למה להתפשר?

כל פעם מחדש אתן עומדות בפני אותה סיטואציה; הנה מצאנו מישהו נחמד, אבל? זה לא זה. מצד שני, מה לעשות? יש משבצת שמישהו חייב למלא ואותו אחד פשוט היה שם בזמן הנכון ובמקום הנכון. אז מה אם הוא לא כל בדיוק: מקסים/יפיוף/מתחשב/עונה לתבנית שיצרנו לעצמנו? העיקר שיהיה עם מי להתחלק, עם מי להזדיין (נו אם הוא לא כל כך סקסי לפחות שיתן לי לגמור קודם) ובעיקר לא להיות בודדה בעולם ולהכנס תחת המסגרת “יש לי חבר”.

מישהי מכן חשבה לרגע אחד, רק רגע, אולי לעצור שניה? למה עוד פעם להיכנס לסיטואציה שברור מראש שלא תוביל לשום מקום חוץ מסימון של זמן בלוח השנה?

כאן בעצם המקום לניתוח קל ומחשבה הגיונית. שני דברים קשים אבל מה לעשות, לפעמים אין ברירה וצריך להסתכל למציאות בעיניים ולהתמודד קודם כל עם ההכרה במצב כזה.

נשאלת השאלה למה? למה לכוון למטה? התשובות הן ברורות, כשמכוונים נמוך קל הרבה יותר לפגוע ולהשיג את המטרה. מן הסתם בחור ששוויו קצת יותר מהממוצע שאתן רוצות יכול גם לא לשתף פעולה עם ניסיונות ההתקרבות שלכן ואז מה? כשלון? חס וחלילה. בואו נתחיל מאחד שלא יהיה קשה להשיג אותו, וגם בגלל מיצובו הלא ממש גבוה יגיד לנו תודה כל פעם, ישאר סביבנו ולא יחפש אלטרנטיבות באופן מעשי.

תשובה מספר שתיים תהיה הערכה עצמית נמוכה. בואו נודה, שמסגרות שבחורות נמצאו בה רוב הזמן, מאז תחילת ההיסטוריה, העמידו אותן בעמדת נחיתות. זה עניין מקומם וחסר כך ערך לוגי בעיקר במציאות של היום, שכל אחד יכול לעשות כמעט הכל עם קצת כישרון, בלי קשר למינו, מיצובו בעולם ושאר תבניות מיותרות.

יש גורמים רבים שתורמים לתחושת הנחיתות הזו, החל מהתא המשפחתי; אבא שדורש הרבה מזמין בת כנועה, צייתנית, שמאותו שלב תיצרב בתודעתה הסיסמא ש”גברים זה חרא”, כשתגדל היא תחפש לעצמה צרות בחיים וגברים יתפסו בעיניה כרע הכרחי. זה הסוג שאותה אחת תחפש וזה בדיוק מה שתמצא. האדם הנבחר יכול להיות כזה שאף אחת לא תיגע בו גם עם מוט של קופץ אולימפי, אז למה?

הסביבה והעבודה תורמות גם, משום מה אשה יודעת, וזה יכול להיות בתת מודע, לא מוצהר ויצוק כתבנית במוח שהיא צריכה להתמודד על כל דבר מעמדת נחיתות.
עושה רושם שבישראל הסימפטומים רק מחריפים, תוצאה של צפיפות ומחסור. הכל קטן, ולוחץ; התא המשפחתי, צבא, לימודים, חבר’ה, תחומי עניין ומקומות מגניבים.

התוצאה -שימוש בברירת מחדל עלובה למדי של הסתפקות במועט, תוך שימוש בסיסמאות ריקניות (“אז מה אם הוא כזה, יש לו אוטו מהעבודה!” רק שכחתן שהרכב שייך לחברת ליסינג וכשהבחור מסיים את תפקידו או מפוטר האוטו עף חזרה למגרשי הליסינג). או השיוך החברתי שלו ושל הוריו (סליחה, איפה בדיוק את ישנה בלילה? בין אמא ואבא שלו?)

התוצאה תהיה זהה – התפשרות על הדבר הכי חשוב בחיים, בעיקר בגלל חוסר רצון וקצת חוסר יכולת להתמודד.
מסקנות? קודם כל להכיר בעובדות, ואחר כך להפנים וללמוד מניסיונות קודמים שנעו באותו מעגל. מעגל כזה יכול להיות רכש האובייקט-הבנה-התפכחות-השלמה.
חשוב מאד לזכור שאם לא לומדים מטעויות, שידור חוזר הוא אופציה סבירה ביותר.
אם הפסדתן משהו בתהליך מסוים, לפחות תרוויחו את השיעור.

תגובות

  1. אייל

    מאיזה עשור נחתת?
    מה זה הממבו ג’מבו הזה?
    ישר לרבקה מיכאלי או ג.ספרינגר:)
    וכן! תכוונו נמוך, ככה אנחנו אוהבים את זה.

  2. דודי

    הצרה היא שגברים בוחרים באותה צורה
    מה זה אומר?

  3. אינדי_גו

    עדיף כבר להישאר בלי, בעיקר כשמרגישים עם.
    אבל, וכאן אנחנו מגיעים לשורש הבעיה, משום מה, כולם ממש ממש משוכנעים ש”מגיע לי יותר”. יצא לי להכיר כמה טיפוסים, שאיך לומר בעדינות, לא רק שלא הגיע להם יותר, אלא אפילו הגיע להם פחות. אבל מה, איפשהוא בדרך התעוותה תחושת המציאות שלהם (וזה נכון לגבי נשים וגברים כאחד), וכך נוצר המצב הזה של מירוץ העכברים, שבו, אתה פוגש מישהי נחמדה, אבל במקום לנסות להכיר אותה קצת יותר (נכון, חצי שעה בדייט זה מספיק זמן. כלומר, בהחלט צריך לראות אם יש משיכה בסיסית, אבל לפסול על פניו תחת סעיף שהוא פחות מזה נראה לי מטומטם), אתה ממשיך הלאה. כי הרי מגיע לך יותר, אז למה לבזבז זמן?
    וכך רצים להם העכברים בתוך הגלגל שלהם, עד שהם מתעייפים.
    מה עושים עכברים עייפים בלילות?
    בערך מה שהאיילות. אבל לבד.
    (והתרמודינמיקן הגדול הרי כבר קבע מזמן, שאם כבר לבד אז שיהיה בתנועה)

    ומה אני חושבת? אני חושבת שלכל אחד מגיע מה שהוא מזמן לעצמו.

