מנזר השתקנים

תאור מצב

את יוצאת עם הבחור כבר חודש, כל יומיים אתם ישנים יחד, הכרתם כבר את כל החברים אחד של השני, אולי הכרתם חלקיקים של משפחות? העניינים נראים מצוין, הוא מתקשר כשצריך, הוא משקיע, הוא הגבר האידיאלי. אבל מי הוא?
הוא חבר במנזר השתקנים!
לא מדובר בבחור בעל יכולות וורבליות מוגבלות, רוב הסיכויים שהוא אינטיליגנטי, רב ידע ואהוד על הבריות.
לא מדובר גם בטיפוס שחזר זה עתה ממנזר אקזוטי בהודו וצריך עוד להתרגל ליצר הברות.
לא מדובר בבחור ביישן, אחד שיושב בצד ולא אומר מילה.
לא ולא. הוא רהוט. הטיול האחרון שעשה היה לקאריביים והוא מסמר הערב בכל אירוע, ארוחת ערב וגו. אבל מה, כשחוזרים הביתה ומקלפים את השכבה החיצונית הוא שותק.

חברות יקרות, מדובר בזן משוכלל של מאובן, או בשמו השני – מאובן שלא יצא מהארון.


1.
בדייט הראשון הוא נתן לך לדבר, ואת, כל מה שאת רוצה הרי זה שיתנו לך להתבטא. לכל החברים שלך מזמן נמאס מהסיפורים הישנים והנה, משום מקום, נחת לו הגבר האידיאלי, הקשוב, האיכפתי.

2.
את שיחות הטלפון איתו צלחת בקושי, רגעי השתיקה המאיימים וחוסר הנוחיות ששלט בן נתנו לך להבין דבר אחד בלבד – הוא לא טוב בטלפונים. זה הרי איננו הגבר הראשון שלא מצטיין בשיחות בטלות. בכלל, זה נורא גברי לא לקשקש. שוב, נקודה לטובתו ואת נושאת את עצמך עם חיוך ענק, מאושרת מהקאץ’, מכל החבילה.

3.
כשהגעתם הביתה, אחרי שבוע של סרטים וארוחות (שברובן נסבו סביב הנושא האהוד-את), הוא התיישב על הספה והביט בך במבט עורג. כולו מלא רצינות וטוהר, הוא כמובן לא מוציא הגה, מחכה לך שתאמרי משהו. בשלב מסוים הוא ינשק אותך ויקח אותך למיטה. הוא יהיה שקט במהלך הסקס ואת תשמחי ותלכי לספר לכל החברות- הוא לא טוקר, איזה מזל, שקט ורומנטי ורגיש. הנה שוב, עוד נקודה לטובתו. הרקיע השביעי- היר איי קם.

4.
תלכו לזוג חברים שלו לארוחת ערב, כולם יהיו שם ואת תגלי כמה אוהבים אותו בסביבתו הטבעית, במהלך הארוחה הוא ילהג ויספר להם עלייך ועליכם, יהיה פתוח ושנון. הבחורה שיושבת לידך תספר לך כל מיני אנקדוטות מחייו בקרב ה”חברה” ואת תחייכי ותתמלאי גאווה, בסיום הערב תאהבי אותו כפול ולא תשימי לב שהוא שוב שותק כל הדרך הביתה. 4 נקודות לטובתו, אבל מי סופר.

5.
הגיע העת להכיר אותו למעגל החברים שלך. יושבים בבית של מישהו או במסעדה, מקשקשים ומדברים ובלי משים, כל הידידים שלך נאגדים סביבו ומקשיבים בעניין רב (את אף פעם לא מעניינת אותם ככה) לסיפורים שלו על הזמן שהוא שרת בשייטת, על הפרוייקט החדש שלו ועל כל המקומות והדברים המשונים שעשה. בסוף הערב תקחו את החברה הכי טובה שלך הביתה. הם ידברו עליך, במן הומור עם המון אהבה, הוא יחמיא לה על הבגדים והשיער, ימליץ לה על סרט וייעץ לה מה לעשות עם הבחור שלא מתקשר. למחרת כולם יתקשרו אליך על הבוקר, יגידו לך איזה מדהים הוא ובעיקרון יתנו לך להבין שאת לא ממש מוזמנת בלעדיו. עוד באותו בוקר ירקמו כולם תכניות מרחיקות לכת לסופשבוע בצפון, הוא כמובן, חייב לבוא, ממש חייב! 5 נקודות ואת עוד לא חושדת בכלום.

6.
הלא יאמן קרה! אתם מכירים רק שבועיים והוא רוצה שתבואי איתו לארוחת יום שישי אצל ההורים. יומיים את מתכוננת, משננת בראש את כל הדברים הנכונים שצריך להגיד. מודדת את כל הגרדרובה, מתאמנת על נימוסי שולחן וקונה מסטיקים של ניקוטין, שלא יחשבו שאת חלילה מעשנת (כמו קטר אבל מי סופר). בערב הגדול את רואה כמה הוא מכבד את אביו ואת אימו, איך אחיו הקטן מעריץ אותו ואחותו הקטנה מתיישבת לך על הווריד והופכת אותך לאלילה החדשה שלה. אימא שלו לוקחת אותך לשיחה במטבח ועושה רושם מקסים, הכל נהדר, ראית אפילו תמונות שלו כשהיה בן שלוש והתרוצץ ערום על הדשא. בדרך חזרה הוא שותק אבל אין פלא כי: א. הוא שתה והוא צריך להיות מרוכז בנהיגה ו-ב. ביקורים משפחתיים צורכים המון אנרגיות והוא עכשיו עייף.

7.
את אימא שלך הוא הקסים תוך שלוש שניות, אחיך הגדול והוא הפכו לחברים הכי טובים, כולם מאוהבים בו והאמת, גם את.

ההתעוררות

אחרי חודש את מתיישבת לכתוב לחברה שלך בחו”ל מכתב מפורט על המציעס החדשה. את מתחילה כמובן בהתחלה: איך הכרתם, איך היה הדייט הראשון. את עוברת כל שניה של מערכת היחסים ביסודיות בכדי שהיא לא תפסיד אפילו פסיק מהקסם שאת חווה. בעמוד חמש את פתאום מבינה שאין אף דיאלוג לרפואה. אחרי חודש את לא ממש שמעת אותו אומר לך כלום פרט ללתכנן יציאות, להשאיר הודעות ועוד פרטיקות למיניהן. בעמוד שמונה של המכתב את מתחילה להיבהל ובעמוד עשר את מבינה שאין לך מושג מי זה האיש הזה. את מתבוננת בחבילת הדפים שלמולך ולא מבינה פתאום מה היה לך בכלל לכתוב. את קוראת שוב ומבינה – אין מה להדחיק יותר, הכל מלא בתיאורים עקרים ואין לחברה שלך שום סיכוי להבין למעשה מיהו אותו עלם חמודות. באותו הרגע את מתקשרת לחברות שלך (אלה שבארץ, שיחה לחו”ל לא באה בחשבון – זה הולך להיות ארוך), את מסבירה להן את הבעיה, אך הן, הפלא ופלא, לא מבינות על מה את מדברת וכל שהן עושות הוא לשכנע אותך כמה את טועה וכמה את בעצם מפחדת ממערכות יחסים. טקסטים מסוג: “סוף כל סוף מצאת מישהו כזה מדהים ואת לא רוצה אותו. תאמיני לי, זה רק בגלל שהוא רוצה אותך” מתעופפים באוויר החופשי. אבל לא, את יודעת יותר טוב, מרימה ידיים מהגרופיות החדשות שלו, משנסת מותניים וניגשת לעבודה השחורה.

שעת האפס

את בטח תדחי את זה בשבוע או שבועיים, תנסי להוכיח לעצמך שטעית, שהוא בכלל בסדר גמור. תנסי לתשאל אותו על עצמו – אולי לא היית מספיק קשובה? אבל אין מה לעשות, מאז התגלית החמורה כל שתיקה שלו צורמת כמו רעש לבן בלתי נסבל. את מתחילה לשנוא אותו, מתחילה להיות מגעילה. בסוף תאזרי אומץ ותגמרי איתו. כשתשאלי אותו למה הוא שותק לידך, הוא לא יבין על מה את מדברת. אז אני אומרת לך, כאן ועכשיו, המאובן שלך לא מדבר איתך כי הוא מפחד שתכירי אותו, פשוט מפחד. אולי זה בגלל איזו מערכת יחסים הרסנית, אולי בעיות עם אימא דומיננטית, אין לדעת. הוא למד עם השנים להיות יפה ולשתוק וכלום שתעשי, שום שכנוע או כל אסטרטגיה אחרת לא יעזרו.
אחרי הכל הוא מאובן ומאובנים לא קמים לתחייה.

על הכותבת נוקו פרייברגר

צבע שיער: בלונד הוויה: פלטינה תסביך: אדיפוס אמא: פסיכואנליטיקאית מקום אהוב: מיטה העדפה מינית: לגמור דרים ג'וב: דיילת דריל ג'וב: אדריכלית

תגובות

  1. יווווו! איזה כיף היה!

  2. נפרטיטי

    אין לך מושג כמה את צודקת!!!!
    הגברים פשוט נחלקים ל-2 קבוצות: השתקנים – עליהם הרחבת במאמר, והדברנים- כאלה שלא מפסיקים לדבר על עצמם וקוטעים אותך בכל משפט שני (חוץ מהזמן בו משודרת תוכנית שהם נורא נורא אוהבים ואז הם שקטים, אבל עדיף לא לנסות ולהשלים משפט דווקא אז, רוב הסיכויים ש: א.הם לא באמת יקשיבו ורק יהנהנו בכדי להפטר ממך. ב.הם ישחררו איזו צעקה שאת מפריעה להם להתרכז בתוכנית.) כמעט ולא הכרתי בנים שהם פשוט משהו באמצע, ואני מנסה לחשוב מה משתי הקבוצות עדיף. מסקנות יתקבלו בברכה.

    • לדעתי עדיף השתקנים, מה את צריכה כאלה שלא ייתנו לך להוציא מילה מהפה וכל הזמן ינסו להראות לך כמה הם יודעים וטובים יותר טוב ממך.
      צריך להתמודד

    • ארבינקא

      גם הנשים נחלקות לשתי קבוצות – אלו שיש להן משהו חכם לומר, ואלה שלא.
      (חלוקה לשניים? קונספט מהפכני. יכלת לעשות בלגן נוראי בצבא).
      את, כנראה, משתייכת לקבוצה השנייה.
      אבל יש פתרון פשוט:
      גברים מתחלקים לשתי קבוצות: אלה שיש להם איי-קייו מעל שמונים, ואלה שלא.
      תשתדלי לצאת רק עם הקבוצה השנייה, ולא לחינם הלך הזרזיר וכו’.
      (או לפחות לא לעשות הכללות כאלה גורפות ומטופשות בפעם הבאה).

      • נפרטיטי

        אם לא הבנת כתבתי את הדברים ברוח הומוריסטית. בודאי שאני לא חושבת שגברים,נשים או כל קבוצה אחרת מהאוכלוסיה נחלקים רק לשתי תתי קבוצות. ואודה לך אם לא תטיף לי לאיזה קבוצה אני שייכת או לא (משהו חכם לומר, איי קיו וכו’) ובטח לא לומר לי עם מי לצאת או לא לצאת, כי: א.אני לא פנויה, את הדברים כתבתי מנסיוני הלא קטן טרם מצאתי את נסיך חלומותי. ב. הקבוצה השניה של גברים עם איי קיו מתחת ל-80 כוללת גם אותך ואני לא ממש מעוניינת
        (אבל תודה בכל זאת על ההצעה).

        • ארבינקא

          העלוב שלי בדקדוק…
          א “אין לך מושג כמה את פשוט צודקת!!!”. משפט צעקה המון סימני קריאה בסוף. את צועקת בהומור?
          ב. “כמעט ולא הכרתי בנים שהם פשוט משהו באמצע, ואני מנסה לחשוב איזו משתי הקבוצות עדיף”. אכן, משפט מלא הומור, שהיה גורם אפילו ליונקר פרוסי לשפוך את נשמתו מצחוק.
          טוב, בסדר, זה ההומור שלך? מפחיד אותי לחשוב מה קורה כשאת רצינית.
          ואל תדאגי: ההערכה שלי לאיי.קיו. שלך לא יותר גבוהה מהערכה שלך לזה שלי, כך שאנחנו תיקו (נניח).
          אגב, זה שאת איתו יודע מה את חושבת עליו?

