סינדרום הודיני

ילדה גדולה עם בעיות רציניות

כאשר אני מסתכלת על אופק חיי בשנתיים האחרונות, אני מזהה ענני נוצה קלים, שבעזרת הדמיון התפתחו לצורות מבטיחות, אך כל משב רוח קל פיזר אותם כלא היו. להבין את המניעים של הגברים בחיי זה כמו לנסות ולהיכנס לראש של אותם עננים. הלכתי בעקבות החוקרים הגדולים שהגדירו התרחשויות חסרות סיבה נראית לעין כ”תופעות טבע” ונתנו להן שם. אי שם, בין הוריקן “אל ניניו” לסופת “ברברה”, קיימות תופעות טבע קצת פחות נדירות. ”סינדרום הודיני” הוא השם שנתתי לבחור שלפתע אינו מתקשר לכמה ימים, ללא התראה מוקדמת, ואכן משאיר חלל גדול וריק של ציפייה. מחשבות שונות ממלאות את החלל: סביר שהבחור אינו בטוח ובינתיים לא איכפת לו לחמם את מיטתך ולסתום חורים ברגעים של בדידות. כמה לא נעים לשמוע שבסדר העדיפויות שלו את ליגה ז’.
אלא שאצלי קיים מנגנון שמנער אותי מאדישות ופתאום אני נקשרת. דפקט גנטי. בראשי מצטיירת תמונה אופטימית, הדדית. אולם כשהסינדרום שלי אינו מראה סימני התחייבות, אפילו לא לשפורפרת הטלפון, אני לוחצת קצת כדי להוציא את האמת לאור. במקרה זה אין צורך לחטט הרבה, כי הבחור מנדב את המידע: אני לא פנוי רגשית כרגע (כמה זמן, אם בכלל נמשך אותו רגע?). וכאן נשארת התעלומה הגדולה: כיצד אפשר להחליט שלא נקשרים? כיצד אפשר לטעון בעקביות שהכל נפלא, את נפלאה, אבל מה לעשות, אני נוטה להעלם? מה יש פה להבין? שוב אני לא מבינה. מה, אתה קם בבוקר בלי אף, בוקר אחרי בלי אוזניים עד שיום אחד נשאר רק החיוך של צ’סיר החתול? זה דבר אחד לא להסתובב עם פלאפון מתוך אידיאולוגיה, אבל איך בעידן שלנו אנשים פשוט יכולים להעלם בלי להשאיר עקבות?
למעשה תקופה מסוימת הכל עבד כמו מכונה משומנת – אני השארתי הודעות, חיכיתי לסימן חיים והבחור חזר אלי כעבור שבועיים-שלושה (בשעות לילה לא סבירות, יש לציין) כאילו דיברנו רק אתמול. כמובן שאינו טרח להתנצל, מצפונו נקי ומבטו טהור, משום שאת האמת כבר אמר לי ואם אני טורחת להמשיך בקשר הליברלי הזה סימן שאני ילדה גדולה, עם בעיות רציניות.

איפה קופרפילד כשצריכים אותו?

הודיני נכנס לחיי ברגע של זחיחות דעת, בימים טרופים בהם חיפשתי שותפים לדירה. הגיעו מועמדים רבים לאודישן (מבחן ההבחנה בין מגב למטאטא). כדי לשייך פרצופים לשמות המצאתי להם שמות חיבה: הג’ינג’י, הקיבוצניק, הילדה הקטנה שנחתה בעיר הגדולה (מהירח?), השחצן עם התחת החמוד. טוב, הטלפון שלו היה בידי מסיבות לגיטימיות והיה ברור לי שזה רק עניין של זמן עד שאנצל את המידע. ערב אחד חייגתי אליו ביד רועדת מכוונות לא טהורות. בגלל שזו היתה פעם ראשונה שהעזתי להתחיל עם בחור, התענגתי מסקרנות כיצד יגיב לכוונות שלי.
בהתחלה היה ברור שאינו מבין על מה מדובר, כי פתח מיד בהתנצלות שלא החזיר לי תשובה לגבי הדירה. “זה בסדר”, הרגעתי אותו, “אני יודעת שאתה לא רוצה את הדירה, אבל מה אתה עושה היום בערב?” זה היה יותר קל ממה שחשבתי. הוא רצה לבוא תוך שעה ואני נלחצתי קצת מההתלהבות ומכך שלא הספקתי לעשות שפם/שעווה/בית-שחי. באותו ערב יצאנו וכן, הוא הספיק לעשות לי כמה קמטים בסדין.
אחרי שבוע של תרגיל היעלמות מעורר התפעלות, קיבלתי את התירוץ שהוא עסוק בחיפושי דירות בתל-אביב והערב אין לו איפה להניח את הראש. עוד לא הבנתי שזו תבנית שתחזור על עצמה. אחר כך הוא ביצע פעלול, שיכול להשאיר את קופרפילד מובטל, וצץ שוב על סף ביתי אחרי חודש. למרות שהשותפות החדשות שלי, עם שק של כוונות טובות, אמרו לי שלא כדאי שאמשיך לקבל אותו בזרועות פתוחות, לא הקשבתי להן, כי שמעתי פעם לאן מובילות כוונות טובות. ניסיתי להבין אותו מרחוק, מתוך כמה עשרות משפטים, כמה אלפי מבטים, כמה פגישות בודדות. בכל אופן אני מאמינה שכל מצב זמני של חוסר וודאות בלתי נסבלת, מוביל את עצמו לפתרון המתבקש, מבלי שנצפה אותו. הסוף דווקא היה די צפוי – הוא לא בא לחלוק איתי שכר דירה/תקופת חיים, השותפות הנודניקיות שלי צדקו, אבל זכיתי לחנינה.

ולמסקנות

מהניסיון הזה למדתי שני דברים חשובים: שקשה ביותר, אם בכלל אפשרי, לשנות את רגשותיו של אדם כלפיך (דרושים עצבי ברזל ומסיכת פלדה). כאשר בחור גומל בליבו שהקשר ביניכם אינו הולך לקבל גוון רציני, לא יעזור בית דין, הוא לא יתאהב בך. אם הבחור אומר לך על ההתחלה שהוא לא רוצה משהו רציני- תאמיני לו!
בימים אלו אני שומרת מרחק בטוח מהודינים למיניהם, אבל אם להסתכן בנוסטלגיות- הדבר היחיד שלא נעלם זה החיוך שלו.

על הכותבת ענבל גלעדי

בת 30. גרה בפ"ת וחיה בת"א. בעלת תואר ראשון בתקשורת וניהול. כותבת למגזין קוסמופוליטן. חזרה לאחרונה מטיול בניו זילנד, אוסטרליה ותאילנד וכעת מתמודדת עם החיים

תגובות

  1. לוכד עריקים במיל'

    הגעת למסקנה הנכונה.
    ליבי ליבי לאנשים (וגם אני הייתי ביניהם) שסובלים מהודינים/ות למיניהם.

  2. זה למה להשחית שוב ושוב את אותן מילים, כל כך הרבה טורים עוסקים פה באותו הדבר בדיוק. עוד לא למדתן? מה ההפתעה הגדולה?
    בחורים עושים את התרגילים המגעילים האלה כי הם יכולים ! ואת, אם יש לך דייט ובאותו ערב הוא מקמט לך את הסדינים, על מה את כל כך משתוממת? איזה סוג של קשר חשבת שיצא מהצהרת כוונות משותפת כזו?
    אתן קופצות מהר מידי למיטה בלי לברר מי האדם והאם הוא ראוי לכך.

    • תהיתי ריקי, איך מתומחר אצלך קימוט סדינים, או שמא נאמר כימות סדינים? איך זה עובד שם בעולם הזה שלך?
      מציצה תמורת ארוחת ערב אצל ההורים?!
      דוגי סטייל תמורת חוזה חתום לשנה פלוס מגורים משותפים?!
      אנאלי תמורת חתונה?!

      כן, יש כאלה שלא מוצאים לנכון להשאר אחרי סקס, מה חדש?!?!? יש כאלה שנשארים אחרי, יש כאלה שאפילו מתחתנים(!!!) ויש כאלה שיבצעו תרגילי היעלמות מתוחכמים בלי קשר..

      סקס הוא לא הצהרת כוונות, לא בהכרח.

      • עליך
        אתה בטח מאלה שיודעים להצמיד אפולוגוטיקה מאוד מתקדמת למה שבשורה התחתונה היא היותך נצלן, אטום וחרא של בן אדם. איך אמרה רויטל, ראית אחד, ראית את כולם.
        הטיעונים היפהפיים האלה, שלסקס לא צריך להיות מחיר, שזה משהו ששני הצדדים רוצים בו באותה מידה, ושמי שמעזה לדרוש מערכת יחסים שבה יש מחויבות היא פולניה רכושנית, הם הנשק האחרון של אנשים מהסוג שנעה כתבה עליהם. עובדה הרי שרק נשים כותבות פה ובכל מקום מאמרים על תרגילי הודיני, על גברים נעלמים שמשחקים בדחיה והתקרבות רק כי “הם לא פנויים רגשית”. לעזאזל, אם זו נקודת המוצא שלך, שמור את הידיים שלך וכל היתר לעצמך. ואל תשחק לי בנפש, כי בשבילי, בשביל נעה וכל האחרות, זה לעולם לא רק החלפת נוזלי גוף, כי אני יכולה להסתדר מצויין בלי נוזלי הגוף שלך ובלי הסיפורים המעיקים שאתה מספר אחר כך. גם נעה.
        אתם המצאתם מין סיפור כזה, ששני הצדדים בעצם נמצאים באותו דיל. זה לא ככה. אבל אלו שאשמות בעוגמת הנפש הן כמו שאמרתי נשים כמו נעה.
        ואם אתה מגיע להתחשבנות מגעילה כזו, של זיון תמורת משהו, ברור מאוד איך אתה רואה נשים ולמה מאוד לא כדאי לאף אחד להכנס איתך לקשר. לא בלילה הראשון ולא בכלל

        • אחרי שעברתי ככה על התגובות, הגעתי ככה למסקנה עם עצמי שצריך היה ממש להתאמץ בשביל לא להבין את התגובה שלי, או לעשות לה פרשנות כל כך מעוותת כמו שעשית כאן.

          לשם הבהרה: את ציינת כי האשמה בתרגילי ההודיני היא אשמת הנשים שקופצות למיטה מהר מדי… קשקוש, הגברים שמבצעים את אותם “תרגילים” בוא נאמר, עושים את זה בגלל שהם כאלה, עצם העובדה שנשים זמינות מינית יותר או פחות , מקלה עליהם בעשיית דבר אותו היו עושים ממילא, היא לא יוצרת את המצב, היא לא הגורם.

          רמאות, אחיזת עיניים, חוסר יכולת להתקשר או להתחייב, חיפוש בלתי נלאה אחר משהו, חוסר בגרות וכדומה.. הן תכונות הקיימות במינונים שונים באנשים כאלה או אחרים. וכן, אלו תכונות, זה אופי. שוב אומר, התנהגות נשית כזאת או אחרת יכולה לגרום לגברים כאלה לבטא את עצמם ביתר קלות, אבל היא לא, בשום פנים ואופן תגרום להם להיות כאלה.

