מחכה לו שיבוא

הוא תמיד היה שם בשבילי, לא אכזב, הגיע בדרך כלל בזמן, היה לו מסלול ברור וידוע ואתו הרגשתי הכי בטוחה ונינוחה. יש בינינו רומן מתמשך של שנים שידע עליות מורדות ואף בגידות. קו האוטובוס 369, קו מאסף שמגיע מבאר שבע, עובר דרך עיר הולדתי קרית גת ולסיום מגיע לתל אביב.
בתחילה היו אלו אחיי הגדולים שהיו עושים בו שימוש אינטנסיבי ונוסעים אל העיר הגדולה. הוא היה מכונה בפיהם כקו הגואל, זה שגאל אותם מייסורי הפרובינציה וחשף בפניהם עולמות חדשים ואני הייתי מסתכלת עליו במבטי הערצה ומחכה לרגע שגם אני אוכל לגלות עולם חדש. יום זה לא איחר להגיע. ביום הולדתי ה 14 נסעתי לראשונה לבדי לת"א לבקר את אחותי. מאז נסעתי פעמים רבות בקו 369 כמתבגרת פרובינציאלית. הוא היווה עבורי נקודת מפלט והפך לסוג של תחביב עד לפרוץ מגפת מוניות השירות שהיו זמינות יותר, זולות יותר והגיעו מהר יותר ליעד וכך כולם, כולל אותי, זנחו את הקו הפעיל והוא נותר מלא בחיילים ופנסיונרים.
אך היה זה כלום לעומת מכת רכבת ישראל שנפלה על הארץ בכלל ועל קרית גת בפרט והפכה אותה לתחנת ביניים. היא קיצרה באופן משמעותי את זמן הנסיעה ובכך גרמה לתושבי העיר להיות זמינים ונגישים יותר לעיר הגדולה. הרכבת סומנה כהצלחה למרות מחיר הנסיעה המופקע ובכך יצרה את אחת המהפכות הגדולות שידעה קרית גת עד למהפכת נינט טייב, בה החלו כולם מזמרים. מהפכת הרכבת השפיעה רבות על אופי הלבוש בעיר, בתרבות הבילוי, בהשכלה הגבוהה, מקומות עבודה, הבדלי מעמדות ובעיקר יצרה סוג בילוי חדש ושמו "יום כיף בקניון עזריאלי". בגלל קירבתו הפיזית לתחנת השלום והמעבר הנגיש ביניהם ניתן היה לראות בעיקר בחגים ובחופשים, וכמובן גם בעונות מכירות החיסול, נשים רבות נוסעות בשעות הבוקר וחוזרות בערב כשהן עמוסות בשקיות.
בנוסף תרמה הרכבת לגישת הבדלנות בה נוקטים עובדי מפעל ההייטק "אינטל" שנמצא בעיר שרובם, מלבד עובדי הניקיון, התחזוקה והשמירה, לא מתגוררים בעיר וכך יכולים להגיע לעבודתם ולחזור במהירות לאזור המרכז ללא צורך במגע עם העיר או תושביה. יש לציין שתחנת הרכבת הוקמה באזור התעשייה המרוחק אך קרוב למפעל "אינטל".
לקו 369 חזרתי בתקופת הצבא אך הפעם בכיוון שלא הכרתי, כיוון באר שבע. הגנתי על המולדת והנסיעות היו ללא תשלום. בשלב זה של חיי סלדתי קצת מהקו ופיתחתי אליו רגשות שנאה רבים שכן היה מאלץ אותי להתעורר כל בוקר ב-6, אך בכל זאת העדפתי אותו על פני הרכבת שהייתה יוצאת רק פעם בשעה.
המעבר לאחר השחרור לעיר הגדולה, שמשמשת לי היום לעיתים כבית מנוכר, החזירה אותי אל המקום בו אני מרגישה הכי בבית, קו 369 שידע דורות שלמים של קרית גתים. קו מגשר בין שני עולמות, שנחרט בזיכרון ויישאר איתי לעד.

טלי אריאלי

ילידת קרית גת. מתגוררת בת"א ובוחנת את הקשר שבין הפרובינציה לעיר הגדולה. כמו כן, עוסקת באמנות פלסטית.

תגובות

  1. אני תמיד נהנת לקרוא על החוויות של טלי אריאלי!
    אני לא מכירה אנשים מקרית גת, אבל כמי שגדלה בישוב קטנטן בצפון ללא תחבורה ציבורית כלל(!) כולי הבנה והיזדהות… עכשיו אם רק ימשיכו את הרכבת הנהדרת עד אילת, לא נחשוק כל כך להגיע לחו"ל… (טוב, אז הגזמתי קצת, אבל הנקודה ברורה…)

  2. הכותבת מספר 1

  3. פשוט יפה!

