סרט ספרדי

בהתחלה לא רצית אותי, אמרת שאני מופרעת וילדותית, אחר-כך אמרת שזה לא יחזיק מעמד יותר משבועיים וניסית לבעוט אותי מהמיטה שלך.
לפני המלחמה נתקעתי במעלית של הבניין שלך והסתכלתי על עצמי במראה כי לא היתה לי ברירה, לא רציתי לראות את שכבות המייק-אפ המחניקות שהיו נמסות לי על הפנים בקיץ ובגלל זה גם לא רציתי ללכת איתך ועם האח שלך לים.
איכשהו במראה הפנים שלי התעוותו וכשהתקרבתי כדי לוודא שזאת באמת אני, כבה פתאום האור. נזכרתי בבית הקולנוע העלוב שהיינו בו, זה שהציג סרט ספרדי על אשה אחת שהתחתנה בלי אהבה עם בעל עשיר, הוא דווקא אהב אותה אבל אף פעם לא היה עושה איתה אהבה, לא זוכרת למה? אולי היא לא רצתה, אולי ככה הוא אהב את זה? הוא היה מביט בה מדלת האמבטיה מגלחת את רגליה ומאונן.
את נעת בחוסר נוחות בכיסא החורק שלך ושאלת אותי איזה מין סרט זה ואני אמרתי שזה סרט “זר ופיוטי” כמו שכתוב בעיתון בביקורות של יום שישי.
אחר כך כיסית אותנו במעיל שלך ופתחת לי את הריצ’רץ’ של המכנסיים והידיים שלך היו עדינות כמו ידיים של פסנתרן רגשני.
האשה הספרדיה סיימה להתגלח ובעלה סיים לאונן, היא חשה בחילה קלה והקיאה על רצפת השיש – בעלה רץ אליה לבוש חלוק משי אדום, עירסל אותה בזרועותיו ולחש לה:”מיביד’ה מיאמור”, כמו שכל-כך נזהרנו מלומר אחת לשנייה, האשה דחפה אותו מעליה ואת לא הפסקת לגעת בי במין נחישות של עובד מצטיין.
רציתי לשאול אותך אם הלילה תישארי איתי, אבל לא יכולתי להוציא מלה מהפה. הרמת את המעיל וכיסית את הראשים שלנו והזוג שישב מאחורינו כבר קלט שבקולנוע הזה שני סרטים זרים לפחות, אמרתי לך שלא נעים כי מה יחשבו כולם, אבל את נישקת אותי ברכות שהמיסה לי את המייק-אפ ובאלימות של התגלחות רעה שמשאירה שריטות עמוקות ברגל.
רציתי להגיד לך שאיתך אני רוצה להזדקן אבל ידעתי שאלה בדיוק המלים הלא נכונות שאפשר להגיד לך, האמת היא שפשוט רציתי להזדיין איתך לנצח, אבל הידיים שלך בלבלו אותי ועשו אותי סנטימנטלית.
אחרי ההפסקה האשה הספרדיה מצאה מאהב, בן דוד רחוק שיכול היה להיות הבן שלה, אבל לאף אחד זה לא היה איכפת כי איתו היא עשתה אהבה – עד שיום אחד הוא טבע בבריכה שלה ושל בעלה ממש מול הפרצוף שלה.
זאת היתה סצינה שלמה אילמת, שתיארה איך מוכת יגון היא שמטה את ראשה על הרגליים החלקות שלה והבן דוד, שנהג לשחות בעירום, מת כשהתחת השחום והשרירי שלו צף מעל פני המים – תחת אבוד לעולמי עד. אחר-כך כבר היו נחוצות מלים, אבל בדיוק ליקקת לי את האוזן ובגלל זה לא ראיתי איך האשה נכנסה הביתה והסבירה לבעלה את פישרו של הישבן הצף, אמרת לי “בואי נצא לפני שידליקו את האורות” ואני חשבתי שזה כבר לא משנה.
האור נדלק והמעלית התחילה לפעול, שוב התבוננתי בעצמי, נראיתי עייפה וחיוורת למרות שרציתי כל כך להיראות מושלמת אם יש כזה דבר בכלל.
כשהגיעה לקומה האחרונה יצאתי ממנה בכבדות, נעמדתי מול דלת הדירה שלך וצלצלתי בפעמון – בדיוק יצאת מהאמבטיה לבושה חלוק לבן שגנבת מאיזה בית מלון.
בקושי נשמתי כשאמרתי לך שאני לא נשארת ושרק באתי להגיד שלום ושאת יכולה ללכת להזדיין עם מי שאת רוצה ועם עצמך בעיקר, אבל את חייכת כמו חתול שמן ושבע ומשכת את הצווארון של המעיל שלי ואני בתוכו לתוך הדירה החשוכה שלך.
“את כזאת ילדותית” אמרת לי והחלוק הלבן שלך נפל כאילו לא בכוונה ואיתו גם כל מה שאני לבשתי. באותו הלילה היתה הפעם הראשונה שאמרת לי “אני אוהבת אותך” אבל אני לא יכולתי להגיד לך את אותו הדבר, היתה לי בחילה כמו האשה הספרדיה שהקיאה באמבטיה, אבל התאפקתי כי נזכרתי שעכשיו זאת המציאות. אחרי אותו הלילה לא התקשרתי אלייך, חיכיתי עד שתגיע המלחמה וכשחלפה חיפשתי אותך בכל מקום – בכבישים, באוניברסיטה, בקולנוע ואפילו ברחוב שלך, אבל את נעלמת וכבר התחלתי להאמין שהיית חלום.
עכשיו כולם אומרים שתהיה שוב מלחמה ופתאום אתמול ראיתי אותך בטיילת, אני חושבת שזאת היית את, דוחפת עגלה עם תינוק, איזה איש אחד רץ אחרייך כדי להשיב לך מוצץ שנפל ולא הרגשת – גם אותי, מביטה בך כמו מבעד לדלת האמבטיה בסרט ספרדי.

