עכשיו פתאום אתה רוצה אותי? מה עם לפני חודשיים, שלא היית בטוח? ולפני שנה שלא היית בטוח? ולפני שלוש שנים שלא היית בטוח?

צעיפים

עכשיו פתאום אתה רוצה אותי?
מה עם לפני חודשיים, שלא היית בטוח?
ולפני שנה שלא היית בטוח?
ולפני שלוש שנים שלא היית בטוח?
ומה עם כל הפעמים שביקשתי שתסתכל עלי, רק לרגע?
ומה עם כל הפעמים שהייתי במצוקה ולא היית לידי?
ומה עם כל הפעמים שהפסדתי לעבודה שלך?
לזלדה?
לתמרה?
לג’וינט?
לסרט כחול?
לנועה?
לגלים של 25 ס”מ?
אפילו לשינה הפסדתי.
הכל היה לך חשוב יותר.
את כולם אהבת יותר.
אפילו את חיימק’ה.
דיכאת לי את הנשמה
בתמורה לזה שאהבתי אותך.
נתת לי בעיטה בבטן
בתמורה לזה שהתמסרתי לך.
זרקת בוץ מסביב
בתמורה לזה שניקיתי אחריך.
התעלמת ממני
בתמורה לזה שהתעניינתי בך.
הלכת ממני
בתמורה לזה שבאתי אליך.
ועכשיו אתה פתאום רוצה אותי?
אחרי שלוש פאקינג שנות עינויים?
כי אתה בטוח בעצמך, כי אני חלשה?
זאת באמת היתה הטעות הראשונה שלך, לחשוב שאני חלשה.
אהבה זו לא חולשה. אמת זו לא חולשה.
שתיהן כוח.
הכוח היחיד.
כל השאר לא שווה כלום. סתם אשליה.
אבל למה שתבין?
אתה בנוי על אשליה.
כולך צעיפים דקים של אשליה, שקופים כאלה,
אחד על השני,
בלי מגע,
בלי ריח,
בלי טעם,
בלי רגש.
אין לך רגש.
ומה שכואב לך
זה לא אני,
זה הריק שמילאתי זמנית, ובהצלחה.
והגיע הזמן שתסתכל על זה ותבין שזה ריק,
ושאף אחד לא יכול למלא את זה.
מצטערת שניסיתי.
אז תעזוב אותי ותמשיך הלאה.
אתה לא מכיר אותי,
הצעיפים הסתירו לך.

על הכותבת קארין ארד

גיל- 3, 28, ו- 90 לחילופין, מין- בררנית, צבע שיער- קורדרוי. כישורים- כישרון נבואי בזמן מחזור, קריאה בטארוט, מאסטר לרייקי, מסאז'ים, פוליגראף אנושי. שאיפות- להיות עשירה עד גועל נפש, להיות סופרת מצליחה מאוד, להיות זמרת גוספל שעושה סיבובי הופעות בעולם, לא למות, למצוא אהבת אמת.

תגובות

  1. ערני, לו רק היה לי האומץ לשלוח לך את השיר הזה…

  2. וזה עוד לא נגמר

  3. על מי את באמת כועסת ?
    על עצמך היית עיוורת
    על עצמך היית פראירית
    על עצמך שחיכית למישהו שאת בכלל לא רוצה
    רק משחקי כבוד ואגו עצום
    לא שחררו אותך עד עכשיו מללכת
    יום כיפור כבר מאחורנו
    אבל לא מאוחר
    לבקש מעצמך סליחה
    על כל החרא שאת מאכילה את עצמך
    אל תהיי קורבן
    אל תאשימי אחרים בדפיקויות שלך
    תהיי אמיצה להביט לאמת בפנים
    ולהגיד וואלה אולי אני לא כזאת שווה
    אולי הוא פשוט לא אוהב אותי מספיק
    אולי נתקעתי לו בכוח באמצע החיים
    אולי הוא בכלל כבר לא רלוונטי לצרכים שלי
    תראי את הצורך האובססיבי שלך במערכות יחסים תלותיות
    ותתחילי לעשות דברים שאת אוהבת בלי הצורך
    להיות תלויה בהחזרים של בן הזוג
    מה את רוצה ממנו ?
    לשנות אותו ?
    להפוך אותו למישהו שהוא לא ?
    זה באמת יעזור ?
    ואם כן, לכמה זמן ?
    ואחרי זה תכתבי פה על ההוא שהשלה אותך
    ושיקר אותך והעמיד פנים שהוא הגבר של שנות ה2000
    ( שאני לא יודע מה זה אומר אבל זה נשמע מבטיח )
    אין נסיכים באמת ואין נסיכות
    יש הרבה ילדים שלא רוצים להתבגרלהתגבר
    שוטים הם מרחפים בעולם של אשליות דמיונות ושקרים עצמיים
    והם עוסקים באוננות פרוזאית על כל גווניה וסוגיה.
    כנחמה פרוטה למצבם העגום הם מנפחים קצת יותר
    את האגו חסר החשיבות שלהם, למען יראו וייראו
    נביחת הנמר שלך נשמעת מכאן כמו יבבה של גור
    ששכחו אותו בבית
    אני מרשה לך לצאת מהבית, יש לך אישור ממני
    השאלה הגדולה היא
    האם באמת את רוצה ??

