ריבי שנהר, גיבורת הרומן הקודם של קציר "למאטיס יש את השמש בבטן", מתארת בבגרות רבה עד לא אמינה את הרומן הסוער שהיא חווה בשנתיים שבין גיל ארבע עשרה לשש עשרה. הרומן, חשוב לציין, מתרחש בינה לבין מורתה לספרות בת העשרים ושבע. הספר בנוי בצורת יומן מעט הזוי שמתכתב חזרה עם יומנה של אנה פרנק. ריבי מגלמת את קיטי, הנמענת של אנה. תכתובת זו, שלא נראה שיש כל נימוק עלילתי מאחוריה, נראית די מאולצת. היומן מתאר את האירועים מנקודת מבטה המאוהבת, הנזקקת והמעריצה של ריבי הנערה למורתה הכריזמטית. עניינו המרכזי של הספר הוא כמובן מזעזע ובל ייעשה. יחסי מין בין נערה מתבגרת, עצובה ובודדה בשל מצבה המשפחתי הכאוב (הוריה גרושים, אביה מתעלם ממנה ואמה היא אישה קרה ומרוכזת בעצמה) לבין אישה נשואה ובוגרת הנמצאת בעמדת סמכות וכוח.
מוקד הביקורת סביב הספר צריך שיתעסק בשאלה המהותית המתעוררת סביב ספרות פרובוקטיבית מסוג זה: האם מוסרנות כזו או אחרת צריכה שתשפיע על חוש הביקורת הספרותי שלנו בבואנו לבחון את טיבו ואיכותו של הספר? ומאידך, האם כל פרובוקציה לכאורה חתרנית, לסבו-שיקית, המתיימרת להיות נועזת, צריכה להיחשב ככתיבה מקורית ואוונגרדית, או שמא רשימת רבי המכר היא שעמדה לנגד עיניו של הסופר החדשני?
נכון שהסיפור עצמו, אובייקטיבית, אינו מקובל בשום אמת מידה מוסרית-חברתית המוכרת לנו, ועם זאת, אם נעצור לפני גבול ספרותי זה הרי שספרים רבים שאינם תואמים את הסטנדרטים של הקורא היו נגנזים. האם "לוליטה" היה מתפרסם וזוכה לשבחים כה רבים אילו היינו מפעילים את מבחן המציאות? האם הפרק של מולי בלום ב"יוליסס" לא היה נותר על רצפת חדר העריכה? ב"הנה אני מתחילה" יש אם כן עלילה בעייתית, אבל כזאת שמתוארת בצורה שמצליחה לעורר הזדהות אפילו אצל חובבת גברים מושבעת כמוני.
התיאורים האירוטיים הרבים בספר חריפים ומשכנעים וחפים מההתייפיפות השבלונית שהתרגלנו אליה. ובכל זאת פעמים רבות גולשת קציר אל תיאורים שחוצים את הגבול הדק שבין אירוטיקה כובשת לבוטות זולה. הבעיה העיקרית היא אמינותם של התיאורים, שהרי הם מתוארים מנקודת מבטה של ילדה בת ארבע עשרה בעלת זהות מינית מעורפלת עדיין המיטיבה לתאר עונג אירוטי ראשוני בצורה בשלה כל כך, נשית מידי, בייחוד כשמדובר ביחסים לסביים מורכבים וטעונים. תיאור חיי היומיום לעומת זאת הוא טינאייג'רי טיפוסי, מה שמעט מערער את כוחם של תיאורי האירוטיקה המצויינים. ואכן בגרותה של ריבי לאורך הספר מעט מפוקפקת. יש כאן נסיון של קציר לתאר ילדה בעלת נפש עשירה, חד פעמית וכואבת, שיצר הכתיבה הבוער בה מצליח לייצר כמיהה גדולה המתנקזת לרומן אסור.