תגובות

  1. אבישג

    בעיני ממש ממש יפה

    • הסרט שלך יפה.
      ובגדול שתדעו,הספרדים אוהבים מאוד לגעת בנושא,יש להם המון סובלנות והם מקבלים באהבה
      את השונה.

      • מריה שרייבר

        התרבות הספרדית אינה שונה בהרבה מזו הישראלית.
        הגבר, בתרבות הספרדית, הוא מאצ’ו/תרנגול

        • צר לי,את שוגה בגדול.
          אין תרבות ישראלית,יש “מישמש” של דברים שנלקחו מהשוליים והשאריות של של כל התרבויות
          הקיימות בעולם ואם ברצונך להיוושע,אני מציעה לך להתעלם, מכל מה שספגת במציאות ההישראלית ולהתעמק בתרבות הספרדית-זה לא מתחיל ונגמר בדבר הנפסד שהוא “מלחמת שוורים” אלא בהרבה יותר.

    • red sonia

      תגובה לסרט ספרדי
      בתחילה טיפה הובכתי, וכאשר התפוגגה המבוכה נגלה לי סיפור אהבה מציאותי כל כך, שיכול להיות בין בני אדם בכלל ולא משנה העדפתם המינית.
      סה”כ סיפור אהבה מרגש ונוגע ללב.

  2. מרגש בצורה בלתי רגילה. בלי לצפות לכלום נפלתי לסיפור שלך. תודה.

  3. זוארץ

    מזכירה לי את “שבתות וחגים” של יהודית רביץ…

  4. שובה של קרנינה

    וכמו לחכות שיתגשם, כמו לצפות שיהיה מושלם, ולהבין שלא בהווה ולא בעתיד…
    אנושי ומציאותי, ולכן מרגש עד דמעות, ומשאיר תחושת עצב ומעין כאב נעים…
    אינני יודעת אם קרה לך או פשוט ידעת להרגיש גם לא רק שלך, אך העברת את זה בדרך נפלאה…
    תודה…

  5. ג'ינג'ית בדימוס

    יפה יפה

  6. ג' ו ל י ה

    מקסים, באמת.

    שורה אחת תפסה אותי ממש חזק, וזו גם הסיבה שהיא תישאר כאן ביני לבין עצמי.

  7. מיצי מיאו

    מצויין
    מרתק
    תודה.

  8. מישהי

    אין הרבה מה לומר. קונצנזוס יש, וגם אני כמו כולם. תודה רבה.

  9. נוגה ומקסים. רוצים עוד.

  10. האדמה זועקת

  11. אוריאנה

    במקרה זה, אני, שיא הנון-קונפורמיזם, מסכימה עם הכלל, ובהנאה רבה.
    מקסים מקסים מקסים.
    צובט בלב.
    פעם היה כאן מאמר בשם “ההרמוניה החד-מינית”. הסיפור הזה מוכיח שאין הרמוניה – אהבה היא אהבה היא אהבה, והיא כואבת.
    נהניתי מכל מילה

    אוריאנה

  12. קליאו

    עטפת אותי ביופי, רכות, וחלום שלא רציתי להתעורר ממנו.
    עוד!! עוד!! עוד!!!!!

