סיפור קצר: נר שני של חנוכה. בחוץ יורד גשם וקר. ערב מושלם לחגוג בו את חג האורים כמו שצריך. כבר מאתמול אני מתכננת הכול

מתכון לערב חנוכה שמח

נר שני של חנוכה. בחוץ יורד גשם וקר. ערב מושלם לחגוג בו את חג האורים כמו שצריך. כבר מאתמול אני מתכננת הכול – שמן, ריבה, נרות, לפי מיטב המסורת. אולי הערב יקרה נס, מי יודע. מי יודע, אולי אפילו שבעה.
המכבי הגיבור שלי אמור לחזור מהעבודה בשמונה. עד אז נותר די זמן לשפצר את בית המקדש הצנוע שלנו. ניקיתי; החלפתי סדינים; אפילו סירקתי את החתולה. אבל הקטע הכייפי הוא להתעסק עם סמלי החג למיניהם. סיבוב קטן בקניון ויש לי את כל הנחוץ. הגבר לא יזהה את החדר כשיכנס. כל כך הרבה נרות לא רואים אפילו בחלונות בני ברק הערב. ויש לי מכל הסוגים – גבוהים, נמוכים, צרים, שמנים, עם שני פתילים, שלושה, כאלה עם ריח, כאלה עם טעם, כאלה שמחליפים צבעים, כאלה שמנגנים. גם קניתי שמנים. הרבה. שיספיקו לשבעת ימי החג. קניתי שמן מיוחד, כזה שמעורר את החשק. המוכרת הבטיחה שאיך שהשמן מתחמם, האווירה מתחממת. באחריות. ככה היא אמרה. כדי לעזור לאווירה גם קניתי כמה שמנים ארומטיים מיובאים מהפיליפינים. כמו של מקצוענים. אין כמו סופגניות עגלגלות בשמן ריחני ונעים. אחרי עיסוי טוב, כשהסופגניות כבר משוחררות ומשומנות כהלכה, ההתחככות היא הרבה יותר… הרבה יותר.
אחרי שהיו מספיק בשמן, מגיע השלב המתוק. הריבה. חייבים. אין מה לדאוג, את הקלוריות נשרוף בהמשך הערב. אין לי סבלנות ואני חייבת למדוד איך תראה קונפיטורת התותים הטרייה, האדומה והמבריקה על הסופגניות השזופות שלי. כפי שצפיתי, לא רע. מפתות במיוחד. אפילו הומו בדיאטה ירצה לתת בהן ביס. אפילו אני, אם הייתי מצליחה להגיע לשם.
עכשיו רק נשאר לגאול מהחושך את הסביבונים המיוחדים שלי ששוכבים במגירה לפחות מימיי אנטיוכוס. צריך לנקות מעליהם את האבק ולהחליף בטריות. יש לטפל יפה בסביבון אם מצפים ממנו לנס. והסביבון הקטן שלי בדרך כלל לא מאכזב. לא מתעייף. לא גומר. בשונה מיצורים אורגנים למיניהם שאני מכירה. אבל שלא יווצר חס וחלילה הרושם שאני מתלוננת. הגיבור שלי גיבור. ועם כזאת הכנה אין לי ספק שהוא יגיע הערב לביצועים מרשימים. הוא ישלוף את חרבו המושחזת היטב וילחם וילחם וילחם וילחם וילחם. עד האור הגדול. אני סומכת עליו. אנחנו עוד נאיר את בית המקדש באורות ובניצוצות שלא נראו כמוהן בכל העיר. והמכבי הגיבור שלי לא יסתפק בכיבוש אחד. הוא יכבוש ויכבוש ויכבוש ויכבוש עד ששנינו נפצח בשירה אדירה.
אני סומכת עליו.
עוד מעט השעה שמונה. נשארו לי בדיוק כמה דקות להחליף לטוגת המשי הקצרה והשקופה שלי. לא שזה משנה. היא לא תישאר על גופי הרבה זמן. הרי המכבי הגיבור יקרע אותה מעלי תוך זמן קצר.
אבל איפה הוא? לא מתאים לו לאחר. ועוד לערב חג. ערב חג שכזה.
לא יתכן שהוא נכנע והמיר את דתו כך במפתיע. הגבר שלי נאמן לאלוהיו. נאמן.
איפה הוא?
השעה כבר עשר. בחוץ גשם זלעפות וקר. נחל איילון עולה על גדותיו. כל היציאות והכניסות אל העיר חסומות. כל הרמזורים מקולקלים ועץ שנפל ברחוב הראשי חוסם את התנועה.
שום נס ושום בטיח.
כנראה שהערב זה רק אני והסביבון שלי.

על הכותבת שרון לנגר

נולדה בירושלים, גדלה בטבעון, מתגוררת בתל אביב. ספרה "יום אחד גם לברבי יפול החזה" יצא לאחרונה בהוצאת גוונים

תגובות

  1. אלמוני

    אני ראשונה?? ? יש!!
    הסיפור חמוד ועצוב…
    אגב – לפני שהייתי מתנחמת ב”סביביון” הייתי קודם מנסה את השפעתן של הסופגניות
    יאמי!!!

  2. צוקית

    עכשיו הכל מובן לי.
    השורה הידועה “… אז אגמור בשיר מזמור….” לא סתם השתרבבה לה לנקודת השיא בשיר המוכר והאהוב.
    נשמע אחלה בכל מקרה (עם סביבון/מכביסט גיבור/סתם מתייוון)
    ויצירתי.
    חוץ מזה, לא אוהבת גשם זלעפות. לא רומנטי בעיני. סתם מקשה לפעמים, לא נח, גורם לביטול תכניות קסומות כמו אלה, וגם בנאליות יותר….

  3. עוד פעם מבריזים לה? מי זה, מיכאל? אני צריך להחליף איזה מילה איתו.

  4. נחמד, אבל הכתיבה קצת שטוחה לטעמי. קצת חד-מימדי כזה.

  5. שירן בל

    תזיין אותה מה הקטע?

  6. איפה הסתובב הסביבון שלו??

  7. חנוכה זה שמונה ימים.

הגיבי

כתובת הדואר האלקטרוני לא תפורסם Required fields are marked *