אף אחד לא מארגן לנו מסדר זיהוי של כל הגברים שנפגוש בעתיד ונותן לנו לבחור מהם. אז מה הפתרון?

משהו טוב יותר

נגיד שיש לך חיים מושלמים. את לא נראית כל כך רע, הצבע בשיער עוד טבעי. העבודה מעניינת, את אפילו טובה בה, אולי עוד תהיי מנהלת. הדירה מעוצבת, יש לך כשרון. ויש אפילו בעל אוהב. נגיד שהבעל הנ”ל הוא כמעט כל מה שרצית בבעל. אז מה אם אין לו חוש הומור, אף אחד לא מושלם. הוא קונה לך מתנות, הוא נראה טוב, הוא מצליח בעבודה, הוא עושה איתך אהבה (כן, עושה אהבה). נגיד.
ונגיד שלתוך כל האידיליה הזאת פולש גוף זר, משהו לא מתוכנן, אפילו לא בריא. היצור הטפילי הזה, נגיד שפגשת אותו בתור לקופת חולים. אולי הוא לא הרגיש טוב בעצמו, אולי מצאו לו כבר תרופה. הוא נראה טוב, הוא חכם, הוא מצחיק. את לא נולדת אתמול, את יודעת שאין מצב שהוא מושלם. בטוח שבפנים – מתחת למטר תשעים של שרירים, עיניים כחולות ושנינות – הוא חולה נפש מסוכן.
מסתבר שהוא כל כך מטורף שהוא לא רוצה ממך אפילו סטוץ. הוא אפילו לא רמז. זה בטח הכל בראש שלך. הטבעת על האצבע שלך לא מרתיעה אותו. הוא ממשיך לחייך אלייך, לספר לך בדיחות, לשאול מה שלומך, ללטף לך את היד. כנראה שיש לו מטרות אחרות. אולי הוא הומו, אולי הוא באמת מחבב אותך. ככל שהזמן עובר, את מספרת לעצמך שאתם הופכים להיות ידידים. אולי זה גם נכון.
הוא לרגע לא נוגע בך במקום אינטימי או אומר את הדבר הלא נכון, זו את שנעשית רגישה לדגדוגים. הבעל אולי הופך להיות קצת פחות מושלם. גם חלק מהדברים הקטנים שהוא עושה לך כבר לא כל כך חמודים. אולי אפילו קצת מעצבנים. אף אחד לא ארגן לך מסדר זיהוי של כל הגברים שתפגשי בעתיד ונתן לך לבחור מהם. איך יכולת לדעת ששלוש שנים אחר כך יבוא משהו יותר טוב? החיים לא הוגנים. אולי זה סתם הכל אשליות שלך, בטוח שמקרוב תגלי שגם לו יש פגמים. הוא בטח משעמם במיטה.
תמיד היית ילדה טובה, אף פעם לא עשית דברים שאסור. פעם לא השארת טיפ למלצרית מעצבנת ואחר כך לא נרדמת כל הלילה. נגיד שהבעל לא יידע, סטוץ קצר לא יפגע בו. נגיד שהוא יתגבר על זה, הוא הרי יסלח לך על הכל. נגיד שתתגרשו, בימינו זה לא סוף העולם, ואת עוד צעירה. תמשיכי להשלות את עצמך, הרי את בחיים לא תוכלי להכאיב לו ככה. גם הוא רוצה לחיות באגדה, גם לו מגיע סוף טוב. את תמשיכי לחיות חיים מושלמים. נגיד.

תגובות

  1. מראה מקום

    שמוליק כהן כבר נגע בשאלת השיקולים וההתנהגות המומלצת במקרה בגידה בצורה ברורה ומנומקת.
    https://bananot.co.il/articles/123
    אני חושב שהמאמר והדיון שאחריו ממצים למדי.

  2. סיוון

    אני מסכימה עם בננית. הנושא כאן הוא החששות שיש לכל אחת (ולכל אחד) לקום יום אחד ולגלות שעשית את הבחירה הלא נכונה.
    כתוב מעולה.

