בננות בנות שמרשות לעצמן
אני מחכה לבנות ברוקנ'רול העברי. מחכה ומחכה והן לא באות. יש לנגד עיני כרגע את פטי סמית, פי ג'יי הארווי, מריאן פייתפול, ג'ניס ג'ופלין, סוזי מסוזי והבנשיס, סילביה ג'נקוזה ועוד ועוד ועוד, לא בהכרח בסדר הזה. הו, הבנות האלה, שהקול שלהן נשבר, שלפעמים הן צורחות עליך, שלפעמים הן כועסות, שלפעמים הן מצחיקות, שעומדות על הבמה ויש להן מה להגיד. אבל כשאני מחפשת אותן בעברית, אני מקבלת את "ים השיבולים". קש וגבבה. להקת הווי ובידור. מה אין פה בנות שיכולות לעשות את זה? זה קשור למזג האוויר, או לעובדה שהן הסתגלו כל כך למעמדן כפקידות פלוגתיות?
אופרות מבוקרשט וריטה
אולי הכל מתחיל בתופעה המצערת שנקראת הלהקות הצבאיות. שם היית צריכה את הקול הזה של "פרחים בקנה" וזה ניפק לנו את הזן הזה של זמרות. אבל זה היה אז. מאז למדנו שאפשר גם לא לעשות צבא, או להיות טייסות בצבא (אם אתן מוכרחות), אפשר לעשות פירסינג בתחת, ואפשר לקעקע את השם של החבר שלך על הלחי, ואפשר לאהוב בנים, או לאהוב בנות, אפשר הכל, וכאילו שום דבר מאלה לא משפיע עליהן כשהן עולות בסוף על הבמה ונשמעות כמו מוטציה משוכללת של הגבעטרון. זה אילן היוחסין הזה שמשתרע מיהודית רביץ ועד… עד אינסוף כנראה. עם בערך שלוש וחצי יוצאות דופן שיש להן את זה אבל אף פעם לא מביאות את זה לידי מצוי.
אין לי מושג למה הבנים יכולים ואנחנו לא. יש פורטיס ויש סחרוף. יש ארקדי דוכין ויש ערן צור. ויש כנסיית השכל. ויש ויש ויש. וכולם בנים. ואני לא מדברת פה על טעם מוסיקלי. לא כל הבנים האלו הם בהכרח לטעמי. אני מדברת על מה שקוראות הדודות הרומניות שלי "יש לו קול" או "אין לו קול"… כשהן אומרות על מישהו שאין לו "קול" זה סימן בשבילי שצריך לרוץ ולשמוע, כי הקול שהן מדברות עליו זה בדיוק הקול הזה של הלהקה הצבאית, או של האופרות שהן שמעו בעונג בבוקרשט. הקול הזה שבו אתן ישר מבינות את הטקסט, משהו צלול וברור של מחזות זמר. ששי קשת כזה. נו, ריטה או אחינועם ניני, שאף אחד לא חושד בהן שהן מתכוונות לרוקנ'רול, ולכן אין סיבה לבוא אליהן בטענות. יש להן "קול" לכל המשפחה, והן מוזמנות לתרגל את הטכניקה המופלאה שלהן באוזני מי שמוכן לשמוע וזה לא מעייף אותו או משעמם אותו. אבל ברוקנ'רול זה לא הקטע. ברוקנ'רול עדיף שזה יהיה פחות צלול ויותר מחוספס. וכדאי שיהיה קצת כעס, משהו שבועט לך בפרצוף. או מרגש. או משמח, אבל שימחה אנרכיסטית שכזאת. ובעיקר שיהיה להן מה להגיד, ושיהיה להן אומץ להגיד את זה. יש לנו לפי הערכתי הזריזה את קורין אלאל, טל גורדון ושרון בן עזר. והיתה ענבל פרלמוטר. כל השאר נשמעות כמו משהו שחני המורה לזמרה שלי במקהלה בכיתה א' היתה אוהבת. אני הייתי קול א' ואני זוכרת שהתבאסתי שאני לא קול ב'. כבר אז כנראה הבנתי באינטואיציה שלהיות קול ב', להיות בנמוכים, בבסים, זה יותר רוקנ'רול.
יש עכשיו בעיקר פוזה של רוקנ'רול וציפייה שהזמרות "הצעירות" האלה תקיימנה את ההבטחה שניבטת אלינו מהפוסטרים שלהן. הפרובוקציות שהן כאילו עושות, כמה הן רעות: שותות בברים אפלים, מצטלמות בתחתונים לקליפים שלהן, מקעקעות משהו על הכתף, חושפות טפח מחדר המיטות שלהן במוספי סופשבוע, ופותחות את הפה ושרות… איי, עם קול כל כך יפה, מלודיות מרוככות ויפות כל כך.
תעשו ניסוי. תנסו לראות את הקליפים של דנה ברגר, גלית אטלס, רונית שחר ושות', בלי ווליום. בוודאי תטעו לחשוב שמדובר בפצצות זמן שעומדות לנחות עליכם ועל ראשכם הענוגים ולהביא אותה בענק וישר לביצים. הנה הבנות המתריסות, החזקות, שמעניין לשמוע מה יש להן לאמר. עכשיו תרימו ווליום, תשמעו איזה יופי הן שרות, איך הכל מתיישב להן במקום. רק תישא אותן לאישה והכל יסתדר. ענוגות כאלה.
ונכון. הרוקנרול בארץ מצבו קשה לכולם, ונכון שצריך להתפרנס. אבל אם זה היה בוער להן להגיד משהו ולא לבדר, אז הן היו עושות את זה. ואיכשהו, בנים שאין להם "קול" מצליחים לעשות את זה. הבנות, כך נראה, רוצות להמשיך להיות הכוסיות השובבות של השכונה, ולהתפרנס מהבלונד שלהן. כשיזמינו אותן לאיזה ערב יום זיכרון, הן יבואו וישירו את "שיר הרעות", ולא תדעו אם שמעתם את יהודית או נורית או דנה או רונית. ברי לעומת זאת, יבוא ויעשה רוקנרול מ"אליפלט". הן תשרנה על היום שבו מתה האהבה, בקול ענוג, כי זה לא שורט לנו שמתה לנו האהבה, והגעגוע לא צורב בבשרנו כל בוקר. הוא מענג ורך כזה. טרללה לה לה. מה קרה כאן שהקול הצלול "מנכס" אליו את העצב והאבל? ולמה גיטרות הן מבטלות עצב? וזה בהנחה שדחוף לנו להיות עצובים ונוגים ולא כועסים ומוחים (אולי בגלל שאנחנו מאולפים להיות עצובים ולא כועסים בימי זיכרון, ודווקא שם יש מקום לרוקנ'רול).
מסקנה: דרושה ילדה כועסת
נראה שהרוקנ'רול בארץ, שמצבו גם כך קשה, עוד לא גילה את הפמיניזם. אנחנו כנראה לא רוצים לראות את בנות ישראל, יהודיות כשרות, עומדות על הבמה ופותחות ורידים. אנחנו רוצים אותן יפות, חלקות, עם "קול" משו משו. אבל אני מקווה שאי שם בקריות או בחולון, יושבת עכשיו איזה ילדה בת ארבע עשרה והיא כועסת, והקול שלה שבור, והיא תביא את הצעקה הזאת שאני מחפשת ומוצאת כל כך מעט. אחת שלא יהיה לה דחוף להיות כוסית נחמדה.
ומה עם אורית מהיהודים?
אני חושבת שהיא שרה מדהים ולאו דווקא ב"קול צלול"…
הם גם לא מתביישים להגיד את מה שיש להם
הוצאת לי את המילים מהפה!
זמרת שווה ביותר, אמיתית ומחאתית בלי הרבה פוזות..
לפעמים, ככה, לעיתים רחוקות, דוקא יוצא איזה שיר מוצלח למישהי עם קול שהוא דוקא נעים.
מה, לא?
מה, מה, אם למישהי יש קול טוב, אז אסור לה לשיר?
אם יצבטו אותה, שלא תצטבט?
אם הכאיבו לה, ובה לה לכאוב? היא חייבת לצרוח?
טוב נו, אולי אני ב א מ ת לא מבינה שום דבר.
אני לא כזאתי חכמה, אחרי הכל.
ליאת,
אני מסכימה עם כל מילה!
יש רוק מצוין (או דפוק), ויש מוסיקה שהיא לא רוק שיכולה להיות מדהימה (או לא). וכאן המקום להגיב לטעות מצערת שהמאמר חוטא בה: מאז ראשית הרוקאנרול יש נטייה לזהות את אופני הביטוי והשפה שלו עם "רגשות אמיתיים" ועם "ביטוי עצמי", בשעה שמי שלא צורח את עצמו למוות על הבמה נתפס כיצור אנמי, ממושמע וקונפורמיסטי, לא חושב, וכיוב'. זה די מגוחך. פעם חשבו, ויש מי שחושב כך אפילו היום, שדווקא בתוך מערכת של כללים נוקשים אפשר להגיע להבעה אישית מדוייקת ואפקטיבית. אם למשל תקשיבי להקלטות של זמרת האופרה מריה קלאס, תגלי התרגשות, צמרמורות ודמעות שלא דמיינת שיכולות להיות! אז יהיה מי שיגיד שזו דוגמא לא טובה, כי גם עליה אמרו תמיד שאין לה קול "מושלם", אבל זה לא משנה. לא חסרות זמרות קלאסיות ויצירות קלאסיות ששורטות אותך לחלוטין. בכל, תמיד מצחיק אותי הזיהוי של מוסיקה קלאסית עם חנונים וישישים. בסה"כ, זו המוסיקה שתמיד (לפחות מהרומנטיקה והלאה) הייתה ה-סמל לסערת רגשות בלתי נשלטת. מה, כל כך השתנה הטבע האנושי מאז? (ודרך אגב – גם לדודות יכול להיות טעם משובח – אני עצמי דודה גאה! – ואפילו רגשות! כן!) כמו בהרבה מקרים אחרים – מדובר בבורות וחוסר היכרות שצבעו את עצמן בצבעים קוליים. חבל.