ריבי, המחשיבה עצמה כחלק מהבוהמה המרכזית של שנות השבעים, משתדלת להתאים את עצמה למילייה החברתי; קוראת את רשימת המאסט התקופתית, את הפלייליסט של הספרות הנשית המודרנית וכך הכמיהה הספרותית, המלווה במבחר ספרים משובחים ברוח התקופה אשר נותנים לריבי השראה, נשזרת עם הכמיהה המינית-רומנטית למורה מיכאלה, נפש ספרותית תאומה, עד שחוש השיפוט מתחיל להטשטש. חוש השיפוט מטשטש עד כדי שגם בקטעי הרטרוספקטיבה, המעטים מדי, קשה למצוא נימה של ביקורת, טינה וכעס על יחסי הניצול הברורים. הסיטואציה המיותרת בה נראה ניסיון של מיכאלה וידידה הפסל המבוגר לפתות את ריבי לאורגיה היא זו בה נחצים הגבולות לחלוטין, ואולי בסירובה הראשון של ריבי יש מתחילתו של תהליך ההתפכחות. נראה שמיכאלה מצאה בריבי את הנערה שהיא לעולם לא תהיה ואת הכישרון הספרותי שהיא לעולם לא תגשים ואילו ריבי, שבויה עד הסוף, ולאורך שנים, באותה אשליית אהבים מתוקה שהפיגה את בדידותה והעניקה משמעות לחייה.
בספר יש חותם צורב של תשוקה. תשוקה שעוברת גבולות, שמקורותיה אינם טהורים. כוחו של הספר הוא בתיאור מהימן, מקורי וכובש של תשוקה זו. אמנם זה לא מספיק כדי להצדיק את העלילה הבעייתית ולקדם אותה, אבל זה ודאי מספיק על מנת לייצר מתח ספרותי איכותי ולהנות מספר אמיתי שכתוב היטב.
קודם היא כותבת : "הבעיה העיקרית היא אמינותם של התיאורים
שהרי הם מתוארים מנקודת מבטה של ילדה בת ארבע עשרה בעלת
זהות מינית מעורפלת עדיין המיטיבה לתאר עונג אירוטי ראשוני
בצורה בשלה כל כך, נשית מידי, בייחוד כשמדובר ביחסים לסביים"…
אבל בסוף הביקורת היא כותבת: "בספר יש חותם צורב של תשוקה. תשוקה שעוברת גבולות
שמקורותיה אינם טהורים. כוחו של הספר הוא בתיאור מהימן,
מקורי וכובש של תשוקה זו".
מיהן, מקורי וכובש? חחח אבל הרי הלנת על זה קודם!
מעניין שמשפט ההמשך בו היא כותבת: "תיאור חיי היומיום לעומת זאת הוא טינאייג'רי טיפוסי, מה שמערער את כוחם של *תיאורי האירוטיקה המצויינים*" נשמט מציטוטך.
חחחחח, זה לא התיישב עם הטיעון המופרך שבנית בעמל רב? ועוד אחר כך קוראים אחרי ביצ'!
מה זה קשור? היא כלל אינה סותרת את עצמה. אין קשר בין אמינות ובין איכות, והם יכולים להתקיים במקביל, כפי שאכן קורה בספר.
קראתי עד הסוף ובעניין.
לי נראה שהמבקרת עורכת כאן דיון פנימי בין המוסר והמושך: הארוטיקה והעלילה הבעייתית הם בעצם חלק ניכר מהמשיכה של הספר הזה וזה מפריע לה.
ספרים על ניצול ואפילו הדדי, שנכתבים מתוך אומללות מסויימת, הם לא ההעדפה הראשונה שלי. ובכל זאת – הביקורת היתה מעניינת.
כותבת "הבעיה עיקרית היא אמינותם של התיאורים" ואז כותבת "כוחו של הספר הוא בתיאור מהימן". מה לא מובן שזה סותר? לא אמרתי שהיא לא כותבת שהתיאורים לא מצויינים, רק העובדה שהיא סותרת את עצמה באשר לאמינות שלהם.
חפיף, נלך להתעסק בדברים יותר חשובים.
התיאור האירוטי לכשעצמו, אובייקטיבית, ספרותית, משכנע ומקורי באמינותו.
הבעייתיות בו היא שהוא מגיע מיומנה של ילדה בת 14 ולכן מהימנתו הסובייקטיבית מתערערת.