          אני אוסיף לשכב עם מי שאני מוצאת לנכון, ללא שיקולי עלות ותועלת, בלי תן וקח. מי שייעלם, היה נעלם ממילא וכנראה הוא לא ראוי (למה כנראה?!!? בטוח) ומי שחושב שהאוצר הכי גדול שלי נמצא מתחת לבגדים באופן כללי, או מתחת לחגורה, באופן ספציפי, בטוח טועה וממש, אבל ממש לא מעניין אותי..
          וכן, אני אישה.

          את תמשיכי לעשות את החשבונות שלך ואת מוזמנת להאשים אותי עד שיימאס לך, שבהתנהגותי הנלוזה אני הורסת לך ולשכמותך.. שבגללי גברים מבצעים תרגילים מסריחים, שבגללי את יושבת ליד הטלפון ומחכה, שאני, הקטנה, בכבודי ובעצמי גרמתי לעולם להאמין שסקס הוא החלפת נוזלי גוף, שאין לו מחיר וכדומה. האשמות נלוזות וחסרות כל שחר, אבל אם הן גורמות לך להרגיש טוב, תתכבדי.

          ושוב אני אחזור ואשאל אותך, איך, על פי איזה מקרא/תעריף את מכמתת סקס?

          • נמרת חברבורות

            נכון!

            וגם בחורות יודעות לבצע תרגילי היעלמות לא פחות.
            ואם המסכן איכזבנו בין הקימוטין שבסדינים, אז בכלל מוטב לו שיגלה מן הארץ כי אף בחור, מניאק ככל שיהיה לא יכול על כמויות הרפש שיצאו מפיה של בחוריתה שמחליטה להכפיש את זה האומלל.

            ובעניין מי שנכנסת למיטה על הלילה הראשון שלא תתפלא…בלה בלה בלה…
            מערכת היחסים העכשוית, רצינית וארוכה שלי … בשנייה שהיינו לבד , פעם ראשונה, אצלו… בוא נתפשט, בוא נהיה ערומים , בוא ובוא.. ושום ברח.. להיפך ועד עכשיו ביחד.
            אין שום מתכון, כל העניין הוא להיות יותר בפוקוס, באחריות, גם שהכי הכי מאבדים שליטה.

            זה כיף ליידות על בנים אבנים
            ולא תמיד צריך סיבה!

          • ג'ולין

            זה לא שהם עוזבים בגלל הסקס, אבל למי שמראש מתכנן להעלם בלי התראה, יותר משתלם לעשות את זה אחרי פעם אחת סקס לפחות, ועם מינימום מאמץ, אז בטח שהוא יפתח חושים מחודדים מי “בתולה מתחסדת” ומי “אישה בשלה ובטוחה במיניותה” שתעשה לו את החיים קלים.
            וכן קיים גם המיעוט הקטן, המוציא שם רע לכולם שכן נעלב בגלל הסקס, כי פעם אחת מספיקה לו כדי לסמן את האיקס על החגורה, הוא לא צריך כיבושים חוזרים.

            במניאקים כידוע, יש שני סוגים של מניאקים. המניאק שלא יודע שהוא מניאק, ההוא שבאמת מאמין שהוא “לא בנוי כרגע לקשר” יעדיף את הנשים שלא דורשות קשר כי אז מצפונו נקי, הן הרי קיבלו מה שהן אמרו שהן רצו, מה שהן חושבות שהן רצו, אולי אפילו מה שחלקן באמת רצו.
            המניאק שיודע שהוא מניאק, יעדיף אותן בגלל שזה פחות השקעה פר זיון.
            את המחיר, לא אנחנו מדביקות פה.

            ולמה לנו בכלל לחכות עם זה? למה לא פשוט להנות מהסקס עצמו?
            קודם כל כי אצלי, ואצל רבות אחרות סקס קשור הרגשות. כשאני יוצרת קשר עם מישהו, קיימת תקווה שפה תהיה אהבה גדולה. כשאנחנו מגיעים לאינטימיות של גוף בגוף משהו בתוכי נוטה להאמין בזה עוד יותר, ולכן להפגע עוד יותר עם ההעלמות השמגיעה.
            שלא לדבר על השיקול הטכני הקר: אני לא נהנית מסקס עם כל גבר. אני יכולה להביא את עצמי די בקלות לאורגזמה מרקיעת שחקים. עם בן זוג, אני יכולה להגיע יותר רחוק, אבל אני גם יכולה לבלות שעה שעתיים של אי נוחות ומבוכה ברמות כאלה ואחרות.
            לוקח זמן עד שאני מצליחה להסביר מה בדיוק נעים לי, אז למה לעבור הרבה זיונים ראשונים גרועים בשביל מעט זיונים שניים טובים?

            • אני נוטה מאד להסכים איתך, עם חברי המיעוט הקטן (מסמני האיקסים למיניהם) לא יצא לי להפגש כבר זמן רב, כנראה אני זקנה מדי בשבילם, אבל לגבי כל השאר זה נכון.

              אבל, יצא לי לחשוב בימים האחרונים מהצד השני… האם אני בצעתי פעם תרגילי היעלמות למישהו ואני מעריכה שכן, מהצד שלי זה תמים לחלוטין וללא כוונות זדון או רוע, אולי יותר חוסר נעימות… אבל אני משוכנעת שגם לו לא היה נעים במיוחד.
              הכל בעיניי המתבונן ומכל צד הדברים נראים אחרת..
              אני חושבת שאם נהיה כנות עם עצמנו, כל אחת תוכל לשלוף מהארון את ההוא, זה שיצאת איתו כמה פעמים ופשוט לא בא לך, אבל הוא היה נחמד ובסדר ולא כל כך התחשק לפגוע בו, אז הלא שלך נשמע היה כמו תירוץ או היה מתחמק והוא ניסה עוד ואת התחמקת עוד ואולי הסכמת לצאת לשתות איתו איזו בירה (כי “בחור באמת בסדר, לא רוצה לפגוע בו”) ועכשיו בואו נסתכל על הצד השני… את הודיני, את המתחמקת, את המניאקית.
              כל צד שומע מה שהוא רוצה לשמוע יש כאלה שצליל של “לא” נשמע להם כמו “כן”, יש כאלה שאצלם סימני היסוס או מבוכה נשמעים כמו חוסר החלטיות ועילה לניסיון נוסף יש ויש ויש.
              כמו שטענתי מקודם, יש באוכלוסיה מיעוט של קוסמים מקצועיים, הרוב נמצאים באיזור האפור, גם אנחנו….

            • שלגיה

              כמה שאת צודקת.
              ואני אף פעם לא אבין למה מה שמרגש אותם הוא ה”כיבוש” לכאורה. גם בגלל שלפעמים הם אפילו לא צריכים ממש להתאמץ (תלוי כמה אלכוהול כבר זורם בסיסטם…) וגם אם היה
              one night stand והוא היה נפלא, למה לא ליהנות מעוד כמה כאלה לפחות?

              אני שמחתי (והופתעתי) לגלות על עצמי, אחרי הרבה שנים בתוך קשר, שאני בהחלט יכולה ליהנות מקז’ואל סקס. אין לי גם בעיה לומר או לכוון למה שעושה לי טוב, אם צריך. אני מתנתקת בהצלחה מ”הקולות הפולניים הקטנים” בראש וגומרת כמו גדולה. אז נכון, לפעמים זה פחות טוב מאשר לבד, אבל מצד שני יש פה *ריגוש*.

              לפני כמה זמן הייתי עם מישהו שלא לקח את הטלפון שלי אחרי. אפילו לא כעסתי או נעלבתי. לשנינו הכוונה היתה ברורה מראש אז למה להשלות ולשחק משחקים? זה הרבה יותר אמיתי בעיני מכאלו שמתחילים לכנות אותך “אשתי לעתיד” ודומיהם, כשאין שום כוונה מאחורי זה.

              ולא שאני גאה בזה אבל מסתבר שאני אלופה ב”הודיניות” בשלב הרבה יותר מוקדם – אחרי הדייט הראשון בד”כ – ליתר דיוק.
              שיחה מזוהה = המצאת המאה. 🙂

  3. ברונו קופמשין

    הכל טוב ויפה רק הבעיה היא שרבות מכן נוטות להמשך דווקא (ואולי בגלל) לבחורים הנוטים להעלם.
    אין מה לעשות אמרת בעצמך שההתלהבות שלך ירדה מיד ששלו עלתה (נלחצת מההתלהבות)
    משום מה אתן מוצאות את העובדה שהבחור לא ממש נפל שדוד לרגליכן כמשהו מושך “אם הוא לא התלהב ממציאה שכמוני אז הוא בוודאי איכותי במיוחד ולכן אעשה כל מאמץ כדי ללכוד אותו בכל זאת”.
    מעבר לעובדה שחלק מהגברים הם בדיוק אותו דבר וההתלהבות שלכן מבהילה אותם. אתן מרגילות את הבחור לעובדה שאין צורך (ואפילו אסור) להתאמץ כדי לזכות בחברתכן.
    לא אתפלא אם גברים רבים עלו על השיטה ואפילו אם הם מעונינים הם יודעים שהתלהבות ומאמץ ( או הס מלהזכיר חיזור) לא יביאו אותם אל הארץ המובטחת וקיבלו את “תרגיל הודיני” כטקטיקה המועדפת עליהם.

    • לא פעילה

      צודק! אני בת, אני לבד, אני נמשכת רק לרעים. זהו, אמרתי את זה, אוף – זה רע!. השבוע, בפעם הראשונה בחיי, נמשכתי לאחד שהוא לא כזה, אלא פשוט שמופי עם תוספות, שכל שרציתי היה שיחבק אותי עם כוס סחלב בערב חורף קר (ולא בעיר מקמטת הסדינים הזאת, ענבלי). ופתאום זה הרגיש מאד מוזר, כי גם כשאת מצהירה כל חייך שאת נגד לשחק משחקים, זה בעצם מה שבנות כמוני עושות כל הזמן. בדיוק כרגע התחיל איתי איזה מישהו בחנות האינטרנט, ורק מפני שהוא התחיל איתי לפני שאני שמתי לב לקיומו וניסיתי למשוך את תשומת ליבו, רק בשל הקלות הבלתי נסבלת של ההתחלה – רק בגלל זה הוא נפסל על הסף. למה? מה היה חסר בחיי שאני כל הזמן נמשכת רק למאניאקים?. האירוע שתיארתי בהתחלה היה רגע בודד בו הבנתי שאולי מגיע לי יותר. תמיד חשבתי שבחוריכ כאלו הם פחות, אבל זה עניין של לתת כבוד לעצמך. לא עוד חיפושי תיבות דואר פתטיים ברחבי ת”א, בחיפוש אחר ההודיני המזדמן. לא עוד פשפוש בחשבונות הטלפון עם פירוט המספרים, כדי למצוא את הטלפון של זה שלא יתקשר יותר לעולם ושכשהיית קצת יותר חכמה נשבעת שלא תתקשרי יותר ומחקת את מספרו וכעת הוא כל כך חסר. לא עוד הליכה בנתיב המקווה של הודיני כזה או אחר וניסיון נואש אחרון לשנות ממסלולך הקבוע (תרתי משמע) כדי להגריל אותו שוב – FUCK ITֱ מגיע לי יותר!!! אנחנו שוות יותר!!!. אבל – על מי אני עובדת. הרי זו הסיבה שהם כל כך הודינים – הם ניחנו בכוח הכישוף. והם… – די! הנה זה שוב קורה – תאמיני בעצמך, את יכולה לכוחות האופל. את , אנחנו – אנחנו המכשפות. והאמת? אי שם…

  4. איילת

    כל כך מוכר הסינדרום שזה ממש עצוב. אחרי נסיון מסוים החלטתי גם אני – לא עוד. מי שמגלה סימנים של הסינדרום עובר אצלי מייד מסדר קבלת “כנפי טייס” (יאללה ‘תחפף). מנסיון – גם אם זה גורם להם לזחול אלייך חזרה, זה לא גורם להם לשנות הרגלים מגונים ולכן – רצוי לא להתפתות לזה. ללכת קדימה.