נכון שיש הרגשה שאין מספיק בנות שקורעות לנו את הנשמה על הבמות המקומיות. אבל אין פה גם אגדות רוק גבריות. לא ממש.
אולי זה בגלל גודל הביצה, אולי בגלל העומק. ואולי כי כשאת בפנים, זה רטוב ומבאס ולא בדיוק כמו שחשבת.
ראו את כתבתה של הדרה לוין.
אה, והרשי לי לשאול שוב: מה עם אורית מהיהודים??
לאורית מהיהודים אכן יש את הקול.
היא בדיוק על תקן דנה ברגר.
מה גם שהיא צילה של הסולן "המגניב" של הלהקה הפיקטיבית הזאת.
עוד "להקה".
ההבדל בין היהודים להיי-פייב זה שיש להם מפיקים אחרים
רבותיי, זה לא רוקנרול
שלום לך איש ירוק,
לא מבינה במפיקים
אבל על מה זה רוק אנ רול, כנראה, אפשר להתווכח.
צר לי לספר לך אחי, אבל בלי אורית המדהימה והזמרת בהא הידיעה היה נשאר בן זוגה (שאת שמו שכחתי) עם טקסטים ולחנים אבל בלי טיפת עוצמה ונשמה. הרי כל חובב היהודים מוכרח להודות שלא הטקסטים הם העיקר…
טוב כנראה שאני לא מבין לנפשו של חובב יהודים.
עוד להקת מפיקים. ולמי שלא הבין – להקת מפיקים זאת להקה שמתקבלים אליה באודישנים והרוח החיה מאחוריה הם האנשים מאחורי הקלעים – קרי- אנשי חברות התקליטים – ולא חבריה. אבל זה טעמי ואיתו אני אשאר
פתאום נזכרתי ששרתי בלהקת צדיקוב בכיתה ז' וח',
והייתי קול ב'. אבל זה לא קשור.
המאמר בהחלט עשה לי לחשוב. גרופית של ישראליזם אנוכי,
ואהבתי לרוק ישראלי התחילה בגיל חמש עשרה, כשהיתה
לי להקה, וכתבתי שירים מהזה מדכאים("היא רק גוף בעולם
של גופות" היה השוס שלי….), והיה לי חבר עם להקה,
והיינו נפגשים לפעמים כמה צעירים ומרימים ג'ם סשנים,
והיה סופר מגניב, וחלמנו על תקליט שדרים, ועל קיסריה,
ועל מועדון מעריצות. ואני דווקא זוכרת מודלים לחיקוי, כמו
דנה ברגר מתקופת "בלאגן", ואת ליליה שהפתיעה בטקסטים
הזויים, ואת להקת טאטו עם אלונה דניאל, וריקי גל,
שהיא רוקרית ענקית שכל הופעה שלה הייתי מתמגנטת
לאנרגיות המטורפות שהיא השפריצה, ולאה שבת שמביאה
אותה באחלה מוסיקה, ויותר מאוחר סיון שביט,
והיהודים שהוזכרו קודם(הופעת חובה!!!).
ואמנם זה קצת לא כוחות מול "הבנים", כמו שכתבת,
אבל אני רואה את זה בתור נכס בלתי רגיל.
ברגע שיפסיקו להשוות בין בנים לבנות, בין ישראלים
לאמריקאים ו/או ארופאים, ששם יש הרבה יותר
סבלנות ושוויון לגבי יוצרות, וברגע שיפסיקו להצהיר לי
על כל מיני "ימי נשים", "מרתון נשים", ו"נשים בעד נשים",
כי כל הסיסטרהוד עכשיו בטרנד, רק אז יתחילו להתייחס
לנשים יוצרות כאינדיבידואליות ולא כאופנה חולפת, או סתם
גימיק שיווקי.
ולעניין המסקנה, לדעתי במקום להתלונן, ואחר כך לנסות
להתגונן, כמו שאני עושה ברגעים אלה, צריך *לפרגן*.
וכמו שכתבתי כאן פעם, זה אומר:
ללכת להופעות, ולקנות דיסקים, ולהביא חברים,
ולהראות שכל שיחת "הרוק הישראלי לאן?"
לא נתקעת במישור הדיבוריישן. הכל עניין של להיות עמדה
ולנקוט בפעולות בהתאם.
נכון פשוט?
ומה עם הזמרת הזו מהיהודים (אורית אתם אומרים שקוראים לה)? ובכלל, מה עם היהודים. לא שמעתי את הדיסק השני שלהם, אבל הראשון… קניתי אותו פעמיים.
YOU ARE ABOUT 10 YEARS BEHIND ROCK IS DEAD COUNTRY RULES
Hey George, you are absolutely right. This and add tha fact that there are no real
alent , everything is so hafif, no real sound, no real soul, no singing
first we have to worry about the quality, then we can discuss the issue of letting women in the rock club
Thanks Anonymous, i think today's new country is the best, but for the israelis country is Willie Nelson and Dolly Parton, LOL. By the way, country has the best voices, best music, best lyrics, the top selling singer of the decade is Garth Brooks at 100 million cd's sold, and most of all, the best koosiyot are in country
Hey you forgot to mention the ultra babe Faith Hill !!!!
oh my gosh, babe and Faith hill in the same sentence.
how horrible!!!!!!!! look where we're at now
אם אני לא טועה קאנטרי זה כמו לשמוע פתאום עכשיו קאברים של יורם גאון מושרים על ידי איזה אורי בנאי או משהו.
that's very funny, and it just proves my point, new country has nothing to do with the old, and it sounds much better. by the way a lot of today's pop and rock hits come from this "new country" but it gets no air time in israel. if you're interested i'll direct you to great country music in napster
דווקא היה לי תיכנון להיות ג'ניס הישאלית אלק
ואפילו היתה לי פתיחה טובה במקהלה קול ג עם כל הבנים הכבדים
הבעיה היתה ועדיין
אין לי חוש קצב וזה …בעיה
תראי זה לא שאין לנו רוקריות זה פשוט שהם צצות בקצב שונה
אחת ל….. כזה אבל יש
המישפט הכי ענק לדעתי ברוק נשי נאמר על ידיי ג'ניס גו'פלין
פיילניג גוד ווז גוד אינף פור מי
כתבה מעניינת מאוד
חיוך
בשבילי את הג'ניס הישראלית.
לא לא אי אפשר בכלל
חוץ מזה גמרתי מזמן עם סמים קשים
וגם הגעתי לגיל 31
אבל באמת בגיל 27 שזה הגיל שהיא מתה [אם אני לא טועה ]
עברה בי צמרמורת מוות
חיוך
לפי כל הכללים הידועים,
והפיגור המוקפד של 25 שנים אחרי שאר העולם,
הגיעה זמנה של פטי סמית' העבריה.
(לפני עשור כבר היה לנו איזה זמר שגנב לחנים מפינק פלויד.)
אבל, מי שומע היום את פטי סמית'?
ולא פחות חשוב: למה??
פטי סמית' עשתה קריירה שלמה מזה שהיא היתה הראשונה שמצצה לאיגי פופ. אחד השירים היותר מפורסמים שלה
People Have The Power
נורא דומה לסוג החיבורים שהמחנכת שלי בכיתה ה' כל כך אהבה לקבל מאיתנו.
יש ביקוש לשירים על שולי החברה (איפה זה בכלל)?
יש ביקוש לשירים של ילדה בת 14 שאמא שלה לא מרשה לחזור הביתה ב-11 בלילה?
ברוך השם, התקדמנו קצת בעשרים וחמש השנים האחרונות.
ג'ניס ג'ופלין שרה נחמד, אבל בגיל שבו היא (וג'ימי, וקית', וקורט, ובטח שכחתי מישהו…) מתה, אפשר לגמור תואר ראשון/שני, ופשוט להתעלם ממי שג'ניס כעסה עליו.
הילדות הכועסות של היום כותבות הצעות מחיר לקוחות בעמק הסיליקון.
אח"כ, במזגן, בדרך הביתה, הן שמות דיסק של סיד בארט.
פשוט מאוד, עדיף לשמוע ג'ניס ג'ופלין מאשר להיות ג'ניס ג'ופלין.
לא שמעתי טוב..אמרת..ג'ניס ג'ופלין שרה נחמד?
כמובן הכי עדיף לי החיים שלי
ונכון שג'ניס נישרפה מהר יכסית
אבל לא הייתי מתנגדת בכלל אם היו אומרים לי
קחי שבוע ותיכנסי לחיים של ג'ניס
בתנאי שאני יכולה לחזור חזרה אחר כך
רק היא היתה יכולה לתת את מה שנתנה
והיא נתנה
בשבילי היא כמו אחות שאומרת לי
תיראי…הלכתי ככה בדרך הזאת
תיראי מה קרה לי
היה מעניין זה בטוח
שיפט 9
שאתה חושב שפטי סמית עשתה קריירה מלמצוץ למישהו או לא, שאתה כנראה כבר לא מתרגש מכלום, שאתה חושב שפסגת השאיפות זה לגמור תואר ראשוןשנישלישי, ואפילו על כך שאתה לא יודע איפה זה שולי החברה. ששיא השאיפות שלך זה בטח ג'יפ ומזגן ועמק הסיליקון. אתה באמת צריך להתחיל לשמוע מוסיקה לפעמים. לא משנה מה. אולי זה יעורר בך משהו.
