מתחת לשולחן ומאחורי הגב

אירלנד, הנתפשת כסיפור ההצלחה של האיחוד האירופי, ואשר אזרחיה נהנים כיום מפריחה כלכלית וחברתית, עדיין אינה מצליחה להתמודד עם המחלוקת העזה הניטשת בה בסוגיית חוקיות ההפלות המלאכותיות. היא מחכה, כפי שמגדיר זאת פיליפ גרנט, סגן שגריר אירלנד בישראל, עד אשר יושג קונצנזוס בנושא. אבל כ-6,500 נשים בשנה אינן מחכות לקונצנזוס. הן עושות דרך ארוכה מהבית ומשלמות כ-700 אירו רק כדי לעשות הפלה חוקית בבריטניה. לפחות 117,673 נשים עשו את המסלול הזה בין ינואר 1980 לדצמבר 2004.

שני אירועים הציתו את הויכוח סביב הסוגיה והביאו לשורה של משאלי עם ותיקונים לחוקת אירלנד, אבל גם הם לא יכלו לברית העתיקה והעמוקה בין העם האירי לדת הקתולית, אותה הברית שהביאה לכך שרק בשנת 1995 הוכשרו הגירושין באירלנד והשאירה את סוגיית ההפלות במעמדה המעורפל עד היום.
המקרה הראשון, הידוע כ"מקרה X" או "היועץ המשפטי לממשלה נגד X" אירע בשנת 1992, כשנערה בת 14 הרתה כתוצאה מאונס. הנערה הצהירה בפני אמה על רצונה להתאבד בשל ההיריון הלא רצוי, ונשלחה לאנגליה לצורך הפלה. בעת ששהתה הנערה באנגליה פנתה משפחתה למשטרה האירית ושאלה אם יוכלו להשתמש ברקמות העובר שיופל כראיה גנטית במשפט האונס. מששמע על כוונת הנערה לעשות הפלה הוציא היועץ המשפטי לממשלה צו המונע את ביצועה. הצו אושר על ידי בית המשפט הגבוה האירי, אולם בית המשפט העליון שדן בערעור הפך את ההחלטה על פיה וקבע כי ההפלה מותרת במקרים שבהם ההיריון מסכן את חיי האם.
בעקבות מקרה X התקבלו במשאל עם שני תיקונים לחוקה האירית: הראשון קובע כי האיסור על הפלות לא ימנע מאישה את הזכות לנסוע למדינה אחרת לשם ביצוע הפלה. השני קובע כי האיסור האירי על הפלות לא יגביל את האפשרות להפיץ מידע המסייע לאישה לעשות הפלה בחו"ל. תיקון נוסף, שביקש לאסור על עשיית הפלות בכל הנסיבות (גם כאשר חיי האם בסכנה), לא אושר במשאל העם.

המקרה השני אירע בעת ש"ספינת ההפלות" ההולנדית של ארגון "Women on waves" הודיעה על כוונתה להגיע לעגון מחוץ למים הטריטוריאליים של אירלנד ולבצע הפלות. הספינה, המאוישת בצוות רפואי ומצוידת בתא מיוחד לביצוע הפלה בלב ים, עגנה בדבלין ביוני 2001, אך בשל מחסור באישורים הנדרשים על פי החוק ההולנדי (שהספינה היתה כפופה לו) הסתפקה בחלוקת אמצעי מניעה, גלולות "הבוקר שאחרי" וחומר הסברה, ובעיקר עוררה הדים בדעת הקהל וחיזקה את ידי הארגונים הנאבקים למען חוקיות ההפלות באירלנד.
במרס 2002 ביקשו קבוצות המתנגדות להפלות לבטל את הפסיקה המתירה הפלה במקרה שבו יש לאישה כוונות התאבדות ולהכניס לחוקה תיקון המצמצם את הנסיבות שבהן הפלה תיחשב חוקית. מלבד זאת הן ביקשו גם להחמיר את העונשים הקבועים בחוק על ביצוע הפלה או על סיוע לביצועה. ההצעה נפלה במשאל העם ברוב זעום של 50.42%.
לדברי איוואנה בקיק, עורכת דין ממובילות המאבק למען הזכות לבחור בסוגיית ההפלות, דחיית התיקון לא הביאה להתקדמות במאבק למען הפיכת ההפלות לחוקיות באירלנד, היא פשוט מנעה ממחוגי השעון לנוע לאחור. המציאות העומדת בפני אישה בהיריון לא רצוי לא השתנתה כלל.
קארן גריפין, הממונה על קשרי העיתונות בIFPA- (האגודה האירית לתכנון המשפחה), אחד הגופים המובילים את המאבק למען הזכות לבחור, אומרת שהמצב כפי שהוא כיום נוח מאוד למשלה האירית. נשים איריות הרוצות להפיל פשוט נוסעות לבריטניה, והממשלה לא מסתבכת עם הכנסייה הקתולית. נכון, אומרת גריפין, שבעקבות מקרה X נשים יכולות לקבל מידע ולנסוע לחו"ל בלי חשש מתביעה, אך עבור נשים שאין להן די כסף למסע, האפשרויות להפסיק את ההיריון בדרך בטוחה עדיין מוגבלות מאוד. לדעתה של גריפין, יש רופאים המבצעים הפלות בתוך אירלנד, אך אין נתונים מספריים בנושא.
כל התיקונים לחוקה שהוצעו במשך השנים ניסו לבסס את זכות האישה לעשות הפלה במדינה אחרת, אך לא הוגשה הצעה מפורשת להפוך את ההפלות לחוקיות באירלנד. "הממשלה האירית מפחדת, כרגע אין ביכולתה להעביר חוק המתיר את ההפלות באירלנד", מסבירה גריפין. "זה מגוחך, כי ברור שנעשות הפלות באנגליה ואפילו בתוך אירלנד, כך שמדובר בצביעות גדולה מאוד".
גריפין מספרת שבאוגוסט השנה יצאו הגופים האירים התומכים בזכותה של האישה לבחור אם להפיל או לא בקמפיין חדש למען הפיכת ההפלות לחוקיות, ושלאחרונה פנו שלוש נשים איריות לבית הדין האירופי לזכויות אדם בבקשה שיפסוק אם המדיניות האירית בסוגיית ההפלות פוגעת בזכויות היסוד שלהן כפי שהוגדרו באמנה האירופית לזכויות אדם. אמנם אין בכוחו של בית הדין האירופי לחייב את אירלנד לשנות את עמדתה, אך הן מקוות שפסיקה אוהדת תוכל להיות עוד אמצעי שילחץ על הממשלה האירית לעשות מעשה ולא להתעלם מהבעייתיות שבמצב הקיים.

מתוך גיליון אירלנד של מגזין "מסע אחר", פברואר 06

למגזין מסע אחר