    ולא – אני לא מסכימה שאנחנו מעדיפות את בעלי הסגנון הזה, ממש לא. מה שאנחנו לא רוצות זה מישהו חונק, אבל המרחק בין השניים הוא עצום ורב ויש בו מקום לאנשים רבים וסגנונות חיזור רבים. כן, כן, תחזרו. תשלחו פרחים, חופשי. (חמניות יתקבלו בברכה מיוחדת).

  5. cookielida

    …כי יש עדיין בחורות תמימות שעוד חושבות שהוא יופיע יום אחד וישאר יותר משעה וחצי!

  6. אין ספק סינדרום הודיני זאת הגדרה מצויינת לסדרת האירועים.
    ודרך ההתמודדות שלך מקסימה ומשעשעת.
    אבל המסקנות שלך זקוקות לתוספת:
    1. בשביל זה אני מחנכת את כל ידידי, תמיד לצאת עם בחורה שמתחילה איתם, גם אם היא לא מעניינת אותם במיוחד – לפחות לפגישה אחת טובה. כי איננו רוצים לרפות את ידיהן של הבנות הנועזות.
    2. לא!!! להכנס למיטה על הערב הראשון. בחורים נוטים לרצות את הלא מושג.
    אח”כ הם מסוגלים להתבלבל במהלך הדרך ולהתאהב, אבל מבחינתם מדובר בשגיאה, טעות שצריך לכפר עליה ולא אושר צרוף.
    3. חברות טובות לרוב צודקות.
    4. וזה לקח שלמדתי מחברה טובה:
    אם בחור רוצה אותך, לא משנה מה תעשי הוא ימשיך לרצות ולהפך.
    אומנם זה סותר קצת את הערה 2, אבל יש לזה הגיון פנימי נכון. ולכן, תמיד תהיי את.
    חבל שיתעלמו ממך בגלל ששיחקת משחקים של משהיא אחרת.

    • זיהיתי אותך וזיהיתי אותך,
      נכון שזו את?
      מכירה כבר את הכתיבה שלך עד כדי זיהוי
      מה עניינים מותק?

  7. בחוץ גשום וקר לי לבד. הודיני הפרטי שלי ממשיך בתרגילי ההיעלמות והפלירטוטים הטרנס-אטלנטיים לסירוגין (אל דאגה ריקי, הוא לא “מקמט לי את הסדינים”, אבל זה עדיין כואב).
    מחכה לאותו אחד בוגר ושפוי (מובן שגם אינטלגנט,נעים,נאה וסקסי) ובה בעת גם פנוי (גם רגשית) .
    קר לי לבד

  8. רויטל

    שם גאוני לסינדרום, LOL.
    “הנה אני כאן, הנה אני לא!”
    כל הבחורים האלה, שלא יודעת מאיפה שאבו את היכולות הבזויות האלה להותיר אותנו חסרות נשימה בציפייה דרוכה מול הטלפון, מוזמנים בזאת, באופן רשמי, לקפוץ. ראית אחד ראית את כולם. הם נעלמים, את מחפשת, את מוצאת, הם לא מבינים מה את רוצה מהם.
    להזהר כמו מאש. כוויות לא הולמות אף אחת.

  9. נעמה18

    ממש נהינתי לקרוא את המאמר, זה כ”כ נכון!!!! אבל אני מכירה מספיק בנות שלקו
    ב”סינדרום” הזה. . . . . .

  10. הצעדן

    ע”פ דעת מומחה חל בלבלול קליל בין המושגים של תנוחת הקוסם (אני גומר משמע את נעלמת)
    שהיא בעיתית וקצרה כשפעת, אל מול הסינדרום שהוא כשלעצמו כמחלה ממארת, מלווה את חיינו מאז ולתמיד. הסימפטומים שלה חריפים ועקביים ומשפיעים לא אחת גם עלינו כלומר: לא תמיד אנחנו יודעים איפה היינו, ראוי לציין שיש וההיא הולכת עימנו גם בשעות שאנחנו לא כאן, והיא תקפה גם לגבי זכרים, מעסיקים ותשלומים שונים. בבחינת העניין בשימוש במזלג של קלה נמצא גם אופטימיות קוסמית ובעובדה שבסוף הוא חזר.
    אם אין רצונכם בתשובה צלצלו בפעמון,אם יש רצונכם בתשובה דפקו בדלת.

  11. רות המואביה

    אין לי הפעם איזו דעה מוצקת, מגובשת ושנונה בנושא כיוון שטחנו אותו אין ספור…בכל זאת הייתי מוכרחה להשאיר את חותמי….!

  12. רות המואביה

    אומרים מוצקת או מוצקה?

  13. הייתי איתה בבית קפה, בסינמטק, חשבתי מתי אראה אותה בפעם הבאה? האפשרויות היו
    מגוונות:
    א: עוד אחרי קימוט הסדינים היום הערב
    ב: מחר או מחרתיים או 3 ימים
    ג: שבוע הבא, חודש הבא
    ד: שנה הבאה
    ה: או שלעולם לא
    בזמן שהגיתי בכתיבת הודעה הנחתי על הפתיפון את התקליט של תיסלם תנצב”ה ואולי אולי
    במקרה,? בשיר לראות אותה היום החתולה קפצה על הפתיפון היישר מארון גבוה.
    אז מה היה לנו ? כלומר מה אין לי עכשיו:
    התקליט של תיסלם ז”ל נשבר לרסיסים. הפתיפון נהרס לחלוטין, ההודינית שלי
    מסתובבת לבטח בצנטרום של ת”א בואכה המשולשדיזינגוף סנטר, קינג ג’ורג’,מסריק וכ”ו
    ואני ממשיך לישון על סדינים מקומטים יחד עם חתולתי הנאמנה!!!!
    חשבתי לקנות מעודפי השב”כ מכונית מושחרת חלונות ולחפש את ההודינית שלי בת”א.
    לא כל ההודינים הגיעו לרמתו של זה הראשון והמקורי וגם הוא התחיל באימון עם אזיקים….

  14. תגובה

    יצא לי לפגוש בכמה כאלה..
    אפשר לזהות אותם לפי משיכה לכוון הסדין בערב הראשון.

    בהתחלה זרמתי, כעת אני אומרת – יאללה ביי.

  15. הכל נקמה על הצרות שעשיתן בגיל 13-19 לבנים שרדפו אחריכן ואתן הלכתן להיות חברות של הבנים ה ” מבוגרים ”
    תמיד יש פער זמנים של כמה שנים בין הגיל המנטלי והרגשי של גברים ונשים ותמיד כל מין רוצה דברים אחרים בכל נקודת זמן
    אז תפסיקו להתבכיין ותתחילו להבין ולברר למה גברים עזבו אתכן תוך לילה אחד , בטוח שיש לכך סיבה חוץ מזה ששכבתן איתם או לא

  16. כי תרדוף

    לא מצאתי אהבה במאמר, רק מין, דימוי עצמי נמוך והקשר שבינהם, או יותר נכון המחיר הנפשי הכבד שנובע מהקוקטייל הזה של דימוי עצמי נמוך ומין.
    היית בעיניי ורתרית צעירה ומיוסרת לו הייתי מרגישה בכתיבה שלך אהבה או לפחות רואה את המילה אהבה לרפואה. אפילו אם זו אהבה שיש לה רק כוון וכוח. אהבה חסרת אובייקט. כי הרי שלך שואף אל האין. או אל אחרת/ות.
    את מראה כאן התחשבנויות אגוצנטריות וחוסר אחריות כלפי עצמך על חשבון הנאה רגעית. אין את מי להאשים. זהו הטבע האנושי, להמנע מאשמה ומכאב. לחוות מה שיותר תענוג ולהאשים את האחר.

  17. נו…שויין.
    עוד דביל. אני תוהה אם ללכת להתנחם ב”צרת רבות חצי נחמה” או להרגיש דפקה לגמרי לפי הוורסיה של עדות אשכנז – “צרת …נחמת טפשים”…
    אני לפחות מאושרת לומר שהקוסם האחרון הותיר אותי בכזו טראומה וסידר אותי כ”כ טוב עד כדי שאודישנים לתכניות הבאות עם עדי עזרוני וכל מיני מופעי חנוכה יידחו כנראה לעוד הרבה הרבה זמן ובינתיים, הייתה לי הארה מופלאה… והיא עובדת. באמת. מאז ועד עכשיו (וכבר עבר איזה זמן). אין יותר מסיבות הפתעה. כל מומחי הקלישאות למיניהם (לא פנוי רגשית כרגע/לא בנוי לקשר/לא התגברתי על החברה האחרונה שלי/זה לא את זו סבתי עליה השלום) נופו מחיי.
    ומנופים. כמו רדאר משובח.
    נגמר. מספיק ודי. תם ונשלם. בשניה שהאינטואיציה שלי מזהה סימני רגרסיות או ספקות, בשילוב עם הפתיל הקצרצר בו התברכתי (או שמא זו קללה…? המממ….) זה הסוף.
    אין לי כוחות יותר להתמודד עם כל התקלות הסוציאליות של כל מוכי הגורל שמאיזושהי סיבה לא ברורה אני נתקלת בהם לעיתים.
    וזה ממש לא קשור לסקס/לא סקס. להפתעתי גיליתי שהקוסמים הגדולים באמת מסוגלים לגרום לנו את מפח הנפש אפילו בלי לגעת בנו… וזה באמת כשרון מיוחד…
    וזה ממש לא שווה – הכיפים הרגעיים החביבים האלו, עם כל הפוצי והמוצי שבהם (ואני חסידת פוצי מוצי מושבעת, יש לומר) – זה לא שווה את 4 הימים הבאים של להיות תלויה באויר ולנסות להבין למה עדיין לא קיבלת שום סימן חיים….
    ויש לומר – אני ממש לא אחת מרואות החשבון הממולחות שסופרת שיחות טלפון ומחזירה – על פי המאזן המתקבל – טלפונים בעצמי. אבל ברגע שאין הדדיות אלמנטרית ואין תחושת התלהבות דומה מהצד השני, כן, כן… אז, בנותי היקרות, מנצח – עם כל הכאב (או לעיתים בלי) – הפתגם המיקרונזי העתיק – “אם יש ספק – אז אין ספק”.
    תפנימו!!!