  3. אורלי

    כתוב מעולה וכ”כ נכון….לפעמים נוצרים מצבים שבהם יש הרגשה שאולי עשינו טעות ואפשרי להשיג דברים טובים יותר ולהיות מאושרות באמת

    • אני חושבת שתמיד אנחנו יכולות לחשוב שיכולנו להשיג טוב יותר, אין לזה סוף.
      בתקופה הנוכחית, עם כל אתרי ההיכרויות באינטרנט הגענו לדעתי למצב ההפוך: גם אם יצאנו עם בחור מקסים, חכם, מצחיק, נראה טוב ואפילו מראה התלהבות- תמיד נחשוב שאולי מחכה לנו מישהו יותר טוב מבין מאות ואלפי הבחורים האחרים באתר. והתוצאה- נשארים לבד.

  4. בנן עמק

    כתוב מעולה, אבל מה עושים?

    כמובן שספקות תלויים גם בנושא שמטילים בו ספק, אבל נראה לי שלא פחות מכך ספקנות היא גם תכונת אופי. יש אנשים שהם ספקנים יותר מטבעם ויש שהם פחות.

    אמרה לי חברה טובה, אמא לשלושה ילדים, נשואה באושר ועושר למעלה מעשרים שנה “רק ביום מותך תדע מי הייתה אהבת חייך”, וצדקה.

    מה עושים? קבלת החלטות זה ענף שלם בניהול, פוליטיקה, רפואה, צבא ועוד מליון מקומות אחרים. מי שבאמת רוצה יכול למצוא ספרות ענפה ומצויינת על קבלת החלטות ואיך משקללים מרכיבי אי ודאות לתוכן (מי שרוצה, שתמצמץ ואני אתן רפרנס אחד בתור התחלה). אני רק לא בטוח שאנשים היו רוצים לקבל את ההחלטה המייטיבית כמו שהם היו רוצים להמשיך לחיות בחלום שהם בחרו את בן הזוג שלהם בצורה הרומנטית שמוכרים להם בסרטים.

    • עוד גבר

      מצמצתי למרות שאני ממין זכר (כתבת: _ת_מצמץ).
      וסגנון הודעתך מזכיר לי מישהו שהגיב כאן פעם לא מעט.
      Am I right or am I right? שאלה רטורית, אגב לא
      חייבים לענות.

      בנוגע למאמר, זה קודם כל עניין מוסרי. יסודות חברה
      אנושית, באנלוגיה לבניין ויסודותיו, בנויים, לדעתי, על
      ערכים מוסריים (ע”ע עשרת הדברות. בהקשר הזה
      “לא תחמוד וכו'” ו”לא תנאף”). ובלי קשר למאמר, אבל
      בהקשר של מוסר וחברה, אמר דוד בן-גוריון ובחוכמה
      רבה לדעתי: “מדינת ישראל תיבחן לא בעושר, לא בצבא
      ולא בטכנולוגיה, אלא בדמותה המוסרית ובערכיה האנושיים”.

      לגבי ההחלטה במי לבחור כבן/בת זוג לחיים (בכוונה כתבתי
      לחיים ולא לחתונה, שהרי זו שאיפת רובנו, אני מניח) הרי
      שזו לדעתי, אחת מההחלטות החשובות ביותר שאנו עושים.
      ייתכן אבל, לעניות דעתי ההדיוטית, שאנו עושים אותה גם
      ברמה של אינסטינקטים וגם ברמה לא מודעת(?) לכן, לא
      בטוח ש”תהליך מסודר” של קבלת החלטות יודע -בהכרח-
      לכמת את כל המרכיבים הרלוונטיים. ועוד לא הזכרנו
      תחרות, ברירה זוויגית ועוד ועוד.

      בנוסף כשהמועמד/ת מתאים (לגבי מירב הציפיות (כאמור
      המודעות ואולי גם אלו שלא)), הרי שההחלטה אולי קלה.
      כשלא, אז אולי מתחבטים. אבל מה אני מבין בזה,
      אני עדיין רווק 🙂

      ושוב לגבי המאמר ו”מסדר הזיהוי”, טכנולוגית, זה אולי
      אפשרי בימינו, כבר כתבתי על זה משהו איפשהו כאן באתר.