הנה מאירים את עיניכם בנוגע לספר מעניין ואף יותר מכך (ממש לאחרונה קראתי אותו…) ובמה אתם מתעסקים? בפכים קטנים וביקורת על המבקרת. בקר את המבקרת…?? . אתם יכולים לאהוב או לא את הספר או את הנושא, אבל אנא, תגובות ענייניות בבקשה.
ונאה אקיים…- כשהתחלתי לקרוא את הספר היו בי ציפיות רבות כי אני נמנית עם אוהדיה של קציר, כבר בהתחלה נרתעתי מהפער הגילאי בין הגיבורות, והיה נראה לי כי אי אפשר לכתוב סיפור טוב אם נודף ממנו ריח של פדופיליה קלה… אבל לאט לאט ריבי שכנעה את מיכאלה להסחף בתשוקה האובססיבית הזאת, וגם אותי…
מציצה בפורום האהוב עליי, מגיבה מידי פעם ומקבלת תגובות מחרידות, והפעם מגלה כי פשוט הציניות השתלטה על העולם.
מסכימה עם בננהשיק ולא חושבת שיש עוד מה להוסיף מלבד…
תחייכו. ותעריכו ספרות טובה. בטח ובטח דעות אחרים.
הקשת מתקיימת באלפי צורות שונות.
קונספט הלוליטה, על שלל גווניו וגרסותיו הוא מיושן ושחוק לעניות דעתי. אין בספר שום חידוש.
תנו לנו משהו מעניין, חדשני, ומרתק.
באשר לנושא הנוסחה שהזכירה המבקרת: מסכים לחלוטין. אגב, יהודית קציר איננה היחידה שספריה מקסימים ומושכים אך עם זאת 'נגועים' בנוסחתיות, מאיר שליו הוא דוגמה מצויינת לסופר שכזה (אע"פ שספריו מענגים ומצויינים).
מה שהכי מעניין בספר הזה הוא שהסופרת די יודעת על מה היא מדברת! כבר מזמן אני חושדת שהסיפורים שלה אוטוביוגרפיים ברובם, וב"למאטיס.." אם אני לא טועה ריבי מתוודה בליל שכרות בפני המאהב המבוגר/נשוי שלה שהיה לה פעם קטע עם אשה. האמנם יודית/ריבי הלכה בשדות הנרקיסים הסגולים ולא ידענו… ?
בואו נהיה כנים עם עצמנו וכדרי היה שגם הסופרת תהיה כנה אתנו.
היחסים בין ריבי למורה שלה, נועדו לגרות את הקוראים ולגרות את הקוראים שעוד טרם קראו אבל שמעו.
כל מי שקורא/ת מתגרה מן הכתוב. לגברים שתי נשים שעושות את זה זו פנטזיה משגעת.
ותגידי את האמת בנות. לכן לא בא פעם להתנסות. לא ראיתן את עצמבכן, בשעת הקריאה, בדמות ריבי או בדמות המורה?
תגידי את האמת
למען האמת, אני מאוד מוצאת עניין בלקרוא תיאורים לסביים כשאני בשעת ייחום ואיני מסופקת על ידי גבר בנמצא.. זה פשוט מוציא לי את החשק מסקס לתקופה ארוכה מאוד. מומלץ.