          • נפרטיטי

            קודם כל, אם אתה כבר מצטט אותי תעשה את זה באופן מדוייק, המילה “פשוט” לא נכתבה על ידי. דבר נוסף – אני ממש לא מתכוונת להתנצח איתך כאן באתר על חוש ההומור שלי, יש לי דברים יותר טובים לעשות. סה”כ די הסכמתי עם המאמר ורציתי להוסיף שיש טיפוס הפוך -טיפוס “הדברן” שלא נותן להשלים משפט – ואני בטוחה שישנן בנות שיסכימו איתי.
            ודבר אחרון – התייחסתי לאיי קיו שלך אחרי שאתה התייחסת לשלי תוך רמיזה שקבוצת הבנים שתעניין אותי בעלת איי קיו מתחת ל-80. אני לעומתך, לא יורדת לפסים אישיים והעלבות, אבל אם כבר עשית את זה בתגובתך הראשונה – היית צריך לקחת בחשבון שאני אענה באותו הסגנון.
            אני לא מכירה אותך ולכן לא מתיימרת להעריך את האיי קיו שלך, התגובה שלי היתה פשוט בהתאמה לשלך, ולכן גם לך לא כדאי לקבוע כ”כ מהר מה אני חושבת על בן זוגי (שדרך אגב כמו רבים מחברי קורא גם הוא את המאמרים כאן ולא לוקח כל תגובה ותגובה ברצינות כה רבה).

            • נפרטיטי הצדק עימך. ישנם סוג מסויים של בחורים שפשוט לא נותנים לבחורה לדבר מבלי לקטוע אותה. זה סוג כזה נורא, שאני מעדיפה בהרבה להיות עם בחור שקט, שיכול להיות שיתגלה לבסוף כמקסים. חוץ מזה אני מציעה לך לא להתייחס יותר מידי לתגובות המעליבות שקיבלת, יש באתר תמיד תגובות נבזיות כאלה של כאלה שלא מסכימים איתך, אבל הם חייבים לעשות את זה ברשעות.

          • הנשמה הטובה מבת ים

            תמיד חשבתי ש 80 זה דווקא מספר טוב. כנראה שלא גילו לי הכל. שיט!

        • חמדה בן יהודה

          זה אומר שמצאת בן זוג בתוך 23 שעות?

          • נפרטיטי

            לא, מצאתי תוך 23 שניות.

          • נפרטיטי

            שכחתי לשאול אותך מהיכן לקחת את העובדה ששאלתי מה עדיף נועדה לשם חיפוש בן זוג?, שאלתי לדעתם של המגיבים מה עדיף – טיפוס שלא מדבר בכלל או טיפוס שמדבר כל הזמן, ואם כבר ענית לי היית חייבת לעשות את זה בציניות נבזית? לא יכולת פשוט לענות על מה ששאלתי? (גם אם את לא מסכימה לדעתי כי קיים טיפוס הפוך לזה הנכתב במאמר).

            • חמדה בן יהודה

              אני אמרתי כזה דבר? את מתבלבלת. ובכלל, מאיפה לקחת כזה רעיון? מה, בנות כותבות פה בשביל… בשביל… (הו, האימה!)

              לא, נשאיר את זה מאחורינו. אני אחזור על שאלתי ואחדד אותה, כי עכשיו שבת בבוקר ויש אקוסטיקה נוראית בפירמידות ובטח לא שומעים כלום. ב- 31.5 כתבת “אני לא פנויה” והצהרת שכתבת את מה שכתבת ב- 30.5 בזמן ש”טרם מצאת את נסיך חלומותייך”. השאלה שלי היא, האם אכן ניתן גם למצוא את נסיך החלומות, גם לדעת באופן ברור – שלא לומר, ראוי לחשיפה פומבית – כי השמגג אותו פגשנו הוא נ. החלומות הנ”ל, וגם להספיק, בשעת אשמורת ראשונה (אחרי הסיגריה?) לרוץ לכתוב על זה בבננות.

              מה את אומרת?

              • נפרטיטי

                כנראה שפשוט היתה אי הבנה קלה בין שתינו. את טעית בפירושך לדברים שכתבתי, ויכול בהחלט להיות שלא הבהרתי את עצמי כמו שצריך (כמו שראית כתבתי בשעה די מאוחרת תוך כדי נדודי שינה נוראיים). לעצם העניין – מה שהתכוונתי בתגובתי הראשונה ב-30.5 היה לציין את העובדה שבנוסף לטיפוס השתקן שנידון במאמר הנ”ל, קיים גם טיפוס הפוך של דברן אובססיבי (שלא נזכר במאמר זה או בכל מאמר אחר כאן למיטב זכרוני). שכתבתי את הדברים ושאלתי מה עדיף, התכוונתי באופן תיאורטי מי מהטיפוסים גרוע יותר לדעת הבנות (והבנים) ולא התכוונתי שיעוצו לי עיצה מי מהטיפוסים עדיף בשביל עצמי. לא מצאתי בן זוג ב-23 שעות או שניות וגם לא חיפשתי,וגם לא התכוונתי להשתמש בתשובותיכם לשם מציאת “נסיך חלומות”. מה שרציתי לומר זה שהכרתי טיפוסים כאלה (דברנים) לפני שפגשתי את בן זוגי, וזה כמובן לא קרה אתמול או שלשום, דיברתי על מקרים שקרו לי לפני שנה-שנתיים, אני יכולה להגיד לך כמו כל בחורה בת 25 שפגשה גבר או שניים בימי חייה, שלא קל למצוא את האהבה הנכספת, ושהיא כבר מגיעה אז ממש מתחשק לך לכנות את הפרטנר שלך “נסיך חלומות”. מה שהתכוונתי ב-31.5 לא היה לציין כי ב-30.5 לא היה לי נסיך חלומות, אני יכולה להבטיח לך שהוא היה לצידי גם ב-30.5, אלא ב-31.5 ניסיתי להבהיר כי נתקלתי בטיפוס הדברן שהייתי פנויה וזה לא בהכרח חייב לקרות לאחרונה,לא?. אני מקווה שהפעם הבהרתי את עצמי שכל רצוני היה להתעניין מה חושבים הקוראים על הטיפוס ההפוך מזה הנכתב במאמר, לא הייתי מציינת כלל את העובדה שיש לי חבר אם לא הייתי נענית באופן ציני ונבזי כי עדיף שאחפש לעצמי בנים עם איי קיו מתחת ל-80. ולסיום הפעם אני מקווה שהבהרתי את עצמי, שיהיה לך רק טוב!

      • זאת שיודעת הכל

        אולי לא שמעת כלום כי אין לך יכולת להקשיב?
        כי העובדה הפשוטה היא שהוא דיבר, עם כולם, רק את לא שמעת, רק איתך הוא לא התבטא…

      • איך, איך הוא תמיד מקדים אותי, הארבינקא הזה?
        :)))

    • פרסומת שהייתה פעם בגל”צ בנושא מלחמה בתאונות דרכים.
      נהגים נחלקים לשניים: אלה שעוצרים בעצור ואלה שלא עוצרים בעצור.
      אלה שלא עוצרים בעצור נחלקים לשניים: .

      בדיבור הנקודותיים עם הנקודה אחריהם והשתיקה אחרי הנקודה נשמעים הרבה יותר טוב.

    • מייקל

      זן ממש בעיה לבחור בין השניים כי בסופו של דבר שני הטיפוסים מנסים “לכסות” את העובדה שכל מה שהם עושים זה בעצם הצגה אחת גדולה (לדעתם).

      חוץ מהקטע הרציני הזה- אחלה מאמר, עברתי את זה, זה כל כך נכון, אני גם קיבלתי מכתב נאצה מהחברה מחו”ל שאפסיק לכתוב לה כאילו מכתבים חסרי תוכן…

    • ראיה מאוד צרה של הכותבת, זה כמו להגיד שנקבות מתחלקות לשתיים , לכאלה שנולדו עם קופה רושמת בין הרגליים וכאלה שבלי קופה, לכן אין להסיק מסקנות חפוזות, ולא ניתן לחלק כל דבר לשניים בצורה כלכך דיכוטומית.

      • נפרטיטי

        דפנה- הסברתי את עצמי כבר למעלה, אבל אני אחזור ואגיד שסה”כ חילקתי את הבנים ל-2 קבוצות בהתייחס למאמר הספציפי, שדיבר על הטיפוסים השתקנים, ורציתי לומר שאני דווקא ניתקלתי יותר בטיפוסים הדברנים, אז הצבתי את 2 הקבוצות המנוגדות זו מול זו לצורך השוואה. וודאי שאיני חושבת שקיימים טיפוסים אחרים ושונים, אך לצורך העניין- הבנים שהם באמצע (בין שתקנים ודברנים) לא הוזכרו על ידי מהסיבה, שאם משהו הוא טוב ונכון אז למה לדון בו? חשבתי שברור מאליו שעדיף בחור לא שתקן ולא פטפטן אלא משהו באמצע, ולכן ששאלתי מה עדיף התכוונתי מהו הרע במיעוטו.

    • ככל שאני קוראת את התגובות שלכן בנות, אני נדהמת מחדש ,תשנינו משהו מתהילה- ע”ע שי עגנון, אין ספק ששתיקה יפה לחכמים כל שכן לחכמות , לכן אל תבזבזו את מילותכם לריק.ותלמדו משהו מהבנים שבנינו,וכך לא נזכה לתגובות משפילות מהם, שכלי הביטויי המילולי שלנו הוא פיצויי זול לאיבר חסר , דבר שאנני מסכימה איתו כלל.

      • נפרטיטי

        קודם כל התפיסה שלך שעלינו ללמוד משהו מהבנים היא מעוותת לחלוטין, והתגובה שלך מנציחה את האי שוויון בעולם – מי אמר שאנחנו צריכות ללמוד משהו מהם ולא הם מאיתנו? מי אמר שהדיעות שלהם נכונות יותר משלנו?. ודבר נוסף – אם את כבר מגיבה לתגובתי, וכותבת שיפה שתיקה לחכמים, ראוי שתלמדי קודם כל לאיית, שזה הא’ -ב’ של כתיבה וניסוח. כדאי שתחשבי לפני שאת כותבת שבזבזתי מילותי לריק ותסתכלי קודם כל על עצמך:
        תשננו כותבים ללא י’.
        ביננו ולא בנינו.
        ביטוי עם י’ אחת ולא שתיים.
        פיצוי עם י’ אחת ולא שתיים.
        אינני ולא אנני.
        ועכשיו אני שואלת: מי בזבזה את מילותיה לריק?

        • הפיגול

          לא רוצה לחרידך מרבצך, או משהו דומה, אבל למה אי אפשר גם וגם? למה אי אפשר ששני המינים ילמדו האחד מהשני? היא הציעה כיוון אחד, לא אמרה מילה על הכיוון השני, ואת גורסת שרק כיוון אחד מוצלח הוא. לא חבל?

  3. ……………………………………………………………………………………………………………………………………………………………………………………………………………………
    סתם….
    יש לי בעייה כזאת, לא רק עם בנות, שפשוט אין לי מה להגיד.
    אני יכול לשבת עם חבר טוב, שבאמת אין לי בעייה לספר לו כלום, ופשוט להילחץ ממחשבות של למה אני שותק ומה אני יכול להגיד. לפעמים אם מי שמדבר איתי מעלה איזה נושא שיש לי מה להגיד עליו אני מריץ קצת עד שנגמר הנושא ואז זה חזרה לתהום. אבל תמיד-תמיד, או כמעט תמיד, כשיש לי משהו שאני פשוט חייב להגיד זה בזמן שאין לי עם מי לדבר, ולא משנה כמה אני אתאמץ לזכור את זה למתי שאני מדבר עם מישהו אני לא אצליח להיזכר.
    לפעמים כשאני ממש חייב להגיד את זה אני מתקשר למישהו ואומר לו את זה ואח”כ זה “טוב אז ביי”.
    למה זה? זה ממש דיכאון! על מה בנות אוהבות שמדברים איתן? ולמה דווקא הנושא של אין לי מה להגיד גורם לי להכי הרבה דברים להגיד?
    למה?

    • טריניטי

      כפרה עליך…
      אולי אתה לא מאמין שאתה מספיק מעניין, חכם, מוכשר ומצחיק?
      חבל, כי מתוך המעט שכתבת נראה בדיוק ההיפך. אולי הבנות שיצאת איתן הלחיצו אותך, או פשוט לא גרמו לך להרגשה מספיק נוחה.
      הכי כיף זה, כשיש אנשים שאפשר גם לשבת ולשתוק איתם, שלא צריך תמיד להגיד משהו חכם. שנותנים את התחושה שיאהבו אותך גם אם לא תמיד “תבריק”.
      ולמה שלא תרשום את כל הדברים החכמים שאתה חושב עליהם כשאתה לבד? סתם, לעצמך. זה גם יעזור לזכור אותם אחר כך.
      על מה בנות אוהבות שמדברים איתן? על הכל. פשוט תקשיב קצת, תסתכל בעיניים, תתעניין, והדברים יזרמו. אם תמצא מישהי שמוצאת חן בעיניך, תוכל גם לספר לה שקשה לך קצת לחפש נושאים לשיחה. האחרון שאמר לי את זה זכה להרבה אמפתיה והחלטנו, בהומור, לחפש נושאים שמעניינים את שנינו ולדבר עליהם.
      סומכת עליך, דגיג יקר.