    • תיקי פור

      כל הכבוד לך, טושי. הלוואי ויכולתי ממש כמוך להפנים. לא חוננתי בסגולה הזאת.
      אחרי חבר קבוע במשך 4 ומשהו שנים… מתקופת התיכון ועד אחרי הצבא… מאסתי בקשר… הכל נהיה מעיק מידי, מחייב מידי… רציתי חופש. לקח לי מעט מאוד זמן כדי להבין ש”חופשי זה לגמרי לבד”…

      יצאתי עם בנים, כן.., בטח שיצאתי… כמובן שגם אחרי ההתאכזבות השניה בערך , גם אני למדתי לסנן.
      ססססססססמאק.
      הכל חוזר אלי בבומרנג… גם אחרי ששיננתי לעצמי מיליון פעם, וגם אחרי שהבטחתי לי לא ליפול שוב, לא לצפות לשום דבר, לזרום, לא לקחת ללב.. לא רוצה – לא צריך.
      כלום לא עוזר.
      השבוע שוב נפלתי. כאב, בטח שכאב.
      וזה מאוד קשור לסקס. קודם כל כי הם יוצאים איתך ומתחילים איתך דבר ראשון כי את זיון אופטימלי בשבילם. אף אחד לא יצא איתך בגלל האופי שלך. “הי את, נראה לי שיש לך אופי ממש מקסים. בואי ניפגש”…. לא, לא ממש …. מתחילים איתך בגלל איך שאת נראית. נקודה.

      נכנסת איתו למיטה, לא ניכנסת איתו למיטה…. אם הוא לא היה רציני הוא היה נעלם בכל מקרה.
      העניין הוא שאם כן קימטתם את הסדינים ביחד (בעצם, זה לא ממש חייב להיות במיטה) את מרגישה הרבה יותר מגעיל. בזויה, נעלבת.
      ההרגשה המגעילה הזאת של בין טימטום להשפלה.
      כן, כן, מטומטמת…. איך , איך לא שמתי לב לכל הסימנים הקטנים שמרמזים על הבאות, איך?

      אני מקנאה בכל הבנות האלה שיכולות להעיד על עצמם שהן לא לוקחות ללב. (ולא, לא אין כאן שום קשר להתאהבות בבנאדם… כמה כבר אפשר להתאהב בשבוע – שבועיים מאוד לא אינטנסיבים?!?!?) כאלה בנות שיגידו “אז מה, הוא לא אנס אותי, גם אני נהינתי, אולי אפילו יותר ממנו…. שיילך, יבוא אחד אחר, טוב יותר… מה שלא הורג אותי – יחשל אותי.
      כל הכבוד לכם…

      וכך, עם בוא החורף המדכא והרומנטי, שמביא איתו את כל השירים הנוגים האלה בגלגל”צ במיוחד… אני נשארת לבד… אל תדאגו לי, זה כבר החורף השני שאני לבד. … הסתדרתי בראשון- אני אסתדר גם בשני…
      ובטח גם בשלישי, ברביעי…..וכו’….

      • תיקי יקירתי…
        רחוקה אני שנות אור מלהיות מחוסנת או “שקלילת הדור” או גורו בעניני “איך לבלוע את הבעסה ולהמשיך בחיוך. רחוקה קשות. אני ממליצה לך להקליק בחדווה על כתבתו של אילן ירוחם “ממש עכשיו” באתר זה ולקראו את התגובה שלי שם. לא חזקה. לא גאה. לא מבריקה ולא זקופת חזה וגו. אומללה. יותר מדויק לקרא לזה אומללה. בוכיה וכואבת עד אין קץ.
        אבל לשמחתי הרבה, או לצערי (עוד לא החלטתי), הבחור פשוט אירגן לי את טראומת חיי ואז… אז התנגש לי כדור הארץ בראש והבנתי שזה לא ש”הייתי חורף אחד (אחד?? ? חמישה אם כבר… לא ברציפות אבל זה עדיין צובר)לבד” זה שאני כנראה איבדתי איפשהו במהלך התבגרותי את כל מה שלימדו אותי ולימדתי את עצמי. שכחתי שיש לי פתיל קצר ומעט סבלנות, בתיבול עדין של איזו כפייתיות ל”תשומי” ושזה בעצם בסדר. ולא כמו שמנסים כל הגברים האחרונים בהם נתקלתי לשטוף את ראשי – מלחיץ. אם זה מלחיץ מישהו – הרצון שלי להרגיש בטחון בקשר, הדדיות ושלווה (בכל סוג. ידיד, “יזיז” – מילה נלוזה, חבר, בעל וכו’) שזה מבחינתי אלמנטרי ובלי זה – הרי שאי אפשר לבנות ככה כלום – הוא לא צריך להיות שם. ואז אני אוזרת אומץ, מזכירה לעצמי שאני לא מוכנה להתכופף או להתפשר על צרכים בסיסיים שלי, משתדלת סוף סוף להקשיב לעצות שידעתי לנחם בהן כ”כ הרבה חברות שלי לאורך השנים – בעצמי, לוקחת אויר, ועושה סוויץ’. והוא לא קל. אני לא כזו חכמה. אני לא מדברת איתך מנקודה מתנשאת ולמודת נסיון. להיפך… אני מדברת מגובה העיניים – אם לא נמוך מכך, שכן, ממש ברגעים אלו אני עמוסת קיטונות של זעם על בחור חביב ומתוק שהיה לי ידיד קרוב הרבה שנים ולאחרונה, בצר לשנינו ממערכות יחסים פוגעות ומתוך בגרות וכיף, החלטנו לשדרג את היחסים בינינו ולהוסיף בונוס קטן בדמות אהבת בשרים נפלאה.
        ואין בי שום תחושת טמטום או גועל על עצמי כי אני באמת שלמה עם הרצון שמישהו יפנק אותי ויהיה שם מתי שזה מתאים לשנינו ולא מלחיץ אותי ולא דורש ממני כלום.
        אבל החלטתי נורא מהר שאני מפסיקה את החגיגה. וכל זה למה? כי אני לא חושבת שזה שווה לי. כמה שכיף לי איתו וכמה שמוטלת פה על המאזניים חברות ארוכה בשנים. לא שווה לי להתעצבן שגם הוא לא עומד במעט הצרכים האלמנטריים שלי ולא מרים טלפון, באופן קבוע (טוב, כל הקטע הוא רק בן שבועיים אבל בכל זאת…) – כל פעם שאנחנו נפגשים יש איזו דממת אלחוט לשם עיכול למשך כמה ימים אחרי. אותי זה מוציא מדעתי. ולכן – במקום לשחק ב”נחש מה הפרצוף שלי אומר ולמה אני כועסת” עימתתי אותו עם הרגשתי ועם כמה שזה חשוב לי שהוא יטלפן. הוא הבטיח להשתדל יותר. אבל עברו מאז 4 ימים. וזה מספיק מבחינתי. ופה נכנס הקטע של תפנימו.
        ופה אני צריכה להפנים.
        לא מתאים לי ככה וזה לא יעבוד. לכן, במקום להתבעס עוד יותר או להפוך את זה למשהו מכוער, אני מתכוונת לקטוע את זה. מיד כשהוא יטלפן… משמע – עוד כמה ימים… 🙂
        בכל מקרה, בינתיים יש לי את אחיותי הבננות להתנחם בהן.

        • כחברה מנוסה בתרגילי ההיעלמות של הגברים בחיי ואף בחייך (!!!) אני מבקשת לא לשכוח את חברותייך הבננות מבית.
          ואני נוטה להסכים, קוסם אמיתי לא צריך לקמט סדינים, מספיק לו לקמט לי את הלב בשביל להעלם לעבר האופק.

          • הייתכן שאת מעורה בחיי? ובקוסמים שפקדו אותם?
            ובמזכרות שהותירו לי בדמות צלקות בלב (לא קמטים. צלקות ממש) ולילות בלי שינה וימים בלי תיאבון?
            ובשובר השיאים של כל הזמנים, “קפטן וונדר”, האיש והמיתוס, האגדה והפלא, הלוקה בפיצול אישיות קשה והפסיכופט? כן, כן… האחרון… זה שהשאיר לי את ה-מזכרת. את ההההה (ב”הא ההפתעה”) טראומה? זה שלא רק קימט ופצע אלא אף רמס, ריטש ופיזר את ליבי לרסיסים?
            את המופיע תחת ערכים שונים במילון אבן טושי במקביל (ראו “נוכל”, “שקרן”, “זהירות! מפלה בדרך”, “אכזבה”, “כאב לב”, “בעסה אחושלוק” ו”ייחרב ביתו עליו”)?
            ובכן, מי את?

          • אבל למה להיות קטנוניות. מי סופר…
            צלקות הן רק סימן ואני לא עושה לעצמי באופן תדיר ניתוחי לב פתוח כך שרוב הזמן כשאני מול המראה, אני לא רואה אותן…
            חוץ מזה… זה נגמר. הוא נעלם. במלוא מובן המילה. מחיי ולמרבה האושר גם מליבי.
            ובנסיוני להוציא מתוק מכל עז (או כבש… :-)) הצלקת שם כדי להזכיר לי מה אני לא מוכנה שיקרה יותר. לתוך מה אני לא מתכוונת להפיל את עצמי יותר.
            בפעם הראשונה בחיי לא רק למדתי לקח אלא ממש הבנתי את משמעותו… ואני מיישמת.
            כמה נחמד. ילדים, נסו גם נסו זאת בעצמכם בבית.

            • i stay in palma, you go to tenerife, and that’s all
              כן כן יקירה…

              • הא! גדול!!!
                ובכן, יש לי רק שלושה דברים לומר לך:
                1) only five minutes
                2) תרימי טלפון, תעשי טובה. את לא רואה שיש לך פה חברה במצוקה?
                3) I love love

            • תגובה

              יו. זה ממש גרוע. משתתפת בצערך. ואני חשבתי שידידות של שנים נחשבת.
              אז מה, אי אפשר לסמוך על אף אחד היום?!

        • girl! sister! don’t wait for him to call. ! don’t answer his call! and the next one!
          you are still waiting?

          • לא… לא…
            you got me all wrong…
            בילבלת בין שניים.
            הטראומה זה אחד והוא איננו.
            המכעיס העכשווי זה אחר ועוד מעט גם הוא לא יהיה…
            חבל לי רק שבזה תמות שנים רבות של חברות מאוד טובה בינינו.
            מצד שני…
            לא. אני לא מחכה לטלפון.
            זה היה בשביל להבהיר נקודה ואף לסיים בקריצת עיין צינית-מה את תגובתי.
            אבל אם הטלפון יבוא, ואני יודעת שהוא יבוא כי ידידי עוד לא יודע שגמלה בליבי החלטה נחרצת, הוא יקבל הכל ישר בפנים…
            אל דאגה. אני בסדר. אני הרבה יותר עסוקה בכיצד להתחמק מעוד ערב של חדשות רעות בטלויזיה – אלו צרות אמיתיות.
            והצרות שלי… המממ… זה באמת קטן. אני לא מתכוונת להעביר את ימי בעצב על דברים שלא מסתדרים כמו שציפיתי. לאור העובדה שמחר זו יכולה להיות אני שאתפוצץ איפשהו, עדיף לי להתענג על דברים קצת יותר מרוממי נפש כמו סרט טוב, שיא חדש בסוליטר ואיזו גלידה משובחה.