    ( המודעה לנשים וגברים כאחד )

    • קארין

      אני לתומי במחשב, כבר שלוש שנים אחרי שכתבתי את השיר הזה ובמצב אחר לחלוטין ופתאום מגיע לי למייל הדבר הזה- המגילת איכה הזאת, הייעוץ הפסיכולוגי שלא ביקשתי חינם הזה ועוד עם סימן שאלה בסוף, יעני שיעורי בית. מה אני אמורה לעשות עכשיו? לשבת ולחשוב? להסביר לך שהתגובה שלך היא לא רלוונטית? שזה רק שיר? שאנשים מצפים לתגובה על היצירה שלהם ולא להטפה של שלוש מאות מילה ממישהו שלא מכיר אותם? אתה תבין? ואם כן, עד מתי?

      • קארין,האדם,המשוררת
        לא מענינת אותי כרגע.
        אני אכן לא מכיר אותך ואין לתגובה שלי נופח אישי
        אבל דווקא התגובה שלך מראה שכן הדברים הדהדו
        איפשהו בפנים.
        את לא מחפשת תגובה ליצירה שלך את מחפשת אנשים
        שיזדהו עם המצב שהיית בו. 3 שנים אחרי.. זה זמן
        ששירים כאלה, ואני כותב בעצמי, מתהדים במכבשי השכחה
        כי שירים טובים יותר תופסים מקומם
        אלא אם כן מתקשים להיפרד מהם.
        האגו שלך ורק הוא אומר “הוא כותב אליי” “הוא מתכוון אליי”
        אבל אני התייחסתי לרעיון ולכן השורה האחרונה
        לא רק נשים סובלות מן התסמונת הזאת
        ואין לך מנית זהב על צער הפרידה מבן זוג

        אני לא פסיכולוג וגם את מגילת איכה איני מכיר
        (אני מבטיח לקרוא) ואין לי שאיפה ליעץ לך וגם לא יכולת כזאת
        אני כן מעוניין לתת קונטרה לרעיון שביצירה שלך
        השיר הוא רק תבנית, המשמעות היא המהות, היא המעניינת אותי
        ורעיון המרכזי שניסיתי להעלות מדבר על אחריות
        אחריות למצבך ולעתידך תלוי קודם כל בך, מאוד פשוט
        אם מישהו לא טוב לי אני לא נשאר כדי להוכיח אותו על זה
        אני הולך למישהו אחר שכן טוב לי אתו
        עכשיו אישית אלייך קארין
        אני מקווה שהיום את נשואה באושר ויש לך ילדים וכל חלומותייך מתגשמים
        אין, ולא היה לי דבר אישי אתך או נגדך אף על פי שחריפות הדברים
        יכולה הייתה אולי להעיד אחרת, וזה רק מראה לאגו הגדול שלי
        קבלתי את הערה

        כל טוב

        • I’m sorry I’m writing in english, but I could not keep quiet and not but-in on this.
          It’s a beautiful poem, or story, (or both,); and I don’t think so because I sympathise with the writer. I think so because she unravelled a certain human trait that is oh so common, and she put it out there to make us think, and feel something. And she made you think too, but unfortunately you found it fitting to lecture her on her so-called “whining”, and “looking for solidarity”.
          And what if she isn’t married? And has no children? She’s a miserable person then?? Do you even realize what is it that you’re saying?? !!! It’s not only offensive to her, but to other women too. Try weighing your words sometime, and not just blurting out anything that comes in handy.