  4. אינדי_גו

    ובכן, לשם שינוי, אני לא מבינה אותך. אז נתקלת בבחור שיש לו בעיות תקשורת. כפי שאת מתארת את זה, זו הבעיה היחידה שלו, ואת בוחרת להימלט במקום להתמודד. יכול להיות שההפסד כולו שלך, בעצם.

    כי תלוי מאוד מה עומד מאחורי השתיקה הזו. יש אנשים ששתיקתם מכסה על ריקנות פנימית, שפשוט באמת שאין להם מה לומר, ובמקרה הזה – אוקיי, צודקת, זה באמת מיותר לבלות עם מישהו שכזה, שמעבר לקליפת התפקוד היומיומי אין לו עולם פנימי, או לפחות לא כזה שהוא מחובר אליו.
    אבל יש גם את הסוג השני, שזה הסוג שיש לו מה לומר אבל יש לו גם מעצורים בדרך. (ולפעמים ביישנים יכולים להסתדר לא רע בחברה, ודוקא באחד על אחת הם נתקעים) ופה את עלולה לגלות אחרי מספיק זמן, שכשנוצרים ביניכם אמון אמיתי, קרבה ואינטימיות, יותר קל לו להתחיל לדבר באמת. וזה לא קורה מיד, כי הרגלים ישנים קשה לשנות. כדי לגרום לצדפה להיפתח, צריך לתת לה סביבה חמימה בטוחה ואוהדת, ואני לא בטוחה שאדם שכה ממהר לשפוט ולגזור את הדין (כפי שהצגת את עצמך פה למעלה) יכול לספק את הסביבה הזו. את יודעת, לא הכל מגיע אינסטנט. במיוחד לא מערכות יחסים אמיתיות ומלאות.
    ואגב, בעניין השתיקות: אני, למשל, דוקא עם אנשים קרובים באמת, ורק איתם, מרגישה נוח מספיק לשתוק. בעיני, כששני אנשים יושבים יחד ושותקים זמן מה, ואף אחד מהם לא מרגיש רע עם זה, סימן שיש ביניהם קרבה אמיתית.
    והסתייגות אחת: מי שהוא כולו mute במיטה, אנשי הצפרדע אנשי הדממה, עליהם באמת אין לי אף מילה טובה.

    • מסכימה ואף מרחיבה.
      כפי שכבר נאמר כאן מאות פעמים, חודש הוא זמן קצר מדי מכדי להכיר מישהו באמת. (בינינו, גם אחרי שנים לא תמיד מכירים באמת, וזה היופי, שתמיד אפשר לגלות משהו חדש גם על מי שנדמה שאנחנו “מכירים ככף ידנו”).
      דווקא הקשקשנים, אלה שמספרים בפרטי פרטים על מהלך חייהם עד ליום שפגשו בך, ועל האקסית ומה היא עשתה להם – דווקא הם פחות אמינים בעיני, וגם נהיים משעממים אחרי זמן קצר. אני מעדיפה קילוף של שיכבה אחר שיכבה.
      גם לא בטוחה שחייבים לערוך פגישות מחזור או כנס משפחות אחרי חודש – מה החיפזון?
      ודבר נוסף, בנאלי אבל נכון – בנים מדברים פחות על רגשות.
      וכדי לא לגרור מתקפת בנים רגישים, אני אסייג ואומר שזו אכן הכללה, אבל כל מי שראתה את בן זוגה במפגש עם חברו הקרוב בטח שמה לב למשך הזמן בו הם דיברו על עצמם, לעומת הזמן שהושקע בניתוח משחק הכדורגל האחרון (10% – 90% ?).
      חוץ מזה, נוקו, כפי שהעדת על עצמך, מאוד נהנת מכך שהוא הקשיב לך ולא הפריע לך לדבר.
      ומי שכותבת מכתבים של 8 עמודים באמת לא משאירה הרבה מקום . ולא כדי לרדת עליך. לפעמים כשמשהו אצלנו דומיננטי זה לא משאיר לשני מקום. אם תוותרי קצת על הצורך בשיחה ובמילים, ולא תפחדי כל כך מהשקט, אולי יתפנה גם לו מקום.

      • אגמית

        בוטן היקרה וגם אינדי –

        אני תמיד כל-כך אוהבת לקרוא את התגובות שלכן, שתמיד מזוגים בהן תבונה והגיון בריא.
        יש צדק רב בדבריכן, אך אני יכולה להבין גם את הצד של נוקו, כי אני חווה את (כמעט) אותו הדבר ממש עכשיו עם הבחור שלי, שאיתו אני נמצאת כבר כמעט שלושה חודשים, שזו מתחילה להיות מעין “תקופת יחד” מסויימת, אם אתן מבינות את כוונתי.
        לזכותו ייאמר, שהוא מההתחלה אמר לי שמאוד נוח לו עם שתיקות, אבל לפעמים זה מעיק ומכביד, כי האדם נותר בגדר חתול בשק עבורך.
        אני מסכימה, שזה חשוב ואף רצוי פשוט לשתוק מדיי פעם, שלא צריך לפחד מן השתיקה וכי היא עדיפה על שיחות-נפש מאולצות, אך מה קורה אם השתיקה הזו משתלטת על הדיאלוג הבסיסי והרחש המילולי היחידי מגיע מכיוונה של הטלויזיה ?
        אני יודעת שלוקח זמן להיפתח ועל אף היותי טיפוס מילולי למדיי, גם אני לא שוטחת את כל סיפור חיי על ההתחלה וגם לי יש את המעצורים שלי, אבל המועקה נוצרת, כאשר יש תחושה שאין התקדמות, שהשתיקה הזו באה על חשבון פתיחות אמיתית וכנות, שזה “א-ב” בכל מערכת-יחסים וכי המאמץ להכיר “באמת” מגיע רק מצד אחד.
        והבחור הזה, אגב, בניגוד לבחור של נוקו, גם שתקן למדיי במחיצת בני-משפחתו (מהמעט שראיתי), אין לו, מה שנקרא, חבר’ה, והוא בכלל דיי מעדיף את החברה של עצמו או של שנינו לבד, רצוי בבית מול הטלויזה.
        גם שלושה חודשים ביחד זה לא הרבה, אם כי לדעתי, “הרבה” או “מעט” בכל מה שקשור להגדרת זמן זה משהו דיי אינדיוידואלי, בעיקר כשנמצאים במערכת-יחסים, כי הרבה תלוי בתחושת הנוחות שיש לך עם בן או בת הזוג.
        יש לי סבלנות והרבה, אבל זה כל-כך קשה לפעמים, בעיקר כשאת מתה לפתוח את סגור-ליבך והשתיקה שלו או חוסר-התגובה שלו מונעים ממך לעשות זאת ואז הדיאלוג ביניכם נשאר רק על-פני השטח ואת יודעת שכל נסיון מאולץ מצידך לפתח “שיחה לעומק” יעלה חרס, אלא אם כן, בפרץ נדיר של פתיחות, היזמה לדבר תבוא מצידו.
        בסך-הכל, אני חושבת שמעשים מעידים על כוונות ותחושות יותר מכל מלל, וששתיקה המלווה במבטים חודרים יודעת לגעת בלב בצורה הכי עמוקה שיש, אבל גם המילים, כבודן במקומן מונח,
        בפרט כאשר יש בכוחן לקרב בין שני אנשים שונים שרוצים להיות ביחד.

        • אגמית יקרה כמה התגעגעתי.
          מה נגיד ומה נאמר, הזוגיות מעוררת קשיים, הלבד גם כן, וכמו שמישהו כתב כאן פעם: כולנו רוצים (בו זמנית) להיות עם בן/בת זוג וגם להמשיך להיות לבד.
          אני מניחה ששלושה חודשים הם כבר תקופה בה למדת כבר משהו על הפרטנר. ועל סמך הכרותנו הווירטואלית אני גם זוכרת עד כמה זוגיות חשובה לך, ולכן ברור שלא תמהרי לנפנף אותו בלי סיבה מוצקה.
          אז ככה, לפני שעניתי לך עברתי על התגובות שמתחתי ושתיים צדו את עיני. אחת היא תגובתו השניה של סנופיקון (ולא שהראשונה לא קולחת ומשעשעת), והשניה של ג’ולין. ג’ולין הזכירה מילה חשובה, שהיא אולי מילת מפתח – אינטימיות.
          ולכן שאלתי (הראשונה) אליך היא האם, למרות שתקנותו, יש ביניכם אינטימיות. האם את מרגישה נוח בחברתו, האם נעים לכם לבלות יחד. ואם מותר להרחיב – ואת לא חייבת להגיב – אחד המדדים המידיים לאינטימיות היא במיטה (במקום בו החשיפה מרבית).
          ושאלה נוספת: האם הוא שתקן מהסוג שאינו מדבר כלל, או שרק כשמדובר בחשיפת רגשותיו הוא נחסם? אתן לך דוגמה – אני חייתי ואף נישאתי לאיש שהיה תענוג לדבר איתו. הוא היה איש מעניין ומתעניין, איש שיחה מבריק, וכמעט כל אחד שהכיר אותו מצא איתו שפה משותפת. אממה… כשזה הגיע לרגשותיו הוא הפך לנזיר בודהיסטי. היום אנחנו גרושים באושר. הוא עדיין אחד מהאנשים האהובים עלי לשיחה. ודווקא עכשיו הוא מרגיש נוח לספר לי על עצמו. כששאלתי אותו מה השתנה הוא אמר שהחשש שלו היה בעיקר מלחשוף את רגשותיו בפני עצמו, והשתיקה איפשרה לו לא להתעמת – לא איתי, אלא איתו עצמו.
          אני חושבת , אגמית, שאם יש ביניכם אינטימיות ואם השתיקות לא פוגעות באמון שביניכם, אז באמת אין סיבה למהר ולחתוך. אולי הוא בישן, אולי שתקן מטבעו, ואולי עם הזמן תלמדי לקרוא ולהבין את תחושותיו ורגשותיו בדרך שאינה ורבאלית.
          ובכלל – וזאת הערה שאינה מופנית דווקא אליך, יקירתי – הדרך להגיע לאנשים מופנמים היא קודם כל לקבל את זה ולא לטחון להם את המוח עד דק על למה הם לא מדברים. לנשים (ויסלחו לי כולן) יש נטיה לדחוק את בן זוגן לפינה ולהכריח אותו לטפל בבעיות ריגשיות בדרך שלהן, והדרך הנשית היא לדבר על דברים. לגברים יש בד”כ דרכים אחרות לטפל במצבי לחץ רגשיים. הדרך שלהם לא פחות טובה, היא רק שונה משלנו.