            • ok. if he is an old time friend I agree he deserves a good kick in the but which takes tiny more effort then a silance of contempt.
              my heart is with you there in all the mess, internal and external. i am also going nuts here in California about what’s going on back home

        • לא פעילה

          סליחה, את מוכנה לצאת מהראש שלי

      • אה… ושכחתי לציין שזה לא הסקס אחרי הכל. כי הנה – זה לא מישהו שהתחיל איתי (בגלל האינטיליגנציה שלי והזיהוי המוקדם שאני אהיה אמא נהדרת – כמובן…).
        זה מישהו שהיה חבר טוב בעיקר בגלל האופי. כל השנים.
        הסקס זה בונוס. הבעיה נעוצה הרבה יותר עמוק.
        אין לך מה לשאוף למצבי. באמת שלא. אני נטולת סגולות הפנמה.
        אני פשוט שבעה. כנראה שצריך באמת לשבוע, אבל באמת (!) כדי שפתאום תרגישי שגם את איזה “אורן הקטן” מלאת סגולות. אבל אני גם ממש לא מאחלת לך לעבור את מדורי הגיהנום שאני עברתי בתמורה להארה.
        מקווה שתמצאי את האושר שלך הרבה לפני.
        ושלא תתקלי עוד בקוסמים/נוכלים/שרלטנים ושאר בעלי מקצועות הזנות…

    • “אם יש ספק אז אין ספק”- אהבתי.
      תודה מותק. וכל הכבוד לך. אנסה גם אני לזכור, ולנהוג כמוך, בפעם הבאה. משום מה יש לי הרגשה שזה לא יצליח…

      • אבל למה שזה לא יצליח?
        אני יכולה לשתף אותך במשהו? – ברגע שאת עושה סוויץ’ בראש זה מצליח בלי שאפילו תתכווני. זה מפסיק להיות רצוני. זה פשוט בא כמו אינסטינקט.
        בהצלחה, יקירה.

  18. תגובה

    מזדהה איתך לגמרי, כאילו הוצאת לי את המילים מהפה.
    נראה שיש כאלו שנולדות עם החיסון, או מפתחות אותו, ויש כאלו שלעולם לא מתחסנות.

    אני יכולה לתת משהו משל עצמי ונדמה לי שמישהי כבר אמרה פה משהו דומה,
    שלי לקח כמה וכמה נסיונות מאכלי אגו על מנת ללמוד;
    מחשבה אחת או שתיים על הפגיעות האחרונות, הטלפון שלא מגיע,
    והרגשת ה”איזו מטומטמת אני” או, רחמנא ליצלן שאלת ה”מה לא בסדר איתי לעזאזל”
    שאחרי, יכולה לדכא כל יצר השתעשוע זמני ולו החזק ביותר.

  19. יקירתי
    תסמונת ה”וירוס” ידועה לכולנו ואכן הפסקנו להתרגש ממנה.
    כל העלמות הקשורה לחרדות, חוסר מקום רגשי ופחדים ממחוייבות נכנסים לקטגוריית ה”וירוס”, אותם אלו החולים במחלת “אם אתקשר אחרי הסקס, אמות מדלקת בלב”.
    כל מה שיש לי להגיד בעניין זה, שישתמשו בזמן הפנוי שיש להם לחפש תרופה למחלה שלהם
    ושיהיה להם לבריאות
    אותה אחת שכבר מזמן הפסיקה להתרגש.

  20. תגובה

    נורא מעודד לראות שיש עוד נשים באותה הסירה. לא על בסיס צרת רבים
    אלא על בסיס ה”מה לא בסדר איתי”.
    תודה לכל הבנות שחלקו, אני אישית, מרגישה יותר טוב. 🙂

  21. זו שיודעת

    התגובה שבאמת דברה אלי (לא זוכרת של מי, איתך הסליחה) היא שבעצם מדובר בפגיעה באגו ולא ברגש עמוק, כי באמת כמה אפשר להספיק “להתאהב” במישהו שמכערעם היכרות כ”כ שטחית?
    זה יותר עניין של “איך הוא לא נפל שדוד לרגלי, הרי מגיל אפס הורי ספרו לי כמה אני נפלא ומיוחד, נתנו לנו אהבה ללא תנאים” וכמו שקארין בטאה במירב הדייקנות “מה לא?”
    אז כל “הודיני” הוא הודייה סתמית בכשלון אישי ואולי הוא חכם מספיק כדי לראות מראש שזה כל מה שהוא בעניך ולכן אולי עדיף לוותר? האם אלו רציו’? לא נראה לי.

  22. ויקטוריה סיקרט

    אני חושבת שממש לא צריך להיות קוסמת כדי להבין מה הבחור רוצה ממך, ומה את רוצה ממנו. הדבר תלוי רק בך- אם מתאים לך לכי על זה ואם לא אז לא. להאשים את זה שלא מתקשר זה תמיד קל, אבל מסיר ממך את אחריות הבחירה. אם את עדיין לא ממש בטוחה את תמיד יכולה לחכות עם הסקס עוד שבוע שבועיים ולראות לאן נושבת הרוח.

  23. תיקי פור

    לטושי, לזאת שיודעת ולכל שאר הבנות שנמצאות על אותה סירה…..
    אז נכון שזה כואב ושזו פגיעה ענקית באגו וכו’ וכו’ וכו’… אבל במחשבה שניה ושלישית … אחרי שקראתי את שאר התגובות של טושי… אם אפשר לדרג את רמת הכאב שנגרם לנו מכל ההודינים למיניהם… אני ממש מצטערת בשבילך, טושי… באמת… כל, טוב אולי לא ממש כל, הפגיעות שחוויתי מהם, סה”כ הם היו אנשים שלא ממש נקשרתי אליהם. כמה כבר יכולתי להתאהב בהם. אבל עכשיו הקטע הזה עם הידיד שלך. אמרת שזו ידידות ארוכת טווח, של כמה שנים.
    זה שהוא לא מתקשר ונעלם לו… הרבה יותר מכאיב מסתם אחד. לדעתי הוא לא סתם עוד אחד בשבילך…. נראה לי שלפחות ממנו אפשר לצפות לקטע של לבוא אלייך ולהגיד לך בפירוש דברים בסגנון של : “זאת הייתה טעות…, בואי לא נכנס לקשר כזה… בואי נשכח מכל העניין…”
    ואז אולי אחרי זמן מה שבאמת לא הייתם מדברים אחר כך הכל יכל לחזור לקדמותו.
    אבל זה שהוא לא מתקשרבכלל….. אני ממש הייתי נפגעת.
    כי זה מישהו קרוב, שאת מצפה ממנו לקצת יותר….

    בכל אופן, זה מאוד קשור לסקס.
    עובדה. עד שסקס לא נכנס ביניכם הכל היה מושלם, לא? היתם ידידים טובים?
    אז מה עכשיו? !
    אם הייתם ידידים כל כך טובים… אז כנראה שהוא אוהב אותך. בתור בנאדם. אני בטוחה שאכפת לו ממך, ושאת חשובה לו. יכול להיות שהוא לא יודע איך לגשת אליך ולהגיד לך שזה לא זה. ואז הוא נעלם ומתחמק ממך. דווקא בגלל שהוא לא רוצה לפגוע בך.

    והרי “רשימת המסוננים” שלי, אנשים שבחיים, אבל בחיים אין מצב שאני אכנס לקשר איתם(מתוך נסיון כואב ומר!!!):
    1. אנשים שעובדים איתי
    2. ידידים קרובים
    3. אח של/ חבר של …. נו, של אלה שאומים :”יש לי מישו פצצה/חמוד/ מקסים להכיר לך….”
    4. מדריך/מתאמן קבוע בחדר כושר

    אסור, פשוט אסור לתת לזה לקרות.

    וכן, אולי קצת דבר מגעיל להגיד, אבל זה מנחם לדעת שאת לא לבד, שיש עוד בנות באותו מצב של עם חוויות לא נעימות בסגנון הזה שעדיין חוויות טריות.

    • טוב… נו… אז מה שבאמת מבעס זה שהוא היה לי חשוב יותר מסתם אחד. זה נכון. והעובדה שממנו הייתי מצפה ליותר מאמץ אם אני חשובה לו ואם הוא יודע כמה פגע בי האחרון. כמה מוזר… הוא אפילו לא יודע עדיין (הוא מבלה לו במילואים שלו ולא חושד בכלום) ואני כבר מדברת בלשון עבר… אבל באמת שהחלטתי לא ליפול מזה. מי שלא עומד בהדדיות ושוב – לא משנה באיזה סוג של קשר – לא מתאים לעצבי הרופפים. זה כולל גם חברות. לא רק גברים. זו אני. ואני חיה טוב עם זה. וכמה שזה קלישאתי (כמעט לוקח את “זה לא את זה אני”) – זה באמת נכון – מי שלא מתאים לו, כנראה לא שווה את המאמץ. ודאי לא מבחינתי. אני יודעת לתת את כולי לאנשים שחשובים לי ואם אני לא מספיק חשובה למישהו באותה מידה – מה יותר מזה? זה הרי הכי מוריד את החשק בעולם. לא ממית, לא הורג, לא פוגע עד קצה גבול היכולת. פשוט מוריד את החשק. וכשאין חשק… עוברים הלאה – לחפש חשקים אחרים.

    • לא פעילה

      לא השארת לי אופציות. זהו, גמרנו – וכן, אסור, אסור, אסור בחדר כושר, אך מאחר ו”כולם” (ומבין יבין) שם, ואין כל כך חיים מעבר לעבודה לימודים ושם – אז זהו, אין אופציות. שלום.

  24. טריניטי

    יש מילה שאני נאבקת בה קשות בדקות אלה, היא פשוט מתעקשת להיכתב…..קשה לי לשלוט בזה…
    פאתטי!

    קודם כל בואו נעשה הפרדה: מי מכן שנוצלה על ידי מניאק כזה או אחר, ששיחק בה וברגשותיה, שהבטיח הבטחות ולא קיים, שאמר שהוא אוהב ומיד אחר כך לקח את דבריו בחזרה, שהפעיל מניפולציות רגשיות ואחרות…. לא אליכן אני מדברת. הייתי במקום הזה, סבלתי, ובסוף – אחרי הרבה יותר מידי זמן! – השלכתי.

    אבל!!!!