    • אלמוני

      העניין הוא, שאצל גברים ‘מגיע לי יותר’ קשור בעיקר לנושא המראה החיצוני. אישיות וכו’ זה לוקסוס…

    • שאומרת, ובימבה כשרון, את מה שאני חושב, וגם את מה שהייתי חושב לו אך הייתי אינטליגנטי דיי לעשות כן. ותודה לאינטרנט שמאפשר ללקק לבחורות מבלי לקבל את הסכמתן.

      כשלעצמי, לחלוטין איני אוטוריטה בנושא, אבל מכר שלי שמבין קצת יותר בכגון דא, הסביר לי פעם (ובמילים פשוטות, כדי שאוכל להבין) כי המפתח לאושר הוא לאהוב את מה שיש לך. או בגירסה הקשה יותר לעיכול: “איזהו העשיר וגו’ “. אז אם הגברת עושה את החיים שלי ליותר נעימים ומלאים, למה לי לאכול את עצמי על ש”התפשרתי” כביכול, ואם היא לא, אז מאי נפקא (אה! אההה?) משלל מעלותיה?

      היה גדול. רץ לשטוף את הלשון.

      • אינדי_גו

        בפעם הבאה פשוט תעיר אותי לפני, שגם אני אהנה, אוקיי?
        🙂

      • בלגאניסטית

        וכמה שהאושר הוא באמת דבר שנובע מבפנים, אל כל מה שיש לך. וכמה באמת אנחנו יכולים להכיר את מי שלא רצה אותנו עד הסוף? זאת גם שאלה! ואם אנחנו לא באמת מכירים אותו אז למה אנחנו רוצים אותו?! ומה שווה בכלל האהבה הזאת??
        זהו רגש חסר תוחלת שאפשר לנתב אותו לפעילות יצירתית, אבל אין אפשרות לקיים באמצעותו זוגיות.

    • אהבתי את התגובה רק השורה האחרונה הרסה לי הכול, מה זאת אומרת לכל אחד מגיע מה שהוא מזמן לעצמו ? החיים מזמנים לנו הרבה חרא והרבה פעמים אנחנו מזהים את זה בזמן ונמנעים אבל יש את הפעמים האלו שאתה חייב לנסות, חייב את זה לעצמך ואז אתה נופל, אבל אתה נופל כי אתה חייב לנסות. זה מעגל כזה שאין ממנו מוצא ולפעמים זה מעגל רע שמשאיר אותך הרוס ומקומט נטול כוחות ואנרגיה, אבל אף אחד לא עושה את זה בכוונה לעצמו, הטעויות האלו מגיעות מכוונה טובה, מרצון למצוא את האושר והאהבה ומה לעשות שזה אף פעם לא קל, להפך, תמיד זה קשה והולך הפוך.

      • אינדי_גו מתלבטת

        אנחנו מזמנים לעצמנו.
        כן, אני מודעת לזה שזה יכול להישמע תלוש, אבל לדעתי, אתה מקבל, במובן של מביא על עצמך, את מה שהולם את מצבך הנפשי באותו הזמן. לא כי איזה “גורל” ערטילאי יושב ומפקח על תהליך מתוחכם שכזה, אלא פשוט מצבך הנפשי הוא שעושה זאת עבורך. מעצמי אני יודעת, שבתקופות חרא, באופן מאוד סינכרוני, היו לי גם יחסים חרא, ובתקופות טובות, לא.
        מה מקור ההבדל? כן, גם קצת מזל, (ופה יגידו בעלי הנטיה למיסטיקה שזה ענין של האנרגיות שאני משדרת. יכול להיות) אבל בעיקר: הבחירות שאני עשיתי. אנשים שבמצב נפשי בטוח וחמים פשוט הייתי טורקת בפניהם את הדלת, יכלו להתגנב פנימה כשהייתי חלשה מכדי לסרב. יכול להיות שזה באמת רק עניין של בטחון עצמי, של “כן/לא מגיע לי יותר מזה” שמוקרנים מתוך מצב נפשי, אבל לא “מגיע יותר” במובן החשבונאי שהציג כותב המאמר, אלא במובן של, לדעת לזהות מיידית מתי מישהו מוציא ממך בעיקר צדדים רעים, ולחסל את זה מיידית, ובהפוכה -לדעת מתי מישהו מתקרב אליך מתוך רצון כנה ללטף, ולא לנשוך לו את היד. כי גם זה קורה.

        • השאלה היא מה ניתן לעשות נגד בן אדם שאת מרגישה אליו משיכה – ולא רק משיכה במובן המיני אלא משיכה רוחנית.,כשאת יודעת שבטווח הארוך ואפילו בטווח הקצר שהוא פשוט לא בשבילך אבל כשאתם נפגשים את מרגישה שאת קשורה אליו ושאם הוא לא יהיה בחיים שלך אז הם יהיו מוחמצים ?!? מה עושים עם הבלבול הזה ?

          • אינדי_גו_א_טרואה

            “מה לעשות נגד בן אדם שאת מרגישה אליו משיכה..”?
            הייתי מנסה איפון בסגנון טאיוואני. אולי קאטה מכוונת היטב למפתח הלב. אחיזת נלסון אימתנית?
            🙂

            כי בעצם, למה לעשות נגד, כשאפשר לעשות בעד? הנה, מצאת מישהו שאת נמשכת אליו, גופנית ורוחנית. והבה נניח לרגע שזה הדדי (למה בהנחות הכל כל כך קל תמיד?) מה שכבר עושה את זה די נדיר, לא? נדיר ומשמח.
            אז למה להתחיל לחשוב על הטווחים – הקצר, הבינוני, האורך? מה אתם, טילים לא קונוונציונליים? אם זה טוב, זה יהיה. וזה יימשך כל עוד זה טוב, (נו טוב, להיות ריאליים? זה יימשך גם עוד קצת פנימה לתוך ה”מספיק רע כדי לחתוך”).
            למה לחשב חישובי קיצים (“לאן זה הולך?”) כשהעניינים רק בהתחלה? בעיני, זה רע לחשוב על הנצח. אנשים שחושבים על הנצח מפסידים את הכאן והעכשיו. (והנצח הוא ממילא זיוף מייד אין וולט דיסני סטודיוז).
            יש לך משהו טוב?
            אל תבזבזי אותו. נקודה.