          • אגמית

            בוטן חביבתי,

            אכן, אין כמו איחוד וירטואלי ידידותי…
            ובתגובה לדברייך – כן, אני מרגישה בנוח במחיצתו (ואני מקווה שגם הוא), כייף לנו ביחד, בדרך-כלל, ואני מניחה שבהחלט יש בינינו אינטימיות, כי כפי שכתבת, אחד המדדים המיידיים לכך מצוי בין הסדינים ושם העניינים רק הולכים ומשתפרים והוא עוד מאלה שאוהבים לחבק אחרי ולא מסובב את הגב כמו רבים אחרים, אז באמת שאין כל תלונות, לפחות עד עכשיו וגם מחוץ לסדינים בסך-הכל יש הפגנת התחשבות ואיכפתיות הדדית.
            אני חושבת ששתקנותו נובעת בעיקר מטבעו, קודם כל, ובנוסף ניתן לצרף לזאת ביישנות,
            קושי בביטוי רגשי ובכלל הבחור דיי סגור ועצור ולא ממש מרגיש בנוח בחברה או מקומות שאינם מוכרים לו. אני בהחלט יכולה לציין שיש לו בעיה לא קטנה בתקשורת והשתיקה מהווה מפלט דיי נוח מהתמודדות עימה.
            ותוך כדי כתיבתי אלייך, אני משחזרת במוחי את תחילת הכרותינו – אין ספק שהוא עשה מאמצים אדירים, כאלו שנגדו את האופי שלו, על-מנת ליצור עימי את הקשר הראשוני שיהווה בסיס איתן להמשך הדרך וכנראה הרשה לעצמו “לשוב לעורו האמיתי” ולידידתו הטובה ביותר, השתיקה, רק כאשר הוא התחיל לחוש בנוח במחיצתי.
            הקושי עליו כתבתי בתגובתי הקודמת בא לידי ביטוי בעיקר בעובדה, שלעיתים מתעוררים בתוכי ספקות בנוגע ל”ביחד” שלנו, שכן, יש בי פחד מסויים שמרוב נסיונותיי לסגל את עצמי לאופי השתקני שלו ולסגנון ההתמודדות שלו עם דברים, אני לא אדע מה אמיתי ומה לא, כי לפעמים כן צריך לדבר על דברים, ובתור אחת שבאופי שלה זה”לשים הכל על השולחן”, אני מודה שקשה לי להתמודד עם בן-זוג, שרגיל לשמור את הכל בפנים וקשה לו עם החצנה.
            ובלי קשר לזה, אני פשוט אוהבת לשוחח, והרבה, (מה לעשות, מזל תאומים…) וזה משהו שבאופן אישי חסר לי ועדיין דורש מצידי מאמץ הסתגלותי לא קטן.
            מה שכן, אני בהחלט מסכימה עם הפסקה האחרונה של דברייך – הדבר הכי גרוע שאפשר לעשות, זה לבוא בטענות לאנשים מופנמים ולדחוק אותם לפינה בסגנון “תוציא את זה החוצה” או
            “בוא תספר לי מה אתה מרגיש” וזו בהחלט טעות נשית נפוצה שרק גורעת במקום להוסיף.
            כל אחד רוצה ובצדק, שיקבלו אותו כמו שהוא.
            במקום לנסות ולערוך מקצה שיפורים, שמראש יידון לכישלון, פשוט צריך לתת לזמן לעשות את שלו ותוך כדי זה לראות האם ההתאמה גוברת על חוסר-ההתאמה.
            זה מה שאני עושה עכשיו ואני מניחה שגם הוא ולשנינו עוד אין תשובות.

            • יקירה,
              אמא שלי ו 2 מחברותי הקרובות הן בנות מזל תאומים. חייבת להודות שיצר הדיבור אצלן גבוה מהממוצע (לפחות כך נראה לעקרבית שכמותי). לעומת זאת, היה לי בתקופה האחרונה (לזמן קצר) בן זוג בן מזל תאומים, ויכולתו הוורבלית ומופנמותו הפכו אותו לאחד השתקנים שהכרתי, ולמרות זאת היתה בו אינטימיות גדולה.
              אז נכון, לפעמים זה עולה על העצבים כשאין פרטנר לדיאלוג (בעיקר כשמשתוקקים לאיזו מריבה טובה…), מצד שני תחשבי כמה מרחב זה משאיר לך.
              ואסיים בסיפור שממחיש שאולי בכל זאת מצאת את המכסה: אמא של, כפי שציינתי, היא דברנית לא קטנה. אבא שלי (מזל דגים) אומר משפט ביום (טוב). ושכנתם אומרת שהזיווג שלהם מוצלח כל כך כי אמא שלי לא סותמת את הפה ואבא שלי הוא המאזין המושלם.

              חיבוקים
              בוטן

              • אגמית

                בוטן חביבה,

                יחסית לתאומה אני לא כזו דברנית…נדיר, לא ?
                לגבי מרחב המחייה – צודקת, זה פלוס רציני שלא ממש ייחסתי לו חשיבות עד עכשיו, כי בתור תאומה שזקוקה לחופש רב, לא הייתי יכולה להחזיק מעמד עם פטפטן שהיה נדבק לי לתחת.
                (:

            • ארבינקא

              לפעמים.
              אם אדם שותק כי הוא לא מצליח עדיין, לדבר, או כי הוא נפגע מאוד בעבר ומפחד לחשוף את עצמו בשלב מוקדם מדי (לטעמו, כמובן) – ואם יש לו מספיק מעלות בלי זה, אכן כדאי לנסות ולהשקיע בו.
              אבל אם השתיקה היא חלק שאין לו שום כוונה לסלק אף-פעם, רגשות בשבילו הם מילה גסה ו”אני אוהב אותך” הוא יאמר פעם בעשרים שנה ומאז יניח ש”אם היה משתנה משהו, כבר הייתי מספר” – אז השתיקה מעידה על בעייה שספק אם ניתן, או כדאי, לפתור בלי נזק גדול מדי.
              וכמובן שיש עוד וריאציות.
              השאלה, כמובן, איך מבדילים? אין לי תשובה.
              אם הוא הצליח לצאת מ”עורו האמיתי” לצורך יצירת קשר, נראה שיש עוד תקווה.

              מה שכן, בתור גבר יצא לי להיתקל פעם בשתקנית מהסוג שדיברה היטב והרבה, אבל עם כמה חורים שחורים שכללו מעקף מדהים של הסוגיה כל פעם שזו הגיע לכמה נושאים רגשיים (לאו-דווקא קשורים אלי) – לקח לי הרבה זמן לאחות את הצלקות. לה? לא יודע. לא שמעתי ממנה המון זמן.
              הכל תלוי, כנראה, בכמות הכאב שגורמת את השתיקה.

              • אגמית

                בגלל זה אני עדיין לא מרימה ידיים ומשתדלת להתרכז בדברים הטובים.
                אני לא חושבת שרגשות בשבילו הם מילה גסה, אלא יותר סבורה שהוא לא ממש יודע איך לבטא אותם מילולית ויותר קל לו הביא את עצמו לידי ביטוי דרך מעשים.
                אני לוקחת בחשבון שהשתיקה מהווה עבורו חלק בלתי נפרד מאופיו, אבל מקווה שעם הזמן, הוא כן יתנתק ממנה מדיי פעם ויראה שהשד לא נורא כל-כך.
                לגבי המשפט שכולנו תמיד כה כמהים לשמוע : “אני אוהב/ת אותך” – יש כאלה שאין להם בעיה לומר אותו, אבל לא ממש מתכוונים אליו ואני יותר מאמינה בהפגנת אהבה מאשר באמירתה, למרות שגם יהיה נחמד לשמוע זאת באיזשהוא שלב, בתנאי שזה יבוא ממקום אמיתי.
                לגבי מה שכתבת בנוגע ל”דברנית השתקנית” – לא חסרים כמוה ודווקא אצל אנשים מהסוג שלה קשה, לעיתים, לפצח את קוד הנפש, שהרי יש שתקנים שרק צריך לדובב אותם למען פתיחת סגור ליבם, אז יפה שהיתה לך הסבלנות לעשות זאת ולא הרמת ידיים, כפי שרבים עושים.
                בנוגע לשתקן שלי – רק ימים יגידו מה מסתתר מאחורי השתיקה שלו.

                • לאגמית ולבוטן היקרות,
                  אני חייב לספר לכן משהו מנקודת מבט אישית.אני, שבעברי הייתי דברן מאוד סיגלתי לעצמי מנגנון שפועל כך:כשאני בתחילת קשר אני מעדיף לא לדבר יותר מידיי על עצמי ורק במשך הזמן מרשה לעצמי להיפתח.
                  גיליתי שיש פה 2פנים לשתיקה.
                  יש אנשים שכאשר הם מתאהבים הם נוטים להשלים בליבם את הדמות בה הם התאהבו כלומר לבצע איזושהיא הטלה של מה שהם מחפשים באדם על האדם עוד לפני שהכירו אותו.
                  לדוגמא,אם חיפשתי בחורה עם עולם פנימי מורכב אז הבחורה שאפגוש תיראה לי מאוד “רוחנית” ובעלת אינטיליגנציה רגשית גבוהה למרות שיכול להיות שהיא לא כזו.
                  אם חיפשתי ,בראשי, אדם שניתן להגיע איתו לאינטימיות אז איכשהו התכונות שלו מאוד יתאימו לי בהתחלה כמו לדוגמא, שתקנות וכאלו.
                  אוי אני מסביר *גרוע*.
                  כוונתי היא שיש כאלו שנוטים להשליך על האדם בו אני *בוחרים* להתאהב תכונות שאין בו למעשה.

                  איך זה קשור לנושא?
                  אם תיפתח מהר מידיי עם האדם שהתאהב בך הפער בין מה ש*אתה* לבין מה שהוא *רוצה שתיהיה* גדול.
                  זה נשמע עצוב אבל לדעתי זו תכונה מאוד אנושית .אין כוונתי לומר שיש לחיות בשקר עם אהובך להיפך, צריך להיפתח ולתת לו להכיר אותך ב*קצב* המתאים.
                  קצב זו מילת המפתח .גיליתי שכאשר מגלים דברים בקצב הנכון או כמו שבוטן אמרה “קליפה קליפה” התאהבות יותר מורגשת ומפנה מקום אט אט לאהבה.
                  בתקווה שהסברתי את עצמי טוב.
                  גיא

    • חמדה בן יהודה

      חשבתי שאני חייבת לגלות מה מסתתר מאחורי הפסאדה השקטה שהוא הציג. מכל בחינה אחרת הוא היה מקסים לאין שיעור. בסוף הייתי חברה שלו במשך זמן, ובאמת לא היה שם שום דבר עמוק. השקט שלו פשוט חיפה על – נקרא לזה בשם יפה – חוסר אמירה. לבנאדם לא היה שום דבר מיוחד להביע, אז הוא שתק.

      החיטוט והחיפוש אחר האישיות הנסתרת בתוך מישהו יכולים להיות עונג בפני עצמם. אבל להרגשתי, שליה של צדפות או גילוי פנינים הם הרבה פעמים הימור. וכל אותו זמן שתחפשי את הפנינה, אין פרטנר. אין עם מי לדבר. שלא לדבר על כך, שלקחת מישהו כפרוייקט שיקום שכזה (“אני אגרום לו להיפתח!”) היא לא מעשה שיש בו אינטימיות רבה מדי.

      אותה “קרבה אמיתית” שבחסותה יושבים שני בני אדם ושותקים נוצרת אחרי חודשים ושנים – לא לפני שיחות הנפש והחוויות המשותפות והאינטימיות שכבר נוצרה. אגב, לפעמים המלכודת הפוכה: צד אחד בטוח שהנה הגיע ל”קרבה אמיתית”, והשני פשוט מבין שאין יותר על מה לדבר, ועוזב.

      ולסנופ – תסכים איתי שהפעם עשו הגהה כפולה? סחה.

      • סנופקין

        אין ספק¬ חמדל§ה¬ הילדה מביאה הרבה נחת להורים המאמצים כאן®
        הגהה קדמית ואחורית¬ משולבת בהילוך כח¬ והכל זורם למישרין¬ חלק מסורק והדוק כצעיפה של בתולה קאשמירית הארוג ביד אומן מצמר של אנטילופות טיבטיות®

        לעצם הענין דומני שהגברת מעלה כאן נושא מעט יותר רחב¬ באופן כללי¬ והוא הרזולוציה שבה נוטים גברים ונשים להשתמש¬ באבחנה מגדרית¬ לתיאור מצבים¬ מחשבות¬ רגשות וכן הלאה®

        לסבתי עליה השלום היה קקטוס ענק שהיתמר מהגינה אל מרפסת ביתה®
        כל כולו היה ערימה גדולה של ענפים גליליים ועבים¬ ללא עלים וללא כל תוספת®
        הדבר הזה היה תקוע שם בלי תנועה במשך חודשים על חודשים¬ ואפילו צב גלפגוס סבלני במיוחד היה מאבד את זה אם היה מנסה לצפות בדחליל הירוק הזה מצמיח ענף חדש¬ או זז קצת ברוח®

        אבל פעם בשנה¬ במועד קצוב וידוע¬ הבחור היה מצמיח לו פקעות ענק ירקרקות¬ שהיו נפתחות בין לילה לפרחים צהובים אדירי כותרת¬ כמו חמניות מנומנמות¬ ומציג את עצמו לעיני כל כמו איזו קריקטורה צמחית של דפי זהב®

        בסופו של דבר¬ קשה מעט לקבוע מה עדיף ­ קקטוס שתקן¬ שפעם בשנה סוחט ממך אנקת התפעלות¬ או נר לילה שפורח בכל יום¬ עד שאת מפסיקה להבחין בו ברידתך לרחצת לילה¬ מלווה בכל משרתיך וסריסיך¿

        • חמדה בן יהודה

          אכן דילמה, דילמה. באופן אישי, יקירי, ואל תגלה לאף אחד, תמיד היתה לי נטייה להסתובב בגן שעות ארוכות ולשאול אנשים טובים אם הם ראו במקרה עץ פרי. רק מה, בדרך נתקעו לי בשמלה המון קוצים של קקטוסים.