          • לורליי היקרה
            א. אני לא מתווכח אתך על יופיה של הפרוזה
            ואפילו לא על איכותה אין לי את הכלים לשפוט אותה
            נניח
            ב. מה היא רוצה שנחשוב ונרגיש ?
            ( אין לי כוונה לחזור על זה )
            ג. למה את מתעלמת מחוסר לקיחת האחריות שלה בחיים
            ( האישה בשיר, לא קארין עצמה,)
            שוב, הרעיון שבבסיסו, קארין האדם, היא לא גורם כאן.
            ד. קארין עצמה עונה לי שזה שיר שמתאר מצב שהיא
            חוותה לפני 3 שנים. ומדבר, כך נדמה לי, על כמיהה
            אינטנסיבית לזוגיות מתפוררת. ומכאן האיחולים,
            הבאמת לבביים לנישואין וילדים היא בודאי מאושרת גם ברווקותה
            אם היא אכן כזאת. ואני לא מתנה את אושר האשה בנישואיה
            נהפוכו, מחקרים מלמדים שנשים “מרוויחות” פחות ממסגרת זו.
            ה. חבל לי רק שגם את בחרת להגיב רגשית ולא עשית
            את ההפרדה המתבקשת. מי ששם את עצמו בחזית הבמה
            היוצרת, בכל תחום, הבקורת זה הלחם שלו.
            מי שמחפש רחמים שיתעסק בתחום אחר, זה הפרס וזה המחיר
            למחיר אפשר להתייחס, בהעלבות, בלתי בוגרת בעליל
            ומצד שני כמנוף להתבוננות וגדילה. לא חיבים להסכים איתי
            אבל גם התמודדות אמיתית מולידה הבנות חדשות
            התגובה שלך מלמדת באיזה דרך בחרת(?)
            ו. כיאה לאסכולת “ההגנה הכי טובה היא ההתקפה”
            את מבטלת אותי במחי קולמוס, שזה בודאי הדרך
            הנוחה ביותר כדי לדלג על מה שכתוב, שהרי מהכרות
            אישית שלך איתי אני מבקר כל דבר שזז ולשלילה.
            ואפילו אם זה נכון זה לא הissue
            וכבר דיון בקורתי על רעיון נהפך לדיון בקורתי במבקר
            כאילו אני צריך לקבל לגיטימיות ממשהו על מה אני כותב.
            כולי תקווה שתהיי מסוגלת להשאיר את הראל בצד
            ולגעת ברעיון עצמו ולא לפתור את העניין ב”הוא לא יבין”
            אולי עוד נוכל ללבן את הנושא באמת

            כל טוב

            • Everyone has their own approach to prose – some prefer to analyze it and break it down to the components that make up the piece; others look at it as a whole and try to recognize the feeling they have, or don’t have, about the piece. I respect your approach, but not the result of your approach, and it is nothing personal, really. I think you credit this poem with a different physiological “depth”, something it may not have altogether…..
              Maybe I’m wrong, and using my emotions and instincts makes me “unfit for a mature discussion”, as you say. Maybe, I’m immature? Unfortunately, we’ll never know because you and I use two different measurements of maturity. For me, when a person is able to look at a prose, or listen to music, and relate to it’s rhythm, flow, subject, and the mood it gives off without the need to break it down and grind it over and over again – then, it’s a wiser, whole way of looking at things.

              “Sometimes a cigar is just a cigar.” -Sigmund Froid.

              And really – even if you don’t agree with me, I hope you understand what is it that I’m trying to say.