לעניות דעתי לא הבנת את מה שאבי אמר.
אני לא מכיר את כישורי המציצה של פטי סמית ( ואולי חבל ) מצד שני היה לי העונג ( והזכות)
לשמוע אותה בהופעה בסינרמה לפני כשנה, מדובר בזמרת ענקית ופרפורמורית מהשורה הראשונה , עם כבר מזכירים להקות שזמנם עבר אבי ידידי קשה להתעלם מהדוגמא שאתה מביא.
פינק פלויד!!!
הפינק פלויד חדלו להיות רלוונטיים מתישהו בתחילת שנות השמונים וסיד בארט כידוע לך התחרפן כבר הרבה קודם.
מה זאת אומרת הפינק פלוייד לא רלוונטים?
מה זאת אומרת עברם זמנם?
מה שהם אמרו ועשו עדיין מדבר עמוק וחזק לשלבים מסויימים בחיים
על מה אתה מדבר?
מצטרף לתמיהה.
"היי היי, מיי מיי – רוקנרול וויל נבר דיי", שר ניל יאנג ב"ראסט נבר סליפס", אלבומו המופתי משנת 1979. האם ניל יאנג, לדברי כל החושבים את עצמם לחכמים-עדכניים-מחוברים-למה-שקורה-בעולם, האם ניל יאנג לא רלוונטי?
נכון, הדיבור היה על פינק פלויד. אבל ניל יאנג הוא מאותו דור. גם הוא החל את הדרך באמצע-סוף שנות השישים, והתפתח לאורך הסבנטיז. והגישה העקומה, הרדודה והמזלזלת, היא שמקוממת אותי.
אני טוען ששורש הבעיה הוא כפול. בורות מחפירה, מצד אחד, בכל הקשור להסטוריה של המוזיקה הפופולרית (ולכל מי שמעוניין להרחיב את השכלתו ולהבין באמת בתחום, שישיג את הסדרה המשובחת "רוקדים ברחובות" של הבי.בי.סי, ששודרה בזמנו בחינוכית 23 )
ומצד שני – זלזול וקוצר רוח שנובעים ממנטליות ישראלית מאוד.
אז ככה: בורות מצד אחד, קוצר רוח מצד שני. התוצאה קטלנית. אפשר לא לאהוב את אריק קלפטון, פינק פלויד, בוב דילן, ניל יאנג – ואפילו "ג'נסיס"(!) אבל לומר עליהם "לא רלוונטים", זה בדיוק כמו לומר על "החטא ועונשו" שהוא "משעמם". מי שאומר היום ש"פינק פלויד" של השנים 1967-1975
הם "לא רלוונטים" הוא מי שמחר יוציא את שקספיר ודוסטוייבסקי וצ'כוב מתוכנית הלימודים.
יש דבר כזה שנקרא "תרבות". מושג רחב, מקיף, כולל. הוא המסד לכל חיינו. העובדה שאני לא אוהב את טולסטוי ואת פלובר, למשל, לא נותנת לי את הזכות לומר עליהם שהם "בלתי רלוונטיים". הם פשוט לא לטעמי, זה הכל, אני לא אוהב לקרוא אותם, אבל אני מעריך את תרומתם לתרבות.
במוזיקה זה בדיוק, אבל בדיוק, אותו דבר. אפשר להעדיף את "הקלאש" על פני "פינק פלויד" (אני, אגב, מקשיב לשניהם ולא מוצא סתירה בכך) אבל אי אפשר שלא לראות את התרומה השונה של שתי הלהקות להתפתחות הרוק האנגלי בפרט, והמוזיקה בעולם בכלל.
כמו תמיד, ידע הוא הבסיס לכל, אבל דרושה גם רגישות וסובלנות. הנטיה הטבעית של ישראלים קצרי-רוח, מעין גמדים-רוחניים וגורואים-בעיני-עצמם, הוא להרוג את מה שקדם לדבר שבעיניהם הוא הדבר האמיתי. ה"רלוונטי". וכמובן מדובר בשטות גמורה. בניגוד לטכנולוגיה, שבה המכונית מחליפה את הסוס והעגלה והמחשב את מכונת הכתיבה, באמנות אין דבר כזה. לורין היל ניצבת ליד ג'ניס ג'ופלין, שניצבת ליד מהליה ג'קסון. "רדיוהד" עומדים ליד הסמית'ס שעומדים ליד פינק פלויד שעומדים ליד הביטלס. אחד לא שולל את השני, אלא להיפך. לכן באמנות קיים מונח ה"הצדעה". אמן גדול יודע שהוא חייב את אמנותו לאלה שקדמו לו.
אמן גדול באמת, וחובב אמנות אמיתי, יודע שהוא ניצב על כתפי ענקים, כדברי אייזק ניוטון
מי שאין לו עבר, לא יהיה לו עתיד.
בועז כהן
בועז. כבר חשבתי שאני לבד בבית הזה. מזל שלא.
אני מחפשת בייבי סיטר כדי לשמוע רוקנרול ביום שלישי.
הוא לא ימות. אמרו שהצילום יהרוג את הציור. אמרו שהקולנוע יחסל את התיאטרון. טענו שהטלוויזיה תגמור את הקולנוע. אמרו שהמחשב יחסל את הספר. ש"סי.אן.אן" יביאו את הקץ על העיתונים.
ועכשיו יש שוטים שחושבים שהמוזיקה האלקטרונית תדחוק את הגיטרות אל מחוץ לזירה.
נו, בסדר. אני דבק במשפט ההוא של ניל יאנג מאלף תשע מאות שבעים ותשע
רוקנרול וויל נבר דיי
בועז שבית את לבי…כי זה בדיוק מה שאני אומרת על רוק כמו למשל פינק פלויד שאף אחד לא יודע כמה הם תרמו לרוק!!!! וכמה להקות ניסו לשדרג אותם וכמובן לא הצליחו כלכך…וניל יאנג הוא גאון בפני עצמו שגם הוא כמו למשל דיויד בואי ניסה כל פעם סגנון מוזיקה שונה אם זה פופ או רוק קאנטרי או אלקטרוני..מי שבאמת לא רלוונטי הם אלו שלא באמת שרים כדי להביא הבעה עצמית דרך המילים שלהם אלא הם אלו ששרים כדי להרוויח תכסף שלכם לבנות בתים ענקיים .(לא שאני אומרת שדיויד בואי לא בנה בית ענק אבל הוא הביא לנו משהו שונה…הוא נקרא גאון!!)
אתה לא מכיר את כישורי המציצה של פטי סמית, ואתה חושב שזה אולי חבל שאתה לא מכיר.
לא חבל. ממש לא חבל. יש צילום מפורסם שלה משנת
1976
כשיצא "סוסים" לשוק.
פטי סמית' מרימה יד למעלה, ו….ג'ונגל טרופי לח ופרוע פורץ מבית שחיה! גם הקשוחים שבין באי מועדון "סי.בי.ג'י.בי" בניו יורק לא עמדו בזה, ודהרו החוצה להקיא
לא היית רוצה מציצה מדבר כזה. תאמין לי שלא.
ג'ו אתה נורא מאכזב , באמת. בתור אחד "שבאמת אוהב נשים" כפי שאתה חושב על עצמך, הייתי מצפה ממך להבנה בדקויות. כנראה גם שלא היית בהופעה שלה, ולא ראית כמה היא גדולה. גם אמנית גדולה וגם אישה מדהימה. שיער בבית השחי ? זה מה ששובר אותך ? חוץ מזה, קיבלת הצעה מפטי סמית ? תשתף אותנו. לדעתי כל מה שהיא מציעה לך זה את המוסיקה שלה, ומסכן, אתה מפסיד את זה בגלל הדימוי שיש לך בראש על איך אישה צריכה להראות.
לא דופק בחורות עם שערות בבית השחי, גם אם הן כותבות שירים גדולים. לא נמשך לזה. מין סטיה כזו. בחורות עם שיער מיותר לא עושות לי את זה. מה לעשות – יש לי טעם מוזר
פטי סמית ביקשה ממני למסור שהיא פלטה אנחת רווחה. היא כבר ממש פחדה שתרצה לדפוק אותה. "לדפוק" ? אז זה מה שאתה עושה לבחורות? קצת מיושן לא ?
עלינו כאן על משהו…
את רומזת שאשה יכולה להשאיר את סבך השערות הטבעי שלה שם (ובכלל) ועדיין להקרא בת אדם?
יפה,חשיבה חיובית!! (ובלי טיפה של ציניות..)
ובטח שזה לא יוריד מערכה או מכשורי השירה שלה..
יצאת יצאת יצאת
נקניק
מצטער, נעמי. מה לעשות שאני לא פוליטיקלי קורקט ואני מחבב נשים שהן נשים וגברים שהם גברים. יש לי אהבה משונה לנשים בשמלות וחצאיות בלי שיער בבית השחי. קיראו לי "פרימיטיבי", קיראו לי "שובניסט" – אני אוהב נשים נשיות.