        • שרלילולה

          ושוב אני מוצאת את עצמי עוברת על הררי תגובות תפלות עד שמגיעה לשלך ומוצאת שהכל היה שווה

    • סתם אישה

      ראשית כל המאמר באמת משעשע כתוב נחמד מאוד והתופעה אכן מוכרת.
      שנית אחרי האינסטינקט הראשוני לתפוס את הבטן, לצחוק ולהסכים בפה מלא אני נאלצת להסכים עם אינדיגו. קצת צורמת הבעיטה שקיבל הבחור המסכן, למה לוותר כל כך מהר הוא הרי באמת ובתמים נשמע מושלם והאמיני לי יקירתי שבחורים מושלמים לא הכי פשוט למצוא שם בחוץ. אולי שווה לבדוק על מה ולמה השתיקה, נכון אולי באמת צר עולמו כעולם נמלה והשתיקה שלו מקורה בדיוק בזה אבל שוב אולי הוא עצור וסגור והאינטימיות שבינכם צריכה לצמוח ולגדור ואז תגלי איזו שיחות מסעירות את יכולה לנהל איתו אחד על אחד. לא כולם חושפים את עצמם תוך יום, בד”כ זו תכונה ששמורה לנשים…

      • לא משנה

        אני דווקא הבנתי אותה. והיא צודקת. יש כאלה ששותקים. אין הרבה מה לעשות איתם.
        שעמום.

        • סתם אישה

          זה לא שאני לא מעריכה שיחה טובה ובאמת שלא הייתי רוצה להתקע מול מישהו ששותק כמו דג, אבל מאידך באמת שלא הייתי רוצה למצוא את עצמי עם מישהו שכבר בפגישה השנייה מעמיס עלי את המניפסטו המלא שלו.
          החבר האישי שלי שהוא אחד האנשים המבריקים, הרגישים והמדהימים ביותר שהכרתי שתק גם הוא בהתחלה. למרות האינטליגנציה הרגשית הגבוהה שלו לא התלחתי לדובב אותו בנושאים שבאמת נוגעים לא הצלחתי לגרום לו לדבר על מה שכואב למשל. כששוחחנו על סרטים או על ספרים הכל זרם אבל כשאני התוודעתי לכל סוגי המוזיקה/ספרים/קולנוע שהוא אוהב רציתי להעמיק ולחפור לו קצת לתוך הנשמה/רגשות/צלקות/שמחות/אהבות/אכזבות זה לא שלא ידעתי בנקודות על החברה שלו לשעבר או נאמר על הגרושים של ההורים שלו אבל ממש להכנס למה הדברים עשו לו אף פעם לא נכנסנו. עד שבערב אחד החלטתי לקדם קצת את הדברים, היה לי חבל לוותר עליו כי למען האמת התאהבתי והרגשתי שהוא מצליח לראות עמוק פנימה לתוכי גם אם הוא לא מדבר הרבה, אז לקחתי בקבוק יין, כמה גבינות טובות, לחם ועוד כמה פינוקים, יירדתי איתו לחוף הים ועשינו לנו פיקניק לאור הירח, אני שחררתי את סגור לבי וכנראה שהיין, האווירה וגם הפתיחות שלי הצליחו לשחרר גם את לשונו והיום אני מצליחה לדבר איתו (למרות שעדיין קשה לו) גם על הדברים האינטימיים ביותר.
          לדעתי, הבעיה שלנו היא שתקופה המודרנית אנחנו ממהרים להכנס למיטה עם בן זוגנו (ואני בהחלט לא מוציאה את עצמי מהכלל הזה) ולבלבל מין עם אינטימיות, אנחנו הרי כבר ראינו האחד את השני ערומים, כבר כביכול הגענו לקרבה הגדולה ביותר אז איך אפשר שלא לפטפט חופשי ולשפוך את כל הסודות האפלים ביותר שלנו? ובכן מסתבר שלאינטימיות הזאת, שבה אתה מרגיש שאתה יכול לחשוף את נפשך צריך קצת יותר.
          אם בכל זאת, אחרי כל הנסיונות הוא עדיין שותק אז אני חושבת שבאמת אפשר לשחרר אותו לדרכו…

    • בעיות תקשורת? אולי פשוט אין להם מה להגיד אחד לשני? לדעתי חודש זה הרבה יותר מידי זמן בשביל להיות עם מישהו ולא לשים לב שאין על מה לדבר. נאה לי נורא מוזר.

    • אינדי יקרה.. לפעמים אני לא בטוחה שסביבה חמימה, בטוחה ואוהדת עוזרת..
      אני חושבת שצריך להכיר בכך שפחד לא ניתן לסלק ע”י יצירת סביבת עבודה שונה. פחד אמיתי הוא תולדה ותוצר של שנים, לא משהו שיעלם ככה פתאום כי מישהי אוהבת ומוכנה להשקיע את כל הזמן והסבלנות שיש.
      וההחלטה לסלק אותו.. היא של אותו אדם וזה משהו שהוא צריך לעשות עם עצמו.

  5. מאי רוזן

    לא יודעת עם אני ממש מסכימה עם כל מילה אבל נהניתי לאללה מהקריאה.

  6. אפרוחית המחץ

    כן, גם אני מכירה את זה. היה לי חבר כזה , שבמיוחד כאשר נקלעים למצב של חוסר הסכמה או טרום-מריבה הוא מתחיל לשתוק ולשתוק ולשתוק…… .האמת שזה הוציא אותי מדעתי . שתיקה של 5 דקות ולמעלה מזה (כשקודם לה שאלת שאלה קרדינלית ביותר), יכולה לעלות בבריאות. היום אני כבר חכמה יותר וכשאין שיחה ערה וזורמת כבר מהתחלה אני פשוט לא אמשיך את הקשר (אפילו לא מפגש חד פעמי) גם אם הבחור נראה כמו אל יווני והוא מתהדר בתארים מרשימים. אולי אני מפסידה את השתקנים החכמים שבזמן השתיקה שלהם מבשלים עוד איזה הגיג או הארה שמיימית אבל איכשהו הצלחתי לסלוח לעצמי על זה.

  7. הקוריאני הענק מהדרום

    במקום לקום לתחיה, מאובנים מנהלים “מערכות יחסים” שבהם “צוברים נקודות”, מדברים על “המציעס החדשה”, בודקים מתי “הגיע הזמן להכיר את החברים שלו”, ואז כותבים בלי אף מילה אחת על אהבה, ובלי לשים לב שרואים להם. לא כזה מגניב.

  8. מהכרות עם כמה וכמה – כאלה ואחרים- הרבה פעמים הקו המפריד נמתח לא בין הדברנים לשתקנים אלא בין אלו השואלים לאלו שלא…והחלוקה הזו הינה חמקמקה מטבעה……

    אבל כשמישהו הוא “מסמר הערב” בחברת החברים שלך -[טוב נושאי השיחה בדר”כ ידועים ואין צורך לרדת לעומק מעבר למקום לימודים- צבא (?? בן כמה הוא?? )-טיולים בעולם ודעות פוליטיות…] זה בדרך כלל כי הוא נואם טוב או מספר סיפורים מוכשר ושנון אבל משם ועד לשבת מולך ולא סתם להאזין להגיגייך אלא ליזום אותם, להסתקרן, לשאול עלייך (ולא איפה למדת ביסודי או אם בא לך סושי או סטייק..), להגיב, לשאול לדעתך בכל מיני…זו כבר מיומנות.

    ולאודי (?) ששאל על מה מדברים…ואיך זוכרים … החוכמה היא להמציא את השאלות …

  9. סנופקין

    תמיד הוא אומר לה¬
    חוזר ואומר לה÷ מכולם יפיפית¡

    ורק אני  מרוב אהבה שותק®®®®

    טוב¬ מה שמותר ליוסי בנאי¬ מן הסתם לא ממש מותר לאחד הדשאים או אחד האדם®

    אבל יש כמה וכמה שאלות שנשארות פתוחות¬ גם אחרי שגומרים ללקק את השפתים מהמנה החכמה והמשעשעת שהגשת לנו כאן÷

    ±® האם הכל מסתכם בשתיקה כשנמצאים לבד¿
    כלומר¬ הבחור פעיל ומפעיל¬ יוזם ומזמזם בכל תחום אחר¬ למעט הגיגים על הספה לעת ערב¿

    ²® אם וכאשר מופנית לאדון שאלה בגוף שני ישיר¬ האם הוא מצליח לחלץ תשובה רציפה¬ ענינית ומלאה¬ או שהוא נוהם משהו מבעד לקיסם השמוט ברישול מזוית פיו הקפוץ¿

    ³® והכי חשוב¬ איך הוא במיטה¿

  10. קוקיה

    כי אני אוהבת והאהבה הזאת ממלאת את הלב ולא נותנת לי לדבר. בעיקר שלא ייצאו לי שטויות, או שאני אתעורר מהחלום. קצת ריספקט לשקט!

  11. ג'ולין

    אבל אני מדברת בשפה אחרת.
    אני מזדהה עם התסכול שבקשר עם מישהו שמסרב ליצור אינטימיות, אבל לפעמים האינטימיות נמנעת לא בגלל שאחד הצדדים נמנע מלשתף פעולה אלא בגלל שמדברים בשפות שונות.

    עושה רושם שבשנים האחרונות הרבה אנשים (גם גברים) מדברים בפסיכולוגית מדוברת. הם זורמים הם חשים הם מתחברים – ממש מנורת לבה בפעולה.
    אני לא.
    אני מגדירה את עצמי על ידי הדברים שאני מעדיפה, על ידי הדיעות שלי והערכים שלי. אני אוהבת מדע בדיוני ולמרות שאני לא מהחובבים הפאנאטיים ביותר זה חלק חשוב מהאישיות שלי. אם אני מחבבת מישהו אני אמליץ לו על ספר טוב שלדעתי מתאים לו.
    אם אני מתווכחת על מישהו לגבי אמנות מודרנית זה לא רק לשם הוויכוח זה גם כדי שיכיר את הדיעות שלי ואת הדרך שאני חושבת בה.
    בקצרה השפה שלי היא שפה של מחשבות, לא של רגשות.

    לאחרונה אני מוצאת שאני מסוגלת לפעמים לתרגם את עצמי לרגשית אם מדובר בעניינים אותם כבר ביררתי וניסחתי לעצמי מראש. אבל מוד כזה של שיחה הוא מאוד מלאכותי בשבילי. לא רק שהוא לא מוביל לאותה תוצאה תראפויטית שדוברי הרגשית מיחסים לשיחה אלא הוא גם לפעמים מכביד עלי ומעייף אותי. יותר מזה, מכיוון שאני מתאמצת כל כך לדבר ברגשית דוברי הרגשית לא מפתחים שום יכולת הקשבה לשפה שלי. הערות שאני מעירה כפתיחה לשיחה כאשר יש לי צורך אמיתי לשוחח על משהו נתפסות כבדיחה או כמוזרות.

    • שרלילולה

      הנה פה דיברת לגמרי ריגשית.
      ונראה כאילו זרם לך בקלות.
      ושום משפט לא נתפס כמוזר או מבדח.

      אולי זה רק נראה לך כפחות שווה. לדבר על רגש? לחשוב רגש?
      להתעסק עם זה בכלל?

    • הפיגול

      ג’ולין, כפרות, אני מאוהב. אני כונף מחריד וחי בעוני מז’עז’ע, אבל גם לעלובי החיים יש זכות לרצות (פחות זכות, יותר דחף בלתי נשלט…)

  12. כך הולכים השותלים

    הוא מפחד שתכירי אותו?
    או קיי.
    אז זה משאיר שתי אפשרויות:
    1. לא להכיר אותו. כלומר, לגמור את הקשר.
    2. כן להכיר אותו. כלומר, לנסות.
    איך?
    צריך להפיג את הפחד שלו.
    איך?
    אולי למצוא דרכים לשדר לו שאת פחות שיפוטית וביקורתית ממה שנדמה לו?
    שהסיכויים שתקבלי אותו כמו שהוא סבירים פלוס?
    לשתף אותו בחולשות ומגרעות שלך?
    לא לפחד להכיר לו את *עצמך, באמת, לעומק* ?

    ככה כאלה דברים. ולא שזה קל. אבל אם ברור לך ששורש השתיקה הוא פחד, את הפחד צריך לברר. ולא בדיבור ישיר על הפחד. אלא בדרכים עקיפות שיכולות לפורר אותו. חלק מהן ניסיתי להזכיר למעלה.
    לשפוט אותו כמאובן חסר תקנה, זו, איך להגיד, מסקנה קלה מדי וקצרת רוח.

