמה
        קורסים פתוחים לקהל וכן קריאת כמה ספרים) אולם נראה
        לי שיכולה להיות כאן, לפחות תיאורטית, בעיה של ראיה
        סובייקטיבית (וזה רק טבעי) וכשזו קיימת, יש לדעתי, כמו
        שכתבתי, משמעות מסויימת לכמה היא מייצגת.

        לדעתי, אפשר, אולי, לנסות לעקוף מעט את בעית הראיה
        הסובייקטיבית ע”י בחירת נקודת ראות “נייטראלית”, למשל
        נקודת מבט אבולוציונית (למשל, אולי,”הגן האנוכיי”
        של דוקינס). בראיה כזו, לדעתי, אפשר לראות את
        הזוויגים (זכר/נקבה) אולי כשני צדדים של אותו מטבע.
        אני מעדיף לראות השוני שקיים (כשהוא קיים) בין הזוויגים
        כהשלמה ולא כדבר העומד לבדו וגם זה בהקשר
        האבולוציוני המתאים. הרבה תופעות אנושיות, אני בכל
        אופן, הצלחתי להסביר לעצמי במושגים מהתחום הנ”ל.
        מצד שני, אני מאמין שלא כדאי לראות העולם מנקודת
        ראות כזו _בלבד_, יש עוד הרבה רבדים אנושיים/תרבותיים
        חשובים שיש להביא בחשבון, אולם יש לה, לדעתי, חשיבות.

        בעניין תסביך אדיפוס, שוב אני לא ממש בקיא, אבל ממה
        שאני מבין, גילוי עריות בכלל, מעבר לעניין הלא מוסרי,
        הוא עניין בעיתי אבולוציונית בגלל האפשרות לוולד עם
        פגמים מולדים וייתכן שזו הסיבה לצו המוסרי, כך שנראה
        לי שבכל מקרה, בגלל ההסבר האבולוציוני, תופעה כזו
        לא תהא מאד נפוצה.

    • אורנה

      אלוהים אדירים!! אולי חדל עם ציון הסלאשים האלה בכל איזכור זכר ונקבה!
      ממש אי אפשר לקרוא את התגובות שלך ואולי טוב שכך. אני ממש מתחילה לחשוד בבריאותך הנפשית ובשפיותך.

      עוד גבר-אתה פשוט טרחן נטול טעם ומשעמם.

  4. נו שוין

    מי שעדיין לא מבינה שתראה את השנה הטובה שקיבלתי ממעריב העיתון של המדינה שמדבר אלי בלשון זכר לאורך כל הברכה, ומייצג אותי בתמונות גבריות.

    http://www.nrg.co.il/images/4u/shana_tova/movie.html

    ואגב בשנה טובה באתר זו שירלי בתמונה?

  5. אחת העם

    הפמיניזים מת.
    פעם רצינו להיות כמו גברים , רדפנו אחרי השכלה ותארים, לבשנו מכנסיים הסתפרנו קצר אפילו קרחת, ולפעמים דיברנו כמו גברים בדיחות וכאלה…
    נו ומה יצא לנו מזה?
    אנחנו מוערכות יותר?
    נאהבות יותר?
    נחשקות יותר?
    מפנקים אותנו?
    דואגים לנו?
    מתחתנים איתנו?
    נשארנו חצי אישה .

    אנ י אישית הבנתי את העניין (קצת באיחור) בקיצור לחזור לנשיות.
    מה רע בכך?
    יחי הפוסטפמיניזים והחזרה לנשיות.

    • אלמוני

      אם תזכרי בימים עברו שאלי את עצמך האם באמת אהבו אותך ובתור מה? והאם היית באמת אישה שלמה?
      חזרה לנשיות עכשיו משמעה הרבה יותר כוח והרבה יותר בחירה. לא נראה לי שהדרך שעשית הייתה לשוא

הגיבי

כתובת הדואר האלקטרוני לא תפורסם Required fields are marked *