אני לא קוראת לך בשמות שכתבת
חשבתי שזה ברור ..כתבתי נקניק
חיוך
ואכשיו עם זה שהטעם שלך כזה אין לי בעיה…
זה שאתה אומר למישהו אחר שלא הפסיד כלום כי יש לה שערות בבית השחי
זה מאוד נקניקי לקבוע על פי הטעם שלך ולהכליל כך על עוד מישהו
נו…אז אנחנו כבר לא נזדעזע ביחד..אני יכולה לחיות עם זה
עוד חיוך
אורי, חברי כאח לי,
ומה בכך שסיד בארט השתגע? התקליטים שהוא הוציא אחרי שגילינו שהוא לא בדיוק כמו כולנו, לא חושב ומתנהג לפי הנורמה, או במילים אחרות לא נורמלי, לא שווים את זה? פינק פלויד לא עושה את זה יותר? ומה על באך, ברהאמס ובטהובן? הם רלבנטיים? בטח גםן כברלא. וליאונרדו? ומה על שאגאל או בא נאמר סטראוינסקי או צ'ייקובסקי, הם עדיין רלבנטיים? מי רלבנטי? או אולי אשאל, מה זה המילה הזאת רלבנטי (אני לא שואל סתם, תמיד עונים לי ככה כשאני עונה למודעות עבודה, וחשבתי שאולי אבין את הקשר).
אורי היקר,
פינק פלויד לא רלוונטיים. ?? ??
אין מספיק סימני שאלה בעולם בשביל לתהות על היציאה הזו שלך, אין דבר כזה במוזיקה "לא רלוונטי" – ראה מקרה חיי הנצח של שנות ה- 80' וגם ההוא, איך קוראים לו…. מוצארט. וחבר מרעיו.
חזור למקורותיך ושוב אלינו מפוכח (וגם מפוקח).
רוק זה משהו שהתאים לשנות השישים שיבעים. אז זה היה הזוי תמוה. היית מסתובב מסטול מת, מזיין בטירוף לצלילי מה שזה לא יהיה.
אבל היום? כמה שרוק נשמע תקוע ולא מתאים. (רק לדמיין את עצמי מזיין לצלילי גיטרות רועשות מבאס)
כבר בשנות השמונים התחילו להבין שמוסיקה אלקטרונית זה מה שעובד. או לפחות השילוב.
כשהייתי בן 16, מודה, אהבתי רעש (מטאל, דת' ושאר חארות), ללכת להופעות פוגו ובלאגנים.
עדיין אוהב רעש, מוזיקה אלקטרונית (שאינה דווקא האוס וטראנס) מיוחדת מדהימה, היכולת להישאב למוזיקה פשוט עצומה.
ושוב לרוק כמה אפשר למחזר אותם אקורדיים. בטח יש דברים טובים אבל זה פשוט כבר לא זה.
(יש לי קושי בהתבטאות כרגע.. אבל הרעיון הכללי מובן, אני מקווה)
כמובן זה טעם אישי, אז אוהבי הרוק אל תקחו את זה כביקורת רק אל תפחדו לנסות משהו אחר (אנשי האנטי אלקטרוני).
לגבי ישראלי ספציפית – כמה פעמים סחרוף עוד ילאה אותנו?
היהודים (לא משנה מי שר), חמודים, אבל משהו מיוחד, לא נראה לי!
את כנסיית השכל משום מה מאוד אהבתי, דווקא, מתחילת דרכם.
לא עולה לי עוד בראש בקיצור אין הרבה חידושים גברים או נשים. דווקא הדיסק האחרון של אסף אמדורסקי שווה בדיקה (לא רועש אל שווה).
אז למה אין יותר נשים שעושות אלקטרוני קשה (או מסחרי לא חשוב)בארץ, או די.ג'י. יות?
טוב: אז כמה דברים יש לי לומר:
א. הדבר שמבדיל בין המוסיקה האלקטרונית ה"חדשנית" שאתה מדבר עליה לבין רוק, זה דבר קטן שנקרא רגש. ואני אסביר: לא תשמע הרכב אלקטרוני שר שיר על אהבה, כעס, עצב (כשאני חושבת על זה לא תשמע הרכב אלקטרוני ששר). יש את העיניין של "להישאב למוסיקה" כמו שאתה מגדיר את זה, אבל זה לא מעורר שום רגש הזדהות. לפחות לא לגבי. מתמלא לי רעד בגוף כשאני שומעת שירים של הסמית'ס ושל ניק קייב, ולצורך העיניין של הכתבה, גם פטי סמית' וטורי אמוס המדהימה. אני לא מרגישה כלום כשאני שומעת מוסיקה אלקטרונית. וגם אני לא מדברת על האוס וטראנס.
זאת לדעתי, המהות של הרוקנרול. שלא צריך להיות זמר אופרה כדי לצרוח ולהעביר את כל מה שעצור בך. לא נראה לי שזה קיים במוסיקה אלקטרונית.
ב. נמאס כבר מכל העיניין הזה של ה"קידמה" כביכול. העובדה שמוסיקה אלקטרונית זה מה שהולך היום לא מפחית מערכו של הרוק. מדובר במוסיקה ששורדת משנות ה-60, ותמיד יש לה חידושים. וחוצמיזה, אין מה לעשות, זה ה-דבר האמיתי.
למה צריך להשוות?
אף אחד לא הכריז על תחרות.
אבקת מרץ סקנדינבית אחת אמרה פעם שנשמה אינה נמצאת בכלים – חשמליים, אקוסטיים או אלקטורניים, היא נמצאת באנשים שמאחוריהם. וכך, הרקוויאם של מוצארט, הגיטרה של הנדריקס וטרק אלקטרוני עשוי טוב, יכולים לקמט את הנשמה. תלוי מי האיש שמכניס מנשמתו אליהם.
צר לי, אני חייב לחלוק גם עלייך. אני אוהב רוק, אני מנגן רוק, אבל אי אפשר לשים את קו החיץ בין מוזיקה אלקטרונית לבין רוק ולחשוב שההבדל הוא ברגש.
לא.
יש מוזיקה אלקטרונית עתירת רגש, חוויתית, קסומה, מטלטלת. "סן ז'רמן", "גרוב ארמדה" ולפניהם בשנות השבעים בראיין אינו האנגלי, קראפטוורק הגרמניים – וחזרה לימינו – "קרודר ודורפמייסטר" האוסטריים. גדולים. מרגשים. מאוד.
באמת.
נסי ותיהני
מצטערת. קשה לי להיתחבר לזה.
יותר קל לי להיתחבר לסמית'ס, לרדיוהד, לנירוונה, לפרל ג'ם, לקיור, ולפיטר מרפי מאשר טרק אלקטרוני עשוי טוב.
מה שיפה ברוק זה עיניין של האמירה. איך שהזמר/ת שר/ה הכל מהבטן, ונחשף/ת כולו/ה. לא יעזור, מוסיקה אלקטרונית לא מצליחה להעביר לי את זה, לצערי. לא ניראה לי שזו המטרה שלה בכלל.
פדיחה. כמו שמישהי כתבה עוד לפני–אני ממש לא בטרנד.
אני מעדיף רוק, אבל יש אלקטרוניקה מרגשת. אמביאנט זה אלקטרוני, וזה רב-קסם
……….וגם מרטין לות'ר קינג. וגם עשו אהבה. וגם פתחו את הראש. וגם כל מיני דברים, שהעולם של היום לא היה יכול להיות קיים כפי שהוא, לולא המהפכה הגדולה של שנות הששים.
ומה היה בה במהפכה?!
עיקר המהפכה היה השחרור מדוגמת חשיבה לא ביקורתית.
אז מוזיקה, לבוש, התנהגות מינית, שיער, וכל השאר הם רק סימפטומים שביטאו משהו הרבה יותר חזק.
בשנות הששים התעורר הדבר הזה הקרוי "אנושיות". הדבר הזה שחשב שיש ערך לפרט, לכל פרט. יש ערך אמירה ולא רק לצורה. יש ערך לאדם וזה לפני המדינה. יש ערך לטעם וזה לפני המוסכמה. שיש ערך לשאלה. שיש ערך להליכה אל הלא ידוע…
שמותר להיות אופטימיים ולא לבקש חשבון.
אז היה בזה תמימות. כן. אבל בעיניי, תמימות זה לא דבר רע.
והרוקנ'רול היה ביטוי לצעקה שיצאה מתוך הדיכוי ומתוך המצוקה ומתוך ההחלצות. והתפרצות הכשורונות האדירים וזרם היצירה לא נבלמו על ידי מחסום הקול. ג'אגר הלך עם הקול שלו למקומות שלפניו לא העיזו. אין אידיאולוגיה בקול שבור וסדוק. מה שיש ברוק, זה שאם יש לך מה לומר או לצעוק, אז אין מחסום של קול. ואם עישנת כבד ואם גרת בתוך הכאב ולא צעדת בשבילי הקונסרבטוריון, עדיין יש ערך למילה, לתוכן, לתחושה ולאמירה וכמובן למוזיקה.
זה שנות הששים, שמהן צמח גם הרוקנ'רול. עם שאר הדברים שבגללם אנחנו חיים בתרבות שבה מקארתיזם זו מילה גסה.
ומוזיקה. נו טוב אני קשיש. אבל עדיין אלה שצמחו בשנות הששים והמשיכו ליצור הרבה אחר כך, בשבילי הם הגדולים מכולם.
אז נכון ראינו את הסמית'ס ניק קייב ועוד כמה הצלחות, פה ושם. אבל דאון ד'ה ליין. ווי מייק סיסטיז אור פריז.
