כששיחקתי עם ליאת זה היה נורא חשוב לשתינו לספור כמה כמה כל הזמן. עם שגיא זה לא משנה, אבל כגבר נראה לי שמאד חשוב לו לנצח את האישה בכל זאת

מה שלמדתי ממשחק פינג- פונג

מה שלמדתי ממשחק פינג- פונג:
הכי כיף לשחק את המשחק הזה כשלא משחקים בשביל לנצח אלא פשוט בשביל לשחק.
הכי טוב אני משחקת כשאני לא חושבת אלא פשוט מגיבה.
זה מה שכיף שלא צריך לחשוב.
אני משחקת די טוב.
החולשה שלי פזיזות, היתרון שלי דבקות (?) יותר נכון אני אענה גם על מכות שכמעט ואין סיכוי. חוץ מזה מזל.
לדוגמא רון נותן מכות מתוחכמות שאי אפשר לענות עליהן כי פשוט אי אפשר. שגיא כמוני נהנה להגיש, נהנה מהדיאלוג, איתי לפחות.
כששיחקתי עם ליאת זה היה נורא חשוב לשתינו לספור כמה כמה כל הזמן. עם שגיא זה לא משנה, אבל כגבר נראה לי שמאד חשוב לו לנצח את האישה בכל זאת.
רון אם אני אנצח אותו הוא דווקא ייהנה מזה והוא מנצח בכל מקרה כי אני רוצה להפסיד.

עכשו הסבסטקסט של המשחק:
כשרון וגילה נפרדו הוא ניסה לנשק אותי ואמרתי לו לא.
הם חזרו, כמו שצפיתי את זה והוא קצת עצבני על זה שדווקא אני מצאתי להם פעמיים דירה. הוא מחבב אותי, גם אני מחבבת אותו אבל כמו אח.
שגיא וליאת – יש בינינו מתחים או אנרגיות של המון דברים מתחת לפני השטח שהפינג פונג הזה מעלה, לדוגמא ליאת נשואה לשגיא, אני מעריכה את ליאת וגם היא אותי, אבל שגיא יש לו חולשה – וגם לי יש חולשה אליו.
אני היום יודעת אין סיכוי להתפתות מידי בטח שלא. לפני הרבה שנים כשאופיר ואני היינו במשבר ביחסים וגם שגיא וליאת היו ,שגיא ואני התנשקנו בלהט בשדה כשהיינו שיכורים.. אני נמשכת לשגיא, ובעצם ייתכן שיותר לפלירטוט ,למשחק- ואני מוקסמת ממנו גם אבל הוא לא הגבר שלי. אני גם לא חושבת שאם הוא היה פנוי היינו יוצאים כזוג, אבל האנרגיות האלה באוויר. ליאת ורון גם כן מפלרטטים קצת על הגבול.
רק אני רווקה כרגע וזה מתסכל אותי וכשאני משחקת אני כאילו מנסה להוכיח לה שם אני שווה וטובה, למרות.

על הכותבת גלית גרוס

ילידת 1971. דוקומנטריסטית, צלמת וכותבת. המוטו העכשוי בחייה: הכל ידוע והרשות נתונה. מצלמת סיטואציות גם בכתיבה. ''כותבת סצנות עם המצלמה''

תגובות

  1. החולשה- הפזיזות, במשחק (פינג-פונג) היא המודעות. אז המחשבה (השניה, השניה) משתקת וחובלת בראשונה (שהיא התנועה). פעם, כשהייתי ילד קטן שחי על מגרש הטניס, בעיר פרובינציה קטנה ורחוקה, הגיעו נציגים מהעולם הגדול לבחון פרחי-טניס להדרכה. עמדתי על הקו האחורי ומאחורי עמדו השליחים. אמרו לי תכה סרבים. הגשתי את מכות הפתיחה, מהטובות שהיו לי בחיים, כל כדור נכנס והיה בלתי עציר. בתנועה נחושה מהירה ומדוייקת. כשאמור- יופי, עכשיו תציג הדרכה של המכה. השתתקתי. לא הצלחתי להסביר איך עושים את זה. לא נהייתי מדריך. אבל, היום, שנים אחרי שזנחתי את משחק-המכה-האחת, מדי פעם כשאני חוזר למגרש, מתפלקים סרבים לא רעים בכלל. מדי פעם, לפני, אחרי משחק (בטניס ובכלל) אני מדמיין את ההגשה המושלמת, סרב בלתי עציר, מצולם באלכסון. הרומנטיקה הזו, ביום שהיא תעבור- מה יהיה. דרך אגב, המחשבה השניה שלמלעלה. צריך ללמוד למה קוראים בעברית ובאנגלית, ליחידת הזמן – שניה – שניה.

  2. יעל חן

    נחמד. אבל קצר מדי ושטחי לדעתי

  3. צחי בר

    גם אני אוהב פינג פונג, אבל הכי אני אוהב זה מטקות, בלי נקודות, רק הנאה נטו.

הגיבי

כתובת הדואר האלקטרוני לא תפורסם Required fields are marked *