  5. בנן עמק

    הנה ספר שהותיר בי רושם עמוק בנושא קבלת החלטות רפואיות:
    Decision Making in Health and Medicine: Integrating Evidence and Values

    העקרונות שלו ישימים להרבה תחומים נוספים. מומלץ בחום.

  6. אורנה

    לי דווקא נראה שהבעיה כאן היא לא להחליט החלטות אלא לגלות בדיעבד שהחלטת את ההחלטה הלא נכונה.
    או שאולי זה רק מראה על בעיה אחרת בנישואים האלה והבחור הוא רק תירוץ…

    • בנן עמק

      נגיד שגילית שמערכת היחסים היא לא מה שחשבת, אז גילית. אפשר לדון בפן התאורטי של התגלית עד סוף הזמן (או עד שהתור שלך במספרה יגיע). בסדר.

      עכשיו מה?
      השאלה הגדולה היא מה עושים עם זה, וזה בדיוק קבלת החלטות – הצד האופרטיבי של החיים.

    • עוד גבר

      או אולי, “הבעיה” היא בכלל של “שביעות רצון”
      ו-“שאפתנות”‘ כלומר: “שביעות רצון” – יש אנשים
      שמרוצים, גם שיחסית “רע” ויש כאלה שלא,
      גם שיחסית “טוב” (ע”ע אושר).

      ו-“שאפתנות”- עם קשר כלשהו ובדומה לנ”ל,
      יש כאלה ש”תמיד” רוצים יותר.

      ואין פה “שיפוט ערכי”, ולכל סוג יתרונותיו וחסרונותיו.

  7. כשמערכת זוגית היא חזקה באמת, שום גורם מהצד לא יכול לאיים עליה. אדם נוסף לא נכנס “במקרה” לתוך חייך. יש סיבה שאיפשרת לו דריסת רגל כזאת, וכנראה שאלו הספקות שלך.
    הבשורה הרעה: את צריכה לבחור, אחרת תישארי חצויה, לא שלמה ובלתי מסופקת.
    הבשורה הטובה: בחירה יכולה להיות עניין פשוט. אבל כדי לבחור באמת יש צורך לוותר על הפנטזיה הילדותית שאי שם מסתתר בן הזוג המושלם שאולי טרם פגשת. הוא לא באמת נמצא שם- הוא בראש.
    במציאות יש אנשים אמיתיים (כמונו), עם יתרונות, חסרונות ופגמים. אם אנחנו מקבלים את עצמנו, אנחנו מקבלים גם אותם. כל המהות של בחירה היא קבלה.
    יכול להיות שתחליטי להתגרש, ואולי לא, אבל מרגע שאת בוחרת, יש משמעות יומיומית לבחירה שלך, ורק את יכולה לתת לה תוקף. הדרך שבה תתייחסי לבן הזוג שלך- היא מה שתקבלי בחזרה.
    זוגיות מאושרת לאורך שנים אפשרית כששני בני הזוג מספיק בוגרים ומפוכחים כדי לאהוב ולהעריך את מה שיש להם על בסיס יומיומי, כולל העליות, המורדות ומה שביניהם: סוג של יכולת לברך על הקיים ולחדש אותו ללא הרף, במקום לחפש מה כבר לא עובד בו.
    יש אנשים שחייבים מדי פעם לסכן את מה שיש להם ולסבול קצת, כדי להבין שהאושר נמצא מתחת לאף, והם בכלל שכחו להבחין בו, כי חיפשו רחוק.
    יש אנשים שהספקות שלהם מחייבים זעזוע והרס מוחלט של המערכת, כדי להרוויח בסוף התהליך, בענק. אבל בשביל זה צריך לקחת סיכונים.
    איפה את ממקמת את עצמך?

    • אלמוני

      נאמר יפה !

    • המאמר כתוב יפה ונכון. אבל מה קורה כשהלב אומר שהבחירה נכונה, החיים אובים, ופתאום נכנס מישהו אחר לחיים? בגלל שחיקה רגילה, ובגלל נוכחות חזקה, ובגלל שבאופן כללי : מים גנובים ימתקו

  8. יפה. אהבתי.

הגיבי

כתובת הדואר האלקטרוני לא תפורסם Required fields are marked *