והפעם אלי אשד על האופרה "מסע אל תום האלף", שבמרכזה הגבר המזרחי המרגיש מדוכא בידי האישה האשכנזית

מסע אל קצה העולם

סוף המאה העשירית לספירה

בימים אלה עלתה על הבמות האופרה “מסע אל תום האלף”, אופרה שהיא יוצאת דופן מאין כמוה בתולדות הבמה הישראלית וזאת מכמה סיבות: זאת אחת האופרות הבודדות שהן מקוריות ועם תמליל עברי ולא איטלקי או גרמני כמקובל. משום מה יש רק מעט מאוד אופרות עבריות מקוריות. אולם “מסע אל תום האלף” שונה מכולן. זאת אופרה ראשונה מסוגה שמבוססת על ספר עברי (אם נתעלם מאלה שהתבססו על התנ”ך) ושהליברטו שלה התחבר בידי הסופר המקורי, הלא הוא א.ב.יהושע – אחד הסופרים הידועים, הנחשבים והמוערכים ביותר של ישראל לצדו של עמוס עוז, והוא גם זה שכתב את התמליל לאחר שהתאכזב לחלוטין מעיבודים שונים שנעשו לספריו. ומה שעוד מיוחד באופרה זאת שהיא מתרחשת בתקופה בלתי ידועה לחלוטין של ימי הביניים.
הספר “מסע אל תום האלף” של א.ב.יהושע שפורסם ב-1997 הוא רומן היסטורי, ז’אנר שהוא נדיר למדי בספרות העברית המודרנית מאז יצירותיהם הגדולות של משה שמיר (ובראשם אחת היצירות המופתיות של הספרות העברית החדשה “מלך בשר ודם” על ימי אלכסנדר ינאי) ויוסף אריכא בשנות החמישים. ומה שנדיר עוד יותר הוא שהסופר הקדיש מחקר רב בחקר התקופה ההיסטורית הרחוקה והמאוד לא ידועה שעליה כתב ספר, היא התקופה של אלף שנה בדיוק קודם לכתיבת הספר. נושא שנהפך אקטואלי מאוד באותם השנים כתוצאה מהפחדים מ”קץ המילניום” שתפסו אז תאוצה ושיהושע השתמש בהם אז כדי למשוך תשומת לב לפרויקט יוצא הדופן שלו.
יהושע גילה מאז ומתמיד עניין בתקופות היסטוריות אחרות ובראשם ימי הביניים כמקבילות לתקופתנו. וכמובן, ספרו המפורסם ביותר “מר מאני” כל כולו עוסק בתקופות שונות כפי שהן משתקפות בחיי משפחת מאני. אך בספרו זה חזר לתקופה רחוקה אף יותר מימי מסעי הצלב, אל סוף המאה העשירית לספירה. התקופה היא מרתקת אם גם כמעט בלתי ידועה: בשנים שבהם עוסק הסיפור שמואל הנגיד המשורר העברי בספרד וגם המצביא המפורסם לעתיד הוא ילד בן 10, הויקינג האיסלנדי ליף אריקסון עסוק בגילוי הראשון בידי אירופים של יבשת אמריקה הצפונית, בצרפת עולה לשלטון שושלת קפט שצאצאיה ישלטו בצרפת עוד כ-800 שנה עד לימי המהפכה הצרפתית. בספרד היהודים מנסים ליצור קשר עם האימפריה היהודית של הכוזרים בערבות רוסיה. במזרח הבולגרים תוקפים את ביזנטיון ומובסים ומאבדים את עוצמתם שהפכה אותם לאימפריה של ממש. ועל פי טענות שונות בשנה זאת היה במערב פחד גדול מפני קץ העולם כתוצאה ממלאת 1000 שנה להולדת ישו הנוצרי. ומה שחשוב הרבה יותר למטרות הסיפור, במקביל לפירוד בין הכנסייה הנוצרית הקתולית המערבית והכנסייה הנוצרית האורתודוכסית היוונית, באשכנז (הלא היא גרמניה) מוקמת ישיבה שמכריזה לראשונה בהנהגתו של רבי גרשום מאור הגולה על עצמאות מהשלטון ההלכתי של ישיבות המזרח המוסלמי הגדול והפירוד הגדול בין היהודים המזרחיים והאשכנזים מתחיל.