ושבתי לשמוע היום את קולה של פטי סמית'…
אמהמה, לא ממש מדויקת, או אם להיות פחות דקדקן, מדויקת סוציולוגית, לא מוזיקלית. ההגדרה הקרובה ביותר ללידת הרוק שמצאו המוזיקולוגים היא: הרגע בו אנשים לבנים התחילו לנגן מוזיקה שחורה. אנשים אמרתי, ובכוונה. מוזיקה לבנה חיחלה והשפיעה על מוזיקה שחורה עוד קודם. גם מוזיקה קלאסית אירופאית, אבל בעיקר סולמות והרמוניות איריות (שבגלגול קצת שונה הפכו למוזיקת קאונטרי). המודול הנפוץ ביותר היה מלודיות שירה ומקצב אפריקאי, הרמוניות איריות. מה שהוליד פחות או יותר את הבלוז. הכנסת כלים חשמליים לתמונה היוותה את תחילת הדרך – נוצר ה- R&B וכשלבנים התחילו לנגן אותו זה כבר היה רוק&רול. מיד בסמוך באו גם הרוקאבילי ועוד ורסיות של שילוב בין לבן ושחור וכל השאר היסטוריה. מה שחשוב הוא, שכשמיק ג'אגר התחיל לשיר, הוא לא חשב לעצמו פאקינג הל דיס איז דה סיקטיז, אם יש לי מה להגיד אני אצעק אותו, הוא חשב, הי, כל התקליטים האלה שבאו מאמריקה וגדלתי עליהם? אני גם יכול לנסות ולשיר ככה.
תוהה יקר, אני מפנה אותך לתגובתי שלמעלה. אני לא מבין את העמדה העקרונית שלך. מה הבעיה לשמוע קרודר ודורפמייסטר, גרוב ארמדה ודי ג'יי סאשה, וגם את "רדיוהד" "קולדפליי" וניל יאנג. וגם מוזיקה קובנית. וגם את הפסנתר המושווה של באך. וגם ג'אז של מיילס דייויס.
מוזיקה היא מוזיקה היא מוזיקה. אם זה מפעיל אותך רגשית, אם זה אומר משהו על החיים שלך, כדברי סטיבן פטריק מוריסי, אז זה זה.
הצורך לדרג ל"רלוונטי" ו"לא רלוונטי", עכשווי ולא עכשווי, הוא מיותר לחלוטין.
ההערה הקטנונית של השבוע:
אף אחד בחיים לא שמע את הפסנתר של באך, ואפילו לא משהו שבאך כתב לפסנתר.
באך מת לפני שהמציאו את הפסנתר….
הערה מקסימה. ובכל זאת, גם מורתי לפסנתר ויולט שטיר היתה מכנה את היצירה "הפסנתר המושווה". צ'מבלו, מה לעשות, קשה להשיג
הרוקנרול הזה?
zeh be-emet stam rock tfoo tfoo
מה שנכון נכון,, זה באמת רק רוק 'נ' רול
but I like it like it, yes I do!!
את מי זה בכלל מעניין הרוקנרול הזה?
את ה- 15 מיליון שקנו את "קליפורניקיישן" של רד הוט צ'ילי פפרז, למשל.
את המיליון דלוקים שדהרו לחנויות לקנות את "פאראשוטס" של קולדפליי שיצא
לפני חודש ומפוצצים כל הופעה שלהם בבריטניה כרגע.
ומצד שני: את מי זה מעניין, אפשר לשאול, המוזיקה האלקטרונית?
אם אתה מעוניין בנתונים, שאל בחנויות התקליטים כמה דיסקים אלקטרוניים נמכרים
מדי חודש. תופתע, אני חושב, לגלות את הממצאים.
ולמרות הכל, מישהו החליט שאלקטרוני זה טרנדי. אז שומעים את זה כל זמן, כל המסיבות בתל-אביב הפכו להיות על טהרת האלקטרוני לסוגיו, ברדיו מתחילים להפציץ עם אונצות-אונצות ולחובבי הרוק העכשוי המועטים לא נותרה אלטרנטיבה.
סיפור אמיתי: לפני כמה חודשים שמעתי שלאלסטיקה יצא אלבום חדש. אלסטיקה אמנם היא לא להקת רוק פורצת דרך, אבל הם מגניבים ועושים מוסיקת רוק כיפית לחלוטין עם השפעות טי-רקס-בריטפופ כבדות. האלבום הראשון שלהם הופץ כאן בזמנו ונמכר בצורה לא רעה. אם כן, שמתי פעמי אל חנויות הדיסקים הקרובות למקום מגורי (שבמקרה הוא מרכז ת"א). לאחר שזכיתי לתגובה שלילית לחלוטין, החלטתי לנסות את מזלי באוזן השלישית, שכידוע מתמחים בדיסקים נידחים באשר הם.
אני: שלום, יש לכם את החדש של אלסטיקה?
מוכר: מצטער… היה ונגמר. את לא הראשונה ששואלת אותנו.
אני: מתי תביאו עוד?
מוכר: לא יודע, אולי באמצע החודש הבא.
אני: אם יש לדיסק כל כך הרבה ביקוש, למה אתם לא מביאים כמות יותר גדולה?
מוכר: כמה אנשים כמוך את חושבת שבאים לכאן ומבקשים את החדש של אלסטיקה?
אני: אה.. לא יודעת, אבל בטח יותר מאלו שמבקשים את דיסק הרמיקסים החדש של דייג'י בובו או משהו כזה.
מוכר: <שתיקה>
וכידוע, שתיקה כמוה כהסכמה.
בסופו של דבר ניצלתי הביקור שלי בלונדון כדי להכנס לחנות הדיסקים הראשונה שנקרתה בדרכי, לגשת אל האות E ולשלוף את הדיסק הנחשק כלאחר כבוד. באותו ביקור גם זכיתי לראות את אלסטיקה בהופעה בפסטיבל רדינג, הופעה מפוצצת יותר מבמת הדאנס הסמוכה.
לסיכום – זה לא נכון שהרוק מת. הרוק חי, בועט, ויחייה ויבעט כל עוד יש אנשים שרוצים לעשות אותו ולשמוע אותו. בישראל, לעומת זאת, תרבות הטרנדים מבקשת למחוק אותו לחלוטין.
בביקורך הבא ב-HMV
קני 30 עותקים של הדיסק
ומכרי אותו לנו, הישראלים המפגרים, במחיר שיכסה לפחות את הכרטיס לרדינג.
מה הקשר לבין מה שכתבת לבין מה שהצבעתי עליו? האם העובדה שאני אוהבת רוק בריטי רומזת שאני מזלזלת בישראלים? ומסיבות עם דיג'יים מחו"ל לא מזלזלות בישראלים? בקיצור, לא הבנתי מה אתה רוצה מהחיים שלי.
עם זאת, שלוש נקודות לתיקון:
1. כרטיס לרדינג עולה 80 פאונד, כלומר כ600 שקל. כלומר, 4 מסיבות תל-אביביות עם דיג'יים מחו"ל (לא כולל האקסטות)
2. 30 דיסקים של "אלסטיקה" עולים 450 פאונד, כלומר כמעט פי 6 מרדינג.
3. את הדיסק של "אלסטיקה" קניתי דווקא ב"וירג'ין".
לא הייתי צריך לפנות אליך.
סליחה.
רדינג…1992…נירוונה מופיעים שם. סוויד מופיעים שם, ומתגלים לראשונה לעולם. מאניק סטריט פריצ'רס. ואגב: לא רק "אלסטיקה" לא מיובאים באופן סדיר לישראל, המון דיסקים לא מגיעים לכאן, כמו גם המון סרטים מצויינים. הפכנו לאמריקן-אוריינטד, שלוחה של ארה"ב, ואין הרבה סחורות תרבותיות אמנותיות ממדינות שאינן דוברות אמריקאית
אין רוק ישראלי בארץ כבר הרבה זמן. אין בנזין, אין תיסלם, ומאז שפורק הצמד פורטיס-סחרוף, פורטיס נעלם וסחרוף הוא דינוזאור הרוק היחיד שנשאר כאן. מאז גם שהלכה לעולמה ענבל פרלמוטר המדהימה ז"ל, ואיתה פורקו המכשפות, סי היימן וריקי גל כבר מזמן לא משמיעות ציוץ,
אין גם רוק נשי בארץ, וחבל. אורית מהיהודים אולי, אבל היא חלק מהצמד.
גם הצד הגברי שהסכרת- ערן צור, כנסיית השכל, ואפילו חמי רודנר (איכס), לא עושים רוק לדעתי
לדעתי זה לא קשור בשירי ארץ ישראל הישנה, להקות צבאיות, וכל הבבל"ת שהזכרת, אלא זה מה שהקהל רוצה- הוא רוצה פוזה של רוק, אבל שהשירים יהיו מלודיים ומתקתקים,
שח"וח האוזן לא תכאב.
מה לעשות? הלוואי והיתה לי תשובה….
המצב באמת חמור.
מיה , נכון אין הרבה רוק נשי בישראל ועדיין חוששני שהפעם הסתערת על בריקדה דימיונית. לצערינו אוהבי הרוק אין היום בכלל רוק אמיתי בישראל ( הלהקות גידלו לא רק את יהודית וריטה אלה גם את שלמה ורמי ) אם ניקח את העובדה שגם בעולם הבנות מהוות רק אחוז קטן ממוסיקת הרוק נגלה כי המצב בארץ לא יותר גרוע , רק שמראש שוק הרוק בישראל קטן ומדשדש.
נ.ב – הזכרת מספר יוצאות מהכלל אליהן שווה להוסיף את אסתר שמיר ("המקום הכי נמוך בתל-אביב" הוא בעיני אחד מקטעי הרוק היותר טובים שנשמעו פה) ואת אלונה דניאל ( טאטו עשו יופי של רוק).
בתקווה לעתיד יותר רועש.
"רוק" ו"רעש" אינן מלים נרדפות. צריך להבין את זה. "מחתרת הקטיפה" עשו כמה שירי רוק נצחיים, בלתי נשכחים, כמו "עיניים כחולות חיוורות" ו"אהיה המראה שלך" שהיו מאוד לא רועשים. גם "טאטו" לא ממש עשו רעש, והיו להקה יוצאת מן הכלל. גם "רעש" יצרו כמה שירים מהממים, כמו "לעתים" ו"חנן" ו"נוסע רחוק", שדווקא לא היו רועשים, אלא הזויים, פסיכדליים מעט. האלבום הכי דגול של "נירוונה", מלכת הגראנג' של סיאטל, הסמל של התקופה, הוא דווקא ה"אנפלאגד" שלהם. כן, האנפלאגד, ולא "נבר מיינד", כי דווקא באולפן של אם.טי.וי. קורט קוביין הוכיח כמה השירים שלו גדולים כשהם חשופים, עירומים, שותתי-דם.