    • איזו הצגה פשטנית…
      אני סבורה שפחד הוא מעט יותר מורכב ולא ממש ניתן להצגה באמצעות תרשימי זרימה ועל ידי מעבר בין תבניות באמצעות חיצים.
      ואדם יהיה “מאובן חסר תקנה” עד שיחליט לרצות להפסיק להיות כזה. משם הדרך לא תהיה קלה יותר, אבל לקבל את ההחלטה הזאת לשנות, להשתנות, להפתח, להתמודד.. קשה הרבה יותר. במיוחד עבור אנשים שחיים עם הנטל הזה על כתפיהם כבר זמן רב והתרגלו אליו.

      • הפיגול

        אני דווקא חושב שמר “השותלים” צודק במידת מה, וגם שאת צודקת במידת מה. יש הרבה טעם בלנסות לעזור לפורר את הפחד, כמו שהוא ניסח זאת בדיוק – סה”כ אנחנו חברה ויכולים להפיק תועלת ממתן עזרה האחד לשני. ואין בזה טעם אם אותו שתקן-פחדן לא ינסה לעזור לעצמו, כי מאלו אלוהים שוכח ונותן להם שיירקבו.

  13. על אילו סיבות מנופנפים גברים בימינו. לפעמים נערות ישראל מזכירות לי את הנסיכה שישנה על 17 מיזרונים אך הרגישה את האפונה מתחת למזרון הראשון.
    אז הוא שותק, אז מה? יש הרבה סיבות לשתיקה. בעיות תקשורת, בישנות, וכו’.
    על אחד כזה עושים פרויקט וגורמים לו להפתח ולדבר.
    *לא זורקים זהב מלוכלך.*

  14. אני מודה שמצאתי את עצמי במערכות יחסים מהסוג המתואר על תקן השתקן.
    הרשו לי לחלוק עימכן (וכן, אני מכוון את זה בעיקר לבנות המין המדבר) את נסיוני.
    בבקשה אל תגיבו בהתלהמות, אלא תיקראו, תחשבו, ותבינו לפני שתתקפו:

    כאשר הועלו בפני טענות זהות למה שכתוב אי שם רחוק למעלה, ישבתי וחשבתי ומצאתי את שורש הבעיה (לפחות במקרה הפרטי שלי) – אחרי הסקס, החברים, היציאות ושאר עיסוקים זוגיים, כאשר הגיע רגע האמת והיינו צריכים גם לדבר ביננו, לא היה לי עם מי לדבר.
    כל הבחורות שזה קרה לי איתן התאפיינו בדבר אחד בולט – ווכחנות. כל מילה שלי היתה צריכה לעבור סינון וויכוחים עד שלא יכולתי להגיע לעיקר. והטענה האהובה עליהן היתה, כמובן – אתה “לא רוצה להקשיב גם לי, אתה רק רוצה לדבר” או “אתה מפחד מבחורה עם דעות משלה”. עכשיו, איפה פה הבעיה?
    נכון. אני לא רוצה להקשיב, רק לדבר. לפחות עד שאני מצליח לסיים שלושה משפטים רצופים ומצליח להגיע לעיקר. אבל העיקר לא מעניין את הבחורות הנ”ל. רק להביע את דעתן ושאני אקשיב לה. ללא שום הקשבה ונסיון להבין מצידן. רק נסיונות פאתטיים להראות לי שהן יותר חכמות.
    תוסיפו לזה את העובדה, שאני בעל נתונים גבוהים בהרבה מהממוצע, וגם ככה קשה לי לתקשר ברמת העיניים עם רוב האנשים , ללא הבדלי דת, גיל, גזע ומין. ותקבלו מתכון בטוח לשתקנות.
    אני חייב לציין שהיו גם בחורות שיכולתי לנהל איתן שיחות ברמה נפלאה, ושמצאתי את עצמי לא פעם מעביר לילות של דו שיח פורה ומרתק עם נשים. אבל הן אף פעם לא התלוננו שאני שתקן…

    אז אם בחור שותק איתכן מלב אל לב, זה או בגלל שהוא טיפש שיודע את זה (כפי שנאמר בכתבה, ואכן הכרתי מספיק מאלו) או בגלל שאתן לא נבחרתן בגלל חוכמתכן המתפרצת, אבל אתן בטוחות שאיינשטיין היה יכול ליצור עימכן ידידות אפלאטונית רק על סמך שיכלכן החריף.

    עצה. כאשר את רוצה להתלונן שהבחור שאיתך שותק, אנא הביטי במראה רגע לפני. תנסי לחפש מדדים אובייקטיביים ולהבין מי משניכם צריך להיות יפה ולשתוק. אם זה הוא – תזרקי אותו קיבינימט ותמצאי מישהו ברמתך (רמז, תורידי ציפיות), ואם זו את, והבנת את זה לבד – אז כנראה שזה באמת הוא (-:

    • אכן נתת לי כמה נקודות למחשבה, ומי כמוני יודעת כמה אני זקוקה להן, מעצם היותי בקשר עם שתקן כבר כמה חודשים.
      כמוך, גם השתקן הפרטי שלי, הוא “בעל נתונים גבוהים בהרבה מהממוצע”, ואני באמת שלא מאמינה שהוא שותק כי אני לא מקשיבה, או כי אני מנסה להתחרות בחוכמתו ודברים אחרים שהזכרת. דווקא בגלל האינטילגנציה הגבוהה שלו, אני סומכת עליו שהוא לא היה איתי כ”כ הרבה זמן אם הוא לא היה מוצא בי צד שני לדו שיח פורה ונפלא. אז מהי בעצם הבעיה? אנחנו מעבירים לילות שלמים וימים שלמים בשיחות מרתקות ומדהימות, אבל חמישים אחוז מהזמן הוא סגור לגמרי. טוען שהוא “מקשיב לי ומתעניין בי”. כנראה שהעולם נחלק ליותר משתקנים ולא שתקנים, אלא גם מגזר השותקים מתאפיין בהגדרות שונות.
      את התשובה לבעייתי לא אתה נתת ולא הכותבת (שיש לציין,בכל זאת הוציאה קטע יפה) נתתם. לתשומת ליבכם.

      והערה קטנה אלייך postyapi לסיום:
      קצת חבל לי לשמוע, ואפילו מעציב, שקשה לך להסתכל לאחרים שלא זכו לרמת המשכל שלך, בגובה העיניים. לא נכנס בכלל לביקורת על התנשאות ויהירות, כי אני באמת שלא מכירה אותך. אם ישבת וחשבת על זה, והגעת למסקנה שזה אחד הגורמים לשתיקה שלך, ואתה מודע לכך שזו בעיה ומכשול בדרך למערכת יחסים תקינה, אז אולי א-ת-ה הוא זה שצריך להוריד את הציפיות?… מאחלת לכולנו רק אושר ועושר 🙂

    • ובכן, שתקן אתה לא.. אתה פשוט לא מדבר עם כולם, זה בסדר, אין חוק כזה.

      אף אחד (או אחת) לא מצפה מאדם ברמתך להצליח לנהל שיחה סבירה עם כל אחת האדם.

      אני סבורה שהכתבה מתייחסת לעניין השתקנות, שתקנות שיכולה להעיד על פחד מקרבה, על פחד מאינטימיות. לא בהכרח על טמטום (של אף אחד מהצדדים) ולא, הכתבה לא עוסקת בהתנשאות גברית מצוייה ולא באופיין הווכחני של בנות ישראל..

      תן לי לשאול אותך שאלה אחרת, אם אותן הבנות היו כל כך מטומטמות ופתטיות, מה זה אומר עליך שנשארת איתן (ובחיים) לספר לנו על זה?!

      בברכת יום טוב.

      גרין.

    • אני אנסה להתעלם מסגנון התבטאותך היהיר, ואגיד שיש משהו בדברייך, אם כי את העיקר פספסת (אולי דווקא בגלל היהירות).
      הדרך ה”נשית” לפתרון בעיות היא למצוא את מוקד הבעיה ולנסות לשנות. זה לא בא מרצון להתווכח או מתחושת “איינשטניות”, אלא מכך שזו הדרך הנכונה למרבית הנשים, וכך הן גם פותרות בעיות בינן לבן עצמן.
      בזכות הדרך בזו מרבית הנשים רגישות יותר ובעלות עומק רגשי גדול יותר מגברים – וזו אחת הסיבות שלפעמים אנחנו חותכות אתכם באמצע דיבור. כי מניסיוננו המצטבר אנחנו כבר מבינות את כוונתכם, עוד לפני שסיימתם משפט (ולפעמים לפני שהבנתם את עצמכם).
      לכן גם לא מפתיע שמרבית התלונות על שתקנות באות מנשים ולא גברים.
      ושוב, זה לא עושה מי מהצדדים מוצלח יותר, אלו פשוט דרכים שונות.

      נ.ב.
      אם היית צנוע יותר בוודאי היית מבין שהאינטילגנטיות של אדם אינה נמדדת רק ביכולתו לנהל שיחות מבריקות.
      נ.ב.ב.
      לצערי מרבית האנשים הטיפשים לא ניחנו בתבונת השתיקה. רובם קשקשנים איומים.

      • כן כן בוטן, את צודקת… נשים הן בעלות עומק רגשי כמצולות האוקינוס וגברים הם רדודים כשלולית השדה. חבל שכשאת מבקרת מישהו על התנשאות את עושה את זה בהתנשאות גדולה פי כמה. שנאמר: הפוסל במומו פוסל.
        נ.ב. זה לא האינטיליגנטיות של האדם שנמדדת ביותר מיכולתו לנהל שיחות מבריקות, אלא האינטיליגנציה שלו.
        נ.ב.ב. הפוסל במומו פוסל שנית

      • ארבינקא

        מזל שסייגת את ההכללה, אחרת הייתי נאחז חמת-זעם. אבל בסדר, הכללות מסוייגות אני יכול לשאת.
        רק מה – תארי לעצמך: את קוטעת מישהו באמצע משפט, פעם פעמיים, עשר פעמים… כמה זמן יקח עד שהוא יתחיל לשתוק, ולו רק מרוב פחד?
        גם אם את מבינה את הברנש מראש, זה שתקטעי אותו לא יועיל לו כלום -זה רק יגרום לו לסבור שממש לא אכפת לך ממה שהוא מדבר. בטח אם הוא עדיין לא הבין לאן הוא חותר.
        אגב ב’, אני לתומי סברתי תמיד שהתלונות על קטיעה באמצע באות יותר מהכיוון הנשי.
        אגב ג’, הסטריאוטיפ המקובל טוען שנשים מבקשות שיקשיבו להן, וגברים מנסים לפתור בעיות. יופי של איפכא מסתברא עשית פה.
        (מצד רביעי, למיטב נסיוני והבנתי, בדרך-כלל אפשר להפוך כל סטריאוטיפ על הראש בקלי קלות, ולהכניס בשני משפטים שני סטריאוטיפים הפוכים, בלי שאף אחד ישים לב).
        ולסיום, תרגום לאחד המשפטים שלך מוציא משפט כדלהלן: אתם סתומים רגשית. לא שיש בזה משהו רע.
        נו, טויף.

        • ארבינקה,
          אם השתמע מדברי שאני חושבת שאתם סתומים רגשית – קבל את התנצלותי. הכוונה לא הייתה להעליב, ואפילו להפך. כמו כן, לא ניסיתי לומר שזה טוב או יעיל לחתוך מישהו באמצע ניסיון התבטאות – אלא להסביר מה שקורה פעמים רבות. וכן, אתה צודק שגם בנות באות בטענות דומות.
          אנסה להיות ברורה יותר הפעם: הדרך של בנות לפתורבעיות היא ע”י ליבונן והבנתן – ואח”כ הן פונות למעשה. הדרך של בנים היא, כפי שציינת, להתחיל במעשה ולהבין תוך כדי את הדרך. (בלי להכליל כמובן).

          ושוב – אין כאן ניסיון להאדיר שיטה אחת ולהנמיך את השניה.

          ונ.ב. ליוסף: רדודים כשלולית? בקיבוץ בו נולדתי היו שלוליות שאפשר היה לטבוע בהן… סתם.
          מקווה שתשובה זו תענה גם לך.

  15. לפני שנה וחצי הכרתי אדם מדהים, משכמו ומעלה, עם “נתונים מעל הממוצע” (כפי שנחרדתי לקרוא כאן).

    הסשן הראשון של היחסים שלנו, שנמשך מספר חודשים התאפיין בעיקר בנסיונות שלי לעמת אותו עם ה”בעיה” והוא מצידו ניסה להסביר שככה הוא חי, שזה מי שהוא, שהוא לא מתכוון להשתנות ושאני מוזמנת לקבל את זה או לעזוב אותו במנוחה, עזבתי..