סוחר יהודי מטנג’ר בפריז וימי הרב גרשום

הרעיון של הספר היה מעניין ביותר: במרכזו עומד סוחר יהודי בן המזרח המוסלמי העשיר והמפותח הנאלץ להתמודד באחיו האשכנזים המפותחים הרבה פחות מבחינה תרבותית ושעד כה עמדו תחת השליטה התרבותית של יהודי המזרח, אלא שתרבותם היהודית מתחילה בתקופה זאת להיפרד מזאת של המזרחיים (לא ספרדיים). הסוחר היהודי מוצא את עצמו במרכז מלחמת תרבויות שיש לה השלכות עצומות למצב העם היהודי אלף שנה מאוחר יותר בתקופה שבה נכתב והתפרסם הספר.
סיפור הרומן “מסע אל תום האלף” מתרחש בשנים 997-1000. הגיבור בן עטר הוא סוחר יהודי מצליח מטנג’ר המעתירה והגאה ואחת ממרכזי התרבות של התקופה, היוצא יחד עם שתי נשותיו, שותפו המוסלמי והרב ששכר באנדלוסיה הספרדית למסע נועז לאירופה המערבית החשוכה אל העיר הקטנה פאריז ואל העיר הגרמנית הפרימיטיבית וורמאיזה (שהן פחות או יותר קצוות העולם במושגיו). בן עטר נוסע כדי לשכנע את אחיינו האהוב לאחות בדין תורה את הקרע ביניהם ולחדש את השותפות המסחרית והאישית שנותקה ביניהם על פי תביעת אשתו החדשה של אחיינו, שכפל הנשים של קרוב המשפחה הצפון אפריקאי העשיר מעורר בה רתיעה. הימים הם ימי הרב גרשום מאור התורה שהכריז על חרם על כל יהודי שיישא לאישה יותר מאישה אחת (וגם חרם על מי שלא ייתן לאישה להתגרש מבעל שאינה רוצה בו אבל העניין השולי הזה לא מוזכר משום מה). בן עטר ופמלייתו מתארחים בבית אחיינו עם משפט כפול כנגד האישה האינטיליגנטית והנחושה ואחיה הסוחר הערמומי, שבניגוד לכל הציפיות זוכים במשפט ומשכנעים את השופטים להטיל חרם מוחלט על היהודים הצפון אפריקאים. וזאת למרות תחינתה של האישה השנייה של בן עטר המדברת על הצורך בריבוי נשים לגברים וגם ריבוי גברים לנשים, נושא שמשום מה לא כל כך מתקבל על דעת האשכנזים הפנאטים הקפואים שעוד רואים בזה פגיעה במעמד האישה. רק עם מותה של האישה השנייה בתאונה (שהיא אולי התאבדות), חוזרים השקט והשלווה בין שני חלקי המשפחה.
אבל מבחינתו של יהושע זה אינו סוף טוב. לראשונה מתברר שהאשכנזים הברברים שהכירו עד כה במרות הקהילה המזרחית ובמרות הישיבות הגדולות של סורא ופומפדיטה עומדים כעת על שלהם, ולא רחוק היום שבו ישתלטו וישליטו ברמה ברחבי העולם היהודי את דעותיהם הקפואות והמוזרות האנטי אנושיות על הצורך באישה אחת בלבד לגבר אחד בלבד (רק הקהילה התימנית תסרב לקבל על עצמה את הדרישה המוזרה הזאת).
כך או כך, גם כתוצאה מפרסומו הגדול של יהושע עצמו וגם בגלל העיתוי המוצלח והלא מקרי שבו פורסם הספר “מסע אל תום האלף” הוא זכה להצלחה גדולה. הוא תורגם לשמונה שפות, זכה בשנת 2000 בארה”ב לפרס קורת פרס הסופרים והמבקרים היהודיים, והיו תוכניות להפכו להצגת תיאטרון והוא נמכר להסרטה. גם האקדמיה העריכה מאוד את רצינות כוונותיו של יהושע, מה גם שספרו העלה על הבמה התקשורתית תחומי מחקר (חקר ימי הביניים המוקדמים) שלרוב אינם זוכים לכל תשומת לב תקשורתית או ספרותית כלשהי. סביב הספר התכנסו כנסים אקדמאים שבהם דנו חוקרים בתכניו ובמשמעויותיהם, וזמן לא רב לאחר הופעתו הופיע עליו ספר מסות בשם “מסות על תום האלף” של חוקרים שונים מתחומי ההיסטוריה, הספרות, חקר התרבות ואפילו הפסיכולוגיה שניתחו את הספר מזוויות שונות בהתאם לדיסציפלינה הרלוונטית שלהם. תופעה שהיא יוצאת דופן ואולי יחידה במינה לגבי ספר חדש שאינו נמנה עם הקלאסיקה של סופרים כמו עגנון. דומה שהחוקרים חשו שללא קשר לאיכויותיו הספרותיות של הספר הוא מאפשר להם לעסוק בנושאים שבדרך כלל אינם זוכים כלל לזרקורי התקשורת. וכעת, שמונה שנים לאחר פרסומו המקורי, “מסע אל תום האלף ” נהפך גם לאופרה.