              • הארד קור

                hi lorelei

                נכון, לפעמים הסיגרהוא באמת רק סיגר
                נכון, לפעמים צריך לקרוא פרוזה ושירה
                כמשהו אחיד ושלם בלי לשבור אותם לחתיכות
                איך אני יודע ? אני כותב שירה בעצמי
                אני קורא שירה ופרוזה בעצמי
                מצד שני אני לא רוצה שבחורה
                תקרא את מה שכתבה קארין ותקבל
                לגיטימציה להיות במקום הזה, של הקורבן
                אני חושב שהיא תהיה אומללה אם
                היא תנהג כך.
                לא כתבתי שאת לא בוגרת לדיון
                כתבתי שהעלבות זה צורת תגובה לא בוגרת
                למילים כידוע יש כוח
                הכותב אף פעם לא חושב על מי שקורא אותו
                אולי את לוקחת את זה בפרופורציה
                סיגר הוא רק סיגר
                שיר הוא רק שיר
                אולי מישהי אחרת תראה בזה תמונת מצב
                ריאליסטית ליחסי נשים גברים ואני אומר
                לא, זה מעוות, זה הכל

                אגב
                יש להקה אירית מופלאה שמה POGUES
                וללהקה האירית המופלאה של תקליט מקסים PEACE &LOVE
                ובתקליט בצד 2, שיר 2 יש שיר מדהים
                ולשיר קוראים LORELEI

                והשיר מתחיל כך
                you told me tales of love and glory
                same old sad song ,same old story
                the sirens sing no lullaby
                and no-one knows but lorelei

                by castles out of fairytales
                timbers shiver where once there sailed
                the lovesick men who caught her eye
                and no-one knew but lorelei

                river river have mercy
                take me down to the sea

                • Hi …..

                  you should’ve warned me it was your way of educatuing the public…. no, I’m sorry, I’m not sarcastic. there’s a difference between what you said before and the real reason why you said it. I mean, people take it in differently.

                  And thanks for the song. If you know who Lorelei was – it’s a very beautiful shade of sadness……

      • no, he won’t understand. see my response below? really, he won’t, not the type. for him, critisim on something that is absent is more important than simple observation of what is there. go figure.

        • קארין

          לורליי- אני עוקבת בעניין אחרי הדיאלוג שלכם ואני חייבת להודות שמבחינתי לורליי היא לורליי גילמור מהסדרה ביום חמישי- מי זאת לורליי המיתולוגית?
          והראל, אני רוצה שתסביר לי למה זה לא לגיטימי להרגיש רע ולהתמסכן אחרי פרידה- גבר או אשה? מה הבעיה עם זה? זה טבעי- זה נקרא להתאבל וזו דרך התמודדות נורא אנושית ויעילה להפליא. מה הבעיה שלך עם זה?

          • הארד קור

            שלום קארין

            אין לי בעיה עם התאבלות אחרי פרידה
            ממש לא, בתנאי שאתה עומד שם באמת
            ואומר לעצמך את האמת הלא נעימה
            לא אוהבים אותי יותר, לא רוצים אותי
            אני לא מתאים לבן הזוג שלי.
            בוכים, צועקים, כותבים חווים את הכאב
            במלא העוצמה ואומרים בלב לבן הזוג
            תודה ושלום משחררים אותו מאתנו
            החלק הכי קשה להבנה הוא שלא
            תמיד מבינים למה, מה קרה, מה השתנה.
            לא מבינים ולפעמים גם אין מי שיסביר
            ואז המחשבה שאולי דברים יכלו להיות אחרת
            לא מרפה מאתנו, אנחנו נרקמונים
            רוצים לצרוך עוד את הסם אליבא דה חמי רודנר
            ואנחנו לא מבינים שאת הדבר הכי יקר לנו,
            החופש שלנו אנחנו מפקידים ביד הנוטש
            ואנחנו נהיים שבויים שלו, יש לו את המפתח
            ללב שלנו. חלום בלהות.

            בשיר הגיבורה מתחשבנת עם אהוב ליבה
            הנוטש. וזה מה שעצבן לי את שאסי של
            הפולו קופה 85 ( חרא אוטו )
            והשאלה שמהדהדת בחדרי ליבי
            זה רבק למה היא נשארה כל-כך הרבה זמן
            עם הערכי-אנטיפט הזה ? תסבירי לי
            אני לא מבין. הוא נניח אנפטיל, ככה הוא.
            את לא יכולה להאשים אותו בזה.
            אבל היא כל הזמן ראתה וכאבה ראתה וכאבה
            היא הייתה שבוייה שלו הרבה לפני שהם נפרדו
            היא הייתה שבוייה של אינפנטיל את מבינה
            מה משגע אותי ?
            איפה היא הייתה כל הזמן הזה ?
            שמרה בבטן למתי ? ליום אחרי החתונה המיוחלת ?
            להתבגרות הבלתי אפשרית שלו ?
            לרגע שהיא תוכל להוכיח אותו על כל מה שהוא עולל?
            אבל שוב, הוא לא עשה כלום, הוא פשוט כזה.