    נשארנו “ידידים”.

    אחרי מספר חודשים, הודק הקשר ביננו, התקרבנו, הוא התחיל לדבר וחש הרבה יותר בנוח, לא ביקשתי הסברים והרגשתי מצויין עם מהלך העניינים ה”ידידותי” הזה.. ההתקרבות היתה בלתי נמנעת.

    הפעם השנייה: הפעם, עקב אהבה אדירה ובלתי מתפשרת ואחרי חצי שנה של הסקת מסקנות לגבי איך ומה לעשות החלטתי לא לבקר ולא לשפוט ולהיות סבלנית ונהדרת. נהדרת שכמוני, שמתי את עצמי בצד.. פתאום הפכתי להיות החברה הכי טובה שלו, הבנאדם שהוא יכול לספר לו הכל, הבנאדם שהוא יכול להפתח בפניו, להחשף בפניו. איזה כיף. אך אליה וקוץ זה, עקב הפתיחות המופלאה הזאת, הוא לא יכול היה לשכב איתי.. הוא טען שזה יותר מדי בשבילו, שזה כבר קשה מדי.. זה כבר היה יותר מדי בשבילי, חצי שנה של לשים את עצמי בצד ולהתמסר לו באופן כמעט טוטלי. עזבתי.

    מה אני מנסה לומר, אה… כן. בפעם האלף.. הבחור שלי, האהוב היקר לא רצה להפתח, הוא רצה להמשיך לחיות עם הפחד שלו, עם השתיקה שלו. פתיחות איימה עליו, סקס איים עליו, זה שאוהבים אותו ורוצים אותו איים עליו.

    עם כל הכבוד לך נוקו, או לכל אחת אחרת שרוצה, או בוחרת, או מעוניינת לקחת על עצמה גבר כ”פרוייקט טיפולי” כי “לא זורקים זהב מלוכלך” או כל מיני קלישאות כאלה, צריך לקחת בחשבון את הצד השני, הרבה לפני שיוצאים למסע צלב כדי להציל את הנפש המסכנה הזאת, צריך לחשוב אם היא בכלל רוצה להנצל. כי אחרת, היחידה שתשלם את המחיר היא את.

    • אם אני מוצאת בעצמי משהו שמפריע לי, שמונע מבעדי להתקדם.. אני מקבלת אותו, או משתדלת לשנות אותו מה שאני לא עושה זה לחכות לגבר שיבוא ויתקן לי..

      אז נכון, יכול להיות שיבוא האיש שיגרום לי לרצות ולשאוף לשנות דברים שלא הפריעו לי בעבר, אולי הוא יהיה הטריגר, אולי הוא יספק לי סיבה, או סביבה. אבל אני זאת שתקבל את ההחלטה, אני זאת שתשקוד על הביצוע, קודם כל בשבילי.

    • כל כך הרבה פעמים אנחנו יוצאות למסע הצלה כזה. חדורות אמונה, צלבניות נחושות.
      כמו רבות וטובות לפניי נפלתי בפח הזה אפילו יותר מפעם אחת – בווריאציות שונות אמנם אבל העקרון זהה: הוא צריך תשומת לב, עזרה והכוונה כדי להגיע להארה מסויימת שלי היא ברורה כשמש.
      בסוף נמאס לאובייקט – הוא הרי בן אנוש ולא “פרח” נרגש בתכנית המהפך של ארנה דץ. חיפש בחורה ולאו דווקא מישהי שתעמיד לו מראות ותכריח אותו לחשוב בדרך כזו או אחרת – ואנחנו מושלכות חבולות ומרוקנותככלי שאין בו חפץ.
      ועוד יש לנו טענות “איך הוא לא ראה את האור שבי” “איך הוא לא נתן סיכוי לדברים” “איזה חוסר רגישות” וכיוצא באילו הערות. יש רק דבר אחד מבחינתי שצריכה לומר לעצמה בחורה בתום מע’ יחסים אומללה מסוג זה “די. הגיע הזמן שאני אלמד לאהוב את עצמי באמת ולא להתפשר. מגיע לי איש מן המוכן ולא מישהו שצריך לטרוח עליו כדי לקבל את בן הזוג הרצוי.” אישית אני רוצה מישהו שיהיה החבר שלי והבית שלי וכשצריך גם המצנח שלי – אם אני אפול הוא יתפוס אותי – ואני רוצה בכל מאודי להיות לו כל מה שירצה בתמורה.
      רק שהיום מ”מרום” 25 שנותיי אני לא רוצה לשנות אף אחד או לחילופין לשכנע אותו שאני האשה המתאימה לו ושאני האור. כי כמו שאמרה באתר מישהי מאוד חכמה ומוצלחת אני יהלום ואני נוצצת! ואני לא אומרת את זה בהתנשאות או נרקסיזם אלא בקבלת-עצמי בריאה כנה ומאושרת. לראשונה בחיי אני אוהבת אותי באמת ולא מתאים לי לתהות יום ולילה אם הצד השני אוהב אותי או לא.
      אם הוא מתאים לי באמת ואמור להיות איתי והאינטראקציה בינינו אמורה להצליח – אז זה יקרה ואם לא אז לא ואין טעם לחפור בזה ולחשוש כי החשש והעיסוק האובססיבי רק ירחיק את התממשות המיוחלת.
      סבלנות היא דבר חשוב במע’ יחסים וגם הקשבה ורוך והדדיות – אבל אם מישהי מרגישה שהבחור לא נותן מענה לצרכים שלה היא צריכה לשאול שאלות את עצמה ואותו ולהגיע להחלטות: לא צריך לדחוק אף אחד לקיר. ואם הוא בכל זאת לא נותן לך תשובות אולי זו התשובה. אולי זה לא מתאים. אולי הוא לא יכול לתת לך את החיבה וההערכה שאת זקוקה להם וורבאלית ופיזית.
      ואולי את מרגישה נוח עם השתיקה שלו. אולי את יכולה לקבל בהבנה את השתיקה ולא רואה בה רק דבר רע אלא גם יותר מרחב אישי. בכל מקרה אם לא (וזה נכון גם לגבי תופעות אחרות שמפריעות לנו אצל הצד השני) אפשר גם לכבד את הגבר שמולך ולא להתייחס אליו בהתנשאות כמו שכולנו חוטאות לפעמים (“הם ילדים מגודלים” “האינטילגנציה הרגשית שלו נורא נמוכה” “הייתה לו ילדות קשה” והחביב עליי “אמא שלו דפקה לו את יכולת התקשורת עם בחורות”. יש עוד כמה אבל לכולם אותו עיקרון): די, כולנו אנשים בוגרים אז בואו נתנהג ככה פעם אחת ולתמיד. נתקשר בצורה ברורה קודם כל עם עצמנו.
      זה נכון שיש נטייה אנושית להתפלפל באופן קיצוני. הסטיגמה מייחסת את הנטייה הזו לנשים (למרות שהכרתי גם גברים שחוטאים בנטייה זו) – אישית אני בגמילה: פתאום הכל נראה יותר פשוט, יותר קל ונעים. אני כבר לא מתעמקת בכל פיפס קטן שעות על גבי שעות. זה לא אומר שהפכתי אטומה לסביבה או התחלתי להדחיק רגשות. פשוט צריך ללמוד לקבל דברים מסויימים ולא לחפור בהם בטירוף:
      אם הוא לא רוצה אותי אחרי שהיה דייט מדהים ולשנינו היו כוכבים בעיניים והייתי בטוחה שאני עוד שנייה מתאהבת לחלוטין ושהפעם זה יהיה הדדי – אני לא אכנס בעובי הקורה כמו פעם (“מה היה הדבר שעשיתי וגרם לו להתרחק? אולי זו אקסית ששברה את ליבו? אולי יש סיכוי שהוא יתקשר שוב ונפליג ביחד אל עבר השקיעה? למה? למה. למה?!!”) – אלא אגיד לעצמי “לא נורא הכאב יעבור יש לי כל מה שאני צריכה חוץ מבן זוג ואין טעם להלחץ ולהתפשר. ומישהו שאומר לי “לא” אחרי דייט מדהים שהייתי בו לגמרי אני בלי העמדות פנים ונסיונות לשאת חן – הוא פשרה. בכלל לא משנה מה קרה. זו בעיה שלו ולא שלי. הרי אני לא אשנה את עצמי כדי למצוא חן בעיניו או בעיני מישהו אחר. זה גם בלתי אפשרי ומעוות וגם מיותר. כי יש אנשים שרוצים אותי כמו שאני. זה בטוח. וזה אגב משהו שלמדתי מידיד שלי.
      באותה המידה אני לא חושבת שמישהו מאיתנו צריך לקחת על עצמו פרוייקט. אפשר לכבד את הצד שכנגד ולומר “תודה אבל לא תודה” לשמוח שפגשנו עוד אדם מעניין (כי אם הוא לא היה מעניין בעינינו לא היינו רוצים אותו), לחדד את הדברים שאנחנו רוצים ולא רוצים לראות במי שאנחנו רומים לראות מולנו כבן זוג ולהמשיך הלאה.

      כל זה מתאפשר, לעניות דעתי רק כשלא מרגישים לחץ חזק לזוגיות. אני קוראת לזה “להתאהב באהבה” – הלחץ הזה נובע מהתפיסה המוטעית שגידלו אותנו עליה שבן הזוג ישלים אותנו. שביחד נהיה שני חלקים של שלם. שהנסיך מצא את הנסיכה וביחד הם רכבו אל האופק וחיו באושר ועושר עד עצם היום הזה. זה הרי לא ככה. צריך להבין שבן הזוג לא אמור למלא את כל החללים בנפש שלנו ולא צריך לתלות את האושר שלנו בזוגיות. מדובר בשני אנשים נפרדים שחולקים דברים משותפים (רגעים יפים, תפיסת עולם, מחשבות, חלומות, רכוש, ילדים, סקס ושאר ירקות לאו דווקא בסדר או בהרכב הזה) ולא חייבים להיות תאומים זהים.
      כמובן שכשמתאהבים או אוהבים אז יש קשר הדוק ולא אמור להיות שם ניכור אלא ביחד. אבל זה ביחד של שני אנשים ויש עליות וירידות. רובנו באתר פנויים שחוו מע’ יחסים ארוכות וקצרות אבל כל זה שונה מלחיות עם מישהו במשך 20 30 שנה. לא מזמן הקשבתי לשיר של בנאי “אהבה בת 20” ונפעמתי מהחכמה והרגישות של השיר שמצליחה לפרוש זוגיות שיש בה גם דו שיח וגם שתיקות.
      מי ייתן וכולנו נצליח לאהוב את עצמנו ולתקשר כהלכה עם עצמנו ועם בני הזוג שלנו.

  16. טריניטי את עדיין שם חמודה?

  17. את הכלב שלך…

    כן, זאת נשמעת סיבה מוצדקת בערך כמו שלך ללמה לזרוק מישהו בצורה כזאת אחרי זמן כזה.
    חשבת אולי על העובדה שאת לא ממש שאלת אותו שאלות, שאת לא התעניינת, שאת רק דיברת, שלא הקשבת ואת אפילו לא שמת לב עד לב עכשיו…

    לא, אני לא אומר שזה אומר שאחרת הוא לא היה שותק. אבל בהחלט ובהחלט נראה כאילו לא ממש ניסית.
    ולמה את צריכה לנסות את שואלת? ככה. כי חוץ מזה הכל בסדר, זה רק נושא אחד, ואפילו אחד שאפשר לדבר עליו.

    מבחינתי נראה שלא השתיקה היא זאת שהפריעה לך, אלא העובדה שאחרי חודש ושאולי אפילו התאהבת בו (אין לי כח לקרוא עוד פעם כדי לבדוק…) פתאום גילית שהבנאדם שכל כך הערכת הוא בעצם בנאדם לא מוכר.

    והכישלון בזה היה שלך. גם בנאדם ששותק רוב הזמן יספר לך דברים כשתשאלי אותו. אין אפס, תמיד עונים…

  18. הכי מעצבנים – אלה שלא שואלים. אלה שאומרים: “אם את רוצה לספר, תספרי”, או “אם את רוצה לדעת, תשאלי”. כשאוהבים מישהו (כמובן – לדעתי) רוצים לדעת עליו הכל, ורוצים לספר לו את הרוב. אם הוא לא מבקש לדעת, מה זה אומר? אם הוא רק “מוכן” להקשיב לך מספרת עלייך, או לשחרר פרטים על עצמו, מה זה אומר?
    אחרי שנתיים, כשתגלי שיש לו ילד וגם גרושה ואח פושע וחובות של מיליונים בשוק האפור, ותשאלי למה הוא לא סיפר לך, הוא יוכל להגיד “כי לא שאלת”.