הספר, האופרה וריבוי נשים

הלכתי לאופרה בשקיקה אך גם התאכזבתי ממנה. נכון, התפאורה יפיפייה והתלבושות נפלאות. הכל נראה מושקע וללא ספק התאמצו מאוד לתת לצופים חוויה תרבותית ייחודית. אני גם חושב ש”מסע אל תום האלף ” הוא אחד הספרים המעניינים ויוצאי הדופן ביותר של יהושע בעובדה שהוא מצליח להחיות לפני הקוראים תקופה רחוקה וכל כך בלתי נודעת וזאת משימה קשה מאוד. אך העלילה שבה בחר יהושע לא הייתה מוצלחת ומצאתי אותה משעממת. ורק בקושי רב הגעתי לסיום הספר בציפייה לתגלית מדהימה כלשהי שלא הגיעה מעולם וכך היה גם לגבי האופרה. השאלה היא מדוע הוא החליט להיטפל לנושא של ריבוי נשים דווקא כנושא המרכזי שעליו נחתכים יחסי מזרח ומערב אם כי סיבותיו היו לכאורה ברורות. בתקופה זאת בדיוק הכריז הרב האשכנזי המפורסם מכולם גרשום מאור הגולה להכריז חרם “לאלף שנים” על מי שיישא יותר מאישה אחת.
אולם האמת היא שבקהילה היהודית היה מקובל מאז ומתמיד לשאת רק אישה אחת ואלו שנשאו יותר מאישה אחת היו נדירים. בתנ”ך למשל, אם כי האפשרות התיאורטית קיימת, רק האבות אברהם ויעקב (אך לא יצחק) החזיקו ביותר מאישה אחת ואחריהם רק דוד ושלמה עם אלף נשותיו. אולם אנחנו לא שומעים יותר על שום אישיות חשובה אחרת במקרא או בהיסטוריה היהודית שהייתה לה יותר מאישה אחת מלבדם ומן הסתם זה מראה על הנדירות וחוסר החשיבות של התופעה.
כדאי לציין שממש במקביל לצאת האופרה למסכים יצא לאור במהדורה “עממית ” ספרו של ההיסטוריון המפורסם גויטין “חברה ים תיכונית” בהוצאת ידיעות אחרונות, ספר קלאסי על החברה היהודית במזרח התיכון בימי הביניים המוקדמים, המתבסס על המסמכים שהתגלו בגניזה המצרית והוא היה אחד הספרים ששימשו כבסיס לספרו של יהושע. כל מי שמתעניין לדעת יותר על התקופה שבה מתרחשת האופרה ראוי שיקרא את הספר שבו נאמר במפורש בין השאר כי עניין ריבוי הנשים היה משני ושולי ביותר גם אצל יהודי המזרח בניגוד לטענותיו של יהושע שהאדיר אותו מעל ומעבר לכל פרופורציה כסיבה למאבק בין מערב ומזרח.