  4. חופית

    טלי, בתור מישהיא שגדלה איתך בקרית גת ועברה איתך את כל החוויות שאת מתארת פה, אני כ"כ מתחברת לדברייך.
    קו 369 היה הסיוט שלי במשך השנתיים האחרונות, כי זה היה הקו שלקח אותי לבסיס, אבל באותה מידה זה גם הקו שמביא אותי כל שבוע אל העיר הגדולה. זהו בעצם כרטיס היציאה שלי מהפרובינציה.
    כ"כ נכונים דברייך, זר לא יבין זאת.
    אהבתי את הכתיבה ואוהבת אותך בעיקר!
    אל תפסיקי לכתוב…

  5. מצויין!
    מחכה כבר לקרוא את הדבר (הטוב) הבא..

  6. צוקר

    בתור אחד שהיה זה מכבר בקריית גת אני לא מבין מה ההבדל הגדול בינה לבין תל אביב. יש שם אחלה קניון עם אחלה בית קולנוע, ויש שם ספריה עירונית מרשימה ואוכל טעים בזיל הזול ובכל מה שקשור לשעונים יש את שעוני בוחבוט…

  7. אלמוני

    vvvvvvvvvvvvv אהבתי את הקטע עם הרכבת וסיקרן אותי אינטל. בתור אחת שהייתה צריכה לסוע מהרצליה לצומת אשקלון לבסיס, מספר הקו מוכר לי… תגידי, יכול להיות שהוא שימש גם אותי בנסיעה לצהל? האם 369 נוסע מהתחנה המרכזית ת"א ועוצר בצומת אשקלון? מה יותר יקר נסיעה ברכבת או ב369?

  8. הייתי מחכה ל601 הוא הקו הכי מוצלח! עוצר בצומת הסירה (תחנת הבית) מגיע לרמת-אביב (בה"ס ויצ"ו צרפת), לרכבת צפון, אזריעלי, תחנה מרכזית…ולצד השני של צומת הסירה!: כפר שמריהו (שם למדתי חליל -צד), רישפון (שם רכבתי על סוסים), שפיים…וקיבוץ געש (לשם עברו שיעורי חליל הצד), לנתניה תחנה באיזור דורה (שם לימדתי מספר שיעורים בבה"ס) ותחנה מרכזית נתניה (משם יכולתי ללכת ברגל לדירת הקיץ של הסבים הספרדים שלי) איזה קו, איזה קו! רק הוא לא מגיע להרצליה עיר, ולא לרמת השרון (שם הייתה הפסיכולוגית), ולא לכפר סבא, ובטח לא לבית ברל… לשם אני צריכה לקחת את 501 ולהחליף ל17, או יותר גרוע: את קו 029 הערור שמגיע לכל פינה ולוקח לו שעתיים נסיעה במקום חצי שעה… אז עברתי לאופניים. מצומת הסירה לבית ברל באופניים לוקח שעה וחצי.

  9. אריאל

    נורא נהניתי לקרוא את הטור הזה…כתיבה שסוחפת את הקורא פנימה ככה להזדהות עם טלי..נשמע כמו איזה טלנובלה כזו שכייף לראות וכל הזמן מחכים לפרק הבא…
    בקשר ל"סופרת"…מעניין לראות איך היא נראית…כי בכתיבה שלה היא מאוד מסקרנת..

  10. אורחת פורחת

    "הוא היה מכונה בפיהם כקו הגואל" זו לא עברית.

  11. טלירן לנצח

    אין עלייך חברה מיוחדת שלי מפעם לפעם את מפתיעה אותי מחדש…
    אני חושבת שאת רק היום מעריכה מחדש ומגלה עד כמה היה כיף לגדול כמו שגדלנו, היום שאת שם ורואה ולא מבינה ממה כולם עושים עניין!!!!!
    תמשיכי לכתוב זה בא לך בטבעיות ומושך את כולם….
    אל תפסיקי לעולם,
    אוהבת ובעיקר מתגעגעת….

  12. כתיבה מדהימה… ממש נהנתי לקרוא….

  13. אלונה ספטון

    בהתחלה חשבתי שאת מחכה לחבר או לנסיך או לאהובך,
    המאמר כשלעצמו מצא חן בעיני, אבל לאמיתו של דבר, כילידת העיר ת"א, לא משתמשת ברכבת כלל וכלל,
    וזאת בגלל העובדה שכעת אני גרה בחולון, והרכבת נגמרת בקניון עזריאלי. אני מגיעה לת"א באוטובוסים, קו 74, נושא אותי לכל מקום.
    ונראה לי שאת עדיין לא היית בקניון חולון, או הת ים או ראשל"צ.
    בכל אופן יש חיזוי לשנים הבאות שרכבות יופעלו במיטב הערים.
    אבל שוב פעם מדלגים על חולון, הרכבת תגיע מבת-ים לעזריאלי.
    שיהיה ברור שחולון עיר גדולה ותרבותית .

  14. א. ב. דן

    טלי!
    ים של דמעות בשתי עיני.
    נהניתי לקרוא.
    שוטף וקולח אם כי להבא תפסקי יותר כי זה אינטרנט(לבננות אמנם) אך לא גלריה הארץ. עדיין מחכה לו?

    נ.ב
    עוד כתבות על קרית גת בסטייל הזה יתקבלו בברכה

הגיבי

כתובת הדואר האלקטרוני לא תפורסם Required fields are marked *