    הבנות היקרות, שתוהות כיצד ייתכן שהבחור אותו הכירו אתמול וקימטו ביחד את הסדינים לא מתנפל מיד עם הגיעו הביתה על הטלפון הקרוב ומודיע להן כי חייו בלעדיהן אינם חיים….
    כדאי שתפנימו דיי מהר (אחרת זה פשוט יכאב, וחבל, באמת) שאדם שמחליט על ניתוק מגע למשך תקופות זמן ארוכות פשוט לא מעוניין בקשר. זה הזמן לרדת מכל העיניין, וכמה שיותר מהר יותר טוב.
    זה לא שיש לו בעיות עם החברה הקודמת שלו, או עם עצמו, או עם סבתא של השכן (למרות שלפעמים כן, אין לדעת). זה לא שהוא חתול צ’שייר בדמות אדם.
    זה לא שהוא לא פנוי לקשר. הוא פנוי לקשר
    רק לא איתך.
    נפגשתם למטרות סקס, או אפילו סתם יצאתם, הכרתם, whatever’, לבחור יש את הזכות המלאה להחליט שלא בא לו עליך, ופשוט לנתק מגע. יש אנשים שקשה להם לעמוד בפני מישהו ולומר לו “תשמע, אתה לא הטיפוס שלי, בוא נסיים עם כל העיניין”. אני אחת מהם. תודו, זה לא קל.
    תמשיכו הלאה.
    מתישהו יגיע מישהו ראוי, שגם מעוניין, ואז תראו איך הטלפון לא מפסיק לצלצל (אצלכן בבית)

    • ג'ולין

      אז אולי יש גם אנשים שלא בנויים להמנע מחיטוט באף או יריקות בפומבי, זה קשה להם, לא צריך לעשות מזה עניין שירקו לך על השטיח.
      ויש אנשים שנורא קשה להם לסגור את הפה אם הם רואים אותך ברחוב וחושבים שאת נורא מכוערת/שמנה/לבושה מצחיק/לא בצבע הנכון לדעתם אז צריך להבין את זה שהם מצביעים באצבע או צועקים משהו.

      מה, לדרוש מאנשים שיעשו את המאמץ המינימלי כדי להתחשב ברגשות של אחרים?

      • טריניטי

        נכון יקירתי, יש אנשים שיחטטו באף וירקו ברחוב ויצעקו לך הערה מעליבה על הציצים ויעשו לך קולות משונים ובאמת לא ממש מעניין אותם שזה פוגע בך/מעליב/מעצבן. הדרך היחידה להתמודד עם מצבים כאילה היא :
        א. להתעלם. הרי אין מה לעשות
        ב. להשתדל לא להיכנס עם אדם כזה למיטה/מערכת יחסים/שיחה וכו’.

        מה לעשות, לחלק מהאנשים אין כל צורך, עיניין ורצון להתחשב ברגשותייך. בין אם זה יצור בעל מוח חד תאי הצועק ומעיר הערות ברחוב ובין אם זה הבחור המקסים שהזדיינת איתו אתמול בלילה. סביר להניח שהוא יעבור הלאה, וכך גם את, וזה סבבה, הרי לשם מה התכנסתם באותו הערב?

        אבל עצה לי.

        בנות יקרות, נסו שלא להיסחף בפגישה הראשונה. אני לא מדברת על סקס, חס וחלילה, אפשר, כדאי ורצוי להזדיין בפגישה הראשונה (כמובן עם קונדום) – כך תדעי עליו יותר, ואם הסקס גרוע או שיש לו זין קטן תמיד אפשר להיות הודיני בעצמך. אבל להיסחף ברגשותייך – נא להימנע בכל מחיר. נסי לומר לעצמך שמולך עומד אדם מורכב שכרגע הכרת רק חלק מאישיותו רבת הפנים, יכול להיות שהוא בכלל לא ימצא חן בעינייך בהמשך. אם הוא לא יוצר קשר במשך תקופה שניראית לך סבירה, הוא פשוט לא בשבילך. תמשיכי הלאה.
        חוצמיזה, תמיד עדיף להיות הודיני בעצמך, אבל למי שמחפשת אהבה זה יהיה סתם משחק, ויגרום לה סבל יותר מתחושת ניצחון מזוייפת.

        • כלנית

          הזדיינתי עם המתוקון הרגיש והביישן הזה לפני כמה ימים. בפגישה החמישית!
          הסקס לא היה משהו ויש לו קטן. אז?
          אני אמורה להיהפך להודיני?
          למה? אולי אפשר לתת צ’אנס, והסקס ישתפר? אולי שנינו היינו נבוכים וביישנים? למה צריך הכל להיקבע מייד – גם פגישה ראשונה וגם לזרוק אם לא בדיוק לוחץ על הכפתורים הנכונים?
          אם כך, הייתי צריכה לזרוק את מאהבי משכבר הימים, שמא לעשות ורק אחרי 4 חודשים קרה הפלא והוא מצא את הג’י שלי ועל כן השכנים המסכנים שלי…
          אבל זו רק אני. מה אני יודעת. צ’אנס, זמן…שטויות. היום הכל מייד – פעם אחת והופה – החוצה. או לחילופין, בוא נגור ביחד…

          • טריניטי

            לא לכך התכוונתי!
            אחת ממערכות היחסים היותר רציניות שלי היתה עם בחור בעל זין קטן. לא על זה נופלות וקמות מערכות יחסים, ציינתי את האיכות והגודל רק כדי להבהיר שייתכן ולא תהיה התאמה, על רקע זה או אחר ולכן לא צריך להיסחף בסערת רגשות לפני שמוודאים שיש בכלל עם מי לדבר. יש בנות שיזרקו בחור מקסים ורגיש ממיטתן בגלל הגודל.
            זו רק דוגמא.
            את נשמעת בחורה נבונה ורגישה, ומנסיונך את יודעת שזה לא הפסיק הפוסל.
            אבל אם הוא לא מתקשר, מתעלם, או מתנהג בצורה דוחה, זה כן!!
            המוטו הוא לא לחכות, לא להתייבש ליד הטלפון. לא רוצה אותך – הפסד שלו.
            מקווה שתדווחי לבננות מה קורה עם המתוקון (-;

        • כלנית

          הוא אמור ליצור קשר. לא את. מה פתאום?
          את יושבת בבית ומחכה. הלו, אולי תרענני קצת את התפיסות שלך?

        • ג'ולין

          כשאנחנו רואים בן אדם מחטט באף ברחוב או יורק אנחנו אומרים איכסה.
          חלקנו גם יעיר לבן אדם הזה עם למשל הוא יורק קרוב מידי לרגל שלך, וממקומות מסוימים הוא פשוט יסולק, כי לא מוכנים לסבול שם התנהגות כזאת.

          זה מה שעושה המאמר הזה, הוא אומר ההתנהגות הזאת היא התנהגות פסולה, התנהגות מגונה, הקושי שאולי יש לאנשים מסוימים להפרד בצורה מסודרת לא משתווה לפגיעה ברגשות שכן נגרמת לאנשים.
          אז את מייעצת לאנשים שילכו עם מגפיים וחליפות סערה, למה לא פשוט להגיד ליורקים שלא מקובל עלינו שירקו עלינו?

          • טריניטי

            תגידי, הניק זה מהשיר של דולי פרטון?
            שיר שווה ביותר.
            ולעניינינו:
            כמובן, להגיד איכסה, לסלק, לדווח לכל החברות שהבחור הוא סחורה פגומה. זה מחד.
            מאידך, לצמצם מראש את הפגיעה שלך.
            מציקה לי (באמת) העובדה שכנראה לא הסברתי את עצמי נכון בנושא, ולא הבנת מה כוונתי.
            מהתגובות ומהמאמר עצמו נושבת רוח מסויימת של כאילו… מיסכנות? (עם שורוק)
            רחמים עצמיים? ניסיון לסווג את רוב הגברים כחולים במחלת חוסר המחוייבות האנושה, ואת הנשים כנפגעות עיקריות מתופעות הלוואי של אותה מחלה.
            אז זהו, שלא.
            יש גברים שמזיינים ונוטשים, שמשחקים ברגשותיהן של הנשים עימן הם מבלים וכו’.
            יש נשים שעושות אותו הדבר. אין “כל הגברים זונות” או להיפך. יש אנשים חארות, ויש אנשים טובים, וכל מיני באמצע.
            הפואנטה שלי היא, שלא ניתן לשנות. השרינקית שלי כבר הסבירה לי מזמן. פשוט אי אפשר לשנות אדם מגובש ומעוצב. מי שנוטלת לעצמה גבר בוגדני/שוביניסט/הודיני ומאמינה שתוכל לשנותו, משלה את עצמה. גברים שכמותו מעוררים בחילה, וראוי שישארו לבד לנצח, אבל הדבר הכי טוב בשבילך לעשות במקרה כזה הוא פשוט להתרחק מהיצור הגועלי.
            לא להיות קורבן.
            אז תגידי לו: למה אתה לא מתקשר? חיכיתי. אתה לא יכול לשחק ככה ברגשות של אנשים.
            והוא יענה: אני מצטער, הכלב אכל לי את הטלפון, אולי תבואי אלי?
            ואז מה?
            כדאי לזהות את החרא ולהתרחק ממנו, ספרו לחברותיכן, אבל אל תתנו לו להמשיך לעשות את מה שהוא עושה. הקם להרגך השכם להורגו, אבל לא על אמת, פשוט לא לאפשר לעצמכן להיגרר למשחק הזה.
            במשך הרבה זמן הייתי במשחק דומה, לא עם הודיני, פשוט אדם שמאמין שהדרך להפגין אהבה היא התעלמות, שנותן לך להרגיש כמו אפס קטן ולא מבין למה את באה אליו בטענות. הייתי איתו יותר משנה. סתומה, הא? עכשיו אני יודעת.
            נסו להימנע מלהיכנס למשחק הזה. אם יש לכן משהו אמיתי, אתן תדעו.
            הכוונות שלי באמת טובות, ג’ולין, ג’ולין

  25. ריקי

    האמת? הזדהתי איתך מאד…
    השאלה שצריכה להשאל כאן היא יותר “למה אנחנו נותנות להם להתנהג ככה”?
    אולי מהבדידות?
    מהלבד?
    ואני בטוחה שלא חסר לך כלום….
    גם לי לא….
    אבל בכל זאת כמו מתוך ריטואל אני נמשכת דווקא לאנשים האלו…
    שבאותו לילה יבטיחו לך את הירח ולמחרת ישכחו את שמך…
    ולהודיני שלי לקחו שלושה חודשים להבין שהוא בעצם לא בסדר…
    ומתי הוא נזכר? בשבת בשש בבוקר(אין דברים אחרים לעשות בשעות כאלו?)
    ולמרות שהכנסתי לו באם אמא שלו עדיין רציתי אותו….
    אז ..
    כנראה שאני שייכת לזן של אנשים שאוהבים להכאיב לעצמם…
    אבל בעצם איך אפשר לשפוט?
    או כמו שאומרת דנה ברגר “זאת היתה חמימות חולפת חשבתי לרגע שזה האושר,שאלו הם באמת חיי”….

  26. בנות …בנות ….בנות שבנא מסביב למדורה ועעוץ לכן:
    עיזבו אתכן מילדים אהבלים ,גבר אמיתי ( וכן יש עוד כמה)
    יתקשר למחרת לשאול אותך,
    איך את מרגישה ,אם נהנית ,איך ישנת
    באיזה ארון נמצאים הממתקים (זה בסדר, כבר מצאתי)
    וזאת רק ההתחלה.

    אבל- אני נסחפת

    העניין הוא לתת לך להרגיש כמו המלכה שאת.
    ואנא מכן, אני יודעת ,תל- הביב זיונים עיניינים,
    אל תתפשרו על פחות!!!

    שלום ובטחון.