  19. האביר על הסוס הלבן

    כרגיל לנוקו, כתוב מעולה.
    אבל התוכן, אפס, בעייתי. הבעיה אתכן בננות, שאתן תמיד רוצות את הבלתי אפשרי, תמיד רוצות להחזיק את החבל בשני קצותיו. כשהטרנד היה גברים רגישים, קיטרתם על זה שהם גם מפחדים מג’וקים. והיום, בעידן הרטרו, שהנשים הפוסט-פוסט-פוסט פמיניסטיות שוב מחפשות משען אצל המאצ’ו המסוקס והמחוספס, ולגברים הרגישים משאירות מקסימום את האופציה להיות ידידים, אתן צריכות לזכור שאם לקחתן מאצ’ו אז תקבלו איתו את כל ה-accessories הנלווים.
    ואחד מהם, מה לעשות, הוא יכולת דברנות, איך לומר, לא מפותחת. כי בדיוק כפי שתיארת, המאצ’ו ירשים את החבר’ה ויהיה חביב החברים / משפחה וכו’. אבל באחד-על-אחד … נאדה. תיכף גם תרצי שיראה איתך לחיי האהבה ויזיל דמעה מול החדש של אלמודובר? אז זהו, שלא.

    ברור, מצד שני, שאנחנו לא באים רק בשני flavors כפי שטענו חלק מהמגיבות, אלא כולנו נמצאים איפשהו על הסקאלה ולא בשני הקצוות גם יחד. אז אולי טוב עשית שניפנפת אותו, אבל לפני ה-next כדאי שתחשבי אם מה שאת מחפשת באמת קיים.

    • מאי הקטנה (חדשה פה)

      מאצ’ו אמיתי. חסון ושרירי ושתקן.
      ודווקא לא שתקן תמידי. ממש לא. היו שיחות מדהימות, וצחוקים, וסשנים של לילות שלמים שבהם לא הלכנו לישון כי הרעיונות, והדברים שרצינו להגיד פשוט לא עזבו אותנו.
      אבל לא על רגשות. כמעט אף פעם לא על רגשות. לא על מי אנחנו, ולאן אנחנו הולכים, ומה אנחנו רוצים זה מזו. על זה אף פעם לא דיברנו, ובכל פעם שהנושא עלה (וניחוש אחד מי העלתה אותו) היתה משתררת שתיקה.
      למדתי לפחד מהשתיקות האלה יותר משפחדתי מכל דבר אחר בחיים. גם אחרי שנתיים של מגורים משותפים, אחרי מאות לילות וימים של ביחד, אחרי נסיעה ארוכה משותפת לחו”ל, ולמרות שחשבתי שהיכרתי אותו מאוד מאוד טוב, וידעתי שאהבה היא ענקית, ודו צדדית, לא הפסקתי לפחד. בכל פעם שהוא שתק, הייתי בטוחה שעכשיו, ממש עכשיו, הוא חושב על הדרך הנכונה להגיד לי שזהו. שנגמר. בגלל שהוא בחר שלא לדבר אלי, אני פשוט לא הכרתי אותו מספיק טוב, מספיק לעומק, כדי להיות לגמרי בטוחה שכשהוא שותק זה לא בגלל שהוא כבר לא אוהב.
      ובסוף זה באמת נגמר. בגלל זה. הצירוף של השתיקה שלו יחד עם הפחד שלי היה פשוט הרסני. אני לא יודעת מי אשם, ועברו מאז לא מעט שנים, אבל לפני כמה חודשים הוא אמר לי (כן, אנחנו עדיין מדברים, כשלא מדובר ברגשות הוא פרטנר נפלא לשיחה): “כל כך חבל שלא הצלחתי להגיד לך כמה את חשובה לי אז, לפני שהכל נהרס”.
      הלכתי הביתה ובכיתי לי קצת, למרות שכל הרגשות שהיו לי כלפיו נשרפו כבר מזמן. בכיתי בגלל שהבנתי כמה אני הייתי קטנה וחסרת ביטחון, וכמה הוא היה היה קטן ופחדן, וכמה חבל בשביל האנחנו-שהיינו-אז שמשהו כל כך יפה וחזק נהרס בגלל שתיקה ופחד.
      אני בטוחה שזו לא התגובה שהתכוונת לה, כשכתבת (או שכך אני הבנתי את זה) “בזכות השתיקה”, אבל צורת התגובה הזאת של “ככה זה ומה את מתלוננת” שינתה את החיים שלי ושל הבחור ההוא. ואולי חבל. ואולי לא. אבל אני בטוחה ששנינו היינו מעדיפים שתהיה לנו האפשרות לבחור איך יימשכו החיים שלנו, וההחלטה הזאת, מה לעשות, נלקחה מאיתנו גם בזכות אותה שתיקה.

  20. בתגובה לשני…….
    מה ענין נשים לאיבר חסר?
    מה הקשר בין פטפטת לאיבר חסר?
    שיקלי מילים אחותי….

  21. הנשמה הטובה מבת ים

    שדבור בכסף ושתיקה בזהב?
    אה?
    אה?
    אה?
    אה מהמה. זהב זה עניין של היצע וביקוש.

  22. אהמממ….ככה: גם לי יש שתקן כזה. ואני יודעת עד כמה זה קשה להוציא ממנו משהו.
    אבל אם זאת…לא צריך ישר לוותר! אומנם הגעתי לנקודה שבה הייתי מתוסכלת לחלוטין,וחסרת תקווה שהוא אי פעם יאמר משהו, ולמרות זאת נתתי לו קצת זמן…ונחשו מה? מסתבר שהבחור שלי אפילו כותב שירים ואני לא ידעתי…מסתבר שרק צריך לדעת לתת להם צ’אנס, ולחכות בהמון המון סבלנות.ובמקרה שלי….אין את המשפחה שלו בתוך הסיפור (עדיין) אז לפעמים זה גם קצת יותר קשה…אז אל תתיאשו, הם מגיבים בסוף…אם ישאר לכן כוח להקשיב עד אז..

    • …השתקן שלך כותב שירים? רוב השתקנים הם רגישים ויצירתיים ואינטלגנטיים להחריד. אבל מה לעשות שאת כל העושר הזה השתקן שומר לעצמו? מה לעשות כששתיקה שלו כאילו מבטלת את קיומך. זו באמת חווייה מוזרה להימצא בחברת אדם שנוהג כאילו היה לבד. מן תחושת מציצנות שכזו…

  23. לא משנה

    במערכת היחסים הזאת ויודעים כמה הזדמנות היא בעצם נתנה לו לדבר?
    אולי היא נתנה ונתנה, עד שבסוף נמאס?

  24. בובי של דובי

    אהבתי!!

  25. כגבר שנכנס לאתר ושייך למין השותק – יש צדק בדברים.
    היכולת הורבלית שלכן, יחד עם יכולות אחרות , בעיקר בתחום מיומנויות חברתיות ורגשיות,
    עולה לאין ערוך על אלה שלנו.
    אל תיקחו את זה כפגיעה אישית, אבל אתן הגירסה המשודרגת. ראו ספר בראשית…

  26. gever seshotek shtikot maeekot ze gever hasar regishut shemanish otach
    velachen zo baaya kasha velo mumlezet lanefesh bat azug

  27. האקס המיתולוגי

    לשתקן לעיתים קרובות באמת אין מה להגיד. הוא לא מרגיש צורך למלא את האויר. הוא אוהב שקט, או שהוא אוהב לשמוע אותך מדברת. את הצליל של קולך. הוא אוהב להגיב אליך, הוא אוהב לענות לך. זה ממלא אותו.
    לשתקן אין צורך להיות ספק תוכן.

    השתקן לא רוצה ולא יודע לנהל סמולטוק חלול עם אנשים שהוא לא חייב לעשות את זה איתם. ואיתך הוא לא חייב.

    השתקן לא חושב שהוא צריך להקסים אותך במילים כי להקסים זה טריק והוא רוצה להיות אמיתי ובלי טריקים.
    בשביל השתקן, להיות אמיתי זה לעיתים קרובות לשתוק.

    השתקן חושב שלשתוק זה עדיף על פני לדבר סתם.
    או על פני למלא 8 עמודים בתיאורים פלסטיים.

    השתקן לא מרגיש מספיק בטוח לשוחח על רגשות ככה סתם כי רגשות זה קודש ולא חול.
    לשתקן לפעמים יש גוש בגרון.
    תסתכלי לשתקן בעיניים. הן מדברות.

    • רציתי להגיד לך תודה.
      כי לימדת אותי משהו חדש ומה שכתבת היה מרגש ועדין כל כך.
      אני מקווה שאפיק את המירב מהמידע הזה ושיהיה לך הרבה הרבה אושר וטוב ומישהי שיודעת להעריך ולטפח.

    • הפיגול

      אל תזיין. באמת, ככותב בעל פין, שמכיר היבטים כאלו ואחרים של הסיטואציה המדוברת, פונה אני אליך בתחינה – אל תזיין. בעיקר לא את השכל, כמובן. ואם אתה כבר מזיין, ולא את השכל, השכל לחבוש כובעון, למען לא יפרצו ילדיך בארץ לפני שיהיה לך מושג בסיסי לגביי אנשים. אתה פשוט תעביר להם שטויות, ואז נהיה מוצפים בשטויות, ולא פשוט לנקז שטויות… אתה יודע איך זה. טוב, אתה לא יודע, אתה חלק מהבעיה, אז פשוט – אל תזיין.

  28. האקס המיתולוגי

    דיסק שכולו חרישיות ועונג.

    זמר איטלקי בשם
    Gianmaria Testa

    לדיסק קוראים
    La Valse D’un jour

    יהפוך את הקיץ להרבה יותר נסבל.

  29. אהמ.
    תמיד אפשר למצוא משהו, סיבה להפסיק הרגשה. זה יכול להיות פתאום.. הצורה שהוא אוכל.. הנחירות שלו.. הוא לא ממצמץ נכון.
    יש משהו מאד בסיסי שאולי הכותבת שכחה, והוא רגשות.
    בלי קשר לאינטלקט או למראה, יש אדם לפניך. לפני חריצת גורלו (העצוב למדי, לפי נוקו), חשוב לבחון את הרגש, את האדם. למה לחלק לכאן או לשם. יש 26 סוגים, והם אלו שהאות הראשונה בשמם היא בעברית. כאן זה מתחיל ומסתיים. לפעמים מספיקות 2 או 3 מילים (3 מסויימות תמיד), לא כך? אז מדוע ליילל עבור יותר? תרצו איש שיחה – אם ירגיש מספיק נוח, כנראה ידבר, ואם לא, דובבו אותו כמו ילד קטן, ותאהבו אותו.
    להפסיק להיות עם מישהו, כי הוא עושה מספיק ממשהו.. ועוד כל כך חסר חשיבות כמו לזיין את השכל? חבל על כל אחת ואחד שזו היתה הסיבה, שכן היא אינה אמיתית.

  30. הוי נוקו! (או שבעצם מיכל, לא)
    קוראים לך מיכל או נוקו לא הבנתי?

  31. וואו פשוט וואו זה כל מה שיש לי להגיד ברגע זה. הטקסט נכון ב 100% בנוסף הוא כתוב בצורה נפלאה אבל דבר קטן לא נותן לי לשון בלילה וזה לא הכלב שלי שנובח בלי הפסקה אלה המסכנה שנובעת מכל הסיפור הזה, והיא בעצם שאותם גברים אם כל כך הרבה תכונות חיוביות בסופו של דבר ישארו לבד ללא בת זוג. מפני שכל בחורה בסופו של יום תעדיף שיהיה לצידה מישהו שיוכל לדבר על עצמו ללא הפסקה ( טוב אולי אני מגזים במקצת אבל הבנתם את הרעיון). אז בעצם כל התכונות החיוביות שפורטו בכתבה לא שווות אגורה לאומת היכולת לדבר על עצמך. אולי אני טועה אבל לי זה נשמע מוזר שבעצם כדי ליהיות אם בחורה צריך לדבר על עצמך ללא סוף.

  32. מסר למחברת
    לא מעונינת להתקבל למועדון שמקבל אותך
    או במילים אחרות שנאה עצמית
    תיעוב מהול בהומור
    אבל החיים זה לא סרט
    או במקרה הזה- סיפור

  33. הכתבה הזו פשוט מדהימה……אי אפשר להגיד את הדברים בצורה טובה יותר

  34. כתוב נפלא,
    הזדהיתי עם כל מילה,
    אני מכירה היטב את הז’אנר הזה של גברים …

הגיבי

כתובת הדואר האלקטרוני לא תפורסם Required fields are marked *