            קראתי שוב את מה שכתבתי אני, כתגובה מיידית לשיר
            זה לא מקרה, זה הפעיל אצלי את אותו מנגנון בדיוק
            אני הייתי פעם האשה הזאת רק שאותי לא רצו
            גם בסוף. אני מבין היום שמערכות יחסים
            הם רק סימפטום אין להם כמעט שום דבר
            משל עצמם. אני מבין היום שאסור להישאר עם
            מישהו שעושה לך רע גם עם הוא מאוד יקר.
            צריכים להיות חזקים שבעתיים כדי לשחרר אותו
            לפני שהוא יעשה את זה באדישותו המעצבנת.

            את המפתחות ללב שלי אני מחזיק היום בעצמי
            תודה רבה מותק אני את השיעור שלי קיבלתי

          • Karin!

            First of all, I see your poem under a completly different light, and for some reason I can’t translate it word for word into a “real” situation. I mean, it must have been real, but not the way Harel sees it.
            Secondly…. Lorelei is a mermaid in Norse mythology, who since the dawn of time has been looking for love. She sits on the rocks of a sea passage and sings her love songs, but the men who hear her lose their minds and crush on the rocks before reaching her. Legend has it, that a day will come and a men will hear her serenade, fall in love, and will not lose his mind. Then, she will stop yearning, and the passage will open to the world.

            • הארד קור

              ומה אנחנו צריכים להבין מזה
              שבחרת לעצמך שם טרגי כזה ?
              שגם את כזאת ?
              שרה את שירה המפתה גברים
              להתרסק על סלעים בים קוצף מידי ?
              מתקדרת בתוך בדידותה
              כעוטה סוד, מיסטי, מתוק, ממולכד ?
              הרי כל האבירים ויורדי הים האמיצים
              קמים בשמונה והולכים לעבוד
              אף אחד (כמעט ) לא קדוש
              לאף אחד אין פטנט אחר
              ואולי סתם אני מתנפל עליי
              ותופל עלייך עלילות שווא
              אולי

              • If before I would get mad at a response like that, now, knowing your attitude, I laughed until I had to stop and get some air. I’m the last person on earth to be in Lorelei’s place, but her story is every woman’s story – crushing through many men and relationships before you arrive at the doors of your own maturity party without a present and realize that this is it: you are ready for a whole new chapter in your life with this one person who knows you well enough to spend the rest of his life with you and not to annoy. because after love cools off to a sense of sanity, and passion takes a new form, the best quality of a person is measured by how comfortable you two are without speaking; just being around and present.

                But maybe you are right after all. waiting for the knight with no horse, singing a sad melody with no words. by the number of relationships I managed to reduce into rubble, your version wins after all. The difference is that I never expect perfection from anybody, nor do I spend time commiserating over my grim fate…. as usual, we have two absolutely different interpretations of the same thing.

                and just to bring another variable into the equation, every woman want a secret. Every woman needs a secret, a mystery, a fairy-tale. Women are like cats… curious and mysterious, jealously guarding their territory and privacy. Lorelei is my mystery, or, to avoid another lecture on your behalf – she is an incarnation of my mystery.
                (note that my objective here is to make less of an argument, and much more of a smile….)