            ונסיים בברכת “מה אני, אני רק בן אדם”

  4. הלנה היפה

    רשימה מעניינת. שווה מחשבה.

  5. אורן הגאון

    לא יכולתי שלא לחוש את “סינדרום הפולניסטית” המאפיין את כותבת המאמר.
    אין ספק שכותבת השורות חייה באשליה כי היא כליל השלמות, מתת אלוהים לעולם, גאונה יפיפיה, ואם אחת התכונות אולי לא חריגה בצורה כל כך קיצונית, שאר תכונותיה מהממות כל גבר.
    למעשה, אין ספק שהסיבה שהיא לא מחוזרת ע”י ביל קלינטון, מייקל גורדן, ובראד פיט במקביל נובעת רק מהמרחק הגיאוגרפי בינהם.
    אז זהו- שלא!!!!
    משפט נורא אבל נכון ששמעתי פעם- “בחיים אתה לא מקבל את מה שאתה רוצה, אלא את מה שמגיע לך!!” , וכנראה יפתי, שהביצה בה את מתבוססת היא הסביבה הטיבעית לך, שכן את צפרדע בעלת אותן תכונות כשאר הצפרדעים בסביבתך.
    אז מה תעשי? או שכל החיים תשנאי את עצמך ואת בן הזוג על היותו אנושי, או שפשוט תהני מהתכונות הגדולות שבאנשים הקטנים. בידיוק כמו שאת מצפה שיהנו ממך!!!

    • בוטן

      עם קצת פחות גאונות ושחצנות, אבל יותר הגינות, היית מבין שהכותבת לא מייחסת לעצמה שלמות בלתי ניתנת להשגה. הכוונה היא לכמה נמוך אנחנו מוכנים לרדת כדי לא להיות בסטטוס של בודדה. מדובר בסינדרום שאופייני לכל מי שחצתה גיל מסויים ללא בעל וילדים.
      סינדרום פולני הוא להאמין שמה שמגיע לנו הוא נמוך ולא מאיים,אבל בחיים האמיתיים אפשר לכוון את “מה שמגיע לנו” גם למעלה.
      ובכל מקרה, כשמדובר בפשרות עפ”ר לא מדובר דווקא בבחירה נמוכה, אלא פשוט בבחירה שגויה.בחירה – מתוך ידיעה מראש – של בן זוג בעל תכונות ורצונות שונים.
      חברה שלי, לדוגמה, שהיא חיית מסיבות ובילויים, פגשה בחור מקסים באמת, רק שהוא אוהב רק את הבית. כל יציאה מבחינתו היא פרוייקט ומאמץ מיותר. אז נכון, היא יכולה לצאת גם בלעדיו, אבל בא לה גם לבלות איתו. נכון שזו לא בעיה קשה נורא, אבל היא מייצרת תיסכול גדול לשני הצדדים. ולמה היא מתפשרת? כי נמאס לה להיות לבד, כי החיים, המשפחה והחברה לימדו אותה שתמיד מתפשרים בסוף, והכי נורא: כי לרוב הבנות עדיין נדמה שבזוגיות (ולא חשוב עם מי) הסטטוס שלהן גבוה יותר.
      חיים זוגיים מלאי פשרות בכל מקרה, אבל עם נתוני פתיחה נמוכים קשה להאמין שניתן יהיה להנות מבן/בת הזוג ומתכונותיהם האנושיות. בד”כ זוגיות שמתחילה בפשרות יוצרת נוגדנות בשלבים כה מוקדמים, שמכאן והלאה אנחנו מסוגלים לראות (ולהתרגז) רק את אותן תכונות איתן התפשרנו.

    • נוקו

      אורן-
      אם היית כזה גאון היית שם לב שהכותבת היא בכלל כותב ושהכתיבה מופנית למין הנשי מבחוץ ולא מפנים.
      המוטיב הפולני הוא בדיוק מה שיכל לגרום לבחורה למצוא בן-זוג שלא יתאים לה (ראה “נו, התחתנת כבר?”- המאמר הקודם).
      פרט לכך- בתגובה לדרור- אני לא מאמינה שניתן לעשות הבחנה כל כך חדה לגבי מי ש”שווה” אותנו או לא. לכל אדם יש המון מה להציע או כמו שנאמר- כל אדם עולם ומלאו. השאלה היא איך הכימיה בין שני אנשים עובדת והאם אנחנו מסוגלים להוציא מאדם מסויים את כל הטוב שבו (והוא בנו).
      כל אחד מחפש משהו אחר בין אם בגלל סיבות פרויידיאניות-אדיפליות-תסביכיות או סוציאליות או אלוהים יודע מה עוד נכנס לשם. אני דוקא חשה שהתופעה הפוכה- נשים וגברים לא מוכנים להסתפק בכלום פחות מהמושלם, הרבה יותר מפעם, תמיד מחר יגיע טוב יותר.
      אין לי תשובות שהרי אני חוטאת באותה חזירות יתר אבל אני שואלת- מה היה רע לאבותינו שהיו מתחתנים וסוגרים עניין ולומדים לחיות במסגרות שהן טיפה פחות ממושלמות ועוד קצת פחות נוצצות.
      ואולי בגלל זה כל כך קשה לנו להתאהב? אולי יצרנו רף בלתי אפשרי?
      נוקו- עדיין בחיפוש ל”שידך” המושלם

  6. צב מעבדה

    וודי אלן ציטט פעם את גראצ’ו מארקס שאמר ש”הוא לא רוצה להיות חבר במועדון שמוכן לקבל אותו”.
    אנשים בדרך כלל מתחברים לקרובים אלהם בסטטוס חברתי, שבין השאר נגזר מאוד מהערכה עצמית. לא תמיד נעים לנו להסתכל במראה (שמקרה הנוכחי זה החבר) ולומר שזה מה שאנחנו.
    הכותבת יכולה לשנות את הערכתה העצמית כך שתוכל להתחבר לאנשים כלבבה או שתלמד לחיות עם עצמה.
    לדעתי שווה לנסות להתחיל עם האופציה השנייה (תקבל את עצמה), הראשונה כבר תבוא מאלייה.

  7. ואם יש לי חבר ואני אוהבת אותו והכל טוב? אז מה?