נ.ב.
ואני אוהב רעש-גיטרות מאוד מאוד, כמו "מיי בלאדי ולנטיין", "אדורבל" ו"קיטצ'נס אוף דיסטינקשן", אבל באמת שאין שום קשר הכרחי בין עוצמת הווליום לבין הרוקיות של המוזיקה. הטראנס-נצחונות של אייל ברקן מרעיש הרבה יותר מאלבום (הרוק) האחרון של ניל יאנג "סילבר אנד גולד"
Actually, no one here is connected to what's going on in the world, you think that the USA is what you see on MTV and Seinfeld, LOL. By the way, as a journalist you should know that Kurt Cobaine is pronounced KERT not KOORT, maybe it's KOORT in germany. Also are you guys aware that most of the rock acts that come to israel are over-the-hill, washed-out performers?? /s
נכתוב לך פעמיים "גבר".
אולי תכתוב משהו רלוונטי לדיון?
אם נכתוב קרט קוביין, נצטרך גם לכתוב באסטן, ולא בוסטון. לנדן. ולא לונדון. פארי, ולא פאריז. אלאמן, ולא גרמניה. פראנס ולא צרפת. נת'רלנד, ולא הולנד.
אתה מבדח מאוד, ג'ורג' היקר. אין ספק. שיעשעת אותי ביותר.
תקשיב: כשאני מדבר אנגלית אני אומר קרט קוביין וכשאני מדבר בצרפתית אני אומר לונדר, ולא לונדון. אבל "בננות", למרות שאתה כותב באנגלית, הוא אתר עברי לקוראי ודוברי עברית. ומשום כך: קורט קוביין וניל יאנג (ולא יונג)
First of all, you're not commenting about the rest of my message, so you must agree that basically you get second rate, over- the-hills acts in Israel, like Alanis Morissette and Lou Reid. There is a big difference between names that have been around for hundreds of years, and a person's name, so we're not going to start saying PAREE, instead of Paris, all of a sudden. How about names such Michael Crichton, the author? it's pronounced CRY-TEN, however his first 3 books were published in Israel as CREECH-TON, also all the Campbells should be pronounced KEM-BLE not KEMPEBEL. How do i switch to english if my computer is English-based??g
Avi, get a dictionary and try to figure out my message
זה באמת נורא חשוב איך מבטאים את השמות, נודניק.
Yes, anonymous asshole, it's shows your sheer ignorance when you say Naomi CAM-PE-BELL and Michael CREEC-HTON, your english probably sounds like BARAK…LOL
דווקא האנגלית שלי מצויינת. אבל הפרובינציאליות הנוטפת מדבריך. זה מה שחשוב ? שישראלים ידברו אנגלית טוב ? הצרפתים למשל, אין להם בדרך כלל את הצורך הפתטי הזה כי הם לא תופסים את האנגלית או האמריקאית במקרה שלך, ואם נדייק את האמריקאיים, כמאורי הגולה. אבל אתה, בטח האוכל האהוב עליך זה מקדונלדס, ואתה גומר מקוקה קולה ומייקל ג'ורדן. ונורא חשוב שידעו עליך שאתה איש העולם הגדול. אבל אתה לא, חביבי, אתה לא.
בתור משוטטת פאסיבית עד כה באתר הזה החלטתי הפעם לחרוג ממנהגי ולהגיב בפעם הראשונה, כי כ"כ עצבנת אותי ג'ורג' בזחיחות המגוחכת הזו שלך, ובהתנשאות, ובתור אחד שאוהב קאנטרי (יה.. יה.. NEW COUNTRY).. אין לך על מה. את מי מעניין שגארת' ברוקס מכר מאות מליוני עותקים? האם זה מעיד על טיב כלשהו, וביחוד באמריקה על כל הוואייט טראשיות שבה? גם מרלין מנסון, להבדיל, מצליח בטירוף בארה"ב, ושמעו לא ממש הגיע לארץ, או למקומות עם אוריינטציה אירופאית, וטוב שכך. אבל הבטחון המופרז כ"כ שלך מגוחך ומרגיז כאחד: דוגמאות:
מאיפה הבטחון שאנחנו כ"כ לא מחוברים למה שקורה בעולם (בהנחה שהעולם, לפחות מבחינה תרבותית בשבילך, הוא אמריקה..), למה אתה חושב שאנחנו הילדים רואים דווקא MTV – ומה עם המאגזינים שאנחנו קוראיים?
טוב נותקתי בפראות אז אמשיך..
אז רציתי להמשיך ו"להוכיח" את האופציה המאוד אפשרית שאנחנו כאן בארצנו הקטנה בהחלט יכולים להיות מעודכנים בכל מה שקורה אי שם באמריקה.. אבל זה נראה לי סתם מצטדק ומתנצל, אז רק אוסיף:
בקשר לבורות הגמורה שהחלטת לשייך לאנונימוס למשל, אז יותר משזה אומר עליו זה אומר עלייך. כי יש הבדל תהומי בין טעויות שנובעות אכן מבורות, שיכולה להיות טבעית אם סתם הדיוטות שוגים בה ולא למשל אנשי מקצוע כמתרגמים, או שדרנים ברדיו – כמו למשל מקרה קרייטן, או מקרים אחרים ששמעתי במו אוזני – סיוקסי במקום סוזי (מהבאנשיז) ששדרנית צעירה בגל"צ ביטאה כך את שמה רק בגלל שכך כותבים אותו, או סייד (SADE) במקום שארדיי (כן.. בטח גם על הר' כאן תתווכח) ואגב מיימי לא שמעתי איש קורא לנעמי קמבל קמפבל, כמו שבאמת כמעט כל דוברי השפה העברית יודעים שמבטאים "נייף" למשל, ולא knife, או מארק נופלר ולא קנופלר, אני בטוחה שגם אתה בתור דובר אנגלית (??) אם היית נתקל בשמה של סוזי מהבאנשיז כתוב על נייר לפני שנפש חיה (נטולת בורות) היתה משמיעה את ההיגוי הנכון באוזנייך, גם אתה היית חוטא ומכנה אותה סיוקסי – אבל כאמור להבדיל מטעויות אלה, לקרוא לקורט קרט ולא קורט – זו לא טעות, כפי שבועז ניסה להסביר – זה עניין של מבטא, ופה אתה מפגין את בורותך, כי אתה טוען שאין להשוות בין שמות שקיימים מאות בשנים כמו פריז (פרי) לבין שמות בני אדם, אבל שמות בני אדם ושמות משפחה שלהם בד"כ קיימים גם מאות שנים, לעתים לפני שעיר זו או אחרת נוסדה כלל.. אז מה ההבדל בכלל? זה ממש עניין של מבטא, בדיוק כמו שהניו יורקי לא מדבר כמו הבוסטונאי ובטח לא כמו הבריטי, או הניו זילנדי וכו' וכו'.. לכן גם אם קורטני לאב קראה לו קרט, וכך גם הסבתא והשכנים, עדיין אני בטוחה שליאם גאלאגר לאו דווקא היה קורא לו ככה, וגם אני אמשיך עם קורט. ותחשוב שאני בורה. ולגבי החלק השני שהתעסקת בו, שאנחנו מקבלים כאן בפרובינציה רק אמנים סוג ב' לדברייך ושאף אחד לא הגיב על זה, אז כנראה לאף אחד לא היה כוח להכנס לויכוח חסר הטעם הזה, כי הטענה לא ממש מדוייקת, וגם אם לעיתים כן, אז הקטנוניות האדיוטית שלך כ"כ עצבנה, ובא לנו להשאר באותה רמת דיון, קטנונית ולא משמעותית.
oops, my response is all the way down
הכותבת שאלה למה אין רוק ישראלי נשי עכשווי,
ולא
לאבא-של-מי-יש-יותר-גדול-פינק-פלויד-או-ג'נסיס.
אפכת אולי למישהו לענות לעצם העניין, ובדרך לענות על השאלה
האם עדיף להיות סי בארט, או לשמוע סיד בארט?
ברור בלי כל ספק, שעדיף להיות סיד בארט. אבל מכיוון שזה היפותטי, וסיד בארט כבר אין שום סיכוי שנהיה (לפחות לא בגלגול הזה, ובגלגול הבא, אם לשפוט על פי כמות החטאים, סיכוי סביר שנשרף באושוויץ) זה לא אומר שצריך להפסיק ליצור. בא ניקח את זה למקום קרוב יותר, אבי, אני ואתה לעולם לא נהיה ג'רמי בנטהם, או מיל, אז מה בגלל זה נפסיק לכתוב על חרות, ונתחיל לכתוב רומנים למשרתות?
א – מה, כבר ויתרת על האפשרות להיות בנטהם.
למה אתה חושב שאני כותב באנגלית כבר שנה? בגלל המאזדה?
ב – אני מדבר על המצב הקיצוני של ליצור, ובתמורה לגמור כמו בארט
(והזכרתי שם גם את הנדריקס),
לעומת – לשמוע דיסקים שלהם, רצוי ליד מזגן הגון, ולצלוח את גיל 27 בשלום.
ביום הולדת 27, אחי (הקטן) ביקש ממני לא לגעת בגיטרה במשך שנה.
ביקש – קיבל.