                • הארד קור

                  dear lorelei

                  אני תמיד שמח יותר שאת צוחקת
                  הסיבה במקרה זה שולית בעיני
                  יותר ויותר יש לי הרושם שייש בך
                  משהו מאוד לא ישראלי בגישה שלך
                  אני לא יודע להצביע בדיוק, זאת רק תחושה
                  איכשהו הצחוק שלך נבלע בתוך ביטויים
                  מלודרמטיים מידי
                  “crushing through many men ”
                  “reduce into rubble”
                  ומשאיר אותי שוב עם ההבנה החמקמקה
                  שלא הבנתי כלום ממך.
                  לפעמים מה שנראה שונה
                  הוא גם מאוד מאוד דומה
                  אינטרפטציות שונות ? אולי
                  אבל זה רק הצד השני של אותו מטבע
                  ניגודים משלימים הייתי אומר
                  אגב
                  אני לא בטוח שכל הנשים יחתמו על
                  מה שכתבת בשמן
                  במקומך בכל מקום שכתוב
                  “אישה” או “נשים” תכתבי “אני”
                  ותקראי מחדש תראי מה קיבלת
                  פסיכולוגיה בגרוש ?
                  אולי

                  • Dear hard core,

                    I guess, if you still don’t quite “get” me, it only proves my point…. 🙂
                    maybe you’re right and I should write “me” and “I” everywhere where there’s only the opinion of one private person, alas – me. But sinse we established I’m melodramatic, why not go for the whole bank?
                    I’m sure there are enough women who will have much to say about my statement, but I also know that it’s just true. A boring person is just boring, but a boring woman is dreadfull!

                    (I know what are you going to say now… no, I’m not putting on a show. It’s just me, just the way I am. And I like myself this way.)

                    • הארד קור

                      :-)) dear lorelei

                      no more ace to play

                      like two virtual gladiators
                      bleeding to teath in the fields of lost owner
                      the croud is asking for more
                      the tears of the clown wash the nomads road
                      the princes locked in the tower
                      her king lost in the desert

                      and no more ace to play

                      r-l

  4. גבר...

    קארין!

    איך את עושה את זה?
    יש לי הרגשה שאת בחורה עדינה ורגישה
    וזה טוב, טוב מאוד.
    נוגעת ישר בעניין…

    ללא התפרצויות של תסכול כדוגמאת ידידנו הראל!

    אהה… כמה שהיתי רוצה להכיר אותך יותר…

  5. רונץ'

    קארין, היקרה

    מאוד הזדהיתי עם מה שכתבת.
    גם לי רצחו את הלב
    פעם
    פעמיים
    שלוש פעמים.
    ממרומי שנות העשרים לחיי
    הייתה זאת הפעם הראשונה בה הרגשתי
    כיצד שאריות הלב שלי מתנפצות לרסיסים.
    אותה תקופה הראש שלי לא היה מחובר לרגליים
    הלב שלי שוטט במקומות אחרים
    ובמצב זה הוספתי לכאבי גם שבירה של
    יד ורגל. (באמת!)
    ממעמקי המרירות, מהאגו הפגוע ומהקומה הרביעית ללא מעלית.
    אספתי באיטיות את רסיסי הכאב
    וחיברתי אותן בעדינות.
    היום
    במצב של צלחת משוקמת
    בלי גבס, תודה לאל.
    הבטחתי לעצמי באופן חד משמעי
    להשתדל ללמוד מהטעויות
    שלא שלא אחזור על אותה מנטרה
    פעם נוספת.
    הסיבה לכך מובנת
    כבר לא נשאר לי מקום בלב – לכאב
    ויחסי יחסי סאדו – מזו:
    אולי מתאימים למישהו אחר.

  6. מלורי נוקס

    קארין…
    מדהים מדהים מדהים!!!
    את פשוט מדהימה…הצלחת לגרום לי להזיל דימעה אחרי שקראתי את השיר שלך…
    ואז עברתי לקרוא את ההתגובות והראל הצליח לעצבן לי את הדגדגן!!!!
    הראל היקר..
    למה אתה לא יכול פשוט לקבל את זה ?
    תקבל את השיר כמו שהו…יפה ומושלם ותפסיק לנתח ולזיין את השכל…
    מה רע באמת בלהיות פגועה אחרי מערכת יחסים??!!!