    • ורנסי

      ואללה אחותי הרווחת, למה בכלל לשאול שאלות? תהני ממה שיש – זה מצרך נדיר בימינו…

  8. בננה

    מהכתבות היותר מעניינות שנכתבו למדור. ציון לשבח לכותב/ת. ואכן, במקרים רבים אנחנו בוחרים בקל ובבטוח להשגה מתוך הערכה עצמית יורודה, חוסר ביטחון, או פחד מדחייה. מנסיוני בסופו של דבר זה לא מחזיק מעמד ושני הצדדים לקשר מרגישים כל הזמן שמרחף מעל היחסים ביניהם איזשוהו סימן שאלה שהולך וגדל עם הזמן.

    • בלגאניסטית

      לגמרי לגמרי לא בטוח שמי שנראה כל כך מבטיח מבחוץ, הוא גם בן זוג כל כך מוצלח. אנשים נחשקים, הם בד”כ אנשים שיודעים למכור את עצמם טוב, וזה בלי שום קשר לנתונים “האובייקטיבים” שלהם.

      אני לא יודעת מה איתך, אבל אני כשאני סקרנית אני פותחת ספר, או מריצה מושג/שם בגוגל, כשאני רוצה להשיג מודעות רגשית אני הולכת לפסיכולוג, וכשאני מרגישה שאני צריכה בן-זוג, אני מוצאת מישהו שמבין ואוהב אותי.

  9. בלגאניסטית

    משום מה נראה לי שיש איזשהו מרכיב שלא נלקח בחשבון. כימיה נהדרת בין שני אנשים, אפילו שעל פניו נראה שאחד מבני הזוג מתפשר, היא דבר בפני עצמו. היא גם הדבר הכי חשוב במערכת יחסים, ולא חשוב מאיזה סוג, משום שזה המרכיב ששומר את הקשר, והופך אותו למשהו יותר משמעותי מסתם שני אנשים שישנים מזדיינים ואוכלים ביחד.
    ובאשר להתפשרות, אולי כדאי שנבדוק קודם במה מדובר יופי, אי קיו היסטרי,מכונית יוקרה, יכולת מילולת משובחת. מדובר במאפיינים חיצוניים כלליים ויחסיים מאוד, שאין בהם שום רלונטיות לקשר אמיתי שנרקם בין שני אנשים.
    אבל בהחלט יש להם כן רלונטיות לגבי האופן שבו אנחנו תופסים את עצמנו, ועד כמה אנחנו מסוגלים להביט בעצמנו, ולהעריך את עצמנו שלא דרך מוסכמות חברתיות. נכון, בשביל זה צריך אומץ, בשביל זה צריך מבנה נפשי מאוד מסוים והשאלה הזאת לגמרי מיותרת כשמדובר במי שמחפש אמצעי השתקת דודות, או זוגות נשואים עם מוטיבציה.

    • בננה

      בלאגניסטית, יש משהו בדבריך, אבל לדעתי, כשמדברים על התפשרות אז מתכוונים בדרך כלל לבן זוג אינטיליגנטי וסקרן יותר מהשני שנאלץ להשתעמם ולכן להתפשר, או חילופין בן זוג בעל מודעות רגשית גבוהה המתפשר מול אחד שאינו כזה. במקרים כאלו לא הגיוני שתהיה כימיה בין בני הזוג. לא נראה לי שהכוונה למכונית יוקרתית או דברים שטחיים מהסוג הזה.

      • בלגאניסטית

        בננה, אני חושבת שזה כל העניין, תגידי אינטיליגנציה, תגדירי מודעות רגשית, שני הדברים שציינת הם מושגים כל כך יחסיים וכל כך מעורפלים. כשרון וסקרנות יכולים להיות מנותבים להרבה כיוונים, ביניהם כאלו שאני ואת לא היינו מעלות על דעתנו, זאת הסיבה שאנשים מצליחים לפעמים בצורות שאנחנו לא מסוגלים לחזות. מודעות רגשית, יכולה להתפרש אצל כל אחד אחרת, יש שיראו במודעות רגשית אצל בן-אדם, סוג של חיטוט יתר, אחרים סוג של נוקשות מסויימת וחוסר ספונטאניות, ויהיו כאלה שיראו בזה סוג של התגוננות.
        מעבר לזה בין בני זוג קיימת תיקשורת שונה ומורכבת הרבה יותר מזאת שמתקיימת בין כל אחד מהם לבין הסביבה. דברים נראים אחרת מבחוץ וגם מבפנים.

  10. הנסיכה מטרויה

    וזה לא משנה בכלל אם היא או הוא כתבו את זה….
    גיבוב מילים חסר תוכן והבנה מינימלית ויומרנית של טבע האדם…
    אבא שתלטן, נשים כנועות וכו’ באמת איך צורך להאריך…
    אנשים עושים בחירות, עם מי להיות ולמה כמו כל דבר שהם בוחרים
    למה להמציא בכח הסברים??

  11. נועה

    במקום כל ההגיגים הלעוסים האלה אולי תתנו לאינדי לכתוב את המאמרים? חלקנו גם ככה מרפרפים בין התגובות שלה.

    לא מתנצלת על ההצטרפות לליקוק, אבל קצת נבוכה ( :

    • וגם נעצתי ת’טריקולור.

      טרחי נא ומצאי לך חור אחר (:

      • חמדה בן יהודה

        לתופעות האלה יש הסבר גנטי? רק שנדע אם גם לנו יש טעם להתאמץ 🙂

        • אינדי_גו_א_טרואה

          וזה לא גנטי בכלל, אבל נראה שזה מידבק
          🙂
          או במלים אחרות, אני לא מכירה את האנשים האלה, בי נשבעתי, מעולם לא שילמתי להם מאה ש”ח לאיש רק כדי שיגידו עלי דברים טובים, מצד שני, זה נשמע כמו תחילתה של ידידות מופלאה, לא? מצד שלישי (בלי נדר) אם כשישנתי לא הרגשתי את הנעיצה של ההוא מהטריקולור, מי יבטיח לי שבעת עירנות מלאה זה ישתפר?

          • זהו, שלטריקולור, להבדיל מהבאנר מספונגל הכוכבים, אין את התכונה המופלאה להתנוסס בגאון עד הבוקר.

