עץ של חתולים

הבעל של יעלה קנה לה פלאפון, מפני שלהשתיל בתוכה שביב מעקב זה יקר ובטח גם לא הומניטרי. היו ימים שלקח לעצמו חופש, ישב בבית ועשה הכל, ניקה, ובישל. הוא היה אומר ליעלה יאללה לכי קצת תנוחי, מגיע לך לנשום והיא השתכנעה, מופתעת ועשתה מה שאמר. אבל אז כשישבה עם החברות שלה באיזה בית קפה, הוא פתאום היה מתקשר לפלאפון ומתחיל לשאול אותה איפה היא ועם מי, ולמה היא לא מזיזה את התחת שלה וחוזרת הביתה ושיש לה בדיוק חמש דקות להביא את הפרצוף המכוער שלה הביתה, לפני שהוא מוצא אותה ועושה לה כאלה פאדיחות לפני כולם שחבל לה על הזמן!
כשניתק את השיחה יעלה היתה אומרת משהו כמו, “כמובן יקירי, תיכף ומיד, להביא לך משהו?” וסוגרת את הפלאפון במין חיוך גווייתי כזה, מבקשת מהחברות שלה סליחה ותודה, משאירה חמישים שקל על השולחן ונוסעת הביתה.
“מפגרת,” אמרתי לאמא שלי, “היתה צריכה לתעזוב ת’בן זונה ולפתוח דף חדש.”
“מה את חושבת שזה כל כך פשוט,” אמרה לי אמא, “מה אנחנו לא מכירים את הסיפור הזה של התעללות במשך שנים?”, ” אף אחד לא התעלל בך,” אמרתי, “הוא בסך הכל רצה להתחיל בחיים חדשים, שניכם סבלתם.”
“מה את יודעת,” צעקה עלי, “הוא היה רמאי ובוגד, אז לא הרביץ לי אבל גמר לי את הנשמה, את הנשמה גמר לי מבינה? ככה שלושים וחמש שנה נתתי לו ונתתי לו ופתאום קם ומצא לו זונה צעירה שתחדש לו את העלומים וזהו. הלך לחיות עם ילדה.”
“דחיל ראבאק אמא,” אמרתי, “היא בת ארבעים וחמש, איזה ילדה?” “ילדה! ילדה!” התעקשה אמא.
כשיעלה היתה ילדה טיפלה באחיה הקטן, כמעט תמיד היו נשארים לבד בבית. פעם אחת שמעו אותם השכנים בוכים וכשנכנסו לביתם מצאו שני ילדים מלוכלכים שכובים על רצפת המטבח מול מקרר פעור וריק, מאותו היום היו יעלה ואחיה עושים מן סבב שכנים, ככה שלא היה מצב כזה יותר שהם רעבים או מסריחים. הם אפילו התחילו לעשות שיעורים עם הילדים של השכנה ממול. יום אחד כשחזרו מבית הספר מצאה יעלה ליד החצר של הבית ארגז מלא גורי חתולי, ז’תומרת היו שם אולי חמישה, אבל ליעלה הם נראו המון.
“מסכנים בטח יתומים,” היא אמרה לאחיה, “בטח ימותו כי אין מי שיטפל בהם,” ובגלל שהיתה ילדה מאוד רגישה הוציאה אותם מהארגז וחנקה אותם בידיה הזעירות אחד אחרי השני. אחר כך היא ואחיה לקחו את חמשת הגוויות הקטנות, חפרו בור מלבני מאחורי המחסן וקברו אותם בשורה כמו חיילים ממושמעים. אחר כך כיסו את הבור טוב טוב בחול וזרדים, הידקו את האדמה והשקו אותה במים. “אל תדאג,” אמרה יעלה לאחיה הקטן, “יום אחד יגדל פה עץ של חתולים בריאים וחזקים” ושניהם הלכו לאכול שניצל אצל השכנה.
“פעם כשהייתם קטנים,” אמרה אמא, “אבא קנה לכם ארגז עם אפרוחים…”, “די אמא זה סיפור מגעיל,” אמר אחי הגדול, “לא מתאים לי עכשיו הסיפור הזה.” “למה?” אמרה אמא, “זה סיפור מצחיק… אז הוצאתם אותם מהארגז ושיחקתם איתם כדורגל,” “חאלאס,” צעק אחי, “זה לא נכון, הסיפור הזה, זה בראש שלך!”, “זה לא בראש שלי,” אמרה אמא, “אתה אל תעשה מאמא שלך סנילית, אני זוכרת יופי! נראה לך שזה בראש שלי?” פנתה לאחותי הקטנה. “אני בהריון,” אמרה אחותי ונראתה מרוצה כמו עוגת יומולדת. “מה בהריון?” אמרה אמא שלי המומה. “בהריון נו…,” אמרה אחותי, “התפלק לנו, לא מגניב?”