מזרחים מול אשכנזים בפמיניסטית

ההנגדה הקיימת בספר ובאופרה בין המזרח הפתוח הליברלי לעומת המערב הברברי הפנאטי הנוטה לחרמות ובמיוחד בענייני נשים היא מגוחכת. נראה שהדעות האופנתיות של אנשי הזהות המזרחית תורה חדשה שיצרה זהות שלא הייתה קיימת מעולם (כמו הזהות האשכנזית) שבדרך כלל מתקיפים את יהושע כ”משתכנז” השפיעו עליו יתר על המידה ובילבלו עליו את דעתו. אולי רצה להראות בספר ובאופרה “גם אני מזרחי אנטי אשכנזי כמוכם”? כנראה לא תפס הסופר המתוחכם בדרך כלל שדווקא הדעות האשכנזיות הברבריות החדשניות של גרשום “מאור הגולה” (שהוא מקפיד מאוד משום מה שלא להזכיר את שמו בספר) דווקא הן היו בגדר התפתחות ליברלית שאפשרה לחזק את מעמד האישה בקהילה ובמשפחה.
ואולי בזה כל העניין וכל הסיפור הוא טרונייתו של הגבר המזרחי המרגיש מדוכא בידי האישה האשכנזית החזקה ומתגעגע ל”ימים הטובים שחלפו” כאשר “גבר היה גבר” עם כמה נשים בבית שידעו את מקומן ולא נשאר לו אלא לקלל את האשכנזי המנוול “גרשום מאור הגולה” שכפה עליו רק אישה אחת?
נכון, יהושע מציג לכאורה גם גישה חלופית ליברלית ופמיניסטית מתקדמת בכל קנה מידה של האישה השנייה שמדברת על כך שיש צורך בכמה גברים לאישה. אבל התיאורטיקנית הפמיניסטית הנ”ל מוצאת את מותה בסוף הספר ועימה גוועים גם רעיונותיה.

ולסיכום

ולאופרה עצמה. החצי הראשון היה ממש לא מוצלח וחסר כל דרמה. החצי השני היה כבר מעניין יותר עם הדרמה של המשפט בין בן עטר והאישה האשכנזית אבל גם כן, לא מוצלח מספיק, לא כמו שיכול היה להיות. הדרמה לא עובדת ומותה של האישה השנייה מותיר אותך אדיש. גם המסע עצמו וכל התקופה שמסביב למי שלא קרא את הספר או את החוברת של האופרה נותרים לחלוטין לא ברורים. העלילה, עם כל הפוטנציאל, פשוט לא הצליחה לשמור על העניין של הצופים.
המוזיקה של האופרה, שחוברה בידי ברדנשווילי, הייתה משעממת ודבר לא נשאר ממנה בזיכרון. ברור שהתאמצו מאוד, אבל המאמץ לא עלה יפה וחבל, היה כאן פוטנציאל עצום. אבל לדעתי א.ב. יהושע פשוט לא בחר בסיפור הנכון כדי לספר על ימי הביניים, וכעת מי יודע מתי יעשה עוד מאמץ כזה.

על הכותבת אלי אשד

חובב ומעריץ של התנ"ך ושל טרזן, של סיפורי המדרש ושל הסטלאגים של בורחס ואומברטו אקו ושל אבנר כרמלי ואורי פינק, של מדע בדיוני ושל סיפורת היסטורית של פיליפ חוזה פארמר ושל דוד אבידן, של הרצל ושל אלף לילה ולילה של קומיקס ושל תסכיתי רדיו, של מדע פופולארי (במיוחד בתחום הביולוגיה והאקולוגיה) ושל מיסטיקה. ורצוי של כל הדברים האלה משולבים. מתעניין בחייזרים, בעיקר אלה שנולדו בכדור הארץ ובמיוחד בזן הישראלי. פירסם עד היום את הספרים "טרזן בארץ הקודש" ספר אלבומי על חוברות טרזן הישראליות ו"ברוכים הבאים לסטלאג 13" ספר אלבומי על סקס, עינויים ומחנות ריכוז. שני הספרים האלה אזלו זה מכבר מהשוק. ספרן, מידען ותחקירן. עוסק בזמנו הפנוי בסיפור סיפורים ובכישוף כאוס ועמל לקראת היום שבו יבצע מסע בזמן (רשימת התקופות לביקור כבר מוכנה).

תגובות

  1. גמלת שלמה

    בכל פעם שאני קוראת ממכתמיך, אני לומדת דבר מה חדש.
    תודה!

הגיבי

כתובת הדואר האלקטרוני לא תפורסם Required fields are marked *