  13. מ. גרפית מתוסכלת

    וווהאוהוהוהההווווו!!!!!!
    בא לי לבכות….

  14. אבל זה עצוב… עלה ממני בכי בשורות האחרונות… אהבה מוחמצת היא אהבה מוחמצת…:-)

  15. קארין

    מאוד אהבתי.

  16. ספרדיה

    רציתי להגיד שהייתי בסרט הזה ושזה מרגיש לי כאילו לקחת לי את המלים מהראש ושמת אותן על הנייר. את כל כך רגישה ומצחיקה ומורכבת. לא רק בגלל הסיפור הזה, אני די גרופית שלך מההתחלה. אבל אולי בעיקר על הסיפור הזה אני רוצה להגיד לך תודה. שקראת אותי וריגשת אותי ולקחת אותי לתוך החלום הזה מוגנת ועצובה.

  17. קונצו

    מקסים, מרגש, מושלם ! את גדולה !
    בא לי לקרוא עוד ועוד, תמשיכי כך !

  18. תודה שאיפשרת לי לפגוש לראשונה סיפור על יחסים אינטימיים בין שתי נשים

  19. מריה שרייבר

    הפנטזיה הגברית המושלמת

  20. בילבי

    נהדר,
    נהדר,
    נהדר.

    כן ירבו!

  21. ספרדיה

    …דווקא הספרדים לא מתייחסים לשונה? ומה זה בכלל “השונה”. למה זה צריך להיות ככה, די נמאס
    שנות האלפיים הגיעו מזמן ואיתן הפוטנציאל להפוך את העולם הזה לעולם טוב יותר.

  22. סיפור אהבה יפייפה. עוד!

  23. גם אני

    אולי אני נשמע מוזר, כי נדמה לי שאני ה”גבר” היחידי שחושב שראוי להגיד משהו על הסיפור המרגש הזה, רציתי גם להגיד תודה – וגם אשתי חושבת כמוני.

  24. הצמחוני השמייח

    אצלי זו דווקא פנטזיה שתי בחורות, לא יודע מה אתכם.
    אולי מתייחסים לזה כבד מדי. אני לא היה אכפת לי שיהי לי שתי נשים, כל פעם לבחור מישהי אחרת…
    כל עוד אני לא מחוץ ללופ זה נשמע לי אידיאלי

  25. יפית הללי

    פשוט נפלא
    וספר יהיה?

  26. תודה.

    זה יפהפה.
    ונוגע ללב.

  27. נו כבר תוציאי ספר!! רוצה לשים אותו ליד המיטה שלי ולקרוא בו תחת מנורת הלילה החיוורת.

  28. מה שלא אגיד כבר אמרו קודם..
    ובכל זאת..כ”כ יפה ונוגע

    אגב מה הבעיה של הקוראים ממין זכר?
    הם פוחדים שאם יגיבו
    (לעניין.. צמחוני שמייח -לעניין.. זה סיפור אהבה נשי..לא ראיתי שם מקום לצלע שלישית או במילים אחרות כן-השאירו אותך מחוץ ללופ – תתמודד
    אגב תודה שאתה מאשר.. באמת מה היינו עושות בלי זה)
    יחשדו בהם בנטיות כלשהן?? צאו מזה ויפה שעה אחת קודם
    “גם אני” קבל ח.ח על בגרות.

    ועדי..מחכה לעוד

  29. קליאופטרה

    כמה עצוב שכבר כתבת את הסיפור שכל כך רציתי לכתוב. ואפילו אי אפשר להיות מקורית בתגובה
    אז בכל מקרה-תודה…

  30. מיקי יקואל

    אני בן, אני בן 38 ואני התרגשתי כמו תינוק.

  31. חני חיים

    זין: מה לעשות סיפורים כאלה עושים לי את זה, חבל שבתור קורא אני כמו הבעל הספרדי שלא מקבל מאישתו, אני יכול רק להתגרות מהסיפור כצופה.

    ובעין: דמעה זולגת על הסוף הציני, העצוב והמתוק.

  32. טומסבסקי

    וואו.
    התרגשתי. מדהים.
    תודה.

  33. תמיד…כל כך מיוחדת

  34. דפנה..

    שוב אני.
    קראתי שוב..
    זה הזכיר לי את גיל 20..אהבות קצרות שעוצרות נשימה…הכל עכשיו ומיד…..ועם השנים.. הפכו לחיוך קטן בלבד על מה שהיה ואנחת רווחה על מה שלא היה.
    הכתיבה מרתקת, הדמיון מפליג רחוק רחוק…

הגיבי

כתובת הדואר האלקטרוני לא תפורסם Required fields are marked *