הילה בקמן שוטחת בפנינו את הסיפור מאחורי ספרה של ענת לויט. הספר מתאר מערכת יחסים בין שבע נשים צרפתיות שלויט הכירה

ניקול ופייר

שם הספר מעט מטעה. “ניקול ופייר” אינו מתאר סיפור אהבה בין ניקול לפייר, אלא מתאר מערכת יחסים מיוחדת בין שבע נשים צרפתיות: מורה לשעבר בבית ספר תיכון לבנות בלימוז’ ושש תלמידותיה. חייהן שזורים אלה באלה לאו דווקא במובן הארצי, אלא הם נשזרים ונפגשים במקום שנשמר בלבה של כל אחת מהן לחברות ביניהן, ולמשמעות הרפלקסיבית שלה, שמלווה את חיי הנפש שלהן. הסיפור של ניקול ופייר אינו בעל משמעות או משקל יותר משאר הסיפורים, הבחירה דווקא בשם הזה הנה אקראית – סיפורם הוא מייצג בלבד.
“ניקול ופייר” מבוסס על סיפור חייהן של נשים שלויט הכירה. יכולתה לתאר בדיוק ובקשב רב לנפש הנשית (יש דבר כזה), מרגשת וסוחפת. יכולת זאת באה לידי ביטוי במיוחד בסיפורה של מדלן, דמות בעלת מבנה נפשי מורכב, שמסופר בגוף ראשון. היא מתארת את מהלך חייה ההרסני, שעיקרו מאבק תמידי עם הסביבה ועם עצמה.
סיפור חייהן של כל הנשים מלבד של דניאל המורה, מקפלים בתוכם החמצה, מחסור וגעגועים לחיים אחרים, אי שקט נפשי, הדחקה, שכנוע עצמי וויתור על העצמיות. הן כורכות את חייהן סביב גברים שעונים לכל אחת על צרכיה המסוימים – שחלקם הרסניים – אך לא על הצורך באהבה. האהבה היחידה קיימת בקשר שיש להן עם חברותיהן, ובו הן מוצאות את נחמתן.
הדמות שמאחדת סביבה את חבורת הנשים היא מורתן, דניאל. היא האישה שעל מלותיה התחנכו, שעיצבה את עולמן הפנימי, שהשכילה לזהות את הצרכים של כל אחת מהן ולענות עליהם. בשביל חלקן היא הייתה דמות מופת של ערכים אנושיים וטוב לב מזוקק.
דניאל נולדה עם פגם באגן הירכיים. כתוצאה מכך היא לא יכלה ללדת ולא קשרה קשרים עם גברים. אולם, היא הצליחה להגשים את עצמה דרך הבנות שלימדה, ושהמשיכו להכיר לה תודה על כך גם שלושים שנה אחר כך.
כיוון שהדמויות הדומיננטיות בספר הן כולן נשים והסיפורים מסופרים תמיד מנקודת מבטן, הספר פונה בעיקר לנשים. דומה שהוא מציע חיי פרישות או זוגיות חד מינית כאלטרנטיבה השפויה: אחת הדמויות מחליטה לעזוב את חייה הקודמים והלא מספקים לטובת קיום חיי אישות עם בת זוגה; ישנן רמיזות על קיום יחסים כאלו בין דניאל לחברתה שחולקות את ביתן עם שתי נשים נוספות; דמות אחרת פורשת למנזר כדי להתגבר על אהבה נכזבת. אולם זו אינה האמירה של הספר.

“הרע מכל”, הסבירה (דניאל) לנו בכל הזדמנות, “הוא להתעלם מהשפה המיוחדת שבה הנפש שלנו מדברת אלינו. התעלמות מהשפה הזאת גורמת לכך שחיינו נדמים ריקים. חמור מכך, התעלמות כזאת יוצרת בבני אדם רעב שמונע מהם ליהנות מן העושר העצום שטמון בהם.”

הנשים בספר התעלמו משפת נפשן ושילמו על כך מחיר יקר – דלדול הנפש. חלק מהנשים זכו להתפכחות מאוחרת והתחילו לשמוע את שאמרה להן שפת נפשם, אזרו את מעט הכוחות שנותרו בהן כדי לנתב את חייהן למקום בו יש שקט שמאפשר להן להיות קשובות לרחשי הלב.
לויט בונה את “ניקול ופייר” כך שהדמויות לעתים מספרות את הסיפור של חברתן, ובמקרים אחרים מספרות את הסיפור שלהן בעצמן. השימוש בטכניקה סיפורית זו יוצר את המארג העדין של מערכת היחסים הרפלקסיבית בין גיבורות הסיפור. הסיפורים של כל אחת מהן מצטרפים, כמו אבני פסיפס, ליצירה אחת שהיא פורטרט נשי.
הספר נושא בתוכו אזהרה לכל הנשים שמחליפות את אושרן בתפאורת חיים יפה ומתעתעת – מתעתעת עד כדי כך שהיא מסתירה מפניהן את עצמן ואין להם חלק אמיתי בתוך סיפור חייהן. מומלץ .

על הכותבת הילה בקמן

תסריטאית ובוגרת החוג לקולנוע וטלוויזיה באוניברסיטת תל-אביב, וגם גמד שוחר שלום. זכתה בפרס שני בקרן מיקי אלבין על תסריט

תגובות

  1. אלמוני

    את הספר טרם קראתי אבל כן ירבו יוצרות ישראליות.

  2. תמי ספיר

    סקירת הספר מהנה מאוד ומעוררת סקרנות לקרוא אותו. המשיכי לדווח ולהמליץ לנו על ספרים נוספים בדרכך המעמיקה והרגישה.

  3. נהנתי מאוד מהספר ונהנתי מאוד מהביקורת החכמה והמדויקת שהצליחה לתאר ולהעמיק אל תוך הטקסט המיוחד.

הגיבי

כתובת הדואר האלקטרוני לא תפורסם Required fields are marked *