“מה התפלק?” אמרה אמא, “התפלק זה כוס שנשברת, כדור שלא תופסים, זה ששמים קצת מלח ופתאום נשפך הכל!! זה לא הריון ממי! הריון לא מתפלק!”. “מה את משתוללת?” אמרה אחותי, “ממילא החתונה עוד מעט.” “מה עוד מעט,” אמרה אמא שלי מיואשת, “חצי שנה זה לא עוד מעט, אנשים יראו, ידברו, יגידו שזאת תפסה בעל כי התפלק לה”! אחותי עשתה מן תנועת ביטול כזאת עם היד ועם היד השנייה לקחה מלפפון חמוץ ותקעה אותו בשלמותו לתוך פיה.
הפעם הראשונה של יעלה לא היתה ממש מתוכננת, היה לה חבר חייל עם שם של צוללת, היא היתה בת שש עשרה והחליטה שזה מה שהיא רוצה ליומולדת. אבל הוא לא רצה כל כך, איכשהו זה הרגיש לא נכון. היתה לו סובארו הוא אפילו נתן לה לנהוג, אבל בשדות כי לא היה לה רשיון. כשיעלה נהגה הוא חשב שהוא הולך להשתין במכנסיים מרוב פחד, לא בגלל שיתפוס אותם שוטר, אלא בגלל שנדמה היה לו שהיא רוצה שהם ימותו יחד. אחר כך היא עצרה את האוטו מתחת לאיזה עץ והם עברו למושב האחורי.
“אבא שלך יודע?” שאלה אמא שלי את אחותי. “מה זה קשור עכשיו?” שאל אחי, “מה הוא הכניס אותה להריון, זאת עכשיו גם אשמתו?” “אתה תשתוק ותן קצת כבוד לאמא שלך שניגבה לך את התחת שהיית קטן!” אחותי הקטנה נראתה כמו הר געש בהמתנה ואמרה בקול “מה קרה? בסך הכל אני מספרת לך שאני בהריון, ושדורון ואני לגמרי שלמים עם זה ושאבא אמר, הלוואי שיהיה בן ושיהיה במזל טוב.”
השתררה שתיקה ואמא אמרה כמעט בלחש, “ככה הזונה שלו טמטמה לו את הראש, זהו התחרפן האבא שלך, הרבה לפני שנולדת גם לנו התפלק, את יודעת? ואבא שלך אמר אין כסף אז אין חתונה ואין התפלקויות. וככה הלכתי לרופא ושכבתי כמו פרה מסוממת על הכיסא הזה של הרופאים ובכיתי כשחשבתי, שעכשיו מכווצים לי את הילד ומנקים אותי ממנו כאילו שזה לכלוך של ארוחת צהריים.”
“די אמא,” אמר אחי, זה היה מזמן בואי נהנה עכשיו מהארוחה.” “מה מזמן?” אמרה אמא, “כמו אתמול זה היה, כמו אתמול.”
ככה יעלה והחבר שלה שכבו להם במושב האחורי ויעלה התחככה בו כמו חתול. “די יעלה לא רוצה את זה ככה,” הוא אמר. “אני רוצה את זה כמו שצריך רוצה לפנק אותך,” אבל יעלה לא הפסיקה, היא פרמה את כפתורי מכנסיו וליטפה לו את הזין בהתחשבות, ולא עזרו בקשותיו שהפכו לתחנונים, שהפכו לוורידים מנופחים בראש, שהפכו לזיקפה היסטרית, עד שהתחשק לו לפרק אותה במכות, אז הוא תפס אותה והשכיב אותה על הבטן והוריד לה בכוח את החצאית והתחתונים וזיין אותה מאחורה כמו כלבה, והיא לא הוציאה הגה. כשגמר הוא חיבק אותה ובכה ונשבע לה שהוא אוהב אותה עד מוות וביקש סליחה.
“מילא אם היה אומר שהוא מצטער על זה שהיה חרא כל השנים האלה, או אומר לפחות תודה שהתחתן עם משרתת, אבל שום דבר,” אמרה אמא, “יום אחד חזר מבית הכנסת אמר לי שיותר הוא לא יכול ככה, לקח את התיק שקניתי לו ליום הנישואים שלנו, שם גופיות ותחתונים והלך – יו!יהיה לנו תינוק חדש!”
ביום שבאו לעצור את יעלה כל השכנים יצאו החוצה לראות מה קורה, אשכרה קמו באמצע הארוחות שלהם, הטלוויזיה, הריבים – שמטו מזלג, חיפשו את השלט, סתמו את הפה – ויצאו החוצה.
נעמדו בחוץ והחליפו צבעים, בגלל העין הכחולה והמהבהבת והביטו איך זוג שוטרים מוציאים את יעלה מהבית. היא לבשה חולצה הודית לבנה מוכתמת בדם ושערה הפרוע הסתיר את פניה השרוטים. “היה משהו בעיניים שלה,” אמרה אמא, “כאילו שהיתה חיית בר שסוף סוף השתחררה. אני נשבעת לכם שהיא הסתכלה עלי כאילו ניסתה להגיד לי משהו, אבל אני לא הבנתי מה?”
כשיעלה נדחפה לניידת, כששוטר מסוכך על ראשה, היא לא הרימה את ראשה כדי להביט בפניהם של שכניה. אולי משום כך היא הבחינה בחתול זבל שמן שהתיישב בנינוחות על אחוריו וחייך.