    וקארין…
    תמשיכי ככה!!!!
    פשוט מושלם

    • הארד קור

      < ראי 8 הודעות למעלה >

      השיר מדבר על פגיעה בתוך !!! מערכת היחסים
      ועל התחשבנות והאשמה לאחר הפרידה. אבל
      חלק מהנשים (והגברים גם) כל-כך עיוורות ללב שלהן
      שאתן מסוגלות לספר לעצמכן ברגעי הפרידה
      כל סיפור שהוא ובלבד שתצאו בו טוב ובן הזוג מניאק.
      ואני אומר שוב, האישה לא לקחה אחריות על החיים שלה
      האישה בשיר, לא קארין ( יש לי סבלנות, שהכל יהיה מובן )
      היא סובלת הרבה עכשיו בגלל עצמה, בגלל שהיא
      פחדה לעזוב מישהו שעשה לה רע.
      איזה ערך יש לזה שהיא מאשימה אותו על החולשות
      שלו עכשיו? היא רוצה לבעוט במשהו אבל היא רק
      יותר מחלישה ומכאיבה לעצמה.
      כולנו רוצים לחבק אותה, לנחם אותה ואז בפעם הבאה
      היא תעשה בדיוק ( טוב,לא תמיד) אותו דבר.
      ואני אל – א- לורליי מחנך חברתי (וכל האחריות עליה )
      אומר שעדיף לאישה הזאת לקבל “סטירה” עכשיו
      ובלבד שתראה את דפוס הקורבן שלה
      ותמנע מעצמה בעתיד, סיבוב דומה.

      לפעמים את עצמנו, לא את בן הזוג שלנו,
      את עצמנו, מאוד מאוד קשה לנו לקבל.
      לפעמים המראה הנפשית שלנו מראה
      לנו דברים שאנחנו מאוד לא אוהבים לראות

      לפעמים מה ששקוף לאחרים לנו הוא
      בלתי נראה.
      אני מסכים אתך שזה מאוד מעצבן

      את חושבת שהמלך שמח שהילד
      הקטן הצביע עליו וצעק שהוא ערום ?

      • שחרזדה

        פאתטי.
        כן, גם לי רצחו את הלב, כן גם אני ישבתי שעות בנסיון להבין וואט דה פאק לא בסדר איתי שגורם לבנזונה להתנהג כמו שהוא מתנהג.
        אבל———התבגרתי ועזבתי, והנקמה הכי טובה היא פשוט להיות הכי מאושרת בעולם, בזמן שהוא נשאר בעליבותו.
        צאו מזה. תקשיבו להארד קור. מאד נוח להיות הקורבן, כי אז האחריות כל הזמן על מישהו אחר!!
        קארין יקרה, אני מאד אוהבת את סגנון הכתיבה שלך – למרות ששירה היא לא הצד החזק שלך, אבל כולי תקווה שהשתפרת אחרי 3 שנים…… – אבל יש מחשבה מסויימת שחוזרת על עצמה בקטעים שלך: איזשהיא שנאה (??) למין הגברי, כעס, אולי…לא ברור, ובעיקר התבוננות על גברים מתוך עמדת נחיתות כלשהיא.
        whats up with that?
        לא כולם חארות, וזה לא פייר כלפי עצמך להגיע לקו מחשבה שכזה, שמתבטא ביצירות שלך, בגלל איזה אידיוט או שניים.
        שנאמר: אם היה לי שקל על כל אידיוט ש….
        כל טוב

  7. יאיר לא לפרסום

    קארין, תודה…(לא נעים לי לומר). אחלא התנהלות תובנתית נשית. תשמעי אתן די חושבות שטאנץ ואת מיטיבה לתאר את זה. את יכולה להיות אחלא יועצת לטעמי (וזקוקה לפסיכולוג בעצמך בלי קשר). היה מאוד מעניין שתגלי- מהי הדרך אל ליבך בחזרה.
    אני בדרך לכתוב יצירה שכותרתה הוא :”סטפ ביי סטפ, האו טו בילד אנאצית”.
    סך הכל הדרך היא דרכו של זוגך לשעבר. אני מניח שהוא מתייסר באש געגועיו – ואת על הזין שאין לך.

    נהנתי לקרוא, אז כנראה שזה היה מרתק.

  8. יאיר לא לפרסום

    באמא שלי, פעם ראשונה שאני מדפיס יצירה.
    עוד יותר טוב בקריאה שנייה.

    אלוהים אדירים, אני כל כך הייתי בצד של זוגך לשעבר ואני מתמודד עכשיו עם מישהי כמותך:
    פגועה וכועסת באצטלת קרה ומרוחקת וזה כואב נורא, נורא ולא מאוד.
    הזדהיתי עמוקות ואפילו השתדרגתי מבחינה אנושית, עוד יותר טוב בקריאה השלישית.

