את מאושרת? שלמה עם עצמך? ממצה את עצמך? יש לך אהבה? פזית בן-נון פורסת את הנקניק הזה שתקוע לכל אחת מאיתנו בבטן לפרוסות דקיקות ושקופות

ניע ער

שכבי על הצד. את יודעת איך להרפות את השרירים הללו, ואולי אפילו תמצאי איזה עונג בכאב ההתמלאות עד פקיעה, ההזדחלות האיטית, ההתרוקנות. תני לי לחקן את החרא מסגור מחשכייך, כי את כיס הגזים המעורבלים הזה שבבטן שלך מישהו צריך לפרוס לפרוסות דקיקות שקופות. כמו נקניק. זה הנקניק שלך. אסופה של שיירים, של חוטים פרומים אבודים, של שנאה עצמית ממוקדת, של ציפיות לא ריאליות רעליות, כשהם נצרפים למשהו ספק אכיל. והם אומרים לך- תבלעי עד הסוף. את עושה את זה. הרי הנקניק שלך הרבה יותר קשה לעיכול. הוא צבר את הריח החריף מהטשטוש הזה בין מושגים.
קוגניטיבית את מצליחה להבחין ביניהם, נוזפת במבלבלים- לנשים את מצטטת את בועות הקומיקס מפי האני האוטופי שלך, ובגברים את משסה את האישה הגאה והפוטנטית שאת. אבל אמוציונאלית, או בקו התפר האמוציוקוגניטיבי, בעיקר כשאת עומדת מול עצמך, את מאבדת את האבחנות; מה קודם למה, אהבה או אושר, ומה בעצם ההבדל. עד כמה את מתאימה לבגדים שבחלון הראווה המפונפן, מפתחות לאושר ולאהבה, וכמה את מצליחה למצות את תעצומות הנפש שלך כשיש בסביבה מי שישמע.

תפסת אותי ביום רע, אני משעשעת אותך בקצב אש נמוך מדי. והנה הם הלכו- האושר, האהבה, ומה הם שווים, ימי הצום. כדי להשלים לעצמך את התמונה- אני לא טובה באמצעים. בהתחלות אני בסדר, אבל להמשך אני מגיעה ריקה. אולי משהו בי דפוק מהיסוד בניהול מערכות יחסים. נקשרתי מדי או “החזקתי את עצמי” ואני תלותית או מאיימת בעצמאות מפותחת- מסור ד”ש ביציאה לאושר ולאהבה. ולשאר החברים. ולמה משעמם לך, זה ודאי קשור. הויאים האולטימטיביים: את מאושרת? שלמה עם עצמך? ממצה את עצמך? יש לך אהבה? וכשאת מתכווצת בפינה מול זוגות רבים של עיניים נוצצות ומאיימות המשתקפות בתוכך בחושך, לפעמים את מנפיקה צו 8 לפרויד, אולי יסייע להבחין בין תשעת זנבות החתול בקצה השוט. אולי יגן עליך מהאשמה והבושה. אז ככה, את מפוחדת. הנה עוד אישוש להשערות המחקר המגמתיות שלנו, עוד פטמת עטין נגרסת לנקניק. היה וידעו הגברים שלך מה גודל לעיסה הבשרית הנרקבת, החודרנית, הלוחצת על הרחם מן הקצה השני, נבלו מייד.

אז נסי לבנות לעצמך את טבלת הערכים התזונתיים של הנקניק שלך. אושר. מה זה אושר בשבילך, ואיך הוא רקום לתוך האימה מבינוניות. להוריד את המילה הגבוהה הזו, המעליבה בהזדקרות הראוותנית שלה, לתרגם אותה כך שתוכלי ללקט זהרורים ולהשאיר שובלי משמעות כמעט בכל יום. כיסי אויר של אושר.
אהבה. מה את צריכה בשביל אהבה. מה מבין אתגר אינטלקטואלי, שלווה וחום, להרגיש נוח עם עצמך, לגדול, להתרגש – ולא בכדי הדגש הוא עליך כמקבלת – אולי בין המרצפות של מסדרון התהליך תמצאי מה יש בך לתת. אני לא סומכת על עצמי שאצליח לשכנע אותך שיש מה. ובעניין הנשיות שלך, היכולות האינטלקטואליות- הם לא פרמטר קבוע אלא סקאלה. אל תמכרי לעצמך את הערכים הקיצוניים, תהני מהממוצע שלך, תפרחי כשאת עולה ממנו, תבלעי את הרוק כשאת יורדת. וכל הסיסמה הזו, בשבחה של הפרודוקטיביות או בגנות חדוות הבטלה- את הרי מפיקה מעצמך יותר מכל צורת חיים אחרת על פני כדור הארץ. תהני מהרגעים הגנובים של ההשתמטות, של ההרפיה. מה זה למצות את עצמך, תסתכלי במראה ותגידי. את הרי עושה משהו חשוב, אני מכירה אותך. ואני דידקטית איתך, כי אחרי כל השנים האלה, מסתבר שאת חשובה לי. שאני אוהבת אותך. אני ממלמלת לעצמי את המנטרה הזו, ממלמלת ולועסת ביסודיות שניים או שלושה טאמז פסטליים בטעם הסיד המוכר. הנקניק שלי. זה מקור הצרבת.