וכבר שנים אני לא שומע את
The Final Cut
כשאני חתום על נשק.
אם סיד בארט היה מקפיד על כללים פשוטים אלה (לא לשמוע ווטרס כשהוא לוקח משהו…)
הוא היה כותב היום ספרים. הם בטח היו יותר אינטליגנטיים מ"דלדולה של הרוח באמריקה" ודומיו.
"סיפורה של או" הוא ספר מאוד מוצלח, בעיניי – אם כבר מדברים על ספרות. בכלל, צריך להקים אתר שבו יהיו רק קטעים על זיונים שנלקחו מספרי מופת מפורסמים בהסטוריה. זה יפליא את כולם לגלות כמה סקס יש בתנ"ך, אצל אריסטופאנס, קוואפיס, דייויד בדיאל (ב"זמן לישון" יש פרק שלם שעוסק בזיון בתחת), פולין ריאז' הצרפתיה, ג'י. פי. דונליווי האירי ואחרים
זו שאלה שאין עליה תשובה, בכל מקרה, נראה לי שסיד בעצמו היה שמח להתחלף עם כמה מאיתנו. אם אפשר היה לקבל ממנו תשובה הגיונית בכלל.
ואני הייתי שמה לב לברונטית ההיא מפינג פונג…
איכויות קול שלא נשמעו אצלנו מאז ענבל פרלמוטר ז"ל
(היחידה אולי שלקחה את עניין הרוקנרול ומיצתה אותו עד הקצה)
מכרה את נישמתה לשטן. בבלגאן היא עשתה מוזיקה טובה, והיום היא משווקת מוזיקת פופ מעריב-לנוערית. הבלונד יושב עליה טוב, השמלות ההדוקות מחמיאות לה – בקיצור העטיפה 'משו-משו' כמו שהכותבת ציינה, אבל זה בה על חשבון מוזיקה משובחת ואיכותית.
אה, ואיגי וקסמן ממשיכה להופיע לפני הילדים בעיר הנוער (או איך שלא קוראים לזה).
מה זאת אומרת כל אחד אחרת?
מה, מה עשינו רע?
אולי מספיק כבר עם האנגלית המדוברת הזאת?! ואני בכלל חשבתי שעכשיו מדברים על מוסיקה ישראלית…….. ומה זה בכלל רוקנ'רול?! ולמה לבוז לדנה, וריטה, וכל השאר?!
אני חיה ונושמת מוסיקה ישראלית…מתעוררת עם זה אוכלת, שותה, בוכה, אוהבת מתרגשת…
רק עם מילים ומוסיקה בעברית., אמנם ממקומי גם מותר לי לחוות את דעתי האלק יותר מקצועית… אני מהענף…כמו שאומרים אצלנו…. ולצערי גם נתקלת בכמוכם- אלה שיודעים להעריך ולקטלג "משעמם" "רדוד" "מסחרי"…מול "איכותי", "אמיתי", "תרבותי"…..
אם לא הצלחתם להתרגש משלמה ארצי מזיע בקיסריה מול 4000 איש בקהל, או מארקדי דוכין
מתייפח עם פסנתר בצוותא, או אפילו מרמי קליינשטין בהיכל התרבות נהריה….כן, יש להם כזה….. אז כל שנותר לי הוא פשוט להצטער בשבילכם, על שכותרות מוכתבות ומתנשאות מונעות מכם להרגיש…..
עושים כאן מוסיקה נהדרת, נסו להקשיב, לכו תקנו תקליטים, תעמדו בתור להופעות…
hey everybody, great discussion, check out american sensation eric heatherly in "she's so hot", he's one of the top guitar players in america today
רק שלא כתבתי על מוסיקה ישראלית. כתבתי על רוקנרול.
שלמה ארצי בקיסריה ? לא היה לי העונג. פעם הבטיחו לי את החוויה הזאת, שמותר לך להתרגש ממנה ומותר לי להיות משועשעת ממנה, אבל גם זה לא קרה. ככה זה ברוקנרול.
Idiotit yourself, LOU Reid and Alanis Morissette are over the hill by any standard. The "American " magazines you are getting there are the European edition, and you probably get your info from YM and Cosmo. I'll take white trash country music any time over that rap crap you call music, and over "musica shchora". 2500 radio stations cannot be wrong. By the way, most people, even in your Ramat Aviv are clueless about country. Whoever wrote the comment about Macdonald's, i see longer lines at Macdonald's in israel than here.g
sorry mia, that was my response to "christina" up there
ג'ורג. אני סולחת אבל לא שוכחת. ואם בשמות עסקינן אז השם הוא
maya
:-))))))
my my maya, please forget and forgive
טוב. בייחוד שהצלחת להיות רך לרגע ולא כל כך כועס. למרות שאם כבר כועס אז בגלל מוסיקה
:-))))))
רוקנרול אמיתי, חם ומרגש זה יוסי בבליקי והחשמליות. ומיה יודעת על מה אני מדבר, כי הבנתי לפי "במה חדשה" שהיית בהופעה ביום שלישי. אני באמת מקווה שגם בנות יעשו רוק כזה פעם, פה, בארץ הקודש – כי אני מת על רוק נשים
אנחנו נפגשים כל הזמן! ב"בארבי" ב-WWW.STAGEMAG.COM
ועכשיו גם פה?
אני זוכר לטובה את אסתר שמיר, המקום הכי נמוך בתל אביב. זה היה רוק נשים משובח וגם דנה ברגר, לפני שמכרה את עצמה לרייטינג
יאללה יאללה. שלמה ארצי מנגן את אותה נוסחה כבר שנים, ותמיד באיזור ראש השנה ופסח. כמו שנאמר –
Duuuhhhhhh
ורמי קליינשטיין יכול להמשיך לרגש אותך כשהוא שר על "אין ךי פרוטה" שניה לפני שהוא חוזר לרמת אביב ג'
מה הקשר של אלה לרוק-אנד-רול?
רק רציתי להסב את תשומת הלב שהאלבום החדש של אלסטיקה כן מיובא עכשיו לארץ על ידי חברת הד ארצי ואפשר להזמין אותו בכל חנות תקליטים בארץ.
ואם אין לנו רוק נשי ישראלי לפחות יש לנו את ג'סטין פרישמן מאלסטיקה שהיא יהודיה כשרה למיטב ידיעתי ובזה נתנחם (-:
לא הבנתי איך עברו כ"כ הרבה תגובות ואף אחד לא הזכיר. הדיון, בתחילתו, היה על "הרוק הנשי – לאן?"
ובכן חבר'ה, יש תקווה:
לפני שבועיים הייתי ב"תיאטרון תמונע", שילמתי 35 ש"ח וקיבלתי הופעה מצצצצוינת של רונה קינן, שנשמעה לפחות כמו פי. ג'יי. הארווי. נכון, אז לא קמות הרבה נשים שיודעות לעשות כזאת מוסיקה. או שיש כאלה שיודעות, אבל שומרות הכל במגירה, ועושות את הכסף הגדול שלהם בהיי-טק, במקום להופיע מול מאה איש בבארבי פעם בשבועיים, לחיות באיזה דירה מסריחה בקינג ג'ורג' ולאכול איזה בייגלה.
אנשים אתם כולכם סטטיים.
ירונה כספי ו..
זהו בעצם…
ירונה כספי.
מי זאת ירונה כספי?
ירונה היא זמרת יוצרת ,"רוקיסטית" (אם לספק את רצון העם העצל) ,
שהשתתפה בעבר בהרכב שנקרא"גוונים כהים" (עם איתי בלטר ואבשלום כספי ועוד..)
וגם היתה הקלידנית ,ו
עשתה קולות ב"עיוור בלב ים " של כרמלה וערן צור,
וחוץ מה עבדה על אלבום שלם לפני כמה שנים , שבסוף לא יצא
אבל עכשיו היא שבה , במופע אינטימי,
ששוחט אותך,
אם יש לך דמעה אחת בפנים, שמחכה לצאת.
עזבו אתכם משרון בן עזר ה"ממוחזרת" (פוליאנה החדש בדיחה), ולא רונה קינן, טל גורדון
או קורין , או אלונה דניאל , או אסתר שמיר, הן עשו את שלהן, באמת ועם כל הכבוד,
אך לא מהן מנשבת רוח התהפוכות הפנימיות, האמת.
(ישנה מאירה אשר, אבל היא גם משהו בפני עצמו , שונה ומהפנטת)
ירונה נוגה ,ויחד עם זאת מלאת זעם ועוקצנות קברטית
את צריכה לראות אותה.
אין מילים להסביר.
בררי בקמלוט היא הופיעה שם לאחרונה,
אם תרצי , אני יכלה לעדכן אותך
שיהיה רק טוב,
שולה
וואלה, היא זכורה לי מאיזה מקום שנהגתי לשבת בו לא מעט.
יש עליה אטטיוד של מורדת.
בכל אופן אני אבדוק.
פוסט -קפה, פרילנד, מינרווה?
לא, מדובר ב'אלי אולי'.
מינרווה לא עושה לי את זה.
וזמרת ענקית, והמוסיקה שלה….איך אני אגיד את זה?
משהו משהו!
הייתי בהופעה של ירונה בקמלוט , מלווה ע"י הגיטריסט ארז רוסו, ובאמת שהיה מעולה.
יש לה את הקול המדהים ביותר ששמעתי אי פעם, הטקסטים טובים והיא גם כ"כ טבעית, שזה בכלל לא יאמן!!!
רק מה?
חבל שהיא מושכת אותנו ומושכת אותנו.