            מצד שני, הפירמה נוקטת במדיניות ה- satisfaction guaranteed, כך שאם לא תהיי מרוצה, תוכלי תמיד לקבל את כספך בחזרה, כולל אותם מאה ש”ח שלא שילמת.

            • אינדי_גו_א_טרואה

              בעניין הטריקולור, לא קלטתי בדיוק את המדיניות. מה זה היה? sodomation guaranteed?
              ובעניין כספי בחזרה,אפשר מראש ובמזומן?
              ושוב אני מפצירה בך: בפעם הבאה פשוט תטלטל אותי קצת יותר חזק, שגם אתעורר. בתודה מראש.
              🙂

              • הטריקולור הוא כולה סימון טריטוריאלי שאני הגעתי ראשון ל”פיס-גה”. בעולם החי נהוגות אמנם גם שיטות אחרות, אבל היי, עד כאן!
                לגבי ההחזר: אין בעיה. לכובע שלי רק צבע אחד, אך הוא תמיד עומד במילתו (כאילו שיש לו ברירה). ומה החמדנות הזאת שקפצה עלינו פתאום לעת ליל?
                לאחר שעמלתי שעות למהול את אור הנר באור הירח, והחלב נשפך לי על הידים ונהיה כואב ומעצבן, הערכתי שעדיף שתמשיכי לישון עם החיוך השפוך מאשר להעירך ושתראי את כל הבלגן. מבטיח להשתפר להבא.

                ומה? המנאז’ בוטל להערב? מה אני עושה עם כל הכרטיסים שמכרתי? (:

                • אינדי_גו_א_טרואה

                  ובעניין הראשון לפסגה, ובכן, אנ,לא יודעת איך לומר לך (מלים לא אומרות מאום), אבל…
                  🙂

                  • וברגע נדיר של כנות: גם כשמלקקים הטעם לא משהו.

                    היית מאמינה?

                    אבל בואי נשמור את זה בינינו.

                    ובענין הראשון לפיסגה, התפתתי לחשוב כך בשל השעות הרבות בהן נאבקתי לפלס דרכי בסבך הצמחייה. כנראה שסתם ירד הרבה גשם לאחרונה 🙂

                    • אינדי_גו

                      כלומר, תגיד, מה זה לא משהו? בהשוואה למה, לגלידה וניל או לשמן מכונות? כי פרופורציות בכל זאת כדאי שיהיו.
                      נון בית, ברוח ההדדיות, וברגע של כנות: אף אחד לא עושה את זה בגלל הטעם המשובח. עושים את זה בגלל הפסקול. היית מאמין?

  12. אלמוני

    ובכן, אני חייבת להודות שהכותרת של המאמר אכן משכה את תשומת ליבי, אבל לאחר קריאה ראשונה (ושניה על מנת להבין יותר טוב את כוונתך) הגעתי למסקנה הברורה שדבריך מתארים מצב קיים שהוא אכן בעייתי, אבל את אינך מציעה לא פיתרון אפשרי ולא פיתרון בלתי אפשרי.
    אני אכן חושבת שהצדק עמך החברהאכן מכוונת נשים (וגברים כאחד) לכוון נמוך יותר כי זה בטוח יותר, אבל עצם כך שאנחנו יודעים מה הבעיה לא מקרב אותנו לתחילת פתירתה.

  13. יונתן ילון

    דרור, המסר שבחרת להעביר במאמר בהחלט נכון, שאסור להתפשר יותר מדיי על קשר זוגי. אבל הדוגמאות שבמאמר נראות לי לא שייכות למציאות, או שייכות למציאות מאוד רחוקה ומאיימת. מישהי שיוצאת עם מישהו רק כי ההורים שלו באו משיוך חברתי מסוים, או כי יש לו אוטו מהעבודה? בחיים לא שמעתי על דבר כזה, זה נשמע לי מופרך לחלוטין ומאוד הייתי רוצה להאמין שבדית את זה ממוחך הקודח.

    יונתן

    • בוטן

      יונתן, זה לחלוטין לא מופרך. אני מכירה די הרבה מיקרים בהם החיבורים היו אפילו יותר מביכים.
      ושמדובר במיסוד של קשר, הדוגמאות אפילו נוראות יותר.
      אחת לדוגמה (בחיי שבמו אוזני שמעתי) : “נכון, המשכורת שלו לא בשמיים, אבל יש לו רכב מהעבודה וזה כבר שווה לפחות 1000 ש”ח בחודש”.
      ולא שיכולת כלכלית לא נחשבת בבואנו לבחור את האחד, אבל…

      בהכללה גסה, מרבית הבנות שחצו את גיל 30 מוכנות ליותר ויותר פשרות. אני לא בטוחה שזה רק לחץ משפחתי וחברתי. לדעתי מדובר גם בתיקתוק השעון הביולוגי (ואולי גם זו דרך להפעיל לחץ על בנות), וגם בכך (ושוב הכללה) שהמון בנים בגילאים הנ”ל נהיים “לא בנויים לקשר”.

      • יונתן ילון

        טוב, אז אולי זה לא מופרך, אבל זה יותר מעצוב.
        את עצם הפשרה בנישואין אני יכול להבין, אבל אני לא יכול להבין מישהי שמתחתנת עם אדם רק בגלל השעון הביולוגי (למיטב ידיעתי, גם לבת 30 יש עוד כמה שנים טובות “להביא” ילדים) ובגלל שלאובייקט יש אוטו מהעבודה. ללכת ולעשות את זה לא מצביע רק על נכות רגשית, אלא גם על סגירת כל האופציות לשיקומה. צריך לעזות איזה חוק שימנע את זה.

        • בוטן

          מסכימה איתך. רק שאתה ואני לא נמצאים במקום הזה (אתה, מעצם היותך זכר, ואני כי כבר הייתי שם).
          בהתחלה נהגתי לבקר את חברותי על התנהגותן הפשרנית, אבל עם הזמן הבנתי שיש דברים שעד שלא היית שם לא תוכל לשפוט אותם. ואיך אני, שבגיל 23 כבר הייתי נשואה ואמא יכולה לעמוד במקומה של בת 30 רווקה? המסלול והחוויה שעברתי כל כך שונה, שגם אם ארצה לא אוכל להעמיד את עצמי בנעליה.
          ואפרופו שעון ביולוגי, זה נכון שלבנות שלושים יש עוד כך וכך שנים, אבל:
          1. רובנו מעדיפים להיות הורים בשלב שיש לנו עוד אנרגיה לרוץ אחרי הזאטוטים (ותאמין לי, מניסיון, צריך הרבה אנרגיה לילד/ה בן שנה).
          2. פוריות האישה הולכת ויורדת עם השנים, וגם אישה שנכנסה להריון רק מהריח בגיל 18, עלולה להתקשות בכך בגילאי ה 30 פלוס.