תגובות

  1. שמואל

    ואוו…….
    קראתי כבר פעמיים וזה מקסים בעיני
    שנייה, אני אקרא פעם נוספת…….

  2. ה-שול-ה

    מקסים? דווקה לא.
    עמוס, הייתי אומרת, אישי – הרבה יותר מדי אישי
    הרבה יותר מדי מתחכם, עקלתוני, תיאורי פיגורטיוי
    עמוס

    ומיוחד, מאד מיוחד

    • ואני מרגישה כאילו זה נכתב עליי.

      מדהים!

      • אוסטק

        אם את מרגישה שכתבו את זה עליך את זקוקה דחוף לחוקן או לחליפין בידוד על מנת להפסיק את הסירחון הנודף ,המטריד והמגעיל הזה.

    • עוד גבר

      ל-ה-שולה,
      הוצאת לי את המילים (שלא היו לי) מהפה.
      בצרות אופקי (הגבריות, אלא מה… 🙂 לא נותר לי
      אלא להסכים עם התאור הקצר והממצה שלך!

      ולפזית: עצה אישית: קצת פחות מפרויד…
      וחבל ש- “בגברים את משסה את האישה הגאה
      והפוטנטית שאת”…
      לא עדיף שתהי את עצמך? מבלי לשסות?

    • חזיז ורעם

      עוד באירופה הוא היה מיוחד

      • ה - שולה

        באירופה היא מצצה לו

        • ה-שול-ה

          הו חזיז ורעם
          צנוע כמו גברים של פעם
          לקלל אינך מעיז
          באתר פומבי להלעיז
          אך במייל אישי תרמוז
          שאירופאית לו תמצוץ

          נו אז מה תגיד עכשיו
          “אני לפה לא שב”?

          • חזיז ורעם

            דברי הוצאו מהקשרם
            שפכו את דמי
            הלבינו פני ברבים
            וסתם ממש ממש ממש לא הבינו אותי

            לא רומז, ולא תמצוץ לא מלעיז ולא נבהל

  3. פיסטוקית

    לא הבנתי כלום……….אוף

    • עוד גבר

      אוף… עוד פעם מישהי כותבת את מה שאני
      רציתי לכתוב 🙂 (גם אני לא הבנתי כלום).

      • ולדוגמה השורה הפיוטית:
        “לחקן את החרא מסגור מחשכייך…”

        בוטן,
        זה רק הסתיו…

        • עוד גבר

          “אבל.אבל.אבל…” (זה מזכיר לי את:
          http://bananot.com/articles/525#rem33398
          מ-“תסמונת פיטר פלייר” והדיון בהמשך)

          ואותי לימדו, בתיכון (או יותר נכון
          זה (בערך כל) מה שהחלטתי לקחת
          איתי משעורי הספרות הזכורים לי
          כמשעממים להדהים) ששירים כותבים
          בבתים, לדוגמא (“עכשווית”):
          http://bananot.com/articles/571

          אז, רגע… שאני אבין… זו שירה
          בתחפושת של מאמר או זהו ניסיון
          לשכנע לאורח חיים צימחוני? 🙂

          (ובהקשר צמחונות איך לא ניתן להקשיר
          (להקשיר = לקשר+להזכיר…) את:
          http://bananot.com/articles/563#rem35030
          לגבי הסיומת שם)

          בברכת “אם אין מאמרים, נקרא שירים…”,
          “עוד גבר” ברגע של “לא הכינותי מראש”.

          • שירה מחופשת לפרוזה
            זה היום שיא הפוזה !
            ותחליף מבורך גם לפרוז(ק)

            היזהר לך עוד גבר,
            מגירתך העמוסה על סף שבר,
            בעוד רגע בוטנים צמחונים ישפכו מכל עבר…

          • תסלח לי כן, אבל נראה לי שעיקר הבעייה של המאמר היא פלצניותו היתרה.
            דרך אגב, הפתעתי אותך עם ה”אאוטינג” שעשיתי לך?