  27. לא באתי הנה על מנת חהוציא עיניים (את זה אני אשמור לסריגת סוודרים בגיל 70…) ולא באתי לחנך, באתי להראות לכן חברות יקרות שיש גם בחורים שנשארים, ויודעים לעשות טוב…
    אותם בחורים שצריך לנשק את כפות רגליהם ולהעריץ אותם על כך שהם בניגוד לבני מינם הקוסמים, התעלו מעל “זה בטבע, אני מפיץ את הזרע שלי כמו כל זכר…” ולמדו בגיל צעיר שלא נחכה להם לנצח. וכשנזדקן, לא נתפשר…וכשהם יזדקנו,הם יעניינו רק את החמדניות. וזה יצריך מהם השקעה כלכלית רבת שנים, שתביא אותם למעמד “עשיר זקן” שיצא ממנו משהו לפחות.
    אז יש גם כאלה, בנות יקרות… אל לכן להתייאש. ואל תתפשרו. כבר מהרגע הראשון תדאגו להיות מכוסות, שאם מיסטר פרפקט יחליט שייעודו לעשות קסמים, שילמד שהכל אחיזת עיניים, ואתכן הוא לא יוכל לשלוף מהכובע כשיתחשק לו…

  28. וונוס

    דבר אחד אני לא מבינה
    אם זה רק זיון או כלשונכן “קימוט סדינים” , למה לחכות שהודיני יפסיק להיות קוסם?
    כל התגובות ,לימדו אותי רק דבר אחד , נשים מנסות להיות נורא משוחררות, במידה מסוימת לאמץ דפוסים שנחשבים “גבריים” , אבל הן לא יכולות, ברגע שהסקס טוב והוא נשאר לישון אח”כ
    לא לפני שדיבר איתן שיחת נפש אתן מתאהבות בו .

    ולכן לא פלא שרב התגובות היו של נשים

  29. היפה הוא שהוא כבר מתחילת “מערכת היחסים” או WHAT EVER מבהיר לך שהוא מהלא מתחייבים- לא מתאהבים טייפ ( טיפוס) אבל את בשלך מאמינה- לא מאמינה, איך יכול להיות שהוא לא יתאהב בטיפוס מקסים כמוך, רבים חשבו כמוהו ורבים נפלו ( כן, בטח בגיל 16 )
    אז זהו שהוא אומר שהוא לא מתכוון להקשר הוא כנראה מתכוון – אני יודעת הייתי שם.
    אבל בכל זאת דבר אחד לא ברור לי , למה הוא עדיין מתקשר ? מי פה הנקשר עכשיו ? הרי בנינו סקס לא ייצא לך מזה – למרות שהיית ( דגש על היית ) די מדהים.
    ביי

    • בעיה נוספת זה לא ההתמודדות איתם שהם נמצאים וגם לא שהם הולכים ( כי לוקח יום יומיים להבין שהם יותר חלאות מ”חמודים” הבעיה היא הטראומה שהם עושים לך, איך מהתחלה את פוסלת את ההוא שלא התקשר כי הוא בכלל… נרדם ( כן, בטח )

  30. מה סינדרום ומה שטויות …. אנחנו הגברים אוהבים שינויים , ריגושים , כיבושים. מה הטעם לקמט את אותם סדינים שקמטנו אתמול?
    זו דווקא התחשבות מצדנו לתת לה כמה ימים להחליף את הסדינים בסדינים מגוהצים וחדשים.
    האם מישהי כאן חושבת שבגלל שמישהו היה שותף לסדיניה למשך כמה שעות הוא גם מחוייב לשלוח לה פרחים למחרת ?
    מן הכתוב עולה כי המקמטת דווקא נהנתה מאותו הלילה ואולי הוא לא כל כך נהנה ורק בצר לו ושלא היה לו זיון אחר , עבר אצלה שוב ? זה פשע ?

    ובכלל בנות … תתחילו להבין מי שלא רוצה משהו רציני, אין שום טעם לנסות וללכוד אותו כמו שסיפרה הסבתא המרוקאית שלכן. במאה ה 21 זה פשוט לא עובד.
    יש מסעדות שיבשלו אוכל יותר טוב ממה שאת תבשלי גם אם תבלי מחצית חייך במטבח
    כל מכבסה תחזיר את הכביסה נקיה ומגוהצת תמורת כמה גרושים (שבריר של עלות הזוגיות)
    עוזרות פיליפניות בכל פינה כמו זבל ינקו ויסדרו את מאורת הרווקים שלו
    וזיונים ?? ממתי זה חסר ??

    אז מי לכל הרוחות צריך מערכת יחסים ?

  31. דני דין

    ענבל חביבתי,
    שני פנים לסיפור:
    פן אחד הוא שצר לי מאוד לומר זאת אבל יש גרסת הודיני נשית.
    גם אנחנו נוטות להעלם לאחר שהגענו למסקנה שהלילה המדהים הוא רק לילה של סקס מזדמן. אין להרגיש רע בעניין, נסי לראות את זה מםוזה כזו…
    פן שני הוא:
    אני מזדהה לחלוטין.
    הכי נורא זה שהקוסם הוא מישהו שאת ממש ממש אוהבת. כל פעם את מחליטה שזו הפעם האחרונה שזה קורה אבל כשהוא מתקשר (בשעות לא סבירות) את לא יכולה להגיד לו לא…

  32. הדבר מוכר עד כדי כאב
    הלוואי והייתי מסוגלת להתנהג כך גם ולעבור מהצד הנפגע לפוגע
    נמאס לי להפגע

  33. ליטלי

    גם אני.על אף היותי בתולה,שלא ידעה זיונים ללילה אחד ופרידה לאחר מכן,טומנת בחובי ניסיון די רחב גם כן של הכרויות שלאחריהן אני נותרתי קשורה ומחכה והוא כבר שכח ממני באותו היום.
    לעזאזל,כך זה היה לגבי האהבה הראשונה והיחידה שלי עד כה ,שלא הצלחתי להתנתק ממנה,שנה וחצי !!!אחרי שזה נגמר.והיא לא הייתה ארוכת טווח,כי זה היה יכול לפצות על זה.אם למשל היינו ביחד שנתיים אז ניחא שלא הצלחתי להתגבר.אבל פאקינג קרייסט,היינו בידח חודשיים.ולא נחתי עד ששנה וחצי אחרי הפרידה,ניפגשנו שוב,ופיתיתי אותו:)
    הנקודה היא שאני נקשרת מהר לבנים.אם הם עונים על קריטריונים כה רבים שלי והיה לנו כה כיף ביחד,למה להם להמשיך במסע החיפושים האינסופי הזה ולא להיות איתי?
    למה לילה לאחר מכן הערך שלי כבר יורד,ואני כלום אלא סחורה ישנה של אתמול.עיתון ישן שמשמש לעטיפת דגים,אם תרצו?
    ברגעים כאלה,כל מה שאנ מייחלת לו הוא שהייתי נולדת עם זין,שהייתי בן.דופק וזורק,לא נקשר.לא אוהב.ממשיך הלאה.כל יום אחת אחרת.ולא נקשר לאיזה אחד שקיבל מציצה וחושב עליו שבועות אחר כך…

  34. לומדת מטעיות

    ליאת, לפני שאת יורדת על ליטלי, כדאי שתעבדי על הבנת הנקרא שלך!!-
    הנה תרגום:
    היא הייתה איתו חודשיים ולא שנתיים. ולדעתי זה דווקא לגיטימי להחזיק חודשיים בלי סקס. במיוחד אם לא רוצים להיפגע.
    הקיצר, שנה וחצי אחרי הם נפגשו. ואז, אז היא פיתתה אותו. למה?!? – כי היא עדיין הייתה מאוהבת בו.
    בואי נתערב שאחרי הפרידה הם נשארו בקשר. (לא חשוב איזה- אם ידידים טובים, או סתם כאלה שיוצא לפגוש לעיתים נורא קרובות כמו לימודים, עבודה, חברים משותפים וכו’)
    הם התראו, זאת הסיבה שהיא עדיין הייתה מאוהבת בו.
    אוף ….. כמה שאני מכירה את זה. את מאוהבת בו, שומרים פחות או יותר על קשר, אפילו שאתם לא ביחד, ואת תמיד חושבת שאולי בסוף יתפתח משהו רציני. וככה עוברים להם הימים, את מכירה אנשים אחרים, חדשים, אבל לאף אחד את לא נותנת להתקרב, כל כולך שלו. בלב, אני מתכוונת.
    רחוק מהעין רחוק מהלב— כואב כמה שזה נכון…
    מקווה לכולכם רק טוב ושיום אחד ההודיני שלכם יחליט דווקא שנמאס לו והוא רוצה להשתקע…

  35. ברי צקלה

    כשקראתי לראשונה את “סינדרום הודיני” חשבתי לעצמי שאנחנו (הודינים למיניהם) באמת נבלות, ואז פישפשתי בזכרוני ונוכחתי שזה לא הוגן להדביק את התופעה למין הגברי. משתמע שגם את לא תמיד היית האסיסטנטית של הודיני,אלא ניסית להפגין את יכולתך , אם בשכיבה על מיתת מסמרים ואם בהעלמת שפן מכובע. כולנו משחקים את דמותו של הודיני מידי פעם, לעיתים יותר לעיתים פחות וכאשר נפלנו “קורבן” לקיסמו של זה אנו צריכים להתאשת ולהמשיך הלאה, לא לחכות שבועיים לטלפון, לא לתת לו הזדמנות להדרן,ובטח לא להחתים אותו על סיבוב הופעות. וכן ,כשהוא אומר שהוא לא פנוי רגשית תאמיני לו , זה יקל עלייך להשלים עם העלמותו,וכל רף הציפיות יירד אל מתחת לקו האדום.
    משהו שלא ברור לי זה הדפקט הגנטי ( תרגעי, את לא היחידה, כנראה שזה משהו בפס הייצור) : מתי, לכל הרוחות , הספקת להקשר ? מה עשיתם, סאדו-מאזו ? כולה הזדיינתם.

    • תיקי פור

      וכשהוא מצהיר שטוב לו וכיף לו והוא ממש היה רוצה שנחתום על סיבוב הופעות, וביקורות מסביב רק טובות ומשבחות , ואחרי חודש וחצי שכזה הוא פתאום נעלם. טוב, לא ממש פתאום, זה יותר משהו בהדרגה… זה ממש מעצבן. כי זה לא משהו שיכולת לצפות אותו.

      הקיצר, ההודיני הספציפי שלי, הפסיק להתקשר, וכשאני התקשרתי ושאלתי :”שלום, אפשר לדבר עם הודיני?” בצד השני ענה לי קול גברי: “לא , הוא לא בבית?”
      חייבת לציין שהקול היה לי ממש מוכר, ממש דומה לקול ההודיני שלי. אמרתי את זה לקול בצד השני של הטלפון. והוא ענה שהוא אח שלו ושכולם מתבלבלים. …
      המשחתי את השיחה בעליצות, כאילו שאני מדברת עם אח שלו….
      מפה לשם, מכירים את אחד מהמשפטים האלה שנאמרים במקום מסויים, בזמן מסויים, ועם משהו מסויים, ואותו משפט אידיוטי יכול להצחיק רק את זה שנכח במקום ההוא, בזמן ההוא….
      תקעתי לו (בהקשר לשיחה כמובן) מן משפט שכזה, והוא (להזכירכם- האח של…) התחיל לצחוק…פתאום הוא שכח שהוא אמר לי שהודיני לא בבית ושהוא אח שלו….. והתחיל להתנהג ולדבר אלי כמו הודיני….
      כמובן שזה היה הודיני בכבודו ובעצמו….
      טוב, זאת היתה שיטה לא רעה בכלל איך לנפנף אנשים לא רצויים שמתקשרים אליך.