חברה שלי גילתה אותה עוד מזמן והיא אפילו הייתה באיזה שלוש הופעות שלה בתקופת הלוגוס (אוי, הלוגוס, איזה געגועים…) עם הרכב מלא וחשמלי, והיא אומרת שאין מה להשוות, שהיא ממש לא ידעה מה לעשות עם עצמה מרוב שהיתה מהופטנת ממנה.
אישה זהב. באמת זהב.
רק שתוציא תקליט כבר.
אגב , אני מחפשת נגנים ,
נמאס כבר מהקשקשת שלכן. תעברו לעשות דברים יצירתיים יותר. למשל, קריאה של אנשים חכמים ומעניינים יותר. למשל, עיתונות בריטית או ספרות בריטית. רק לא בעברית. בבקשה
טוב אז אנשים … אנשים !!!
מה קרה לכם ? ככה אתם מדברים על מוזיקה ?!? מוזיקה זה דבר קדוש ,אחד הדברים שאני הכי מעריכה!!! … אני שומעת מהנדריקס עד לצ'ילדרין אוף בודום … מפרל ג'אם עד דרים טיאטר ועוד הרבה מאוד דברים … גם ישראלי וגם לועזי
כל שיר שאתם שומעים וכל דיסק זה משהו שבנאדם ,בן אנוש! עשה והתאמץ כדי לעשות אותו ואני מדברת גם על בריטני ספירס שגם לה יש רגשות כמו לכל אחד מכם … ואני מדברת על כל אמן אחר … אפילו שאני אישית ממש לא אוהבת את הסיגנון של בריטני זה עדיין מוזיקה ואני אישית מעריכה אותה! …
ובקשר לרוק הנשי הישראלי … ענבל פרלמוטר -האלילה הנצחית שלי! עשתה בישראל שלנו את הרוק הישראלי הכי הכי שווה שיש!!! … גם על פוליאנה פרנק אין מה להגיד ,פשוט להקה טובה!
ויש עוד אמניות ישראליות שעושות אחלה בחלה של מוזיקה :רונה קינן,טל גורדון ועוד …
טוב … תחשבו על מה שכתבתי למעלה בקשר למוזיקה בכללי … כי זה באמת נכון
סאלם עליכם אנשים …
אה ו … עוד ככה 7 שנים כשאני אהיה בת 20 ככה … אני אחיה את הרוק הנשי בישראל !!!
תגידי, ואם תבוא אחת כזו? את תהיי מוכנה לממן לה את הדיסק?
הכל מתחיל מחברות ההפקות למינהן, אם את לא עומדת בקריטריונים של כוסית על עם סיפור של ילדה דפוקה מב"ש, אין לך בכלל סיכוי.
אני הכוסית עם הסיפור של הילדה הדפוקה,לא מבאר שבע,מדימונה( אפילו יותר טוב לגימיק)
ואני גאה להציג את עצמי בתור האישה שתחייה את הרוק(!!)הישראלי!!! רק תנו לי עוד כמה שנים כי אני רק בת17.
יחי הפוסי רוק!!!
פרחים בקנה הושט ובנות בצריחה…
מה זה המאמר הזה?
אין כבר במה להתעסק?
ממש קטנוניות..
הלו.. להתעורר.. נשים נרצחות.. נסחרות.. מוכות..מרוויחות פחות.. לא מקודמות ונמצאות הרחק הרחק בשל עם גברי שולט…
אז אין בנות ששרות רוקנרול.. ביג דיל!
הגעתי לאתר הזה כי חיפשתי בדיוק כתבה כזאת שתעזור לי לחדד את מה שאני מרגישה… התחלתי לחשוב לא מזמן באמת על העניין שאין הרבה רוק נשי, וחבל..
לדעתי כן יש כאן על מה לדבר, השאלה הזאת מעסיקה אותי בחודשיים האחרונים מאד, למה באמת אין רוקריות בישראל?
ציינת מקודם את ענבל פרלמוטר זיכרונה לברכה!, -היא אהבת חיי באמת!1, אבל אל תשכחי את יפעת נץ שמנגנת מדהים!!1 ואת המתופפת יעל כהן… שתיהן מדהימות ויודעות להביא בראש! וכמובן קורין אלאל, ואין ממש מה לדבר…היא מצויינת.. הייתי רוצה להוסיף את אלניס מוריסט של תחילת שנות ה-90'.. וכמובן ,ג'ניס ג'ופלין, היא הזמרת שאני כמעט הכי אוהבת, היא אגדה, אבל מה?… באמת זהו יש המון מוכשרות אבל אין הרבה בנות שיש להם את 'הביצים' לבוא ולומר מה שהן רוצות… אין המון בנות שעשו משהו להיסטורית הרוק..
אורית מהיהודים היא לא כלום. פשוט ככה, היא והבעל שלה שני אנשים לא מוכשרים יותר מדי ששרו בלהקה צבאית, את הסיפורים מאחורי השירים אולי היא הביאה אבל כל מה שיש להם זה מתום ומשאר הנגנים שהם גם בנים, וגם זה לא משהו!, אז אל תזכירו את היהודים פה, בשבילי הם ממש לא רוק ישראלי, ואם כבר, אז רוק ישראלי לא טוב.
אני חושבת שצריך לתרום לרוק בישראל!!
צריך לעורר אותו הוא ממש מת, חבל לי לראות שאנשים גדלים לעולם האמ טי וי , לעולם התחרותי..
*** אני קוראת כאן לכל בני הנוער להתעורר!!!1 ***
ובכלל לכל בחורה שתבוא ותראה את הכישרון שלה, בלי להרגיש מאויימת!
ואם אף אחת לא תעשה את זה אני אעשה את זה!
תזכרו, כמו שג'ניס נהגה לומר
"סקס סמים ורוקנרול!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!"..
או.קיי, אני יכולה להבין למה התכוון המשורר.
מצבנו בהחלט לא מה שהייתי רוצה שיהיה אבל הוא לא בגדר לא קיים.
צריך לתת קרדיט למה או יותר נכון למי שכן קורה.
הייתי אומרת שיש הנצחה של "חווה אלברטשטייניות" בשירה הישראליות.
הייתי רוצה לראות את הנערה העצבנית שתבוא ותגיד מה שיש לה על החזה (אופס זה יצא בעל משמעות כפולה) ולא תפחד עם זה יצא "שבור" או "עקום" או מה שלא יהיה.
וזה דווקא מתלבש על התדמית הישראלית של "לא שם זין על כלום". ..
סתם לידע כללי ריטה לא היתקבלה ללהקה צבאית ולכן לא הייתה שם!!!
חוצמזה שנראה לי שדווקא יש לי את הדוגמה המוצלחת ביותר בשבילכן, שלמרות שאני מסכימה עם מאמר זה ב-99 האחוזים יש יוצאת דופן אחת והיא ריקי גל שעם כל הכבוד לאישה יש קול ויש הכל!!!!!!!!!!!
אז לדעתי בכל זאת אחת הצליחה אבל אני איתכן פשוט מה לעשות שהיום אי אפשר להכנס לעולם הזמר בלי פרוטקציה וקשרים!
הטובות נשארות בבית!
עוד פעם הצלחת לקומם אותי מיה…
בתור אחת ששרה כבר הרבה זמן,בקול צלול ונהדר,אני ממש לא מסכימה איתך,ויש לי מה להגיד.
ואורית titi שחף מהיהודים? יש לה קול מכוער מאד. מאד.
רק אנשים שיודעים לשיר צריכים לשיר. אחרים שיסתפקו בשירה במקלחת ובציבור.
אני את שלי אמרתי.
מאמרך סובל מחוסר אינטגריטי, אך נראה לי שלא בזדון הוא נכתב, אלא סתם מתוך שבלונה כעוסה, מוכרת, המקוננת על העדר משהו בחיים הציבוריים, בדומה לתלונות שמגיעות למדורי גדעון רייכר. (גם אם נדמה לך שאת מזה אנרכיסיטית).
או.קי. נגיד שאין ביטוי לקול הנשי ברוק הישראלי. סו וואט. מישהו חייב לך משהו?
גם ג'ניס גופלין לא שרה כי מישהו דירבן אותה. זה נוצר. והזמרות האלה שאת לועגת להן (פרחים בקנה) גם הן לא הבטיחו למישהו משהו. הן שרו כי זה מה שהיה מתאים להן. אבל את לא. את מטיפה. לא שמה לב שאת פוליטרוקית של רוק. נודניקית שחושבת שאחרים צריכים לעשות מה שאת חושבת כנכון וצודק.
הכלל שבטח באופן תאורטי מקובל עליך, איש באמונתו יחיה, חל גם על התחום הזה של "ביטוי אישי" ו"קול נשי". את רוצה לעשות רוק? תעשי לך. אין לך כשרון? תשמרי את הכעסים לעצמך. אף אחד לא חייב להיות קול נשי בשבילך. ותדעי לך שבהתאם לרוח הדברים גם אותך נסבול. ולא נגדף, אבל בינינו זו צורת קיום די מעליבה.
…השמש ידום בין עזה לרפיח
ירח ילבין על פסגת החרמון
פרחים בקנה ובנות בצריח
ישובו לעיר חיילים בהמון…
נ.ב.
זה אחלה שיר.
יש שירים יפים (ולא צעקניים) שעוד לא נס ליחם כמו גם של ריטה עפרה חזה ירדנה ארזי גלי עטרי ושות' (אין מקום לכולן)
לא צריך להיות טוטלי לגבי שום דבר ובטח שלו לגבי מוזיקה!
אהבתי את המאמר ולו רק בגלל שהוא מדבר על נושא מעניין וחשוב כמו מוסיקה.
וחבל שהוא נעלם מרשימת המאמרים לגמרי..
BEER7
דפנה ארד
כאילו דה
נא לא לשכוח את "המכשפות" !! "…שוב התקופה של גאות בחיי.."