            כתיבה די מגעילה לדעתי. שואבת מדימויים של קקה. ועיכול.
            לא נעים ולא מעביר את המסר של התחושות הקשות שהיא רצתה להעביר.
            רק מגעיל.

            קצת יצירתיות חביבתי. נקניק רקוב? איכסה. למה לא שלשול מסריח? גם זה דימוי קשה ומגעיל.
            מעביר את ה”תחושות הקשות”.
            לא כל דימוי שעולה בראש ראוי לעלות על הכתב ולהתפרסם……….

            • אני מסכיהמ במלוא הפה ורוצה להוסיף:
              אדון.גברת פלצני אולי לא תכתבו ככה שנצטרך שעב לחשוב על הנושא?? ?? ?.
              ועל המסר?

            • עוד גבר

              שלום דניאל/אברהם/אוריאל (מחק את המיותר)

              בעניין ה”אוטינג”:
              ג’י… תודה רבה!
              גם ככה אני קצת: out
              אז לא איכפת לי להיות קצת: in
              (outing = out + in +g)

              בעניין המאמר, אני נוטה לקבל את דברייך, אם
              כי הייתי מעדיף גרסה יותר מעודנת של ביקורת
              כי הרי המחברת נשמעת (נקראת) לפי התגובות
              עד עתה, כבחורה חביבה למדי ויש לה גם שם
              ששווה זהב 🙂

  4. דנדוש

    וואט א סופרייז…

    אני מתה עליך.

    🙂

  5. בונבוניה

    מה יש לך נגד נקניק?
    יא מגעילה בגללך אני לא אוכל את הקבנוס שאני כל כך אוהבת ….לפחות שבוע (אולי אני אוכל את הקבנוס של החבר שלי במקום)

    • בונבוניירה

      פזית המגעילה
      דוחה וחסר טעם!

      מה את חושבת לעצמך שאם תשתמשי בתאורים דוחים ומלאי גועל – יקשיבו לאמירותייך בתשומת לב?
      זאת בדיוק דרך הפעולה בגיל הטיפש עשרה .
      ולא אתפלא אם את אוהבת שיחרבנו וישלשלו עליך במיטה. מתאים לך.

  6. בון בונו

    לא הבנתי כלום
    ולאן נעלמה דניאלה

  7. אגמית

    הרעיון יפה, אך הביצוע, לטעמי, פחות.

    דיי הלכתי לאיבוד במאמר הזה שהינו דחוס במילים פתלתלות ועקלקלות.

  8. משרוקית

    שירלי וצוות “בננות”
    החזירו לנו את אתי אברמוב. היחידה שמעניינת!

    שלכם,
    משרוקית, חלילית, והרמוניקה

  9. משתפת אתכם בדילמה שלי- האם להגיב?

  10. חבקוק

    מאתגר.
    מאתגר זה טוב, מי לא אוהב שמאתגרים אותו.
    לקרוא, ולקרוא שוב, להתחבט.
    נהנתי.
    למדתי כמה מילים חדשות.

    אולי זה גדול עלי, לא יודע.

    • שכל מה שחשוב כאן זה האמוציות. של הקורא הגיבור והמפגש ביניהם.
      מילים בפני עצמן? למה זה טוב?

      נשיקה גדולה

      • להשתמש במילים גבוהות ויותר מטיפין טיפין, זה אכן מעשה מחוכם ויפה, אבל…..

        האם כדאי לעשות זאת על חשבון ההבנה של הקוראים? בתור אחת שיודעת להתנסח בצורה לא רעה בכלל, וכשצריך (בין כתלי האקדמיה?!), אפילו יש היאמרו די פלצנית- לפעמים כדאי לכתוב ישר ולעניין ולשמור את התיאורים הפלצניים ואוסף בלתי נלאה של מילות אקדמיה לועזיות, למקום לו הן ראויות.

    • אחד העם

      נושא ראוי. עם שפה יותר מדוברת (ונקייה) גם אני הייתי מבין את המאמר. כותבות, דברו אלינו בגובה עיניים, אנחנו קשיי קליטה, מה לעשות.

  11. מירנדה

    קראתי מספר פעמים את המסע האנושי-נשי הזה למחשכים.
    מסע הנראה כמורכב מההתבוננות הקשה פנימה והשנאה של הגוף.
    את הפואטיקה שבנית מסבל וכאב.
    חבל שכול כך הרבה מאיתנו חוות את המסלול הזה
    עד למקום שבו לומדים לקבל ולאהוב את עצמנו.
    בדיוק כמו שאנו.
    כי “אין דבר שלם מלב שבור”
    רבי נחמן מברסלב וצדק.