תגובות

  1. מתוקי

    וואו, אני ראשונה
    לא מאמינה
    נאלמו לי המילים
    דבקה לשוני ל…
    יואוו

  2. אלמוני

    miyawooooo…..

  3. שפרה הצולעת

    מדהים, מצמרר וטורד.
    בבקשה תגידי לי שזה לא היה, בסדר? אפילו אם זה כן.

  4. שפרה הצולעת

    במחשבה שנייה, זה לא משנה.

  5. בובי של דובי

    זורם, קליל, חודר.
    ממש סיפור חמוד לימי הקיץ הראשונים!!!!
    סחטיין:)

    • נערה בהפרעה

      חמוד?
      מכל הדברים שאפשר להגיד על הסיפור הזה (מדהים, מצמרר, מזעזע, חשוב), חמוד הוא לא אחד התארים שעולה לי בראש…

  6. בובי של דובי

    בעיה שלך יקירה, לי כן.

  7. הייתי צריכה לקרוא את הסיפור פעמיים כדיי להאמין…
    מדהים,
    בחורה מוכשרת, אין ספק.

  8. סנופקין

    ולי תמיד סיפרו שהיתה זו הסקרנות שהרגה את החתול®

    נו¬ טוף®

  9. מריה שרייבר

    כמו תמיד עדי הסיפור כתוב בכשרון רב. אהבתי.
    ותודה על החתול(?)ים.

  10. יהונתן

    מסיר בפנייך את הכובע. שיהיה המון בהצלחה בהמשך. אל תעלמי בין ההמון.

  11. אנג'לינה

    סיפור מדהים באכזריותו

  12. שושנה

    עצוב. קראתי אותו פעמיים עד שהבנתי שהיא הרגה אותו בסוף.
    כתוב בצורה נורא מעניינת וסקרנית.

  13. חתולה על גג פח לוהט

    ועכשיו יקירתי, להתחיל לאסוף חומרים לספר – מגיע לך!

  14. אני מרחמת עלייך שעולים לך כאלה זוועות לראש.
    סיפור כזה עושה כאב לב וירדו לי דמעות..למה ? מהיזדהות.

    מדהים.לא במובן היפה של המילה.

  15. משוררת

    מרחמת?!!! על כשרון להשתמש בדמיון?! תרחמי על עצמך ותשמחי שיש לך מספיק רגישות גם להזדהות – יש לך תקווה.

  16. גרפיקאית בינונית

    מזל ששושנה הבינה את הסוף אחרי כמה קריאות..
    הסיפור מצמרר ביותר בעיני.. ואני אומרת: אל תבכה על חתול שנישפך…
    אם אתה זה ששמת אותו במכונת לשטיפת כלים…
    כואב, כואב,..גם על החתול גם על האפרוחים וקצת על יעלה..
    ד”ש מג’ו

  17. אבישג

    למה היא חנקה אותם?

  18. דפנה...

    כמה קשה עם אמא תקועה!!
    כתיבה מרתקת
    בין כל החתולים, היכן העכברוש?!

הגיבי

כתובת הדואר האלקטרוני לא תפורסם Required fields are marked *