          ודבר נוסף: אין תוכנה שאומרת “זוגיות כזאת תצליח, וזאת לא”. הרי גם אנשים שמעידים שהזוגיות ביניהם התחילה באהבה ענקית מגיעים לא פעם לרבנות בשנאה ענקית לא פחות.

  14. דורון

    יש לי רק עצה אחת לבנות המין החלש (או יותר נכון החזק) שנכונה גם לגברברים ביננו. במשך השנים אנחנו הולכים ונעשים סלקטיבים יותר מצד אחד ומבוגרים יותר (מצד הזמן) כך שזה לא בושה או טעות להתפשר, בייחוד עם מישהו שיכול להשתבח עם השנים.
    האם עדיף להישאר לבד?
    מכיר הרבה בנות שמחכות לאביר על סוס לבן. אין כזה דבר – בטח שלא בת”א. מקסימום שליח על וספה…

  15. beat bizzare

    לא בנוי טוב, לדעתי.
    והרבה דעות מפגרות לגמרי….
    ובעיקר חוסר בגרות נשית…

  16. יש לציין שהמאמר עצמו לא היה מדהים אבל הוא העלה נקודה חשובה , שיוצא לי להתקל בה רבות . ככל שהשנים עוברות והגיל הדוסיפרתי שלנו הופך להיות יותר ויותר מאיים יש לחץ חברתי (ומשפחתי ) למצוא חבר , בן זוג , ובכל פעם ששואלים אותי על כך אני מרגישה שאני ממש צריכה להתנצל על העבדה המוזרה הזאת שקיימת בעולם בחורה בת כמעט 26 , שעובדת לומדת ומצליחה ובכל זאת לבד…..
    הלבד הזה הוא מתוך בחירה ומתוך כפיה – מתוך בחירה כי אני לא מוכנה להתפשר, ומתוך כפיה עוד לא הכרתי את הבחור שאיתו אני רוצה לחיות.
    בעיה!
    ובכל זאת קל להגיד אסור להתפשר , הרבה יותר קשה לבצע , בעיקר ככל שהשנים נוקפות והזמן עובר זה הופך להיות הרבה יותר קשה.
    אין פה מקום לגנות ואין מקום להמציא כל מיני תיאוריות פסיכולוגיות בגרוש , פרויד אתה לא!

  17. בננה

    חוסר הפרגון של המגיבים לכתבות פה מבאס אותי כל פעם מחדש. מאוד קל לנגח ולקטול ולטעון שזה נבוב, צפוי, פסיכולוגיה בגרוש ובלה בלה בלה. למה בדיוק אתם מצפים? שימציאו לכם את הגלגל מחדש?

  18. האני

    ולא לשכוח, מתוך נקו’ הנחה שאכן יש דברים בגו’, שעל כל אחד/אחת שכיוונו נמוך. יש מישהו/י שכיוונו גבוה.

  19. חמדה בן יהודה

    הפשרות שאדם עושה גורמות לו להרגיש אי נוחות, תחושה עמומה ולא מדויקת (רק כשהיא תתגבר, אי אפשר יהיה יותר להמשיך כך, ואז – אם האדם רוצה טוב לעצמו – הוא יילך).

    אז איך מזהים פשרות שלכם? סימן טוב הוא לשאול, האם פשרות שאתם רואים אצל אחרים מוציאות אתכם מדעתכם. אם הן מרתיחות לכם את הדם, קיבלתם 4 מתוך 5 במבחן הזה, בסטיית תקן של 10%.

  20. ניקי

    אז ככה. עקרונית, יש לי קצת בעיה עם ניסוחה ההכללתי עד מאוד של הכתבה. נכון, ברור שהכותב ניסה להעלות כאן נקודה חשובה – והתייחסותי בהמשך – אבל ניסוחים כגון “כל פעם מחדש אתן עומדות…”, “מישהי מכן חשבה לרגע אחד”….

    מה אומר ומה אגיד? גם אם בחורה הייתה כותבת את הרשימה הייתי קצת מתרעמת, על אחת כמה וכמה בחור. ביחוד לאור העובדה ש”לכוון נמוך” היא לא בעיה נשית, אלא בעיה אנושית. ואם בתיאור בעיה כללית עסקינן, לדעתי מן הראוי היה לקרוא את דעת הכותב על איך באה הבעיה הזו לידי ביטוי גם אצל הצד הגברי.

    ולמה לכוון נמוך? באופן כללי, אני מניחה שאכן מדובר במעין סימפטום של “אם לא מצפים להרבה – מתאכזבים פחות”, אבל כן, אני מודה שקשה לי מאוד להבין את הישום של העקרון הזה בחיי הזוגיות. כמו שאני רואה את זה, ולפחות ככה ניסיתי לחיות עד עכשיו, זוגיות פירושה פשרות. ככה זה כששני בני אדם שונים, חולקים חיים. אז מתאימים קצוות חדים, ופעם מוותרים, ובפעם אחרת מתעקשים. אבל זה אחרי (!) שכבר נמצאים באותה זוגיות. לא מתפשרים על בן הזוג (ברמה עליה מדבר הכותב, הכוונה).

    ברור שלכולנו יש רשימה וירטואלית של “מה אני חייבת שיהיה בבן הזוג, על מה אני מוכנה להתפשר ומה – בשום פנים – איני מוכנה לקבל בו”. ובפעם האחרונה שהצצתי ברשימה שלי, קשה לי לזכור שרכב מן העבודה היה מצוי באחת מהקטגוריות [למרות שזה באמת נחמד, בהתחשב במספר הקילומטרים שאני גומאת מדי חודש 🙂 ]

    היה לי גם די מוזר, מודה, לקרוא כאן כמה מהתגובות בהן הוזכר כי ישנן בנות אשר סבורות, משום מה, כי הסטטוס שלהן גבוה יותר כאשר “יש להן בן זוג”. אולי אני תמימה (עדיין? בגילי?), אבל זה נשמע לי דבר נורא. ואני לתומי חשבתי שסטטוס של אדם נקבע בהתאם למה שהוא עצמו, ולא בהתאם להאם הוא כן/לא מצוי בזוגיות כלשהי.