  12. מפוהקת

    נו באמת… דלות החומר, בננות ובננים. נושא לתערוכה – אולי. מחזיק מים באתר? לאו דוקא.
    הפסו נושאים מעניינים מן הארץ? וקצת כושר ניסוח? וקצת אתי אברמוב/ אריאלה? וקצת פלפל, הומור, גירוי מחשבתי – העוד ישנם כל אלה?

  13. בון בונו

    טוב, בקריאה שנייה, אני חייב להודות שהבנתי. סופסופ
    אז אני מתנצל כאן על התגובה שלמעלה. סופטוב

  14. תודה, פזית.
    טילטלת אותי כהוגן, במה שאמור היה להיות בוקר סתמי ורגיל.
    זה כתוב טוב, וזה פוגע בדיוק במטרה. ולי יש עכשיו כמה נושאים לשוחח עליהם איתי.

  15. הייתי מורידה את היציאות הפסיכואנליטיות המיותרות בעיני שלוקחות את העוקץ מהפואטיקה והופכות את כל המאמר הזה לנקניק דחוס ולא קוהרנטי.
    התחברתי לקצב הרגשי, אבל לא הבנתי את המסר. כלומר, אם הבנתי מה המסר, אז הוא קצת טריוויאלי מידי עבור כל המסה הזאת.

    • דבורה

      כדי לקרוא ספרות יפה אני יכולה לקנות את מאיר שלו החדש. פה אני רוצה משהו לנשמה, שידבר אליי בגובה העיניים. בקיצור, לא מאמר שאאבד את הריכוז בקריאתו אחרי דקה או שתיים. עד עכשיו לא הבנתי מה רצתה המשוררת להגיד.

  16. כן, אין ספק שיש פה פלצנות מעוררת דחייה. פזית, הבנו שאת אוהבת לכתוב מילים מתוחכמות שאף אחד לא ממש מבין, וספק אם גם את יורדת לסוף דעתם. מעבר לזה, הרעיון באמת יפה, והיו כמה דברים שגרמו לי להתכווץ מבפנים, שקלעו בדיוק להרגשה שלי. ולקברניטי בננות – אפשר לשנות ניסוחים של כותבים, או לפחות לא לפרסם אותם בצורה כזאת.
    שבוע טוב לכולם 🙂

  17. מאדאם ג'י

    יוצא דופן. בעיקר אווירה שאליה הצלחתי להתחבר,
    הג’יפה של הבפנים, ההלקאה העצמית.
    ואני מתלבטת עכשיו בעניין דומה (?!, בערטילאי אפשר למצוא גם דומה)
    פגשתי בחור, אני עוד לא סגורה על אם אני רוצה אבל יודעת כבר שאני מפחידה אותו.
    אז תהיתי,
    יש לי כל-כך הרבה אפשרויות של איך להציג את עצמי, כי אני כל מיני דברים,
    נקניק מסריח-זר פרחים, מגעילה-מקסימה, קלילה-עמוקה, שמחה-עצובה, טיפשה-חכמה, סגורה-פתוחה.
    וכו’
    בלי להתאמץ יוצא לי אפטית.
    נראה לי שהוא שווה אבל פחדן ורגיש לזיופים.
    אז אני תוהה אם כדאי לי לקחת קצת יותר אחריות על “בועת הקומיקס” שלי או מצד שני אם הוא לא אוהב את מה שיוצא בטבעיות אז אולי הוא לא…
    לא יודעת, נורא מבלבל.

    • בננית הבטא

      השארת עליו רושם לא מי יודע מה, או יותר נכון את הצד שלך שאת פחות אוהבת. עדיין לא מאוחר לתקן, אם את כמובן מרגישה שיש למה לטרוח. אין מה לעשות, בהתחלה אנחנו תמיד משווקים עצמינו כמוצר הכי שווה על המדף, את הצדדים הפחות יפים אנחנו משאירים לו לגלות לבד בשלבים מתקדמים יותר. אם את שואלת אותי, מאיך שזה נשמע מתגובתך נראה לי שיש לך עוד הזדמנות להקסים אותו ולהראות לו את הצדדים היפים.

  18. אוסטק

    הרי התשובה כל כך פשוטה:
    תלכי על נקניק מסריח-זר פרחים!

    (שילוב מצוין שהוכח עשרות אלפי פעמים )

  19. משאירה עלי רושם קשה. אני מרגישה את הגועל העצמי למרות שהגועל מנע ממני לקרוא עד הסוף

  20. יש תווים

הגיבי

כתובת הדואר האלקטרוני לא תפורסם Required fields are marked *