    • (נו טוב) אני

      אני מניחה שכתיבה טובה היא זו שסוחפת אותך לתחושה ולזכרון אישי, בין אם הוא מציאותי ובין אם לא.

      ואת נגעת. הזכרת מה שהיה, את כל החרא והאיכס.
      את הכאב הטוטלי ההוא מפעם.

      והזכרת גם את הטוב שקיים עכשיו.
      הארת שוב את ההבדלים בין החיים אז להיום.

      מקוה שטוב לך עכשיו.

  9. מאוד הרגשתי מזוהה עם מה שכתבת רגשות דומים למה שכתבת אני עוברת גם תקופה ארוכה של שנתיים וחצי עם חבר של אחי שזה בעייתי ומסבך את העיניינים יותר בגלל זה אני “מחכה” לו מזה הרבה זמן, לכן הוא ריגש אותי

  10. האין פה מעשה פלצנות
    אמרי לי אינני יודיע מאיזה נגד
    אמרי לי………………..

  11. אני לא מבינה על מה כל המהומה כאן- אני די בטוחה שקארין לא התיימרה לכתוב כאן יצירת מופת העלולה לזכות, בלי כוונה, בפרס היצירה הישראלית הפורצת. זה סה”כ שרבוט רגשות של תקופה מסויימת, ואם מקומה תחת “יצירה” או לא- זה לשיקול העורכות והגדרתן את המושג “יצירה”- כל דבר פרי עט נשי, אולי, כל דבר פרי עט נשיות מפורסמת, אולי ואולי משהו אחר. סה”כ זה חמוד, משפריץ רגשות אמיתיים בלי להתפלצן יותר מדי, רק האמת בפרצוף וזהו. למה לרדת לפסים של ניתוח כבד וכליות? מיותר.
    חוץ מזה, לשים לכותבת את תווית “אני קורבן”- אחד הרעיונות הדביליים. אם היא קורבן, גם אני קורבן, וכולנו הועלנו למזבח. יש שתי אפשרויות בחירה- יש לי רגשות או שאין לי רגשות. מי שבחר באפשרות השנייה יכול לרשום “אני אדיוט” במקום, חופשי.

  12. יאיר לא לפרסום

    זה עושה לך טוב להיות צודקת?
    תודי שאני צודק…

  13. wow’ קארין את נפלאה.

  14. אלמוני

    מקסים. קארין הנפלאה מצליחה להפתיע, לרגש ולזעזע אותי כל פעם מחדש.

  15. קראתי ואהבתי , קארין יקירתי כמו תמיד את מעולה, את פשוט אישה אמיתת, מוכשרת בטרוף.
    תודה

  16. עוד קארין

    קראתי את הספר שלך “יש אלוהים” והוא פשוט שינה לי את החיים (פשוטו כמשמעותו). אני מזדהה כמעט עם כל הדמויות, בעקר עם ניקול (קולה), נוירוטית, רומנטיקנית- ולא מתפשרת על אהבת אמת! תמשיכי לכתוב עוד הרבה ספרים עמוקים ואמיתיים כמו הספר הזה, ואף פעם אל תפחדי להמשיך להיות עצמך, כי לפי איך שאת כותבת את מצטיירת לי כבנאדם נפלא!
    ובקשר לשיר “צעיפים”- שיר מקסים ואמיתי. את מתארת מצב שאתו הרבה בחורות מתמודדות. עלי והצליחי!

  17. מדהים. מתאר סיטואציה מוכרת כל כך.
    חבל שההתפכחות וההבנה לוקחות לנו כל כך הרבה זמן

  18. יותר בנאלי מזה קשה למצוא.

    וטיפ לשוני קטן: אל תאמרי “ולפני שנה שלא היית בטוח”, אלא – “כשלא היית בטוח”. גם רדידות כדאי לכתוב נכונה.

  19. עוצמתי. מילים חזקות.
    אהבתי מאוד.

  20. אלונה

    אהבתי ואהבה כוח כוח כל הרגשות הם כח העיקר שיש אותם.
    אה ולגבי האמת…
    אין שום אמת.

הגיבי

כתובת הדואר האלקטרוני לא תפורסם Required fields are marked *