    ובכלל, איזה מן עתיד צפוי לזוג שהחל את חייו המשותפים מן הנקודה הנמוכה ביותר? הלוא גם כך עלינו להתמודד עם תלאות ומכשולים לא מעטים במהלך השנים המשותפות. לא עדיף להתחיל מהנקודה הגבוהה ביותר? מה הטעם בזוגיות מלאת תסכול, שנבחרה על בסיס פרמטרים מעוותים?

  21. דפנה

    ממש מעצבן לקרוא כל פעם כותבת ממין נקבה , מספרת כמה אנו הנשים דפוקות , מסכנות, טיפשות, בעלות איבר חסר, נו נימאס תתחילו בנות להסתכל על חצי הכוס המלאה , ורצוי שיהיה לידכם בחור שיעטוף אותכם באהבה, מנסיון אישי ושוב תודה לאמיר ….

  22. מירב

    זה כל כך נכון שזה לא יאומן!!!
    אנחנו הבנות תמיד חושבות -” לא נורא אם הוא ככה… חשוב שיש איתי מישהו עכשיו ואז אני רגועה”
    אנחנו בנות רוב הזמן מסתפקות, מתפשרות על הרבה פחות ממה שמגיע לנו. אבל יש לזה סיבה טובה! לא בגלל שאנחנו נחותות אלא בגלל שמשעמם לנו!!!!
    נורא משעמם לנו!!! מה נעשה בחיים?? נחכה למישהו נורמלי בסטנדרטים שלנו?? עד שהוא יגיע יקח הרבה זמן!!! בנתיים אנחנו מעבירות את הזמן, נהנות מגברים שמעלים לנו את האגו, נהנות מסקס זמין ומכל שאר ההנאות שבנים נחותים מאיתנו מפנקים אונו כדי שנהיה איתם!
    וכן זה קורה בגלל שהבנים היותר טובים… פשוט עסוקים בלהיות מצליחים או בלחפש אותנו…

  23. אלמוני

    אני מאוהבת במישהו (שגם אוהב אותי) כבר כמעט שנה. בהתחלה, כשרק הכרתי אותו, אני יכולה להגיד שכן, התפשרתי. אבל: הבן אדם הזה התגלה כבן אדם הכי מדהים עלי אדמות (מכל הבחינות, IF U KNOW WHAT I MEENׂ ), ובקיצור מה שיש לי להגיד, זה שבמילא כשאת פוגשת בן אדם, את הרי לא באמת מכירה אותו, ודווקא ההוא שנראה לך כפשרה, יכול להתגלות כמציאה הכי גדולה.
    בהצלחה בנות! (וגם בנים…)

  24. הצלע השלישית

    שלום לך דרור
    האם פעם חשבת מה מניע אותך למעשים ולמחשבות העמוקות . מסוג היחסים היזומים שלך עם נשים לא שלך במובן הטהור . ונקרא לזה בשם הפחות מודרני אישה הנשואה לאחר ……
    אולי ככה אתה מחפה על ריגשי נחיתות סמויים ושמורים בסוד אפילו מעצמך..
    לפחות חלק מהם אפשר לנחש……כמו לדוגמא = כמה שאתה סובל מהגודל של הזיין שלך..
    שאני לפחות כבר יודע ממקור אמיתי . שברגע שאמרו לך בצחוק .שיש לך זיין קטן נפגעת עד עמקי נשמתך…
    ואתה מנסה תמיד להוכיח לעצמך שהנה יש לך כישרון כיבוש נשים במיוחד כשהנשים במצוקה או חלשות מבחינה נפשית לזמן מה ..עקב אכזבה זמנית שיש לאותם נשים מהבעל האמיתי שיש להם בבית…..
    באם היית באמת אדם ידיד וחבר עם האישה הנשואה.אז היית מחזק אותה בקשר עם בעלה…ואפילו מתעלה על עצמך ויוזם שיחה משותפת עם הבעל …וככה בעצם היית גם יוצא לא מנייאק..ולא שוב חולה במצוקות שיש לך ……
    וכך היית מרגיש חזק יותר להפתעתך גם עם הרגשות אשם וקנאה בבעל האמיתי של האישה הטועה…….רק להזכיר שהאישה הטועה היא נאיבית על גבול הטיפשות……
    דבר אחד אתה אולי לא יודע ..שהגבר והבעל האמיתי של האישה הנשואה …אוהב אותה גם בשל התמימות … ובטח עם רצון לסלוח …….על הבגידות…….
    מה שבטוח הזיונים בניכם היו ברמה מאד נמוכה ..כשזה היה מלווה בהסתרת..המבוכות שנאמרו.
    מה שבטוח דרור זאת לא דרך בריאה עבורך……..לפתור או לתקן את מצבך העגום.
    והחיים מניסיוני ..הצנוע…….תמיד יגרמו לך לשלם על הנזק שעשית למשפחת האישה .
    ואתה לעולם לא תדע מתי זה יגיע…אבל מה שבטוח אתה תרגיש ותכאב מאד מאד..
    ומה שבטוח כהמלצה ממני……אתה תמיד תביט לצדדים בדאגה…..וגם במחשבה התת הכרתית
    אתה תאבד את הריכוז הישר……עד שתרגיש כמה אתה לא יציב…..
    הרבה זמן אתה תחפש את הביטחון בחיים שלך .החדשים שאתה מנסה להקים…….
    אחרי שהזקת לחיי משפחה של זוג שהיה לו טוב במובן הסביר של חיי זוג…
    אומר בצניעות כי- יש כוח עליון שמאזן עונשים וטעויות למקומם הרצוי…
    ואסיים בידידות צינית…….
    המוסכניקקקקקקקקקק………..

    • אורלנדה

      הלו,
      לפי מה שאני יודעת, אשה היא לא “של” מישהו, אלא “של” עצמה.
      ומה לעשות, אך הצלע השלישית אינה אשמה בהיווצרות המשולש. כלומר, יכול היה להיות פיתוי, אבל מי שלא רוצה להתפתות, לא מתפתה. להשליך את הזעם שלך על הצלע השלישית היא בריחה מהתמודדות עם מי שאחראית לסיפור הזה מלכתחילה – אשתך.