שתי נשים שעושות אהבה,( ואני לא מתכוונת בגרסת הסרטים האירוטים שנעשים לגברים ואין להם שמץ איך זה באמת…) זה הדבר הכי אירוטי ויפה שיש. מה לעשות וגברים, גם הכי מדהימים ויפים שיש חסרים את אותו הדבר שרק אשה יודעת להעניק לאשה אחרת – כמו לדבר באותה שפה. ושלא תחשבו – אני דווקא מרוצה מהגבר היפה שלי, אבל האמת צריכה להיאמר… יודית אמנם חטאה פה ושם בתיאורי פלסטיק אירוטים מהסוג שאפשר למצוא ברומן הרומנטי (מהסוג המתקדם אמנם..), אבל דווקא את עוצמות הרגש ולאו דווקא הסקס הוא שמרגש פה, כי אני חושבת שכל אחד מאתנו הלך פעם לאיבוד באיזו התאהבות לא הגיונית, ויש משהו מכמיר בלחוות את הילדה הקטנה שהתאהבה במיכאלה – דמות סמכותית ומבינה ובמקרה לגמרי גם אשה
…ואח"כ אנחנו מתפלאות שאונסים אותנו… שבכעס מרוכז מפסקים את הוויתנו הניקבית , תוחבים ומחככים בנו את איבר המין הגברי בהוויתו הפיזית והרוחנית שוב ושוב עד לשפיכה סמיכה על פרצופינו שמסמאת את עיננו…ושוב אנחנו נשאל: "איך הגענו לכך ? מה עשינו ?" במין תמימות וכעס אינפנטילי…אשר אנו מנסות לחסוך מילדנו כאשר הם מתעסקים בדבר מה מתסכל -במקרה הקטן- או בדבר מה מסוכן -במקרה הגדול- אשר אינו בר שינוי כך או כך למרות רצונם ורצוננו.
הרי אנו יועות זאת היטב שאם נשחק באש אל לנו להתפלא כי ניכוונו…חשובנה על כך בנות , חשובנה היטב , הגיע הזמן שנעשה זאת !!!
עם כל הרגישות… – על מה לעזאזל את מדברת? מה "אנחנו" עושות בדיוק שגורם לנו אח"כ להיאנס..??
עידית יקרה
כתיבתך קולחת לה, כשוופס תותית, ניגרת על עפעפי כטסק מתקתק, מבשמת נחירי בטדיגי חרוך ומצקצקת לי בדנדון הלשון….
כתובה היא שוב היטב כיאה לרעיתו של מדען ביוכימי מפוספס…
אך הפעם בחרת לך לעלות על המוקד את משמני בטני הרכה… שהרי שלפת חרבך אל מול יודית הקדושה הסופרת האהובה ביותר!
אל לו לאדם להתנזר מתשוקת הבשרים הכנה שיודעת יודית לרקום מעור ומגידים… מאליתה נטולת הקוצים ומהתום והאהבה בהם מפטמת אותנו, זוללי ספריה…
שהרי סופו להסתפק רק בנבטי חיטה מגולענים שיביאוהו בסופו רחמנא ליצלן למעשי "פליציה"…
ואסיים בברכת וישמן ישורון ויבעט!
בדימ ג'ון
גם אני נמצאת בקשר מיני עם ידידה מבוגרת ממני ב9 שנים והיא למדה אותי את הכיף שבתענוגות נשיים. מי שלא חוותה זאת פשוט לא יודעת מה היא מפסידה !
אומנם אין לי נסיון רב עם גברים עקב גילי הצעיר,אבל התענוגות המשכרים שמרעיפה עלי ידידתי מורתי , אין מילים !! יתכן ובהמשך הדרך אכיר גבר שאיתו אחווה חוויות מיניות מסעירות יותר,אבל לעולם לא אוותר על אהבת אשה-כל כך עדינה רכה ומלטפת….
גם לי יש ספור דומה,אבל מהצד השני של המיטה. אני בת 29 נאה מאד וחטובה והכרתי נערה מתוקה בת 18 שמשכה אותי בצורה מטורפת (אני חייתי עם ידיד 5 שנים) מעולם לא התנסתי באהבה לסבית לפני כן. אביבה (שם בדוי) עשתה לי עניים וממש התחילה איתי. לא העלתי בדעתי שזה יתפתח לאהבה מטורפת . היום אני לא אתקרב לגבר גם אם יהיה מלך היופי והרכות.
אינני מבינה מה מצאתי בגברים הללו ואני מודה לאל שנתן לי הזדמנות לחוות אהבת אשה.
מעניין שאביבה דווקא חפשה שותפה מבוגרת יותר שתדריך אותה, אבל לבסוף היא הדריכה אותי.
אח איזה מדריכה !!! בעדינות ובסבלנות אין קץ היא פיתתה אותי ואני התמסרתי בעלפון חושים !!!
נהנתי ויישמתי….