      חוץ מזה, העניין הוא זה לא כאב הלב שיש כי הודיני נטש וכי הייתי מאוהבת בו. ממש לא. כמה אפשר להתאהב תוך חודש. נכון, היתי דלוקה עליו, נמשכתי אליו, היה לי ממש כיף איתו. … אבל בואו לא ניסחף, להתאהב ?!?!? אז זהו, שלא.

      העניין הוא שאת מרגישה כל כך דבילית ומטומטמת אח”כ, כאילו, איך לא שמת לב שמה שהוא בעצם רוצה זה להשכיב אותך? הוא לא הצליח, ובגלל זה נעלם לו, ועל זה אני לפחות צריכה לשמוח , אבל אם כן היינו שוכבים, ההרגשה היתה הרבה יותר גרועה.

      נכון, יש גם בנות כאלה. מודה. אבל יש יותר בנים. ככה זה, בדם, בטבע… יש יותר בנות שמחפשות אהבת אמת מאשר בנים . כמו שיש יותר בנים שמחפשים סתם לזיין מאשר בנות…
      זה לא שכל הבנים ככה (את זה עוד לא ממש בדקתי) אבל בהחלט רובם….

  36. בוטן

    ספרים בנוסח “נשים מ… וגברים מ…” נוטים בד”כ להיות שטחיים, תאורטיים ולפנות למכנה הרחב. וכל ההקדמה הזאת באה כדי להגיד שדווקא בנושא ההעלמות הגברית כבר כתבו ואף בהרחבה.
    נכון שישנם קצוות קיצוניים לכאן ולכאן (יש לי חברה שבן זוגה נעלם יום אחרי שאמר לה שהוא הכי רוצה לעשות איתה ילד…), אבל גם במרכז ניצבים גברים הזקוקים לפסקי זמן קצרים או ממושכים. כל מי שחיה היום או בעבר עם בחור בוודאי מכירה את סללום קירבה/ריחוק וחוזר חלילה. ככה שגם הזוגיות לא פותרת את הבעיה. ואולי כדאי שנפסיק להתייחס לכך כאל בעיה ונתחיל להבין שככה הם בנויים, שהם שונים מאיתנו, ולפעמים מותר להם (להיות שונים).
    ואם להתייחס לסיפור, הרי ברור יקירתי שהבאת את זה על עצמך. אין לי כלום נגד בנות שמתחילות עם בנים, זה הרי חלק מהשיוויון… אבל יש לזה מחיר. מה לעשות, עוד תכונה מרגיזה של בנים היא לא להעריך במיוחד את מי שנורא רוצה אותם. הם אוהבים לעבוד קשה, להזיע, לכבוש את היעד! (וגם אז יש סיכוי שיעלמו, גם אם לא נתת להם 3 חודשים).
    אין שיטה איך לטפל בהעלמויות, אבל אפשר לנסות להשתמש בשיטה שלהם: אל תעני כשהוא מתקשר בשלוש לפנות בוקר, אל תהיי זמינה בכל רגע שהוא מתפנה מעיסוקיו, תמשיכי לחיות כמו שחיית לפניו – החולשה הגדולה ביותר של הבנות מתחילה ברגע שהן מתחילות להמתין ליד הטלפון. ברגע שנקשרת לבחור איבדת את עמוד השידרה שלך, והוא מריח את זה מרחוק. רוצה לקשור אותו חזרה? שחקי אותה אדישה, לא כל כך מעוניינת… שהם אוהבים לכבוש , כבר אמרנו?

  37. אלמוני

    לצערי, זה לא נכון שאי אפשר לגרום למישהו להיקשר אליך. קבלו את האקס המאוד מיתולוגי שלי (7 – פאקינג – שנים!!), שחודשיים אחרי שנפרדנו התחיל להזדיין עם מישהי, ולא רצה אותה כל כך. הם ביחד באושר כבר כמעט שנה… רק בגלל שהיא הייתה מאוד מאוד עקשנית…

  38. גם לי יש סיפור הודיני משלי. אולי תוכלו להסביר לי אותו?
    פגשתי מישהו. לפני זה דיברנו בטלפון. קבענו להיפגש. הוא אסף אותי מהבית ונסענו לפאב. ישבנו, שתינו, דיברנו. באיזה שהוא שלב, כששאלתי אותו מה בא לו לעשות הוא נישק אותי ואמר שזה מה שבא לו. קיבלתי. אני חושבת שאם התחשק לי באותו רגע לשכב איתו אז למה לא בעצם? נסענו אליו הביתה והיה סקסים מדהימים. הוא אמר – אולי תשארי ואני אסיע אותך הביתה בבוקר בדרך לעבודה? לא יכולתי להישאר ואני לא אסביר עכשיו למה אבל הוא קיבל את זה והחזיר אותי הביתה. יום אחרי זה הוא הגיע אלי. מאחר וכבר דיברנו קצת בערב קודם והוא ידע את הבעייתיות שלי להשאר לישון מחוץ לבית, חשבתי שהוא ישאר הפעם שכן כבר סגרנו בינינו את הנקודה הזאת שאין לנו בעיה להתעורר בבוקר ביחד (ככה לפחות חשבתי). אבל אחרי ששכבנו אמר שהוא צריך ללכת הביתה (“לא הבאתי כלום, אפילו לא מברשת שיניים”) ניסיתי לשכנע אותו אבל זה לא היה כל כך הגיוני גם משום שהוא צריך היה לקום לעבודה בשש בבוקר והבית שלו נמצא בכלל בכיוון השני. יום למחרת התקשר ושאל אותי איך נתתי לו ללכת אתמול. ואני אמרתי לו שאני ל א יכולה להשאיר אנשים בכח ולא נורא. בפעם הבאה. יום אחרי זה נסעתי לחו”ל לשבוע (הוא ידע על זה מראש). הוא התקשר אלי לפני הנסיעה בשעות הצהרים ושאל אם לא התגעגעתי אליו ולמה לא התקשרתי. ודיברנו קצת גם בחו”ל. ביום שחזרתי ברגע שנחתתי הוא שוב התקשר וסיפר כמה התגעגע וכל זה. קבענו שכשאגיע הביתה אתקשר אליו. כשהגעתי הביתה בשש בערב הוא התקשר ואמר לי שהוא כבר בדרך אלי. נמלאתי שמחה והתרגשתי מאד. אמרתי לעצמי, וואללה, הוא באמת בענין וגם אני וזה כנראה הולך להיות טוב. אני היית מג’וייפת עדין מהנסיעה והוא אותו דבר רק מהעבודה. הוא הגיע אלי בדיוק כשנכנסתי בדלת ואפילו להתקלח (גם אני וגם הוא) לא היה לו זמן. ישר לעניינים. ואז הוא היה צריך לחזור לעבודה. חשבתי לעצמי טוב, לא נורא, אחרי זה הוא יבוא שוב, או יתקשר ונדבר קצת, או אולי מחר. נראה לאן מתקדמים. אממה – מאז לא שמעתי ממנו מילה. לא בטלפון, לא במייל, לא כלום.
    חבר אחד אמר לי שהוא פשוט רצה לשכב איתי וזהו. למרות שבגדול אני מחפשת קשר יותר משמעותי, אני גם יכולה לקבל את גם זה וגם נהנית מזה ונראה לי שגם הבהרתי את זה די בבירור בפגישה הראשונה. אבל אני לא מבינה בשביל מה הוא צריך היה לטרוח עם כל הטררם מסביב ובשביל מה לטרוח ולפזר כל מיני הצהרות זוגיות מיותרות וליצור פתיחות מזוייפת שמאחוריה לא עומד כלום. זה מה שמעליב אותי. כל מה שצריך היה לעשות זה להתקשר ולהגיד שלא מתאים לו יותר, אבל שאפילו את זה לא טרח לעשות זה מה שמבאס.

    • לפני שאקבל תגובות נזעמות ולא לענין אני רוצה רק להבהיר שלא מדובר פה במשחקי כבוד בסגנון מי יתקשר. כי כשהוא יצא מפה בפעם האחרונה הוא אמור היה ללכת לשעה חזרה לעבודה ואז לחזור. הוא אמר אני אתקשר אליך אחרי שאני אגמור עם העניינים בעבודה.
      יכול להיות שהוא עדין בעבודה? חודש? 🙂

      • טוב, אני מבטיחה שזו הפעם האחרונה שאנ מגיבה לעצמי, על מנת לא לייאש/לייבש אתכם.
        רציתי לספר סיפור נוסף ואחר כך להסביר משהו קצת על עצמי (שאולי אחרים/אחרות יוכלו להזדהות איתו).
        היה איזה אחד אחר. דיברנו בטלפון והוא הגיע אלי לדירה. היה ערב נחמד שבסופו הוא נרדם על הספה בסלון (!) ואני הלכתי לישון במיטתי. הוא קם מוקדם בבוקר ונסע הביתה. בערב הוא התקשר ואמר כמה נחמד היה לו ודיברנו עוד קצת וקבענו להיפגש שוב. אציין שהוא גר בעיר אחרת קצת מרוחקת ממני. כשדיברנו הוא אמר לי שברגעים כאלה הוא מצטער שאין לו רכב כי הוא ממש רוצה להגיע. שאלתי אותו אם הוא רוצה שאבוא לקחת אותו, אבל הוא אמר שהוא יעשה כמה טלפונים לחבר’ה שלו ויראה אם הם מגיעים לעיר בערב ואז יוכל לבוא איתם. אמר שיודיע לי מאוחר יותר. ומאז – כלום. נאדה. גורנישט. לא שמעתי ממנו יותר. ושוב אני שואלת – אני יכולהלהבין שאתה לא רוצה לראות אותי יותר. אבל המשפט המסוים הזה, בשביל מה היה צריך להיאמר?? רצית לבוא? לא רצית? מה נסגר איתך בנאדם? באמת.

        ומה שרציתי להוסיף זה דבר אחד – נפגשנו. היינו ביחד. לא משנה מה. אם את/ה לא רוצה יותר ולא משנה מאיזו סיבה. פשוט להרים טלפון ולהגיד – אני לא רוצה יותר. אני חושבת שזה הרבה יותר מכובד ואני מקפידה גם בעצמי לעשות את זה.

        כי מה שקורה פה זה שנוצר אצלי איזשהו מעגל קסמים – אחרי כמה מקרים כאלה כבר די איבדתי את הבטחון שלי ואני ממש מרגישה שאני לא יכולה בשום דרך להבין את האדם שנמצא איתי. וחוסר הבטחון הזה גורם לי להיות מאד מהוססת ולוקח לי בגלל זה הרבה מאד זמן להיכנס לאינטימיות כי כמה כבר אפשר כל פעם להיפתח לבן אדם חדש ולספר לו על עצמי ולהיות איתו ואחר כך לראות שבעצם הכל היה העמדת פנים?

        וזהו. די בינתיים. מבטיחה לא להגיב יותר לעצמי

הגיבי

כתובת הדואר האלקטרוני לא תפורסם Required fields are marked *