  25. היידי בת ההרים

    דווקא חסרונותיו הבולטים של המאמר הזה, משקפים בצורה מדוייקת את בעיית הפנויים פנויות.
    קריאה מושכלת בו, לדעתי, יכולה להאיר את עיניה של כל רווקה וגרושה בתשובה לשאלה הניצחית – למה היא לבד?

    על פניו, מקריאה במאמר, ואפילו מדוקדקת, אין שום דרך להבין ,למשל, מה זה *לא* להתפשר ומה דמות לו לזה ש*לא* מתפשרים עליו.
    אמנם שתל/ה הכותב/ת רמזים – “הוא לא בדיוק מקסים/ יפיוף/מתחשב/ עונה לתבנית שיצרנו לעצמנו” – נאמר על ההוא שמתפשרים עליו. משמע – ההוא שלא מתפשרים עליו הוא מקסים יפיוף מתחשב ועונה לתבניות.
    ועוד נכתב “הוא לא כל כך סקסי”. משמע ההוא שלא מתפשרים עליו גם סקסי.
    כמו כן ברור מן הכתוב שהיפיוף הסקסי שלנו לא צריך שיהיה לו כסף. כסף זה זניח. העיקר זה משהו אחר לגמרי. מה למשל? – לא ברור, לכאורה, אבל למעשה כולנו מבינים מה הכוונה.
    הכוונה היא שזה צריך להיות כמו בשירו החמוד כל כך של אהוד מנור, ואביא כאן שורות מעטות –
    “עוד מחכה לאחד,
    שהבטיחו לי בספר מנוקד..
    .גם אם הזמן שיניו נועץ,
    עוד יש בי רוח עד אין קץ
    לאחד..
    שציפור נפשי בכף ידו תרעד…”

    יפה.
    אין ספק שזהו אידיאל נאה מאוד, ששווה וראוי לחכות לו.
    למעשה, אם נרצה ואם לא – כולנו מחכים לו. כמו למשיח. ובדיוק כמו המשיח, יש המון סימנים לכך שהוא או טו טו מגיע, ובדיוק כמו המשיח יש המון סיבות למה הוא לא הגיע עד כה.
    ובדיוק נמרץ כמו המשיח איש עוד לא ראה אותו עין בעין.
    אבל זה לא מפריע לאף אחד להמשיך ולחכות לו, במעין קנאות דתית.
    וכמו בכל קנאות דתית, יש את הפנויות שמקריבות למענו את חייהן, עובדות אותו באמונה ומחכות לו לבדן. הן מעדיפות להתייבש ולמות במנזר הקלישאות האכזרי, שגם הוא, כמו הגברים בחייהן, לא חייב להן כלום.
    ויש כאלו שמעדיפות לחכות לו בחיק משפחתן, עם בעל וילדים. והרי אם הוא צריך לבוא – הוא יבוא לקחת אותן גם מפה, כבר היום דברים מעולם. ואם לא יבוא – שלא יבוא.

    ואגב – מי שמכוונת למעלה, יורה באוויר, במקרה הטוב.
    במקרה אחר היא עלולה לצוד בטעות איזה דרור.

  26. איניגו מונטויה

    אני באמת חושב שכמו שאמרה היידי בתבונה רבה, אין מצב למצוא את השלמות, לא רק בזוגיות אלא בכל תחום מתחומי החיים. כל נסיון להתחכם עם העובדה הקשה ששום דבר לא מושלם, אבל ממש שום דבר, מוביל בדרך כלל לשיברון לב ולהמון צער. אני חושב, שבלי שום קשר למאמר שנכתב, שהוא נחמד, אבל גם מאוד מקובע למרות שהוא מנסה להציע אלטרנטיבה, צריך להסתכל על החיים והמציאות בצורה מפוכחת. וכל התבוננות כזו, על החיים באופן בלתי אמצעי, כל ניסיון לראות אותם כפי שהם באמת ולא כפי שהיינו רוצים שהם יהיו, או כמו שראינו אותם בסרט או קראנו בספר, רק הוא מוביל לאושר ולשמחה אמיתית.

  27. יעקב

    לעניות דעתי,
    (וכאן אני דן רק במישור הקשר הנפשי.לא על מכוניות, דודות וכו”)
    א.אחד הדברים שהכי מאפילים על יכולתך לשפוט מי מולך,
    זו המלאכותיות.כלומר איבוד הספונטניות שבמחשבה.
    ילד לעולם לא יתבלבל כ”כ ויתלבט כ”כ.
    נכנסו הרבה מאוד משתנים למשוואה,מאז שהיינו ילדים,
    (משתנים לא רלוונטים שהיטו אותנו מהאושר הטיבעי שבנו),
    ישנו קול פנימי חלש ומדוכא שאם נטה אוזן,ונצא מהעומס האדיר שרובץ עלינו נוכל לשמוע אותו, ברמה מסוימת,ברגעים מסוימים,
    למעשה שמעתי פעם מאיש חכם(רב צעיר),שלדעתו הכללים לזוגיות טובה היא מציאת חן חיצונית וזרימה טיבעית,ומכאן להפעיל את הנפש בפשטות,יש חריקות וצרימות לא להלחם יותר מידי,
    לדבריו הנפש מזהה כבר די מוקדם אצל השני עומקים גדולים, גם ללא החיטוט והניתוחים של שלבי ההסתבכות(מוכר?),
    ואני רוצה להוסיף:
    כבחור. אני נכנס לחדר מלא אנשים, תוך שניות אני יודע עם מי מבין הבנים, יש לי סיכוי להיות
    בקשר חברות טוב,ועם מי ממש לא.
    מתי מתחיל הבלבול כשמוסיפים לזה משיכה,כי אז אתה יכול לראות מישהי שמאוד מושכת אותך,אבל כבר אתה יודע שזה לאבצורה הכי בטיבעית. וכאן מתחילים לתפור את החליפת טלאים הכ”כ מעייפת.
    אז לדעתי הגישה יכולה להיותכגבר אני שואל את עצמי:אם הבחורה הזאת היתה בחור,היה מצב לקשר טוב,כן? אוקי.עכשיו יש משיכה ,יופי זהו זה.
    רק לא להכנס לסרטים,ולסבול ולבזבז זמן וכוח.

הגיבי

כתובת הדואר האלקטרוני לא תפורסם Required fields are marked *